{ "bookId": "aitzoas-yeshuroas", "part": "1", "torah": "4", "title": "Aitzoas Yesharoas — Sections 12–24", "hebrewTitle": "", "sourceUrl": "/reader/aitzoas-yeshuroas/1/4", "plainUrl": "/reader-plain/aitzoas-yeshuroas/1/4/", "segments": [ { "index": 1, "he": "ד.\nכל הצרות והגלויות הם רק מחמת גאות, שהוא בחינת רבוי, שנדמה לו להאדם כאלו רבים ימיו וכאלו יש לו קביעות בעולמו, ובאמת צריך האדם לידע, שאין לו בעולמו כי אם זה היום לבד שעומד בו, וישתדל לעסק בו בעבודת השם יתברך: היום אם בקולו תשמעו. (הלכות ערלה, הלכה ה', אות טז):", "en": "Sections 12 through 24 · Continuing the Alef-Bais" }, { "index": 2, "he": "ערך כבוד", "en": "Even to a person who is on the lowest level — in the aspect of darkness and exile — even so G-d has compassion upon him and shines upon him at times a great sparkling [hisnotzetzus gadol] in his heart and his mind. And all of it — so that the person will be awakened through this and will be drawn after Him, blessed be He, in the aspect of: \"Draw me after You — we will run\" [Song of Songs 1:4]. And therefore immediately afterwards the sparkling and this illumination passes and is hidden from him. For the sparkling was only to hint to him the pleasantness of the light — so that he will pursue it. And this is the essential aspect of the herald [karez] that calls to the person every single time to return to Him, blessed be He — as our Sages of blessed memory said. And this is the aspect of Pesach and the Counting of the Omer and Shavuos, as explained in the inner teachings." }, { "index": 3, "he": "א.\nעל ידי שלש תאוות, שהם: תאות ממון ואכילה ומשגל - על ידי זה פוגמין בכבוד דקדושה, ואז הנשמה ערומה מבלי לבוש בבחינת: ואת ערם ועריה. (הלכות ציצית, הלכה ג', אות ג):", "en": "A person must believe with complete faith that everything that passes over him every day and every time and every hour — from the day of his birth until the day of his death — all of it is only circuits [sivuvim] from Him, blessed be He, in order that he merit attainments of G-dliness [hasogos Elokus] — to know and recognize Him, blessed be He. For only for this was he created — and there is no other purpose beyond this. As is explained in the holy Zohar: that the essential purpose of creation was b'gin d'ishtamuda'un lei — so that they might come to know Him. And this is the essential sum total of all the Torah and the sum total of all the intentions of all the holy commandments — for all of them are measures and compressions [shi'urim u'tzimtzumim] to merit through them the attainment of G-dliness — to know and recognize Him, blessed be He." }, { "index": 4, "he": "ערך כעס", "en": "But because \"this opposite that G-d made\" [Ecclesiastes 7:14] — for there is a kingdom of the sitra achra [the other side] that strengthens itself at all times to confuse a person's mind — so that he does not look and does not reflect upon all that is being done with him, which is for his eternal benefit, to merit the life of eternity through attainment of G-dliness — and he forgets, G-d forbid, the essential, and makes from the secondary the essential: as if the essential were, G-d forbid, the affairs of this world and the entanglements of livelihood, etc. — G-d protect us. Therefore one must seek very greatly the true Tzadik of very high stature — who is the fitting rebbe — who can circuit with each person according to his level in wondrous ways, until he brings within him too the attainment of G-dliness." }, { "index": 5, "he": "א.\nידוע ומבאר במקום אחר, כי כעס מזיק לעשירות, אף על פי שאנו רואים כמה עשירים, שהם כעסנים, ואף על פי כן יש להם עשירות גדול, ובפרט העכו\"ם, שמלאים כעס ורציחה, ואף על פי כן כל העשירות אצלם, אך באמת עקר העשירות הוא עשירות דקדושה (עין פנים) ולעשירות כזה אי אפשר לזכות כי אם על ידי כבישת כעס דיקא. (הלכות פורים, הלכה ו', אות א):", "en": "Through a person training himself to multiply the recitation of Psalms and songs and praises to G-d — and likewise through training himself to revive himself through some melody and song for the sake of Heaven, for melody has great power to awaken the heart and to draw it after G-d — through this he merits to be saved from the forgetting of Torah, and merits to see the light of Torah in perfection, in the aspect of a life-giving remedy [sam chayyim]." }, { "index": 6, "he": "ב.\nעקר יגיעת וטרדת הפרנסה בא על ידי שטות וחסרון הדעת, הבא על ידי כעס, בחינת: כל הכועס - חכמתו מסתלקת וכו', כי הכעס הוא בחינת פגם אכילת עץ הדעת, שדרשו עליו רבותינו זכרונם לברכה: אויל ביום יודע כעסו, ועל ידי זה נגזר עליו: בעצבון תאכלנה וגו', בזעת אפך תאכל לחם וכו'. (הלכות הרשאה, הלכה ד', אות טו טז):", "en": "The essential forgetting [shikchah] comes through the desire for licentiousness [na'of] — which is the desire for women — which is a language of forgetting [lashon shikchah], as it is written: \"For G-d has made me forget [nashani], etc.\" [Genesis 41:51]. For the guarding of the bris is the aspect of sitra d'duchro [the male side] — the aspect of zocher [male] — the language of memory [lashon zikaron]." }, { "index": 7, "he": "ג.\nכשהיצר הרע מסית לאדם שיכעס, צריך להזכיר את עצמו כמה וכמה יפסיד על ידי זה ברוחניות ובגשמיות, כי כי יפסיד על ידי הכעס העשירות דקדושה, שהוא בחינת שרש כל הנפשות, ועל כן שם בהעשירות דקדושה כל הגונין עלאין וכל הניצוצות הקדושים, ואם, חס ושלום, לא יעצר ברוחו ויכעס, חס ושלום יאבד הכל ויפל ליגיעות וטרחות ומרירות הפרנסה, שהוא בחינת תאות ממון, שהוא בחינת טיט היון, שהוא עקר מרירות הגלות, ועל זה נאמר: טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, כי מכל התאוות בנקל יותר להוציא, חוץ מתאות ממון, כמבאר במקום אחר. (שם, אות יח):", "en": "Through breaking one's sleep and rising at midnight [chatzos lailah] and mourning over the destruction of the Temple and engaging in Torah — through this one upholds faith [emunah] and nullifies heresies. And one merits to break the desire for money and to conduct commerce with honesty. And one merits the aspect of the building of the Temple — which is the aspect of the building of da'as. And to renew one's soul for the good, and to unify the Holy One, blessed be He, and His Shechinah, and to draw down Torah. And through this one merits complete Providence [hashgochah shelaimoh] and the aspect of: \"I have set G-d before me always\" [Psalms 16:8]." }, { "index": 8, "he": "ערך ליצנות", "en": "Through nullifying sleep and rising at midnight to engage in Torah — through this the hold of time [achizas hazman] is nullified. From which come all the changes and all the controversies and the hold of the yetzer hara and the sitra achra. And through this, bounty and livelihood flow to Israel." }, { "index": 9, "he": "א.\nעקר הליצנות הוא מחמת גסות הרוח, שהוא גבה לב וגדול בעיני עצמו, עד שכל בני העולם הם כלא בעיניו ומתלוצץ מכל אחד ואחד, כאשר נמצא הנגע הרעה הזאת בכמה בני אדם, שמתלוצצים מכל אחד ואחד, בפרט מיראים וכשרים, ומוצאין מומין וחסרונות בכל אחד ואחד, וכל זה - מחמת גסותו, שנדמה לו, שאין חכם ממנו, וכל העולם צריך ללמד ממנו ולהתנהג כפי חיוב דעתו. ואלו הליצנים מתגברים בליצנותם, עד שמחלישים דעת של כמה כשרים ומפילים אותם מעבודתם על ידי ליצנותם הרעה, רחמנא לצלן, וכל זה בא מחמת גסותם הרעה. ועל כן נקרא הליצנות תועבה כמו הגאות והגבהות, שנקרא גם כן תועבה, וזה בחינת: אם ללצים - הוא יליץ, ולענוים יתן חן, כי הפך הליצנות הוא ענוה. (הלכות ספר תורה, הלכה ג', אות ג):", "en": "Through the Bircas Kohanim [the Priestly Blessing], the road is repaired from all the pain and suffering a person has on the way. And therefore it is customary to bless one who sets out on a journey with the Priestly Blessing." }, { "index": 10, "he": "ערך ממון", "en": "When a person sees that the yetzer hara and the desires are overpowering him very — [very] — greatly, and it appears to him that it is difficult to break them — he must know that certainly the Holy One, blessed be He, does not deal with him with coercion [trunya]. And certainly if he did not have the power to break them, G-d would not have stirred up against him such a yetzer hara. Rather, on the contrary — let him know from this that certainly his soul is very, very precious and holy at its root. For this reason they overpower him so greatly — for \"whoever is greater than his fellow, his yetzer hara is greater than him,\" as our Sages of blessed memory said." }, { "index": 11, "he": "א.\nזה הטעות והמבוכה של תאות ממון הוא גדול יותר מכל הטעויות שבעולם, כי מחמת שהממון המוכרח הוא הכרח גדול להאדם, על כן שם מתגבר הטעות והמבוכה ביותר, עד שנדמה להם, שהממון - עקר התכלית, חס ושלום, אשר באמת הוא בהפך ממש, כי באמת עקר הפרנסה הוא רק מהשם יתברך לבד וצריכין למעט בעסק ולעסק בתורה ולבטח בהשם יתברך, שיצליחו במעט העסק שעוסק ויזמין לו פרנסתו בסבה קלה, כי הכל - ממנו יתברך לבד. (הלכות תפלה, הלכה ד', אות יא):", "en": "For it is not the way of true humility to consider oneself a complete wicked person, G-d forbid, and to diminish the stature of one's holy soul. Rather, on the contrary — one must know and believe that his soul at its root is great and precious and very, very lofty. And thousands of thousands and tens of thousands of tens of thousands of worlds without measure depend upon it. For even the soul of the least of the least of Israel is also very, very lofty. How much more so — and how much more so — the souls of those who engage in Torah. And in particular those who have great intellect — the more — [the more] — the intellect is greater, the higher the soul. Therefore a person of great intellect — when he sees that his yetzer hara overpowers him more — must know that certainly his soul is more lofty. And he must strengthen himself to have compassion upon himself — not to lose the very, very precious treasures and gifts that depend upon his soul, \"an eye has not seen, etc.\" [Isaiah 64:3]. And he must strengthen himself with all his might to save his soul from destruction — from the theft and exchange, G-d forbid. And the essential [means] is through the abundance of prayers and supplications as above. And this is the aspect of: \"And his heart was elevated in the ways of G-d\" [2 Chronicles 17:6] — that one must elevate one's heart and one's mind in the ways of G-d, and say within himself that it is not fitting for him to perform such acts of an animal, G-d forbid — for his soul is very, very lofty." }, { "index": 12, "he": "ב.\nוצריכין לזהר ולשמר עצמו מאד, שלא יגזל ולא יזיק את חברו בממונו, כדי שלא יפגם בנפשו, חס ושלום, כי הממון דקדושה הוא משרש אחד עם הנפש, ועל ידי שנזהרין מלהזיק את חברו, ואם הזיקו, חס ושלום, משיב לו ומשלם את נזקו - על ידי זה נדחה הדין והחשך והכסילות מן העולם, ונתעלה הנפש והזכרון והתורה, ונמשך חסד בעולם. (הלכות ברכות הפרות, הלכה ג', אות ב):", "en": "Through seeing that in the path a person wishes to go — he is led along it, and he is helped from Above to accomplish his desire, whether for good or for the reverse, G-d forbid, as above — through this there are those who err and think that G-d, G-d forbid, has entirely nullified His will and handed everything over to the person according to the inclination of his will. [They say:] one who wishes to walk in the holy path of abstinence must guard himself very much not to stumble, G-d forbid — lest he fall thereby with no support. But one whose inclination is to go wayward in the path of his heart — no stumbling can harm him at all. On the contrary — etc. G-d forbid. And it seems to them that they have proofs for these opinions, G-d forbid." }, { "index": 13, "he": "ג.\nהכסף יענה את הכל, וכל הדברים שבעולם יכולים לקנות על ידי ממון, ומזה נמשך תאות וחמדת הממון, מחמת שעל ידי הממון יכולים לקנות כל דבר אבל מי שיש לו דעת אמתי יודע, שהכל - הבל, כי הממון עם כל הדברים והחפצים שיקנה על ידם, הכל יכלה ויאבד, ולא ישאר ממנו כלום, ואין מלוין לו להאדם לא כסף ולא זהב וכו', אלא תורה ומעשים טובים בלבד. ועל כן הצדיקים והכשרים, כשזוכין לעשירות, הם מעלין כל הממון עם כל החפצים שקונים בעדו הכל אל הקדושה רק בשביל כבוד השם יתברך לבד בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: הרחל הזו כולה קדש: קרנה לחצוצרות, עורה לתף וכו', הינו עשירות שבקדושה, שהוא בחינת צאן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: עשתרות צאנך - שמעשרת את בעליה, בעליה, הוא כולה קדש, ונתבררין ונתגלין על ידי זה דברים נפלאים, שהם בחינת נגונים נפלאים, כמבאר בפנים. (הלכות פורים, הלכה ו', אות י):", "en": "And in such errors there are many levels. For there are confused opinions even among people who are somewhat upright — that flow in great subtlety from such evil opinions, which are outright heresy [apikorsus gemorah], as will be understood by any perceptive person. And in truth \"a brutish person does not know, etc.\" [Psalms 92:7]. For certainly it is His blessed will that every person do only good, and be fleeing from transgression and separating himself from the desires of this world — and not only from the permitted excesses, but even in the necessities he should minimize as much as possible, and sanctify himself in what is permitted to him. And only in this does G-d delight." }, { "index": 14, "he": "ד.\nעקר אבדת הימים, שהאדם אובד את ימי חייו, חס ושלום, העקר הוא על ידי תאות ממון וטרדות הפרנסה, כנראה בחוש. ועל זה נאמר: עושה עשר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו, כי אינו זוכה להשלים את ימיו, כי אובד את ימיו על ידי זה וכמורגל לשון זה בספרי מוסר: אדם דואג על אבוד דמיו, ואינו דואג על אבוד ימיו. ועקר מרירות וטרדות הממון של כל אחד הוא על ידי הכעס, כי מי שמבטל את הכעס זוכה לעשירות תמיד, כי הוא שמח בחלקו תמיד, ועל ידי זה זוכה לעשירות ממש כנ\"ל, אבל מי שאינו משבר את הכעס, עליו נאמר: והיה כי ירעב והתקצף, ואפלו כשיש לו עשירות, הוא מלא כעס, כמו שכתוב: כל ימיו כעס ומכאובות, כי בכל פעם חסר לו יותר, ועל כן באמת כל עשירות שלו אינו כלום, ועליו נאמר: דעת חסרת - מה קנית, הינו על ידי הכעס, שעל ידי זה חכמתו מסתלקת ממנו והוא בבחינת חסר דעת, אז מה קנית, כי בודאי אין העשירות שלו כלום, כי תמיד חסר לו יותר, ולבסוף אין נשאר לו כלום ומאומה לא ישא בידו, ועל כן עקר תקון הימים - על ידי שמבטל הכעס, שלא לכעס ולהתקצף על החסרונות שלו, רק להיות שמח בחלקו, ועל ידי זה זוכה לעשירות ממש כנ\"ל. (שם, אות יח):", "en": "And even though G-d also completes for the wicked the fulfillment of their will — as it is written: \"For You behold toil and vexation — to take it into Your hand\" [Psalms 10:14] — and as Rashi explains there — even so, certainly He looks upon the toil and cannot [bear it] at all. And the wicked are as a burden upon His countenance, as it were, as our Sages of blessed memory said. And what He fulfills even their will — this is only — [only] — for the sake of the power of free will. For were it not so, free will would be entirely nullified — which is not His blessed will. But the wise person who truly desires [good] will see and understand the difference between the upright and the G-d-fearing — whose success is eternal — and the success of the wicked, which is only momentary, in the aspect of: \"Though the wicked spring up like grass, etc.\" [Psalms 92:8] — to be destroyed forever. And this too is only for the sake of the power of free will as above." }, { "index": 15, "he": "ה.\nעקר דאגת הפרנסה, שעל ידי זה בא לתאות ממון, הוא על ידי שחושב מיום לחברו ודואג מהיכן יתפרנס להבא, כי רב העולם יש להם לאכל ביומם, ואפלו מי שהשעה דחוקה לו ביותר, שאין לו אפלו פרנסת יומו, אוף על פי כן אם תדקדק בזה תראה, שרב עקר דאגת בני אדם הוא על יום המחרת ועל זמן שלהבא, כי יום אחד יכול האדם לסבל בלי אכילה כלל, רק עקר דאגתו - שמתירא, שגם למחר לא יהיה לו פרנסה, מכל שכן שהרב יש להם פרנסת יומם, ויש הרבה שיש להם ממון ונכסים, שיכולים להתפרנס מהם חדש או שנה או יותר, רק כל דאגתם - מה יעשו כשיכלה הממון ברבות הימים. נמצא, שעקר דאגת הפרנסה ותאות ממון הוא מחמת הזמן. וכל זה נמשך מחמת שהממון נמשך מבחינת צפון, מבחינת שמאל, ששם עקר אחיזת הכסילות וחסרון הדעת, שזה עקר אחיזת הזמן, ועל כן צריכין להתגבר לקשר דעתו אל האמת ולהאמין ולהבין, שבאמת אין שום זמן כלל, כי הזמן פורח מאד, כי כל ימינו - הבל, וכל הזמן נמשך רק מבחינת למעלה מהזמן בשביל הבחירה, אבל באמת אין שום זמן כלל ועל ידי זה יהיה לו כח להמתין לישועת השם תמיד, ולא יטריד דעתו בטרדת הפרנסה ודאגת הממון, רק יהיה רגיל לומר: ברוך השם' יום יום, ומאן דברא יומא ברא מזונה. (הלכות רבית, הלכה ה', אות ב):", "en": "There are people who have been drawn after the ways of the philosophers — and they find it difficult [to understand] why G-d gave Israel so much Torah and commandments, which are difficult to fulfill. And according to their evil and confused opinion it would have been more meritorious for them if there had been only a few commandments. But in truth their mouths speak vanity. For in truth the essential purpose of a person is to break all the desires so completely — that there not remain within him even the trace of any desire whatsoever, even of what is permitted. And this is impossible to achieve except through the multitude of Torah and commandments — which address every particular detail of all worldly matters. And through this one can merit to draw upon himself such a lofty holiness — until one becomes clear and clean and holy entirely from all desires. As our holy Fathers — the Fathers of the world — merited. For this is why the Torah multiplies to tell of all their affairs and their deeds: how they dug wells, and how Yaakov set up the rods in the troughs, and the like. All of this — to reveal to us the greatness of their stature and their holiness: that they purified themselves so completely, until they merited to serve G-d through all their movements and all their affairs. And in every movement they had awesome secrets, the most hidden of the hidden [razin d'razin]." }, { "index": 16, "he": "ו.\nקימת חצות מסוגל לפרנסה. (שם, אות ו):", "en": "And all of this — to open our ears and our hearts, that we too should purify and sanctify ourselves even in all external labors and mundane affairs [iskei chol] — so that we too may merit to come to some aspect and level of the holy stature of our holy Fathers. As our Sages of blessed memory said: \"When will my deeds reach the deeds of my fathers?\" [Tana d'vei Eliyahu]. For free will is free in every generation — and as our Sages of blessed memory said: \"There is no generation that does not have someone like Avraham, etc.\" [Bereishis Rabbah 56:7]. And therefore we find even in our own generations truly righteous Tzaddikim — very great and wondrous — who merited to serve G-d even in all mundane affairs. And many such stories are well known of the great Tzaddikim from the days of the Baal Shem Tov, of saintly and holy memory, until now." }, { "index": 17, "he": "ז.\nכשאחד נוגע בממון חברו שלא כדין, שזה בחינת פגם המשפט, בחינת עושה עשר ולא במשפט, על ידי זה בא בא לפגם הברית. (הלכות דינים, הלכה ה', אות ב):", "en": "And therefore — since the essential purpose of Israel is to purify themselves to the ultimate holiness from all the desires in the world — certainly it is a great good that He gave us much Torah and commandments. So that we too should have the power to be awakened toward G-d and to draw upon ourselves great holiness in every matter and matter through the abundance of Torah and commandments — so that we merit the true ultimate purpose: the hidden light [or haganuz], which is impossible to reach except through this." }, { "index": 18, "he": "ח.\nכשאחד רוצה להכחיש ממון חברו ולגזל את חברו, הוא בחינת פגם בכח מעשה בראשית, כי לפי כח מעשה בראשית, שנסדר כל אחד על מקומו, שזה האדם יהיה לו כך וכך ממון ונכסים, וזה - כך וכך, הכל לפי סדר כח מעשה בראשית, וכשאחד גוזל את חברו, הוא משנה סדרי בראשית: נמצא, שפוגם בכח הנ\"ל. וזה מרומז בדברי רבותינו זכרונם לברכה: כח מעשיו הגיד לעמו - כדי שלא יאמרו: לסטים אתם וכו', כי הגזלה והלסטיות הוא ההפך מבחינת כח מעשיו, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל דין, שדן דין אמת לאמתו (הינו שמציל בדין ומשפט את העשוק מיד עושקו) כאלו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. (הלכות הרשאה, הלכה א'):", "en": "And all of this is for those who merit to fulfill all the Torah. But even one who does not merit to overpower his yetzer hara and to fulfill all the Torah and the commandments — even for him it is also a good that there is much Torah and commandments. For through this even the worst of the worst fulfills many commandments. For even the sinners of Israel are as full of commandments as a pomegranate [mela'im mitzvos k'rimon], as our Sages of blessed memory said. And through this every person of Israel will certainly be purified — for the holiness of the commandments that each person of Israel fulfills does not allow them to sink into the impurity and desires into which they have fallen, and arouses them to teshuvah every single time. And as many penitents have already been found in the world — fortunate are they. And even if, G-d forbid, one does not merit complete teshuvah during his lifetime — even so, in the end he will certainly be purified. And the essential purification will come through the good and the commandments he merited to seize in this world — specifically because there is much Torah and commandments." }, { "index": 19, "he": "ט.\nכל הדברים והחפצים כשיוצאין מרשות זה לרשות זה, שכל זה הוא רק בשביל ברור הניצוצות הקדושים שיש בכל דבר, זה בחינת שעולין מדרגא לדרגא, ואז צריכין לשבר הקלפה הקודמת לפרי, שזה בחינת הסבובים והדמיונות,, שמסבבין הקדושה שבזו המדרגה ועל כן רב הקנינים - על ידי כסף, כי על ידי התגלות הגונין עלאין, המלובשין בכסף וזהב דקדושה, על ידי זה משברין הקלפה הקודמת לפרי. ועל כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה על כל המצוות, שצריכין לקנותם באגר שלים, בכסף מלא. ועל כן צריכין להרחיק עצמו מלקבל מתנות, כמו שכתוב: ושונא מתנות יחיה, כי עלית הקדושה קשה שתהיה בחנם, כי אם בכסף מלא כנ\"ל. (הלכות מתנה, הלכה ד' אותד):", "en": "And also because through the power of the truly righteous wondrous Tzaddikim of high stature — who merited to fulfill all the Torah in perfection, until they purified themselves so completely that they could serve G-d also in all mundane affairs — therefore they have the power to elevate us as well from the mundane to the holy, and from impurity to purity, until through this everything is transformed for good. And all of this is contained in the saying of Rabbi Chananya ben Akashya: \"The Holy One, blessed be He, wished to give merit to Israel — therefore He multiplied for them Torah and commandments\" [Makkos 23b] — to give merit specifically: that they be completely purified, as mentioned above." }, { "index": 20, "he": "י.