Segment 1
כ
עַל יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא כַּעֲבוֹדָה זָרָה חַס וְשָׁלוֹם, נִמְנַע הַמָּטָר, אֵין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וְאֵין אִישׁ חָפֵץ לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ. גַּם בִּגְלַל קִלְקוּל הָאֱמוּנָה אֵין מוֹצְאִים פַּרְנָסָה, וְנֶאֱלָצִים לִגְלוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְחַפֵּשׂ פַּרְנָסָה.
— Translator's Note: Sections 50–98 continue in Part 2 —
Segment 2
כא
עִקַּר הָעֲשִׁירוּת בָּאָה מִן הָאֱמֶת. הַיְנוּ שֶׁנּוֹהֲגִים בֶּאֱמֶת, הֵן בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן, הֵן בִּמְלָאכָה, הֵן בְּהַנְהָגַת הַבַּיִת, כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹהֲגִים עַל פִּי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת "אֱמֶת". וְהָעוֹשֶׂה כֵּן מְזַּכֵּהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַרְגִּישׁ חִיּוּת וְהַרְחָבָה. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בֶּאֱמֶת, גַּם אִם מְשֻׁפָּע בְּעֹשֶׁר גָּדוֹל נוֹפֵל לַעֲנִיּוּת וּלְבִזְיוֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וַאֲפִלוּ אִם נִרְאֶה כִּי אַנְשֵׁי כָּזָב מַצְלִיחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, אַךְ בְּוַדַּאי סוֹפָם לֹא טוֹב יִהְיֶה, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק: "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ" (יִרְמְיָהוּ יז, יא) וְכוּ'. הַיְנוּ, מִי שֶׁצּוֹבֵר עֹשֶׁר שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמֶת, יְאַבְּדֵהוּ בִּמְהֵרָה, וְגַם בְּעֵת עֲשִׁירוּתוֹ, לְעָנִי יֵחָשֵׁב, כִּי אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹהֵג בֶּאֱמֶת יִיטַב לוֹ תָּמִיד, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף.
The opening forty-nine sections establish the foundational architecture of prayer. Several great chains emerge immediately: