# Aitzoas Yesharoas — Final Sections (Completion) Source: https://ajew.org/reader/aitzoas-yeshuroas/1/6 ## Segment 1
טו. עקר מעלות ההסתכלות וראית פני הצדיק, שזוכין על ידי זה לכל התקונים המבארים בפנים, הוא רק כשהוא באמת ובאמונה, שאז נקרא ראיה, כי כשרואה פני הצדיק ואינו מאמין בו, אין זה נקרא ראיה כלל, כי באמת אינו רואה את הצדיק כלל, מאחר שלפי דעתו אינו צדיק, כי אינו מאמין בו נמצא שאינו רואה את הצדיק כלל. (הלכות תפלין, הלכה ו, אות יב):
Final Sections — Completion of the Book · Tav entries ## Segment 2
טז. כל זמן שלא זכה האדם לידע מי הוא הצדיק האמת, שצריך להתקרב אליו ולהתדבק בו, אזי צריך להאמין ולהתדבק בכל הצדיקים, אף על פי שחולקין זה על זה. לא כמו הליצנים שאומרים, שמאחר שחולקים הצדיקים זה על זה - הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם, כי זהו דברי ליצנות, ונוגעין בכפירות, רחמנא לצלן, רק האמת הוא להפך - שצריך להאמין בכולם, ולבלי להסתכל כלל על המחלקת שביניהם, מאחר שכולם מזהירים אותו לקים תורת משה, שבכתב ושבעל פה, כי רק מהאנשים מהאנשים הכופרים, ההולכים בדרכי החקירה, הרוצים להטות מתורת משה ללמד חכמות חיצוניות וכו', מהם צריכין להתרחק בתכלית הרחוק, אבל כל מי שמנהיג על פי על פי התורה, כפי שמסרו לנו רבותינו הקדושים בגמרא, ופוסקים וספרי יראים, המיוסדים על פי דבריהם הקדושים - בהם צריכים להתדבק, בכולם, כמו שכתוב: ובו תדבק ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: הדבק בתלמידי חכמים. וזה בחינת יום טוב שני של גלויות, כי כמו שמחמירין מחמת ספק ועושין שני ימים טובים, כמו כן צריכין מחמת ספק להתקרב לכל הצדיקים, ההולכים על פי התורה, כי קדושת יום טוב היא בחינת קדושת הצדיק, כידוע. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ו' אות יב):
It is a very severe prohibition to eat and drink before prayer — as explained in the holy Zohar. (Not as is common now, in our many sins, where people are lenient in this, especially regarding drinking coffee before prayer.) And many Tzaddikim were careful not to drink even water before prayer — even though it is technically permitted according to strict law. And through not eating before prayer — through this one draws the aspect of the repair drawn through a fast [ta'anis]. For this is also the aspect of a fast of hours [ta'anis sha'os]. And through this the speech is perfected — and one brings it out from the narrow passage of the throat. And one merits to speak complete words before G-d in his prayer. And through this the faith is completed — which is itself the aspect of prayer, as is known. Also through this one merits to begin each morning anew in the service of G-d — in the aspect of: "They are renewed each morning" [Lamentations 3:23]. ## Segment 3
יז. העקר הוא אמונת חכמים, כי העקר הוא התכלית, וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי, ומה יהיה סופו וכו' ולזכות לתכלית הטוב באמת, אי אפשר כי אם על ידי אמונת חכמים כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזר למקור נשמתו כי אם על ידי על ידי החכמים הצדיקים אמתיים, כי אפלו כשרים ויראים ועוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלמותם כי אם על ידי החכמים והצדיקים אמתיים, מכל שכן מי שפגם איזה פגם, פגם, מכל שכן מי שפגם ועבר הרבה, חס ושלום, כמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, בודאי אי אפשר לרפאתו בגוף ונפש כי אם על ידי הצדיקים הגדולים והנפלאים באמת, שיודעים לדרש את התורה בשלמות באמת, ויודעים שרשי נפשות של כל אחד מישראל בהתורה, ויודעים לפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות, שצריך כל אדם שבעולם, הרוצה לגשת אל הקדש, באפן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חלי הנפש והגוף שבעולם. (הלכות שבת, הלכה ו', אות ג):
Through sins, one causes, G-d forbid, the spirit of a person [ru'ach ho'odom] to become mingled with and exchanged for the spirit of an animal [ru'ach habeheimah]. This is the aspect of the exchange — that the prince's son was exchanged with the servant's son. And this is the secret of all the sacrifices [korbanos] — to extract the human spirit from the animal spirit. And each person — commensurate with how much he has mingled the human spirit with the animal spirit through his sins — when he does not merit to repair this during his lifetime, G-d forbid — then he must receive his punishment to be cast about within the hollow of a sling [kaf hakela] and to seek the sparks and the human spirit that he lost and cast into the animal spirit — until he receives his full punishment. And then he will be repaired. For the punishment is — [is] — for the sake of repair. ## Segment 4
יח. עקר כלל האמונה הקדושה הוא אמונת חכמים, כי הם ממשיכין לנו האמונה הקדושה בשלמות, כי בלא אמונת חכמים אמתיים גם אמונתו בהשם יתברך אינו בשלמות. (שם אות יא):
And through reciting the Torah portion of the sacrifices and the chapter Eizehu Mekoman, etc. — it is considered as if he offered sacrifices in those places. And through this he merits to extract the entire aspect of the human spirit from the animal spirit from all the places where they fell — [fell] — there. And to repair and elevate them from there. And this is the aspect of Pesukei d'Zimrah [the verses of song recited after this] — for the essential extraction of the human spirit from the animal spirit is through melody. Which is the aspect of the priests in their service and the Levites on their platform. ## Segment 5
יט. צריכים להודות ולהלל מאד להשם יתברך, כשזוכין לאמונת חכמים, כי על ידי זה נצולין ויוצאין מכל הצרות שבעולם, ברוחניות ובגשמיות וזה בחינת מודים דרבנן. (שם אות יט):
The entire matter of the prince's son who was exchanged with the servant's son — explained in the story-tales — encompasses the entire Torah entirely. And all that has passed from the beginning of the sin of Adam the first — who was expelled from the Garden of Eden, etc. — until the end: when our righteous Mashiach will come and the kingship will return to the true prince's son. And all the essential service of a person in this world is only in this matter — as explained in the inner teachings. And this is what the secret of the morning blessings and the sacrifices and Pesukei d'Zimrah and the Kriyas Shma and the Shemoneh Esreh — and the Shemoneh Esreh — revolves around, as explained in the inner teachings. ## Segment 6
כ. צריך האדם לזהר, שלא לכנס לחקר במה שאין לו רשות בבחינת: במופלא ממך אל תדרש וכו', ותכף כשרואה מבוכה, שאי אפשר להשיגה ולהבינה - יברח משם, ויסמך רק על אמונה ומי שפוגם בזה, הוא בחינת פגם אכילת בשר בחלב. (הלכות דברים היוצאים מן החי, שבהלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד' אות מ):
The essential joy of Israel is through faith — in the aspect of: "I will rejoice in G-d" [Habakkuk 3:18]. And this is the aspect of the Kriyas Shma — which is the foundation of faith. And since joy is a complete stature [komah sheleimah] with 248 limbs — therefore, after Shema Yisroel one reads the three Torah portions, etc. — which contain 248 words in the Kriyas Shma, as our Sages of blessed memory said. And through joy one merits redemption — in the aspect of: "For in joy you shall go forth" [Isaiah 55:12]. And this is the aspect of the blessing of redemption [bircas ge'ulah] recited after the Kriyas Shma. And one must juxtapose the redemption to the prayer. For the essential perfection of the service of prayer is when it is in joy — in the aspect of: "Serve G-d in joy" [Psalms 100:2]. And prayer is the aspect of attachment [devekus] to G-d, as is known — and this is the ultimate purpose of joy: to rejoice in Him, blessed be He, and to cling to Him in wondrous and extraordinary attachment. ## Segment 7
כא. מי שלבו שלם עם השם, ואמונתו חזקה, ומאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך - אזי הוא בשמחה תמיד, ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות א):
And the essential construction of joy is through the ten types of melody. And therefore the essential prayer is with a quorum of ten [minyan]. And therefore our Sages of blessed memory said: "Any prayer that does not include among its worshipers [even] the sinners of Israel [is lacking], etc." [Kerisus 6b]. For this is the essential perfection of joy — to transform all kinds of sorrow and sighing into joy — so that they become a vehicle for holiness. And this is the aspect of the chelbenah [galbanum] in the incense [ketores]. For the incense is also the aspect of joy — in the aspect of: "incense gladdens the heart" [Proverbs 27:9]. And the chelbenah is the aspect of sorrow and sighing — which is also transformed into joy. And therefore every person must be careful to pray specifically with a congregation [tzibur] — so that even if he has some grip of sorrow and sighing — it too will be transformed into joy through the holiness of the large congregation. And therefore prayer is a healing for everything — for all healings come through joy. ## Segment 8
כב. הטבילה והטהרה במקוה, מסוגל לגדל ולהשלים את האמונה. (הלכות גלוח, הלכה ד', אות טז):
All the alien thoughts and all the confusions — all of them — are the aspects of: arlas lev [foreskin of the heart], cherpos lev [shame of the heart], sheviras lev [breaking of the heart] — for they shame and disgrace and break a person's heart. And this is the essential service of prayer — to purify and cleanse the heart from all evil loves and from all desires and confusions — which are the aspect of cherpos lev, arlas lev as above — through the speech of prayer. Which is the aspect of tzadik moshel [the Tzadik who rules] — which is the aspect of the holy point where the light of holy love dwells. And therefore at the time of prayer all the confusions and all the alien thoughts intensify — as is the way of those fighting one another: when one side comes to nullify the other — the other wishes to overpower against it. Therefore in truth at the time of prayer it is a great battle. And one must be very careful to bind the speech of prayer — which is the aspect of the point aforementioned — to the heart. In order to nullify the cherpos lev aforementioned. ## Segment 9
כג. אי אפשר לתקן בשלמות תאות ממון כל זמן שלא זכה לשלמות האמונה, וכן להפך אי אפשר לזכות לאמונה שלמה כל זמן שלא בטל תאות ממון, ואם כן מהיכן יתחיל על כן עקר העצה - רק לצעק להשם יתברך בכל עת, וזהו ההתחלה של כל ההתחלות, ואז יעזר לו השם יתברך, שיזכה לכל התקונים כאחד. (הלכות ערלה, הלכה ד', אות יח-יט):
At the time of Minchah [the afternoon prayer] — then takfa d'dinah shalta [the force of strict judgment rules]. From which come all the obstacles from the service of G-d. And therefore our Sages of blessed memory warned especially not to delay the Minchah prayer — as is explained in the Mishnah: "A person should not sit before a barber, etc." Because the obstacles are most common then — since that is the time when most of the world is preoccupied with commerce and their livelihood. From which come all the obstacles from the service of G-d. And then a person must overpower himself more greatly with strong wills and great longings for G-d — in order to remember G-d within the commerce, within the intensity of the obstacles. And this is the essential [meaning]. And this is the aspect of the Minchah prayer. For prayer is the service of the heart — the aspect of ratzon [will]. But the essential intensification of the will is needed specifically at the time of Minchah. And therefore our Sages of blessed memory warned about it especially. For through the Minchah prayer one merits to draw the sweetening of the Minchah of Shabbos [minchah shel Shabbos] — when the essential illumination of the will — ra'ava d'ra'avin [the will of all wills] — shines, as is known. And because the holy will is the aspect of the minchas ani [offering of the poor] — therefore our Sages of blessed memory called this prayer by the name Minchah. ## Segment 10
כד. התורה והאמונה תלויים זה בזה, כי אי אפשר לקים את התורה כי אם על ידי אמונה, כמו שכתוב: כל מצותיך אמונה, וכן אין קיום להאמונה כי אם על ידי התורה. (הלכות דינים, הלכה ד', אות ז):
