# כח
כח
Source: https://ajew.org/reader/alim-litrufa/2/28
## Segment 1
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ב' וָאֶתְחַנַּן [ו' אב] תק"צ אַדֶעס.
Blessed be Hashem
## Segment 2
לַאֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי הָרַבָּנִי הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה. חַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
My beloved son, my dear one — may his light shine and radiate.
## Segment 3
בְּיוֹם ו' כָּתַבְתִּי לְךָ שֶׁבָּאתִי הֵנָּה לְשָׁלוֹם. וְתוֹדָה לָאֵל הָיִיתִי בְּכָאן בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ הֶעָבַר וְהָיָה הַכֹּל עַל נָכוֹן בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהָיוּ אֶצְלִי הַרְבֵּה אֲנָשִׁים אוֹרְחִים וּקְצָת בְּנֵי הָעִיר, וְדִבַּרְתִּי קְצָת דִּבְרֵי אֱמֶת אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ מֵהַמַּעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה', מִי יִתֵּן שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּלֵב יִשְׂרָאֵל וְיַעֲשׂוּ פְּעֻלָּתָם.
For his words are living and enduring and precious for ever
and for all eternity. For although they are words of simplicity
and wholeness — yet it is very heavy and very difficult to
receive them — on account of the multitude
of curtains and screens that separate — and the
confusions of mind of each person — and the foolishnesses of
each person that are called by the world: wisdoms. These
surround and twist the heart greatly in many bewildering
ways.
## Segment 4
וְהִנֵּה כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים הֵיטֵב בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם צְמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים בְּכָל יוֹם מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה, וְכֵן בִּתְחִלַּת הַתְּפִלָּה אוֹמְרִים מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה, וְכֵן בְּבִרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, וּבְוַדַּאי צְרִיכִים לְהַאֲמִין בָּזֶה בְּלֵב שָׁלֵם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וּקְצָת יְכוֹלִים לִרְאוֹת מֵרָחוֹק מִי שֶׁמֵּשִׂים לֵב לָזֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֶצֶם הַיְשׁוּעָה בִּשְׁלֵמוּת עֲדַיִן רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ מְאֹד מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נ"ט) "לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ", אַף עַל פִּי כֵן הַרְבֵּה הַרְבֵּה יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָם וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם עַל יְדֵי זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ, עַל יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת. שִׂים לִבְּךָ בְּנִי הֵיטֵב לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ מֵרָחוֹק מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ מְרִירוּת דִּמְרִירוּת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו יַמְתִּיקֵם וִיבַטְּלֵם מִמְּךָ מְהֵרָה, אַךְ מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ יְשׁוּעָתוֹ אֵלֶיךָ בְּכָל עֵת, וַאֲנִי מְקַוֶּה וּמְיַחֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף תִּצְמַח יְשׁוּעָתְךָ בִּשְׁלֵמוּת, וְתִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שֶׁל שַׁבָּת, לִקְבֹּעַ עַצְמְךָ עַל הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. רַק חֲזַק וֶאֱמַץ, מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וְאַל תַּשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁנִּכְנַס בְּלִבְּךָ, וְאַל תִּשְׁמַע לְדִבְרֵי מוּסָר שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחְרָא, הָאוֹמְרִים מוּסָר בַּלֵּב בִּשְׁבִיל לְהַחֲלִישׁ הַלֵּב וּלְרַחֵק מִמְּעַט הַטּוֹב שֶׁרוֹצִים לִתְפֹּס בּוֹ, לֹא תֹּאבֶה וְלֹא תִּשְׁמַע לָהֶם, כִּי אֵין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי תּוֹכָחָה וּמוּסָר כִּי אִם לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִמְּךָ הַרְבֵּה בָּזֶה (עַיֵּן לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, הִלְכוֹת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה הֲלָכָה ד אוֹת כז) שֶׁכָּל