Aitzoas Yesharoas — Sections 25–35
Source: https://ajew.org/reader/aitzoas-yeshuroas/1/5

Segment 1
HE:
ג.
ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ומזה באים כל העצות המקולקלות, שנדמה לו כי מאת השם הם או שהצדיק יעץ לו כך, ובאמת הכל ממנו בעצמו, כמו שכתוב: אולת אדם תסלף דרכו וכו', כי כמו ששואלין את הצדיק, כן הוא משיב על כן מי שרוצה לחוס על עצמו באמת, צריך לבקש מאד בתחנונים רבים את השם יתברך ואת הצדיקי אמת, שישימו לבם היטב על מה שנעשה עמו וירחמו עליו באמת באפן שיתנו לו עצה אמתית, שיצליח על ידה לנצח באמת. (הלכות תענית, הלכה ד', אות ח):

EN:
Sections 25 through 35 · Continuing the Alef-Bais

Segment 2
HE:
שְׁאָר שַׁבָּת ש ת א ב ר ש

EN:
The second letters of the word שְׁאָר [she'or — leaven/remnant] are the letters שַׁבָּת [Shabbos] — for after ש [shin] comes ת [tav], and after א [alef] comes ב [bais], and after ר [reish] comes ש [shin] — which are the letters of Shabbos in reverse [l'mafreia]. For the essential nullification of chametz [leaven] and she'or [sourdough] in the dough — which is the yetzer hara that obstructs [one] from doing His blessed will, and is the aspect of the other god [ail acher], forced apostasy [shmad], G-d forbid — the essential nullification is through the holiness of Shabbos. For then the metzach haratzon [the forehead of will] is revealed — the aspect of ra'ava d'ra'avin [the will of all wills]. And from there the Tzadik draws the supreme encompassing redemption [pidyon elyon hakolel] — until he nullifies the she'or aforementioned and elevates [one] from shmad to ratzon [will].

Segment 3
HE:
ד.
לפעמים נופל האדם לספקות ועצות חלוקות כל כך, כד שאי אפשר לו בשום אפן לידע האמת איך להתנהג, וכל מה שחותר למצא עצה שלמה, מבלבלין עצתו בכל פעם כי עכשו נגמר בדעתו בראיות ברורות, שהוא צריך להתנהג כך, ובתוך כך עולה על דעתו סברא אחרת, עד שעצתו הראשונה נסתרת לגמרי, ועולים סברות בדעתו שצריך להתנהג בהפוך ממש ממה שחשב מקדם, וזה בחינת עצות חלוקות הנ"ל. ולפעמים מתגבר חלוקת העצה כל כך, עד שאינו יודע בשום אפן להכריע העצה לכאן או לכאן, וכשהאדם רואה בעצמו, שהוא מונח בחשך זה זמן רב ואינו יודע שום עצה איך לצאת ממה שצריך לצאת, ועצתו חלוקה מאד, חס ושלום, אזי זהו בעצמו תקנתו, שיצעק על זה בעצמו להשם יתברך על אשר נפל כל כך, עד שאינו יודע העצה שלמה איך לצאת מחשך לאור, כי בודאי אין שום יאוש בעולם כלל, ובודאי גם במקומו נמצאין עצות איך לצאת מחשך לאור, מרע לטוב, רק שבעוונותיו נעלמו ממנו העצות בבחינת: מי זה מחשיך עצה במילין וכו', ועל כן תקנתו, שידע על כל פנים האמת, שנפל כל כך ונתרחק כל כך עד שאינו יודע שום עצה, ויצעק על זה בעצמו להשם יתברך, שיורהו העצה והדרך איך להתנהג באמת, וכמו שדוד המלך, עליו השלום צעק על זה הרבה, כי באמת גם על הצדיקים הגדולים במעלה מאד עוברים עליהם גם כן עצות עצות חלוקות בעניניהם ובהנהגותיהם, וכמובן במה שצעק דוד המלך, עליו השלום: עד אנה אשית עצות בנפשי וכו', שמובן מזה, שעברו עליו חלוקות העצה הרבה מאד, מכל שכן וכל שכן קטני הערך, מכל שכן הנלכדים במאסר התאוות ובהרהורים וכו' וכו', רחמנא לצלן, שצריכין לידע ולהאמין, שבודאי בכל מקום שהם יש שם עצה ותחבולה איך לצאת ולשוב משם, אך שאין יודעין העצה, ועצתם חלוקה תמיד, על כן תקנתם - שידעו האמת, שאין יודעים שום עצה, ויתפללו על זה הרבה להשם יתברך, ואז יכולין לזכות שתהיה הירידה תכלית העליה, כמבאר בפנים, (הלכות גטין, הלכה ג', אות כה):

EN:
The essential blemish of faith in the sages comes from those who dispute the truly wise sages — because they are wise in their own eyes in the futile wisdoms of this world, all of which are wisdoms of falsehood — since through these wisdoms one does not merit the true and eternal purpose. And in truth the root of all these wisdoms — whether the outright external wisdoms of the philosophical investigators, or the ordinary wisdoms of the world that are against the point of truth — all derive solely from the fact that their entire intention is only for the sake of the bodily desires. Which is the aspect of weekday eating [achilas chol], where the liver is nourished first and afterwards the brain. And through the holiness of the delight of Shabbos [oneg Shabbos] — when the brain is nourished first — through this — [through this] — all the aforementioned disputants are subdued, and the faith in the sages is repaired.

Segment 4
HE:
ערך צדיק

EN:
The greatness of the commandment of the Kiddush Levanah [sanctification of the new moon] is very precious — as our Sages of blessed memory said. And it alludes to the renewal of the world in the time to come — for Israel is destined to be renewed like it. And since the essential faith in the renewal of the world is drawn through the prayer of the [Tzadik who is the] ba'al ko'ach [master of power] — through which the clouds, which are the sitra achra, dissolve and are gone in the aspect of: "I have wiped away your transgressions like a cloud, etc." [Isaiah 44:22] — as explained in the inner teachings — therefore the moon may only be sanctified when the clouds are not covering it.

Segment 5
HE:
א.
צריכין לנדד שנה מעיניו ומעפעפיו - תנומה לשוטט ולבקש ולהרבות בתפלה ותחנונים, שיזכה למצא הצדיק, שיוכל לרפאתו ולהכניס בו השגת אלקות ולהציל את נפשו מני שחת, ועל זה צריכין לשבר השנה ולקום בחצות לילה ולבכות ולצעק מאד על חורבן בית המקדש ועל הסתלקות הצדיקים, שקשה כפלים כחורבן בית המקדש, עד שיזכה גם עתה למצא הרבי והמנהיג האמתי, האמתי, שיוכל להכניס בו ידיעת אלקותו יתברך, שעל ידי זה יתמלאו לו כל החסרונות ויתבטלו כל הצרות ויתתקן הכל. (הלכות השכמת הבקר, הלכה ד', אות ז):

EN:
But regarding those who are meticulous not to sanctify it even when it is visible through a thin and light cloud — all of this is out of great love for the commandment, wishing it to be completely clear and pure. But they did not intend well in this. For in this low and dark world — especially now, in these generations, when the sitra achra has spread very greatly — if we wish to be so meticulous in all the commandments and wait until we can fulfill them with great clarity and purity and brightness, especially with the purity of thought which is the essential — then all the Torah and commandments would already be nullified, G-d forbid. And in truth we must fulfill all the commandments as best we can. And only through this do we keep ourselves alive in this bitter exile — in the very slightest light that shines upon us from within the depth of this very darkness and gloom. And if we wish to be scrupulous and stringent with excessive stringencies — we could stumble and fall through this even more, G-d forbid. Therefore certainly, far be it from us to withhold from the commandment of Kiddush Levanah on account of the aforementioned scrupulosities. Rather, we must fulfill it as our Sages of blessed memory said in the Gemara and the Poskim — that one is obligated to sanctify it even when it is visible through a thin cloud. Especially when the time is pressed and close to the end of the time for sanctification. Especially in winter.

Segment 6
HE:
ב.
הצדיק הגדול הנ"ל, שעוסק לקרב הרחוקים, שנאחז בהם הבעל דבר וחילותיו ביותר, הוא בעצם חכמתו מוריד את עצמו כל כך אליהם, עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחות חולין ואוכל ושותה עמהם ולפעמים מטיל ומשחק עמהם, וכל כונתו -כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך. (שם, אות טז):

EN:
The twelve lunar months correspond to the twelve versions of the prayer [nuscha'os hatefilah] — corresponding to the twelve tribes. And the leap month is corresponding to the tribe of Yosef — who was divided into two tribes. And the essential purpose of the leap [ibur] is to align the solar years with the lunar years — that is, to join the twelve tribes, which are the aspect of the twelve versions of the prayer, to the aspect of Yaakov — who is the aspect of the very substance of truth, the aspect of the sun [chamah]. And through this comes the essential perfection of the prayer.

Segment 7
HE:
ג.
מעלה גדולה להיות אצל הצדיק בזמן שיש אצלו קבוץ גדול מהרבה אנשים מישראל, כי בודאי כל אחד ואחד בפרט הוא רחוק הרבה מאד מקדושת הצדיק הדור, ואי אפשר לקבל ממנו רק על ידי כלליות ישראל, שעל ידי זה נמשכת הארתו הגדולה, ואז יכול גם כל אחד ואחד לקבל הארתו בפרטיות. (הלכות תפלין, הלכה ב', אות ד):

EN:
Through being careful about chametz for seven days and eating matzah — through this the da'as [knowledge/awareness] of faith in Providence is revealed. Until one knows in truth that even nature itself — which is the aspect of chametz — also conducts itself solely through His blessed Providence. For G-d created everything and governs everything through His will. And therefore afterwards eating chametz is also permitted.

Segment 8
HE:
ד.
מה שמועיל תשובה לכל החטאים, הוא רק מצד החסד ועל עוון הוצאת זרע לבטלה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שאין מועיל לו תשובה, כי כך ראוי לו, כמבאר בפנים אבל באמת אין לך דבר, שעומד בפני התשובה, אך עקר תקונו הוא על ידי הצדיק הדור, כי הוא יכול לעורר ולהמשיך עליו חסד חדש, עד שיתתקן גם כן. (שם, אות יא):

EN:
A person must remember very — [very] — well all the days of his life, each and every day, the day he departed from the land of Egypt — as it is written: "So that you will remember the day of your departure from the land of Egypt, etc." [Deuteronomy 16:3]. That is: how he departed from Egypt before the appointed time, only through His kindness — and because of this, what passes over him now passes over him. For in every generation a person is obligated to see himself as if he personally left Egypt. For all of the above passes over every person. And therefore one must remember each and every day the greatness of His blessed kindness — that He brought him out from where He brought him out, which is the aspect of the exodus from Egypt. And even though now what passes over him passes over him — even so, certainly the kindness and goodness that G-d has done with him is certainly not in vain, G-d forbid. Rather, he must now pass through these matters and be tested through them. But in the end G-d will complete His part — and he will merit to draw close to His blessed service and to find all his losses in perfection. For the word of our G-d endures forever.

Segment 9
HE:
ה.
בכל דור ודור יש כמה צדיקים אמתיים, אבל יש אמת למעלה מאמת, כי בודאי אין מדרגת כל הצדיקים שוין, וכל מה שמעלת ומדרגת הצדיקים גדול יותר, בודאי האמת שלו גדול ומברר ביותר, כי העקר הוא האמת, עד שיש בכל דור צדיק אמתי, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, רק מחמת התגברות החלופים והתמורות, על ידי זה קשה מאד לידע היכן האמת, כי על פי רב מתגרה הבעל דבר בהצדיקים בעצמן ומכניס ביניהם מחלקת גדול לחלק על זה הצדיק האמת, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, ונדמה להם כאלו זה הצדיק דיקא נוטה, חס ושלום, מדרך האמת, ומזה היה בחינת המחלקת שחלקו השבטים על יוסף, עד אשר לעבד נמכר יוסף, ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים, וכן מחלקת שאול, שרדף את דוד בחנם, וכמו שמצינו בכמה וכמה דורות, בפרט בדורות הללו בעקבות משיחא, שהתגבר הקטגוריא והמחלקת גם בין הצדיקים, עד שאין יודעים היכן האמת, על כן צריכין להתפלל להשם יתברך על זה הרבה כנ"ל. (הלכות ברכות השחר, הלכה ג', אות יז):

EN:
The essential redemption depends on faith [emunah]. And to complete faith, it is impossible to merit except through truth. And to come to truth is through receiving the holy counsels of the truly righteous Tzaddikim. And this is the aspect of the totality of the Torah — the 613 counsels of the Torah [taryag itin d'oraisa]. And this is the aspect of the great miracle of the exodus from Egypt. For at that time it was still before the giving of the Torah — which is those 613 counsels aforementioned. For since the defilements of Egypt still clung to them very greatly — therefore it was still impossible for them to receive the light of the holy counsels. Because of the defilement of the serpent — which is the aspect of the counsel of the wicked — that still clung to them. And naturally, when one does not merit to receive the light of the holy counsels — then one is distant from truth and from faith. And how can there be a redemption?!

Segment 10
HE:
ו.
תקון זה, שעוסק הצדיק בחינת משה להעלות משמד לרצון, זה צריך גם כל אחד לפי מדרגתו, כי אפלו הכשרים, כשסרים לפעמים מאחרי השם יתברך, נחשב לעבודה זרה בחינת שמד, רחמנא לצלן, בחינת: וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ועקר בחינת עבודה זרה ושמד הוא בחינת תאות ממון וטרדת ומרירת הפרנסה, שהשטן והבעל דבר מפיל את כל אחד בדעתו לטבעיות ורוצה להרחיקו מאמונת ההשגחה והרצון העליון, ומחמת זה דואג תמיד על ממון ופרנסה, ויש שיש לו ממון הרבה ומתאוה יותר ויותר, וכל זה הוא בחינת שמד, כי כל העבודות זרות תחובים בממון, כמבאר במקום אחר והתקון לזה - לקשר את עצמו לצדיקי הדור האמתיים בחינת משה ולהרבות בצדקה דקדושה לשם שמים, ולא להתפאר, חס ושלום, ועל ידי זה ממשיכים הארת הרצון מבחינת משה, שנסתלק, ונכלל בשרש הרצון רעוא דרעוין, עד שעל ידי זה יאיר להם הרצון דקדושה בכל מיני חשך להעלותם משם, משם, שעל ידי זה עולין משמד לרצון. (שם, הלכה ה', אות מה, סא):

EN:
And G-d made His kindness wondrous to us — and shined upon us a great and very awesome light that was not in a gradual manner. That is, He shined upon us the light of the very essence of truth before we merited to receive the holy counsels. And through the light of truth we merited great faith — through which the redemption came. And this is the aspect of the great and awesome expanded consciousness [moichin gedolim v'nora'im] alluded to in the commandment of eating matzah — that is, the aspect of the greatness of the illumination of the very essence of truth that shines upon us then. For the essential purpose of the greatness of the expanded consciousness is truth — which is the sum total of all the holy expanded consciousnesses in the world. And therefore chametz is then forbidden with a severe prohibition. For a person's eating corresponds to da'as — for the brain and the da'as are commensurate with the eating. As explained elsewhere. And all the holy counsels are the aspect of the leavening of the holy brain [chamitz hamoi'ach d'kedushah] — for counsel must be [developed] with settled mind and deliberateness, until the matter is well leavened. But corresponding to this there is also the aspect of the leavening of the brain of the sitra achra — which are evil counsels and thoughts and bad ideas that are against the holy Torah. And therefore the yetzer hara is called the she'or sheba'isah [the leaven in the dough]. And there is no wisdom and no counsel to stand against it — except through the holy counsels of the holy Torah. As our Sages of blessed memory said: "I created the yetzer hara — I created the Torah as its antidote."

Segment 11
HE:
ז.
זה ידוע לכל אדם כמה וכמה עתים עוברים עליו ברוחניות וגשמיות בגוף ונפש וממון וכו', וכמה וכמה ישועות נפלאות שהשם יתברך עוזר לו בכל פעם, בפרט בענין קדושת יהדותו, שזהו העקר. ובכל עת ועת שעובר על האדם, בין בטיבו בין בעקו, בין בעליה בין בירידה - בכולם מאיר בהם הצדיק, שידעו ישראל עצות מה לעשות ובמה יחיה את עצמו בכל עת ועת כפי העת אשר עובר עליו, באפן שישארו על עמדם ולא יפלו ולא יתרחקו לעולם. והעקר - על ידי שיקשרו כל העתים העוברים עליהם לעת האחרון, שהוא עת קבול השכר של כל אחד מישראל, שאז יזכה כל אחד כפי עבודתו להארת הרצון המופלג להשם יתברך בהשתוקקות נפלא ונורא, שזה בחינת: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כמבאר בפנים, ולעת הזאת צריכין לקשר כל העתים העוברים עליו בעולם הזה, כי עקר ההתחזקות הוא על ידי הרצון, שאיך שהוא ואיך שעובר עליו, על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק להשם יתברך, כי הרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאד, ועל ידי זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד להשם יתברך ולהרבות באמירת תהלים ותחנות ובקשות רבות והתבודדות לשפך לבו כמים לפני השם, עד ישקיף וירא השם משמים ויאיר עליו הדעת הקדוש האמתי לבטל הרוח שטות ולשוב מכל העוונות ולהתקרב להשם יתברך. (הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ו', אות נא):

EN:
And since at that time it was still before the receiving of the Torah — and it was impossible to wait until they received the light of truth through the holy counsels in a gradual and orderly manner, because the defilement of the serpent — which is the aspect of the counsel of the wicked — still clung to them — therefore chametz and she'or were then forbidden. For then the chametz is the aspect of the leavening of the brain of the sitra achra. Rather, we must receive then the light of truth itself — before it is leavened and clothed in the aspect of counsels. And therefore on Shavuos — when we merited to receive the 613 counsels and the defilement of the serpent ceased from us — then the chametz was sweetened and repaired with great holiness, to the point that specifically then two loaves of leavened bread [shtai halechem] are brought.

Segment 12
HE:
ח.
עקר היצר הרע, שמתגבר בכל דור ודור, הוא להסתיר ולהעלים את הצדיק האמת שבדור הזה דיקא, כנראה בחוש, שעקר המחלקת - על הצדיק שבאותו הדור, ואחר כך, בשכבר הימים הבאים, מודים העולם גם בזה הצדיק ואומרים, שזה בודאי היה צדיק, רק שחולקים על זה הצדיק שבאותו הדור, כמו שראינו בענין המחלקת שהיה על האר"י זכרונו לברכה, בימיו, ואחר כך הודו כולם בקדושת האר"י וחלקו על הבעל שם טוב זכרונו לברכה,ו וכן בכל דור. וכל זה - מחמת שעקר ברור המדמה, שעל ידי זה זוכין לאמונה שלמה, הוא דיקא על ידי זה הצדיק האמת שבדור הזה דיקא. ועל כן מניח עצמו הבעל דבר לארכו ולרחבו להסתיר ולהעלים זה הצדיק דיקא, ועל כן צריך כל אחד להשתדל ולהתקרב לצדיק האמת שבדור הזה דיקא, כדי שיזכה על ידו דיקא לשלמות ברור האמונה שצריכין כפי אותו הדור והעת והזמן של עכשו דיקא. (הלכות ברכות הריח, הלכה ד', אות לג)

EN:
And this matter of the exodus from Egypt occurs in every person and at every time. For whenever a person is sunk, G-d forbid, in the exile of the soul — there are times when a person is so sunken that it is impossible to reveal to him any holy counsel as to how to emerge from the darkness and the exile. For whatever holy counsel may be given to him — the sitra achra overpowers it and corrupts it through its evil counsels — which are the aspect of the defilement of the serpent. But when G-d has compassion upon a person and wishes to bring within him an awakening to teshuvah — then G-d illuminates in his mind the light of the very essence of truth before the holy counsels are revealed. Through this very truth he is drawn after holiness with great yearning and merits faith. And through this he draws close to the truly righteous Tzaddikim and walks in the path of their counsel. And then he receives the true truth of the true Tzadik and of the holy Torah — through receiving the holy counsels within which the light of truth is clothed. For the counsel of the Tzaddikim is the aspect of "all of it seed of truth."

Segment 13
HE:
ט.
מי שמפריד את עצמו מהצדיק, הוא בחינת עץ יבש, כי אף על פי שמחדש איזה חדוש בתורה, אינו נחשב בשם עשית פרות כלל, כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פרות באמת, כי אם כשמקשרין את עצמו להצדיק האמת, שעל ידי זה זוכין לכסופין טובים ולמעשים טובים ולחדושי תורה אמתיים. (הלכות הודאה, הלכה ה', אות ח):

EN:
And this too is the aspect of eating maror [bitter herbs] — which is in remembrance of the subjugation and exile. For one must endure great bitterness before meriting to extract the holy counsels from the grip of the sitra achra — which is the aspect of the counsel of the serpent — that confuses all the holy counsels and literally makes life bitter. Which is the aspect of: "And they made their lives bitter with mortar and with bricks" [Exodus 1:14] — b'chomra d'shme'ata ulivun halachta [in the difficulty of the studied law and the clarification of the halacha] — for all of this is the aspect of the extraction and clarification of the holy counsels, which are the sum total of all the halachos in the Torah — the 613 counsels. And it is called counsel and wisdom [etzah v'sushiyah]. But through the illumination of the very essence of truth that G-d shined upon us at Pesach — through this all the aforementioned bitterness was nullified through the illumination of the great expanded consciousness — the aspect of the light of truth — which is the aspect of matzah as above.

Segment 14
HE:
י.
מי שרוצה לחוס על חייו, להציל נפשו ממיתה עולמית ולהנצל מסטרא דמותא, שהוא בחינת כפירות, ולזכות לאמונה שלמה, שהיא עקר החיים, צריך לנסע ולבוא אל הצדיקים והנלוים אליהם, שזה סוד ארבעים ושמונה ערי מקלט, שישבו בהם הכהנים והלויים, שהיה צריך הרוצח לנוס ולברח לשם, וארבעים ושמונה ערים אלו הם כנגד ארבעים ושמונה תבות שבפרשת שמע ישראל, שהוא יסוד האמונה הקדושה. (הלכות תחומין, הלכה ה', אות לז):

EN:
Wine elevates the mind above its level. And therefore there are two aspects to it: if one is worthy [zachah] — it becomes a head [rosh]; if not worthy — it becomes impoverished [rash]. For it is impossible to drink wine in great holiness except when one merits the repair of the bris — through which one merits holy counsels and truth and faith. And then one can merit through the wine — that his brain will be elevated and his da'as expanded, until he ascends to the root of da'as: which is the aspect of the root of Torah and commandments — where he is above all the commandments of the Torah. And all the commandments receive their vitality and illumination from there. And when he ascends there, he is inflamed more and more and strengthened more and more to fulfill the commandments of the Torah — because he draws upon himself the light of the root of the commandments.

Segment 15
HE:
יא.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: עשה לך רב וקנה לך חבר. ומובא בספרים, שמרמז על הקנה והקולמוס, שכותבין בו הספרים הקדושים. וזה: עשה לך רב - ואם אינך יכול למצאו, אזי התקון על ידי וקנ"ה לך חבר, הינו על ידי הספרים הקדושים הנכתבים בקנה, תחבר אותם אליך אליך ותעין בהם היטב, ועל ידי זה תוכל לידע מי הרב האמת. (הלכות ראש חדש, הלכה ז', אות נה):

EN:
But in the reverse, G-d forbid — when one has not yet merited the aforementioned aspects, and his faith is not yet complete — then through the drinking of wine and intoxication one can greatly corrupt — to the point that all evil paths seem to him like a plain, G-d forbid. As it is written: "For he sets his eye upon the cup — he walks in upright paths" [Proverbs 23:31] — meaning: seemingly straight to him. For since his brain has been elevated above the vessels of his own brain — he no longer sees according to his own level all the warnings of the commandments of Moshe — [Moshe] — our master. And as is explained elsewhere on the verse: "Lest he drink and forget what has been decreed" [Proverbs 31:5].

Segment 16
HE:
יב.
מעלת קברי הצדיקים - כי הם שוכני עפר, שגם בחייהם נעשים שכנים לעפר, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ועל ידי זה יש להם בחינת כח המושך שיש להעפר, הינו שיש להם כח להמשיך אצלם קדושת אלקותו יתברך ולהמשיך כל העולם אל קדושת עבודתו יתברך, ומכל שכן עתה, אחר ההסתלקות, שהם שוכני עפר ממש, ואז במקום קבורת הצדיק, שם העפר הוא בחינת עפר ארץ ישראל, אדמת קדש, בבחינת: צדיקים יירשו ארץ, כמבאר במקום אחר, ועל כן בנקל להתעורר שם באמת לעבודתו יתברך ולהגביר הכח המושך דקדושה על הכח המכריח. (הלכות יום טוב, הלכה ה', אות ב):

EN:
And therefore at Pesach — when the light of truth itself is revealed above the level of the expanded consciousness — that is, before truth is clothed in the counsels as above — therefore the obligation is to drink four cups of wine. For now, specifically through the wine, the brain is elevated and one receives the light of truth itself above the vessels of the expanded consciousness. And through this the holy faith is completed. And through this the blemish of Adam the first is repaired — as our Sages of blessed memory said: "She squeezed grapes and gave it to him." And the blemish of Noach — as it is said of him: "And he drank of the wine, etc." — as explained in the inner teachings.