All day a person is preoccupied with his affairs and commerce — which is the aspect of sleep [shenah]. The Minchah prayer is where he remembers G-d and awakens from his sleep — which is the aspect of the commerce. And he pauses to pray Minchah. And therefore the Minchah prayer is the aspect of Rosh Hashanah — which is the aspect of the awakening of the year [his'orrus hashanah]. For Yitzchak established the Minchah prayer — which is the aspect of Rosh Hashanah, the fear of Yitzchak [pachad Yitzchok]. And therefore at that time the judgment is loosened [dina sharya]. And since the essential nourishment of the outer forces comes from the aspect of judgments — therefore they decreed that one should not begin to eat or work [at that time] — so as not to forget to pray. And our Sages of blessed memory said: "A person must always be diligent in the Minchah prayer" — for then extra vigilance is needed for the reason mentioned above. ## Segment 11
כה. על ידי אמונת הרצון, דהינו שמאמין באמונה שלמה, שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, על ידי זה זוכה להארת הרצון, דהינו שיכסף וישתוקק להשם יתברך ולעבודתו יתברך ברצון חזק וכסופים גדולים, כמבאר בפנים. (הלכות ערב, הלכה ג', אות ג):
The Minchah prayer with intention is a segula [-propitious means] for faith. And therefore Eliyahu merited to reveal the holy faith in the world at that time [minchah time]. ## Segment 12
כו. על ידי שמצמצמין את המח לבלי להתגאות להיות חכם בעיניו, שירצה להשיג יותר משכלו, רק יצמצם מחו, וישפיל עצמו כאזוב וכתולעת, ויסמך עצמו על האמונה - על ידי זה דיקא זוכין לטהר תכלית החיצוניות ולקשר תכלית החיצוניות גם כן אל הפנימיות, שזה בחינת טהרת הפרה אדומה, כמבאר בפנים. (הלכות פקדון, הלכה ד' אות כג):
Sometimes a person is in such smallness [katnus] that he cannot raise his voice at all. Even so, he must not despair of himself from prayer and supplication — and let him fulfill: "And you will be brought low from the earth you will speak… and from the dust your utterance will be chirped" [Isaiah 29:4]. Which is the aspect of: "From the depths I call You, G-d" [Psalms 130:1] — from depths of depths — the innermost of the heart — the aspect of: "Their heart cried out to G-d" [Lamentations 2:18]. Which is the aspect of the silent prayer [tefilah b'lochash] — which our Sages of blessed memory ordained for the smallest of the small. And also for the greatest of the great. For the very smallest — all their prayer is in the aspect of silent prayer as above. And their entire repair is through the great Tzaddikim — who also pray in a whisper [b'lochash]. For they ascend in their prayer to the aspect of Atikah [the Ancient One] — where the aspect of the whisper resides. The aspect of: "wise of hidden things and understanding of the whisper" [Isaiah 3:3]. For there is the aspect of: "a fence for wisdom is silence." And this is the aspect of: "Why do you cry out to Me?" [Exodus 14:15] — at Atikah the matter depends, as is explained in the holy Zohar. That is, for there at Atikah there is no crying out — only silence and a whisper. And this is the aspect of: "G-d will fight for you and you shall be silent" [Exodus 14:14]. For there in the time of katnus — one must cry out to G-d greatly. But in any case — for one must also strengthen himself even then in prayer and supplication — to pray in a whisper at least, from the depths of the heart — as mentioned above. And afterwards one merits to pray with a loud voice. Which is the aspect of the silent prayer — and afterwards the prayer leader [shali'ach tzibur] prays aloud. ## Segment 13
כז. על ידי אמונת חכמים בשלמות, על ידי זה נשמר העולם עם כל עשירויותיהם וחפציהם מכל מיני הזקות וחסרונות. גם צריכין לזה שיהיה אהבה ושלום גדול בין ישראל. (שם הלכה ה', אות ב):
Yaakov our Father, peace be upon him, through the greatness of his holiness, merited to lower himself to the very depth of the falls of all of Israel — in the general and the particular — and of every generation until the very footsteps of the Mashiach. And therefore he established the evening prayer [arvis] — which is at the time of complete darkness. For he illuminates the heart of Israel: that even in the utmost complete darkness one must also strengthen himself to engage in prayer. For lais re'usa tava d'is'avad [no good intention is ever lost]. And this he established at the time he merited to encounter the place — which is the place of the Temple. And there he merited to fully attain the very essence of the virtue of the awakening from below [is'arusa d'lisata]: that even any small awakening whatsoever — from whatever aspect and level it is — is never lost forever. For the true Tzadik — in the aspect of Yaakov — watches over this and gathers and collects everything and builds from it wondrous edifices. As all of this is explained in the inner teachings. And therefore he established the evening prayer — that even in the darkness of the night and actual gloom a person should awaken to pray and cry out to Him, blessed be He — in the aspect of: "From the belly of She'ol I cried out" [Jonah 2:3]. For even a cry from the lowest depths is never lost forever. ## Segment 14
כח. עקר עבדות ויגיעת הפרנסה נמשך מבחינת פגם אמונת חכמים, כי על ידי פגם אמונת חכמים נופל לעבדות, ופרנסתו בדחק גדול כל כך, עד שמוכרח להשכיר עצמו לעבד אצל חברו בשביל פרנסה אבל על ידי אמונת חכמים זוכה לחרות לבטל מעצמו על עבדות ויגיעת הפרנסה, ופרנסתו נמשכת לו ברוח ובשפי גדול. (שם, אות כו כז):
In truth — all that G-d does with a person is all for his benefit. As our Sages of blessed memory said: a person must say: "All that is done from Heaven — is done for good" [Berochois 60b]. If so, seemingly it is difficult: why did G-d command us to pray regarding the affliction, G-d protect us? For all the sufferings and afflictions, G-d forbid, are truly great goodnesses — to cause him to merit through them the life of eternity. But in truth — certainly all that G-d does with a person is all for the good. And even so, a person must pray and beseech G-d to emerge from the affliction to spaciousness. For the essential creation of the world was for the sake of the human being who has free will — that everything be delivered into the hands of the person. That is, the person specifically should make vessels and channels to draw down His bounty and kindness, blessed be He, below. And without the repair of the vessels — made by the person — the flow of kindness cannot descend below. For if the kindness were to descend before the repair of the vessels — it would be in the aspect of: "an abundance of oil causes the lamp to be extinguished." And then the kindness would be transformed into severe judgment, G-d forbid. ## Segment 15
כט. עקר שלמות אמונת חכמים הוא, כשמפוזר ממונו להחזיק את התלמיד חכם ולהתקרב אליו. (שם, אות כו'):
And the essential repair of the vessels is through Torah and prayer. And primarily through prayer. And therefore before a person prays — certainly everything that comes upon him is a great goodness, even sufferings, G-d forbid. For everything is for his benefit. For according to his deeds — no flow and vitality can descend to him except through this. And even this comes in great kindness. For if only kindness without any judgment at all were to flow to him — it would be, G-d forbid, in the aspect of an abundance of light that damages more. Therefore the essential repair is through prayer. For through prayer one sweetens the judgments and repairs vessels — in a manner that one can receive the flow of His blessed kindness without sufferings. Only through the repairs of the vessels that he repaired through prayer. And therefore the essential repair of prayer is through gazing at the purpose [tachlis] and including all the prayer in the One — where it is entirely good. As explained in the inner teachings. For without this — one cannot pray at all because of the aforementioned difficulty. As our Sages of blessed memory posed: "But does one give a child whatever he wants?" For since G-d knows the truth — that these sufferings from deficiency of livelihood and the like are for his eternal benefit — how will G-d hear his prayer to give him what he asks and thereby cause him eternal harm, G-d forbid? As in what is written: "There is wealth kept for its owner to his detriment" [Ecclesiastes 5:12]. And as is brought in the holy Zohar: "they prayed for wealth in this world — and afterwards it killed them", G-d forbid. ## Segment 16
ל. בכל מה שעובר על האדם הן בפרנסה, הן בעבודת השם, ונדמה לו, שאי אפשר לעבד את השם מחמת דחקות הפרנסה ורבוי הבלבולים והרעיונים העוברים עליו - ידע, שכל זה נמשך מפגם אמונת חכמים, ויזכר עצמו בכל פעם על ידי זה לשוב בתשובה שלמה על פגם אמונת חכמים, ויאמין מעתה באמת בכל ספרי הצדיקים והחכמים אמתיים, עד שיזכה על ידי זה לינק מהשכל הכולל, שעל ידי זה נמתק ונתתקן הכל. (שם, אות לב):
And therefore in truth the essential repair of prayer is through gazing at the true purpose in truth — and knowing and believing that everything is for the good. And then specifically one can pray afterwards for all that he needs. For then he can draw repairs from the light of the impression of the nullification toward the purpose — through which vessels will be made to draw through them His blessed abundant bounty and kindness in perfection with no lack of anything: livelihood and wealth and health — and health — children, life, and sustenance [banei, chayai, mezonai]. And even so — no harm and loss whatsoever will come to him through this, G-d forbid, in any direction — neither in this world nor in the World to Come. Rather, everything will be for eternal good as well. Since he has already repaired the vessels properly to receive through them the flow of kindness. ## Segment 17
לא. הפלת נפלים בא, חס ושלום, על ידי פגם אמונת חכמים. (שם, אות לה):
And therefore in truth no person knows how to pray in perfection — except the truly righteous Tzaddikim. As our Sages of blessed memory said: "One who has a sick person in his house — let him go to a sage and ask him to pray for mercy." And other people must bind their prayer to the Tzaddikim aforementioned — and they will elevate their prayer as is proper — to draw for them the flow of what they need: children, life, and sustenance, etc. In a manner that it will not harm them eternally, G-d forbid. Rather, on the contrary — through the flow specifically they will be repaired and return to G-d. ## Segment 18
לב. מענין הרוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, המסעיר ומחשיך ובוער עתה בעולם מאד על ידי כתות האפיקורסים, המתגברים בכל יום, ומי יודע מה ילד יום, רחמנא לצלן, אך כבר הקדים לנו השם יתברך רפואה למכה על ידי גדולי הצדיקים האמתיים וכו'. (הלכות נזיקין, הלכה ד', אות כח, ל):
And therefore in truth there are many wonders and hidden matters in this matter of prayer. And therefore in truth it is forbidden to be stubborn and to press oneself about anything in one's prayer — as is explained elsewhere. For perhaps in truth it is impossible to fulfill one's request even through prayer — as it may harm him more, G-d forbid, if his request is fulfilled. And if he presses and is very stubborn in his prayer — it could be that he will accomplish with G-d the fulfillment of his request. For a person has great power to accomplish through his prayer. But it will not be for his benefit, G-d forbid. For he has not yet merited through his prayer to repair the vessel in perfection that is needed for receiving the flow that he wants. It is thus found: that as long as he is not praying for his needs — all the lacks he has are a great goodness for him. But through prayer he repairs vessels properly — through which he can — [can] — receive the flow of kindness to fill all the lacks — and it will not — [not] — harm him at all eternally either. And all of this — through gazing in truth at the purpose — which is entirely good as above. ## Segment 19