\nכמו שעל ידי שבירת תאות ממון זוכין לדעת גדול ונפלא מאד, כמבאר בפנים, כמו כן להפך כשמתגבר תאות ממון, חס ושלום, על ידי זה נפגמין ונתקלקלין כל המחין והדעת, שזה בחינת מלכות יון, שטמאו כל השמנים הקדושים, כי לא די שתאות ממון מתגברת על רב העולם להשכיחם התורה לגמרי, רחמנא לצלן כנראה בחוש שרב בטול ושכחת התורה הוא על ידי תאות וטרדות הממון והפרנסה, אף גם אותן שנשאר להם איזה דעת קצת ועוסקים בתורה, גם עליהם מתגברת תאות ממון, עד שפוגמת גם את דעתם, וצריכין להלחם מאד עם הפניות והמחשבות זרות שמבלבלין אותם מעבודתם, שרובם הם מתאות ממון, ועל כן באמת כפי התגברות והתפשטות תאות הממון כמעט שנשתכחה תורה מישראל, ועקר התקון הוא רק על ידי הצדיקי אמת שבכל דור ודור, והם מאספין ומקבצין ומעלין כח וזכות של הצדקה וחסד, שישראל עושין בכל דור ודור, ועל ידי זה הם ממשיכין רוח נדיבה לשכך ולבטל ושבר תאות ממון מישראל, ואז לא די שלא תשתכח התורה מישראל, חס ושלום אף גם הם זוכין על ידי זה להמשיך התחדשות התורה בכל דור ודור. (הלכות אבדה ומציאה, הלכה ג', אות ז):", "en": "All the afflictions and all the exiles come only from pride — which is the aspect of excess [ribbui]. For it appears to a person as if his days are many and as if he has permanence in his world. And in truth a person must know that he has in his world only this very day upon which he stands — and he should strive to engage in it in the service of G-d: \"Today, if you would but heed His voice\" [Psalms 95:7]." }, { "index": 21, "he": "יא.\nעקר האזהרה על אהבת חברים הוא ביותר בענין הממון, שלא יקפידו ולא יקנאו זה על זה בממונם, רק אדרבא, יהיה ממון חברו חביב עליו כשלו. (הלכות פקדון, הלכה ה', אות יד):", "en": "Through three desires — which are the desire for money, and eating, and sexual union [mishgol] — through this one blemishes the holy honor [kovod d'kedushah]. And then the soul is naked without a garment — in the aspect of: \"And you were naked and bare\" [Ezekiel 16:7]." }, { "index": 22, "he": "ערך מחשבות", "en": "It is known and explained elsewhere that anger damages wealth. Even though we see many wealthy people who are angry — and even so they have great wealth. And especially the gentiles — who are full of anger and murder — and even so all the wealth is with them. But in truth the essential wealth is holy wealth [ashirus d'kedushah] — see the inner teachings. And for wealth such as this, it is impossible to merit except specifically through the subjugation of anger." }, { "index": 23, "he": "א.\nעקר הטהרה מפגם ברית הוא על ידי טהרת המחשבה, כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה, שלא יהרהר אדם ביום שכל אדם, אפלו אם הוא כמו שהוא, צריך לשמר את עצמו מעתה על כל פנים לבל תצא מחשבתו לחוץ כלל, כי צריך לזכר היטב, שהמחשבה - ביד האדם להטותה כרצונו, ואפלו אם כבר הורגלה מחשבתו לצאת לחוץ הרבה, אף על פי כן בידו להטותה בכל פעם לדרך הישר, והוא כמו סוס שיוצא מהדרך, שיכולין לתפסו באפסר בעל כרחו להטותו לדרך הישר, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות יחד בשום אפן, ועל כן אם יחשב מחשבה אחרת לטובה, בהכרח שתדחה מחשבתו החיצונה וכל ההרהורים, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות יחד בשום אפן. וצריכין לזכר ולחזר זאת היטב היטב בכל פעם, כי הרבה נלכדו, רחמנא לצלן, במה שנלכדו, וכל זה - מחמת שנדמה להם כאלו אין מחשבתם בידם, חס ושלום, ובאמת לא כן הוא, כי המחשבה ביד האדם תמיד, על כן צריך לשמר המח כחוט השערה לבל יצא חוץ לגבול ואפלו אם כבר יצא כמו שיצא, בקל יכולין להחזירו על ידי חוט השערה, כי תכף כשיתחיל כחוט השערה לחשב מחשבה אחרת טובה וכשרה, תהיה נדחה המחשבה ראשונה ממילא. (הלכות תפלין, הלכה ו', אות לב):", "en": "The essential toil and entanglement of livelihood comes through foolishness and deficiency of da'as — which comes through anger. In the aspect of: \"Whoever becomes angry — his wisdom departs from him, etc.\" For anger is the aspect of the blemish of eating from the Tree of Knowledge — as our Sages of blessed memory expounded: \"A fool — his anger is known the same day\" [Proverbs 12:16]. And through this it was decreed upon him: \"In toil shall you eat of it, etc.\" [Genesis 3:17] — \"In the sweat of your brow shall you eat bread, etc.\" [Genesis 3:19]." }, { "index": 24, "he": "ב.\nעקר המחשבות רעות הם בתאות נאוף, רחמנא לצלן, ואפלו שאר מיני מחשבות זרות ורעות, הכל נמשך משם, כי על ידי פגם הברית נשחת ונפגם הדעת, עד שבאים על ידי זה לכל בלבולי וערבובי המחשבות, ומהם באים כל החטאים והפגמים שבעולם רחמנא לצלן. וכשבלבולי המחשבות מתגברים, בפרטי בלבולים והרהורי נאוף בעצמם, רחמנא לצלן, זה בחינת מבול ממש, שרוצים להטיף את האדם ממש ולהאבידו משני עולמות, רחמנא לצלן, כאשר יודעים רב בני אדם כל אחד בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו מה שעובר עליו בענין זה, והכל - על ידי פגם המחשבה. ואפלו אנשים כשרים קצת, אשר נצולין ממימי המבול השוטפין כל כך אך אוף על פי כן מתגבר הבעל דבר להתיז קצת ממי המבול גם עליהם, שזה בחינת מה שבארץ ישראל לא היה המבול,כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, אוף על פי כן התיזו לתוכה קצת, ודוד המלך עליו השלום צעק על זה בשב יל כלל ישראל בכמה מקראות בצעקות גדולות בחינת: על זאת יתפלל כל חסיד וגו', רק לשטף מים רבים וגו', וכן:אל תשטפני שבלת מים וגו' וכמוהו רבים, וכמבאר בכתבי האר\"י, זכרונו לברכה, שההרהורים ובלבולי המחשבות נקראים מצולות ים, ועל כן צריכין לזהר ביותר לברר המחשבה, שבזה תלוי כל הקדושות וכל המתקת הדינים שבעולם. וכל אחד כפי מה שזוכה לקדש מחשבתו, כמו כן נתגלה בחינת קדושת ארץ ישראל, שהוא בבחינת תקון הברית, שתלוי בקדושת המחשבה. אך אי אפשר לזכות לקדושת המחשבה ולהנצל מכל מיני מימי המבול שבעולם כי אם על ידי דרכי התמימות והפשיטות, שממשיך הצדיק האמת בעולם. (הלכות בית הכנסת, הלכה ה', אות כג כד):", "en": "When the yetzer hara incites a person to become angry — he must remind himself how much and how much he will lose through this — both spiritually and materially. For through — [through] — anger he will lose the holy wealth, which is the aspect of the root of all souls. And therefore within the holy wealth are all the supernal luminous colors [guinin ila'in] and all the holy sparks. And if, G-d forbid, he does not restrain his spirit and becomes angry, G-d forbid — he will lose everything and fall into the toil and exertions and bitterness of livelihood — which is the aspect of the desire for money, which is the aspect of the tit hayaven [sinking mire], which is the essential bitterness of exile. And concerning this it is said: \"I have sunk in the deep mire and there is no foothold\" [Psalms 69:3]. For from all the desires it is easier to extract oneself — except from the desire for money, as is explained elsewhere." }, { "index": 25, "he": "ג.\nאין לאדם לחשב כלל מיום לחברו, ואפלו משעה לחברתה, כי אפלו בכל רגע נעשים שנויים נפלאים מאד מאד לטוב ולהפך, כמו שכתוב: ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו. ואין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל עת ורגע, כמו שכתוב: רבות מחשבות בלב איש, ועצת השם היא תקום. וכתיב: אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום, וכיוצא פסוקים הרבה כאלה, וכנראה בחוש, כי לפעמים האדם טרוד בדאגותיו ותחבולותיו, ופתאם באים עליו צרות משונות, רחמנא לצלן, מה שלא עלו על דעתו כלל לחשב ולדאג עליהם, ועל כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכן לפעמים להפך, כי מדה טובה מרובה, וחסד השם מלאה הארץ, ועל כן על פי רב מתחדשין על האדם ישועות וחסדים נפלאים פתאם, מה שלא עלו גום כן על דעתם כלל על כן מה יתרון להאדם על רבוי מחשבותיו ותחבולותיו, וצריך רק לתלות עיניו למרום בכל עת, כמו שכתוב: אך לאלקים דומי נפשי כי ממנו תקותי, וכתיב: גל אל השם מעשיך ויכנו מחשבתיך וכתיב: השלך על השם יהבך וכו'. (הלכות מתנה, הלכה ה', אות לב):", "en": "The essential of mockery [leitzanus] comes from arrogance of spirit — that one is haughty of heart and great in his own eyes, to the point that all the people of the world are as nothing in his eyes — and he mocks each and every one. As this terrible affliction is found in many people — who mock each and every one, especially the G-d-fearing and the upright — and find faults and deficiencies in each and every one. And all of this — on account of his arrogance, for it seems to him that there is none wiser than he — and the entire world must learn from him and conduct itself according to what his mind dictates. And these mockers intensify in their mockery to the point that they weaken the minds of many upright people and cause them to fall from their service through their evil mockery, G-d protect us. And all of this comes from their evil arrogance." }, { "index": 26, "he": "ערך מחלקת", "en": "And therefore mockery is called an abomination — just as pride and arrogance are also called an abomination. And this is the aspect of: \"If to the scorners He scorns, but to the humble He gives grace\" [Proverbs 3:34] — for the opposite of mockery is humility." }, { "index": 27, "he": "א.\nכל אדם איך שהוא צריך לזהר על כל פנים מחכמות, שלא יהיה חכם בעיני עצמו, כי החכמות של העולם מזיקין מאד מאד, בפרט כשבא על ידי זה לידי מחלקת, חס ושלום, מכל שכן כשחולק על ידי זה על יראים וכשרים ממנו. ויש שאומרים בפה מלא: \nאמת, שהוא ירא השם וטוב וכשר ממנו, אבל אוף על פי כן אינו מתנהג כראוי לפי דעתו, שנדמה לו שהוא חכם בעיניו, כמצוי זה הרבה בכמה בחינות, וזה מזיק לכל אחד יותר מכל העוונות, כי מחלקת ושנאת חנם קשה מהכל, ועל ידי זה נחרב בית המקדש וכו' וכל זמן שהאדם שומר את עצמו מכל מיני מחלקת על האמת ומבטל דעתו נגד דעת התורה והצדיקים אמתיים -יש לו תקוה לעולם, יהיה איך שיהיה, כי גדולת השם יתברך אין חקר, והכל יוכל להתתקן על ידי תמימות ואמונה שלמה בהשם יתברך ובצדיקים הקדושים. ועקר הפגם של קרח, שהיה גדול במעלה מאד, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ונפל לשאול תחתיות על ידי שחלק על משה - הכל היה על ידי שעמד וסמך על דעתו והיה חכם בעיניו, כמרומז בדברי רבותינו זכרונם לברכה, שחרה לו ואמר: לא די שהוציאו אותי מכלל כהונה ומתנות, אלא שגלח ראשי ועשה אותי סכל - מיד נתקנא על משה לערער. מובן, שעקר הקנאה היה על ידי שהוא צרה להיות חכם, ועל זה נאמר: ראית איש חכם בעיניו -תקוה לכסיל ממנו, והלואי היה סכל בעיני עצמו לבטל דעתו נגד משה, אז היה יודע, כי כל מה שעשה עמו משה, הוא לטובתו והצלחתו הנצחית, כמבאר בפנים. הכלל - כי עקר הקדושה והחכמה הוא לבטל דעתו לגמרי נגד דעת רבו האמתי, ואז טוב לו. (הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ז', אות ז):", "en": "This error and confusion of the desire for money is greater than all the errors in the world. For since money is a very necessary necessity for a person — therefore the error and confusion is strongest there — to the point that it appears to them that money is the essential purpose, G-d forbid. Whereas in truth it is the complete opposite. For in truth the essential livelihood is only from G-d alone — and one must minimize in commerce and engage in Torah and trust in G-d that he will succeed in the small amount of commerce he engages in, and that He will send him his livelihood through a simple means. For everything is only from Him, blessed be He, alone." }, { "index": 28, "he": "ב.\nאף על פי שבודאי צריכין לקים מאמר רבותינו זכרונם לברכה: אל תהי בז לכל אדם, ולדון את הכל לכף זכות, אבל מי שהוא חולק על הצדיק האמת ומבזה ומחרף אותו וכל הנלוים אליו בחרפות ובזיונות גדולות, ורוצה לשפך דמם ממש, חס ושלום - זה הוא מסטרא דהמן עמלק, שנאמר בו: ויבז בעיניו וגו', ואסור לזכותו ולרחם עליו, ואדרבא, בזה שמשתדלין להפיל אותו ולהכניעו, בזה מקימין מצות אל תהי בז וכו', כי על ידי זה מתגבר כח הצדיק, שמקים זאת בשלמות. (הלכות אפותיקי, הלכה ה', אות יב):", "en": "And one must be careful and guard oneself very much — not to steal and not to damage one's fellow in his money — so as not to blemish his own soul, G-d forbid. For holy money is of one root with the soul [mishoreshed echad im hanefesh]. And through guarding oneself from damaging one's fellow — and if one did damage him, G-d forbid, by repaying and restoring his loss — through this judgment and darkness and foolishness are pushed away from the world. And the soul, and memory, and Torah are elevated. And kindness is drawn into the world." }, { "index": 29, "he": "ערך מניעות", "en": "\"Silver answers everything\" [Ecclesiastes 10:19] — and all things in the world can be purchased through money. And from this derives the desire and craving for money — because through money one can purchase every matter. But one who has true da'as knows that everything is vanity. For the money — together with all the things and objects that one purchases with it — will all perish and be lost, and nothing will remain of it. And \"nothing accompanies a person — not silver and not gold, etc.