Segment 17
HE:
יג.
גדל מעלת קברי הצדיקים - כי שם יכולין הכל להתתקן, אפלו מי שהוא בין שני הס"מ, חס ושלום, יכול הצדיק הגדול להוציאו משם, כשבאים על קברו הקדוש ורוצה לחזר בתשובה שלמה, כי מיתת הצדיק הגדול גבוה ונעלה ונשגב מאד, ואז דיקא הוא מתגבר בכל כחו לגמר מה שצריך לגמר לטובת נפשות ישראל, כי מיתת הצדיק הוא בחינת תפלה בבחינת דין, שמתפלל הבעל כח הגדול והסטרא אחרא בולעת אותה, והתפלה מחמת שהיא קדושה מאד ויצאה מבעל כח גדול, על כן אין כח להסטרא אחרא לבלע אותה לגמרי, רק אדרבא, התפלה עומדת לה בצוארה, עד שהסטרא אחרא מוכרחת על ידי זה להקיא ולהוציא ולהחזיר כל הקדושות שבלעה, אף גם עצמות חיותה ממש. וזה סוד התקונים והברורים הנפלאים, הנעשים עד עתה על ידי מיתת עשרה הרוגי מלכות, כמובא בכתבים. ובאמת מיתת כל הצדיקים היא בחינת מסירת נפש על קדוש השם, בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ לארץ, שהכל הוא כענין התפלה בבחינת דין, שמוסרים גופם שיהיה נקבר בחוץ לארץ, ששם שליטת הסטרא אחרא, ונדמה להסטרא אחרא שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להסטרא אחרא בצוארה, עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ומבטנה, עד שיגמר הצדיק מה שהתחיל, כי גם בחייו עסק כל ימיו בזה ומסר נפשו בשביל זה, אך אחר הסתלקותו, אז אינו פוסק מלעסק בעבודה הקדושה הזאת, עד שיגמר הכל לטובה כרצונו. ועל כן שם, על קברו הקדוש, יכול כל אחד להתתקן, אפלו הגרוע שבגרועים, אם יזכה לבוא לשם בחייו ויבקש ויתפלל שם על תקון נפשו, וזה גם ענין העשרה קפיטל תהלים שנתיסדו לומר שם, עין פנים. (הלכות חל המועד, הלכה ד', אות יד טו):

EN:
And therefore they are four cups — corresponding to the four expressions of redemption. For the essential redemption depends on faith as above. And the four cups correspond to the four aspects — which are: faith, and prayer, and miracles, and the Land of Israel. Each cup corresponding to one aspect individually, as explained in the inner teachings.

Segment 18
HE:
יד.
על ידי שזוכין לפרנס את הצדיק, על ידי זה בנקל יותר לקבל ממנו הארת דעתו הקדושה, עד שיכולין לזכות על ידי זה לאכל בעצמו גם כן בקדושה גדולה ולקבל הארת הרצון בשעת האכילה. גם על ידי זה על ידי זה יוכל לקבל הארה יתרה מהשארת הדעת, שנשאר מהצדיק גם אחר הסתלקותו. (הלכות פדיון בכור, הלכה ה', אות ז, י):

EN:
In every generation a person is obligated to see himself as if he personally left Egypt. For this aspect is in every person and at every time. For the essential bitterness of the exile for every person is the aspect of the entanglement of money and livelihood. And the essential redemption of the soul for every person is commensurate with how much he merits to draw close to the truly righteous Tzaddikim — through which he breaks the desire for money and merits to be happy with his portion. Through feeling his poverty in all aspects: body and soul and money. And through this he merits the aspect of redemption — the aspect of holy wealth. Until through this he can merit even actual great physical wealth. And this is the essential complete redemption that will come through our righteous Mashiach — when all wealth will be returned to holiness for Israel. For they will all be Tzaddikim then. And as is explained in many verses — the great wealth that will be then. And all this will be merited specifically through the bitter poverty they endured in this exile. And even then — when they emerge from this exile and merit wealth — even so they will not forget their poverty and will not become arrogant. Rather, they will consider themselves poor — as it is written: "And a poor and lowly people will take refuge in Him" [Zephaniah 3:12]. And also Mashiach himself is called ani [poor] and "riding upon a donkey" [Zechariah 9:9]. For the essential true wealth — spiritually and physically — is merited through true poverty and lowliness as above.

Segment 19
HE:
טו.
גם יכולין לקבל על ידי זה שפע ברכה ועשירות גדול (שם):

EN:
One who wishes to enter the service of G-d — this is truly the aspect of the exodus from Egypt. For the essential exodus from Egypt is going out from impurity to purity — from the impurity and defilement of Pharaoh and Egypt to the holiness of Israel. As it is written: "When you bring forth the people from Egypt, you shall serve G-d, etc." [Exodus 3:12]. And this is necessarily what passes over a person at every time and in every generation — as our Sages of blessed memory said: "In every generation a person is obligated to see himself as if he personally left Egypt." For all that passed over Israel at the exodus from Egypt, and the receiving of the Torah, and thereafter — and all the wars to conquer the Land of Israel — and all that passed over us afterwards — all of it, precisely and exactly, passes over every person who wishes to merit the life of eternity. For necessarily, many kinds of countless battles will pass over him. And every time he wishes to awaken and strengthen himself in the service of G-d — they intensify each time more, especially in the beginning. Which is the aspect of: "Let the work be heavier upon the men, etc." — said at the beginning of the redemption from Egypt. For when the sitra achra sees that a true Tzadik — in the aspect of Moshe — comes and wishes to bring the person of Israel out from the exile of his soul — it provokes and intensifies against him more and more, and makes this world and the desires and the livelihood heavier upon him — until it is difficult for him to move from his place to return to G-d.

Segment 20
HE:
טז.
על ידי ההליכה והנסיעה, שכל אחד הולך ונוסע ממקומו להצדיק, על ידי זה מעלה מקומו לבחינת מקומו של עולם, שהוא הצדיק. וזה בחינת מה שנוסעין והולכין על קברי צדיקים, בפרט קדם ראש השנה, כי במקום ששוכב הצדיק, שם מקום מנוחתו, בבחינת: יבא שלום ינוחו על משכבותם, ועקר מנוחת הצדיק הוא כשמקושר ונכלל בבחינת כסא הכבוד, בחינת מקומו של עולם, ששם עקר המנוחה והנחלה בבחינת: וכסא כבוד ינחילם וכו', ועל כן שם, במקום גניזת הצדיק, זוכה כל אחד שירחמו עליו מלמעלה וידונו אותו לכף זכות על ידי בחינת מקומו של עולם. (הלכות שלוחין, הלכה ד', אות יג):

EN:
But the way of Israel the holy people — who hold the craft of their ancestors in their hands — is that every time they cry out to G-d. And through this they subdue each time Pharaoh and his forces — which are the sitra achra and its sects. But even though they subdue them — even so, they return and intensify every single time. And so, time after time, many times — as we saw with Pharaoh: that every time some plague came upon him he yielded somewhat, and afterwards he hardened his heart and returned and intensified. And even after the entire exodus from Egypt was complete, he returned and gathered his forces and pursued after them and caught up with them at the sea. And then Israel was in great distress and in great straits — as our Sages of blessed memory said on the verse: "My dove in the clefts of the rock, etc." [Song of Songs 2:14]. And likewise precisely so it passes over every person at every time, each according to his level.

Segment 21
HE:
יז.
בכל פעם שבוכין על הסתלקות הצדיק ומחפשין ומבקשין אותו כראוי, אזי מוציאין קדושתו על ידי הבן או התלמיד, שממלא מקום אביו ורבו, כי זה כלל גדול, שאין הצדיק מסתלק מן העולם עד שנולד אחר תחתיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: וזרח השמש ובא השמש וכו', אבל צריכין לבקש ולחפש אחר זה הרבה הרבה, בפרט בדורות הללו, ועל כן אף על פי שצריכין לבכות ולספד הרבה על הסתלקות הצדיק, אבל צריכין לזהר מאד, שלא להכשל על ידי זה לומר, שכבר מת הצדיק ואפס תקוה, חס ושלום, ולא נשאר בעולם חליפתו והשארתו, כי זה פגם עצום, מאד כי בודאי הצדיק לא מת, ובודאי נשאר השארת קדושתו אצל בניו ותלמידיו, רק שצריכין לחפש ולבקש אחר זה מאד מאד, ועל ידי כל חפוש ובקשה מוצאין בודאי קדושת השארתו אצל בניו ותלמידיו, שזהו בחינת: שם מת אהרן ויכהן אלעזר בנו תחתיו, כמבאר בפנים. (שם הלכה ה', אות יז):

EN:
And this is the aspect of the kriyas Yam Suf [splitting of the Red Sea] — the aspect of: "And the Children of Israel came within the sea upon dry land" [Exodus 14:22]. That is: when the insolent waters — which are the aspect of evil thoughts, etc., which are called literally the depths of the sea — intensify, G-d forbid, and there is nowhere to flee — neither forward nor backward nor to any side. Exactly as was the case then at the splitting of the Sea — the sea was storming before them, the Egyptians were behind them, and on their sides were wild beasts and serpents and scorpions. When then the soul of the person of Israel is in great distress and great straits — then there is no remedy except to cry out to G-d. And then G-d sends him a great strengthening in his heart and his mind — not to look behind him at all at the confusing thoughts, which are the aspect of the depths of the sea aforementioned. Rather, he should rush like a warrior to run the path — to pass through all the thoughts and confusions, etc. — and to walk in the holy path upon which he is engaged: in Torah and prayer, etc.

Segment 22
HE:
יח.
דרך כמה אנשים, שאומרים אחר הסתלקות הצדיק, חס ושלום, שעתה כבר לא נשאר לנו כלום, חס ושלום ואף על פי שמצד אחד אומרים קצת אמת, כי בודאי לא נשאר ממש צדיק כזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: פני משה כפני חמה, פני יהושוע כפני לבנה, אוי לאותה בושה וכו' אבל אוף על פי כן אסור לשאר, חס ושלום, בזה לומר, שמחמת זה אפס תקוה, חס ושלום, כי נהפוך הוא, כי לא יטש השם את עמו לעולם וממשלתך בכל דור ודור, על כן צריכין להאמין, שאף על פי שצריכין בודאי להתגעגע מאד אחרי הצדיק האמת בחינת משה, אוף על פי כן צריכין לסים בדברי נחמה לנחם ולשמח עצמו בהשארתו, דהינו חדושי התורה הקדושה, שנשאר ממנו על ידי ספריו ותלמידיו, כי מהצדיק האמתי בודאי נשאר השארה טובה לנצח, רק צריכין לבקש ולחפש הרבה כנ"ל. (שם, אות יח):

EN:
And this is the aspect of: "Speak to the Children of Israel and let them journey forth" [Exodus 14:15] — that they should go their way and leap into the sea — and not think and not look behind them at all. And so they did — they entered into the sea up to their nostrils, as our Sages of blessed memory said. That is, they did not look at all at the insolent rushing waters — rather, they walked in confidence upon their way and engaged in their service in Torah and prayer within the intensification of the roaring crashing waves, which are the thoughts and the confusions. And they did not look behind them at all — rather, they did what they had to do. And then — when G-d saw the firmness of their heart, that they did not abandon their service through any confusion in the world, even though they had already entered the water up to their nostrils — then G-d had compassion upon them and split the sea before them. "And the Children of Israel came within the sea upon dry land." For so it is: when one strengthens oneself with great strengthening to go in one's way in prayer and service — and not to look behind at all — then suddenly they are nullified by themselves entirely, exactly like the sea that was nullified before Israel and turned into dry land.

Segment 23
HE:
ערך צדקה

EN:
In the matter of Pesach Sheini [the second Passover] — it is alluded to that there is no despair in the world whatsoever. For even one who is impure or is on a very far road [derech rechokah] from G-d — and is unable to bring the offering of G-d at its appointed time — that is, does not merit to always serve His service in proper order, at its time and season, as is fitting for a person of Israel — even so, if he does not despair of himself because of this and goes to the true Tzadik — who is in the aspect of Moshe — to seek G-d. And asks and requests: "Why should we be diminished from not bringing the offering of G-d, etc.?" [Numbers 9:7]. For even though I have defiled my soul and been distanced from G-d — even so, I ask for counsel and a means as to how to draw close to G-d at least from now on. For certainly there is a counsel for me too as to how to draw close to G-d. Then G-d has compassion upon him — and he merits through this the ultimate elevation. And merits through this to add a Torah portion [parshah b'Torah]. For through seeking and searching for "where is the place of His glory?" — through this one merits the subsequent revelation of the Torah — [of the Torah] — as explained elsewhere.

Segment 24
HE:
א.
בודאי השם יתברך יכול לפרנס העניים ולתן להם כל טוב בעצמו, אך עקר מצות הצדקה היא מחמת שהממון כבר ביד העשיר, ובידו לעשות בו כרצונו, והוא מתגבר בבחירתו ונותן מכיסו לצדקה, זה יקר מאד אצל השם יתברך, כי על ידי זה ממשיך חסדים בעולם, וזהו רצונו יתברך, שבן אדם הבעל בחירה ימשיך לעולם על ידי הצדקה, שנותן להעני בבחירתו, ובכל זה רואין גדל כח הבחירה. (הלכות ברכות השחר, הלכה ה', אות צא):

EN:
Even though in truth one must hurry and hasten very — [very] — greatly to rescue one's soul. And especially one who has already stumbled and been caught in what he has been caught, G-d protect us — even so, it is — [it is] — impossible to press the moment. And one must wait and wait — until G-d looks down from Heaven and sees. But even so, even within the time of the waiting and the delay — it is forbidden to remove one's mind from this. Rather, one must hope and anticipate and look forward and count and tell the days — and long and yearn at every time: when will he merit the day of the complete salvation of his soul?

Segment 25
HE:
ב.
התקון של כל הולכי דרכים בגשמיות ורוחניות הוא על ידי צדקה, כי עקר ידיעת הדרך הישר באמת לאמתו אי אפשר להורות בפרוש, כי אם ברמז בבחינת: אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני, כי אי אפשר לבאר כל המבוכות והטעויות שיש בהליכת הדרכים, אפלו בגשמיות, מכל שכן בענין דרכים ונתיבות ברוחניות בעבודת השם, שבודאי אי אפשר לבאר ולפרש לכל אחד ואחד הדרך הישר בכל יום ובכל עת להיכן יפנה להציל נפשו ממה שצריך להנצל, כי אם ברמז, שמרמזין לאדם בכל עת בדרך זו ילך; וכל זה נתתקן על ידי צדקה בחינת: צדקת תמים תישר דרכו, כי על ידי צדקה זוכין לילך בדרך הישר בגשמיות ורוחניות. (הלכות ברכות הודאה, הלכה ה', אות ה):

EN:
And this is the aspect of the Sefirah [Counting of the Omer] — where we do nothing except count the days and the weeks. And through this we draw upon ourselves the holiness of the renewed receiving of the Torah each year. That is, through this very aspect aforementioned — that we want and desire and yearn to receive the Torah. And according to the strength of our will and our strong yearning — certainly we would want to receive it with alacrity immediately and at once. But in truth it is impossible to press the moment — and it is necessary to wait until — [until] — the fiftieth day. But even so, even now it is forbidden to forget and to remove one's mind from this, G-d forbid. Which is the aspect of why we count the days — for the counting shows the very — [very] — essence of the longing and the pining — [and the pining]. Like one who yearns and craves for some matter — then the way is to count the days until he attains his longing. Likewise, we count and reckon the days and the weeks — which shows the essence of the longing and the strong will we have for the receiving of the Torah.

Segment 26
HE:
ג.
מעלת מצות הצדקה הוא בלי שעור, וכל התורה וכל תקון העולמות תלוי בזה, כי הכל נברא בשביל כבודו, וכל כבודו נתגלה על ידי הצדקה, שעל ידה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון, שעל ידי זה נעשה הולדה ונתגלה כבודו, כמבאר בפנים, ועל כן שקולה צדקה ככל התורה כולה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. אבל צריכין להרבות בצדקה מאד ולבקש מהשם יתברך, שיזכה לקים מצות הצדקה כראוי, שיתן הצדקה בלב שלם למען שמו יתברך באמת ושיזמין לו השם יתברך עניים הגונים לזכות בהם, כי עקר תקון הצדקה - שיתגדל כבודו יתברך על ידי זה כנ"ל, על כן צריך לכון בצדקתו רק בשביל כבוד השם יתברך, לא בשביל כבוד עצמו, חס ושלום לא כמצוי בכמה אנשים, שנותנים צדקה רק למי שיש להם ממשלה וכבוד בעולם, ועל כן הצדקה גם להם לכבוד, ועל עניים הגונים וכשרים העוסקים בתורה ועבודת השם באמת אינם משגיחים כלל ומעלימין עיניהם מהם נמצא, שהצדקה שנותנים הוא רק בשביל כבוד עצמן. ואף על פי שבודאי גם בזאת הצדקה יש נקודות טובות, אבל על ידי צדקה כזאת אין נעשה הכלי הנ"ל בשלמות לקבל על ידה שפע נעם העליון בשלמות, ועל כן עקר תקון הצדקה - שתהיה בבחינת מנחה, שהיא קרבן עני, שנתינתו מועטת, ועל כן אינו מתפאר בה, רק כונתו בקרבנו רק לשמים לבד, כמו כן העשיר - אף על פי שנותן הרבה לצדקה, חלילה לו להתגאות בחינת הצדקה ולהתכון בה לכבוד עצמו, רק אף על פי שיתן לצדקה הון רב, אוף על פי כן יהיה בעיניו כעני, כי באמת נגדו יתברך הכל עניים, כמו שכתוב: מי הקדימני ואשלם, כי הכל רק ממנו יתברך, כמו שכתוב: ממך הכל ומידך נתנו לך, ועל כן דוד המלך עליו השלום, בעת שנתן הון רב לנדבת בית המקדש אמר: 
והנה בעניי הכינותי וכו', כי החזיק כל נתינתו לעניות, וצדקה כזאת יקרה מאד, כי הוא בחינת מנחת עני, שחביבה מאד מחמת שכונתו רק לשמים בלי שום התפארות עצמו כלל, ועל כן נקראת צדקה כזאת בשם מנחה בחינת: מגישי מנחה בצדקה. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ו', אות ד):

EN:
And therefore in truth all of Israel is accustomed to fulfill the commandment of counting the Omer with great awakening and great yearning toward G-d. And through this we merit to draw in perfection the aspect of hot words like coals of fire — in the aspect of: "For love is as strong as death, etc." [Song of Songs 8:6]. That is, through the greatness of the holy love and yearning aforementioned — one merits: "its flashes are flashes of fire" [Song of Songs 8:6]. And through this one merits the receiving of the Torah in the aspect of: "And you heard His words from within the fire" [Deuteronomy 4:36] — as mentioned above.

Segment 27
HE:
ד.
ביותר צריכין לתן צדקה ברגלים כדי להכניע מצח הנחש ולגלות מצח הרצון, שעל ידי זה נזכה לשמע קול הקריאה של יום טוב, שקורא ומגלה את הרצון, שעל ידי זה זוכין לשמחת יום טוב. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ענין יום טוב: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך, כי על ידי זה זוכין לשמחת יום טוב. (הלכות סימני דגים, הלכה ג', אות ו):

EN:
All the days of the year one must prepare himself for Rosh Hashanah — which is the Day of Judgment. For the essential thing is Rosh Hashanah. For just as a person must prepare himself all the days of his life for the great and awesome Day of Judgment in the future — likewise in the particular, he must prepare himself all the days of the year for Rosh Hashanah — which is the Day of Judgment. For it is awesome and dreadful, etc. And especially one must begin and prepare himself when he sees the days approaching — which is from the fifteenth of Av onwards. For then begins the sweetening of the sin of the Golden Calf and the sin of the Spies — through which, in all of this, the holy memory [zikaron d'kedushah] was blemished. As our Sages of blessed memory said: "From the day the Tablets were broken, forgetting descended upon the world." And on the fifteenth of Av began the sweetening of the breaking of the Tablets — and the illumination of the forty days of favor begins to shine. For then they subsequently received on Yom Kippur the second Tablets — which merited the aspect of the repair of memory. And therefore our Sages of blessed memory said: "No days were as good for Israel as the fifteenth of Av and Yom Kippur." For on the fifteenth of Av begins to shine the illumination from the second Tablets given on Yom Kippur. And therefore on the fifteenth of Av the sin of the Spies was also repaired — for on it the desert generation ceased dying, as our Sages of blessed memory said. And therefore from the fifteenth of Av one must begin to rise at midnight — which is the aspect of the repair of memory.

Segment 28
HE:
ה.
על ידי צדקה משככין חמימות הלב הבוער לתאות משגל ולתאות ממון, אשר שניהם תלויים זה בזה, כמבאר בפנים. (הלכות קדושין, הלכה ג', אות ב, ה):

EN:
And afterwards during the month of Elul one engages in this more and more. And all of Israel is awakened then and remembers G-d and the World to Come. And this is the aspect of the blowing of the shofar throughout the month of Elul. For the shofar is the aspect of remembrance — as it is written: "And it shall be for you a remembrance" [Numbers 10:10]. And the essential repair of memory flows on Rosh Hashanah — when the essential commandment of the shofar is performed. Which is the Day of Remembrance [yom hazikaron]. For it is the first of the Ten Days of Repentance — and one must draw upon himself the aforementioned remembrance. Through which comes the essential teshuvah. And for this purpose one must journey to the Tzaddikim for Rosh Hashanah. For this is the essential occupation of the Tzaddikim always — to remind us of our eternal purpose in the World to Come, and to teach us counsels and straight paths to merit this. And especially the Tzaddikim engage in this on Rosh Hashanah, as explained in the inner teachings.

Segment 29
HE:
ערך ציצית

EN:
And this remembrance is in the general and in the particular. And this is the secret of the year [shanah] and the awakening of the year [his'orrus hashanah] at Rosh Hashanah. For the shanah is the aspect of remembrance of the World to Come in the general — for then the soul ascends to the aspect of the World to Come. And afterwards — in the awakening of the year — then one must engage in this in the particular. And afterwards — on Yom Kippur — then comes the completion of the repair of the remembrance. And therefore the second Tablets were given then. And the High Priest entered on it into the innermost chamber, as explained in the inner teachings.

Segment 30
HE:
א.
כל אחד מישראל - בפנימיות נפשו הוא משתוקק ובוער מאד להשם יתברך, מחמת שבפנימיות הוא מסתכל בכל עת אל התכלית, שהוא אור האין סוף, שמשם שרשו, ורוצה להתדבק ולהכלל שם, אך מחמת שבחינה זאת היא בבחינת רצוא ושוב, וכשהוא בבחינת ושוב, אז אין הכלים של המחין, שהם בחינת לבושין, יכולין לקבל אור הזריחה משם, ואז על פי רב נשכח ממנו אור הרשימה של הבטול לגמרי, ועל ידי מצות ציצית מתקנין הלבושים, שהם בחינת בחינת הכלים של המחין, כדי שיוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימה מהבטול, שמשם שרש כל התורה, וזה בחינת: וראיתם אותו וכו': שעקרו נאמר על התכלת שבציצית, הינו שצריכין לראות ולהסתכל מאד על התכלית, שהוא בחינת תכלת, כמבאר בפנים. וזה: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, שיסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ויכון ראיתו והסתלקותו רק התכלית לבד - למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, כי על ידי מצות ציצית זוכין לזכר היטב את אור הרשימה הנ"ל, שמשם נמשך כלל התורה ומצוות. (הלכות נטילת ידים שחרית, הלכה ד', אות ח):

EN:
And afterwards one enters the sukkah — which is the encompassing clouds of glory [ananei kavod] that protect us so that the evil eye no longer has dominion over us — which is the aspect of the husk of Amalek. So as not to blemish again, G-d forbid, the holy memory we drew upon ourselves in these days — especially on Rosh Hashanah and Yom Kippur. And this is the aspect of the joy one multiplies on Sukkos — in order to repair also through this the aspect of — [the aspect of] — the imagination [hamedameh]. For all of this is the aspect of the repair of memory aforementioned. And therefore one then takes the four species of the lulav. And the holy Zohar explains that through this we take Him, blessed be He, as it were, in our hands — that is, we draw upon ourselves the remembrance in the particular: which is the aspect of the hints whereby G-d contracts Himself from the Infinite to the infinite [me'ain sof ad ain techlis] in thought, speech, and action each day — and hints to the person everywhere and at all times to draw close to Him. Which is the aspect of the wavings that are waved to all directions. That is, we draw upon ourselves these hints aforementioned.

Segment 31
HE:
ב.
ציצית הוא שמירה גדולה מהקלפות והסטרא אחרא, מחמת ששם נקשר אור הרשימה הקדושה הנ"ל. (שם, אות יד):

EN:
One must journey to the truly righteous Tzaddikim for Rosh Hashanah. For only they can draw the paths of teshuvah in perfection. And the essential [need] is to sweeten the force of the judgment of Rosh Hashanah and to draw joy upon oneself — through which comes the essential repair of teshuvah. For even though the shofar of Rosh Hashanah is the aspect of a broken heart — for the penitent must have a broken heart. Which is the aspect of: "If the shofar is blown in the city, will the people not tremble?" [Amos 3:6]. But after the broken heart one must come to joy. And this is the aspect of: "Fortunate is the people who know the teruah, etc." [Psalms 89:16]. And adjacent to it: "In Your name they will rejoice all the day, etc." [Psalms 89:17].