כַּוָּנַת הָ"רֵאשִׁית חָכְמָה" וּשְׁאָר סִפְרֵי מוּסָר שֶׁמּוֹכִיחִים וּמְבַזִּים הַרְבֵּה אֶת הָאָדָם, אֵין כַּוָּנָתָם לְהִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם לְקָרֵב. וְיוֹתֵר מִזֶּה צְרִיכִין לָשׂוּם לֵב בְּכָל עֵת לְהָבִין בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם הִתְרַחֲקוּת וְהִתְרַשְּׁלוּת עַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה וּמוּסָר שֶׁנִּכְנָס בַּלֵּב, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁהִתְעוֹרְרוּת הַתּוֹכָחָה וּמוּסָר שֶׁבָּא עַל הַלֵּב הוּא מֵהַקְּדֻשָּׁה מֵהַכָּרוֹז הַיּוֹצֵא בְּכָל יוֹם, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר אוֹרֵב תָּמִיד עַל הָאָדָם, וּבְכָל הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם יֵשׁ בָּהֶם שְׁנֵי בְּחִינוֹת דְּהַיְנוּ סַם חַיִּים וְסַם מָוֶת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יוֹמָא עב:) וְשַׂמְתֶּם זָכָה וְכוּ', עַל כֵּן עַל פִּי הָרֹב מְהַפֵּךְ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְרוֹצֶה דַּיְקָא עַל־יְדֵי זֶה לְרַחֵק וּלְרַשֵּׁל לֵב הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן צְרִיכִין לָשׂוּם לֵב לָזֶה הֵיטֵב, וּכְבָר מְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה עֵצוֹת אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וּבִפְרָט עַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא וְהַנִּשְׂגָּב שֶׁגִּלָּה אוֹר הָאוֹרוֹת עַל פָּסוּק אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן רפ"ב). הֲפֹךְ בַּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ וְסִיב וּבְלֵהּ בָּהּ, וּמִמֶּנָּה לֹא תָּזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה מִמֶּנּוּ. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיֶה הַדֶּרֶךְ הַזֶּה בְּעֵינֶיךָ כְּחָדָשׁ, לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הוּא רָחוֹק בְּתַכְלִית הָרִחוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ דַּיְקָא יְחַיֶּה וִישַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ שֶׁבְּעֹצֶם רִחוּקוֹ כָּזֶה, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן יֵשׁ בִּי מְעַט שֶׁאֵינִי רָשָׁע, אַף גַּם יֵשׁ בִּי כַּמָּה וְכַמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִכַּמָּה מִצְווֹת נוֹרָאוֹת שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִין בְּכָל יוֹם. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמַשְׁמַע דָּא דַּיֵּנוּ. אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וְכוּ' וְכוּ', אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת וְלוֹמַר דַּיֵּנוּ, עַל שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ הַחִדּוּשׁ הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה. מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁשָּׁמַעְנוּ עוֹד וָעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, עַד כֹּה הִגִּיעוּ דְּבָרַי הַמְעַטִּים הַמַּחֲזִיקִים הַרְבֵּה, יֶתֶר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ עַתָּה.
And the essential in what weakens a person's mind and makes
himself like a man of truth — until many of such so-called
wise men say in their hearts: what use will such words be to
me? For after all, I myself know the truth
— what I am doing and what is being done with me —
and so forth and so forth. Until one begins to distance
oneself from crying out and from supplications. And it is
written (Yerushalmi Berachos 9):
One day you abandon Me — two days I will abandon
you. Until, G-d forbid, days or years pass — and one
becomes very distant.
## Segment 5
דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָה שְׁלֵמָה בְּכָל עֵת.
Happy is the person who heeds him — to
be diligent at the doorways of his Torah and his holy
conversations day by day — to begin each time anew —
to long and yearn with new and holy yearnings and desires
— and to bring forth the longing from his mouth in words of
conversations and supplications and cries and pleas and
groanings and sighs — and to pour out his speech each day
like a son before his father — however it may be, however
it may be.
## Segment 6
נָתָן מִבְּרֶסְלֶב
Nussun of Breslov.
