הלל שמאי רבי אליעזר הגדול

ב"ה

שמאי, בגמטריא רב נחמן ע"ה. [שמאי בגמטראי א, ב, ג, ד, וכו' וכו' עד כו –
הוי"ה, עיין בזה בספר ניצוצי שמשון פרשת שמות].

הלל ושמאי, בחי' זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר (שמות ג:טו) שמות הוי"ה אדנ"י,
לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני בשם יו"ד ה"א ונקרא בשם אל"ף דל"ת (פסחים
נ:). שמאי – שמי (גם הוי"ה כנ"ל מספר ניצוצי שמשון), הלל בגמטריא אדנ"י
[ומצינו ששם אדנ"י הוא רחמים, כמו בשיר המעלות ממעמקים, אדנ"י שמעה בקולי,
אדנ"י מי יעמד וכן רבים]. וזה הלל, כמבואר בכוונת הלל לשון חלל, שצריכים
למלאות את החלל, וכמבואר בליקוטי מוהר"ן שאנו מהללים את השם יתברך בהתוארים
שהנחיל לנו, בחינת זכרי [ועיין בשולחן ערוך אבן העזר קכט:כח שם הילל יש מי
שאומר שיש לכותבו מלא ביו"ד, וכבת הבית שמואל ז"ל רמז לדבר משה לעיני כל ישראל
ס"ת הילל, וכן אל מול פני המנורה, ע"כ. בסופי התיבות דייקא בחי' אדנ"י, אלא
שמאירים הי' במלכות]. ולכן לע"ל הלכה כשמאי.

רבי אליעזר הגדול. אע"פ שהבת קול אמרה הלכה כמותו בכל מקום, ומבואר בליקוטי
מוהר"ן מעלתו בראשי תיבות, עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה, קיימא לן שמותי הוא.
ולפי פירוש אחד שהיה שייך לתורתו של שמאי. ועיין בערך הלל ושמאי מה שביארנו
שהם בחי' זה שמי לעולם וזה זכרי ע"ש, ולעתיד הלכה כבית שמאי, אבל עכשיו לא
בש"מים היא, וזה זכרי, נצחוני בני – זכר נוצח את הכרו"ז והבת קול. והנה בחי'
השם כולל בתוכו הכל גם את הזכר, ולכן אליעזר, יש בו אותיות זר"י של זכרי חסר
הכ, כי שאר האותיות – ל"ע בגמטריא כ"ף, בחי' הצמצום של ותשת עלי כפך.

ולכן רבי אליעזר הגדול היה נחרם, כי לא היה שייך לעולם הזה, בחי' זה שמי לעלם.
וזה ענין הקרירות של שמאי, אף על פי שבודאי היה מקבל כל אחד בסבר פנים יפות,
אבל לא היה צריך לאף אחד כלל.

ולכן משה רבינו, משה אותיות השם, דוקא רצה וחמד שרבי אליעזר הגדול יהיה מיוצאי
חלציו. כי היה בבחינתו.

ובזה יש להבן ענין של תנור של עכנאי שרבי אליעזר טיהר. כי תנור לשון תנו אור.
[גם אותיות א-י בגמטריא נ"ה, נשאר מנ"ו א' – אלף בגמטריא ק,ר,ש,ת. ואותיות
י-ץ, בגמטריא ת"נ. הרי תנו מרמז על כל הכ"ב אותיות (פעמיים י)]. כי צריכים
להאיר האור של הרישא על הסיפא – כל החלקים שנתפרדו ונתפזרו [אליעזר בגמטריא לא
פזר]. כי ודאי בבחינת זכרי אין הפירוד אלא סימן טומאה. רק מצד השם הכל אחד.
Great blessings of Na Nach Nachmu Nachman Meuman!

הרבה ממש"כ מרומז בשם ע"ב, שמות ד- ז: על"ם מה"ש לל"ה אכ"א. בחי' נעלם, שמי לעלם, בחי' מש"ה-שמאי, והל"ל. והלל מרומז בשם ו' כנגד ערב שבת שבו נברא אדם, זכרי, ולפני זה היה הכל נעלם והיו רק מלאכי השרת. אכ"א בחינת בת קול כמבואר בליקוטי מוהר"ן שהוא הכאת הקול, וכן בחי' הכף.