Segment 32
HE:
ג.
ציצית הם בחינת תקון הברית, תקון הכללי, כי על ידם מרים המחין וממשיך לבנונית לתקן הפגמים של כל החטאים, רחמנא לצלן, ועל ידי זה נתתקנין הבגדים ונעשין בבחינת בגדים לבנים, ועל כן יש בהם ט"ל כריכות - נגד הטל אורות, שזוכין על ידי שמירת הברית ושתים עשרה אצבעות ארכן - נגד שנים עשר שבטים, שנכלל נשמתו בהם על ידי תקון הכללי, ועל ידי זה זוכין לדבר דבורים המתקבלים ונשמעים, ועל כן עקר תקון התפלה, שתהא מקובלת, היא בעטיפת טלית של ציצית. (הלכות ציצית, הלכה א'):

EN:
The essential holiness of a person is when he confines himself within his home and his chamber — in the aspect of: "Go, my people, enter your chambers, etc." [Isaiah 26:20]. And it is said: "Walk humbly with your G-d" [Micah 6:8]. And this is the aspect of the praise said of Torah scholars: "All the glory of the king's daughter is within" [Psalms 45:14]. For the essential splendor and holiness of a person is when he sits within his home — where the essential flow of holiness resides. But outside is the domain of the dominion of the outer forces.

Segment 33
HE:
ערך רצון

EN:
And therefore it would have been fitting that a person always sit within his home. But a person is necessarily compelled to go outside as well every single time. And this is the aspect of ail v'nafak [entering and exiting]. For even though it would have been fitting for a person to always be attached to holiness in the aspect of entry — even so, the essential perfection of holiness is specifically when a person merits to be ail v'nafak. For a person necessarily passes through many ascents and descents every single day. And when he merits to be expert in the halacha [baki b'halacha] — in the aspect of baki b'ail, baki b'nafak [expert in entering, expert in exiting] — to fulfill as it is written: "If I ascend to the heavens — there You are, and if I make my bed in the abyss — behold You are there" [Psalms 139:8] — to hold fast to G-d always with a strong bond, both in ascent and in descent — then he merits to elevate even external places and lower levels all to holiness. And then the descent is the ultimate purpose of the ascent.

Segment 34
HE:
א.
בכל מה שעובר על האדם, איך שהוא, אם יתחזק את עצמו ברצון, הינו שאפלו כשאינו זוכה להוציא מכח אל הפעל הדבר שבקדושה שחפץ לעשות או המדרגה בעבודת השם שרוצה להשיג, אוף על פי כן לבו הומה ומיחל תמיד בכל מעיו ובכל איבריו הפנימיים שלו לגמר ולעשות רצונו יתברך בבחינת: מעי מעי אוחילה, על ידי זה מרחם עליו השם יתברך ומורה לו דרך האמת לכון רצונו יתברך, עד שזוכה לחבר ספרים קדושים, לבאר דרכים ועצות איך לעשות רצונו יתברך ולבטל כל הספקות שיש לשאר בני אדם בענין עבודת השם ועשית רצונו יתברך, שזה בחינת כל ספקי דינים שיש בתורה, והעקר - לחבר ספרים קדושים, המביאים לידי מעשה ולקיום התורה. (הלכות ברכות השחר, הלכה ה' אות לז):

EN:
And this is the aspect of the necessity of leaving the home into the outside every single time. For when one goes outside — which is the aspect of nafak — where the dominion of the outer forces resides — and when one remembers G-d even there and cleaves to Him, blessed be He — then he extracts the holiness of external places and elevates everything to holiness. And this is the aspect of: "When you sit in your home and when you walk on the way" [Deuteronomy 6:7] — the aspect of ail v'nafak.

Segment 35
HE:
ב.
בגלותנו הארך, שעובר עלינו מה שעובר בכלליות ובפרטיות צרות מצרות שונות, אשר כמעט אפס תקוה, חס ושלום על כן אין לנו עתה שום חיות, כי אם התקוה והתוחלת והרצון החזק אליו יתברך, שהוא בחינת הארת הרצון, בבחינת: מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כי אף על פי שנדמה כבר להסטרא אחרא שפעלה הרבה ובטלה אותנו מכמה קדושות בכלליות ובפרטיות על ידי חורבן בית המקדש ועל הגלות וכו', אוף על פי כן לא הועילה כלום, כי עדין החפץ והרצון והכסופין שלנו חזקים ותקיפים מאד אליו יתברך, ומאחר שהרצון דקדושה חזק מאד, אז בודאי לא יועילו עם כל ההסתות והפתויים והבלבולים והמניעות כי כולם יתבטלו מחמת תקף הרצון. וזה בחינת מצות חלה, שתקנו חכמינו זכרונם לברכה גם בחוץ לארץ, בכדי שלא תתבטל תורת חלה כי עקר הארת הרצון דקדושה זוכין לקבל בשעת האכילה, דעל ידי מצות חלה נתתקנת האכילה, שיזכו לקבל על ידה הארת הרצון, ועל כן נקראת חלה, מלשון תוחלת וקווי, וקווי, שהוא בחינת רצון וגעגועים, ורק זה נשאר לנו בגלותנו הארך, ועל כן חלה אין לה שעור מדאוריתא, כי הארת הרצון הוא בבחינת אין שעור, ועל כן על ידי זה דיקא יכולין להתחזק תמיד ולכבש כל המלחמות מצוה, שצריכין להלחם בזה העולם עם היצר הרע וחילותיו, והם מתגברים מאד מכל צד ורוצים להפיל את האדם גם מהרצון דקדושה, ועל כן צריכין להתחזק בזה מאד ולבלי להתיאש את עצמו בשום אפן ולהיות איש חיל להתגבר על כל פנים על כל פנים ברצונות טובים דקדושה, שעל ידי זה עקר התגברות המלחמה, כי זה נשאר קים לעולם, יהיה איך שיהיה, כי הוא דבר שאין לו שעור, וכל אחד כפי מה שהוא יוכל להתחזק בזה תמיד בכל מה שעובר עליו, כי יהיה איך שיהיה, אוף על פי כן רצונו חזק מאד אליו יתברך. (הלכות פדיון בכור, הלכה ה', אות כו', כז, ל, לב):

EN:
And this is the aspect of Israel walking in the desert — which is a place of outer forces, a place of serpent and fiery snake and scorpion — in order to subdue the sitra achra and to extract the holiness also from there, in the aspect of: "Fortunate is one who enters and exits." And then specifically — when they walk in the desert in outer places, which is the aspect of nafak — and when they merit to find G-d there — then specifically G-d hovers over Israel with very lofty holiness. Which is the aspect of the encompassing clouds of glory that Israel merited in the desert. Which are the aspect of sukkah — the aspect of the mother who hovers over her children [ima d'mesachcha al banin]. Which is a very lofty holiness that hovers and protects over a person specifically at the time when he is in the aspect of nafak — in order to guard him and rescue him lest he fall there, G-d — [G-d] — forbid. And helps him to subdue the sitra achra and to extract specifically from there the holiness. It is thus found that specifically through the aspect of nafak one merits a very great ascent — to the aspect of sukkah. Which is the aspect of descent being the ultimate purpose of ascent aforementioned.

Segment 36
HE:
ג.
כל המזיקי עלמא, רחמנא לצלן, עקר יניקתם מכסופין והבלים רעים, שמהם נעשין נפשות לא טובים, שהם הם המזיקין, רחמנא לצלן, כי הם מזיקין בגשמיות וברוחניות, כי הולכים ומעוררים את בני אדם לרע, חס ושלום, שמשם כל ההזקות, רחמנא לצלן ועל כן עקר הכנעתה ובטולה הוא על ידי הצדיקים והכשרים, שיש להם כסופין טובים, שהם בחינת נפשות טובים, שמעוררין העולם לטוב, שהם מכניעים ומבטלים כל המזיקי עלמא בבחינת: על שחל ופתן תדרך וכו', כי בי חשק ואפלטהו. (הלכות אמנין, הלכה ד', אות כב):

EN:
And this is the aspect of the commandment of sukkah — which G-d caused us to merit at the beginning of the year, at the beginning of the teshuvah. Which must be in the aspect of ail v'nafak specifically. And the aspect of ail is fulfilled on Rosh Hashanah and the Ten Days of Repentance and Yom Kippur. And afterwards one must fulfill also the aspect of nafak — which is the aspect of the completion [tamah]: that one goes out from the home to sit in the sukkah — to show that when a person is in the aspect of nafak and seeks and — [seeks and] — searches even there to cleave to G-d — then specifically he merits very lofty holiness, the aspect of sukkah. Which is the aspect of the encompassing lights [makifim] that guard and protect the person then — when he is in the aspect of nafak.

Segment 37
HE:
ד.
צריכין לשמר עצמו מאד לבלי לדבר שום דבור רע של כסופין ורצונות רעים, חס ושלום, הבאים על לבו, רק יהפך הדבר וירגיל את עצמו לדבר בפיו תמיד כסופין טובים דקדושה, שעל ידי זה נעשין פעולות טובות בעולם, ונמשך על ידי זה כל הברכות וההשפעות, ונעשין נפשות טובים, שהולכים ומתגלגלים בעולם ומעוררים כל העולם להשם יתברך ולתורתו. (שם, אות כט):

EN:
And through the commandment of sukkah we merit throughout the year to do — [to do] — complete teshuvah in the aspect of ail v'nafak. And at every time we are in the aspect of nafak — the sukkas shalom [shelter of peace] protects us like a mother protecting her child from falling, G-d forbid, when he walks in a dangerous place. And this is what we request specifically at night — which is the aspect of nafak, corresponding to the attribute of day — "and spread over us the shelter of Your peace." For then specifically the shelter of peace guards [us]. For the shelter of peace always guards a person at every time of danger where protection is needed — then the shelter of peace guards. And this is the aspect of: "For He will hide me in His sukkah on the day of evil" [Psalms 27:5] — specifically on the day of evil — which is the aspect of nafak — that is, at the time a person falls from his service. And when he merits to strengthen himself and not despair of himself even then — then the shelter of peace guards us as above.

Segment 38
HE:
ערך שמחה

EN:
All the decrees, G-d protect us, derive from sins. And the general repair [tikun hakelali] of all sins is the repair of the bris. And likewise the general repair of speech is the praise of the Tzaddikim. And the general repair of commerce is tzedakah [charity]. And this is the aspect of: "Teshuvah, prayer, and charity avert the evil of the decree" — which correspond to: fasting, voice, and money [tzom, kol, mamon]. For fasting is the aspect of the repair of the bris as above. Prayer is the aspect of the abundance of prayers and praises that one multiplies to G-d on Yom Kippur. And tzedakah is the aspect of the general repair of commerce as above.

Segment 39
HE:
א.
מי שיש לו אמונה שלמה בהשם יתברך, בודאי ראוי לשמח תמיד בהשם יתברך. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב, כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה, וכן לשמח בשמחת המצוות בחינת: פקודי השם ישרים משמחי לב, כי בודאי אין שמחה בעולם כשמחה זו, כי זה כל אדם יכול להבין, שבעולם הזה אין שום שמחה בעולם, כי מה יתרון לו לאדם וכו', וימינו כצל עובר, ואחרית שמחה - תוגה, ועל כן באמת המחקרים והכופרים, רחמנא לצלן, אין להם שום שמחה אמתית כלל, וכל ימיהם הם מלאים עצבות ויגון ואנחה, כי מאחר שכופרים בתורתו הקדושה ובעשית מצוותיו יתברך ובודים מלבם טעמים של הבל ושטות על עשית המצוות כאלו הם נימוסיות, חס ושלום, אם כן מהיכן יקבלו חיות ושמחה, ועל כן עקר הקטרוג וההתגרות של הסטרא אחרא שמתגרין בישראל, העקר הוא בשמחה של המצוות, כי על גוף המצוה הם יכולין לומר שהיא נימוסיות, חס ושלום, כשאר נימוסי נימוסי העמים, חס ושלום, אך כשרואים שישראל שמחים כל כך בעשית המצוות ומוסרין נפשם עליהם, על זה הם מתקנאים ומתגרים בנו מאד, ועל כן עקר הכנעת הסטרא אחרא היא דיקא על ידי עשית המצוה בשמחה. (הלכות נפילת אפים, הלכה ד', אות ד):

EN:
A person must know and believe that G-d makes new things at every time — and no day is like another, how much more so that no year is like another. And in every day — and especially in every single year — everything is renewed entirely. And certainly G-d and the Tzaddikim will complete what they have begun. And if in the meanwhile what passes over us in the general and the particular passes over us — and the sitra achra and the baal davar spreads lengthwise and widthwise every single time — even so G-d helps us every day. And especially each year — when we receive the holiness of Rosh Hashanah and Yom Kippur until Simchas Torah. And then the Torah is completed and we begin it again. And in each year new repairs are completed for each person — in a manner that every person can always be renewed for the good. As long as he believes in the truth: that G-d in His goodness each day always renews the act of creation. Especially each and every year. Until in the end the repair will be completed in perfection through our righteous Mashiach — may he come speedily in our days.

Segment 40
HE:
ב.
העולם הזה הוא מלא כעס ומכאובות ויגון ואנחה, וכל חיותנו וקיומנו הוא רק על ידי בחינת שבת, שהוא עלמא דאתי, כי רק זה כל תכליתנו, כי בודאי לא ברא השם יתברך את האדם בחכמה נפלאה ונוראה כזאת בשביל שיסבל עמל וכעס כזה בזה העולם, כי כונת השם יתברך בודאי רק לטובה, וכל הבריאה היתה בשביל לגלות רחמנותו וטובו, אך עקר בריאת האדם הוא רק בשביל התכלית, שהוא בחינת שבת, וזה כל הנחמה על כל הצרות והיגונות שסובל האדם בזה העולם, ועל כן צריכין להתגבר מאד בכל עת להמשיך שמחה על עצמו, והעקר - על ידי שיסתכל על הסוף, שהוא תכלית עולם הבא, שאז יתהפך הכל לטובה, כי אפלו הפחות שבישראל והגרוע שבגרועים - אין שעור לכל נעימות הטוב הנפלא שיזכה שיזכה אז, ועל ידי זה יוכל לשמח את עצמו גם עתה בכל מה שעובר עליו, עד שיזכה על ידי זה ליצא מן גלותו מהיכלי התמורותויזכה לכל טוב. (הלכות ברכות הודאה, הלכה ו', אות ט י):

EN:
At the resting place of the Tzaddikim in their holy graves — there the holiness of the Throne of Glory [kise hakavod] is drawn — which is their inheritance. As it is written: "And a glorious throne shall He cause them to inherit" [I Samuel 2:8]. And therefore there are included all the places of every single person — and every single person can find his place there, until he merits through this to return to G-d. Because there shines the holiness of the aspect of mekomo shel olam [the place of the world] — which is the root of all places. And there every person can find the beginning and the starting point from which he must begin to return to G-d. And for this reason people travel to the graves of the Tzaddikim on the eve of Rosh Hashanah.

Segment 41
HE:
ג.
מי שלבו שלם עם השם ואמונתו חזקה ומאמין שהכל ברצונו יתברך, אזי הוא בשמחה תמיד ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם בבחינת: אל תירא מפחד פתאם וכו', כי מאחר שהכל רק ברצונו יתברך, אם כן אין לו להתירא משום דבר, כי מי יוכל לעשות לו דבר גדול או דבר קטן בלי רצונו יתברך, כמו שכתוב: השם לי לא אירא וכו', ועל כן הוא שמח תמיד, ואפלו אם לפעמים באין עליו איזה יסורים, חס ושלום, אוף על פי כן מאחר שיודע שהכל ברצונו יתברך לבד, הוא יכול לשמח את עצמו תמיד, כי כונת השם יתברך, שמביא עליו היסורין, הוא בודאי רק לטובה: אם להזכירו שישוב בתשובה, בתשובה, אם למרק עוונותיו, ואם כן כל היסורים, חס ושלום, הם טובות גדולות, ועל כן הוא יכול לשמח את עצמו תמיד, כי יודע שהשם יתברך מלא רחמים, וכונתו יתברך בודאי לטובה, ולא לעולם יריב וכו', ובודאי ישוב השם וירחמהו וייטיב אחריתו, והיסורים יתהפכו לו לטובה גדולה לעולמי עד ולנצח נצחים, ועל כן הוא בשמחה תמיד אבל מי שנוטה, חס ושלום מאמונה וטועה, חס ושלום, בכפירות של חכמי הטבע וסובר שיש טבע, חס ושלום - אזי אין לו שום חיים כלל, כי כל ימיו כעס ומכאובות, וכל ימי רשע הוא מתחולל וכו' בשלום שודד יבואנו, כי מתירא פן יבוא עליו שבר פתאם, וכשבא עליו איזה צרה ויסורין, אין לו למי לפנות להושע, ועל כן הוא מלא צער ויסורין ופחדים ועצבות תמיד, ואין לו שום חיים כלל, וכמבאר במקום אחר אבל מי שיש לו אמונה שלמה ברצון, שיודע שהכל רק ברצונו יתברך, אזי זוכה לשמחה גדולה, וכל היראות והופחדים שיש לו מאיזה דבר שבעולם, כולם נתהפכין לשמחה גדולה, כי על ידי זה הוא חוזר להשם יתברך ויודע שהכל לטובה כנ"ל. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות א):

EN:
On Rosh Hashanah G-d has compassion upon us and judges us to the scale of merit — each person according to his place. And through this we truly enter into the scale of merit — until through this we merit to cry out to G-d from the depths of the heart and to return in teshuvah before Him, blessed be He. And afterwards — on Hoshana Rabbah, at the end of Sukkos — through meriting to sit in the sukkah, which is the aspect of the Throne of Glory, mekomo shel olam — through this all of Israel merits to receive illumination from there. Until we all merit this aspect: to fulfill: "Do not judge your fellow until you have reached his place" [Avos 2:5]. And to know to judge everyone to the scale of merit — even the sinners of Israel — until we merit to bring them all into the scale of merit and to shine upon them the illumination of Rosh Hashanah. That is, that all of them will always find a door and a path of teshuvah in every place they are, at every time.

Segment 42
HE:
ערך תלמוד תורה

EN:
And the essential door and path is to always cry out to G-d from the depths of the heart — however things may be — and to never despair of the cry. Which is the aspect of the abundance of cries that one multiplies on Hoshana Rabbah — crying out many, many times: Hoshana! And one stays awake the entire night and completes the book of Psalms — which is full of cries and wails and pleas, etc., to G-d. Until there is no person in the world who cannot find himself in the book of Psalms — which encompasses all who come into the world in all generations and at all levels in the world down to the very lowest possible level — and stirs them all to return to G-d. For Psalms is a segula for teshuvah.

Segment 43
HE:
א.
למוד התורה שלומדין בלילה הוא קרוב יותר לעלות אל השכינה, הן מצד האדם, הן מצד השכינה, כביכול, כי האדם יכול לבטל את עצמו ולדבק את עצמו בו יתברך בלילה יותר מביום, מחמת שאז העולם ניח קצת מרדיפת העולם הזה, וגם השכינה היא סמוכה להאדם הלומד בלילה ומקשבת לקולו, כמו שכתוב: קומי רני בלילה וכו' נכח פני השם - נכח פני השם דיקא, כי השכינה קרובה אליו, והוא נכח פני השם ממש, כי בלילה השכינה היא בעולמות התחתונים, ואז עקר מנוחתה אצל האדם הלומד אז. (הלכות תפלה, הלכה א'):

EN:
And on Hoshana Rabbah we draw this wondrous path — that every person of Israel should merit through the holiness of Rosh Hashanah and Yom Kippur and Sukkos — to judge everything to the scale of merit, and to bring the paths of teshuvah into every single person of Israel: that is, to say Psalms and to cry out to G-d always, however things may be. And likewise one must judge even himself to the scale of merit and fulfill in himself: "Do not judge, etc., until you have reached his place." For certainly even his own place — he does not know from where it is drawn. And whatever passed over him in all his gilgulim [reincarnations], and from where his evil desires and evil thoughts derive, etc. Therefore it is forever forbidden to despair of oneself. For one must fulfill in oneself as well: "Do not be contemptuous of any person" — which is the aspect of the prohibition of bloodshed [shfichus damim], as explained in the inner teachings. For a person is warned against the prohibition of bloodshed also regarding his own soul. As it is written: "But your blood of your own lives, etc." [Genesis 9:5] — and our Sages of blessed memory expounded: "This refers to one who spills his own blood." For even to hold oneself in too much contempt — to the point that he could fall even more through this, G-d forbid — this is certainly a severe prohibition. For one must judge even oneself to the scale of merit — for who knows his own place?

Segment 44
HE:
ב.
עקר הטהרה מהבגדים הצואים הנאחזים בכל אחד, שמהם כל המניעות והעכובים מעבודת השם, עקר הטהרה מהם היא על ידי התורה הקדושה, שנקראת באר מים חיים ונהר שאינו פוסק ומעין המתגבר, כי אלו הבגדים הצואים, שיש לכל אדם כל זמן שלא תקן חטאיו, ובפרט מי שנתלכלך כמו שנתלכלך, רחמנא לצלן, שעל ידי זה מתעוררין ומתגברין עליו המניעות והמסכים בכל פעם ומשתטחים לפניו ומפסיקים מאד מאד בינו לבין הקדושה כמו נהר המפסיק ממש, ואלו הבגדים הצואים הם בחינת יון מצולה, בחינת טיט היון, שמתדבק מאד בכל פעם, ומשם באים כל הנפילות וההתרחקות של הרבה בני אדם מהשם יתברך, כי אפלו אם מתעורר לפעמים לשוב להשם יתברך - תכף משתטחים כנגדו ואינם מניחים אותו להתקרב, וכן בכל פעם ועל ועל זה צעק דוד המלך, עליו השלום, בשביל כלל ישראל: טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו', הצילני מטיט ואל אטבעה וכו'. ועקר התקון לזה היא התורה הקדושה, כי התורה היא מקור מים חיים, שמטהרת מכל הגלולים והטנופים בחינת: וזרקתי עליכם מים טהורים וכו'. וזה צריך כל אדם לידע, שאפלו אם הוא כמו שהוא, אם יברח בכל פעם אל התורה, הן הרבה או מעט על כל פנים, אם אי אפשר לו מחמת פרנסה או שאר מניעות, על כל פנים כשיקבוע עצמו על התורה ללמד בכל יום איך שיהיה ויעבר עליו מה, אזי בודאי סוף כל סוף יהיה נטהר מכל הבגדים הצואים ויתקרב להשם יתברך באמת, כי אף על פי שהם נסבבים מאד בהאדם, ובכל פעם שמתעורר האדם להשם יתברך הם מתגברים ביותר, וכמובא בכתבי האר"י זכרונו לברכה, שיש שהמצולות ים, שהם ההרהורים רעים ומגונים, מתגברים עליהם ביותר, בפרט בעת עסקם בתורה ותפלה, אבל אוף על פי כן אם לא יניח את מקומו ויכריח מחשבתו להמשיכה לתוך תורה ותפלה בכל פעם, יהיה איך שיהיה, בודאי סוף כל סוף התורה תטהר אותו מכל הנ"ל, כי התורה היא בחינת נהר שאינו פוסק וכו', שאין שום טומאה ולכלוך יכול להתקים כנגדה, כי כל הטומאות והגלולים היא שוטפת אותם ומבטלת אותם ברגע קלה רק שהעקר - שיהיה חזק בזה, כי אחר כך הם חוזרים ומתגברים ביותר, וצריך לחזר ולברח אל התורה, וכן בכל פעם. וזה בחינת קבעת עתים לתורה, קבעת דיקא, שיהיה עסק התורה אצלו בקביעות גדול, אפלו מי שאינו עוסק בתורה כל היום כי אם איזה עתים ושעות, על כל פנים צריך לזהר שיהיה אלו העתים והשעות בקביעות גדול בכל יום, חק ולא יעבר! כדי שיברח בכל פעם למקור מים החיים, המטהרים מכל הטומאות והבגדים הצואים כנ"ל. (הלכות בציעת הפת, הלכה ה', אות ג):

EN:
And the essential thing: do not despair yourself of the cry — ever. And cry out and implore before G-d always from the depths of the heart — in the aspect of: "Pour out your heart like water before the face of G-d" [Lamentations 2:19]. Through which we will all merit to return to Him, blessed be He. And all of this we engage in drawing [l'hamshich] on Hoshana Rabbah. And therefore we engage then with the willow branches [aravei nachal] — which allude to the sinners of Israel — to fulfill in them also: "Do not be contemptuous of any person" — and to judge them to the scale of merit. And this is the aspect of what is said on Hoshana Rabbah — Mishneh Torah — which revolves and orbits entirely around this very axis: to warn Israel that in all that passes over them, etc. — even so, they should never despair of themselves from the cry. For G-d will not abandon His people — and His compassion never ends. And after all the sins and provocations with which they provoke before Him, blessed be He, in every generation — even so, the right hand of G-d is exalted. And therefore one can always draw close and return to Him, blessed be He, from whatever place one is.

