ב"ה
מסכת ברכות סוף דף ס:
תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא וכו' ע"ש.
יש לפרש שההיא מתא היתה מחייבת כליה, ודרכו של השם יתברך ליתן דרך הצלה, מזדמן לו עני וכדומה שיתן לו צדקה, וכמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה קיט - כי כשאדם צריך לרחמים, השם יתברך שולח לו רחמנות, שהוא ירחם על אחר, ועל ידי זה מרחמין עליו ע"ש, וכן איתא בזוהר דרך הצלתו של לוט, שקודם שיש את הדין הגדול השם יתברך מקים מצב קטן שעל ידו יקבע מצב הגדול, ובספר החמשה בניתי על זה עוד ע"ש. והרי בזה השם יתברך נגלה לעין כל צדקתו. והשם יתברך שלח את ר' עקיבא, שעל ידי שיארחו אותו ינצלו, וכיון שלא נתנו לו, היה ניכר מאד רשעתם, ועל כן רבי עקיבא כבר בירך את השם יתברך על אבדתם וכליתם, וזה מה שאמר בסוף גם כן, ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, ע"כ. כי לרבי עקיבא בעצמו לעולם לא היה בסכנה.
ומש"כ והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב, נראה שאלו ג' דברים שרבי עקיבא השתדל בהם להציל את העיר, ודו"ק.
נ נח נחמ נחמן מאומן