\" — only Torah and good deeds alone." }, { "index": 30, "he": "א.\nהאדם צריך שיהיה לו אריכת אפים, שיאריך אפו על כל דבר, ולא יכעס ולא יקפיד על שום דבר, ולא יסתכל על שום מניעה ובלבול בעבודתו, הן מניעות ובלבולים שיש לו מעצמו, מתאוותיו ומחשבותיו וכו', הן מניעות ובלבולים ועכובים ויסורים שיש לו מבני העולם: מאביו וחותנו ואשתו וקרוביו או שאר בני עולם, כי ידוע ונראה בחוש, שבכל פעם שאיזה אדם כל שהוא רוצה לכנס בעבודת השם להתחיל להתפלל בכונה וכו' וכו', תכף יש לו מניעות רבות בלי שעור, וצריך כל אחד להיות עז כנמר וגבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים, להתגבר נגד כל ולעבר עליהם ולבלי להסתכל עליהם כלל, ולהתחזק מאד לעשות את שלו, ולעס,ק בתורה ותפלה בכונה ובעבודת השם וכו'. וזה בחינת אריכת אפים, לבל תקצר רוחו, חס ושלום, להפסיק עבודתו על ידי המניעות והיסורים, רק רק יחזק את עצמו ויאריך אפו על כל דבר, ולא יסתכל על שום מניעה כלל. (הלכות תפלין, הלכה ה', אות ו):", "en": "And therefore the Tzaddikim and the upright — when they merit to wealth — they elevate all the money together with all the objects purchased with it, all toward holiness, only for the honor of G-d alone. In the aspect of what our Sages of blessed memory said: \"This ewe — all of it is sacred: its horn for a trumpet, its hide for a drum, etc.\" That is, holy wealth — which is the aspect of flocks [tzon], as our Sages of blessed memory said: \"Ashteros tzonecha [Deuteronomy 7:13] — that which enriches its owners\" — [its owners] — it is entirely sacred. And through this wondrous matters are clarified and revealed — which are the aspect of wondrous melodies [nigunim niflo'im], as explained in the inner teachings." }, { "index": 31, "he": "ב.\nלשבר כל המניעות הוא רק על ידי תקף החשק והרצון, כי המניעה לא באה כי אם בשביל החשק, כמבאר בפנים. ועקר התגברות החשק דקדושה הוא על ידי אמת, כי אם יסתכל על האמת לאמתו ויראה פחיתותו וגריעותו והבל העולם, שהוא צל עובר וכו', וכל ימיו כעס ומכאובות ואחריתו עפר, רמה ותולעה, ואחר כל אלה צריך לתן דין וחשבון - אם ישים כל לבו אל זה באמת, בודאי יבין היכן נקודת האמת, ואם עם כל זה יתפשטו כנגדו המניעות, עד שקשה לו לשברם, אז על כל פנים יהיה חשקו ורצונו וכסופו חזקים מאד להתקרב אל האמת לאמתו, כי מאחר שיודע על כל פנים האמת, אזי אף על פי שאין מניחין אותו מרבוי המניעות העצומות המתפשטין כנגדו, על כל פנים יהיה החשק והרצון שלו דקדושה חזק מאד, כי מהחשק והכסופין אי אפשר למנעו למנעו בשום אפן, כי אוף על פי כן אני רוצה וחושק בתכלית האמתי, כמבאר במקום אחר גדל מעלת החשק והרצון דקדושה, ושצריכין להיות עקשן גדול בענין הרצון והחשק דקדושה, ואז על ידי כל זה יזכה להנצל מידי עברה ומכל מיני מוציא מכח אל הפעל שאינו דקדושה, ויזכה להתקרב באמת לצדיק אמת, שעל ידי זה יוציא מכח אל הפעל כל הדברים שבקדושה בשלמות כרצונו. (הלכות ראש השנה, הלכה ב', אות יח):", "en": "The essential loss of days — whereby a person loses the days of his life, G-d forbid — is primarily through the desire for money and the entanglements of livelihood, as is plainly evident. And concerning this it is said: \"One who makes himself wealthy unjustly — in the midst of his days he will abandon it\" [Jeremiah 17:11]. For he does not merit to complete his days — for he loses his days through this. As is the common expression found in ethical works: \"A person worries about the loss of his money, and does not worry about the loss of his days.\"" }, { "index": 32, "he": "ערך מקוה", "en": "And the essential bitterness and entanglement of money for each person comes through anger. For one who nullifies his anger merits wealth always — for he is always happy with his portion. And through this he merits to actual wealth as above. But one who does not break his anger — concerning him it is said: \"And it shall be, when he is hungry, that he will become enraged\" [Isaiah 8:21]. And even when he has wealth, he is full of anger — as it is written: \"All his days [bring] anger and vexation\" [Ecclesiastes 2:23]. For every time he lacks more — and therefore in truth all his wealth is nothing. And concerning him it is said: \"You lacked knowledge — what did you acquire?\" That is, through anger — through which his wisdom departs from him and he is in the aspect of one lacking da'as — then what did you acquire? For certainly his wealth is nothing — for he always lacks more. And in the end nothing remains for him — and he takes nothing from his toil in his hands. And therefore the essential repair of the days [tikun hayamim] is through nullifying anger — not to become angry and enraged over his deficiencies. Rather, to be happy with his portion — and through this he merits to actual wealth as above." }, { "index": 33, "he": "א.\nעל ידי טבילות מקוה נופלים כל השונאים, ונתבטלים כל הצרות והמניעות, שמונעים את האדם מעבודת השם יתברך, כי על ידי טבילת מקוה מבטלין עצמן אל השם יתברך בבטול גמור בבחינת מסירות נפש, שזה עקר שלמות הרצון דקדושה, שצריך שיהיה הרצון חזק במסירות נפש - זהו בחינת טבילות מקוה. ועל כן כשהוא נכנס ונתעלם בתוך המים ומוסר נפשו אל השם יתברך ומקשר עצמו אליו יתברך בתקף החשק והרצון אל הקדושה, וזה עקר כונתו בטבילתו כדי שיזכה להמשיך עליו על ידי זה רוח חדש דקדושה, ואז על ידי זה הוא נכלל בשרש הרוח העליון דקדושה, שהוא בחינת רוח אלקים, המרחפת על פני המים, ועל ידי זה הוא זוכה להוציא רוח חדש דקדושה מכח אל הפעל כנ\"ל וכשזה קם זה נופל, וממילא נתבטלים ונופלים כל השונאים והחולקים, שהם עקר המונעים מלהוציא הדברים שבקדושה מכח אל הפעל. וזה מרומז במקרא שכתוב: מקוה ישראל השם, כל עזביך יבשו וסורי בארץ יכתבו, כי עזבו מקור מים חיים וכו', כמבאר בפנים. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד', אות כ):", "en": "The essential worry about livelihood — through which one comes to the desire for money — is through thinking from one day to the next and worrying about where he will be sustained in the future. For the majority of people have something to eat on the day itself. And even one for whom circumstances are most strained — who has not even his day's sustenance — even so, if you examine this closely you will see: that the majority of people's essential worry is about tomorrow and about future time. For one day a person can endure without eating at all — only the essential worry is that he fears that tomorrow too he will have no sustenance. How much more so the majority who have their day's sustenance — and many who have money and property from which they can sustain themselves for a month or a year or more — yet all their worry is: what will they do when the money runs out with the passage of time? It is thus found that the essential worry about livelihood and the desire for money comes on account of time." }, { "index": 34, "he": "ב.\nאיתא בספרים, שאי אפשר להחזיר הנשמה כי אם על ידי טבילה במקוה. (הלכות גרים, הלכה א'):", "en": "And all of this derives from the fact that money is drawn from the aspect of the north [tzofon], from the aspect of the left — where the essential grip of foolishness and deficiency of da'as resides, which is the essential grip of time. And therefore one must strengthen oneself to bind one's mind to the truth — and to believe and understand that in truth there is no time at all. For time flies exceedingly — for all our days are vanity. And all of time is drawn only from the aspect of above time — for the sake of free will. But in truth there is no time at all. And through this one will have the strength to wait for G-d's salvation always — and not to entangle one's mind with the entanglements of livelihood and the worry of money. Rather, one should be accustomed to say: \"Blessed be G-d day by day\" [Psalms 68:20] — and man d'vara yoma, bara mezoneh [He who created the day created its sustenance]." }, { "index": 35, "he": "ערך מועדים", "en": "Rising at midnight is a segula [-propitious means] for livelihood." }, { "index": 36, "he": "א.\nאותיות שניות של ש'א'ר' הם אותיות ש'ב'ת', כי אחר שין הוא תיו, ואחר אלף הוא בית, ואחר אות ריש הוא שין - אותיות שבת למפרע, כי עקר בטול חמץ ושאר שבעיסה, שהוא היצר הרע, המעכב מלעשות רצונו יתברך, והוא בחינת אל אחר, שמד, חס ושלום - עקר בטולו הוא על ידי קדושת שבת, שאז מתגלה מצח הרצון בחינת רעוא דרעוין, ומשם ממשיך הצדיק פדיון עליון הכולל, עד שמבטל השאר הנ\"ל ומעלה משמד לרצון. (הלכות ברכות השחר, הלכה ה', אות כא):", "en": "When one unlawfully touches the money of his fellow — which is the aspect of the blemish of justice, the aspect of: \"one who makes himself wealthy unjustly\" — through this he comes — [comes] — to the blemish of the bris." }, { "index": 37, "he": "ב.\nעקר פגם אמונת חכמים הוא על ידי החולקים על החכמים אמתיים מחמת שהם חכמים בעיניהם בחכמות ההבל של עולם הזה, שכולם הם חכמות של שקר, מאחר שאין זוכים על ידי חכמות אלו לתכלית האמתי והנצחי. ובאמת שרש כל החכמות אלו, הן חכמות חיצוניות ממש של המחקרים והפילוסופין, הן סתם חכמות של העולם, שהם נגד נקודת האמת, הכל נמשך רק מחמת שכל כונתם הוא רק בשביל תאות הגוף, שזה בחינת אכילת חל, שהכבד נזון תחלה ואחר כך המח, ועל ידי קדושת ענג שבת, שאז המח נזון תחלה, על ידי זה על ידי זה נכנעים כל החולקים הנ\"ל ונתתקן אמונת חכמים. (הלכות שבת, הלכה ו', אות ד):", "en": "When one wishes to deny his fellow's money and rob his fellow — this is the aspect of the blemish of the power of the act of creation [ko'ach ma'aseh bereishis]. For according to the power of the act of creation — by which it was arranged that this person should have such and such money and property, and this one such and such — all according to the order of the power of the act of creation — and when one robs his fellow, he alters the order of creation. It is thus found that he blemishes the power aforementioned." }, { "index": 38, "he": "ג.\nגדל מעלת מצות קדוש לבנה - יקרה מאד, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, והיא מרמזת על חדוש העולם שלעתיד, שישראל עתידין להתחדש כמותה, ומחמת שעקר אמונת חדוש העולם נמשך על ידי התפלה של הבעל כח, שעל ידי זה העננים, שהם הסטרא אחרא, כלים והולכים בבחינת: מחיתי כעב פשעיך וכו', כמבאר בפנים, על כן אין לקדש הלבנה כי אם כשאין העננים מכסין אותה. אך מה שיש מדקדקים, שלא לקדש אותה אף כשנראית מתוך ענן דק וקלוש, וכל זה מחמת גדל חביבת המצוה, על כן חפצים שתהא זכה לגמרי אבל לא כונו יפה בזה, כי בזה העולם השפל והחשוך, בפרט עתה, בדורות הללו, שהסטרא אחרא התפשטה מאד, על כן אם נרצה לדקדק כל כך בכל המצוות ולהמתין עד שנוכל לקים אותם בבהירות ובזכות ובצחות גדול, בפרט בצחות המחשבה, שהיא העקר, אז כבר בטלה, חס ושלום, כל התורה ומצוות, ובאמת אנו צריכין לקים כל המצוות כפי מה שנוכל, ורק בזה אנו מחיין עצמנו בגלות המר הזה, במעט דמעט אור המאיר עלינו מתוך עמק החשך והאפלה הזאת דיקא, ואם נרצה לדקדק ולהחמיר בחומרות יתרות, יכולים להכשל ולפל על ידי זה יותר, חס ושלום, על כן בודאי חלילה לנו למנע ממצות קדוש לבנה בשביל דקדוקים הנ\"ל, רק לקים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ופוסקים, שחיבים לקדשה אפלו כשנראית מתוך ענן קלוש, בפרט בעת שהזמן דחוק וסמוך לסוף זמנה, בפרט בחרף. (הלכות קריאת התורה, הלכה ו', אות ו):", "en": "And this is alluded to in the words of our Sages of blessed memory: \"He declared the power of His works to His people\" [Psalms 111:6] — \"so that they should not say: 'You are bandits'\" [Rashi, Genesis 1:1] — for theft and banditry are the opposite of the aspect of the power of His works. And this is what our Sages of blessed memory said: \"Every judge who judges a truly true judgment\" — that is, who rescues through law and justice the oppressed from the hand of his oppressor — \"it is as if he becomes a partner with the Holy One, blessed be He, in the act of creation\" [Shabbos 10a]." }, { "index": 39, "he": "ד.