Segment 45
HE:
ג.
יש חמשים שערי קדושה וארבעים ותשעה שערים יכולין להשיג, והשער החמשים נאמר עליו: ותחסרהו מעט מאלקים, כי הוא בחינת במופלא ממנו, ואי אפשר להשיגו. וכן להפך, יש חמשים שערי טומאה, וכשלב האדם בוער אפלו אל הקדושה חוץ מהמדה, שזה בחינת שרוצה לכנס במדרגה שהיא בחינת במופלא ממנו, ואז הוא בבחינת שרוצה להשיג מה שהיא בחינת שער החמשים כפי מדרגתו, ואז רבוי האור גורם שבירת כלים, חס ושלום, שמשם עקר יניקת הטומאה, ועל ידי זה יוכל לפל לגמרי לההפך ממש, לבחינת החמימות דסטרא אחרא, שהוא בחינת תבערת הלב ביותר לכל התאוות רעות שהם מבחינת החמשים שערי טומאה, רחמנא לצלן וזה בחינת: יעלו שמים ירדו תהומות, שמחמת שהעליה הוא שלא כסדר, על כן גם הירידה עד התהום, חס ושלום וזה בחינת: פן יהרסו לעלות אל השם ונפל וכו', וזה בחינת: אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה ועל ידי התורה, שנתנה ביום החמשים, על ידי זה יוצאין מחמשים שערי טומאה לחמשים שערי קדושה, כי על ידי התורה מקררין שני מיני חמימות הנ"ל, כי על ידי התורה מצמצמין האור של שער החמשים וממשיכין ממנו הארה גדולה לארבעים ותשעה שערי קדושה, שזה בחינת: מזוקק שבעתים, הנאמר בתורה, וכן על ידי התורה משברין ומבטלין השער החמשים של הטומאה, ואזי ממילא בטלין כל הארבעים ותשעה שערי טומאה שיניקתם משער החמשים שלהם, ואז נתבררין כל ניצוצות הקדושה מהחמשים שערי טומאה ונכללין בחמשים שערי קדושה, כי עוונות נתהפכין לזכויות, ואז נעשה מהם בחינת מאה שערים, בחינת מאה ברכות, כמבאר בפנים. (הלכות תרומות ומעשרות, הלכה ג', אות ד, ז ח):

EN:
The essential joining of two things that are very far from one another — which are like two opposites — the essential joining of them is through melody [nigun] — as explained in the inner teachings. And therefore the essential attachment [devekus] to G-d from this very low and physical and lowly world is through melody and song. As one can see plainly: that even a person who is very far from G-d and is on the very lowest rung — even so, most of the time through melody he is awakened toward G-d and reminds himself where he stands in the world. Only one must be careful not to hear melody from wicked and frivolous musicians — who are very commonly found now. For this can harm him, G-d forbid, very greatly. But through melody from people who are truly upright — who direct their hearts in truth toward G-d — or when one plays some melody oneself and his intention is for the sake of Heaven — one can be awakened through this very greatly toward G-d.

Segment 46
HE:
ד.
עקר הפגם של עץ הדעת טוב ורע היה, שלא כללו בחינת למדן וצדיק, יחד, שזהו בחינת הפגם של הלומדים החולקים על הצדיקים, שאומרים, שעקר הוא רק הלמוד בעצמו, ואין צריכים להתקרב להצדיקים ולתקן מעשיהם כלל, ולבסוף זה וזה לא עלתה בידם, כי אחר כך משליכין גם למוד התורה אחרי גום, כמצוי, בעוונותינו הרבים, בכמה אנשים, שבימי נעוריהם עסקו בתורה קצת ואחר כך פרקו על תורה לגמרי וגם קלקלו מעשיהם יותר מעמי הארץ, וכל זה - מחמת שלא השגיחו על תקון מעשיהם כלל ולא השתדלו להתקרב לצדיקי אמת ואמרו שעקר הוא הלמוד, ולבסוף זה וזה לא נתקימו בידם, כי באמת עקר תקון למוד התורה הוא על ידי בחינת צדיק, ומי שמפריד בחינת למדן מבחינת צדיק הוא בחינת אחר, שקצץ בנטיעות, כי תכלית תורה - תשובה ומעשים טובים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכשהלמדן כפוף להצדיק, אזי זוכה לציר אותיות התורה לטוב על ידי כח הצדיק, שהוא הרב האמת, כמבאר בפנים, אבל כשאינו כפוף תחתיו, ומכל שכן כשחולק עליו, חס ושלום, אזי: לא זכה - נעשית לו סם מות, כי מציר אותיות התורה להפך, להפך, חס ושלום, על ידי שמפריד בין בחינת למדן לבחינת צדיק, כי עקר ציור אותיות התורה לטוב, שיהיו בבחינת סם חיים, הוא רק על ידי הצדיק האמת, שזכה לשמירת הברית בתכלית השלמות ואפלו מי שאינו זוכה לזה שיהיה הוא בעצמו בבחינת צדיק בשלמות, אוף על פי כן אם הוא מכניע את עצמו על כל פנים תחת הצדיק כעבד תחת אדוניו, אזי כל תורתו ולמודו וכל מעשיו מקבלים תקון על ידי הצדיק האמת, שמציר הכל לטוב, ואזי נאמר עליו גם כן: זכה - נעשית לו סם חיים, על ידי כח הצדיק. (הלכות אמנין, הלכה ד', אות כג):

EN:
For the essential joining and attachment from this world — the physical world — to G-d — who is immeasurably exalted and elevated — especially for one who has sinned and been greatly distanced from his Father in Heaven — is through melody and song. Which is the aspect of all the songs and praises spoken to G-d. And for this reason King David, peace be upon him, composed the entire book of Psalms — which encompasses all ten types of melody. For he is the aspect of Mashiach — who engages in repairing the blemish of the broken Tablets. Through which all the destructions came. And David — who is Mashiach — who engages in repairing this, which is the repair of all the worlds — therefore composed the book of Psalms encompassing all ten types of melody. For through the ten types of melody the broken Tablets are repaired. For through melody for the sake of Heaven — one attaches and joins the heart to G-d from wherever one is. Until one can receive the light of the letters of the Torah — in the aspect of: "write them upon the tablet of your heart" [Proverbs 3:3]. And likewise — commensurate with how much the heart is drawn after G-d — so too there is the power for the Tablets to bear the light of the letters of the Torah. Which is the aspect of the repair of the broken Tablets — which came about through the aspect of the letters flying off, as our Sages of blessed memory said.

Segment 47
HE:
ערך תפלה

EN:
And this is the aspect of: "Bind them upon your throat" [Proverbs 3:3] — specifically [davka] — the aspect of the throat and larynx from which the voice emerges. There should be bound in it the words of Torah. That is, his melody should be for the sake of Heaven. And through this: "write them upon the tablet of your heart" — as above. And through this one merits to be saved from the forgetting of Torah — and merits to see the light of Torah in perfection in the aspect of a life-giving remedy [sam chayyim].

Segment 48
HE:
א.
קימת חצות או על כל פנים קדם אור היום לעסק בתורה, על ידי זה זוכין לידע בידיעה שלמה שמלא כל הארץ כבודו, ועל ידי זה זוכין להתפלל בכונה גדולה, כי כשיודע שהשם יתברך עומד עליו ושומע ומאזין ומקשיב כל דבור ודבור שיוצא מפיו, בודאי יתלהב לבו מאד בתפלתו וידקדק מאד לכון דבריו ולידיעה זו זוכין על ידי קימת חצות, כנזכר לעיל. (הלכות השכמת הבקר, הלכה ג', אות ד):

EN:
The essential of pride is in the aspect of the eyes — as it is written: "haughtiness of eyes" [Proverbs 6:17]. And one who shatters his pride and nullifies himself in the ultimate nullification — through this he merits to look upward with his eyes — to behold the pleasantness of G-d [lachazos b'no'am Hashem]. For it is impossible to ascend from level to level and to look upward as is fitting in perfection — except through the ultimate nullification.

Segment 49
HE:
ב.
אסור חמור מאד לאכל ולשתות קדם התפלה, כמבאר בזהר הקדוש (לא כמצוי עתה, בעוונותינו הרבים, שמקלין בזה, בפרט בשתית קאווע קדם התפלה) וכמה צדיקים נזהרו, שלא לשתות אפלו מים קדם התפלה, אף על פי שמותר מדינא, ועל ידי זה שאין אוכלין קדם התפלה, על ידי זה ממשיכין בחינת התקון שנמשך על ידי תענית, כי גם זה הוא בחינת תענית שעות, ועל ידי זה נשלם הדבור ומוציאין אותו ממצר הגרון, וזוכין לדבר דבורים שלמים לפני השם יתברך בתפלתו, ועל ידי זה נשלמת האמונה, שהיא בעצמה בחינת התפלה, כידוע. גם על ידי זה זוכין להתחיל לעסק בעבודת השם בכל בקר מחדש בבחינת: חדשים לבקרים. (שם, אות ה):

EN:
Our Sages of blessed memory said: "The beams of a person's house, his rafters, and the stones of his house testify against him at the time of judgment." And seemingly this is wondrous — and if so, if someone committed a transgression, G-d forbid, outside or in a field where there are no walls [mechitzos] — who testifies against him? But in truth the essential witnesses are the aspect of the walls [mechitzos] of the house — both in the physical and in the spiritual. For all transgressions and all desires come through the blemish of the eyes — through going after one's eyes. Especially the desire for licentiousness — whose root is specifically through the sight — [sight] — of the eyes. As it is written: "And you shall not go astray after your hearts and after your eyes, etc." [Numbers 15:39] — as our Sages of blessed memory expounded. And the essential [blemish] is through the sight of the eyes of the thought [ainei hamachshavah] — for in whatever a person looks with his thought — whether for good or for the reverse — this is also called sight.

Segment 50
HE:
ג.
על ידי העוונות גורמין, חס ושלום, שנתערב ונחלף רוח האדם ברוח הבהמה, שזה בחינת החלוף שנחלף הבן מלך בבן העבד, וזה סוד כל הקרבנות כולם, לברר רוח האדם מרוח הבהמה, וכל אחד כפי מה שמערב על ידי עוונותיו רוח האדם ברוח הבהמה - כשאינו זוכה לתקן בחייו, חס ושלום, אזי הוא צריך לקבל ענשו להיות נע ונד בתוך כף הקלע ולבקש הניצוצות ורוח האדם שאבד והפיל בתוך רוח הבהמה, עד שמקבל ענשו בשלמות, ואז יתתקן, כי הענש הוא בשביל בשביל תקון. ועל ידי שאומרין פרשת הקרבנות ופרק איזהו מקומן וכו', נחשב כאלו הקריב קרבנות באלו המקומות, ועל ידי זה זוכה לברר כל בחינת רוח האדם מרוח הבהמה מכל המקומות שנפלו שנפלו לשם, ומתקנין ומעלין אותן משם וזה בחינת פסוקי דזמרה שאומרין אחר כך, כי עקר ברור רוח האדם מרוח הבהמה הוא על ידי נגון, שזה בחינת כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם. (הלכות ברכות השחר, הלכה ג', אות כז כח):

EN:
And a person must guard his eyes — physically and spiritually — not to look, G-d forbid, at anything that brings to improper thoughts. And in what he is necessarily compelled to see with his eyes — he must be very careful not to allow the eyes of his thought to look and gaze upon this, G-d forbid, until he comes to improper thoughts, G-d forbid. Rather, one must immediately erect the partition [mechitzah] of the brain against this desire. For the brain is an erected partition against this desire. And the choice is in the person's hand — to seize his thought — [his thought] — and to erect — [and to erect] — the partition of the brain and to be saved from this desire. For thought is in the person's hand to redirect it to the straight path. And as is brought elsewhere. And therefore the rafters and the stones of a person's house — which are the partitions — specifically testify against him. For even the physical partitions of a person's house — G-d created them all for the sake of guarding. For G-d created many partitions for the person before his eyes — so that he can guard his eyes from seeing evil, G-d forbid. For He created over the eye two partitions to cover it — which are the eyelashes and eyelids. As our Sages of blessed memory said. And likewise He created the partitions of the houses — within which a person must be hidden most of the time — in order to be guarded from the harm of seeing with the eyes that is outside.

Segment 51
HE:
ד.
כל הענין של הבן מלך שנחלף עם בן העבד, המבאר בספורי מעשיות, הוא כולל כל התורה כולה, וכל מה שעבר מתחלת חטא אדם הראשון, שנתגרש מגן עדן וכו', עד הגמר, שיבוא משיח צדקנו ותשוב המלוכה לבן המלך האמתי וכל עקר עבודת האדם בזה העולם הוא רק בענין זה, כמבאר בפנים, ועל זה סובב והולך סוד ברכת השחר וקרבנות ופסוקי דזמרה וקריאת שמע ושמונה עשרה, ושמונה עשרה, כמבאר בפנים. (שם, כז, כח, חט):

EN:
And the essential complete partitions — which are the essential guardianship above all guardianships — are the partitions of the brain [mechitzos hamoi'ach] as above. For even when sitting in the house — one must be careful not to blemish the partitions of the brain — not to come to improper thoughts, G-d forbid. And then — when one guards the partitions of the brain as is fitting — even when necessarily compelled to go out to the marketplace — he will be guarded there too through the partitions of the brain — which are partitions erected against this desire. And therefore one who blemished in some transgression, G-d forbid — which is only through the blemish of the partitions — therefore his rafters and the stones of his house — which are the partitions — testify against him. And therefore the Torah begins with the letter bais [beraishis] — for beraishis alludes to the three colors of the eye and the pupil, as is brought elsewhere. For the essential fulfillment of the Torah is through the guarding of the eyes — through the repair of the partitions — which are the aspect of bais [house] — the aspect of bais of beraishis.

Segment 52
HE:
ה.
עקר שמחתן של ישראל הוא על ידי אמונה בחינת: אנכי אשמח בהשם, וזה בחינת קריאת שמע, שהוא יסוד האמונה ומחמת שהשמחה הוא קומה שלמה עם רמ"ח איברים, על כן קורין אחר שמע ישראל שלש הפרשיות וכו', שהם רמ"ח תבות שיש בקריאת שמע, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ועל ידי שמחה זוכין לגאולה בחינת: כי בשמחה תצאו, וזה בחינת ברכת גאולה שאחר קריאת שמע. וצריכין לסמך גאולה לתפלה, כי עקר שלמות עבודת התפלה - כשהוא בשמחה, בחינת: עבדו את השם בשמחה, והתפלה הוא בחינת דבקות בהשם יתברך, כידוע, שזהו תכלית השמחה לשמח בו יתברך ולהדבק בו בדבקות עצום ונפלא. ועקר בנין השמחה הוא על ידי עשרה מיני נגינה, ועל כן עקר התפלה הוא במנין עשרה, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 
כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל וכו', כי זהו עקר שלמות השמחה - להפך כל מיני יגון ואנחה לשמחה, כדי שיהיה נעשה מהם מרכבה לקדושה, וזה בחינת חלבנה שבקטרת, כי קטרת הם גם כן בחינת שמחה, בחינת: קטרת ישמח לב, והחלבנה הוא בחינת היגון ואנחה, שנהפך גם כן לשמחה, ועל כן צריך כל אחד לזהר להתפלל בצבור דיקא, בכדי שאפלו אם יש בו אחיזת היגון ואנחה, יתהפך גם כן לשמחה על ידי קדושת רב הצבור, ועל כן התפלה היא רפואה לכל, כי כל הרפואות הם על ידי שמחה. (הלכות קריאת שמע, הלכה ב'):

EN:
The essential deficiency of livelihood comes from the deficiency of counsel [chisaron ha'etzah]. For all livelihood comes easily when one knows to give oneself counsel as to how to conduct oneself and in what to earn. As it is written: "For it is He who gives you the power to make wealth" [Deuteronomy 8:18] — and the Targum [Onkelos] renders: "For it is He who gives you counsel to acquire wealth." For certainly at every time and at every moment there is some commerce and trade through which one could certainly earn. And if a person truly knew the counsel at every time — which commerce is needed now — certainly he would have livelihood and great wealth. And this is simple and clear.

Segment 53
HE:
ו.
כל המחשבות זרות וכל הבלבולים כולם הם בחינות: ערלת לב, חרפת לב, שבירת לב - כי הם מחרפין ומבזין ושוברין לבו של אדם וזהו עקר עבודת התפלה - לטהר ולזכך הלב מכל אהבות רעות ומכל התאוות והבלבולים, שהם בחינת חרפת לב, ערלת לב כנ"ל, על ידי הדבור של התפלה, שהוא בחינת צדיק מושל, שהוא בחינת הנקודה הקדושה, ששם שורה אור האהבה הקדושה, ועל כן בשעת התפלה מתגברין ביותר כל הבלבולים וכל המחשבות זרות שבלב, כדרך הנלחמים זה עם זה - כשבא צד אחד לבטל את חברו, אזי חברו רוצה להתגבר כנגדו, על כן באמת בשעת התפלה היא מלחמה גדולה, וצריך לזהר מאד לקשר הדבור של התפלה, שהוא בחינת הנקודה הנ"ל אל הלב, כדי לבטל חרפת לב הנ"ל. (הלכות נשיאת כפים, הלכה ה', אות ב):

EN:
One who wishes to set his heart upon his ways — to look at his purpose and his eternal end — knows and understands that every single day one needs very many deep counsels to be saved from what one needs to be saved from, each according to his matters. Until he merits to pass the day in peace. For the yetzer hara overpowers a person every single day — and how many causes and adventures pass over a person every single day. And how many and how many deep counsels and great strategies one needs each day — that he merit to be saved from the cruel murderers and ambushers who stand over him every day: which are the yetzer hara and its forces. And one must every single day cry out abundantly from the depths — the very depths of the heart — [the heart] — in the aspect of: "From the depths I call You, G-d" [Psalms 130:1] — the aspect of: "Their heart cried out to G-d" [Lamentations 2:18]. Until one merits to draw deep counsels from the true Tzadik — which are the aspect of: "Deep waters — counsel in the heart of a man, and a man of understanding draws it up" [Proverbs 20:5]. So that he may merit to know to give himself counsel in every matter in a manner that will bring him true and eternal success.

Segment 54
HE:
ז.
בשעת המנחה, אז תקפא דדינא שלטא, שמשם כל המניעות מעבודת השם יתברך, ועל כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה ביותר, שלא לאחר תפלת המנחה, כמבאר במשנה: לא ישב אדם לפני הספר, וכו', מחמת שאז שכיחים המניעות ביותר, מחמת שאז הזמן שרב העולם טרודים במשא ומתן ופרנסתם, שמהם כל המניעות מעבודת השם יתברך, ואז צריך האדם להתגבר ביותר ברצונות חזקים וכסופין גדולים להשם יתברך, כדי שיזכר בהשם יתברך בתוך המשא ומתן, בתוך תקף המניעות, שזהו העקר וזה בחינת תפלת המנחה, כי התפלה היא עבודה שבלב, בחינת רצון, אך עקר התגברות הרצון צריכין בשעת מנחה, ועל כן הזהירו עליה רבותינו זכרונם לברכה ביותר, כי על ידי תפלת מנחה זוכין להמשיך ההמתקה של מנחה של שבת, שאז עקר הארת הרצון, רעוא דרעוין, כידוע, ומחמת שהרצון דקדושה הוא בחינת מנחת עני, על כן קראו רבותינו זכרונם לברכה לתפלה זאת בשם מנחה. (הלכות ברכות הריח, הלכה ה', אות ח):

EN:
And for this King David, peace be upon him, cried out much: "How long shall I take counsel in my soul, etc.?" [Psalms 13:3]. And it is written: "With Your counsel You will guide me" [Psalms 73:24]. And it is written: "I will bless G-d who advises me, etc." [Psalms 16:7]. And for this our Sages of blessed memory ordained to pray each day: "And repair us with good counsel from before You."

Segment 55
HE:
ח.
בכל היום טרוד האדם בעסקים, במשא ומתן שלו, שהוא בחינת שנה תפלת המנחה הוא, שיזכר בהשם יתברך ויתעורר משנתו, שהוא בחינת המשא ומתן, ויפסיק להתפלל מנחה, ועל כן תפלת המנחה היא בחינת ראש השנה, שהוא בחינת התעוררות השנה, כי יצחק תקן תפלת המנחה, שזה בחינת ראש השנה, פחד יצחק, ועל כן אז דינא שריא ומחמת שעקר יניקת החיצונים הוא מבחינת דינים, על כן גזרו אז, שלא יתחיל לאכל ובמלאכה, כדי שלא ישכח להתפלל, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, כי אז צריך זהירות יותר מחמת הנזכר לעיל. (הלכות תפלת המנחה, הלכה א'):

EN:
The saying of our Sages of blessed memory is known: "In the path a person wishes to go — he is led along it." And from this come all the corrupted counsels — where it seems to him that they come from G-d — or that the Tzadik gave him this counsel. And in truth it all comes from himself. As it is written: "The folly of a person perverts his way, etc." [Proverbs 19:3]. For as one asks the Tzadik — so he answers. Therefore one who truly wishes to have consideration for himself must beg greatly in many supplications both G-d and the truly righteous Tzaddikim — that they place their heart fully upon what is being done with him and have compassion upon him in truth — in a manner that they give him a true counsel through which he will succeed in truth in prevailing in truth.

Segment 56
HE:
ט.
תפלת המנחה בכונה מסוגל לאמונה, ועל כן זכה אליהו לגלות אז האמונה הקדושה בעולם. (שם):

EN:
Sometimes a person falls into so many doubts and divided counsels — that it is impossible for him in any way to know the truth as to how to conduct himself. And everything he strives to find as a complete counsel — his counsel is confused every single time. For now he has concluded in his mind with clear proofs that he must conduct himself in such and such a manner. And in the meanwhile a different view arises in his mind — until his first counsel is entirely overturned. And there arise in his mind views that he must conduct himself in the complete opposite of what he had previously thought. And this is the aspect of the divided counsels aforementioned. And sometimes the division of counsel intensifies so greatly — that he does not know in any way to decide the counsel to one side or the other.

Segment 57
HE:
י.
לפעמים האדם בקטנות כזה, עד שאינו יכול להרים קולו כלל, אוף על פי כן אל יתיאש את עצמו מתפלה ותחנונים ויקים: ושפלת מארץ תדברי.. ומעפר אמרתך תצפצף, שזה בחינת: ממעמקים קראתיך השם - מעמקי עמקים, פנימיות הלב, בחינת: צעק לבם אל השם, שזה בחינת תפלה בלחש, שתקנו חכמינו זכרונם לברכה בשביל קטנים שבקטנים וגם בשביל גדולים שבגדולים, כי הקטנים מאד, כל תפלתם היא בחינת תפלה בלחש כנ"ל, וכל תקונם - על ידי גדולי הצדיקים, שמתפללים גם כן בלחש, כי עולים בתפלתם עד בחינת עתיקא, ששם בחינת לחש, בחינת: חכם חרשים ונבון לחש, כי שם בחינת: סיג לחכמה - שתיקה, וזה בחינת: מה תצעק אלי - בעתיקא תליא מלתא, כמבאר בזהר הקדוש, הינו כי שם בעתיקא אין צעקה, רק שתיקה ולחש, וזה בחינת: השם ילחם לכם ואתם תחרישון, כי שם בשעת קטנות צריכין לצעק אל השם יתברך הרבה, אך לכל עת, כי צריכין להתחזק גם אז בתפלה ותחנונים להתפלל בלחש ומעמק הלב על כל פנים, כנזכר לעיל, ואחר כך זוכין להתפלל בקול רם, שזה בחינת תפלה בלחש ואחר כך מתפלל השליח צבור בקול רם. (שם הלכה ז', אות כז):

EN:
And when a person sees in himself that he has been lying in this darkness for a long time and does not know any counsel as to how to emerge from what he needs to emerge from — and his counsel is very divided, G-d forbid — then this itself is his remedy: that he cry out to G-d about this very thing itself — about having fallen so far that he does not know the complete counsel as to how to emerge from darkness to light. For certainly there is no despair in the world at all. And certainly even in his place there are counsels as to how to emerge from darkness to light, from bad to good. Only that through his sins they have been hidden from him — in the aspect of: "Who is this who darkens counsel with words, etc.?" [Job 38:2]. And therefore his remedy is: that he know at least the truth — that he has fallen so far and been distanced so far that he does not know any counsel. And let him cry out about this itself to G-d — that He show him the counsel and the path as to how to truly conduct himself. As King David, peace be upon him, cried out much about this — for in truth even the very great Tzaddikim of very high stature — even upon them there pass — [counsels] — divided counsels in their matters and in their conduct. And as is understood from what King David, peace be upon him, cried out: "How long shall I take counsel in my soul, etc.?" — from which it is understood that greatly divided counsels passed over him. How much more so and certainly those of lower worth — how much more so those caught in the prison of desires and improper thoughts, etc. etc., G-d protect us — who must know and believe that certainly in every place they are, there is a counsel and a strategy as to how to emerge and return from there. Only they do not know the counsel — and their counsel is always divided. And therefore their remedy is: that they know the truth — that they do not know any counsel — and pray about this much to G-d. And then they can merit that the descent be the ultimate purpose of the ascent, as explained in the inner teachings.