~לג. עקר תקון הברית בשלמות הוא על ידי אמונת חכמים. (הלכות פריה ורביה, הלכה א', אות י):
And therefore in truth the essential prayer must truly be for one's eternal purpose. And this is the aspect of what is brought in the sacred books: that the essential prayer must be for the sake of completing the lack of the Shechinah, as it were. And therefore even the prayer one prays for one's physical needs — one should pray that G-d give him all his needs in a manner that will bring him eternal success. And this is the aspect of the order of the Shemoneh Esreh [Amidah] that our Sages of blessed memory arranged for us. And we begin first with the praise of the Omnipresent — in the first three blessings. And in the first blessing we mention how He, blessed be He, bestows good kindnesses — and all that He does is entirely for the good. And He is the King, helper, savior, and shield. And afterwards in the blessing of mechayeh hamaisim [Who revives the dead] — one includes also all other salvations and sustenance and healing. And one includes them many times together with the matter of the revival of the dead. That is, we praise and give thanks to G-d that all that He does with us is for our eternal benefit — which is the aspect of the revival of the dead. And only for this does He cause wondrous salvations to sprout for us at all times also in the physical: in matters of sustenance and healing and the like. All in a manner that will bring eternal success — also after the Revival. And thus it is understood that also what sometimes delays the flow, G-d forbid — all of it is for our eternal benefit after the Revival. For since G-d is so good and so beneficent and so all-powerful — and does kindness with the entire world at all times — sustains the living, etc. — if so, from where does it come that sometimes the flow is delayed? Certainly one must believe that it is only for eternal benefit. And therefore there the blessing mentions the matter of the Revival of the Dead many times in close proximity to the matter of sustenance. For in the matter of sustenance, a person's heart is most vexed — and it is hardest for him every time on account of the delay in livelihood. And therefore one must especially be reminded in this matter — that all the sustenance and provision that G-d provides for a person — all of it is for his eternal benefit after the Revival of the Dead. And for this very same reason the sustenance is sometimes delayed — for his eternal benefit afterwards. ## Segment 20
ערך אכילה
And afterwards one says Kedushah and the blessing Atah Kadosh [You are holy] — which is the aspect of the very essence of the purpose: that all of Israel should merit after the Revival to sanctify His Name together with all the holy ones who will praise Him forever. And after having arranged the praise of the Omnipresent and proclaimed that all that G-d does is entirely for the good — then one prays for his needs. And even this one begins with the most essential: for knowledge and repentance and forgiveness of sin. And then one prays for the needs of the body. But all our intention even in this is only for the eternal purpose. For we know and acknowledge that G-d is all-powerful — and all that He does with us is entirely for the good. Only even so it is His blessed will that we pray before Him for our needs — in order to make vessels to receive the flow in perfection. And the essential thing — only for the sake of the eternal purpose. And therefore we recite the Kriyas Shma before the prayer. For through the Kriyas Shma we are encompassed in the One. And then specifically one can pray — as mentioned above. ## Segment 21
א. על ידי שמפרישין חלה זוכין שיהיה הלחם והמזון בבחינת מזונא דנשמתא, בבחינת אכילת הצדיקים, בחינת: צדיק אוכל לשבע נפשו. (הלכות ציצית, הלכה ה', אות כט):
One must strengthen oneself greatly in complete faith — to believe in himself that he has the power to accomplish anything through his prayer. For there are many types of weakness of mind in a person's heart in this matter — as every person knows within himself. And the majority of people imagine that they have no power for this. And therefore they do not strengthen themselves in prayer. And therefore one must toil with very great toil and service to strengthen himself to pray with intention. And the essential toil is at the beginning — that is, at the time he begins to strengthen himself to pray with intention — in the aspect of: "all beginnings are difficult." For at that time he has not yet seen any action from his prayer. But when he merits to overpower himself with all his strength to pray with intention — until he merits to accomplish some thing through his prayer — such as he prayed about some matter and was answered — then he is strengthened in this to believe even in himself that he has the power to accomplish through his prayer. Since he sees that G-d has already heard his prayer too and he was answered. And then a complete vessel is formed for him to receive the flow through the words of prayer. For the essential formation of the vessel is through faith — that is, through believing even in himself that G-d hears his prayer. ## Segment 22
ב. יש צדיקים אמתיים, שהם קדושים באמת, ושברו תאות אכילה לגמרי, עד שאינם יכולים לאכל כי אם מעט דמעט, וגם זה המעט שאוכלין הוא בקדושה נוראה, עד שכל מאכלם ומזונם אינו מאכל ומזון שהעולם נזונים ממנו, כי מאכלם הוא בחינת מן, שהוא לחם אבירים, מאכל מלאכים. ויכול האדם לזכות, שיהיה כל מאכלו וסעודתו בבחינת לחם הפנים, ויש צדיקים שזכו, שכל מאכלם אינו רק מהתנוצצות האותיות הקדושות, שבאותו הדבר שאוכל ושותה, נמצא, שצדיקים כאלו אינם אוכלים ושותים מאכל ומשקה של שאר בני אדם כלל, רק אוכלין ושותין אותיות קדושות וכו', אך צריכין לשמר את עצמו מאד, כי יש צבועים ושקרנים, המתדמין עצמן כקוף בפני אדם, ומרגילין עצמן לאכל מעט מחמת גדלות וגסות הרוח כדי להתכבד ולהתיקר על ידי זה, מחמת שרואין, שזה הדבר חשוב עכשו וסוברין, שבשביל זה יקבלו אותם לרבי ומנהיג, אף על פי שלא התחילו עדין לשבר שום תאוה ומדה כלל, וגם תאות אכילה לא התחילו לשבר כלל, רק ממעטים באכילה בשביל כבוד כנ"ל. (הלכות תפלה, הלכה ד', אות ו):
There are two kinds of kelipos [husks] that confuse a person's mind from strengthening himself in prayer. They are the husks of Eisav and Yishmo'el — which are the husks of the orlah [foreskin] and the peri'ah [secondary membrane]. The husk of Eisav-Amalek is the aspect of the outright orlah — for he denies the very foundation and does not acknowledge prayer at all. And he misleads a person's heart to say that prayer accomplishes nothing, G-d forbid — since the exile drags on for so long and every day one cries out and is not saved. And through the commandment of circumcision [bris milah] — which cuts the orlah that covers the bris — through this his evil husk is nullified and the aspect of the repair of the bris is drawn. Through which one merits to always strengthen himself in prayer. For the essential repair of prayer is through the repair of the bris. ## Segment 23
ג. מי שמזלזל, חס ושלום בנטילת ידים ואוכל בלי נטילה, הוא בחינת פגם אכילת עץ הדעת, שכולל כל העוונות שבתורה, ומשם עקר אחיזת סטרא דמסאבא, זוהמות הנחש, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שחיב מיתה בחינת: כי ביום אכלך ממנו וגו', ועל ידי נטילת ידים ממשיך עליו הטהרה מבחינת: ונהר יוצא מעדן, שהוא בחינת הים החכמה, ואז אכילתו בבחינת: מכל עץ הגן אכל תאכל, בחינת אכילה דקדושה, בחינת מן, שמאיר בו הארת הרצון כנ"ל. (הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ג', אות ג,ה):
But there is still another husk — the husk of the skin of peri'ah — which is the aspect of the husk of Yishmo'el. From which a different error is drawn in a person's heart — to become lax in prayer, G-d forbid. Because it seems to him that G-d has certainly already heard his prayer. Especially when he sees some sprouting of a ray of salvation — then it seems to him that his prayer has already been received. And he becomes lax about praying further. And this is drawn from the aspect of the husk of Yishmo'el — who is named thus from: "For G-d has heard your affliction" [Genesis 16:11] — and its Targum: "for G-d has received your prayer." ## Segment 24
ד. על ידי התפלה, על ידי זה מחזק ומתקן את נפשו ומזכך הדמים שלו, שבהם מלובש הנפש, ויכול אחר כך לאכל ולתקן הנפשות המלובשים במאכל, מה שאין כן קדם התפלה, ועל כן אסור לאכל קדם התפלה. (הלכות סעודה, הלכה א'):
But in truth — even when one has not yet seen any salvation — one must believe that no prayer is in vain, G-d forbid. And to strengthen oneself in prayer even more. And likewise the reverse — even when one sees some salvation — it is forbidden to nullify and become lax in one's prayer because of this. Rather, one must rejoice in the salvation and give thanks for the past — and cry out for the future. For we still need many, very many salvations all the days of our lives — until we merit to come to what we need to come to — for which purpose we came into this world. And if one becomes lax in prayer because it seems to him that he has already accomplished much through his prayer — which is drawn from the aspect of the husk of Yishmo'el, the husk of peri'ah — through this, G-d forbid, the completion of his salvation is delayed and his exile is prolonged, G-d forbid. And then the husk of Eisav-Amalek — which is the husk of orlah — returns and arouses — and darkens his heart entirely from strengthening himself in his prayer through this very thing: that he sees that he has been crying out for so long and still is not answered with complete salvation. ## Segment 25
ה. עקר תקון האכילה בקדושה הוא על ידי צדקה, ועל כן צריכין להפריש לצדקה קדם האכילה ולהזמין לעני על שולחנו, כמבאר בספרים הקדושים, וזה מחמת שעל ידי צדקה נעשה כלי לקבל השפעת נעם העליון, שזה עקר תקון האכילה - לקשר הטעם ונעימת המאכל והמשקה לשרשו, לבחינת נעם העליון כנ"ל. (הלכות ברכת הפרות, הלכה ד' אות ט):
And this is the aspect of: "one who was circumcised but did not perform peri'ah — it is as if he was not circumcised." And this is the aspect of: "And Mordechai returned" [Esther 6:12] — and our Sages of blessed memory expounded: he returned to his sackcloth and his fast [Megillah 16a]. For even though he had already seen such a wondrous salvation — that they had made him ride upon the king's horse and proclaimed before him, etc. — even so, he did not become lax through this in his prayer and his crying out. And likewise regarding Esther it is written: "And Esther spoke further before the king, etc. — and she wept and implored him to remove the evil of Haman, etc." [Esther 8:3]. And this alludes to all of Kneses Yisroel [the Congregation of Israel] — who are the aspect of Esther. That even when they see great salvations and wondrous miracles — that the sitra achra in the aspect of Haman-Amalek has already fallen greatly, and they have hung him and his sons — [and his sons] — on the tree — even so they are not satisfied with this and still stand and pray and weep and implore before Him, blessed be He — like a child who wheedles before his father — to remove the evil of Haman who is the sitra achra entirely. So that they merit to be purified and sanctified entirely. ## Segment 26
ו. כל מיני טרפות נמשכין מבחינת פגם הברית, ועל כן יש שבעים טרפות כנגד הרע הכולל של שבעים לשון, שכולם משוקעים בתאוה זו מאד, ועל ידי אכילה בכשרות, דהינו שנשמרין בשלמות מנבלות וטרפות וכו', על ידי זה נכנע הכסילות, וזוכין לתקון הדעת ולתקון הברית ולפרנסה ברוח. (הלכות טרפות, הלכה א', אות א-ב):