\nשנים עשר חדשי הלבנה הם בחינת שנים עשר נוסחאות התפלה, כנגד שנים עשר שבטים, וחדש העבור הוא כנגד שבט יוסף, שנחלק לשני שבטים. ועקר העבור הוא כדי להשוות שנות החמה עם שנות הלבנה, דהינו שמחבר השנים עשר שבטים, בחינת השנים עשר נוסחאות התפלה, לבחינת יעקב, שהוא בחינת עצם האמת, בחינת חמה, שעל ידי זה עקר שלמות התפלה. (הלכות דינים, הלכה ג', אות טז):", "en": "All things and objects when they pass from one domain to another — which is only for the purpose of the extraction [birur] of the holy sparks that are in every thing — this is the aspect of ascending from level to level [madrega l'madrega]. And then it is necessary to shatter the husk that precedes the fruit — which is the aspect of the circuits and images [sivuvim v'dimyonos] that surround the holiness at that level. And therefore the majority of acquisitions are through money [kesef] — for through the revelation of the supernal luminous colors [guinin ila'in] clothed in the silver and gold of holiness — through this the husk that precedes the fruit is shattered. And therefore our Sages of blessed memory warned regarding all the commandments — that they must be purchased with full payment, with full money. And therefore one must distance oneself from accepting gifts — as it is written: \"One who hates gifts will live\" [Proverbs 15:27]. For the ascent of holiness is difficult to achieve for free — but only through full payment as above." }, { "index": 40, "he": "ה.\nעל ידי שנזהרין מחמץ שבעת ימים ואוכלין מצה, על ידי זה נתגלה הדעת של אמונת ההשגחה, עד שיודעין באמת, שגם הטבע בעצמה, שהוא בחינת חמץ, מתנהגת רק בהשגחתו יתברך לבד, כי השם יתברך ברא הכל ומנהיג ברצונו את הכל, ועל כן אחר כך הותר לאכל חמץ גום כן. (הלכות נטילת ידים שחרית, הלכה ב', אות יב):", "en": "Just as through the breaking of the desire for money one merits great and wondrous da'as, as explained in the inner teachings — so likewise the reverse: when the desire for money intensifies, G-d forbid, through this all the minds [moichin] and da'as are blemished and ruined. Which is the aspect of the kingdom of Yavan [Greece] — who defiled all the sacred oils. For not only does the desire for money overpower the majority of the world to make them forget the Torah entirely, G-d protect us — as is plainly visible: for the majority of the bitul [neglect] and forgetting of Torah is through the desire and entanglements of money and livelihood — but even those of whom some da'as remains, who engage in Torah — upon them too the desire for money intensifies, until it blemishes their da'as as well. And they must fight very much against the ulterior motives and alien thoughts that confuse them in their service — the majority of which come from the desire for money." }, { "index": 41, "he": "ו.\nצריך האדם לזכר היטב היטב כל ימי חייו בכל יום ויום את יום צאתו מארץ מצרים, כמו שכתוב: למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים וכו', דהינו מה שיצא ממצרים קדם הקץ רק בחסדו, שמחמת זה עובר עליו מה שעובר, כי בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כי על כל אדם עובר כל הנ\"ל, על כן צריכין לזכר בכל יום גדל חסדו יתברך, שהוציאו ממקום שהוציאו, שזה בחינת יציאת מצרים ואף על פי שעתה עובר עליו מה שעובר, אוף על פי כן בודאי החסד והטובה, שעשה עמו השם יתברך, בודאי אינו לריק, חס ושלום, רק שצריך עתה לעבר בענינים אלה ולהתנסות בהם, אבל סוף כל סוף יגמר השם יתברך את שלו, ויזכה להתקרב לעבודתו יתברך ולמצא כל אבדותיו בשלמות, כי דבר אלקינו יקום לעולם. (הלכות ברכות הפרות, הלכה ה', אות י):", "en": "And therefore in truth — commensurate with the intensification and the spread of the desire for money — the Torah has almost been forgotten from Israel. And the essential repair is only through the truly righteous Tzaddikim of each and every generation. They gather and collect and elevate the power and the merit of the charity and kindness that Israel performs in every generation. And through this they draw a generous spirit to appease and nullify and break the desire for money from Israel. And then — not only will the Torah not be forgotten from Israel, G-d forbid — but through this they even merit to draw the renewal of Torah in every generation." }, { "index": 42, "he": "ז.\nעקר הגאולה תלויה באמונה, ולאמונה שלמה אי אפשר לזכות כי אם על ידי אמת, ולבוא לאמת הוא על ידי שמקבל העצות הקדושות של הצדיקי אמת, וזה בחינת כלליות התורה, תרי\"ג עטין דאוריתא, וזה בחינת גדל הנס של יציאת מצרים, כי אז היה עדין קדם מתן תורה, שהוא תרי\"ג עטין הנ\"ל, כי מחמת שנאחז בהם עדין זוהמות מצרים מאד, על כן לא היה אפשר להם עדין לקבל אור העצות הקדושות, מחמת זוהמות הנחש, שהוא בחינת עצת רשעים, שהיה נאחז בהם עדין, וממילא כשאין זוכין לקבל אור העצות הקדושות, אזי הם רחוקים מאמת ומאמונה - ואיך תהיה הגאולה?! והפליא השם יתברך חסדו עמנו, והאיר עלינו אור גדול ונורא מאד שלא בהדרגה, דהינו שהאיר עלינו אור עצם האמת קדם שזכינו לקבל העצות הקדושות, ועל ידי אור האמת זכינו לאמונה גדולה, שעל ידי זה היתה הגאולה. וזה בחינת המחין הגדולים והנוראים, המרומזים במצות אכילת מצה, הינו בחינת גדל הארת עצם האמת, שמאיר עלינו אז, כי עקר תכלית גדלות המחין הוא אמת, שהוא כלל כל המחין הקדושים שבעולם, ועל כן אסור אז החמץ באסור חמור, כי אכילת האדם הוא בחינת דעת, כי המח והדעת הוא כפי האכילה, וכמבאר במקום אחר, וכל העצות הקדושות הם בחינת חמוץ המח דקדושה, כי העצה צריכה להיות בישוב הדעת ובמתון, עד שיחמיץ את הדבר היטב; אך לעומת זה יש גם כן בחינת חמוץ המח דסטרא אחרא, שהם העצות רעות ומחשבות ורעיונים רעים, שהם כנגד התורה הקדושה, ועל כן נקרא היצר הרע שאור שבעיסה, ואין חכמה ואין עצה לעמד כנגדו, כי אם על ידי העצות הקדושות של התורה הקדושה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בראתי יצר הרע - בראתי תורה תבלין, ומחמת שאז היה עדין קדם קבלת התורה, והיה בלתי אפשר להמתין עד שיקבלו אור האמת על ידי העצות הקדושות בהדרגה וכסדר, מחמת שהיה נאחז בהם עדין זוהמות הנחש, שהוא בחינת עצת רשעים - על כן אסור אז החמץ ושאור, כי אז החמץ הוא בחינת חמוץ המח דסטרא אחרא, רק אנו צריכין לקבל אז אור האמת בעצמו קדם שנחמץ ונתלבש בבחינת עצות. ועל כן בשבועות, שזכינו לקבל התרי\"ג עטין ופסקה מאתנו זוהמות הנחש, אז נמתק ונתתקן החמץ בקדושה גדולה, עד שמביאין אז שתי הלחם דיקא מחמץ. וזה הענין של יציאת מצרים נעשה בכל אדם ובכל זמן, כי בכל עת שהאדם משוקע, חס ושלום, בגלות הנפש, יש לפעמים שהאדם משוקע כל כך, עד שאי אפשר לגלות לו שום עצה קדושה איך לצאת מן החשך והגלות, כי כל מה שיתנו לו איזה עצה, תתגבר הסטרא אחרא על זה, עד שתקלקל אותה על ידי עצות רעות שלה, שהם בחינת זוהמות הנחש אבל כשהשם יתברך חומל על האדם ורוצה להכניס בו התעוררות לתשובה, אזי השם יתברך מאיר בדעתו אור עצם האמת קדם שנתגלין העצות הקדושות, על ידי עצם האמת הזה הוא נמשך אחר הקדושה בהשתוקקות גדול וזוכה לאמונה, ועל ידי זה נתקרב לצדיקי אמת והולך בדרך עצתם, ואז מקבל אמתת האמת של הצדיק אמת ושל התורה הקדושה על ידי שמקבל העצות הקדושות, שמלובש בהם אור האמת, כי עצת צדיקים היא בחינת כולה זרע אמת. וזה גום כן בחינת אכילת מרור, שהוא זכר לשעבוד וגלות, כי צריכין לסבל מרירות גדול קדם שזוכין לברר העצות הקדושות מאחיזת הסטרא אחרא, שהוא בחינת עצת הנחש, שמבלבלת כל העצות הקדושות וממררת את החיים ממש, שזה בחינת וימררו את חייהם בחמר ובלבנים - בחומרא דשמעתא ובלבון הלכתא, שכל זה הוא בחינת ברור ולבון העצות הקדושות, שהם כלל הלכות שבתורה, שהוא תרי\"ג עטין, ונקראת עצה ותושיה, אך על ידי הארת עצם האמת, שהאיר עלינו השם יתברך בפסח, על ידי זה נתבטל כל המרירות הנ\"ל על ידי הארת המחין הגדולים, בחינת אור האמת, שהוא בחינת מצה כנ\"ל. (הלכות פסח, הלכה ז', אות ד, ח, יא, יב):", "en": "The essential warning regarding love of friends is most of all in the matter of money — that they should not be resentful and should not be jealous of one another in their money. Rather, on the contrary — their fellow's money should be as beloved to him as his own." }, { "index": 43, "he": "ח.\nהיין מרים את הדעת למעלה ממדרגתו, ועל כן יש בו שתי בחינות: זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש, כי אי אפשר לשתות היין בקדושה גדולה כי אם כשזוכין לתקון הברית, שעל ידי זה זוכין לעצות קדושות ולאמת ואמונה, ואז יכול לזכות על ידי היין, שיתרומםם מחו ויתרחב דעתו, עד שיעלה לשרש הדעת, שהוא בחינת שרש התורה והמצוות, ששם הוא למעלה מכל מצוות התורה, וכל המצוות מקבלין חיות והארה משם, וכשעולה לשם, נתלהב ביותר ונתחזק ביותר לקים מצות התורה, מחמת שממשיך על עצמו אור שרש המצוות אבל להפך, חס ושלום, כשאין זוכין לבחינות הנ\"ל, ואין אמונתו שלמה עדין, אזי על ידי שתית היין והשכרות יכול לקלקל מאד, עד שכל הדרכים רעים דומות עליו כמישור, חס ושלום, כמו שכתוב: כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים, כי מחמת שנתרומם מחו למעלה מכלי המחין שלו, על כן אינו רואה עוד לפי בחינתו כל האזהרות של המצוות של משה משה רבנו, וכמבאר במקום אחר על פסוק: פן ישתה וישכח מחוקק. ועל כן בפסח, שאז נתגלה אור האמת בעצמו למעלה ממדרגת המחין, הינו קדם שנתלבש האמת בהעצות כנ\"ל, ועל כן חיבין אז לשתות יין ארבע כוסות, כי עכשו על ידי היין דיקא נתרומם המח ומקבלין אור האמת בעצמו למעלה מכלי המחין, ועל ידי זה נשלמת האמונה הקדושה, ומתקנין בזה הפגם של אדם הראשון, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: סחטה ענבים ונתנה לו, וכן הפגם של נח, שנאמר בו: וישת מן היין וכו', כמבאר בפנים, ועל כן הם ארבע כוסות - כנגד ארבע לשונות של גאולה, שעקר הגאולה תלויה באמונה כנ\"ל, וארבע כוסות הם כנגד הארבע בחינות, שהם: אמונה ותפלה ונסים וארץ ישראל כל כוס כנגד בחינה אחת בפני עצמה, כמבאר בפנים. (שם):", "en": "The essential purification from the blemish of the bris is through the purity of thought — as our Sages of blessed memory said: \"A person should not entertain improper thoughts by day\" [Niddah 13b]. For every person — even if he is as he is — must guard himself from now on at least, so that his thought not go outside at all. For he must remember well that thought is in a person's hands to direct as he wishes. And even if his thought has already become very habituated to going outside — even so, it is within his power to redirect it every single time to the straight path. And it is like a horse that goes off the road — which can be seized by the bridle against its will and redirected to the straight path. For it is impossible for two thoughts to exist simultaneously under any circumstances. And therefore if he will think of something else for the good — his alien thought and all improper imaginings are necessarily pushed away. For it is impossible for two thoughts to exist simultaneously under any circumstances." }, { "index": 44, "he": "ט.\nבכל דור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כי זאת הבחינה הוא בכל אדם ובכל זמן, שעקר מרירת הגלות לכל אחד הוא בחינת טרדת הממון והפרנסה, ועקר גאולת הנפש לכל אחד הוא כפי מה שזוכה לקרב את עצמו לצדיקי אמת, שעל ידי זה משבר תאות ממון וזוכה להיות שמח בחלקו על ידי שמרגיש עניותו בכל הבחינות: \nבגוף ונפש וממון, ועל ידי זה זוכה לבחינת גאולה, לבחינת עשירות דקדושה, עד שיכול לזכות על ידי זה גם לעשירות גדול ממש בגשמיות, וזה עקר הגאולה שלמה שתהיה על ידי משיח צדקנו, שאז יוחזר כל העשירות אל הקדושה לישראל, שיהיו אז כולם צדיקים, וכמבאר במקראות הרבה גדל העשירות שיהיה אז, וכל זה יזכו דיקא על ידי העניות המר, שסבלו בגלות הזה, וגם אז, כשיצאו מהגלות הזה ויזכו לעשירות, אף על פי כן לא ישכחו עניותם ולא יתגאו, רק יחזיקו עצמם כעניים, כמו שכתוב: \nוחסו בו עם עני ודל. וגם משיח בעצמו נקרא עני ורוכב על החמור, כי עקר העשירות האמתי ברוחניות וגשמיות זוכין על ידי עניות ושפלות באמת כנ\"ל. (הלכות פורים, הלכה ו', אות יג):", "en": "And one must remember and review this very — [very] — well every single time. For many have been caught, G-d protect us, in what they were caught — and all of this — because it seemed to them as if their thought was not in their control, G-d forbid. And in truth this is not so — for thought is always in the person's hands. Therefore one must guard the mind like a hairsbreadth — not to allow it to go outside the boundary. And even if it has already gone as it has gone — it is easy to return it through a hairsbreadth. For as soon as one begins — like a hairsbreadth — to think a different, good, and fitting thought — the first thought will immediately be pushed away by itself." }, { "index": 45, "he": "י.