## Segment 7
וְשָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה. וּבִפְרָט לְבֶן אֲחוֹתִי יְדִידִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב אַיְיזִיק נֵרוֹ יָאִיר, הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ, וְאַל תִּכְעַס וְאַל תֶּחֱטָא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת כט:). הַרְגֵּל עַצְמְךָ מְאֹד בְּמִדַּת אֲרִיכַת אַפַּיִם. זְכֹר הֵיטֵב הֵיטֵב אֶת כָּל הַחֲסָדִים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כֵּן יוֹסִיף ה' עִמְּךָ אֶלֶף פְּעָמִים, רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לְקַבֵּל טוֹבוֹתָיו וַחֲסָדָיו בְּכָל עֵת, וְתַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיכֶם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הַכֹּל לְטוֹבַתְכֶם; מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה' לְהַרְגִּיל עַצְמְכֶם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בְּכָל יוֹם, אֲפִלּוּ בְּיוֹם שֶׁטִּרְדָּתוֹ מְרֻבָּה מִכָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים. כִּי אֵין נִשְׁאָר מֵהָאָדָם כִּי אִם מַה שֶּׁחוֹטְפִין לְעַצְמָן בְּכָל יוֹם, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם יוֹדְעִים בְּעַצְמְכֶם הָאֱמֶת.
And even if one cannot speak at all — let him strengthen
himself and prepare himself each time to cry out and to
plead — however he can, however he can.
## Segment 8
דִּבְרֵי דּוֹדְךָ אוֹהַבְךָ בֶּאֱמֶת לָנֶצַח.
For no cry and no word is ever lost —
and even a mere will-to-cry is not lost — for there is no
good desire that is ever lost.
[lait re'uta tava d'is'avad —
Aramaic]
## Segment 9
נָתָן הַנַּ"ל
[Hebrew: נָתָן הַנַּ"ל...]
## Segment 10
אֲהוּבִי בְּנִי, הָאִגֶּרֶת הַמֻּכְרָךְ פֹּה תִּרְאֶה לְחָתְמוֹ וּלְשָׁלְחוֹ מִיָּד לְיַד אָחִיךָ הוּא בְּנִי רַבִּי שַׁכְנָא נֵרוֹ יָאִיר, כִּי לֹא חָתַמְתִּי אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִקְרוֹתוֹ, כִּי יָדַעְתִּי עֹצֶם תְּשׁוּקָתְךָ לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה דִבְרֵי אֱמֶת מִמֶּנִּי, וְכָךְ יָפֶה לְךָ. כִּי צְרִיכִין דִּבּוּרִים הַרְבֵּה הַרְבֵּה, כֻּלָּא הַאי וְאוּלַי נִזְכֶּה לָבוֹא לְמַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִין לָבוֹא בָּזֶה הָעוֹלָם אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצַרְנוּ.
Happy are you, my son — if you strengthen
yourself to walk in the path you described. But even
more — you must urge yourself and strengthen yourself to be
the greater part of the day — nearly the whole of it — in
joy and gladness. To strengthen yourself to refresh your
mind — to gladden yourself in all the ways you heard from
me — whether through the good points, or through what we
have merited to know from such a light, or through who
has not made me a gentile — and the essential: through
mili d'shtuta u'vdichuta
(words of foolishness and jesting). And there is no need to
elaborate on this — for you have already heard much about
it. But for the sake of Hashem — do not forget one word of
your learning — for all of it is greatly needed by you.
And greatly you also gave me life — in what you wrote that
in your weakness you snatch a little learning each day. This
is the right approach — and thus it is beautiful for you to
accustom yourself: never to exempt yourself from words of
Torah, G-d forbid — even in the time of weakness and
preoccupation — and in every manner of confusion, G-d forbid
— for always one can snatch some good according to the ways
you heard from me.
And fulfil what our Sages, of blessed memory, said
(Menachos 99b):
Words of Torah — let them not be an obligation upon
you — and you have no permission to exempt yourself
from them. May my son be wise and gladden
my heart
[Mishlei 27:11] — and my
eyes are to Hashem that it should be fulfilled in you:
If my son is wise — my heart will rejoice — even I
[ibid.]. Amen.
The words of your father — who awaits that you return speedily
to your full strength — and who prays abundantly on your behalf.
Nussun of Breslov.
## Segment 11
נָתָן הַנַּ"ל
[Hebrew: נָתָן הַנַּ"ל...]