For even though certainly one must give much thanks for the salvations that have already been done for him — even so, we still need to greatly multiply prayer. For we still need many salvations all the days of our lives. Therefore one must strengthen oneself to always greatly multiply prayer. ## Segment 27
ז. עקר הברורים ביותר הוא באכילת בשר, שהוא מיני החי, שיש בהם חיות ונפשות, ועל כן בודאי אי אפשר לאכל בשר כראוי כי אם על ידי התקשרות לצדיקים, אשר על ידם יש לנו כח לברר. ועל כן אמרו אמרו רבותינו זכרונם לברכה: עם הארץ אסור לאכל בשר, כי עם הארץ הוא אפלו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו מי שאינו מקושר לצדיקים וחכמים אמתיים, בודאי אי אפשר לו לאכל בשר, מאחר שאין לו כח לברר הנפשות והניצוצות הקדושים שיש בבשר כנ"ל. (הלכות סימני עוף טהור, הלכה ב', אות ג):
Tefillin are written on the skin of an animal [ohr beheimah] — this is the aspect of people who are as learned as a person [adom] yet make themselves like an animal [beheimah]. That is, one must make himself like an animal — to set aside one's mind entirely, as if one has no mind at all — and rely only on faith. And then through this one's mind is clarified and the crookedness [akmimusin] in one's heart is straightened. For when a person sees that he has crookedness in his heart — especially when he has, G-d forbid, much crookedness in his heart — then he must set aside his mind entirely as if he has no mind at all — and go only in wholeness [temimus] and simplicity [peshitus] alone. And then he merits afterwards to great knowledge [da'as] and to straighten out the crookedness in his heart. And all of this is the aspect of tefillin. ## Segment 28
ח. על ידי שאין האדם נזהר ממאכלי עכו"ם ומיין שנגע בו עכו"ם, על ידי זה נדבק בו רע הכולל, ויכול לבוא על ידי זה לפגם הברית מאד, חס ושלום: ועל ידי שנזהר ממאכלם ויינם, על ידי זה זוכה לתקון הברית ושיתגלו לו סודות התורה. (הלכות מאכלי עכו"ם), הלכה א', אות ג):
Our Sages of blessed memory said: "Every single day a person's yetzer hara overpowers him — and were it not for the Holy One, blessed be He, helping him — he could not prevail against it" [Kiddushin 30b]. "Every single day the yetzer hara overpowers him" — this derives from the aspect of: "At first the thought arose to create the world with the attribute of strict judgment [midas hadin]". For this judgment arouses itself every single day — and wishes, G-d forbid, to conduct the world in this aspect. And from there the yetzer hara is aroused and intensifies — drawing from there every single day. For the essential yetzer hara and sitra achra derives from the aspect of judgments — drawn from the beginning of the contraction of the vacated space [chalal hapanui]. But G-d immediately has compassion and precedes the attribute of mercy before the attribute of judgment — as our Sages of blessed memory said: "He saw that the world could not endure [through judgment alone], etc." Which is the aspect of the help and assistance He provides the person every single day to shatter the yetzer hara — which is from the attribute of judgment. And this is the aspect of the tefillin of Rashi — where the kindnesses [chassadim] precede the strengths [gevuros]. And this is the aspect of: "He preceded the attribute of mercy and paired it with the attribute of judgment" — which is the essential governance and sustaining of the entire world. And therefore the essential tefillin that everyone wears are those of Rashi — for this is the essential governance and sustaining of the world through this aspect. ## Segment 29
ט. אין ראוי לשתות יין ומשקה המשכר כי אם מעט להרחיב דעתו, וגם זה בשבת ויום טוב וסעודת מצוה דיקא, וגם זה רק כשזוכה להתקשר לצדיקי אמת, שכבר זכו לקדושת הברית בתכלית השלמות, ועל ידם יכול כל אחד להמשיך על עצמו קדושת הברית, שהוא בחינת קדושת השבת, בחינת שבעים פנים, בחינת שבעים נפש לבית יעקב, ואז דיקא יכול לשתות מעט יין בשבת ויום טוב לשמח נפשו להרחיב דעתו, כדי שיוכל להתעורר להרגיש ביותר מתיקת נעימת עריבת קדושת התורה, קדושת ישראל, קדושת שבת, שנמשך עלינו בכח הצדיקי אמת, כמבאר בפנים. וגם אז צריכין לזהר מאד לשתות במדה במדה ובמשקל, לזכות שיהיה בבחינת יין המשמח, לזכות על ידי השמחה דקדושה להתדבק בהשם יתברך ובתורה ובצדיקים ולהרגיש ביותר גדולת השם יתברך והתורה והצדיקים, כל חד כפום מה דמשער בלבה. אבל אלו הקובעים עצמם על היין גם בימי החל, ולא די להם בכל זה, כי אם שבאים על ידי זה לליצנות ומחלקת, וחולקין על הצדיקים אמתיים, ואפלו אנשים הכשרים קצת, שאינם מתעוררים על ידי שתית היין לליצנות גמור, רק ששוגה בו, שעל ידי השתיה הוא שוגה וטועה עצמו, עד שמהפך האמת ודובר סרה על יראי השם האמתיים, כי נדמה לו, שנטו מן האמת, חס ושלום, וכל הטעות הזה בא לו על ידי רבוי שתית היין - על זה נאמר: כל שוגה בו לא יחכם, ופגמם וקלקולם על ידי זה מרובה מאד, כמבאר בפנים. (הלכות יין נסך, הלכה ד', אות ד ז):
But there are Tzaddikim who are so great that they need no assistance from Above. And G-d conducts Himself with them as in the original thought — that is, through the attribute of strict judgment. And they stand firm through all the trials and sufferings and afflictions that derive from the attribute of judgment aforementioned. And they remain standing. And they sweeten the judgment at its very root — at the original thought. For they believe and know that the judgments and the sufferings themselves are great goodnesses. And through this they truly merit to ascend and be encompassed in the original thought — which is the aspect of: "Thus arose in thought" [kach alah b'machshavah] — said regarding the death of Rabbi Akiva. And this is the aspect of the tefillin of Rabbainu Tam — which are the aspect of the highest expanded consciousness [moichin govohim biyas]. And there the strengths precede the kindnesses. Which is the aspect of the governance that arose in the original thought — the aspect of the governance of the high Tzaddikim aforementioned. ## Segment 30
י. עקר אכילה דקדושה הוא כפי תקון הברית, כי צדיק אוכל לשבע נפשו, וצדיק הוא מאן דנטר ברית קדישא, כידוע. (הלכות מילה, הלכה ב', אות ט):
And therefore one who wishes to draw close to G-d — to draw upon himself additional holiness — must also lay the tefillin of Rabbainu Tam. For all the distancing from G-d derives from the yetzer hara — whose root is from the attribute of judgment — drawn from the beginning of the contraction of the vacated space. And therefore the essential additional holiness is drawn upon a person through the tefillin of Rabbainu Tam — which are drawn from the aspect of the Tzaddikim aforementioned who ascend to the root of the judgment and sweeten everything at their root. Through which the power is drawn upon all the distant ones — to shatter and nullify the yetzer hara that is drawn from there. ## Segment 31
יא. על ידי אכילה פגומה, בפרט על ידי אכילה של אסור, חס ושלום, על ידי זה נפגמה היראה מאד, ומתגברין יראות הנפולות, יראות חיצונות, שהם בחינת קלפת עמלק, ימח שמו. (הלכות בכור בהמה טהורה, הלכה ד', אות ו ז):
Now — in the footsteps of the Mashiach, at the end of the exile — when the exile and the baal davar and the sitra achra intensify greatly — and the essential [intensification] is that heresy [apikorsus] has spread and is spreading greatly in the world — all of this intensification is the aspect of the birth-pangs [chevlei leida] — the birth-pangs of the Mashiach. For all of this derives from the root of the judgment of the aspect of the vacated space aforementioned. And therefore there is now no power to stand against them — except through the power of the very great Tzaddikim aforementioned: who can enter there — into the aspect of the vacated space — and sweeten the judgment at its very root. Through which the entire power of the yetzer hara of all who come into the world — drawn from there — is nullified. Therefore every person must be careful to lay the tefillin of Rabbainu Tam — which are drawn from the aspect of the high expanded consciousness of those Tzaddikim aforementioned. In order to receive power from them — to shatter the yetzer hara that has now greatly intensified — drawn from there. ## Segment 32
ערך ארץ ישראל
Sometimes when a person rebukes himself or his fellow and begins to recall the evil deeds that were done — it is common for him to fall even more and more. For he falls greatly in his mind. And there are those who have fallen greatly through this. And all of this derives from the aspect of rebuke that is not as it should be — which weakens the power of the soul through arousing the foul odor of sins. For the essential rebuke must be in the aspect of tilting toward kindness [mateh k'lapei chesed]: to seek and to find in oneself — and likewise in one's fellow — at the very least some good points. And the rebuke should be in the manner of kindness — to strengthen oneself and one's fellow in G-d — and to trust in His immense compassion. For He has such kindness — that even all the evil deeds can be transformed into merits. Even if one has greatly multiplied transgression, G-d forbid. For "with G-d is kindness, and with Him is abundant redemption, etc." And the essential rebuke should be in a manner that one strengthens himself and his fellow to awaken toward G-d — and to begin to draw close to Him from now on. And not that through his rebuke he causes even more ruin — that the person falls even more, G-d forbid. And for such rebuke one can only merit through binding oneself to the Tzaddikim of the generation — who are the aspect of Moshe. Through whose rebuke [the rebuke of such Tzaddikim] they add and bestow a good fragrance upon the souls. ## Segment 33
א. כשרוצים לבוא לארץ ישראל, ששם עקר כלליות כל הקדושות, אזי מתגברים ומשתטחים המניעות והעכובים, הנמשכים מבגדים הצואים, שאי אפשר להכניעם כי אם בכח התורה והצדיקים, והעקר - בכח קברי הצדיקים, שכבר נסתלקו ובאו למנוחתם. ועל כן כשראה כלב, שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגם בקדושת ארץ ישראל - הלך ונשתטח על קברי אבות, ועל כן גם בתחלת גאולת מצרים, שהיתה בשביל לבוא לארץ ישראל, כתיב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו, בחינת קבר הצדיק. (הלכות בציעת הפת, הלכה ה', אות מז):
The essential obligation to speak with one's fellow in fear of Heaven — and to illuminate within him the true divine knowledge — is only for the sake of broadening one's fellow's mind. For the essential [goal] is to bring out oneself and one's fellow from the aspect of moichin d'katnus [smallness of mind] to the aspect of moichin d'gadlus [greatness of mind]. That is, to strive that the mind should grow and expand more and more every single time. Which is the aspect of the broadening of the boundary of the Land of Israel — the aspect of: "And I will enlarge your boundary" [Exodus 34:24]. And therefore each person who engages in this — to speak with his fellow about the true holy knowledge — must every single time be careful to make a boundary [seyag] for his words and to be silent where one must be silent. So as not to demolish one's fellow's boundary entirely. For this is the aspect of the prohibition of encroachment [hasogos gevul]. For not only does he not strive to broaden his fellow's boundary — but he also oppresses him more and enters into his boundary. For every single person of Israel has a boundary for himself in his own mind — to attain and understand up to that very boundary — in the aspect of: "And you shall ascend — you and Aharon, etc." [Exodus 19:24] — and our Sages of blessed memory expounded: "you to your half and Aharon to his half, etc." ## Segment 34
ב. עקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי התגלות הרצון, שמאיר שם, הינו להאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ובהשגחתו לבד, וזה בחינת: כי רצו עבדיך את אבניה, כי הם בבחינת התגלות הרצון. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות ו):