\nמי שרוצה לכנס לעבודת השם יתברך, הוא בחינת יציאת מצרים ממש, כי עקר יציאת מצרים הוא מה שיוצאין מטומאה לטהרה מטומאת וזוהמת פרעה ומצרים לקדושת ישראל, כמו שכתוב: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו', וזה מוכרח לעבר על האדם בכל זמן ובכל דור ודור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כי כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים וקבלת התורה ואחר כך, וכל המלחמות לכבש ארץ ישראל, וכל מה שעבר עלינו אחר כך, הכל כאשר לכל עובר על כל האדם הרוצה לזכות לחיי עולם, שבהכרח שיעבר עליו כמה מיני מלחמות בלי שעור, ובכל עת שרוצה להתעורר ולהתחזק בעבודת השם, אזי מתגברים בכל פעם ביותר, בפרט בהתחלה, שזה בחינת תכבד העבודה וכו', הנאמר בהתחלת גאולת מצרים, כי הסטרא אחרא כשרואה שבא צדיק אמתי בחינת משה ורוצה להוציא את איש הישראלי מגלות נפשו, הוא מתגרה ומתגבר עליו יותר ויותר ומכביד עליו על העולם הזה והתאוות והפרנסה, עד שקשה עליו לזוז ממקומו לשוב להשם יתברך אבל דרך ישראל עם קדוש, שהם תופסים אמנות אבותיהם בידיהם, ובכל פעם הם צועקין אל השם ועל ידי זה הם מכניעין בכל פעם פרעה וחילותיו, שהם הסטרא אחרא וכתותיהם, אבל אף על פי שמכניעים אותם, אוף על פי כן הם חוזרין ומתגברין בכל פעם, וכן פעם אחר פעם כמה פעמים, כמו שראינו אצל פרעה, שבכל עת שבא עליו איזה מכה נכנע קצת, ואחר כך הכביד לבו וחזר והתגבר, ואפלו אחר כל יציאת מצרים לגמרי, חזר וקבץ חילותיו ורדף אחריהם והשיגם על הים, ואז היו ישראל בצרה גדולה ובדחקות גדול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: יונתי בחגוי הסלע וכו', וכמו כן ממש עובר על כל אדם בכל זמן, לכל אחד כפי בחינתו. וזה בחינת קריעת ים סוף, בחינת: ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, הינו כשהמים הזידונים, שהם בחינת ההרהורים רעים וכו', שהם נקראים מצולת ים ממש, מתגברים, חס ושלום, ואין מקום לברח, לא לפנים ולא לאחור ולא לשום צד, ממש כמו שהיה אז בשעת קריעת ים סוף, שהים היה סוער לפניהם, והמצרים מאחוריהם היו ומצדדיהם היו חיות רעות ונחשים ועקרבים, שאז נפש הישראלי בצרה ובמצוקה גדולה - אזי אין תקנה כי אם לצעק אל השם יתברך, ואזי השם יתברך שולח לו התחזקות גדול בלבו ודעתו לבלי להסתכל לאחוריו כלל על המחשבות המבלבלות, שהם בחינת מצולת ים הנ\"ל, רק יזדרז כגבור לרוץ ארח לעבר על כל המחשבות והבלבולים וכו' ולילך בדרך הקדוש, שהוא עוסק בו בתורה ותפלה וכו', וזה בחינת: דבר אל בני ישראל ויסעו, שילכו לדרכם ויקפצו לתוך הים, ולא יחשבו ולא יסתכלו לאחוריהם כלל, וכן עשו, שנכנסו בים עד חטמם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שלא התסכלו כלל על המים הזידונים השוטפים, רק הלכו לבטח דרכם ועסקו בעבודתם בתורה ותפלה בתוך התגברות שאון גלי הים, שהם המחשבות והבלבולים, ולא התסכלו לאחוריהם כלל, רק עשו את שלהם ואז, כשראה השם יתברך חזק לבבם, שאינם מניחים עבודתם בשום בלבול שבעולם אף על פי שכבר נכנסו במים עד חטמם, אזי חמל עליהם השם יתברך ובקע הים מפניהם, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, כי כן הדבר: כשמתחזקים בהתחזקות גדול לילך לדרכו בתפלתו ועבודתו ולבלי להביט לאחריו כלל, אזי פתאם הם מתבטלים ממילא לגמרי ממש, כמו הים שנתבטל לפני ישראל ונתהפך ליבשה. (הלכות שלוח הקן, הלכה ד', אות ה ז):", "en": "The essential evil thoughts are in the desire for licentiousness [na'of], G-d protect us. And even all other kinds of alien and evil thoughts — everything derives from there. For through the blemish of the bris, da'as is corrupted and blemished — until through this come all the confusions and muddles of thought. And from them come all the sins and blemishes in the world, G-d protect us. And when the confusions of thought intensify — especially the specific confusions and improper thoughts themselves, G-d protect us — this is the aspect of a literal flood [mabul mamash] — wishing to literally inundate the person and destroy him from both worlds, G-d protect us. As the majority of people know — each in his own soul — the wound of his heart and his pains from what he passes through in this matter. And all of it — through the blemish of thought." }, { "index": 46, "he": "יא.\nבענין פסח שני מרומז כי אין שום יאוש בעולם, כי אפלו מי שהוא טמא או בדרך רחוקה מאד מהשם יתברך ואינו יכול להקריב את קרבן השם במועדו, דהינו שאינו זוכה לעבד עבודתו תמיד בסדר, במועדו ובזמנו, כראוי לאיש ישראל, אוף על פי כן אם אינו מיאש את עצמו מחמת זה והולך אל הצדיק האמת, שהוא בחינת משה, לדרש את השם, ושואל ומבקש: למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן השם וכו', כי אף על פי שטמאתי את נפשי ונתרחקתי מהשם יתברך, אוף על פי כן אני שואל עצה ותחבולה איך להתקרב אל השם יתברך מעתה על כל פנים, כי בודאי יש עצה גם בשבילי איך להתקרב להשם יתברך, ואז השם יתברך מרחם עליו וזוכה על ידי זה לתכלית העליה, וזוכה על ידי זה להוסיף פרשה בתורה, כי על ידי שמבקשין ומחפשין איה מקום כבודו, על ידי זה זוכין אחר כך להתגלות התורה, התורה, כמבאר במקום אחר. (הלכות גבית חוב מהיתומים, הלכה ג', אות יח):", "en": "And even people who are somewhat upright — who are saved from the rushing floodwaters so greatly — even so the baal davar intensifies to splash some of the floodwaters upon them as well. Which is the aspect of what our Sages said: that in the Land of Israel there was no flood — even so, some splashed into it. And King David, peace be upon him, cried out about this on behalf of all of Israel in many verses, in great cryings — in the aspect of: \"For this let every pious person pray to You, etc. — at the time of the flooding of great waters, etc.\" [Psalms 32:6]. And likewise: \"Let not the flood of water engulf me, etc.\" [Psalms 69:16]. And many like these." }, { "index": 47, "he": "יב.\nאף על פי שבאמת צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להמלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד, רחמנא לצלן, אוף על פי כן אי אי אפשר לדחק את השעה, וצריכין להמתין ולהמתין עד ישקיף וירא השם משמים, אבל אוף על פי כן גם בתוך זמן ההמתנה והשהיה אסור להסיח דעתו מזה, רק ליחל ולקוות ולצפות ולמנות ולספר הימים ולכסף ולהשתוקק בכל עת, מתי יזכה ליום ישועת נפשו בשלמות. וזה בחינת ספירה, שאין אנו עושין שום דבר, רק אנו סופרין הימים והשבועות, ובזה ממשיכין על עצמנו קדושת קבלת התורה מחדש בכל שנה, הינו על ידי בחינה זו הנ\"ל שאנו רוצים וחפצים ומשתוקקים לקבל את התורה, וכפי רצוננו ותשוקתנו החזקה בודאי היינו חפצים לקבלה בזריזות תכף ומיד, אך באמת אי אפשר לדחק את השעה, וההכרח להמתין עד עד יום החמשים, אבל אוף על פי כן גם לעת עתה אסור לשכח ולהסיח דעתו מזה, חס ושלום, שזה בחינת מה שסופרין הימים, כי הספירה מורה על גדל עצם עצם התשוקה והגעגועים, והגעגועים, כמו מי שמתגעגע וחושק לאיזה דבר, אזי הדרך - שסופר הימים עד שישיג תשוקתו, כמו כן אנו סופרין ומונין הימים והשבועות, שזה מורה על עצם התשוקה והרצון החזק שיש לנו לקבלת התורה. ועל כן באמת נוהגין כל ישראל לקים מצות ספירת העמר בהתעוררות גדול ובתשוקה גדולה להשם יתברך, ועל ידי זה אנו זוכין להמשיך בשלמות בחינת דבורים חמים כגחלי אש, בחינת: כי עזה כמות אהבה וכו', הינו על ידי גדל האהבה והשתוקקות דקדושה הנ\"ל זוכין על ידי זה: רשפיה רשפי אש, ועל ידי זה זוכין לקבלת התורה בבחינת: ודבריו שמעת מתוך האש, כנזכר לעיל. (הלכות גזלה, הלכה ה', אות כב, כג, כה):", "en": "And as explained in the writings of the Arizal, of blessed memory — that improper thoughts and confusions of mind are called metzulos yam [the depths of the sea]. And therefore one must be especially careful to clarify one's thought — for upon this depends all the holinesses and all the sweetening of all judgments in the world. And each person — commensurate with how much he merits to sanctify his thought — so the aspect of the holiness of the Land of Israel is revealed. Which is the aspect of the repair of the bris — dependent upon the holiness of thought. But it is impossible to merit the holiness of thought and to be saved from all manner of floodwaters in the world except through the ways of temimus [wholeness, simplicity] and straightforwardness that the true Tzadik draws into the world." }, { "index": 48, "he": "יג.\nכל ימות השנה צריכין להכין עצמו על ראש השנה, שהוא יום הדין, כי העקר הוא ראש השנה, כי כמו שהאדם צריך להכין את עצמו כל ימי חייו ליום הדין הגדול והנורא שלעתיד, כמו כן בפרטיות צריך להכין את עצמו כל ימות השנה על ראש השנה, שהוא יום הדין, כי הוא נורא ואים וכו', וביותר צריכין להתחיל ולהכין את עצמו כשרואין הימים ממשמשין ובאין, שהם מחמשה עשר באב ואילך, שאז מתחיל ההמתקה של חטא העגל וחטא המרגלים, שעל ידי זה כל זה נפגם הזכרון דקדושה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: מיום שנשתברו הלוחות, ירדה שכחה לעולם, ובחמשה עשר באב התחיל ההמתקה של שבירת הלוחות, ומתחיל להאיר הארה מארבעים ימי רצון, שאז קבלו אחר כך ביום כפור הלוחות האחרונות, שזכה בחינת תקון הזכרון, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום כפור, כי בחמשה עשר באב מתחיל להאיר הארה מהלוחות האחרונות, שנתנו ביום כפור, ועל כן נתתקן בחמשה עשר באב גם חטא המרגלים, כי בו פסקו מתי מדבר, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ועל כן מחמשה עשר באב צריכין להתחיל לקום בחצות, שזה בחינת תקון הזכרון, ואחר כך בימי אלול, עוסקין בזה ביותר, וכל ישראל מתעוררין אז וזוכרין בהשם יתברך ובעלמא דאתי, וזה בחינת מה שתוקעין בשופר כל חדש אלול, כי שופר הוא בחינת זכרון, כמו שכתוב: והיה לכם לזכרון, ועקר תקון הזכרון נמשך בראש השנה, שאז עקר מצות שופר, שהוא יום הזכרון, כי הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, וצריכין להמשיך על עצמו הזכרון הנ\"ל, שעל ידי זה עקר התשובה, ובשביל זה צריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה, כי זה עקר עסק הצדיקים תמיד - שיזכירו אותנו תכליתנו הנצחי לעולם הבא וילמדו אותנו עצות ודרכים ישרים לזכות לזה, וביותר עוסקים הצדיקים בזה בראש השנה, כמבאר בפנים, והזכרון הזה הוא בכלליות ובפרטיות, וזה סוד השנה והתעוררות השנה שבראש השנה, כי השנה הוא בחינת זכרון בעלמא דאתי בכלליות, כי אז עולה הנשמה לבחינת עלמא דאתי, ואחר כך, בהתעוררות השנה, אז צריכין לעסק בזה בפרטיות, ואחר כך, ביום כפור, אז גמר התקון של הזכרון, ועל כן נתנו אז לוחות האחרונות, והכהן גדול נכנס בו לפני ולפנים, כמבאר בפנים ואחר כך נכנסין לסוכה, שהיא הקף ענני כבוד, שהם מגנים עלינו שלא ישלט בנו עוד הרע עין, שהוא בחינת קלפת עמלק, בכדי שלא לפגם עוד, חס ושלום, בזכרון הקדוש שהמשכנו עלינו בימים האלה, בפרט בראש השנה ויום כפור וזה בחינת השמחה שמרבין בסוכות, בכדי לתקן גם על ידי זה בחינת בחינת המדמה, שכל זה בחינת תקון הזכרון הנ\"ל, ועל כן לוקחין אז הארבע מינים שבלולב, ומבאר בזהר הקדוש, שעל ידי זה אנו לוקחין אותו יתברך, כביכול, בידינו, הינו שאנו ממשיכין עלינו בחינת הזכרון בפרטיות, שהוא בחינת הרמזים מה שהשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית בהמחשבה דבור ומעשה שבכל יום, ומרמז להאדם בכל מקום ובכל זמן שיתקרב אליו, שזה בחינת הנענועים שמנענעין לכל רוחות, הינו שאנו ממשיכין עלינו את הרמזים הנ\"ל. (הלכות ברכות הראיה, הלכה ה', אות יז יט):", "en": "A person should not think at all from one day to the next — and not even from one hour to the next. For even in every single moment, exceedingly — [exceedingly] — wondrous changes take place for the good and for the reverse — as it is written: \"You appointed him every morning, You tested him every moment\" [Job 7:18]. And a person does not know at all what is being done with him at every time and moment — as it is written: \"Many are the thoughts in a man's heart, but the counsel of G-d — it shall stand\" [Proverbs 19:21]. And it is written: \"Do not boast of tomorrow — for you do not know what the day will bring forth\" [Proverbs 27:1]. And many similar verses." }, { "index": 49, "he": "יד.