Segment 58
HE:
יא.
יעקב אבינו, עליו השלום, זכה בגדל קדושתו להוריד את עצמו לעמק הנפילות של כל ישראל בכלל ובפרט ושבכל דור ודור עד עקבות משיחא, ועל כן תקן תפלת ערבית, שהוא בעת החשך הגמור, כי הוא מאיר בלב ישראל, שאפלו בתכלית החשך הגמור צריכין להתחזק גום כן לעסק בתפלה, כי לית רעותא טבא דאתאבד וזה תקן בעת שזכה לפגע במקום ההוא, שהוא מקום בית המקדש, ושם זכה להשיג בשלמות עצם מעלת האתערותא דלתתא, שאפלו התעוררות כל דהו, מאיזה בחינה ומדרגה שהוא אינו נאבד לעולם, כי הצדיק האמת בחינת יעקב משגיח על זה ומקבץ ומאסף הכל ובונה מזה בנינים נפלאים, כמבאר כל זה בפנים, על כן תקן תפלת ערבית, שאפלו בחשכת לילה ואפלה ממש יתעורר האדם להתפלל ולצעק אליו יתברך בבחינת: מבטן שאול שועתי, כי גם צעקה מהשאול תחתית אינו נאבד לעולם. (שם אות פב, פט):

EN:
One must banish sleep from his eyes and his eyelids — to wander and seek and multiply prayer and supplication, that he merit to find the Tzadik who can heal him and bring within him the attainment of G-dliness, and rescue his soul from destruction. And for this one must break the sleep and rise at midnight and weep and cry out greatly over the destruction of the Temple and over the passing of the Tzaddikim — which is twice as hard as the destruction of the Temple. Until he merits even now to find the true — [true] — rebbe and leader, who can bring within him the knowledge of His blessed G-dliness. Through which all his lacks will be filled and all afflictions nullified and everything repaired.

Segment 59
HE:
יב.
באמת כל מה שהשם יתברך עושה עם האדם, הכל הוא לטובתו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שצריך האדם לומר: כל מה דעבדין מן שמיא - לטב עבדין, ואם כן, לכאורה, קשה למה צונו השם יתברך להתפלל על הצרה, רחמנא לצלן, הלא כל היסורים והצרות, חס ושלום, הם טובות גדולות באמת לזכותו על ידם לחיים נצחיים, אך באמת בודאי מה שהשם יתברך עושה להאדם, הכל לטובה, ואף על פי כן האדם צריך להתפלל ולבקש מהשם יתברך לצאת מהצרה לרוחה, כי עקר בריאת העולם היה בשביל האדם הבעל בחירה, שיהיה הכל נמסר ביד האדם, הינו שהאדם דיקא יעשה כלים וצנורות להמשיך שפעו וחסדו יתברך למטה, ובלא תקוני הכלים, הנעשים על ידי האדם, אין שפע החסד יכול לירד למטה, כי אם ירד החסד קדם תקוני הכלים, אז יהיה בבחינת: רבוי השמן גורם כבוי הנר, ואזי החסד נתהפך לדין קשה, חס ושלום. ועקר תקון הכלים הוא על ידי תורה ותפלה, והעקר על ידי התפלה, ועל כן קדם שמתפלל האדם, בודאי הוא טובה גדולה כל מה שבא על האדם, אפלו יסורין, חס ושלום, כי הכל - לטובתו, כי לפי מעשיו אין יכול לירד לו שום שפע וחיות כי אם על ידי זה, וגם זה בחסד גדול, כי אם היו משפיעין לו רק חסד בלא דין כלל, היה חס ושלום, בבחינת רבוי האור, שמזיק יותר, על כן עקר התקון - על ידי התפלה, כי על ידי התפלה ממתיק דינים ומתקן כלים באפן שיוכל לקבל שפע חסדו יתברך בלא היסורים, רק על ידי תקוני הכלים שתקן על ידי התפלה, ועל כן עקר תקון התפלה הוא על ידי שמסתכלין על התכלית וכוללין כל התפלה באחד, ששם כולו טוב, וכמבאר בפנים, כי בלא זה אין יכולין להתפלל כלל מחמת קושיא הנ"ל, וכמו שהקשו רבותינו זכרונם לברכה: וכי נותנין לתינוק מה שרוצה, כי מאחר שהשם יתברך יודע האמת, שהיסורין אלו מחסרון פרנסה וכיוצא הוא לטובתו הנצחית, ואיך ישמע השם יתברך תפלתו לתן לו מה שיבקש ויגרם לו על ידי זה רעה לנצח, חס ושלום וכעין מה שכתוב: יש עשר שמוש לבעליו לרעתו, וכמובא בזהר הקדוש: חיכת בהון בעותרא בהאי עלמא ולבתר קטילת לון, חס ושלום, על כן באמת עקר תקון התפלה הוא על ידי שמסתכלין על התכלית האמת באמת, ויודעים ומאמינים שהכל לטובה, ואז דיקא יכול להתפלל אחר כך על כל מה שצריך, כי אז יכול להמשיך תקונים מאור הרשימה של הבטול אל התכלית, שעל ידי זה יהיו נעשים כלים להמשיך בהם רב שפעו וחסדו יתברך בשלמות באין מחסור כל דבר: 
פרנסה ועשירות ובריאות, ובריאות, בני, חיי, מזוני, ואף על פי כן לא יבוא לו על ידי זה שום נזק והפסד, חס ושלום, בשום צד, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, רק הכל יהיה לטובה נצחית גם כן, מאחר שכבר תקן כלים כראוי לקבל בהם שפע החסד, ועל כן באמת אין אדם יודע להתפלל בשלמות, כי אם הצדיקים האמתיים, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים ושאר בני אדם צריכים לקשר תפלתם לצדיקים הנ"ל, והם יעלו תפלתם כראוי, שימשיכו להם שפע מה שצריכין: בני, חיי ומזוני וכו', באפן שלא יזיק להם לנצח, חס ושלום, רק אדרבא, על ידי השפע דיקא יתתקנו וישובו אל השם, ועל כן באמת יש בענין זה של התפלה נפלאות ונסתרות הרבה, ועל כן באמת אסור להתעקש ולדחק עצמו על שום דבר בתפלתו, וכמבאר במקום אחר, כי אולי באמת אי אפשר למלאת בקשתו אפלו על ידי התפלה, כי יזיק לו יותר, חס ושלום, כשימלאו בקשתו, ואם ידחק ויתעקש מאד בתפלתו, יוכל להיות שיפעל אצל השם יתברך למלאת בקשתו, כי האדם יש לו כח גדול לפעל בתפלתו, אבל לא יהיה לו לטובה, חס ושלום, כי עדין לא זכה בתפלתו לתקן הכלי בשלמות, שצריך לקבלת השפע שהוא רוצה, נמצא, שכל זמן שאין מתפלל על צרכיו, אזי כל החסרונות שחסר לו הם לו לטובה גדולה, אך על ידי התפלה מתקן כלים כראוי, שעל ידי זה יוכל יוכל לקבל שפע החסד למלאת כל החסרונות שלא ולא יזיק לו כלל לנצח גם כן, וכל זה - על ידי שמסתכלין באמת אל התכלית, שכולו טוב כנ"ל, ועל כן באמת עקר התפלה צריך שתהיה באמת בשביל תכליתו הנצחי, וזה בחינת מה שמובא בספרים, שעקר התפלה צריכה שתהיה בשביל להשלים חסרון השכינה, כביכול, ועל כן אפלו התפלה שמתפלל על צרכיו הגשמיים, יתפלל שיתן לו השם יתברך כל צרכיו באפן שיצליח על ידי זה לנצח, וזה בחינת סדר התפלה שמונה עשרה, שסדרו לנו חכמינו זכרונם לברכה, ומתחילין תחלה בשבחו של מקום - בשלש הראשונות, ומזכירין בברכה ראשונה איך שהוא יתברך גומל חסדים טובים וכל מה שעושה הכל לטובה והוא מלך עוזר ומושיע ומגן ואחר כך בברכת מחיה המתים, כולל גם כן שאר ישועות ופרנסה ורפואה, וכולל אותן כמה פעמים עם ענין של תחית המתים, הינו שאנו משבחין ומודים להשם יתברך, שכל מה שעושה עמנו הוא לטובתנו הנצחית, שהוא בחינת תחית המתים, ורק בשביל זה הוא מצמיח לנו ישועות נפלאים בכל עת בגשמיות גם כן: בענין פרנסה ורפואה וכיוצא, הכל באפן שיצליח על ידי זה לנצח, גם אחר התחיה, וממילא מובן, שגם מה שלפעמים נתעכב השפע, חס ושלום, הכל הוא לטובתנו הנצחית אחר התחיה, כי הלא מאחר שהשם יתברך הוא טוב ומיטיב כל כך וכל יכול ועושה חסד עם כל העולם בכל עת, מכלכל חיים וכו', אם כן מאין בא זה שלפעמים נתעכב השפע, בודאי צריכין להאמין, שהוא רק בשביל טובה נצחית, ועל כן הזכיר שם בברכה זו כמה פעמים ענין תחית המתים בסמוך לענין פרנסה, כי בענין הפרנסה מתעוקם לב האדם ביותר וקשה לו בכל פעם על עכוב הפרנסה, על כן צריכין להזכירו בענין זה ביותר, שכל הפרנסה והכלכלה, שמכלכל השם יתברך את האדם - הכל הוא בשביל טובתו הנצחית אחר תחית המתים, ומחמת סבה זו עצמה מתעכב הפרנסה לפעמים בשביל טובתו הנצחית אחר כך אומרים קדושה וברכת אתה קדוש, שזהו בחינת עצם התכלית, שיזכו כל ישראל לאחר התחיה שיקדישו שמו יתברך בכלל כל הקדושים אשר יהללוך סלה ואחר שכבר סדרו שבחו של מקום והודיעו, שכל מה שעושה השם יתברך הכל לטובה, אחר כך מתפללין על צרכיו, וגם זה מתפללין תחלה העקר על התכלית: על דעת ותשובה וסליחת עון, ואחר כך מתפללין על צרכי הגוף, אבל כל כונתנו גם בזה רק בשביל התכלית הנצחי, כי אנו יודעים ומודים, שהשם יתברך כל יכול, וכל מה שעושה עמנו - הכל לטובה, רק אוף על פי כן רצונו יתברך, שנתפלל לפניו על צרכינו בכדי לעשות כלים לקבל השפע בשלמות, והעקר - רק בשביל התכלית הנצחי, ועל כן אנו אומרים קריאת שמע קדם התפלה, כי על ידי קריאת שמע אנו נכללין באחד, ואז דיקא יכולין להתפלל, כנזכר לעיל. (הלכות מילה, הלכה ה ', אות דף, ה, ז):

EN:
The great Tzadik aforementioned — who engages in drawing close those who are distant, in whom the baal davar and his forces have seized with greatest force — descends in the very depth of his wisdom so far toward them, until it appears as if he is performing acts of youthfulness. For he speaks mundane conversation with them and eats and drinks with them — and sometimes even plays and jokes with them. And all his intention — to draw them close to G-d through this.

Segment 60
HE:
יג.
צריכין להתחזק מאד באמונה שלמה להאמין בעצמו, שיש לו כח לפעל כל דבר בתפלתו, כי יש כמה מיני חלישות הדעת בלב האדם בענין זה, כאשר יודע כל אחד בעצמו, ורב בני אדם נדמה להם, שאין להם כח לזה, ועל כן אינם מתחזקים בתפלה, ועל כן צריכין להתיגע ביגיעה ועבודה גדולה מאד לחזק את עצמו להתפלל בכונה. ועקר היגיעה היא בתחלה, דהינו בעת שמתחיל להתחזק להתפלל בכונה בבחינת כל התחלות קשות, כי אז עדין לא ראה שום פעולה על ידי תפלתו, אבל כשזוכה להתגבר בכל כחו להתפלל בכונה, עד שזוכה לפעל איזה דבר בתפלתו, כגון שהתפלל על איזה דבר ונענה, אז הוא מתחזק בזה להאמין גם בעצמו, שיש לו כח לפעל בתפלתו, מאחר שרואה, שכבר שמע השם יתברך גם תפלתו ונענה, ואז נעשה אצלו כלי שלמה לקבל השפע על ידי דבורי התפלה, כי עקר התהוות הכלי הוא על ידי האמונה, דהינו על ידי שמאמין גם בעצמו, שהשם יתברך שומע תפלתו. (הלכות נחלות, הלכה ד', אות ד):

EN:
There is great virtue in being with the Tzadik at a time when there is a large gathering of many people of Israel with him. For certainly every single particular person is very, very far from the holiness of the Tzadik of the generation. And it is impossible to receive [illumination] from him except through the collective of Israel — through which his great illumination is drawn. And then every single particular person can also receive his illumination individually.

Segment 61
HE:
יד.
יש שני מיני קלפות, שמבלבלין דעת האדם מלהתחזק בתפלה, והם קלפות עשו וישמעאל, שזה בחינת קלפות הערלה והפריעה קלפת עשו עמלק הוא בחינת הערלה הגמורה, כי הוא כופר בעקר ואינו מודה בתפלה כלל ומטעה לב האדם לומר, שאין התפלה מועלת, חס ושלום, מאחר שמתארך הגלות כל כך, ובכל יום צועקים ואינם נושעים ועל ידי מצות מילה, שחותכין הערלה דחפיא על ברית, על ידי זה מבטלין קלפתו הרעה ונמשך בחינת תקון הברית, שעל ידי זה זוכין להתחזק בתפלה תמיד, כי עקר תקון התפלה הוא על ידי תקון הברית אבל עדין יש קלפה אחרת, בחינת קלפת עור הפריעה, שהוא בחינת קלפת ישמעאל, שמשם נמשך טעות אחר בלב האדם להתרשל בתפלה, חס ושלום, מחמת שנדמה לו, שכבר שמע השם יתברך בודאי את תפלתו, בפרט כשרואה איזה צמיחת קרן ישועה, שאז נדמה לו, שכבר נתקבלה תפלתו, והוא מתרשל להתפלל יותר, וזה נמשך מבחינת קלפת ישמעאל, שנקרא כן על שם: כי שמע השם אל עניך, ותרגומו: ארי קבל השם ית צלותיך, ובאמת אפלו כשאין רואין עדין שום ישועה, צריכין להאמין שאין שום תפלה לריק, חס ושלום, ולהתחזק בתפלה יותר, וכן להפך, אפלו כשרואין איזה ישועה, אסור לבטל ולהתרשל מתפלתו על ידי זה, רק צריכין לשמח בישועתו ולהיות מודה על העבר וצועק לעתיד לבוא, כי עדין אנו צריכין הרבה, ישועות מאד כל ימי חיינו, עד שנזכה לבוא למה שאנו צריכין לבוא, אשר בשביל זה באנו לעולם הזה, ואם יתרשל בתפלה על ידי שנדמה לו שכבר פעל בתפלתו הרבה, שזה נמשך מבחינת קלפת ישמעאל, בחינת קלפת הפריעה - על ידי זה, חס ושלום, נתעכב גמר ישועתו ויתארך גלותו, חס ושלום, ואז יחזר ויתעורר קלפת עשו עמלק, שהיא בחינת קלפת הערלה, ויטמטם לבו לגמרי מלהתחזק בתפלתו על ידי זה בעצמו שרואה, שזה כמה שצועק ואינו נענה עדין לזכות לישועה שלמה וזה בחינת: מל ולא פרע, כאלו לא מל, וזה בחינת: וישב מרדכי, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, ששב לשקו ולתעניתו, כי אף על פי שכבר ראה ישועות נפלאים כזאת, שהרכיבוהו על סוס המלך וקראו לפניו וכו', אוף על פי כן לא נתרשל על ידי זה מתפלתו וצעקתו וכן אצל אסתר כתיב: 
ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וכו', ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן וכו', וזה מרמז על כלל כנסת ישראל, שהם בחינת אסתר, שאפלו כשרואין ישועות ונסים גדולים ונפלאים, שהסטרא אחרא בחינת המן עמלק כבר נפלה מאד, ותלו אותו אותו בניו על העץ אוף על פי כן אינם מסתפקים בזה, ועדין הם עומדים ומתפללים ובוכים ומתחננים לפניו יתברך, כבן המתחטא לפני אביו, להעביר את רעת המן, שהוא הסטרא אחרא, לגמרי, שיזכו להטהר ולהתקדש לגמרי, כי אף על פי שבודאי צריכין להודות הרבה על הישועות שכבר נעשו לו, אוף על פי כן עדין אנו צריכין להרבות בתפלה מאד, כי עדין אנו צריכין ישועות רבות כל ימי חיינו, על כן צריכין להתחזק להרבות בתפלה תמיד. (שם, אות כג, כד):

EN:
That teshuvah is effective for all sins — this is only from the side of chesed [kindness]. And for the sin of wasting seed [hotzo'as zera l'vatolo] our Sages of blessed memory said that teshuvah is not effective for it — for such is fitting for it, as explained in the inner teachings. But in truth there is nothing that stands before teshuvah. Only the essential repair is through the Tzadik of the generation. For he can awaken and draw upon him new chesed — until this too will be repaired.

Segment 62
HE:
ערך תפלין

EN:
In every generation there are many truly righteous Tzaddikim. But there is truth above truth — for certainly the level and stature of all Tzaddikim is not equal. And the greater the stature and level of the Tzaddikim — certainly his truth is greater and he extracts more. For the essential thing is truth. Until in every generation there is a true Tzadik who is the aspect of the point of truth among the Tzaddikim. Only because of the intensification of the substitutions and exchanges — through this it is very difficult to know where the truth is. For most of the time the baal davar provokes even the Tzaddikim themselves and introduces great controversy between them — to dispute this true Tzadik who is the aspect of the point of truth among the Tzaddikim. And it seems to them as if this specific Tzadik is the one who deviates, G-d forbid, from the path of truth.

Segment 63
HE:
א.
תפלין נכתבין על עור בהמה - זה בחינת בני אדם, שערומים בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה, שצריכין לשום עצמו כבהמה לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל ולסמך רק על אמונה, ואזי נזדכך מחו על ידי זה ונפשט עקמימות שבלבו, כי כשרואה אדם, שיש לו עקמימות בלבו, בפרט כשיש לו, חס ושלום עקמימות הרבה בלבו, אזי הוא צריך לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל, וילך רק בתמימות ופשיטות לבד, ואזי זוכה אחר כך לדעת גדול מאד ולפשט עקמימות שבלבו, שכל זה בחינת תפלין. (הלכות תפלין, הלכה ד', אות ו):

EN:
And from this came the aspect of the controversy of the tribes against Yosef — until "as a slave was Yosef sold" [Psalms 105:17]. And through this the matter rolled on, and our ancestors descended to Egypt and were slaves there. And likewise the controversy of Shaul — who pursued David for no cause. And as we find in many, many generations. Especially in these generations in the footsteps of the Mashiach — when the accusation and the controversy intensified even among the Tzaddikim — until one does not know where the truth is. And therefore one must pray to G-d much about this as above.

Segment 64
HE:
ב.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו - לא היה יכול לו. בכל יום יצרו מתגבר עליו, זה נמשך מבחינת: 
בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, שזה הדין מתעורר בכל יום ורוצה, חס ושלום, לנהג העולם בבחינה זאת, ומשם מתעורר ומתגבר היצר הרע, שנמשך משם בכל יום ויום, כי עקר היצר הרע והסטרא אחרא נמשך מבחינת דינים, שנמשכין מתחלת הצמצום של חלל הפנוי, אך השם יתברך מרחם תכף ומקדים מדת הרחמים למדת הדין, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: ראה שאין העולם מתקים וכו', שזהו בחינת העזר והסיוע, שמסיע להאדם בכל יום לשבר את היצר הרע, שהוא ממדת הדין וזה בחינת תפלין דרש"י, שהחסדים קודמין לגבורות, וזה בחינת: הקדים מדת הרחמים ושתף למדת הדין, שזהו עקר ההנהגה והקיום של כל העולם, ועל כן עקר התפלין, שהכל מניחין, הם של רש"י כי זהו עקר הנהגת העולם וקיומו על ידי בחינה זו אבל יש צדיקים גדולים כל כך, שאין צריכין סיוע דלעלא, והשם יתברך מתנהג עמהם כמו בתחלת המחשבה, הינו במדת הדין, והם עומדים בכל הנסיונות והיסורין והצרות, הנמשכין ממדת הדין הנ"ל, ונשארים על עמדם, והם ממתיקין הדין בשרשו בתחלת המחשבה, כי מאמינים ויודעים, שהדינים והיסורים בעצמן הם טובות גדולות, ועל ידי זה באמת הם זוכים לעלות ולהכלל בתחלת המחשבה, שזה בחינת: כך עלה במחשבה, הנאמר על מיתת רבי עקיבא וזה בחינת תפלין דרבנו תם, שהם בחינת מחין גבוהין ביותר, ושם הגבורות קודמין לחסדים, שזה בחינת ההנהגה שעלה בתחלת המחשבה, בחינת הנהגת הצדיקים הגבוהים הנ"ל ועל כן מי שרוצה לקרב את עצמו להשם יתברך, להמשיך על עצמו תוספת קדושה, צריך להניח תפלין דרבנו תם גם כן, כי כל ההתרחקות מהשם יתברך נמשך מהיצר הרע, ששרשו ממדת הדין, שנמשך מתחלת הצמצום של חלל הפנוי, ועל כן עקר תוספת קדושה נמשך על האדם על ידי תפלין דרבנו תם, שנמשכין מבחינת הצדיקים הנ"ל, העולים לבחינת שרש הדין וממתיקין הכל בשרשם, שעל ידי זה נמשך כח על כל הרחוקים לשבר ולבטל היצר הרע שנמשך משם. (שם, הלכה ה', אות כז כח):

EN:
This repair that the Tzadik — in the aspect of Moshe — engages in: to elevate from forced apostasy [shmad] to will [ratzon] — this is also needed by every single person according to his level. For even the upright — when they sometimes turn away from G-d — this is considered idol worship [avodah zarah] in the aspect of shmad, G-d protect us. As our Sages of blessed memory said regarding: "And you will turn away and serve other gods" [Deuteronomy 11:16]. And the essential aspect of idolatry and shmad is the desire for money and the entanglement and bitterness of livelihood. For the adversary and the baal davar brings down each person's mind to naturalism [tiv'iyus] — and wishes to distance him from faith in Providence and the Supreme Will. And because of this one always worries about money and livelihood. And there are those who have much money and desire more and more. And all of this is the aspect of shmad. For all idol worship is embedded in money, as explained elsewhere.

Segment 65
HE:
ג.
עכשו, בעקבות משיחא, בסוף הגלות, שהגלות והבעל דבר והסטרא אחרא מתגברין מאד, והעקר מה שמתגבר ומתפשט מאד האפיקורסות בעולם, וכל ההתגברות הזה הוא בחינת חבלי לדה, חבלי משיח, שכל זה נמשך משרש הדין של בחינת חלל הפנוי הנ"ל, ועל כן אין כח לעמד עכשו כנגדם, כי אם בכח הצדיקים הגדולים מאד הנ"ל, שיכולין לכנס לשם, לתוך בחינת חלל הפנוי, ולהמתיק הדין בשרשו, שעל ידי זה נתבטל כל כח היצר הרע של כל באי עולם שנמשך משם. על כן צריך כל אחד לזהר להניח תפלין דרבנו תם, שהם נמשכין מבחינת מחין הגבוהים של הצדיקים הנ"ל, כדי לקבל כח מהם לשבר את היצר הרע, שהתגבר עכשו מאד, שנמשך משם. (שם, אות כט):

EN:
And the repair for this is to bind oneself to the truly righteous Tzaddikim of the generation — in the aspect of Moshe — and to multiply in holy tzedakah for the sake of Heaven, and not to be boastful, G-d forbid. And through this the illumination of the will is drawn from the aspect of Moshe who has departed — and is encompassed in the root of the will — ra'ava d'ra'avin [the will of all wills]. Until through this the holy will shines upon them in every kind of darkness to elevate them from there — [from there] — so that through this they ascend from shmad to ratzon.

Segment 66
HE:
ערך תוכחה

EN:
Every person well knows — how many and how many times pass over him — spiritually and physically — in body and soul and money, etc. And how many and how many wondrous salvations G-d helps him each and every time. Especially in the matter of the holiness of his Judaism — which is the essential thing. And at every time and every time that passes over a person — whether in good or in hardship, whether in ascent or in descent — through all of them the Tzadik illuminates, so that Israel know what counsels to take and by what to keep themselves alive at every time — each according to the time that passes over him. In a manner that they will remain standing and will never fall or be distanced.