And therefore even though certainly it is a great commandment to speak with one's fellow every single time in fear of Heaven — and to have compassion upon him and to bring him out from his sins and corruptions — even so, one must be very careful that the engagement be for the good and not for harm — to repair and not to cause more ruin, G-d forbid. Not to look too much at one's fellow's disgrace and his deficiencies. For most of the quarrels and disputes and causeless hatred derive only from this: that each person looks at his fellow not with a favorable eye — and seeks to find in him only the blemishes and evil character traits — until it seems to him that it is impossible to bear them. And naturally likewise his fellow also looks at him in the same reverse manner — for "as water reflects the face, etc." [Proverbs 27:19]. Until causeless hatred and quarrels are stirred between them. Until through this our Temple was destroyed — [was destroyed] — and the exile was prolonged over us. And all of it only on account of — [on account of] — causeless hatred. As our Sages of blessed memory said. And all of this comes only from looking too much at one's fellow. ## Segment 35
ג. עקר קדושת האמונה והחכמה דקדושה, שהם עקר החיים ואריכת ימים דקדושה, הוא בארץ ישראל, בחינת: למען ירבו ימיכם וגו', על האדמה. ובחוץ לארץ אין שום חיות כלל, רק על ידי מה שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיוץ ומדרשות, ומתפללין ולומדין וקורין קריאת שמע, על ידי זה ממשיכין קדושת ארץ ישראל גם בחוץ לארץ, כי הם בחינת מקדש מעט, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וזה עקר חיותנו בזמן הגלות. (הלכות ספר תורה, הלכה ד', אות יז):
For in truth one must judge every person to the scale of merit. For even though certainly one must speak with him and illuminate his mind and bring him out from what he needs to be brought out from — and all of this is the aspect of judgment and law [din u'mishpot] — as explained in the inner teachings — even so, one must overpower oneself with compassion to enter with one's fellow beyond the letter of the law [lifnim mishuras hadin]. Not to look at him for bad — only for good — [for good] — and to judge him to the scale of merit always. So that one can speak with him. And as is explained elsewhere — that this is the aspect of the commandment: "And you shall do what is right and good" [Deuteronomy 6:18]. From which our Sages of blessed memory derived [the obligation] to go beyond the letter of the law. And they also derived from this the law of bar metzra [the neighbor's right of first refusal] — which is the aspect of the commandment to strive to broaden one's fellow's boundary. And both are one. ## Segment 36
ד. ירושלים היא בחינת יראה שלמה ובושה ושפלות אמתי, שעל ידי זה עקר תקון האכילה דקדושה. (הלכות ערלה, הלכה ב', אות ד):
One who is on the lowest level — he must specifically find merit in himself — so as not to fall entirely, G-d forbid. And the essential purification and repentance of such a person is specifically through this. And this is the aspect of the purification of the parah adumah [the red heifer]. ## Segment 37
ה. אף על פי שאנו מתחננים כל כך שנים הרבה לשוב לארץ ישראל ועדין אנו רחוקים משם, אוף על פי כן אין שום תפלה וצעקה נאבדת, אפלו של הפחות שבפחותים, כי בכל צעקה ותפלה כובשין איזה חלק ונקודה מארץ ישראל, עד שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפלותינו, ואז נשוב לארצנו בקרוב. ואפלו מי שהוא פגום מאד, ואין לו כח בצעקתו ותפלתו לכבש איזה נקודה וחלק מארץ ישראל, אוף על פי כן צעקתו פועל הרבה, כי הוא בחינת מחאה, המבאר בדין חזקת קרקעות, שכל זמן שהוא מוחה, אז אין חזקת המחזיק מועלת כלום, על כן אף על פי שהם גזלו מאתנו ארץ ישראל, שהיא ארצנו ונחלתנו, ואין בנו כח להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו, אוף על פי כן אנו מתפללים וצועקים בכל פעם, שארץ ישראל היא שלנו, כי היא נחלתנו, ובזה אנו עושין מחאה להסטרא אחרא, שידעו שאין חזקתם[חזקה כלל, כי ארץ ישראל היא שלנו מאבותינו, וסוף כל סוף נוציא אותה מידם, בעזרת השם. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה', אות יב):
The essential teshuvah is to return from pride — from which come all the sins, G-d forbid. And to humble oneself and feel one's lowliness and insignificance in truth. For the essential teshuvah is the submission and the lowliness and a broken heart before G-d. Through this He forgives him for all the sins — and all the judgments are nullified from him. ## Segment 38
ו. הזכרת שמות הצדיקים הוא דבר נפלא ונורא מאד מאד ומועיל הרבה מאד לעבודת השם יתברך, כמבאר במקום אחר. גם מסוגל לזכות על ידי זה לארץ ישראל, כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל כי אם בכח הצדיקים אמתיים בבחינת: צדיקים יירשו ארץ וכו'. עין פנים ו"ימי נתן" בנסיעתו לארץ ישראל. (ועין לקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ד', אות ו, ובהלכות דברים הנוגעים בסעודה, הלכה ד', אות ו - ותבין יותר):
Our Sages of blessed memory said that for the severe sin of wasting seed, G-d protect us — teshuvah is not effective for it. And in truth this is fitting for it — as explained in the inner teachings. But in truth even so — there is nothing that stands before teshuvah. Only the essential repair is through the Tzadik of the generation — as is explained in the inner teachings. ## Segment 39
ערך ברית
There is nothing that stands before teshuvah. And even for the blemish of drops of the brain [tipei hamoi'ach] — about which our Sages of blessed memory said that teshuvah is not effective, as mentioned above — and likewise for those about whom the verse says: "All her returnees do not return, and they will not attain the paths of life" [Proverbs 2:19] — but in truth, truth is truth: teshuvah is effective for all sins. As we have already found many, many wicked people who blemished in drops of the brain, and denied the very foundation — and even so they were accepted — [accepted] — in teshuvah. ## Segment 40
א. עקר התגברות היצר הרע בכל אדם הוא בפגם הברית, ואחר כל היגיעות העצומות ורבוי המסירת נפש, שהצדיקים אמתיים מוסרים נפשם ממש בכל דור ודור בשביל תקון נפשות ישראל, עדין השטן והיצר הרע מרקד בינן ומתגרה בישראל, והעקר - בענין זה, כמו שמצינו בימי משה רבנו בעצמו, עליו השלום, כל היגיעות שהיו לו בשביל תקון נפשות ישראל, ובסוף ימיו בא בלעם הרשע, ימח שמו, והכשילם בפגם הברית, ולפעמים מוכרח הצדיק להסתלק ולמות ולמות בשביל זה, כי לפי עצם התפשטות הסטרא אחרא אי אפשר לו לגמר התקון בשלמות בחיים, רק לאחר הסתלקותו, ומזה הפגם באים כל המניעות והבלבולים והמלחמות והמחלוקות, המונעים את האדם מלהתקרב אל הקדושה ומעכבים אותו מלהוציא החיות הקדושה שלו בשלמות מכח אל הפעל, כי כל המניעות מלהתקרב אל הקדושה באים מטומאת קרי, רחמנא לצלן, כי קרי - לשון מניעה, כמו שפרש רש"י בפרשת בחוקתי על פסוק: אם תלכו עמי קרי, וזה: ואף אשר הלכו עמי בקרי; אף אני אלך עמם בקרי, הינו שמחמת פגם קרי, רחמנא לצלן, על ידי זה מזמין להם מניעות עצומות, שנקראים גום כן קרי, ומזה באין כל הצרות וכל הגלות, רחמנא לצלן, וזה: והבאתי אתם בארץ איביהם, כי על ידי זה מתגברים מאד כל האויבים והשונאים אל הקדושה, שמהם כל המניעות, ועקר התקון לשבר כל המניעות והאויבים הוא על ידי הרצון והחשק דקדושה, שעל ידי זה זוכיןלשבר כל המניעות. וזה שסים: ואז ירצו את עונם, הינו שיהפכו כל העוונות, שמהם כל המניעות, לרצון, ועל ידי זה: וזכרתי את בריתי יעקוב וגו', הינו שיעורר ויזכר השם יתברך זכות הצדיקים הגדולים שוכני עפר, שעקר תקון עוון זה - על ידם, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, ועל כן דיקא אחר הסתלקותם גומרין תקון עוון זה, שזה עקר תקון נפשות ישראל. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד', אות טו, יז):
Only — since they blemished so greatly — therefore they must join themselves together and be tested and stand in this trial of the distancing. That is, it is written of them that teshuvah is not effective for them. And when a person is foolish and senseless and has no compassion upon himself — not to destroy his world, G-d forbid — then he finds an excuse and exemption for himself to distance himself from teshuvah. Since it has already been written of him that teshuvah is not effective for him, G-d forbid. But one who thinks in truth about his purpose — and has compassion upon himself and considers his ways — for even so what will become of him in the end, and what will he do on the day of reckoning? Then — the more he finds and sees that they distance him further — the more compassion he has upon himself and he cries out to G-d from ever deeper in the depths of the heart. Until G-d looks down and sees from Heaven. For even though it has already been written of him that he is not accepted in teshuvah — even so he cries out to G-d about this itself: that he has blemished so greatly that they distance him so greatly. And even though I know that it is fitting to distance me because of the greatness of my blemishes — and certainly all that our Sages of blessed memory said is true and firm — even so, I know and believe that there are kindnesses of G-d, and such great — [great] — compassion before G-d, that He can also draw us close with compassion and receive us in complete teshuvah. For even so, did our Sages of blessed memory not say themselves: "There is nothing that stands before teshuvah." ## Segment 41
ב. עקר הענש, שעונשין להתלבש בבגדים צואים, חס ושלום, הוא רק על ידי פגם הברית, כמו שכתוב: ויהושוע היה לבוש בגדים צואים, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: על שהיו בניו נשואים נכריות, כי פגם הברית נכר בבגדים בבחינת: גם בכנפיך נמצא דם נפשות אביונים נקיים, שזה בחינת פגם הברית, שהוא כאלו שופך דם נקי, חס ושלום, כמובא. וכן עקר תקון הבגדים, שיהיה בבחינת בגדים לבנים, הוא תלוי בתקון הברית, כידוע. (הלכות חוקות העכו"ם, הלכה א'):
And then — when one merits to stand in this trial of the distancing, and even so returns in complete teshuvah — then G-d has compassion upon him and he draws close through this specifically — through having stood in this trial of the distancing. And this is the aspect of: the distancing is the ultimate purpose of the drawing close. ## Segment 42
ג. צריכין לזהר מאד לקדש את עצמו בשעת הזווג, כי כל העולם תלוי בזה, כי כל העולם לא נברא אלא בשביל כבודו יתברך, ועקר התגלות כבודו יתברך הוא על ידי הולדה, שנולדין ונתרבין בני אדם, שבהם תלוי עקר הכבוד, ועל כן כשמקדש עצמו אז ומכון להוליד בן, שיגדל כבודו יתברך, אזי נמשך על הולד רוח קדושה, וזוכה שיהיו בנים כשרים, שיתגדל כבודו יתברך על ידם, ואזי הוא מקים כל העולם על ידי זה. וכן להפך, חס ושלום, אזי נולדים בנים שאינם הגונים, ואין כבודו יתברך נתגדל על ידם, ועל כן זה שלא קדש עצמו אז וגרם כל זה, הרי הוא כאלו מחריב העולם כולו, כי עקר קיום העולם הוא על ידי הכבוד הנ"ל, ועקר הכבוד תלוי דיקא בהולדה כנ"ל. (הלכות כבוד אב ואם, הלכה ב', אות א):
The essential of all the blemishes of all the sins is in the aspect of the twenty-two letters. For one draws, G-d forbid, the letters that are in that thing which passes over him — to a place that draws them toward the sitra achra, etc., G-d protect us. For the essential vitality of all things is the letters within them — as is known. And therefore the essential repair is through speech — in the aspect of: "Take with you words and return to G-d" [Hosea 14:3]. And our Sages of blessed memory said: "He asks of you nothing but words." That is, one should multiply speaking holy words of cries and supplications and requests and songs and praises to Him, blessed be He. Until all the letters will be joined and repaired for good. And certainly this is a great and easy counsel — that everyone can fulfill. For one can merit teshuvah and the life of the World to Come through speech alone. Even if one does not merit to toil and labor in his service like the Tzaddikim and the upright who preceded us — who toiled and labored very, very greatly in many fasts and harsh and enormous mortifications. And even if, G-d forbid, what passes over him still passes over him — even so, if he does not allow himself to ever fall — and strengthens himself to speak words at the very least always before G-d — with cries and many supplications and requests to G-d — certainly in the end he will return to G-d. ## Segment 43