\nצריכין לנסע לצדיקי אמת על ראש השנה, כי רק הם יכולין להמשיך דרכי התשובה בשלמות, והעקר - להמתיק תקף הדין של ראש השנה ולהמשיך שמחה על עצמו, שעל ידי זה עקר תקון התשובה, כי אף על פי ששופר של ראש השנה הוא בחינת לב נשבר, כי הבעל תשובה צריך שיהיה לו לב נשבר, שזה בחינת: אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אבל אחר לב נשבר צריך לבוא לשמחה, וזה בחינת: אשרי העם יודעי תרועה וכו', וסמיך לה: בשמך יגילון כל היום וכו'. (הלכות שבת, הלכה ז', אות מו):", "en": "As is plainly evident: for sometimes a person is preoccupied with his worries and schemes — and suddenly strange afflictions come upon him, G-d protect us, that he had never even thought to think or worry about. And therefore in truth our Sages of blessed memory said: \"A person should always precede prayer to trouble\" [Berochois 30a]. And likewise sometimes the reverse — for the measure of good is greater [midah tovah merubah], and \"the earth is full of the kindness of G-d\" [Psalms 33:5]. And therefore most often wondrous salvations and kindnesses are renewed for a person suddenly — that they had not even occurred to them at all. Therefore what advantage has a person from all his thoughts and all his schemes? He must only direct his eyes upward at all times — as it is written: \"Only to G-d be silent, my soul — for from Him is my hope\" [Psalms 62:6]. And it is written: \"Commit your way to G-d — and your thoughts will be established\" [Proverbs 16:3]. And it is written: \"Cast upon G-d your burden, etc.\" [Psalms 55:23]." }, { "index": 50, "he": "טו.\nעקר קדושתו של אדם - כשמסגיר עצמו בתוך ביתו וחדרו בבחינת: לך, עמי, בא בחדריך וכו', ונאמר: והצנע לכת עם אלקיך, וזה בחינת השבח שנאמר על תלמידי חכמים: כל כבודה בת מלך פנימה, כי עקר תפארתו וקדושתו של האדם הוא כשיושב בתוך ביתו, ששם עקר המשכת הקדושה, אבל בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים, ועל כן היה ראוי שישב האדם תמיד בתוך ביתו, אבל האדם מוכרח לצאת גם לחוץ בכל פעם, אך זה בחינת עיל ונפיק, כי אף על פי שהיה ראוי שיהיה אדם דבוק בקדושה תמיד בבחינת עיל, אוף על פי כן עקר שלמות הקדושה הוא דיקא כשזוכה האדם להיות עיל ונפיק, כי בהכרח שיעבר על האדם עליות וירידות הרבה בכל יום, וכשזוכה להיות בקי בהלכה בחינת בקי בעיל, בקי בנפיק, לקים כמו שכתוב: אם אסק שמים - שם אתה, ואציעה שאול - הנך, להחזיק עצמו בהשם יתברך תמיד בקשר אמיץ, בין בעליה בין בירידה - אזי הוא זוכה להעלות גם מקומות החיצוניות ומדרגות התחתונות כולם אל הקדושה, ואז הירידה - תכלית העליה. וזה בחינת מה שצריכין לצאת מן הבית אל החוץ בכל פעם, כי כשיוצא לחוץ, שזה בחינת ונפיק, כי שם שליטת החיצונים, וכשזוכר גם שם בהשם יתברך ומדבק את עצמו בו יתברך, אזי הוא מברר מקומות החיצונים ומגביה הכל אל הקדושה, וזה בחינת: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, בחינת עיל ונפיק. וזה בחינת מה שהלכו ישראל במדבר, שהוא מקום החיצונים, מקום נחש שרף ועקרב, כדי להכניע הסטרא אחרא ולברר הקדושה גם משם בבחינת: זכאה מאן דעיל ונפיק, ואז דיקא, כשהולכים במדבר במקומות החיצונים, שזה בחינת ונפיק, וכשזוכים אז למצא את השם יתברך - אז דיקא השם יתברך חופף על ישראל בקדושה גבוהה מאד, שזה בחינת הקף ענני כבוד שזכו ישראל במדבר, שהם בחינת סוכה, בחינת אמא דמסככא על בנין, שהוא קדושה גבוהה מאד וחופפת וסוככת על האדם דיקא בעת שהוא בבחינת ונפיק בכדי לשמרו ולהצילו לבל יפל שם, חס חס ושלום, ועוזרת אותו להכניע הסטרא אחרא ולברר משם דיקא את הקדושה. נמצא, שדיקא על ידי בחינת ונפיק זוכין לעליה גדולה מאד, לבחינת סוכה, שזה בחינת ירידה תכלית העליה הנ\"ל. וזה בחינת מצות סוכה, שזכה אותנו השם יתברך בתחלת השנה, בתחלת התשובה, שצריכה להיות בבחינת עיל ונפיק דיקא, ובחינת עיל מקימין בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור, ואחר כך צריכין לקים גם בחינת ונפיק, שזה בחינת תמה שיוצאין מן הבית לישב בסוכה להורות, שכשהאדם בבחינת ונפיק ומבקש ומבקש ומחפש גם שם לדבק את עצמו בהשם יתברך, אז דיקא זוכה לקדושה גבוהה מאד, לבחינת סוכה, שהוא בחינת מקיפים, ששומרים ומגנים על האדם אז, כשהוא בבחינת ונפיק, ועל ידי מצות סוכה אנו זוכין בכל השנה לעשות לעשות תשובה, שלמה בבחינת עיל ונפיק, ובכל עת שאנו בבחינת ונפיק, אז מגן עלינו סוכת שלום כאם המגנה על בנה לבלי לפל, חס ושלום, כשהולך במקום סכנה, וזה שמבקשין בלילה דיקא (שהיא בחינת ונפיק, כנגד מדת יום) ופרס עלינו סוכת שלומך, כי אז דיקא מגן סוכת שלם, כי סוכת שלם מגן על האדם תמיד, בכל עת סכנה שצריכין שמירה, אז מגן סוכת שלם. וזה בחינת: כי יצפנני בסוכה ביום רעה, שדיקא ביום רעה, שהוא בחינת ונפיק, דהינו בעת שנופל האדם מעבודתו וכשזוכה לחזק את עצמו ולבלי ליאש את עצמו גם אז, אזי הסוכת שלם מגן עלינו כנ\"ל. (הלכות ראש השנה, הלכה ד', אות ז):", "en": "Every person — however he may be — must be careful at least not to be wise in his own eyes. For the wisdoms of the world damage very — [very] — greatly. Especially when through this he comes to controversy, G-d forbid. How much more so when through this he argues against those who are more G-d-fearing and more upright than himself. And there are those who say with full mouth: \"It is true that he is more G-d-fearing and more good and more upright than I — but even so, he does not conduct himself as is fitting, according to his opinion.\" For it seems to him that he is wise in his own eyes. This is found much in many aspects. And this damages each person more than all the sins — for controversy and causeless hatred are harder than anything. And through this the Temple was destroyed, etc. And as long as a person guards himself from every kind of controversy against the truth — and nullifies his mind before the mind of the Torah and the truly righteous Tzaddikim — he has hope always, however things may be. For the greatness of G-d has no limit — and everything can be repaired through temimus [wholeness, simplicity] and complete faith in G-d and in the holy Tzaddikim." }, { "index": 51, "he": "טז.\nכל הגזרות, רחמנא לצלן נמשכין מעוונות, ותקון הכללי של כל העוונות הוא תקון הברית, וכן תקון הכללי של הדבור הוא שבח הצדיקים, ותקון הכללי של משא ומתן הוא צדקה וזה בחינת: תשובה, תפלה וצדקה מעבירין את רע הגזרה, שהם: צום, קול, ממון, כי צום הוא בחינת תקון הברית כנ\"ל תפלה היא בחינת רבוי התפלות והשבחים, שמרבין להשם יתברך ביום כפור, וצדקה היא בחינת תקון הכללי של משא ומתן כנ\"ל. (הלכות יום כפור, א ו):", "en": "And the essential blemish of Korach — who was of very high stature, as our Sages of blessed memory said — and yet he fell to the lowest depths because he disputed Moshe — was all through the fact that he stood on his own opinion and relied upon his own mind and was wise in his own eyes. As is alluded to in the words of our Sages of blessed memory — that he was angered and said: \"It is not enough that he excluded me from the kehunah and its gifts — but he also shaved my head and made me appear a fool.\" Immediately he became jealous of Moshe and raised objections. It is understood that the essential jealousy was because he was determined to be wise — and therefore it is said: \"Have you seen a man wise in his own eyes? There is more hope for a fool than for him\" [Proverbs 26:12]. And would that he had been a fool in his own eyes and nullified his mind before Moshe — then he would have known that all that Moshe did with him was for his good and his eternal success, as explained in the inner teachings. The general principle: the essential holiness and wisdom is to nullify one's mind entirely before the mind of one's true master. And then it is good for him." }, { "index": 52, "he": "יז.\nצריך האדם לידע ולהאמין, שהשם יתברך עושה חדשות בכל עת, ואין יום דומה לחברו, מכל שכן שאין שנה דומה לחברתה ובכל יום, ובפרט בכל שנה ושנה, מתחדש הכל לגמרי, ובודאי יגמר השם יתברך והצדיקים מה שהתחילו. ואם בתוך כך עובר עלינו מה שעובר בכלל ובפרט, והסטרא אחרא והבעל דבר מתפשט לארך ולרחב בכל פעם, אוף על פי כן השם יתברך עוזר לנו בכל יום, ובפרט בכל שנה, שאנו מקבלים קדושת ראש השנה ויום כפור עד שמחת תורה, ואז מסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה, ונגמר בכל שנה תקונים חדשים לכל אחד באפן שיוכל כל אחד להתחדש לטובה תמיד, ובלבד שיאמין בהאמת, שהשם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, בפרט כל שנה ושנה, עד שסוף כל סוף יהיה נגמר התקון בשלמות על ידי משיח צדקנו, שיבוא במהרה בימינו. (הלכות ספר תורה, הלכה ד', אות ח):", "en": "Even though one certainly must fulfill the saying of our Sages of blessed memory: \"Do not be contemptuous of any person\" [Avos 4:3] — and to judge everyone favorably — but one who disputes the true Tzadik and treats him contemptuously and shames him, and all those attached to him, with great shaming and disgrace — and wishes to spill their blood literally, G-d forbid — this one is from the side of Haman-Amalek, of whom it is said: \"And he despised in his eyes, etc.\" [Esther 3:6]. And it is forbidden to acquit him and have compassion upon him. Rather, on the contrary — through striving to bring him down and subdue him — through this one fulfills the commandment of \"do not be contemptuous.\" For through this the power of the Tzadik is strengthened — who fulfills this in perfection." }, { "index": 53, "he": "יח.\nבמקום מנוחת הצדיקים בקבריהם הקדושים, שם נמשך קדושת הכסא כבוד, שהוא נחלתם, כמו שכתוב: וכסא כבוד ינחילם, ועל כן שם כלולים כל המקומות של כל אחד ואחד, ויכול כל אחד ואחד למצא שם את מקומו, עד שיזכה על ידי זה לשוב להשם יתברך, מחמת ששם מאיר קדושת בחינת מקומו של עולם שהוא שרש כל המקומות כולם, ושם יכול כל אחד למצא ההתחלה והראשית, שהוא שרש כל המקומות כולם, ושם יכול כל אחד למצא ההתחלה והראשית, שהוא צריך להתחיל משם לשוב להשם יתברך, ובשביל זה נוסעין על קברי הצדיקים בערב ראש השנה. (הלכות ערלה, הלכה ד', אות ח):", "en": "A person must have arichas apayim [long-suffering, slow to anger] — that he be slow to anger in every matter. And not become angry and not be resentful about any matter. And not look at any obstacle or confusion in his service — whether obstacles and confusions he has from himself: from his desires and his thoughts, etc. — or whether obstacles and confusions and hindrances and sufferings he has from the people of the world: from his father or his father-in-law or his wife or his relatives or other people of the world. For it is known and plainly evident that every single time some person — whoever he is — wishes to enter the service of G-d and to begin to pray with intention, etc. etc. — immediately he has countless obstacles without measure." }, { "index": 54, "he": "יט.