Segment 67
HE:
א.
לפעמים כשאדם מוכיח את עצמו או את חברו ומתחיל להזכיר המעשים רעים שעשה, אזי שכיח שיפל עוד יותר ויותר, כי נופל בדעתו מאד, ויש שנפלו מאד על ידי זה וכל זה נמשך מבחינת התוכחה שאינה כראוי, שמחלשת כח הנשמה על ידי שמעוררין הריח רע של עוונות, כי עקר התוכחה צריכה להיות בבחינת מטה כלפי חסד, לחפש למצא בעצמו וכן בחברו על כל פנים איזה נקודות טובות, והתוכחה תהיה בדרך חסד לחזק את עצמו ואת חברו בהשם יתברך ולבטח ברחמיו העצומים, שיש אצלו חסד כזה, שגם כל המעשים רעים יכולין להתהפך לזכויות, אפלו אם הרבה לפשע מאד, חס ושלום, כי עם השם החסד והרבה עמו פדות וכו', ועקר התוכחה תהיה באפן שיחזק את עצמו ואת חברו להתעורר להשם יתברך ולהתחיל מעתה להתקרב אליו יתברך, ולא שיקלקל יותר על ידי תוכחתו, שיפל חס ושלום יותר ולתוכחה כזאת אין זוכין כי אם על ידי שמקשרין עצמו לצדיקי הדור, שהם בחינת משה, שעל ידי תוכחתם מוסיפים ונותנים ריח טוב בהנשמות. הלכות ציצית, הלכה ה', אות ז):

EN:
And the essential [means] is: through binding all the times that pass over them to the last time — which is the time of receiving the reward of every person of Israel. At that time every person will merit according to his service the illumination of an overflowing will toward G-d — with a wondrous and awesome yearning. Which is the aspect of: "As now it will be said of Yaakov and of Israel: what has G-d wrought?" [Numbers 23:23] — as explained in the inner teachings. And to this time one must bind all the times that pass over him in this world. For the essential strengthening is through the will [ratzon] — that however things are and whatever passes over him — at the very least he should strengthen himself with a strong will toward G-d. For the good will in itself is very precious and important. And through this he will be awakened and will strengthen himself to always pray to G-d and to multiply the recitation of Psalms and supplications and many requests and hisbodidus — to pour out his heart like water before G-d — until G-d looks down from Heaven and sees — and shines upon him the true holy da'as to nullify the spirit of folly and to return from all sins and to draw close to G-d.

Segment 68
HE:
ב.
עקר החיוב לדבר עם חברו ביראת שמים ולהאיר בו הדעת האמתי הוא רק בשביל להרחיב דעתו של חברו, כי העקר - להוציא את עצמו ואת חברו מבחינת מחין דקטנות לבחינת מחין דגדלות, הינו להשתדל שיתגדל ויתרחב הדעת ביותר בכל פעם, שזה בחינת הרחבת גבול ארץ ישראל, בחינת: והרחבתי את גבולך, על כן כל אחד העוסק בזה לדבר עם חברו מהדעת הקדוש האמת, ובכל פעם צריך לזהר לעסק סיג לדבריו ולשתק במקום שצריכין לשתק, בכדי שלא להרס את הגבול של חברו לגמרי, שזה בחינת אסור הסגת הגבול, שלא די שאינו משתדל להרחיב גבולו של חברו, אף גם הוא מצר לו ביותר ונכנס בתוך גבולו, כי כל אחד מישראל יש לו גבול בפני עצמו בדעתו להשיג ולהבין עד הגבול דיקא בבחינת: ועלית אתה ואהרן וכו', ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אתה מחצה לעצמך ואהרן מחצה לעצמו וכו', ועל כן אף על פי שבודאי מצוה גדולה לדבר עם חברו בכל פעם ביראת שמים ולרחם עליו ולהוציאו מעוונות וקלקולים שלו, אוף על פי כן צריכין לזהר מאד, שיהיה העסק לטובה ולא לרעה, לתקן ולא לקלקל יותר, חס ושלום, שלא להסתכל ביותר בגנותו של חברו ובחסרונותיו, כי רב הקטטות והמריבות ושנאת חנם נמשך רק מזה, מה שכל אחד מסתכל שלא בעין יפה בחברו ומחפש למצא בו רק הפגמים ומדות רעות, עד שנדמה לו, שאי אפשר לסבלם, וממילא כמו כן מסתכל בו חברו גם כן להפך, כי כמים הפנים לפנים וכו', עד שנתעורר שנאת חנם וקטטות ביניהם, עד שעל ידי זה נחרב נחרב בית מקדשנו ונתארך עלינו הגלות, והכל רק על יד על ידי שנאת חנם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שכל זה בא רק על ידי זה שמסתכל ביותר בחברו, כי באמת צריכין לדון את כל אדם לכף זכות, כי אף על פי שבודאי צריכין לדבר עמו ולהאיר דעתו ולהוציאו ממה שצריכין להוציאו, שכל זה הוא בחינת דין ומשפט, כמבאר בפנים, אבל צריכין שיתגבר הרחמנות לכנס עם חברו לפנים משורת הדין, לבלי להסתכל בו לרעה כי אם לטובה לטובה ולדונו לכף זכות תמיד, שיוכל לדבר עמו, וכמבאר במקום אחר, שזה בחינת מצות ועשית הישר והטוב, שמזה למדו רבותינו זכרונם לברכה לעשות לפנים משורת הדין, וגם למדו מזה דין בן המצר, שהוא בחינת המצוה להשתדל ולהרחיב את גבול חברו, ושניהם - אחד. (הלכות שותפין בקרקע, הלכה ה', אות יד טז):

EN:
The essential [work of the] yetzer hara — which intensifies in every generation — is to hide and conceal the true Tzadik of this very generation. As is plainly visible: the essential controversy is against the Tzadik of that very generation. And afterwards — in the days that come — the world acknowledges also this Tzadik and says that he was certainly a Tzadik. Only they dispute the Tzadik of this very generation. As we saw regarding the controversy that existed against the Arizal, of blessed memory, in his own days — and afterwards all acknowledged the holiness of the Arizal and disputed the Baal Shem Tov, of blessed memory — and so in every generation. And all of this — because the essential clarification [birur] of the imagination — through which one merits complete faith — is specifically through this very true Tzadik of this very generation.

Segment 69
HE:
ערך תשובה

EN:
And therefore the baal davar allows itself to spread lengthwise and widthwise to hide and conceal this specific Tzadik. And therefore every person must strive and draw close to the true Tzadik of this very generation — specifically. In order to merit through him specifically the perfection of the clarification of faith — as is needed for this very generation and time and moment — specifically now.

Segment 70
HE:
א.
מי שהוא במדרגה תחתונה, צריך דיקא למצא זכות בעצמו, כדי שלא יפל לגמרי, חס ושלום, ועקר טהרתו ותשובתו על ידי זה דיקא, וזה בחינת טהרת הפרה אדומה. (הלכות השכמת הבקר, הלכה א', אות יב):

EN:
One who separates himself from the Tzadik — he is the aspect of a dry tree [etz yaveish]. For even if he innovates some innovation in Torah — it is not considered the making of fruit at all. For it is impossible to succeed in Torah and to make true fruit — except when one binds oneself to the true Tzadik. Through which one merits good longings, and good deeds, and true Torah innovations.

Segment 71
HE:
ב.
עקר התשובה הוא לשוב מגדלות, שמזה באים כל החטאים, חס ושלום, ולהשפיל עצמו ולהרגיש שפלותו ופחיתותו באמת, כי עקר התשובה היא ההכנעה והשפלות ולב נשבר לפני השם יתברך, על ידי זה מוחל לו על כל החטאים ונתבטלים ממנו כל הדינים. (הלכות נטילת ידים שחרית, הלכה ג', אות ה):

EN:
One who wishes to have consideration for his life — to rescue his soul from eternal death — and to be saved from the aspect of death [sitra d'musa], which is the aspect of heresies [kefirot] — and to merit complete faith, which is the very essence of life — must journey and come to the Tzaddikim and those attached to them. Which is the secret of the forty-eight cities of refuge [arei miklat] — in which the priests and the Levites dwelt. And where the killer was required to flee and escape. And these forty-eight cities correspond to the forty-eight words of the verse of Shma Yisroel — which is the foundation of the holy faith.

Segment 72
HE:
ג.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שעל עוון החמור הוצאת זרע לבטלה, רחמנא לצלן, אין מועיל לו תשובה, ובאמת כך ראוי לו, כמבאר בפנים, אבל באמת אוף על פי כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אך עקר תשובתו הוא על ידי הצדיק הדור, כמבאר בפנים. (הלכות תפלין, הלכה ב', אות יא):

EN:
Our Sages of blessed memory said: "Make for yourself a teacher, and acquire for yourself a friend." And it is brought in the sacred books that this alludes to the reed [kaneh] and the quill [kulmus] with which the holy books are written. And this: "Make for yourself a teacher" — and if you cannot find him, then the remedy is through: "and acquire for yourself a friend" — that is, through the holy books written with a reed [kaneh] — bind them — [bind them] — to yourself and study them well. And through this you will be able to know who is the true teacher.

Segment 73
HE:
ד.
אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואפלו על פגם טפי המח, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאין מועיל תשובה, כנזכר לעיל, וכן על אלו שמבאר במקרא: כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, אבל באמת לאמתו מועיל תשובה לכל החטאים, כמו שמצינו כבר כמה וכמה רשעים, שפגמו בטפי המח וכפרו בעקר ואף על פי כן נתקבלו נתקבלו בתשובה. רק מחמת שפגמו כל כך, על כן צריכין להצטרף ולהתנסות ולעמד בנסיון הזה של ההתרחקות הזאת, דהינו שכותבין עליו שאין מועיל תשובה, וכשהוא פתי וסכל ואינו מרחם על עצמו שלא לאבד את עולמו, חס ושלום, אזי מוצא פטור לעצמו להתרחק מן התשובה, מאחר שכבר נכתב עליו שאין מועיל לו תשובה, חס ושלום אבל מי שחושב באמת על תכליתו, ויש לו רחמנות על עצמו ומחשב את דרכיו, כי אוף על פי כן מה יהא בסופו ומה יעשה ליום פקודה, אזי כל מה שמוצא ורואה שמרחקין אותו יותר, הוא מרחם על עצמו יותר וצועק אל השם יתברך ויותר מעמקא דלבא, עד ישקיף וירא השם מן השמים, כי אף על פי שכבר נכתב עליו שאינו מתקבל בתשובה, אוף על פי כן צועק אל השם יתברך על זה בעצמו, שפגם כל כך עד שמרחקין אותו כל כך, ואף על פי שאני יודע שראוי להרחיקני מגדל הפגמים שלי, ובודאי כל מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הכל אמת ויציב, אוף על פי כן אני יודע ומאמין, שיש חסדי השם יתברך, ורחמים גדולים גדולים כאלו אצל השם יתברך, עד שיכול לקרבנו גם כן ברחמים ולקבלנו בתשובה שלמה, כי אוף על פי כן הלא אמרו רבותינו זכרונם לברכה בעצמן: אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואזי כשזוכה לעמד בנסיון הזה של ההתרחקות כל כך ואף על פי כן שב בתשובה שלמה, אזי השם יתברך מרחם עליו ונתקרב על ידי זה דיקא, על ידי שעמד בנסיון הזה של ההתרחקות, וזה בחינת: התרחקות - תכלית ההתקרבות. (שם, הלכה ד', אות ד):

EN:
The virtue of the graves of the Tzaddikim — for they are dwellers of the dust [shochnei ofor]. Who even in their lifetimes made themselves neighbors to dust — as our Sages of blessed memory said. And through this they have the aspect of the drawing power that dust has — that is, they have the power to draw toward themselves the holiness of His blessed G-dliness and to draw the entire world toward the holiness of His blessed service. And how much more so now — after the passing — when they are literally dwellers of the dust. And then at the place of the burial of the Tzadik — the dust there is in the aspect of the dust of the Land of Israel — holy soil [admas kodesh]. In the aspect of: "the righteous shall inherit the land" [Psalms 37:29] — as explained elsewhere. And therefore it is easy to truly awaken there to His blessed service — and to strengthen the drawing power of holiness over the compelling power.

Segment 74
HE:
ה.
עקר כל הפגמים של כל החטאים הם בבחינת העשרים ושתים אתון, שממשיך חס ושלום האותיות, שיש באותו הדבר שעובר עליו, למקום שממשיך להסטרא אחרא וכו', רחמנא לצלן, כי עקר החיות של כל הדברים הם האותיות שיש בהם, כידוע, ועל כן עקר התקון - על ידי הדבור בבחינת: קחו עמכם דברים ושובו אל השם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: אינו מבקש מכם אלא דברים, הינו שירבה לדבר דבורים קדושים של צעקות ותחנות ובקשות ושירות ותשבחות אליו יתברך, עד שיצטרפו ויתקנו כל האותיות לטוב, ובודאי הוא עצה גדולה וקלה, שהכל יכולין לקימה, כי יכולין לזכות לתשובה ולחיי העולם הבא על ידי הדבור לבד, אף על פי שאינו זוכה להתיגע ולטרח בעבודתו כמו הצדיקים והכשרים שהיו לפנינו, שיגעו וטרחו מאד מאד בתעניתים רבים ובסגופים קשים ועצומים מאד ואפלו אם, חס ושלום, עדין עובר עליו מה שעובר, אוף על פי כן אם לא יניח את עצמו לפל לעולם ויחזק את עצמו לדבר דבורים על כל פנים תמיד לפני השם יתברך בצעקות ותחנות ובקשות הרבה להשם יתברך, בודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך אך הבעל דבר מתגבר על האדם למנעו למנעו גם מזה, והעקר על ידי טרדת הפרנסה, שעל ידי זה אינו עוסק בשלמות אפלו בעצה קלה הזאת לשוב להשם יתברך על ידי הדבור הקדוש על כן צריכין להזכיר את עצמו בכל פעם האמת, כי לא בכח יגבר איש, ואין הפרנסה נמשכת נמשכת על ידי יגיעתו וטרחו לבד, רק הכל בחסדי השם ובישועתו, והדאגות והטרדות אינם מועילים כלל לפרנסה, אדרבא, מזיקים הרבה לפרנסה, ועל כן אפלו הבעל מלאכה ועסק יכול למצא לנפשו כמה שעות ביום לעסק בהם באמירת תהלים והתבודדות וכו', ועל ידי זה ישוב בודאי להשם יתברך לחיי העולם הבא. (הלכות קריאת שמע, הלכה ה', אות יד):

EN:
The great virtue of the graves of the Tzaddikim — for there everyone can be repaired. Even one who is between two [forces of the] adversary, G-d forbid — the great Tzadik can extract him from there — when one comes to his holy grave and wishes to return in complete teshuvah. For the death of the great Tzadik is very high and elevated and exalted. And then specifically he intensifies with all his strength to complete what he needs to complete for the benefit of the souls of Israel. For the death of the Tzadik is the aspect of prayer in the aspect of judgment [b'ves din] — for the great ba'al ko'ach [master of power] prays — and the sitra achra swallows it. And the prayer — since it is very holy and came from a great ba'al ko'ach — the sitra achra does not have the power to swallow it entirely. Rather, on the contrary — the prayer stands in its throat [b'tzavoroh] — until the sitra achra is compelled through this to vomit and expel and return all the holinesses it has swallowed — including the very essence of its vitality.

Segment 75
HE:
ו.
צריך כל אדם להשתדל מאד לבקש ולחפש אחר האבדות כל ימי חייו, כי זה כל האדם, שנברא רק בשביל זה - לבקש אחר אבדות, שהם בחינת ניצוצות הנפולין, שהם בחינת נאבדים ונדחים, שצריך כל אדם להשתדל מאד לבקש ולחפש אחריהם כל ימי חייו, ובפרט אם כבר חטא ופגם כפי מה שפגם, ובפרט פגם הברית, חס ושלום, שעל ידי זה חזר ואבד בעצמו אבדות הרבה, וצריך לחפש ולבקש מאד אחריהם, וכשיבקש ויחפש היטב, בודאי ימצא, כי: יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין. וזה עקר התשובה על העוונות, כמו שכתוב: ושבת עד השם אלקיך וכו', אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו', וכתיב: ובקשתם משם את השם אלקיך ומצאת וכו', כי צריכין לבקש ולחפש מאד אחר דרכי הקדושה, כי כל מה שהאדם רחוק מהשם יתברך, הוא מחמת האבדות הנ"ל, שעל ידי זה הוא הולך ותועה כשה אובד, ואינו יכול למצא דרך החיים, ועל כן צריך האדם להשתדל מאד כל ימיו לבקש ולחפש אחר אבדותיו, כי זה עקר התשובה כנ"ל ואם יבקש ויחפש היטב, בודאי ימצא כל מה שצריך לתקון נפשו, ואפלו בעת שאינו זוכה למצא עדין, אוף על פי כן על ידי כל יגיעה וחפוש כבר מצא הרבה, כי אין שום יגיעה ובקשה נאבד כלל, ובודאי מצא כבר הרבה על ידי כל דבור ודבור ועל ידי כל יגיעה וחפוש, כי לית רעותא טבא דאתאבד, ואפלו אם אינו רואה כלל מה שמצא,, ונדמה לו, שעדין לא מצא כלום ועדין הוא רחוק מהשם יתברך כמקדם, אוף על פי כן צריכין להאמין באמונה שלמה, שבודאי מצא הרבה על ידי היגיעה בעצמה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה יגעתי ומצאתי - תאמין תאמין דיקא, אף על פי שעדין אין רואין מה שמצא. (הלכות ברכות הפרות, הלכה ה', אות א):

EN:
And this is the secret of the repairs and extractions that were done until now through the death of the ten martyrs [asarah harugei malchus] — as is brought in the sacred writings. And in truth the death of all the Tzaddikim is the aspect of mesiras nefesh [self-sacrifice] for the sanctification of G-d's Name. Especially the death of the Tzaddikim in the diaspora — where all of this is in the manner of the prayer in the aspect of judgment. For they surrender their body to be buried in the diaspora — where the dominion of the sitra achra resides. And it seems to the sitra achra that it is swallowing this holy body. But this holy body is a great ba'al ko'ach and stands in the sitra achra's throat — until it is compelled through this to vomit greatly from within itself and from its belly — until the Tzadik completes what he began. For even during his lifetime he engaged in this all his days and gave his soul for this. And after his passing, he does not stop engaging in this holy service — until everything is completed for the good as he wishes.

Segment 76
HE:
ז.
עקר התשובה של כל אדם הוא, שישוב בכל פעם מהמחשבות רעות שנלכד בהם למחשבות קדושות בבחינת: יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל השם. וזה עקר התשובה, לשוב במחשבתו ממקום שהוא שם למחשבות קדושות, ואפלו אם נתעה במחשבתו כמו שנתעה, אוף על פי כן צריך שיאמין, שבכל מה שמנתק עצמו במחשבתו מרע לטוב הוא יקר בעיני השם, כי הוא ידע יצרנו וכו', ועקר היצר הרע הם המחשבות, כמבאר בפנים. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ז', אות ב, צא):

EN:
And therefore there — upon his holy grave — every person can be repaired. Even the worst of the worst. If he merits to come there during his lifetime and to request and pray there for the repair of his soul. And this too is the matter of the ten Psalms chapters ordained to be said there — see the inner teachings.

Segment 77
HE:
ח.
ענין מה שמבאר בזהר הקדוש, שעל פגם הברית אין מועיל תשובה, ואף על פי כן מבאר בספרים שגם על זה מועיל תשובה, אך עקר תשובתו, שישליך שכל עצמו לגמרי ויתחזק באמונה שלמה וכו'. (הלכות נדה, הלכה ב', אות יא):

EN:
Through meriting to support the Tzadik [financially] — through this it is easier to receive from him the illumination of his holy da'as. Until one can merit through this to eat himself also in great holiness and to receive the illumination of will at the time of eating. Also through this — [through this] — one can receive extra illumination from the remaining da'as [hashoras hada'as] left by the Tzadik — even after his passing.

Segment 78
HE:
ט.
עקר כל הפגמים והחטאים, רחמנא לצלן, נמשכין מבחינת גזל, הינו ממה שהאדם דוחק את השעה, שזה בחינת גזל, כמבאר בפנים, כי אין היצר הרע מצוי אלא לשעתו, ואם יעמד בנסיון בשעה קלה, אזי אחר כך ממילא יתבטל וילך ממנו היצר הרע, על כן עקר תקון התשובה נמשך על ידי הצדיקים הגדולים, שאינם דוחקים את השעה כלל, אפלו בתפלתם, ומתפללים רק ברחמים ותחנונים. גם הצדיקים האלו אינם משתמשים עם המטה עז שלהם, כי אם בשביל להכניע הרע שבעדה, ועל ידי זה זוכין ישראל לתשובה. גם כי עקר ההתרחקות מתשובה הוא על ידי בני אדם המונעים, כי בני אדם הם לפעמים מונעים גדולים מאד יותר מהיצר הרע, הינו על ידי מחלקת והליצנות שלהם וכיוצא, כמבאר בפנים, ועל כן על ידי הצדיקי אמת, שממשיכין חדושי תורתם בשלמות כל התקונים, עד שעל ידי זה מקבלין כח להעניש את המונעים או להשתיק אותם על כל פנים, על ידי זה נמשך התעוררות התשובה בעולם. (הלכות גזלה, הלכה ה', אות יז):

EN:
Also one can receive through this [supporting the Tzadik] an abundant flow of blessing and great wealth.

Segment 79
HE:
י.
יש שפגם וחטא כל כך, עד שהוא בבחינת גזל את הרבים, שהפגמים שלו נוגעים לכלל ישראל, חס ושלום, ואזי כל תקונו - לעסק בצרכי רבים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: גזל את הרבים - יעשה מהן צרכי רבים, ועקר צרכי רבים הוא לזכותם לתכלית הנצחי, והעקר להשתדל שיהיה לו חלק בהמשכת חדושי תורתם של הצדיקי אמת, שנמשכו בשלמות כל התקונים, עד שעל ידם עקר המשכת תקון התשובה לכל ישראל כנ"ל, וצריכים להשתדל מאד שיתפשטו בעולם, הן על ידי שיסיע בממונו להעוסקים בזה, הן בגופו, הן בשאר הבחינות, כי כל אחד יכול לזכות שיהיה לו חלק בזה, ועל ידי זה יזכה את הרבים בחינת צרכי רבים, וזהו עקר התקון לכל הפגמים שלו, שהם בחינת גוזל את הרבים כנ"ל. (שם, אות יח):

EN:
Through the journey and travel that each person makes from his place to the Tzadik — through this he elevates his place to the aspect of mekomo shel olam [the place of the world] — which is the Tzadik. And this is the aspect of what people journey and travel to the graves of the Tzaddikim — especially before Rosh Hashanah. For in the place where the Tzadik lies — that is the place of his rest — in the aspect of: "they will come to peace; they will rest upon their resting places" [Isaiah 57:2]. And the essential rest of the Tzadik is when he is bound and encompassed in the aspect of the Throne of Glory — the aspect of mekomo shel olam — where the essential rest and the inheritance reside — in the aspect of: "And a glorious throne shall He cause them to inherit, etc." [I Samuel 2:8]. And therefore there — in the place of the Tzadik's resting — every person merits that he will be judged mercifully from Above — and be judged to the scale of merit — through the aspect of mekomo shel olam.

Segment 80
HE:
יא.
מה שמובא בזהר הקדוש, שעל פגם הברית אין מועיל תשובה, אך אוף על פי כן על ידי אמונת חכמים בשלמות יוכל להתקן גם עון זה בכח התורה הקדושה, שממשכת המתקה מבחינת חכמה עלאה. (הלכות פריה ורביה, הלכה א, אות י):

EN:
Every time one weeps over the passing of the Tzadik and searches and seeks after him as is proper — then one draws out his holiness through the son or the disciple who fills the place of his father and master. For this is a great principle: the Tzadik does not depart from the world until another is born in his place. As our Sages of blessed memory said [on the verse]: "The sun also rises and the sun also sets, etc." [Ecclesiastes 1:5]. But one must seek and search after this very much — [very much] — especially in these generations.

Segment 81
HE:
ערך תמימות

EN:
And therefore even though one must weep and mourn greatly over the passing of the Tzadik — even so, one must be very careful not to stumble through this and say that the Tzadik has already died and there is no more hope, G-d forbid, and that no successor or remnant of him remains in the world. For this is a very great blemish. For certainly the Tzadik has not died — and certainly the remnant [hashoras] of his holiness remains with his sons and his disciples. Only one must search and seek after this very — [very] — greatly. And through every search and seeking, one certainly finds the holiness of his remnant with his sons and disciples. Which is the aspect of: "There Aaron died, and Elazar his son served as priest in his place" [Deuteronomy 10:6] — as explained in the inner teachings.

Segment 82
HE:
א.
כשרואה אדם, שיש לו עקמימות בלבו, בפרט כשיש לו, חס ושלום, עקמימות הרבה בלבו, אזי הוא צריך לשום עצמו כבהמה ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל ולסמך רק על אמונה וילך רק בתמימות ובפשיטות לבד, ואזי זוכה אחר כך לדעת גדול מאד בחינת מחין של תפלין. (הלכות תפלין, הלכה ד', אות ו):

EN:
It is the way of many people to say after the passing of the Tzadik, G-d forbid: "Now we have nothing left at all, G-d forbid." And even though from one side they speak some truth — for certainly there has not remained literally a Tzadik exactly like him. As our Sages of blessed memory said: "The face of Moshe is like the face of the sun; the face of Yehoshua is like the face of the moon. Woe for that shame, etc." — even so, even so, it is forbidden to remain, G-d forbid, with this and to say that therefore all hope is lost, G-d forbid. For the opposite is the case — for G-d will never abandon His people. And "Your dominion is in every generation" [Psalms 145:13]. Therefore one must believe that even though one must certainly pine very greatly after the true Tzadik in the aspect of Moshe — even so, one must conclude with words of comfort — to comfort and gladden oneself in his remnant: that is, the holy innovations of Torah that remain from him through his books and his disciples. For from a truly righteous Tzadik, certainly a good remnant remains forever. Only one must search and seek much as above.