ד. כשאחד נוגע בממון חברו שלא כדין, שזה בחינת פגם המשפט, בחינת עושה עשר ולא במשפט, על ידי זה בא לפגם הברית. הברית. (הלכות דינים, הלכה ה', אות ג):
But the baal davar intensifies against a person to prevent him — [to prevent him] — even from this. And the essential [obstruction] is through the entanglement of livelihood — through which one does not engage fully even in this easy counsel to return to G-d through holy speech. And therefore one must remind himself every single time of the truth — that "it is not through strength that a man prevails" [I Samuel 2:9]. And livelihood does not derive — [derive] — through one's toil and labor alone — but everything comes through the kindness of G-d and His salvation. And worries and entanglements do not help at all for livelihood — on the contrary, they damage livelihood greatly. And therefore even a craftsman or businessman can find himself some hours in the day to engage in the recitation of Psalms and hisbodidus, etc. And through this he will certainly return to G-d for the life of the World to Come. ## Segment 44
ה. עקר תאות נאוף נמשך על ידי הגנבה של הבעל דבר, שגונב וחותר במחשבת האדם בכמה תחבולות וערמימויות וגנבות, עד שמביאו לידי הרהור, חס ושלום, ועל כן נסמך "לא תנאף" אצל "לא תגנב", כיעקר נאוף בא על ידי בחינת גנבה של הבעל דבר, וזה בחינת: אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך, הינו שהפסוק מוכיח: אם ראית גנב, שהוא היצר הרע, ותרץ עמו, ועל ידי זה: ועם מנאפים חלקך, כי באמת היה ראוי לך לזהר מאד מהגנב הזה, כי צריכין לשמר מחשבתו מאד, שלא ילכד ברשת הגנב הזה, ואתה - לא די, שלא שמרת עצמך ממנו, אף גם: ותרץ עמו, שנתרצית אחריו, רחמנא לצלן, ועל ידי זה: ועם מנאפים חלקך, כנ"ל. על כן צריך האדם לזהר ולהשמר מאד, שלא יהיה כרוך אחר המחשבות רעות, שמכניס היצר הרע בדעתו על ידי גנבותיו ותחבולותיו, רק ישתדל בכל כחו לגרש ולבער הגנב מקרבו, כי באמת הבחירה ביד האדם לגרשו, כי המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו, ושם עקר הבחירה. אשרי השומר מחשבתו היטב, קדוש יאמר לו. (הלכות גנבה, הלכה ד', אות ט):
Every person must strive greatly to seek and search after the lost things [avaidoas] all the days of his life. For this is the entire purpose of a person — who was created only for this: to seek after the lost things. Which are the aspect of the fallen sparks [nitzotzos hanefilim] — that are the aspect of things lost and cast away — that every person must strive greatly to seek and search after them all the days of his life. And especially if one has already sinned and blemished according to however he has blemished — especially the blemish of the bris, G-d forbid — through which he has now lost many more things himself. And one must search and seek after them greatly. And when one searches and seeks well — certainly he will find. For: "I toiled and did not find — do not believe" [Megillah 6b]. ## Segment 45
ערך בנים
And this is the essential teshuvah for sins — as it is written: "And you will return to G-d, etc. — even if your scattered ones are at the very end of the heavens — from there He will gather you, etc." [Deuteronomy 30:2–4]. And it is written: "And you will seek from there G-d your G-d and you will find, etc." [Deuteronomy 4:29]. For one must greatly seek and search after the paths of holiness. For all the distance a person is from G-d is on account of the aforementioned lost things — through which he goes and wanders like a lost sheep and cannot find the path of life. And therefore a person must strive greatly all his days to seek and search after his lost things. For this is the essential teshuvah as above. And if one searches and seeks well — certainly he will find all that is needed for the repair of his soul. And even at the time when he does not yet merit to find — even so, through every toil and searching he has already found much. For no toil and searching is ever lost at all. And certainly one has already found much through every single word and through every toil and searching. For lais re'usa tava d'is'avad [no good intention is ever lost]. And even if one sees nothing of what he has found — and it appears to him that he has still not found anything and he is still far from G-d as before — even so, one must believe with complete faith that certainly one has found much through the toil itself. As our Sages of blessed memory said: "I toiled and found — believe" [Megillah 6b] — believe — [believe] — specifically. Even though one does not yet see what he found. ## Segment 46
א. כל הבנים, שזוכין להוליד בקדושה על פי דת תורתנו הקדושה, כולם הם בבחינת תקון הברית, ועל כן מגיע הירושה לבנים, כי כל הממון והפרנסה נמשך נמשך מבחינת תקון הברית, ועל ידי שבניו שהם בבחינת בבחינת תקון הברית, מקבלין נחלתו ויגיעו, על ידי זה נמשך תקון לנפש הנפטר, כמבאר בפנים. (הלכות נחלות, הלכה ג', אות ב):
The essential teshuvah of every person is to return every single time from the evil thoughts in which he has been caught — to holy thoughts. In the aspect of: "Let the wicked abandon his way, and the man of iniquity his thoughts, and let him return to G-d" [Isaiah 55:7]. And this is the essential teshuvah: to return in one's thought from wherever one is — to holy thoughts. And even if one has gone astray in his thought however he has gone astray — even so, one must believe that in every way he disconnects himself in his thought from bad to good — it is precious in the eyes of G-d. For "He knows our formation, etc." [Psalms 103:14]. And the essential yetzer hara is the thoughts — as explained in the inner teachings. ## Segment 47
ב. עקר מצות הולדת הבנים הוא, כי כשמוליד נפש מישראל, הרי הוא מוסיף על הקבוץ של ישראל נפש אחת, שעל ידי זה נתרבו הבתים של הקדושה מאד מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב - לחשב, שעל ידי זה גורם להעלות שעשועים גדולים ונפלאים לפני השם יתברך, ועל כן עקר המצוה הוא להוליד בן כשר, בן, שיקים התורה והמצוות. ואם שלאו כל אדם זוכה, שיהיו בניו צדיקים וכשרים וכשרים גמורים, על כל פנים מאחר שהם בכלל ישראל, המאמינים בהשם בהשם יתברך ובתורתו, ואביו מחנך אותו מנעוריו לעסק בתורה ותפלה ולכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולהתוסף על על הקבוץ הקדוש הקדוש של ישראל להתפלל עמהם יחד בכל יום ולומר: שמע ישראל וגו' - הרי זה גורם שעשועים נפלאים לפניו יתברך, מאחר שהוסיף נפש לקבוץ הקדוש של ישראל, וגם אולי יפקון מנה בנין דמעלי, שיהיו צדיקים גמורים, ועל כן העקר - שיראה לחנך את בניו לילך בדרך האמונה הקדושה, כאשר קבלנו מאבותינו, כמו שכתוב: ושננתם לבניך וגו' ולמדתם אתם את בניכם וגו', בפרט לרחקם בכל מיני הרחקות מהכתות הרעות, שקמו בדורות הללו להעביר, חס ושלום, את נערי בני ישראל מעקר הדת הקדושה וללמד אותם חכמות חיצוניות ותנ"ך עם הבאורים הרעים וכו', כמפורסם. אבל מאחר שרב בני ישראל הכשרים מחנכים בניהם בדרך אבותינו אשר מעולם, שיבלו ימיהם רק על תורה ותפלה וכו', הרי הם מוסיפין נפשות קדושות לקבוץ הקדוש של ישראל, ונתרבין הבתים מאד, ועל כן שכרם הרבה מאד, ועל ידי זה תבוא הגאולה, כמו שכתוב: הקטן יהיה לאלף וגו', אני השם בעתה אחישנה. (הלכות פריה ורביה, הלכה ה', אות ב ג):
The matter of what is explained in the holy Zohar — that for the blemish of the bris, teshuvah is not effective. And yet it is explained in the sacred books that even for this teshuvah is effective. But the essential repair is: to cast aside one's own understanding entirely and to strengthen oneself in complete faith, etc. ## Segment 48
ג. איש ואשה הם בחינת שני הפכים, כי האיש מזריע לבן, שממנו עצמות וכו', והיא מזרעת אדם וכו' ולבן ואדם הם שני הפכים, ואי אפשר שיהיה הולדה כי אם על ידי בחינת שלום, שמחבר שני הפכים, והשלום נמשך על ידי אמונת חכמים, שעל ידי זה עקר ההולדה. (הלכות יבום, הלכה ג', אות ד):
The essential of all blemishes and sins, G-d protect us, derives from the aspect of theft [gezail] — that is, from the fact that a person presses the moment [dochek es hasha'ah]. Which is the aspect of theft — as explained in the inner teachings. For the yetzer hara is only present for its hour. And if a person stands firm in the trial for a small amount of time — then afterwards the yetzer hara is automatically nullified and departs from him. And therefore the essential repair of teshuvah is drawn through the great Tzaddikim who press the moment not at all — even in their prayer. And they pray only with compassion and supplication. Also these Tzaddikim do not use their powerful staff [mateh az] — except for the sake of subduing the evil within the congregation [edah]. And through this Israel merits teshuvah. Also because the essential distancing from teshuvah is through people who obstruct [mone'im]. For people are sometimes very great obstructors — more than the yetzer hara itself. That is, through their controversy and their mockery and the like — as explained in the inner teachings. And therefore through the truly righteous Tzaddikim who draw their Torah innovations in completeness of all the repairs — through this they receive power to punish the obstructors or at least to silence them. Through this the awakening of teshuvah is drawn in the world. ## Segment 49
ד. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: מי שאינו מניח בנים, נקרא מת. ומובא כן גם על פסוק: איש כי ימות ובן אין לו אבל מי שמניח בנים כשרים, נקרא חי אפלו אחר מיתתו, כי עקר המיתה נמשכת מפגם אמונת חכמים, כמבאר בפנים, ועל כן כשמניח בנים אחריו, שזה בחינת תקון אמונת חכמים, אינו נקרא מת, רק הוא חי גם אז על ידי תקון הבנים הכשרים, שעוסקין בתקון אמונת חכמים, שהוא כלל כל התורה. (שם, אות ה):
There is one who has blemished and sinned so greatly — until he is in the aspect of one who has robbed the multitude [gazal es harabbim]. Whose blemishes affect all of Israel, G-d forbid. And then his entire repair is to engage in the needs of the multitude [tzorchei rabbim] — as our Sages of blessed memory said: "One who robbed the multitude — let him do from it the needs of the multitude." And the essential needs of the multitude are to cause them to merit the eternal purpose. And the essential [means] is to strive to have a share in drawing the Torah innovations of the truly righteous Tzaddikim — through which all the repairs are drawn in completeness. Through which the essential drawing of the repair of teshuvah for all of Israel comes — as above. And one must strive greatly that they spread in the world — whether through supporting with money those who engage in this, whether in person, whether through other aspects. For every single person can merit to have a share in this. And through this he will cause the multitude to merit — in the aspect of the needs of the multitude. And this is the essential repair for all his blemishes — which are the aspect of one who robbed the multitude as above. ## Segment 50
ערך בטחון
What is brought in the holy Zohar — that for the blemish of the bris, teshuvah is not effective — but even so, through complete faith in the sages, even this sin can be repaired through the power of the holy Torah, which draws sweetening from the aspect of the supernal wisdom [chochmah ila'ah]. ## Segment 51
א. עקר עצבות ודאגות הפרנסה הוא מחמת שאין לו בטחון בהשם יתברך, ועקר פגם וחסרון הבטחון נמשך רק מבחינת הזמן והמקום, כי באמת השם יתברך משפיע שפעו הטוב תמיד, בלי הפסק רגע, רק כשההשפעה באה בזה העולם הגשמי, שהוא במקום וזמן, אזי מוכרח השפע להתלבש במקום וזמן, ועל כן אין השפע של פרנסה ועשירות נמשכת כי אם במקום וזמן ידוע, כמו שנראה בחוש, שיש זמן שהאדם מרויח, ויש - להפך, וכן במקום שבמקום זה מרויחין, ובמקום אחר - להפך, ומחמת זה עקר דאגת הפרנסה - מחמת שלפעמים נתעכב שפע פרנסתו, על כן עולה דאגת פרנסתו על לבו ודואג מה יאכל למחר, ומחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, וסוף כל סוף אינו משיג פרנסתו כי אם כשיבוא עתו וזמנו; ואם היה לו שכל אמתי והיה מאמין בהשם יתברך, שהכ,ל ממנו יתברך, רק שצריכין להמתין וליחל להשם עד שיבוא זמנו ועתו, ואז לא היה רץ ומתיגע אחר פרנסתו כל כך, כי השם יתברך יתן לו פרנסתו בעתו בסבה קלה, כי אף על פי שההכרח - שיעשה האדם איזה עובדא קלה בשביל פרנסה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: וברכך בכל אשר תעשה, כי אי אפשר להמשיך השפע בזה העולם, כי אם על ידי כלים, ועל כן מוכרחין לעשות איזה עסק ומשא ומתן, כי על ידי זה עושין כלים וצנורות לקבל השפע, אבל באמת אין העסק עקר כלל, רק עקר הפרנסה - מהשם יתברך ובהשגחתו לבד, כי אין אדם יודע במה משתכר, ועל כן אסור להאדם לדחק את השעה לרדף אחר הפרנסה ביגיעות גדולות, כאלו, חס ושלום, הפרנסה תלויה בזה לבד, כי אדרבא, על ידי זה נתמעט פרנסתו, כי כל הדוחק את השעה - השעה דוחקתו, כי אין צרך לו לעשות משא ומתן ועסק רק לצאת ידי מצות עשית משא ומתן באמונה, כדי לעשות איזה כלי וצנור לקבל ההשפעה כנ"ל, וכל מה שיעשה - יוצא בזה. וזהו: וברכך בכל אשר תעשה, הינו בכל מה שתעשה, יהיה מה שיהיה אפלו דבר קל וקטן, יברכך השם, כאשר נראה בחוש ברב בני אדם, שכמה פעמים שהם רצים ורודפים מאד אחר הפרנסה כמה זמנים ביגיעות גדולות, ואין עולה בידם שום רוח, ומאומה לא ישאו בעמלם, ואחר כך השם יתברך מרחם עליהם ומזמין להם פרנסה, ולפעמים אפלו עשירות גדול, בסבה קלה מאד, שהיא כמעט בלי שום דרך הטבע, וכל העולם מלא ממעשיות כאלו, שהם שכיחים מאד בעולם, כמעט בכל אחד ואחד שעוסק במשא ומתן, ואם היה לו שכל והיה סומך עצמו בתחלה על השם יתברך ולא היה דואג כלל, אזי לא היה צריך כלל ליגיעות כאלו, שהיו לו בחנם, וכשהיה מגיע הזמן, היה מזמין לו השם יתברך פרנסתו בסבה קלה כנ"ל, ולא די שאינו מרויח כלל על ידי על ידי דאגתו ועצבונו ויגיעות ויגיעות רבות וטרחות עצומות שלו שלו - אדרבא, הוא מפסיד שפע פרנסתו הרבה על ידי זה, כי באמת עקר שפע הפרנסה נמשכת מבחינת למעלה מהזמן והמקום, רק שבזה העולם מוכרח הפרנסה להתלבש בזמן ובמקום, אשר מחמת זה צריכין לעשות איזה עסק ומשא ומתן בשביל פרנסה כדי לעשות כלי, שתוכל השפע להתלבש בזה העולם כנ"ל ועל כן כשהוא מאמין שהכל מלמעלה, על ידי זה נתקשר הזמן והמקום לבחינת למעלה מהזמן והמקום, ואזי יש לו פרנסה בשפוע, כי הוא מקושר לשרש ההשפעות על ידי אמונתו ובטחונו בשם, אבל כשהוא רץ אחר פרנסתו ביגיעות גדולות, אזי הוא נמשך ונתקשר ביותר לבחינת מקום וזמן, ומפריד בין הזמן והמקום לבין בחינת למעלה מהזמן והמקום, ועל ידי זה נתרחק משרש ההשפעות, ועל כן קשה לו למצא פרנסתו ואפלו כשמגיע לו מעט פרנסה, בהכרח שתהיה ביגיעה גדולה ועצומה מאד. וזה: כל הדוחק את השעה - השעה דוחקתו, כי כל מה שנמשך אחר הזמן ביותר ודוחק את השעה, הוא נתקשר ונתאחז ביותר בבחינת זמן ומקום ונתרחק ביותר משרש ההשפעה, שהוא בבחינת למעלה מהזמן והמקום, ועל כן השעה דוחקתו - השעה דיקא, מחמת שנתקשר ביותר לבחינת שעה וזמן, ועל כן יש לו דחק יותר, כי נתרחק פרנסתו לזמן רחוק ולמקום רחוק ביותר, עד שלפעמים צריך לנוד על ידי זה למקומות רחוקים ביותר ובהמשך הזמן הרבה בשביל פרנסתו אבל הנדחה מפני השעה ומאמין, שהכל מהשם יתברך, ובוטח בהשם יתברך, שבודאי יתן לו פרנסתו בזמנו בסבה קלה, אזי הוא מקושר ביותר לבחינת למעלה מהזמן והמקום, ואז השעה נדחית מפניו, כי זוכה על ידי זה למעט ולבטל בחינת הזמן והמקום, ושולח לו השם יתברך פרנסתו במעוט זמן ובקרוב מקום. ואם היה זוכה האדם לבטחון חזק מאד, אזי לא היה צריך לעשות שום סבה בשביל פרנסה, והיה נעש הכלי והצנור של פרנסה על ידי הבטחון בעצמו, כי על ידי בטחון נעשה כלי לקבל השפע היורד מלמעלה, כמבאר במקום אחר. (הלכות רבית הלכה ג', אות א):
When a person sees that he has crookedness in his heart — especially when he has, G-d forbid, much crookedness in his heart — then he must make himself like an animal and set aside his mind entirely — as if he has no mind at all. And rely only on faith. And go only in temimus [wholeness] and peshitus [simplicity] alone. And then he merits afterwards to great da'as — the aspect of the expanded consciousness [moichin] of tefillin. ## Segment 52
ב. כל החסרונות והעניות והעניות והדחקות, שיש לאדם, הוא רק מחמת חסרון הבטחון, כי אם היה לו בטחון שלם בהשם יתברך, לא היה דואג כלל ולא היה חסר לו דבר, כמו שכתוב: ברוך הגבר אשר יבטח בהשם וגו', ובשנת בצרת לא ידאג. ועקר הבטחון הוא בחינת יראה בשלמות, דהינו שנשמר מיראות הנפולות ואין לו שום יראה נפולה, שאינו מתירא משום דבר, רק מהשם יתברך, אז הוא בודאי בוטח בהשם יתברך, כי זה עקר הבטחון - שלא יירא ולא יפחד משום דבר, רק מהשם יתברך לבד בבחינת: אבטח ולא אפחד, בחינת: באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי, הינו שיש לו בטחון שלם בהשם יתברך ואין לו שום יראה נפולה ושום פחד כלל, ואינו דואג כלל מה יאכל למחר, שזה בחינת יראות נפולות, שזהו עקר העניות - כשיש לו יראות נפולות, הואבודאי עני ממש, אפלו אם יש לו כל הון דעלמא, כי אפלו אם הוא עשיר גדול, הוא מלא דאגות וצער ויסורים ופחדים תמיד, וכל ימיו - כעס ומכאובות, ואין לו שום נחת ומנוחה ושום חיות כלל, והוא חי חיי צער יותר מכל העניים שבעולם, מחמת שבכל יום נתחדשין לו דאגות ופחדים חדשים מאדונים ושרים וכו' ומכמה וכמה מיני הפסדות, השכיחים ושאינם שכיחים, וגם מצטער בכל עת על רבוי ההוצאה שבביתו, כי נדמה לו כי ההוצאה יתרה על הרוח, וכיוצא בזה רבו מספר רבוי הדאגות שיש לכל אחד ואחד בפרטיות בלי שעור בכל יום ובכל עת ובכל שעה, ואין רגע בלא פגע, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מרבה נכסים - מרבה דאגה, וכל זה מחמת יראות הנפולות, מחמת שאין לו בטחון שלם בהשם יתברך כי אם היה לו בטחון בהשם יתברך בשלמות, בודאי לא היה מתפחד כלל, כי בודאי הכל ביד השם יתברך, והעשר והכבוד מלפניו יתברך, ואם ירצה השם יתברך שיהיה עני, חס ושלום, בודאי לא יוכל לשמר את עצמו מזה בשום אפן, וכן להפך, רק הוא מחויב לעסק באיזה עסק ומשא ומתן וה' - הטוב בעיניו יעשה, ומאן דיהב חיי - יהב מזוני. נמצא: כשיש לו בטחון בהשם יתברך ואינו דואג כלל מה יאכל למחר, זהו עקר העשירות בבחינת איזהו עשיר - השמח בחלקו, כי אין לו שום דאגה ופחד כלל, כי הוא בטוח בהשם יתברך, כי בודאי לא יעזבנו לעולם. (הלכות הרשאה, הלכה ג', אות כ):
All the crookedness in the heart of many people — who say that they are unable to engage in the service of G-d because of deficiency of livelihood and other sufferings and obstacles, G-d forbid — all of this derives from the aspect of the confusion of the question of tzadik v'ra lo, rasha v'tov lo [why the righteous suffer and the wicked prosper]. For this confusion confuses many people. And even one who does not enter this question into his thought at all — even so, all of — [all of] — the aforementioned words derive and flow from there. And the essential repair for this is only temimus and simplicity: to cast aside all the wisdoms — and not to contemplate at all regarding His ways, blessed be He. And to know and believe — and believe — that "the ways of G-d are straight" [Hosea 14:10]. And to overpower oneself in all that passes over him — to seize some good each day — as much as possible. For lais yoma d'lais bei tava [there is no day that does not have good in it]. And to not deliberate at all regarding His blessed judgments. For this is the essential faith: to believe that everything is from G-d — and not to contemplate at all regarding Him. For He is righteous and upright. And through this itself one sweetens the judgments. And merits to draw close — [to draw close] — to G-d specifically through all that passes over him. ## Segment 53
ערך בגדים
Every person must look into his own soul — that he not depart from the ways of true temimus. And to search his ways at all times. And to guard his soul very much — that the baal davar should not divert him from the truth, G-d forbid, through the futile wisdoms that are so common now in our many sins. And that he not invert truth to falsehood and transgression to commandment for him, G-d forbid. For this is the worst of all, G-d forbid. And he should remind himself at all times — that he is not pure in the matter of the desire for sexual union. And through this — the vessels — [the vessels] — of his brain are not in perfection. And even if he is established and known as a great scholar and pious person — even so, since he knows within his own soul that he is not pure and clear in this matter in full perfection as is proper — and therefore his grasp of the mind is not in perfection — therefore immediately when the baal davar wishes to divert him from the path of true temimus even by a single point — even though it seems to him that the Torah mandates such — he must fear for his soul and consider: perhaps — [perhaps] — he is erring in the matter. And this thought and view derives in him from the aspect of: "if he has not merited — it becomes for him a deadly poison", G-d protect us — said of one who has not yet merited the perfection of the vessels of the brain through the repair of the bris in perfection. Therefore — he — [he] — must be especially careful not to mislead himself and not to invert the words of the living G-d, G-d forbid. ## Segment 54
א. מחמת שהבגדים הם בחינת המדרגה התחתונה והחיצונה של הקדושה כנ"ל, על כן דרך החיצונים להתאחז בהן, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ובהבגדים נרשמים כל העוונות, וכן להפך - כל המצוות, כי על ידי המצוות נעשין לבושין וכסויין להנשמה בחינת חלוקא דרבנן, וכשהלבושין נקיים, הם שמירה גדולה, על כן צריך לשמר את הבגדים מאד כנ"ל. (הלכות ציצית הלכה א'):
And he must be especially, especially careful in this matter regarding controversy. As we have already seen many souls who went down to the pit alive, G-d protect us, through having multiplied controversy against the upright because of the error of their mind — and it seemed to them that their intention was for the sake of Heaven. As is explained in the inner teachings. And also for himself alone in the service of G-d — one must also cry out and wail greatly to G-d, that He lead him in the straight and true path always. Perhaps he will merit to draw close to G-d as is proper. And as King David cried out much about this — as explained in the inner teachings. For one needs a very great merit and a very great salvation and very great compassion — and great striving and great toil all the days of his life — to merit to weigh out his ways in truth at every time and to walk in the holy path truly and truthfully and not deviate right or left. And not to mislead himself in any matter, G-d forbid — on account of the imperfection of the vessels of his brain. But at the very least — when one guards himself from deviating at the very least from the ways of temimus — then he is at least certainly protected from utter stumbling, G-d forbid. For "he who walks in wholeness walks securely" [Proverbs 10:9]. ## Segment 55
ב. צריך לדקדק ביותר, שיהיו הבגדים נקיים בשעת תפלה, כי בגדים נקיים הם בחינת תקון הכללי, שעל ידי זה יוכל לדבר דבור המתקבל, ותפלתו נשמעת ביותר, ועל כן מי שהוא לבוש שעטנז, שהוא בחינת פגם הבגדים, כמבאר בפנים, על כן אין תפלתו עולה ומתקבלת. (שם):
Every person who feels in himself that he is not holy as is proper — must humble and nullify himself before G-d. And not wish to go in matters too great and too wondrous for him [gedolos u'niflo'os mimenu] — to draw upon himself the aspect of the holy spirit, the spirit of prophecy. Since he knows that he is far from this. And if he wishes to draw upon himself the aspect of visions and sights — he can cause himself even more and more ruin. As very many have stumbled in this. Rather, he must go in temimus and beseech G-d to be in his aid — to emerge from his insignificance. And to merit to sanctify himself as is proper. And then — if he merits and is worthy of receiving the holy spirit, through the path of holiness, in perfection — G-d who is good will do with him as He wills. ## Segment 56
ג. אנו צריכין להיות בדלין מן העכו"ם אפלו במלבושים, אפלו בלבישת המנעלים, וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בשעת הגזרה, אפלו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבר, כי המנעלים שלהם הוא מבחינת פגם כתנות עור, שנאחז בהם מחמת הנחש, בחינת פגם הברית וכו', ומנעלים שלנו דקדושה הם בבחינת תקון והזדככות כתנות עור, בבחינת: מה יפו פעמיך בנעלים, ועל כן יש אצלנו כמה דינים בלבישת מנעלים, כי אנו צריכין ללבש המנעלים על פי התורה הקדושה כדי לתקן ולזכך בחינת כתנות עור, ולא לחנם אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כתפלין כך מנעלים, עין פנים. (הלכות עכו"ם, הלכה א', אות ד):
In truth there is no person who does not have his hour [sha'ah]. But many lose their hour — in which they could have succeeded physically and spiritually — through their futile wisdoms. Through pressing the moment [dochek es hasha'ah]. As our Sages of blessed memory said: "Whoever presses the moment — the moment presses him." For G-d fulfills: "with the wholesome You act wholesomely, and with the crooked You act crookedly" [Psalms 18:27]. And since he is crooked and wishes G-d to immediately fulfill his desire — and when he does not have what he desires, he says that it is impossible in this way to serve G-d — it is thus found that he is crooked and deliberates regarding His blessed attributes. And then G-d also acts crookedly with him — and the moment presses him. ## Segment 57
ד. על ידי מצות הלבשת ערומים, בחינת: כי תראה ערום וכסיתו, זוכין להנצל מפגם הברית ומפגם תאות ממון, שהוא בחינת אנפין חשוכין, וזוכין להמשיך ש"ע [שלש מאות ושבעים] נהורין של אור הפנים. (הלכות גנבה, הלכה ב', אות ד):
But one who goes in temimus and truly believes that G-d is certainly righteous and upright — and that the sufferings and hardship he endures are all for the good — for his hour has not yet come. And fulfills: "It is good to wait in silence for the salvation of G-d" [Lamentations 3:26]. For sometimes G-d does not give the person the needs of his salvation immediately — until he multiplies prayer about this. For "G-d longs for the prayer of Israel." And also in prayer it is forbidden to press the moment — as explained elsewhere. And sometimes the salvation is delayed still for other reasons. And therefore one must go only in temimus — and believe in the uprightness of His blessed judgments — and always multiply prayer for everything. And then certainly the moment stands [favorably] for him. For certainly the hour of his salvation will come. And as is explained in the words of our Sages of blessed memory: "Whoever makes himself whole [mistemim] — the moment stands favorably for him, etc." ## Segment 58
ה. עקר אחיזת השקר ביותר הוא בהבגדים, כנראה בחוש, כי בגד בא"ת ב"ש - אותיות "שקר", וציצית הם התקון לזה. (שם, הלכה ה', אות טו):
One who goes in temimus — he is the essential beloved child before G-d, as explained in the inner teachings. And one who goes after the futile wisdoms and cunning schemes [armimiyos] of vanity — which are like actual divinations [nachushim mamash], G-d protect us — he is the aspect of crooked and twisted [ikaish u'fsaltal]. And G-d fulfills with him: "with the crooked You act crookedly" [Psalms 18:27]. And he is the aspect of one with a blemish [ba'al mum] — which is the opposite of wholeness [temimus] — which is the language of completeness [shleimus]. ## Segment 59
ערך גאות וענוה
The essential [means by which] G-d takes glory in Israel before all the nations is through their true ways of temimus. And this is the aspect of: "There are sixty queens, etc. — one is she, my dove, my perfect one [tamasi]" [Song of Songs 6:8–9] — specifically tamasi — the aspect of temimus. ## Segment 60
א. מי שזוכה לענוה אמתית, שהוא בחינת אין ממש, ומבטל את עצמו בתכלית השלמות אליו יתברך, הוא יכול למלך ולהשתרר ולהתפאר את עצמו בכל מיני התפארות, ואף על פי כן הוא ענו באמת, כמו שמצינו בגדולי הצדיקים, שהתפארו את עצמם בהתפארות גדול מאד, כמו רבי שמעון בן יוחאי וכן כמה תנאים ואמוראים, וכן משה רבנו עליו השלום ספר וכתב בעצמו כל הגדולות והנוראות שלו, ואף על פי כן לא התפעלו מההתפארות שלהם כלל, כי זכו לבטול כל ההרגשות, עד שעל ידי זה יכולין ורשאין להתפאר בכל מיני התפארות, ואף על פי כן זה דיקא עקר תכלית שלמות הענוה אמתית שלהם, אבל לאו כל אדם זוכה לזה בשלמות, על כן שאר כל אדם צריכין להתנהג בענוה ובשפלות, בפשיטות בבחינת: ונפשי כעפר לכל תהיה, בחינת שנעשה שכן לעפר בחייו, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. (הלכות תפלין, הלכה ו' אות ה):
Completed and finished. Praise to G-d, Creator of the world. ## Segment 61
ב. אף על פי שעקר הענוה הוא, שיהיה אין ממש, אוף על פי כן אסור להיות עצל ונבזה, שקורין "שלימזלניק", כי זה כמו ענוה פסולה, חס ושלום, כי צריך להיות חזק ואמיץ וגבור חיל מאד לעמד כנגד כל המונעים מעבודת השם בבחינת: ויגבה לבו בדרכי השם, כי כשמבטל עצמו נגד הבעלי גאוה, הרוצים להרחיקו מדרכי אמת, אזי על ידי הענוה שלו הוא נותן כח להגאות, שהם הבעלי גאוה הנ"ל, ועל כן ענוה פסולה הוא בחינת פגם הגאות. וזה היה הפגם של שאול, שהחיה את אגג על ידי שבטל דעתו נגד דואג, ושמואל הנביא הוכיחו על ענוה זאת: הלוא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה. והתקון היה על ידי מרדכי, שאף על פי שהיה ענו באמת בבחינת אין, אוף על פי כן לא רצה להכניע את עצמו נגד הבעלי גאוה, שהם בחינת המן, כמו שכתוב: ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ובאמת יש בענין זה משקל גדול ודק מאד, שצריכין להיות בבחינת אין ומה, ממש ואף על פי כן יהיה גבור חיל וחזק מאד נגד כל הרשעים והמונעים. (שם, אות כג):
Concluded: the book Aitzoas Yesharoas with the help of the Rider of the Heavens and the Arranger of the orders ## Segment 62
ג. עקר נפילת הנפש, חס ושלום - על ידי גדלות, שמשם עקר הנפילות, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, שעקר הנפילה - על ידי גדלות, כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל, כי השם יתברך בכל מקום, כי מלא כל הארץ כבודו, אך כשיש לו גדלות, אז אין אני והוא יכולין לדור וכו'. נמצא, שכל הנפילות הם על ידי גדלות, ועל כן אלו הנפשות, שנפלו כל כך עד שנתגלגלו בחיה, ועקר נפילתם היה על ידי גדלות כנ"ל. ועקר תקון כל הנפשות הוא על ידי ענוה, שזה עקר תחית המתים ותענוג עולם הבא, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, בחינת: הקיצו ורננו שוכני עפר - מי שנעשה שכן לעפר בחייו וכו', עין שם. ועל כן השחיטה, שהיא בשביל תקון ועלית הנפש, על כן היא במקום המשכת הצואר להכניע ולבטל את הגדלות, שהוא בחינת משכה דצוארה וכו'. (הלכות שחיטה. הלכה ג', אות ג):
(The following is from the translator, not from the original text.) ## Segment 63
ד. על ידי שיודע שפלותו באמת ומשים עצמו כעפר ממש, על ידי זה זוכה להסתכל על האמת לאמתו ושיתגלה לו אור האמת, עד שזוכה על ידי זה להתגבר בחשך, ורצון דקדושה, עד שנשבר על ידי זה כל המניעות, ויזכה להתקרב אל הקדושה ולהוציא כל הדברים שבקדושה מכח אל הפעל בשלמות. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד', אות יח):
These final sections bring the Aitzoas Yesharoas to its completion with some of its most philosophically profound teachings: ## Segment 64
ה. ומה שאמרו בבית שני בשמחת בית השואבה: אבותינו שהיו במקום הזה - אחוריהם וכו', ואנו ליה עינינו, והיו כופלים ואומרים: אנו ליה וליה עינינו, ופרשו שם בגמרא: דאמרי הכי, אנו ליה משתחוים וליה עינינו מיחלות, הינו כנ"ל, שהיו משתחוים ומודים להשם יתברך על גדל הישועות והחסדים הנפלאים שעשה עמהם לבנות להם בית המקדש מחדש, שזהו ליה אנו משתחוים, כי ההשתחויה הוא בחינת הודאה על העבר, אבל אוף על פי כן ידעו בעצמן כמה הם רחוקים עדין מהגאולה השלמה, ועל כן אמרו פעם שני: ועינינו ליה, שהוא: וליה עינינו מיחלות, כי בודאי אף על פי שכבר עזר לנו השם יתברך הרבה ישועה כזאת, אשר בעבדותנו לא עזבונו השם אלקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי אשור וכו', כמפרש בעזרא ונחמיה, אוף על פי כן עדין ליה עינינו מיחלות, שיגאלנו גאולה שלמה, שאין אחריה גלות. וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, כי גם עתה בתקף מרירות הגלות הזה, אנו רואים נסים וחסדים נפלאים בכל יום, כמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום: ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו', וצריכים להודות לו יתברך הרבה על זה, כמו שכתוב שם: וכל החיים יודוך סלה וכו' אבל צריכים לידע, שכל הישועות באים ממרחק מאד כנ"ל וצריכים בכל יום לצפות לישועה להלן בבחינת: ליה אנו משתחוים ומודים, וליה עינינו מיחלות. וזה שהזכירו בגנות הראשונים ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה - אחוריהם אל היכל השם ופניהם קדמה והמה משתחוים וכו', שהיו עושים דברים מגונים ומתעבים הרבה להכעיס, רחמנא לצלן, כמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה שם. והדבר תמוה, לכאורה, מה להם להזכיר בשמחתם גדל גנות אבותיהם. אך כל זה היה בשביל לבוא לשמחה והתחזקות בהשם יתברך ותורתו הקדושה, כי הזכירו גנות הראשונים, שנפלו לתעובים וטנופים כאלה, רחמנא לצלן, והכל היה מחמת גאות ורום לבב, שמביא את האדם לכל הרעות והצרות, רחמנא לצלן, ומשם עקר כל הנפילות, עד שיכולין לפל מאד מאד לצאת מעולמו לגמרי, כמו אלו שהזכירו, שעשו דברי שטות ותעובים כאלו, שהפכו אחוריהם אל ההיכל והתריזו וכו' - הנשמע כזאת?! וזאת צריכים לידע, שגם הם בודאי לא היו שוטים וכסילים, כי בודאי היו חכמים נפלאים להרע, כי זה ידוע, שדורות הראשונים היו חכמים יותר, אך כל נפילתם, שבאו לידי רעות כאלה, היה על ידי גאות ורום לבם, כי היה להם כל טוב, והיצר הרע וחמימות התאוות מתגבר בכל דור, עד שהפיל אותם בכל פעם, ובכל עת שנפלו, לא היו יכולים להתחזק לקרב עצמן להשם יתברך גם ממקום רחוק כזה, כי לא היו יכולים לסבל הקטנות והשפלות בעיני עצמן, כי בודאי הרחוקים מחמת תאוותיהם, כשרוצים אוף על פי כן לחתר חתירות ולהתקרב להשם יתברך, צריכים על כל פנים פנים להרגיש שפלותם ורחוקם ולבטח בעצם חסדיו יתברך, המתחדשים בכל עת, שגם הם יכולים להתקרב, אבל הם היו בעלי גסות הרוח ולא היו יכולים להשפיל עצמן ולהקטין עצמן כל כך, עד שנפלו בכל פעם, נפילה אחר נפילה, עד שהתגבר עליהם הרוח שטות, עד שנפלו לדברים תעוביים כאלה, ועל כן זכרו בשמחתם ההפך מכל זה ואמרו: אבותינו וכו', אבל אנו ליה ועינינו ליה, שכל מה שהשם יתברך מושיענו בחסדיו הנפלאים, אנו יודעים שהכל בחסד נפלא, ואנו ליה משתחוים ומודים על זה, ועדין ליה עינינו מיחלות, שיושיענו מעתה, כי עדין אנו יודעין רחוקנו ממנו יתברך, וזה עקר שמחתנו, שהושיע לנו ברחוק כזה לישועות נפלאות כאלה. (הלכות שלוח הקן, הלכה ה', אות יב):
The complete translation of Aitzoas Yesharoas spans 39 sections and over 300 individual entries — from Alef to Tav — gathered from the holy books Likutay Moharan and Likutay Halachoas of Rav Nassan of Breslov, of blessed and holy memory, together with portions from Likutay Aitzoas HaChadash and other sacred works. May we merit to fulfill them in truth, to return in complete teshuvah, and to do the will of G-d with a full heart. Amen, so may it be His will. ## Segment 65
ו. עקר הגאות וההתנשאות הוא בענין הממון והחפצים והעשירות של אדם, וכנראה בחוש, שרובם אובדים עולמם על ידי תאות ממון, והעקר - על ידי הגסות והגאות והכבוד, שכל אחד רוצה להתנהג למעלה ממדרגתו, ועקר פגם הגאות הוא נוגע בהבגדים ביותר, מחמת שהבגדים בשרשם הם גבוהים מאד בחינת: השם מלך, גאות לבש וכשפוגם בזה, חס ושלום, על ידי עוונותיו ונופל לגאות ורדיפת הכבוד דסטרא אחרא של תאות והבלי עולם הזה, אז עקר פגם הגאות על פי רב הוא בהבגדים, כנראה בחוש כמה וכמה אובדים עולמם על ידי רדיפתם אחר בגדים ותכשיטין, וכמבאר במקום אחר על פסוק: ותתפשהו בבגדו, וכל הפוגמים בזה, הוא בחינת עוות המשפט כי צריך כל אדם לפי מדרגתו ולפי מעמדו לזהר מאד לכלכל דבריו במשפט ולהתנהג בביתו כראוי לו, ולא לחמד ולהתאוות מה שאין ראוי לו, ולהסתכל בכל דבר רק על התכלית, שיגיע מזה כבוד להשם יתברך, ולבטל גאותו וכבודו של עצמו לגמרי, וכל זה הוא בחינת: יכלכל דבריו במשפט ומי שפוגם בזה, הוא בחינת עוות המשפט, והכהן גדול היה עוסק בהשומונה בגדים שלו שהיה לובש, שהיו יקרים מאד, ועל כולם - החשן והאפוד, שהיו בהם אבנים טובות יקרות מאד, והכהן גדול נשא כל זה על לבו לתקן בזה תאוות הנגידות והעשירות, ששם עקר אחיזת הגאות, שעקר אחיזתם הוא בבגדים, וזה בחינת חשן המשפט, שנשא על לבו, לתקן בזה עוות המשפט, ואף על פי כן גם הכהן גדול, בשעה שנכנס לפני ולפנים, היה צריך לפשט בגדי הזהב, ונכנס רק בבגדים לבנים, שזה בחינת מה שהכהן גדול, שלבש בגדים יקרים אלו, שיש בהם זהב ואבנים טובות, בקדושה גדולה כנ"ל, אוף על פי כן לפני ולפנים, במקום תכלית הקדושה עליונה, אסור גם הוא לכנס בהם, כי שם נתבטל העשירות וחמדת הזהב והאבנים טובות לגמרי, ואי אפשר לכנס לשם כי אם בבגדים לבנים לגמרי, שהם עקר תכלית שלמות התקון העליון בבחינת: בכל עת יהיו בגדיך לבנים, וזה רמז, שאפלו הצדיקים הגדולים, שיכולים לעבד את השם יתברך על ידי זהב ואבנים טובות וכו', אוף על פי כן יש גבוה מעל גבוה, ששם אסור לכנס בזה, כי אם בבחינת בגדים לבנים ממש, ושם עקר כפרת וסליחת כל עונות ישראל לטהר אותם בשלמות מאחיזת הבגדים הצואים, שעקר התגברותם - על ידי גאות וכבוד, כמבאר בפנים, ואי אפשר לבאר הכל והחפץ בחיים באמת, יבין מזה הרבה לבטל גאותו ולכלכל דבריו במשפט כנ"ל. (הלכות ערלה, הלכה ה', אות ז ח יג יד):
Na Nach Nachma Nachman MayUman! 🌟