\nבראש השנה, אז השם יתברך מרחם עלינו ודן אותנו לכף זכות לכל אחד כפי מקומו, ועל ידי זה אנו נכנסים באמת לכף זכות עד שאנו זוכין על ידי זה לצעק להשם יתברך מעומקא דלבא ולשוב בתשובה לפניו יתברך, ואחר כך, בהושענא רבא, בסוף סוכות - על ידי שזכינו לישב בסוכה, שהיא בחינת כסא הכבוד, מקומו של עולם, על ידי זה אנו זוכין כל ישראל לקבל הארה משם, עד שכולנו זוכין לבחינה זאת לקים אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ולידע לדון את הכל לכף זכות, אפלו הפושעי ישראל, עד שנזכה להכניס כולם לכף זכות ולהאיר בהם ההארה של ראש השנה, דהינו שכולם ימצאו תמיד פתח ודרך התשובה בכל מקום שהם בכל עת וזמן. ועקר הפתח והדרך הוא לצעק תמיד להשם יתברך מעומקא דלבא, יהיה איך שיהיה, ולא יתיאש עצמו מן הצעקה לעולם, שזה בחינת רבוי הצעקות, שמרבין לצעק בהושענא רבא כמה וכמה פעמים: הושענא, וכן נעורין כל הלילה וגומרין ספר תהלים, שהוא מלא צעקות וזעקות ושועות וכו' להשם יתברך, עד אשר לא נמצא שום אדם שבעולם, שלא יוכל למצא את עצמו בספר תהלים, הכולל כל באי עולם בכל הדורות ובכל המדרגות שבעולם עד תכלית המדרגה התחתונה מאד, ומעורר כולם לשוב אל השם יתברך, כי תהלים מסוגל לתשובה, ובהושענא רבא אנו ממשיכין הדרך הנפלא הזה, שיזכה כל אחד מישראל על ידי קדושת ראש השנה ויום הכפורים וסוכות לדון את הכל לכף זכות ולהכניס דרכי התשובה בכל אחד מישראל, דהינו לומר תהלים ולצעק להשם יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה. וכמו כן צריכין לדון גם את עצמו לכף זכות ולקים גם בעצמו: אל תדין וכו' עד שתגיע למקומו, כי בודאי גם מקום עצמו אינו יודע מאיזה מקום נמשך וכל מה שעברו עליו בכל הגלגולים ומאיזה מקום נמשכין עליו היצרין רעים והמחשבות רעות שלו וכו', על כן אסור ליאש את עצמו לעולם, כי צריכין לקים גם בעצמו: אל תהי בז לכל אדם, שזה בחינת אסור שפיכת דמים, כמבאר בפנים, כי האדם מוזהר על אסור שפיכת דמים גם בנפש עצמו, וכמו שכתוב: ואך את דמכם לנפשתיכם וכו', ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: זה השופך דם עצמו, כי גם לבזות את עצמו ביותר, עד שיוכל לפל ביותר על ידי זה, חס ושלום, הוא בודאי אסור חמור, כי צריכין לדון גם את עצמו לכף זכות, כי מי יודע את מקומו. והעקר - שלא תיאש את עצמך מן הצעקה לעולם, ולצעק ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד מעמק הלב בחינת: שפכי כמים לבך נכח פני השם, שעל ידי זה נזכה כולנו לשוב אליו יתברך. וכל זה אנו עוסקין להמשיך בהושענא רבא, ועל כן עוסקין אז עם ערבי נחל, שמרמזין על פושעי ישראל, לקים גם בהם: אל תהי בז לכל אדם, ולדון אותם לכף זכות. וזה בחינת מה שאומרים בהושענא רבא משנה תורה, שכולו סובב והולך על קטב זה, להזהיר את ישראל, שבכל מה שיעבר עליהם וכו', אוף על פי כן אל ייאשו את עצמם מן הצעקה לעולם, כי לא יטש השם עמו ורחמיו אינם כלים לעולם, ואחרי כל החטאים והכעסים, שמכעיסין לפניו יתברך בכל דור, אוף על פי כן ימין השם רוממה, ועל כן תמיד יכולין להתקרב ולשוב אליו יתברך מכל מקום שהוא. (שם, אות טז):", "en": "And every person must be bold as a leopard and mighty as a lion to do the will of his Father in Heaven — to overpower everything and to pass through them all — and not to look at them at all. And to strengthen himself greatly to do his part — and to engage in Torah and prayer with intention and in the service of G-d, etc. And this is the aspect of arichas apayim — that his spirit should not be cut short, G-d forbid, interrupting his service through the obstacles and sufferings. Rather — [rather] — he should strengthen himself and be slow to anger in every matter. And not look at any obstacle at all." }, { "index": 55, "he": "ערך נגינה", "en": "To shatter all the obstacles is only through the strength of the desire and the will [cheshek v'ratzon]. For the obstacle comes only for the sake of the desire — as explained in the inner teachings. And the essential intensification of the holy desire is through truth. For if one gazes upon the truth in its truth — and sees his own insignificance and worthlessness and the vanity of the world, which is a passing shadow, etc. — and all his days [are] anger and pain, and his end is dust and worm and maggot, and after all this he must give a full accounting — if he places all his heart upon this in truth, he will certainly understand where the point of truth lies." }, { "index": 56, "he": "א.\nעקר התחברות שני דברים הרחוקים זה מזה מאד, שהם כמו שני הפכים, עקר התחברותם - על ידי נגון, כמבאר בפנים, ועל כן עקר הדבקות להשם יתברך מזה העולם השפל והגשמי והנמוך מאד הוא על ידי נגון וזמרה, וכמו שרואין בחוש, שאפלו האדם הרחוק מאד מהשם יתברך ומונח בדיוטא התחתונה, אוף על פי כן על פי רב על ידי נגון נתעורר להשם יתברך ומזכיר את עצמו היכן הוא בעולם, רק שצריכין לזהר, שלא לשמע נגינה ממנגנים רשעים וקלים, המצוי עכשו ביותר, כי זה יכול להזיק לו, חס ושלום, ביותר אבל על ידי נגינה מאנשים כשרים באמת, המכונים את לבם באמת להשם יתברך, או כשמנגן בעצמו איזה נגון, וכונתו לשמים, יכולים להתעורר על ידי זה מאד להשם יתברך, כי עקר החבור והדבקות מעולם הזה, הגשמי, להשם יתברך שהוא מרומם ונשגב מאד, בפרט מי שחטא ונתרחק מאד מאביו שבשמים, הוא על ידי נגון וזמרה, שהוא בחינת כל השירות והתשבחות שאומרים להשם יתברך, ועל זה יסד דוד המלך, עליו השלום, כל ספר תהלים, שכלול מכל עשרה מיני נגינה, כי הוא בחינת משיח, שעוסק לתקן פגם שברי לוחות, שעל ידי זה היו כל החורבנות ודוד, שהוא משיח, שעוסק לתקן זאת, שהוא תקון כל העולמות, על כן יסד ספר תהלים הכלול מעשרה מיני נגינה, כי על ידי עשרה מיני נגינה מתקנים שברי לוחות, כי על ידי נגון לשם שמים מדבקים ומחברכים הלב להשם יתברך מכל מקום שהוא, עד שיוכל לקבל אור אותיות התורה בחינת: כתבם על לוח לבך, וכמו כן כפי מה שהלב נמשך אחר השם יתברך, כמו כן יש כח ללוחות לסבל אור אותיות התורה, שזה בחינת תקון שברי לוחות, שהיו על ידי בחינת אותיות פורחות, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה וזה בחינת: קשרם על גרגרותיך - דיקא, בחינת הגרגרת והגרון, שמשם יוצא הקול, יהיו מקושרים בו דברי תורה הינו שיהיה נגינתו לשם שמים, ועל ידי זה: כתבם על לוח לבך, הינו כנ\"ל, ועל ידי זוכה להנצל משכחת התורה וזוכה לראות אור התורה בשלמות בבחינת סם חיים. (הלכות נשיאת כפים, הלכה ה', אות ו):", "en": "And if even with all this the obstacles spread against him — until it is difficult for him to shatter them — then at the very least, his desire and his will and his longing should be very strong to draw close to the truth in its truth. For since he knows the truth at least — then even though they do not allow him [to proceed] because of the great abundance of enormous obstacles spreading against him — at the very least his holy desire and will should be very strong. For from desire and longing it is impossible to prevent him — [to prevent him] — in any manner whatsoever. For even so: \"I want and I desire the true purpose.\"" }, { "index": 57, "he": "ערך עינים", "en": "As is explained elsewhere — the great stature of holy desire and will. And that one must be a great stubborn one [ikashan gadol] in the matter of holy will and desire. And then through all of this he will merit to be saved from transgression and from all manner of bringing things from potential to actuality that are not of holiness. And he will merit to draw close in truth to the true Tzadik — through whom he will bring all matters of holiness forth from potential to actuality in perfection as he wishes." }, { "index": 58, "he": "א.\nעקר הגאות הוא בבחינת עינים, כמו שכתוב: רום עינים ומי שמשבר גאותו ומבטל את עצמו בתכלית הבטול, אזי זוכה על ידי זה להסתכל בעיניו למעלה לחזות בנעם השם, כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא ולהסתכל למעלה כראוי בשלמות כי אם על ידי תכלית הבטול. (הלכות ערלה, הלכה ה', אות ז):", "en": "Through immersions in the mikveh [ritual bath] all the enemies fall — and all the afflictions and obstacles that prevent a person from serving G-d are nullified. For through immersion in the mikveh one nullifies oneself to G-d in complete nullification — in the aspect of mesiras nefesh [self-sacrifice]. Which is the essential perfection of the holy will — that the will must be strong in the manner of mesiras nefesh. And this is the aspect of immersions in the mikveh." }, { "index": 59, "he": "ב.\nאמרו רבותינו זכרונם לברכה: רהיטי ביתו של אדם וקורותיו ואבני ביתו מעידין בו בשעת הדין. ולכאורה תמוה, ואם כן, אם אחד עבר עברה, חס ושלום, בחוץ או בשדה, שאין בו מחצות, מי מעיד בו. אך באמת עקר העדות הם בחינת מחצות הבית בגשמיות וברוחניות, כי כל העברות והתאוות באים על ידי פגם העינים על שהלך אחרי עיניו, בפרט תאות נאוף, שעקרה על ידי ראית ראית עינים, כמו שכתוב: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו', כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. והעקר - על ידי ראית עיני המחשבה, כי בכל מה שהאדם מעין במחשבתו לטוב או להפך נקרא גם כן ראיה, וצריך האדם לשמר עיניו בגשמיות וברוחניות, שלא יסתכל, חס ושלום, בשום דבר המביא לידי הרהור, ובמה שמוכרח לראות בעיניו, צריך לזהר מאד שלא יניח עיני מחשבתו להסתכל ולעין בזה, חס ושלום, עד שיבוא לידי הרהור, חס ושלום, רק צריכין תכף לפרס מחצות המחין כנגד התאוה הזאת, כי המחין הם מחצה פרוסה בפני זאת התאוה, והבחירה ביד האדם לתפס מחשבתו מחשבתו ולפרס ולפרס מחצות המחין ולהנצל מתאוה זאת, כי המחשבה ביד האדם להטותה לדרך הישר, וכמובא במקום אחר, ועל כן הקורות ואבני ביתו של אדם, שהם בחינת המחצות, הם דיקא מעידין בו, כי גם המחצות של בית האדם בגשמיות, הכל ברא השם יתברך בשביל שמירה, כי השם יתברך ברא כמה מחצות להאדם לפני עיניו, כדי שיוכל לשמר עיניו מראות ברע, חס ושלום כי ברא על העין שתי מחצות לכסות עליה, שהם ריסי ועפעפי העינים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכן ברא מחצות הבתים, שבהם צריך האדם להיות נסתר ברב העתים, כדי להשמר מהזק ראית עינים שבחוץ. ועקר המחצות השלמות, שהם עקר השמירה על כל השמירות, הוא מחיצות המחין כנ\"ל, כי אפלו כשיושב בבית, צריך להזהר שלא לפגם מחצות המחין, שלא יבוא לידי הרהור, חס ושלום, ואז, כששומר מחצות המחין כראוי, אז אפלו כשמוכרח לצאת לשוק, יהיה נשמר גם כן על ידי מחצות המחין, שהם מחצות פרוסות בפני תאוה זאת ועל כן מי שפגם באיזה עון, חס ושלום, שהוא רק על ידי פגם המחצות, על כן קורותיו ואבני ביתו, שהם המחצות, מעידין בו. ועל כן התורה מתחלת בבית דבראשית, כי בראשית הוא מרמז לתלת גונין דעינא ובת עין, כמובא במקום אחר, כי עקר קיום התורה - על ידי שמירת העינים, על ידי תקון המחצות, שהם בחינת בית, בחינת בית דבראשית. (הלכות שותפים בקרקע, הלכה ד', אות ד):", "en": "And therefore when one enters and is hidden within the water — and surrenders his soul to G-d and binds himself to Him, blessed be He, with the full strength of his desire and will toward holiness — and this is the essential intention of his immersion: that he merit to draw upon himself through this a new holy spirit [ruach chadash d'kedushah]. And then through this he is encompassed within the root of the supernal holy spirit — which is the aspect of the spirit of G-d [ru'ach Elokím] hovering over the face of the waters [Genesis 1:2]. And through this he merits to bring forth the new holy spirit from potential into actuality as above. And when this rises, that falls — and automatically all the enemies and the opponents are nullified and fall. Which are the essential obstructors from bringing matters of holiness from potential to actuality." }, { "index": 60, "he": "ערך עצה", "en": "And this is alluded to in the verse: \"The hope [mikveh] of Israel — G-d — all who forsake You shall be shamed, and those who turn away in the land shall be inscribed. For they have forsaken the source of living waters, etc.\" [Jeremiah 17:13] — as explained in the inner teachings." }, { "index": 61, "he": "א.\nעקר חסרון הפרנסה הוא מחמת חסרון העצה, כי כל הפרנסה באה בנקל כשיודעין לתת עצה לנפשו איך להתנהג ובמה להשתכר, וכמו שכתוב: כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ותרגומו: ארי הוא יהב לך עטא למקני נכסין, כי בודאי בכל עת ובכל זמן יש סחורה ומשא ומתן, שבו היה יכול להרויח בודאי, ואם היה האדם יודע העצה באמת בכל זמן איזה סחורה צריכין עכשו לסחר, בודאי היה לו פרנסה ועשירות גדול, וזה פשוט ומבאר. (הלכות תחומין, הלכה ה', אות ט):", "en": "(The following is from the translator, not from the original text.)" }, { "index": 62, "he": "ב.\nמי שרוצה לשום לבו על דרכיו, להסתכל על תכליתו וסופו הנצחי - הוא יודע ומבין, שצריכין בכל יום ויום עצות עמוקות הרבה להנצל ממה שצריך להנצל, כל אחד כפי עניניו, עד שיזכה לעבר היום בשלום, כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, וכמה סבות והרפתקאות שעוברין על האדם בכל יום ויום, וכמה וכמה עצות עמוקות ותחבולות גדולות צריך בכל יום, שיזכה להנצל מהרוצחים והאורבים האכזרים, העומדים עליו בכל יום, שהם היצר הרע וחילותיו, וצריכין בכל יום ויום לצעק הרבה ממעמקים, מעמק הלב מאד מאד, בבחינת: ממעמקים קראתיך השם, בחינת: צעק לבם אל השם, עד שיזכה להמשיך עצות עמוקות מהצדיק האמת, שהם בחינת: מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה, כדי שיזכה לידע לתת עצות בנפשו בכל דבר באפן שיצליח על ידי זה הצלחה אמתית ונצחית. ועל זה צעק דוד המלך, עליו השלום, הרבה: עד אנה אשית עצות בנפשי וכו', וכתיב: בעצתך תנחני, וכתיב: אברך השם אשר יעצני וכו', ועל זה תקנו חכמינו זכרונם לברכה להתפלל בכל יום: ותקננו בעצה טובה מלפניך. (הלכות ראש חדש, הלכה ו', אות ז):", "en": "This large grouping spans from the Zayin to the Mem of the Alef-Bais and contains some of the most practically urgently needed teachings:" } ] }