Segment 83
HE:
ב.
כל העקמימות שיש בלב הרבה בני אדם, שאומרים, שאינם יכולים לעסק בעבודת השם מחמת חסרון פרנסה ושאר יסורין ומניעות, חס ושלום, כל זה נמשך מבחינת המבוכה של הקושיא של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, שזאת המבוכה מבלבל הרבה בני אדם, ואפלו מי שאינו נכנס כלל במחשבתו בקושיא זאת, אוף על פי כן כל כל הדבורים הנ"ל, הכל נמשך ונשתלשל משם, ועקר התקון לזה הוא רק תמימות ופשיטות, להשליך כל החכמות ולבלי להרהר אחריו יתברך כלל ולידע ולהאמין ולהאמין כי ישרים דרכי השם ולהתגבר בכל מה שעובר עליו לחטף בכל יום איזה טוב כל מה שיוכל, כי לית יום דלית בה טוב, ולא יהרהר על משפטיו יתברך כלל, שזה עקר האמונה - להאמין שהכל מהשם יתברך ואין להרהר אחריו כלל, כי צדיק וישר הוא, ובזה בעצמו ממתיקין הדינים וזוכין להתקרב להתקרב להשם יתברך דיקא על ידי כל זה שעובר עליו. (הלכות ראש חדש, הלכה ו', אות יב):

EN:
Certainly G-d can sustain the poor and give them all good directly. But the essential commandment of tzedakah is because the money is already in the wealthy person's hand — and it is in his power to do with it as he wishes. And he overpowers [his inclination] through his free will and gives from his own pocket to tzedakah. This is very precious before G-d. For through this he draws chassadim [kindnesses] into the world. And this is His blessed will — that the human being who has free will draw [kindnesses] into the world through the tzedakah he gives to the poor of his own free will. And in all of this we see the greatness of the power of free will.

Segment 84
HE:
ג.
צריך כל אחד להסתכל בנפשו, שלא יצא מדרכי התמימות באמת, ולחפש דרכיו בכל עת, ולשמר נפשו מאד, שלא יטה אותו הבעל דבר מן האמת, חס ושלום, על ידי חכמות של הבל, המצויים עתה בעוונותינו הרבים, ושלא יהפך לו אמת לשקר ועברה למצוה, חס ושלום, כי זה גרוע מן הכל, חס ושלום, ויזכר את עצמו בכל עת איך שאינו נקי בענין תאות משגל, ועל ידי זה כלי כלי המחין שלו אינם בשלמות, ואפלו אם הוא מוחזק ומפורסם ללמדן גדול וחסיד, אוף על פי כן מאחר שיודע בנפשו, שאינו נקי וזך בענין זה בשלמות כראוי, וממילא תפיסת המחין שלו אינם בשלמות, על כן תכף כשרוצה הבעל דבר להטותו מדרך התמימות האמתי אפלו נקודה בעלמא, ואף על פי שנדמה לו שעל פי התורה מגיע כך, צריך לירא לנפשו ולחשב אולי אולי טועה הוא בדבר ומחשבה זו וסברא זאת נמשך אצלו מבחינת: לא זכה - נעשית לו סם מות, רחמנא לצלן, שנאמר על מי שלא זכה עדין לשלמות כלי המחין על ידי תקון הברית בשלמות, על כן הוא הוא צריך לזהר ביותר שלא להטעות את עצמו ושלא להפך דברי אלקים חיים, חס ושלום, וביותר ויותר צריך לזהר בענין זה לענין מחלקת, כאשר כבר ראינו כמה נפשות שירדו חיים שאולה, רחמנא לצלן, על ידי שהרבו במחלקת על הכשרים מחמת טעות דעתם ושנדמה להם כאלו כונתם לשם שמים, וכמבאר בפנים. וגם לענין עצמו לבד בעבודת השם, צריכין גם כן לצעק ולזעק הרבה להשם יתברך, שיוליכהו בדרך הישר והאמת תמיד, אולי יזכה להתקרב להשם יתברך כראוי, וכאשר צעק דוד המלך הרבה על זה, כמבאר בפנים, כי צריכין לזכות גדול וישועה גדולה ורחמים גדולים והשתדלות ויגיעה גדולה כל ימי חייו, שיזכה לפלס דרכיו באמת בכל עת ולילך בדרך הקדש באמת לאמתו ולא יטה לימין ולשמאל ולא יטעה את עצמו באיזה דבר, חס ושלום, על ידי שאין הכלים של המחין שלו שלמים כראוי, אבל על כל פנים כששומר את עצמו שלא יהיה נוטה על כל פנים מדרכי התמימות, אזי הוא בטוח על כל פנים ממכשול גמור, חס ושלום, כי הולך בתם ילך בטח. (הלכות יין נסך, הלכה ד', אות יג, טז, יז):

EN:
The repair of all wayfarers — physically and spiritually — is through tzedakah. For the essential knowledge of the truly straight path in its true truth — it is impossible to instruct explicitly, but only through a hint — in the aspect of: "I will instruct you and show you the way you should go — I will counsel you with My eye upon you" [Psalms 32:8]. For it is impossible to explain all the confusions and errors that arise in traveling the paths — even in the physical. How much more so in the matter of spiritual paths and trails in the service of G-d — where it is certainly impossible to explain and specify for each and every person the straight path at every day and every time, as to where to turn to rescue his soul from what needs to be rescued — except through a hint. That a hint is given to a person at every time: "in this way go." And all of this is repaired through tzedakah — in the aspect of: "the righteousness of the wholesome straightens his way" [Proverbs 11:5]. For through tzedakah one merits to walk in the straight path — physically and spiritually.

Segment 85
HE:
ד.
כל מי שמרגיש בעצמו, שאינו קדוש כראוי, צריך להכניע ולבטל עצמו נגד השם יתברך ולא ירצה לילך בגדולות ובנפלאות ממנו להמשיך על עצמו בחינת רוח הקדש, רוח נבואה, מאחר שיודע שרחוק מזה, ואם ירצה להמשיך על עצמו בחינת מראות וחזיונות, יוכל לקלקל יותר ויותר, כאשר נכשלו בזה רבים מאד, רק צריך שילך בתמימות ולבקש מהשם יתברך, שיהיה בעזרו לצאת מפחיתותו ויזכה לקדש את עצמו כראוי, ואז - אם יזכה ויהיה ראוי לזה לקבל רוח הקדש, דרך הקדושה, בשלמות - השם הטוב יעשה עמו כרצונו. (הלכות חדש, הלכה ד', אות ח):

EN:
The virtue of the commandment of tzedakah is without measure — and all the Torah and all the repair of the worlds depends upon this. For everything was created for His honor — and all His honor is revealed through tzedakah. Through which [the world] becomes a vessel to receive the flow of the supernal delight [no'am ha'elyon] — through which birth [holadah] occurs and His honor is revealed. As explained in the inner teachings. And therefore tzedakah is equivalent to the entire Torah — as our Sages of blessed memory said.

Segment 86
HE:
ה.
באמת אין לך אדם שאין לו שעה, אך הרבה אובדים השעה שלהם, שהיה יכול להצליח בה בגשמיות וברוחניות, על ידי חכמתם של הבל, על ידי שדוחקים את השעה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל הדוחק את השעה, השעה דוחקתו, כי השם יתברך מקים: עם גבר תמים תתמם ועם עקש תתפתל, ומאחר שהוא עקש ורוצה שימלא לו השם יתברך תכף חפצו, וכשאין לו מה שחפץ הוא אומר, שאי אפשר בזה האפן לעבד את השם יתברך נמצא, שהוא עקש ומהרהר אחר מדותיו יתברך, ואז גם השם יתברך מתפתל עמו והשעה דוחקתו אבל ההולך בתמימות ומאמין באמת כי בודאי צדיק וישר השם, ומה שסובל יסורין ודחקות - הכל לטובה, כי עדין לא הגיעה השעה שלו, ומקים: טוב ויחיל ודומם לתשועת השם, כי לפעמים אין השם יתברך נותן להאדם צרכי ישועתו תכף, עד שירבה בתפלה על זה, כי השם יתברך מתאוה לתפלתן של ישראל], וגם בתפלה אסור לדחק את השעה, כמבאר במקום אחר, ולפעמים הישועה מתעכבת עוד מטעמים אחרים, על כן צריכין לילך רק בתמימות ולהאמין בישר משפטיו יתברך ולהרבות בתפלה תמיד על כל דבר, ואז בודאי השעה עומדת לו, כי בודאי תגיע השעה של ישועתו. וכן מבאר בדברי חכמינו זכרונם לברכה: כל המתמים עצמו, שעה עומדת לו וכו'. (הלכות נזיקין, הלכה ה', אות טו):

EN:
But one must give much tzedakah — and request from G-d that he merit to fulfill the commandment of tzedakah as is proper: that he give the tzedakah with a full heart for the sake of His Name, truly. And that G-d send him worthy poor people through whom to merit. For the essential repair of tzedakah is that through it His honor should be magnified as above. And therefore one must intend in his charity only for the honor of G-d — not for his own honor, G-d forbid. Not as is found with many people who give tzedakah only to those who have dominion and prestige in the world — and therefore the tzedakah is also for their honor. And upon the worthy and upright poor who engage in Torah and the service of G-d in truth — they pay no attention to them at all and avert their eyes from them. It is thus found that the tzedakah they give is only for their own honor.

Segment 87
HE:
ו.
מי שהולך בתמימות, הוא עקר הבן החביב להשם יתברך, כמבאר בפנים, ומי שהולך אחר החכמות והערמימיות של הבל, שהם כמו בחינת נחושים ממש, רחמנא לצלן, הוא בחינת עקש ופתלתל, והשם יתברך מקים עמו: עם עקש תתפתל, והוא בחינת בעל מום, שהוא ההפך מתמימות, שהוא לשון שלמות. (שם, אות טז):

EN:
And even though certainly even in such tzedakah there are good points — but through tzedakah such as this, the aforementioned vessel is not made in perfection to receive through it the flow of the supernal delight in perfection. And therefore the essential repair of tzedakah is that it should be in the aspect of a minchah [meal-offering] — which is the sacrifice of the poor person, whose giving is small. And therefore he does not take pride in it — rather, his intention in his offering is only toward Heaven alone. Likewise the wealthy person — even though he gives much to tzedakah — far be it from him to be boastful in the aspect of tzedakah and to intend in it for his own honor. Rather, even though he gives much to tzedakah — even so, in his own eyes he should be like a poor person. For in truth before Him, blessed be He, all are poor — as it is written: "Who can precede Me and I will pay him?" [Job 41:3]. For everything is only from Him, blessed be He. As it is written: "For everything is Yours and from Your hand we have given You" [I Chronicles 29:14]. And therefore King David, peace be upon him, at the time he gave much wealth for the donation toward the Temple said: "And now I have prepared with my poverty, etc." [I Chronicles 29:14] — for he considered all his giving as poverty. And such tzedakah is very precious — for it is the aspect of the minchas ani [offering of the poor] — which is very beloved because his intention is only toward Heaven with no self-glorification whatsoever. And therefore such tzedakah is called by the name minchah — in the aspect of: "those who offer a minchah in righteousness" [Malachi 3:3].

Segment 88
HE:
ז.
עקר מה שהשם יתברך מתפאר עם ישראל נגד כל האומות הוא על ידי דרכי התמימות שלהם האמתיים, וזה בחינת: ששים המה מלכות וכו', אחת היא יונתי תמתי - תמתי דיקא, בחינת תמימות. (שם, אות כב):

EN:
One must give more tzedakah on the Festivals — in order to subdue the forehead [metzach] of the serpent and to reveal the forehead of will [metzach haratzon]. Through which one merits to hear the voice of the herald of Yom Tov — which calls out and reveals the will. Through which one merits the joy of Yom Tov. And this is what our Sages of blessed memory said regarding Yom Tov: "If you gladden Mine — I will gladden yours." For through this one merits the joy of Yom Tov.

Segment 89
HE:
תם ונשלם. שבח לאל בורא עולם:

EN:
Through tzedakah one appeases the burning heat of the heart that blazes toward the desire for sexual union and the desire for money — both of which depend upon one another, as explained in the inner teachings.

Segment 90
HE:
סליק ספר עצות ישרות בעזרת רוכב שמים ומסדר המערכות:

EN:
Every single person of Israel — in the inner depth of his soul — yearns and burns very greatly for G-d. Because in the inner depth he gazes at all times toward the purpose [tachlis] — which is the light of the Infinite [ohr ha'ain sof] — from which his root derives. And he wishes to cleave and be encompassed there. But since this aspect is in the aspect of ratzo v'shov [advance and retreat] — and when he is in the aspect of shov [retreat], then the vessels of the expanded consciousness [kailim d'hamoi'ach] — which are the aspect of the garments — are unable to receive the light of the shining from there. And then most often the light of the impression [reshimah] of the nullification [bitul] is forgotten from him. And through the commandment of tzitzis — the garments are repaired. Which are the aspect of — [the aspect of] — the vessels of the expanded consciousness. So that they can receive the light of the shining of the impression from the nullification — from which is the root of all Torah. And this is the aspect of: "And you shall see it, etc." [Numbers 15:39] — whose essential [reference] is to the techeiles [blue dye] in the tzitzis. That is, one must look and gaze greatly upon the purpose [tachlis] — which is the aspect of techeiles — as explained in the inner teachings. And this: "and you shall not go astray after your hearts and after your eyes" — that he should close his eyes from the sight of this world entirely and direct his vision and his gaze only toward the purpose alone. "So that you shall remember and do all My commandments" [Numbers 15:40]. For through the commandment of tzitzis one merits to well remember the light of the impression aforementioned — from which flows the totality of Torah and commandments.

Segment 91
HE:
עצות ישרות

EN:
Tzitzis is a great protection from the kelipos [husks] and the sitra achra — because within them is bound the light of the aforementioned holy impression.

Segment 92
HE:
ט"ל

EN:
In everything that passes over a person — however things may be — if he strengthens himself in will [ratzon]: that even when he does not merit to bring forth from potential to actuality the holy matter he wishes to do, or the level in the service of G-d he wishes to attain — even so, his heart yearns and hopes always in all his inward parts and all his inner limbs to complete and do His blessed will — in the aspect of: "My innermost being — I hope" [Lamentations 1:20] — through this G-d has compassion upon him and shows him the path of truth to direct his blessed will. Until he merits to compose holy books — to explain paths and counsels as to how to do His blessed will, and to nullify all the doubts that other people have in the matter of the service of G-d and the doing of His blessed will. Which is the aspect of all the doubtful laws in the Torah. And the essential [purpose] is to compose holy books that bring to action and the fulfillment of the Torah.

In our long exile — through which what passes over us in the general and the particular passes: afflictions upon afflictions of many different kinds — so that it is almost hopeless, G-d forbid — therefore we now have no vitality whatsoever except the hope and the anticipation and the strong will toward Him, blessed be He. Which is the aspect of the illumination of will [horas haratzon]. In the aspect of: "Why do you rouse and why do you awaken the love until it pleases" [Song of Songs 2:7]. For even though it already seems to the sitra achra that it has accomplished much and nullified us from many holinesses — in the general and in the particular — through the destruction of the Temple and through the exile, etc. — even so, it has accomplished nothing. For our desire and will and longing are still very strong and powerful toward Him, blessed be He. And since the holy will is very strong — then certainly all the enticements and temptations and confusions and obstacles will not avail — for they will all be nullified because of the strength of the will.

And this is the aspect of the commandment of challah — which our Sages of blessed memory ordained even in the diaspora — so that the Torah of challah should not be nullified. For the essential illumination of the holy will is received at the time of eating. For through the commandment of challah the eating is repaired — so that one merits to receive through it the illumination of will. And therefore it is called challah — from the language of anticipation [tocheiles] and hoping — and hoping — [kivui] — which is the aspect of will and longing. And only this remains for us in our long exile. And therefore challah has no Scriptural measure [ain lah shi'ur min haTorah] — for the illumination of will is in the aspect of without measure. And therefore through this specifically one can always strengthen himself and conquer all the milchemes mitzvah [obligatory battles] — that one must fight in this world with the yetzer hara and its forces. They intensify greatly from all sides and wish to cause the person to fall even from the holy will. And therefore one must strengthen himself greatly in this — and not despair of himself in any manner whatsoever. And to be a strong man — to overpower at the very least — on every side — [on every side] — with holy good wills. Through which comes the essential victory of the battle. For this endures forever — however things may be. For it is a matter without measure. And each person — according to how he is — can strengthen himself in this always in whatever passes over him. For however things may be — even so, his will is very strong toward Him, blessed be He.

Segment 93
HE:
ספר עצות ישרות

EN:
All the damagers of the world, G-d protect us — the essential nourishment they draw from is from evil longings and vanities. From which are made evil souls — which are those very damagers, G-d protect us. For they damage physically and spiritually — for they go and arouse people toward evil, G-d forbid. From which come all the damages, G-d protect us. And therefore the essential subduing and nullification [of these damagers] is through the Tzaddikim and the upright — who have good longings, which are the aspect of good souls. Which stir the world toward good. They are the ones who subdue and nullify all the damagers of the world — in the aspect of: "You shall tread upon the lion and the serpent, etc." [Psalms 91:13]. "Because he cleaves to Me, I will deliver him" [Psalms 91:14].

Segment 94
HE:
הקדמה

EN:
One must guard himself greatly — not to speak any evil word of evil longings and evil wills, G-d forbid, that come upon his heart. Rather, one should reverse the matter and train himself to speak always from his mouth good holy longings. Through which good effects are made in the world — and through this all the blessings and flows are drawn. And good souls are made — which go and circulate in the world and arouse the entire world toward G-d and His Torah.

Segment 95
HE:
ספר עצות ישרות מסודר על פי אלף בית מעט הכמות ורב האיכות. והמה אמרות טהורות. ודרך ישר לאדם יורות. להלך בהם לדורי דורות. אשר מכל דבר תבל היה נבדל. מפי הנשר הגדול. הלוא הוא הרב הקדוש, צדיק יסוד עולם, בוצינא קדישא איש אלקים מורנו ורבנו הרב רבי נתן זכר צדיק וקדוש לברכה. והוא היה תלמיד מובהק של מורנו הרב רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה, מברסלב. אשר השאיר השאיר אחריו ברכה על כל ארבעה חלקי שולחן ערוך, וקראם בשם לקוטי הלכות. ועתה האיר ה' את רוחי ולקטתי לקוטי בתר לקוטי מעט גרגרי חכמה ותבונה מספרי לקוטי הלכות הנ"ל ומספרי לקוטי מוהר"ן. להיותם לאחיזה ביד כל אדם, להיות להם לסולם לעלות במרומי מעלה במדרגות המדות הקדושות ועבודת השם: 
יסוד התשובה ומעלות ההתחזקות למלט נפשו משחת הוא לא בצומות וסיגופים, אלא לחזק באלו שלשה דברים: אהבת השם ואהבת ישראל ואהבת התורה, כמו שמבאר בספר "בוצינא דנהורא", שפעם אחת שאלו להבעל שם טוב, זכרונו לברכה, מהו עקר העבודה הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו לנו, שבימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענין משבת לשבת, ואתם בטלתם את הדבר הזה, שאמרתם, שכל אדם שהוא מתענה עתיד לתן את הדין, שנקרא חוטא, שמענה את נפשו על כן הגידו נא לנו מה עקר העבודה. והשיב להם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה: אני באתי לעולם הזה להראות דרך אחר, שיראה אדם להמשיך על עצמו שלשה דברים הללו, הינו: 
אהבת השם ואהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סגופים, עין שם עוד מענין זה: 
וכבר ידוע ומפורסם מקצה העולם ועד קצהו גדל קדושת אדוננו מורנו ורבנו, אור האורות וכו', הרב רבי נחמן, זכר צדיק לברכה, בעל המחבר הספרים הקדושים לקוטי מוהר"ן ושאר ספרים קדושים ונוראים מאד, ונראה לכל המעין בספריו הקדושים גדל עמקות עצותיו באהבת השם וכו'. והנה ביותר מכל תלמידיו הקדושים סמך ידיו על תלמידו הקדוש, הרב הצדיק רבי נתן, זכר צדיק לברכה, בעל המחבר הספרים הקדושים לקוטי הלכות ושאר ספרים קדושים. ועתה, בעקבא דמשיחא, שנתפשט החשכות הנורא מאד מאד, רחמנא לצלן, הן באמונת השם, הן באמונת הצדיקים, אשר גם נביאינו הראשונים, זכרונם לברכה, ראו כן תמהו, איך יוכלו בני ישראל הקדושים להתחזק ביראת השם בתוך החשכות הנורא הזה, כמצינו בכמה מקומות, ומבאר בזהר הקדוש וזה לשונו: רבי שמעון זקף ידו ובכה ואמר: וי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה חולקא מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא. וי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דכד ייתי קודשא בריך הוא לפקדא לאילתא, יסתכל מאן אנון דקימין בהדה, בכל אנון דמשתכחין עמה, בכל עובדוי דכל חד וחד, ולא ישתכח זכאי, דכתיב: ואביט ואין עוזר, וכמה עקתין על עקתין לישראל. זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, בגין דההוא דיתקים בההוא זמנא בהמנותא, יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא וכו', עין שם. וגם מבאר בדברי חכמינו זכרונם לברכה, במסכת סוטה: רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית חמדתנו שרי חכימיא למהוי כספריא וכו', חוצפא יסגי ויקר יאמיר וכו', וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים ילבינו זקנים, גדולים יעמדו מפני הקטנים וכו', עין שם. ברוך השם, אשר הקדים רפואה למכתנו, ושלח לנו מושיע, נחל נובע, הוא אדוננו מורנו ורבנו הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר הוא ותלמידו הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה, הודיעו לנו רב רחמנותו של הקדוש ברוך הוא עלינו עד אין חקר, אך דבריהם הקדושים והתחזקויותם העצומים מפוזרים בהתורות הקדושים, שבספרי ה"לקוטי מוהר"ן" ובספרי ה"לקוטי הלכות", וראה ראיתי, אשר עתה בתקף הגלות והחשכות, בעקבא דמשיחא, יש רבים מאחינו בני ישראל, שמשתוקקים מאד לעבודת השם, אך נדמה להם, כי אין להם תקוה, חס ושלום. לזאת באתי, אנכי הצעיר, ולקטתי וקבצתי דברי ההתחזקות, שנדפסו בספרים הקדושים "לקוטי מוהר"ן" ובספרי "לקוטי הלכות" ומספר "לקוטי עצות החדש", שחבר הרב הקדוש מטשערין, זכר צדיק לברכה, ועוד משאר ספרים הקדושים, להדפיסם בכרך הקטן הזה, למען יוכל כל איש לרוות נפשו הצמאה, וידע, אשר עדין לא אבדה תקותו, חלילה: 
וקראתי שם הספר עצות ישרות, והמה עצות נכונות בדרכי השם, והתחזקות נפלאה להמשיך על עצמו שלשת הדברים הנ"ל, ולהתעורר בהם לראות, שאין שום יאוש בעולם, ואפלו אם נפל כמו שנפל, רחמנא לצלן, אוף על פי כן השם אתו, כמובא ב"לקוטי הלכות", הלכות נטילת ידים, הלכה ו', אות פב. ורשמתי אצל כל אות ואות שבחבר הזה מקור מוצאו, ואם ירצה המעין לעין, יעין שם ויבין הענין בשלמות יותר. וסדרתי אותם על פי אלף בית. ונזכה לקימו באמת, עד שנזכה לשוב בתשובה שלמה, לעשות רצון השם בלב שלם אמן, כן יהי רצון:

EN:
One who has complete faith in G-d — certainly he is fitting to always rejoice in G-d. And this matter is impossible to explain in writing — for it is for each person according to what he measures in his own heart. And likewise to rejoice in the joy of the commandments — in the aspect of: "The precepts of G-d are upright, gladdening the heart" [Psalms 19:9]. For certainly there is no joy in the world like this joy. For this every person can understand: that in this world there is no joy whatsoever. For "what advantage has a person, etc.?" [Ecclesiastes 1:3] — "and his days are like a passing shadow" [Psalms 144:4] — and "in the end of joy is sorrow" [Proverbs 14:13].

Segment 96
HE:
אמת ואמונה

EN:
And therefore in truth the philosophers and the heretics, G-d protect us, have no true joy whatsoever — and all their days are full of sadness and sorrow and sighing. For since they deny His holy Torah and the doing of His blessed commandments — and fabricate from their hearts reasons of vanity and foolishness about the doing of the commandments, as if they are merely conventional [nimmusiyos], G-d forbid — if so, from where will they receive vitality and joy? And therefore the essential accusation and provocation of the sitra achra that provokes against Israel — the essential [one] is in the joy of the commandments. For regarding the body of the commandment — they can say that it is conventional, G-d forbid, like the conventions of — [the conventions of] — the nations, G-d forbid. But when they see that Israel rejoices so greatly in the doing of the commandments and gives their lives for them — for this they are very envious and provoke us greatly. And therefore the essential subduing of the sitra achra is specifically through the doing of the commandment with joy.

Segment 97
HE:
א.
עקר הגשר לעבר עליו בזה העולם, הוא אמת, כי האדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר, והעקר שלא יתפחד כלל. ולזכות לזה, לעבר ע הגשר צר של זה העולם, הוא על ידי אמת, כמו שאומרין העולם, שעם אמת יכולין לעבר את כל העולם, כי עקר הוא אמת, שעל זה עומד כל העולם ומלואו, וכל הבלבולים והמניעות שיש להאדם מעבודת השם, שהעקר הוא מניעת המח, עקר העצה לעבר עליהם, הוא אמת, שהוא מורה דרך להאדם לעבר על הכל בחינת: שלח אורך ואמתך, המה ינחוני, וכמו שכתוב: אהלך באמתך, כי האמת הוא הגשר דקדושה, שעל ידו עוברים בתוך כל המים השוטפים ונצול מכולם, שזה בחינת קריעת ים סוף, שהלכו ביבשה בתוך הים בזכות יעקב, שהוא בחינת אמת, וזה שפרש רש"י על פסוק: ויעבר את מעבר יבק: עשה עצמו כגשר, כי יעקב הוא בחינת אמת, שהוא הגשר לעבר עליו בשלום. (הלכות תפלין, הלכה ה', אות מא):

EN:
This world is full of anger and pain and sorrow and sighing. And all our vitality and our endurance is only through the aspect of Shabbos — which is the World to Come. For this is our entire purpose. For certainly G-d did not create man with such wondrous and awesome wisdom for the purpose of enduring such toil and anger in this world. For the intention of G-d is certainly only for the good — and all of the creation was for the purpose of revealing His compassion and His goodness. But the essential creation of man is only for the sake of the purpose [tachlis] — which is the aspect of Shabbos. And this is all the consolation for all the afflictions and sorrows a person endures in this world. And therefore one must strengthen oneself greatly at all times to draw joy upon oneself. And the essential [way] is: through gazing at the end — which is the purpose of the World to Come. For then everything will be transformed for good. For even the least of Israel and the worst of the worst — beyond measure is all the pleasantness of the wondrous good that he will merit — [that he will merit] — then. And through this one can also gladden himself now through whatever passes over him — until he merits through this to emerge from his exile from the palaces of substitution — and to merit all good.

Segment 98
HE:
ב.
מי שכונתו אל האמת, וחוגר עצמו למלחמה בשביל האמת הוא מנצח תמיד, כי כל מה שעושה איזה עובדא לצרך מלחמת מצוה זאת, הוא מנצח בזה מיד, מאחר שכונתו לשמים באמת על כן אף אם אינו זוכה לנצח המלחמה בשלמות, אוף על פי כן בזה בעצמו שאוחז הכלי מלחמה בידו ללחם נגד שונאי השם, שהם היצר הרע וחילותיו וכו', בזה בעצמו הוא נקרא כבר מנצח, כי כל עובדא ותנועה קלה, שהאדם מתגבר בשביל לעשות רצונו יתברך שמו, הוא יקר מאד בעיני השם יתברך, ותכף הוא מנצח הרבה, נצחון אמתי ונצחי, כי רק זה עקר הנצחון האמתי, כי זה הנצחון ישאר קים לנצח, כי לית רעותא טבא דאתאבד, וזה מרומז בזהר הקדוש בענין הארבעה מינים שבלולב, שאמר שם: מאן נצח מאן דאחד מאני קרבא בידוי, כי תכף כשאוחזין הכלי מלחמה ללחם עם המונעים אותו מנקודת האמת, בזה בעצמו כבר נצח הרבה כנ"ל. (הלכות ברכת הראיה, הלכה ה', אות ט, יט):

EN:
One whose heart is whole with G-d — and whose faith is strong — and who believes that everything is through His blessed will — he is in joy always. And has no worry or fear at all from any matter in the world. In the aspect of: "Do not fear a sudden terror, etc." [Proverbs 3:25]. For since everything is only through His blessed will — he has nothing to fear from any matter. For who can do to him anything great or anything small without His blessed will? As it is written: "G-d is for me, I will not fear, etc." [Psalms 118:6]. And therefore he is always in joy. And even if sometimes some sufferings come upon him, G-d forbid — even so, since he knows that everything is through His blessed will alone — he can always gladden himself. For the intention of G-d in bringing upon him the sufferings is certainly only for the good: whether to remind him to return in teshuvah — [in teshuvah] — or to scour his sins. And if so — all the sufferings, G-d forbid, are great goodnesses. And therefore he can always gladden himself — for he knows that G-d is full of compassion, and His blessed intention is certainly for the good. And "He will not contend forever, etc." [Psalms 103:9]. And certainly G-d will return and have compassion upon him and improve his end — and the sufferings will be transformed for him into very great goodness for all eternity and for everlasting ever. And therefore he is always in joy.

Segment 99
HE:
ג.
לפעמים יכול האדם לפל, חס ושלום, על ידי האמת דיקא, כי יודע בנפשו, שבאמת קלקל ופגם הרבה, וגם עתה הוא כמו שהוא, ועל כן מסיתו הבעל דבר לדחותו לגמרי, חס ושלום, על ידי האמת שלו, כמורגל זאת בפי כמה אנשים, והרבה יצאו מעולמם לגמרי על ידי האמת הזה אבל כבר גלו לנו הצדיקי אמת, שהאמת לאמתו אינו כן, כי צריך כל אדם להתחזק עצמו בהשם יתברך תמיד ולקים בחינת: אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך, שאפלו בשאול תחתיות, חס ושלום, ידע ויאמין, שהוא סמוך עדין להשם יתברך, ואין שום יאוש בעולם, ויכולין לשוב גם משם ולהתקרב להשם יתברך באמת, כי בודאי צריכין לשמר את עצמו מן החטא, ואפלו מפגם כל שהוא, אבל אוף על פי כן, אפלו אם נכשל כמו שנכשל, אפלו אלפים ורבבות פעמים, חס ושלום, אוף על פי כן בכל עת ורגע חסדי השם לא תמנו, ויכולין לקרב עצמו להשם יתברך בכל עת ומכל מקום שהוא, כי לגדולתו יתברך אין חקר, ועל ידי תשובה וצעקה ותפלה ותחנונים הרבה יכול להתהפך הכל לטובה בחינת "עוונות נתהפכין לזכויות", וזהו עקר האמת לאמתו וכן כל המחלקת על צדיקי אמת, הן המחלקת מחסידים וכשרים, בפרט של המחקרים הנוטים לדרכי הכפירות, רחמנא לצלן, הכל הוא על ידי האמת המבודה שלהם, כי האמת נעשה עדרים עדרים, וכל אחד אומר שאצלו הוא האמת, ועל כן ברב ספרי המחקרים צועקין רק על האמת אוי להם ולהאמת המזויף שלהם, שהוא תכלית השקר והכפירות, רחמנא לצלן. נמצא מבאר, שהאמת בעצמו צריך שמירה מעולה, שלא יטעה, חס ושלום, על ידי על ידי האמת, וזה בחינת השומר אמת לעולם, וזה בחינת: חותם בתוך חותם, כי עקר החותם הוא אמת בחינת "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת", רק החותם בעצמו צריך עוד חותם, כי האמת בעצמו צריך שמירה גדולה כנ"ל, וזה עקר שלמות התשובה, שהוא בבחינת "בקי בעיל בקי בנפק", בחינת: אם אסק שמים וכו', ואציעה שאול וכו', כמבאר במקום אחר, שזה בחינת שני החותמות הנ"ל, כי בודאי צריכין לחתם את עצמו ולילך בדרך האמת כסדר, לבלי לנטות ימין ושמאל, רק אדרבא, ילך מדרגא לדרגא בעבודתו יתברך, עד שיזכה בכל פעם להשגה יתרה, שזה בחינת תשובה על תשובה, אך כל זה האמת הוא עדין רק בחינת חותם הראשון, כי באם, חס ושלום, יעבר עליו איזה ירידה, חס ושלום שזה בחינת ונפק, אזי יוכל לפל לגמרי על ידי זה האמת, כי לא די, שלא זכה לעלות ביותר לכנס לפנימיות הקדושה ביותר, אף גם שירד ונפל ויצא חוץ לקדושה, חס ושלום, על כן צריך החותם הזה עוד חותם, שזה בחינת האמת לאמתו של בחינת בקי בנפק הנ"ל, ולקים ואציעה שאול הנך, כי בהכרח שיעבר על האדם עליות וירידות הרבה, אך העקר הוא, שיחזק את עצמו ולא יניח את מקומו לעולם, שזה בחינת גמר החותם, בחינת חותם בתוך חותם כנ"ל, וזה עקר שלמות דרכי התשובה, עד שעל ידי זה זוכין לתשובה שלמה, ולעשות בכל פעם תשובה על תשובה כנ"ל. ותשובה הוא בחינת "אהיה", כמבאר בפנים, ואהיה פעמים אהיה גימטריה "אמת", הינו בחינת התשובה שלמה והאמת לאמתו הנ"ל, ובכל זה אנו עוסקין מראש השנה עד הושענא רבא, שאז מתקנין בחינת חותם בתוך חותם, כמבאר בפנים. (הלכות שבת, הלכה ז' אות נח, סג סד):

EN:
But one who deviates, G-d forbid, from faith — and errs, G-d forbid, in the heresies of the naturalistic philosophers — and believes there is nature, G-d forbid — then he has no life at all. For all his days [are] anger and pain — and "all the days of the wicked he writhes, etc." [Job 15:20]. "In peace — ruin will come upon him" [Job 15:21]. For he fears lest sudden destruction come upon him. And when some affliction and suffering comes upon him — he has no one to turn to for salvation. And therefore he is full of sorrow and suffering and fears and sadness always — and has no life at all. And as is explained elsewhere. But one who has complete faith in the will — who knows that everything is only through His blessed will — he merits great joy. And all the fears and dreads he has from any matter in the world — they are all transformed into great joy. For through this he returns to G-d and knows that everything is for the good as above.

Segment 100
HE:
ד.
עקר הרחמנות, שצריכין לרחם על ישראל, היא להכניס בהם האמת, ולהוציאם על ידי זה מעוונותיהם, ולקרבם להשם יתברך, וזה בחינת: תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם שעקר החסד לאברהם, שעושה עמנו השם יתברך, הוא מה שנותן האמת ליעקב. (הלכות חנוכה, בהשמטות סוף ארח חיים ג'):

EN:
The study of Torah that one studies at night is closer to ascending toward the Shechinah — both from the person's side and from the Shechinah's side, as it were. For a person can nullify himself and cleave to Him, blessed be He, at night more than by day — because then the world rests somewhat from the pursuit of this world. And the Shechinah too is close to the person who studies at night and attends to his voice. As it is written: "Rise, cry out in the night, etc. — directly before the face of G-d" [Lamentations 2:19] — specifically directly before the face of G-d. For the Shechinah is close to him — and he is directly before the face of G-d literally. For at night the Shechinah is in the lower worlds — and then the essential resting of the Shechinah is with the person who studies then.

Segment 101
HE:
ה.
על ידי שמשים נפשו כעפר, על ידי זה זוכה להסתכל על האמת לאמתו, שיתגלה לו אור האמת, עד שיתגבר על ידי זה בחשק ורצון דקדושה חזק כל כך, עד שישבר כל המניעות, ויזכה להתקרב אל הקדושה. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד' אות יח):

EN:
The essential purification from the soiled garments [begodim tzo'im] that cling to every person — from which come all the obstacles and hindrances from the service of G-d — the essential purification from them is through the holy Torah. Which is called a well of living waters, and a never-ceasing river, and a strengthening fountain. For these soiled garments — which every person has for as long as he has not repaired his sins, and especially one who has become soiled as he has become soiled, G-d protect us — through this the obstacles and screens are aroused and intensified over him every single time and spread before him. And interrupt very — [very] — greatly between him and holiness — like a river that literally cuts off. And these soiled garments are the aspect of the sinking mire [tit hayaven] — the aspect of tit hayaven [deep mire] — that clings greatly every single time. And from there come all the falls and the distancing of many people from G-d. For even if he is sometimes awakened to return to G-d — immediately they spread against him and do not allow him to draw close. And so every single time. And for — [for] — this King David, peace be upon him, cried out on behalf of all of Israel: "I have sunk in deep mire and there is no foothold, etc. — rescue me from the mire, and let me not sink, etc." [Psalms 69:3, 15].

Segment 102
HE:
ו.
צריך כל אחד להתפלל לפני השם יתברך ולהתחנן לפניו, מאחר שכולנו בני יעקב, שהוא עצם האמת כמו שכתוב: תתן אמת ליעקב. נמצא, כולנו בני יעקב אנחנו, זרע אמת, על כן בזכות יעקב ירחם גם עלינו השם יתברך, שנזכה להסתכל רק על האמת ולגלות האמת בעולם, שעל ידי זה נזכה להתחזקות הרצון דקדושה ולשבר כל המניעות ולהתקרב אל הקדושה כנ"ל וכו'. (שם, אות כח):

EN:
And the essential repair for this is the holy Torah. For the Torah is a source of living water — that purifies from all pollutions and filths — in the aspect of: "And I will sprinkle upon you pure water, etc." [Ezekiel 36:25]. And this every person must know: that even if he is as he is — if he flees every single time to the Torah — whether much or little at least — even if it is impossible for him because of livelihood or other obstacles — at the very least when he establishes himself upon Torah — to study each and every day however things may be and whatever may pass over him — then certainly in the end he will be purified from all the soiled garments and will draw close to G-d in truth. For even though they encircle the person greatly — and every single time a person is awakened toward G-d, they intensify even more — as is brought in the writings of the Arizal, of blessed memory: that there are those over whom the depths of the sea [metzulos yam] — which are the evil and shameful thoughts — intensify even more, especially at the time of their engaging in Torah and prayer. But even so — if he does not abandon his place and forces his thought to draw it into Torah and prayer every single time — however things may be — certainly in the end the Torah will purify him from all the aforementioned. For the Torah is the aspect of a never-ceasing river, etc. — that no impurity or filth can endure against it. For all the impurities and pollutions it sweeps away and nullifies them in an instant. Only the essential thing is that he be strong in this — for afterwards they return and intensify even more. And he must return and flee to the Torah. And so every single time. And this is the aspect of: kova'as itim l'Torah — kava'as specifically — that his engagement in Torah be with great regularity, even for one who engages in Torah only some times and hours and not all day. At the very least he must be careful that these times and hours be with great regularity each and every day — a statute not to be crossed! In order to flee every single time to the source of living water that purifies from all the impurities and soiled garments as above.

Segment 103
HE:
ז.
מכל המקומות יכולין לחזר להשם יתברך על ידי האמת, דהינו כשיודעין האמת לאמתו וכל אחד מכיר את מקומו, כי עקר הפגם הוא על ידי שקר, בחינת היכלי התמורות, שממירין טוב ברע ורע בטוב, שזה בחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס אבל כשמכיר את מקומו ומשים נפשו כעפר ורואה שפלותו באמת וגדל רחוקו מהשם יתברך, אף על פי שבאמת הוא כך, אף על פי כן יכול על ידי זה לחזר ולשוב להשם יתברך. (הלכות נותן טעם לפגם, הלכה ב):

EN:
There are fifty gates of holiness and forty-nine gates that can be attained. And the fiftieth gate — concerning it it is said: "and You have made him slightly less than G-d" [Psalms 8:6] — for it is the aspect of "in what is too wondrous for you" — and it is impossible to attain. And likewise the reverse — there are fifty gates of impurity. And when a person's heart blazes even toward holiness beyond the measure — which is the aspect of wishing to enter a level that is the aspect of "in what is too wondrous for you" for his own level — and then he is in the aspect of wishing to attain what is the aspect of the fiftieth gate according to his level — then the abundance of light causes the shattering of the vessels [sheviras hakelim], G-d forbid. From which comes the essential nourishment of impurity. And through this he can fall entirely into the reverse — into the aspect of the blazing of the heart of the sitra achra — which is the aspect of the heart burning excessively toward all evil desires. Which are the aspect of the fifty gates of impurity, G-d protect us.

Segment 104
HE:
ח.
מי שרוצה למלט נפשו מאש המחלקת, הינו שלא יחזיק במחלקת, חס ושלום, עקר הצלתו על ידי אמת. (הלכות רבית, הלכה ה', אות יא):

EN:
And this is the aspect of: "They ascend to the heavens and descend to the depths" [Psalms 107:26] — since the ascent is not in the proper order — therefore also the descent is to the depths, G-d forbid. And this is the aspect of: "Lest they breach [their boundary] to ascend to G-d and fall, etc." [Exodus 19:24]. And this is the aspect of: "Do not be overly righteous, and do not be overly wicked" [Ecclesiastes 7:16–17].

Segment 105
HE:
ט.
אפלו אם נפל האדם למקום שנפל, חס ושלום, אפלו אם החשך מסבב אותו מכל הצדדים, אוף על פי כן כשמאמין בהשם יתברך באמת בפשיטות, שמאמין בהשם אחד וצועק אליו יתברך באמת: אלי, אלי, למה עזבתני, עזבתני, ומתחנן אליו באמת, אזי האמת מאיר לו לצאת מאפלה לאורה, אף גם הוא זוכה לעשות פתח גם לאחרים, ולהוציאם מהחשך ולהחזירם בתשובה. (הלכות דינים, הלכה כ', אות כ):

EN:
And through the Torah — which was given on the fiftieth day — through this one exits from the fifty gates of impurity to the fifty gates of holiness. For through the Torah one cools both types of blazing aforementioned. For through the Torah one compresses the light of the fiftieth gate and draws from it a great illumination to the forty-nine gates of holiness — which is the aspect of: "refined sevenfold" [Psalms 12:7] — said of the Torah. And likewise through the Torah one shatters and nullifies the fiftieth gate of impurity. And then automatically all the forty-nine gates of impurity are nullified — whose nourishment derives from their fiftieth gate. And then all the holy sparks are extracted from the fifty gates of impurity and encompassed within the fifty gates of holiness. For "sins are transformed into merits." And then from them is made the aspect of one hundred gates — the aspect of one hundred blessings — as explained in the inner teachings.

Segment 106
HE:
י.
עקר פגם אדם הראשון וחוה היה על ידי שהנחש הסית והטעה אותם מן האמת אל השקר, ועקר הפגם וההסתה היה על ידי האשה, שהיא כנגד הבחינה השנית של האמת, שהוא רק בבחינת חלון, שמשם עקר אחיזתם מחמת מעוט וצמצום האור שבו כנ"ל ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: היא כבתה נרו של עולם, "נרו" דיקא, כי עקר האור הוא אמת, וזה בחינת שלש המצוות שנתנו להאשה, כי על ידם מתקנין הפגם וממשיכין אור האמת כמבאר בפנים. (שם, אות כד):

EN:
The essential blemish of the Tree of Knowledge of Good and Evil was — that the aspects of lamdan [scholar] and Tzadik were not united together. Which is the aspect of the blemish of those scholars who dispute the Tzaddikim — who say that the essential thing is only the study itself, and that there is no need to draw close to the Tzaddikim and to repair one's deeds at all. And in the end — both this and that eluded them. For afterwards they also threw off Torah study entirely — as is found, in our many sins, in many people who in their youth engaged in Torah somewhat, and afterwards removed the yoke of Torah entirely and also corrupted their deeds more than those unlearned in Torah. And all of this — because they paid no attention at all to the repair of their deeds and did not strive to draw close to the truly righteous Tzaddikim. And said that the essential thing is the study. And in the end — both this and that were not sustained in their hands.

Segment 107
HE:
יא.
על ידי עדות שקר, חס ושלום, פוגמין בשני שמות הקדושים שהם: השם, אלקים ועל ידי עדות אמת מיחדין שני השמות הקדושים הנ"ל בבחינת: וה' אלקים אמת, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שפסוק: אני השם אלקיכם, שבסוף קריאת שמע, הוא כנגד דבור: לא תענה. (שם, אות כז):

EN:
For in truth the essential repair of Torah study is through the aspect of Tzadik. And one who separates the aspect of lamdan from the aspect of Tzadik — he is the aspect of Acher [the one who went astray] — who cut down the shoots [katzatz b'neti'os]. For the purpose of Torah is repentance and good deeds — as our Sages of blessed memory said. And when the scholar bows himself before the Tzadik — then he merits to form the letters of the Torah for good through the power of the Tzadik who is the true master — as explained in the inner teachings. But when he is not subject to him — and certainly when he disputes him, G-d forbid — then: "if he has not merited — it becomes for him a deadly poison." For he forms the letters of the Torah in the reverse — [the reverse] — G-d forbid. Through separating between the aspect of lamdan and the aspect of Tzadik. For the essential forming of the letters of the Torah for good — that they be in the aspect of a life-giving remedy [sam chayyim] — is only through the true Tzadik who has merited the guarding of the bris to the ultimate perfection. And even one who does not merit that he himself should be in the aspect of Tzadik in perfection — even so, if he humbles himself at least before the Tzadik — like a servant before his master — then all his Torah and study and all his deeds receive repair through the true Tzadik, who forms everything for good. And then it is said of him also: "If he has merited — it becomes for him a life-giving remedy" — through the power of the Tzadik.

Segment 108
HE:
יב.
אם אפשר לזכות לאמת בשלמות כי אם כשאינו נצרך לבריות, שאז דיקא האמת בשלמות. אך לכאורה קשה: אם כן, רב העולם נצרכים לבריות, כי צריכים רובם לקבל טובה זה מזה, ומאחר שהוא צריך לחברו לאיזה דבר, אם כן הוא בכלל נצרך לבריות, וכן כל הצדיקים הגדולים, כל פרנסתם ממה שמקבלים מהמון עם, אם כן לפי זה הם רחוקים, חס ושלום, מן אמת אך באמת, עקר התכלית שצריכין לידע, כי אין עוד מלבדו, אין עוד ממש, דהינו שאין שום דבר נמצא בעולם, רק הוא יתברך לבדו, וכמו שכתוב: וידעת היום וכו' השם הוא האלקים וכו' אין עוד אין עוד ממש, כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל כלל לא, רק הוא לבדו יתברך, וכלא קמה כלא חשיב לא ממש, כי הכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך, ועל כן כשמקבלין מאחד פרנסה או הטבה אחרת, הוא מקבל ממנו יתברך בעצמו, מאחר שיודע שהכל אין ואפס, והפעל נכלל בהכח, ואזי הוא מקבל רק מהכח הראשון, דהינו מהבורא יתברך. וזה עקר בקשתנו: 
ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, דהינו שלא לטעות ולחשב שהוא מקבל מהבשר ודם ממש, רק שידע, שאפלו כשהוא מקבל טובה מחברו, הוא מקבל רק מהכח הראשון, שהוא הבורא יתברך, ואז הוא בודאי אינו נצרך לבריות, אף על פי שהוא מקבל מהם, וזה בעצמו בחינת אמת, כי זה עקר האמת. כשיודעין שהפעל מקושר בכח, ואין שום דבר בלעדיו יתברך, רק כולו חד - אז דיקא זוכין לאמת, כי אמת הוא רק אחד, וכמבאר במקום אחר, דהינו כשיודעין שהכל אין נגדו, אין ממש, ואחר הבריאה הוא ממש כמו קדם הבריאה, כי הפעל מקושר בהכח באחדות גמור, ואזי הוא בחינת אמת. ודבר זה אי אפשר להסביר, רק כל חד כפום מה דמשער בלבה. (הלכות מתנת שכיב מרע, הלכה ב' אות ב):

EN:
Rising at midnight [chatzos] — or at the very least before dawn — to engage in Torah: through this one merits to know with complete knowledge that "the whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3]. And through this one merits to pray with great intention. For when one knows that G-d stands over him and hears and listens and attends to every single word that comes out of his mouth — certainly his heart will be greatly inflamed in his prayer, and he will take great care to direct his words. And one merits this knowledge through rising at midnight, as mentioned above.

Segment 109
HE:
יג.
האמת הוא בחינת נר השם וכו' חופש כל חדרי בטן, כי על ידו יכולין לחפש כל חדרי בטן ולצאת מאפלות החשכות הבא בכל חדרי בטן, שהם כלל התאוות והמדות רעות וכו', והאמת יוכל להאיר בכל חדרי בטן למצא עצה והתחזקות לשוב מכולם להשם יתברך, כי אפלו כשנדמה להאדם שיודע האמת, רק שהתאוות מתגברים עליו כל כך, עד שאין בכחו לעמד כנגדם גם זה שקר, ואם ימשיך עצמו אל האמת, בודאי יהיה לו כח ועצה להמלט מהם, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם עם בריותיו, ואין הקדוש ברוך הוא שולח על האדם נסיון וכו', שלא יוכל לעמד בו ועוד יש בזה הרבה לדבר, כי אי אפשר לבאר אמתת האמת, שצריך האדם בכל יום ובכל שעה לפי בחינתו, ובפרט בענין ההתחזקות. (הלכות גנבה, הלכה ה', אות יד):

EN:
(The following is from the translator, not from the original text.)

Segment 110
HE:
יד.
עקר התגברות השקר והרע והחשך הוא בענין הזווג והפרנסה, כי דיקא מחמת שיש בהם קדושה גבוה מאד והם בבחינת אמת, על כן מתגבר הרע והשקר להעלים הקדושה ועצם האמת שיש בזה לגמרי, ועקר התקון לזה הוא על ידי הצדיק האמת, שמאיר נקודת האמת בלב כל אחד מישראל, שימשך עצמו בכל עת רק אל נקודת האמת לאמתו, ועל ידי זה זוכין לצאת מתוך החשך לאור גדול, וזוכין לזווג ופרנסה בקדושה גדולה. (שם, אות כה, לא):

EN:
This installment covers the largest single section in the work — Moadim (Festivals) with 19 entries — as well as eight complete sections and the opening of Tefilah. The key themes: