# מג

<div dir="rtl">מג</div>

Source: https://ajew.org/reader/alim-litrufa/2/43


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ג' צַו [ח' ניסן] תקצ"א בְּרֶסְלֶב.

</div>

My beloved son. [Yitzchok] I was very displeased with you — for all of last week I


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי מַחְמַד נַפְשִׁי הָרַבָּנִי הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה.

</div>

did not see your handwriting at all, and even before that you did not write me a


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, וְאֶתְמוֹל בָּאתִי לְבֵיתִי בְּשָׁלוֹם תּוֹדָה לָאֵל, וְהָיָה לִי כַּמָּה הַרְפַּתְקָאוֹת בַּדֶּרֶךְ, מֵחֲמַת קִלְקוּל הַדֶּרֶךְ וְהַפְשָׁרַת שְׁלָגִים, וְהָיִיתִי בְּאוּמַאן מִיּוֹם ב' פְּקוּדֵי עַד יוֹם ב' וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, וּבְשַׁבַּת קֹדֶשׁ הֶעָבַר הָיִיתִי בְּלַאדִיזִין.

</div>

proper reply as is your way. I did not know what this was or why — and how can
 you draw so many distractions upon yourself, to the point that you have no time


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וְהִנֵּה אִם אָמְנָם הוֹמֶה עָלַי לִבִּי מִמִּכְתָּבְךָ אֲשֶׁר אַתָּה צוֹעֵק בְּכָל פַּעַם בְּקוֹל מַר עַל שֶׁטֶף מַיִם רַבִּים הָעוֹבְרִים עָלֶיךָ בְּכָל עֵת, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ מֵעַתָּה. אַף עַל פִּי כֵן חֶדְוָה תְּקוּעָה בְּלִבִּי מִסִּטְרָא חֲדָא, מִמַּה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה חֹזֶק לִבְּךָ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁאַתָּה חָזָק בְּרָצוֹן וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ, אֲשֶׁר הֵמָּה יְקָרִים מְאֹד מְאֹד. מִי יִתֵּן, וְהָיָה לְבָבְךָ זֶה כָּל הַיָּמִים לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק בְּכָל עֵת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים, כִּי רְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה יְקָרִים מְאֹד מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ.

</div>

all week even to write me a letter? And
 my insides churned within me over this
 [מֵעַי הָמוּ לִי — me'ai hamu li: a biblical
 phrase of intense visceral anguish, drawn from Shir HaShirim 5:4 — "my insides


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וְדַע בְּנִי! וּזְכֹר הֵיטֵב, כִּי הָאָדָם לֹא בָּא לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הַתְּלוּיִים בּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים לג) "וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶאֱמוּנָה". וְצָרִיךְ הָאָדָם לְחַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּתְשׁוּקַת הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָאֱמוּנָה יְרוּשָׁה הִיא לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ, וְזֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה לִסְמֹךְ עַל אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם, אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, וּלְהַכְנִיס כָּל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ, וּלְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ בְּזֶה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת שְׁמַע "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כִּדְיוּטַגְמָא יְשָׁנָה, שֶׁאֵין הָאָדָם סוֹפְנָהּ אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה'. וְזֶה נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת קְרִיאַת שְׁמַע דַּיְקָא, כִּי עִקַּר עִנְיָן זֶה נֶאֱמַר עַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא כְּלַל וִיסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

</div>

churned for him" — and from the prophetic books where it expresses the prophet's
 overwhelming inward agitation. Reb Nussun reaches for this register to convey
 that the silence is not merely inconvenient but genuinely alarming]
 — thinking thoughts of who knows what is happening there. And
 the main source of my anguish is that I understand from this


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וְהִנֵּה בְּאֵלּוּ הַיָּמִים שָׁלַח ה' בְּלִבִּי שֶׁזֶּהוּ מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּקַבָּלַת אֱמוּנַת יִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹמְרִים תְּחִלָּה אֵלּוּ הַשְּׁנֵי תֵּבוֹת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", וְלִכְאוֹרָה הָיָה דַּי לוֹמַר הָעִקָּר הַיִּחוּד שֶׁהוּא "ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד". וְלָמָּה לָנוּ לְהַתְחִיל מִקֹּדֶם בְּאֵלּוּ הַשְּׁנֵי תֵּבוֹת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"? אַךְ אֵלּוּ הַשְּׁנֵי תֵּבוֹת בָּאִים לְעוֹרֵר לֵב הָאָדָם שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ וְלִבּוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב, לְמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, וְשֶׁיִּהְיֶה בְּעֵינָיו חָדָשׁ לְגַמְרֵי בְּכָל עֵת. וְעַל כֵּן אוֹמְרִים תְּחִלָּה "שְׁמַע" יִשְׂרָאֵל, כִּי כְּשֶׁמַּשְׁמִיעִין דָּבָר חָדָשׁ אוֹמְרִים תְּחִלָּה: 'שְׁמַע הֵיטֵב מַה שֶּׁאֲסַפֵּר לְךָ', וְזֶהוּ בְּחִינַת אֵלּוּ הַשְּׁנֵי תֵּבוֹת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם אֱמוּנַת הַיִּחוּד לְעוֹרֵר לֵב יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּטּוּ אָזְנָם וְלִבָּם הֵיטֵב לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁאוֹמְרִים, שֶׁיִּהְיֶה בְּעֵינֵיהֶם כַּחֲדָשִׁים דַּיְקָא. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת יג) עַל פָּסוּק זֶה "שְׁמַע" - 'הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ', הַיְנוּ הַטֵּה אָזְנֶיךָ וּשְׁמַע הֵיטֵב הֵיטֵב מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ, וְלֹא יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּדָבָר יָשָׁן חַס וְשָׁלוֹם. אַף עַל פִּי שֶׁיְּסוֹד הָאֱמוּנָה יְשָׁנָה מִכְּבָר מֵאֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וְזֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה, אַף עַל פִּי כֵן אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ וּלְקַבֵּל בְּלִבְּךָ הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ. וְעִנְיָן זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לֹא בִּכְתָב וְלֹא בְּעַל פֶּה, כִּי הוּא לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּא וְלִזְחֹל וְלִרְעֹד מֵהִתְנוֹצְצוּת אֲמִתַּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ, אֲשֶׁר אָנוּ זוֹכִין לְהַאֲמִין בְּחַי הַחַיִּים בְּהַיָּחִיד נִצְחִי הַקַּדְמוֹן הַבּוֹרֵא הַכֹּל בְּחַסְדוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ לָנֶצַח.

</div>

that you are not persevering amid the distraction at the doors of Torah and prayer
 as I have taught you. And until when — until when — will your distraction be so very, very hard? And
 I have already warned you greatly that it is, G-d forbid, forbidden to push off
 to tomorrow — for the main thing is to snatch each and every
 day what one can of good — and I have already spoken with you and written
 to you very, very much about this. And how could you not snatch one hour to write


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וּבָזֶה יָכוֹל כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא, כִּי "מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה". וּבִפְרָטִיּוּת אַתָּה בְּנִי חֲבִיבִי אֲשֶׁר אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, וּכְבָר סִפַּרְתָּ לִי הַרְבֵּה בְּמִכְתָּבְךָ, אַךְ אֵיךְ שֶׁהוּא חֲזַק וַחֲזַק לְקַבֵּל דְּבָרַי אֵלֶּה לְחַזֵּק אֶת עַצְמְךָ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשְׁךָ בְּכָל עֵת בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר זָכִינוּ לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וּלְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּבְצַדִּיקָיו הָאֲמִתִּים, וְתַרְגִּיל עַצְמְךָ לִשְׂמֹחַ בָּזֶה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת מֵחָדָשׁ, וְתַכְנִיס בְּלִבְּךָ הֵיטֵב וְתִזְכֹּר הֵיטֵב מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם: 'אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרוּשָׁתֵנוּ אַשְׁרֵינוּ' וְכוּ'. כִּי כַּמָּה אֲנָשִׁים אוֹמְרִים זֹאת בְּכָל יוֹם, וְאֵינָם יוֹדְעִים מֵחַיֵּיהֶם וּמִשִּׂמְחָתָם הַגְּדוֹלָה, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם גַּם הֵם חַיִּים רַק מִזֶּה, כִּי רַק זֹאת חַיֵּינוּ וְקִיּוּמֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ". אַךְ מַה טּוֹב וְיָפֶה מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל עַל כָּל פָּנִים לֵידַע מֵחַיָּיו, שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין שׁוּם חַיּוּת וְטוֹב אֲמִתִּי כִּי אִם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁזָּכִינוּ כֻּלָּנוּ מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, וּבֵין שֶׁיִּהְיֶה מָמוֹן וּבֵין לָאו, סוֹף כָּל סוֹף הַזְּמַן וְהַיָּמִים עוֹבְרִים כְּצֵל עוֹבֵר, וְלֹא יִשָּׁאֵר כִּי אִם חַיּוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁזֶּה הַחַיּוּת יִתְקַיֵּם לָעַד וְלָנֶצַח, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיֶּמֶת' וְכוּ', וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן בֵּין טוֹב וְכוּ' צָרִיךְ לֵידַע שֶׁמְּלֻבָּשׁ שָׁם חַיּוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּקַיֶּמֶת הַכֹּל, וְצָרִיךְ לְהַטּוֹת לִבּוֹ הֵיטֵב לָזֶה. וְצָרִיךְ לְקַיֵּם וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל עֵת פָּסוּק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שְׁמַע הֵיטֵב בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמְּלֻבָּשׁ שָׁם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ אַחַר כָּךְ בְּפָרָשָׁה זֹאת "וְאָהַבְתָּ וְכוּ' בְּכָל לְבָבֶךָ וְכוּ' בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךְ וּבְלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" וְכוּ'. דְּהַיְנוּ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ הֵיטֵב מִשָּׁם אֱמוּנַת יִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יְכוֹלִין לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, יָתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ, וְגַם כִּי הִגִּיעַ זְמַן הַמִּנְחָה וַה' בְּרַחֲמָיו יְחַזֵּק לְבָבְךָ שֶׁתִּזְכֶּה לַחֲטֹף תּוֹרָה וּתְפִלָּה הַרְבֵּה וּצְדָקָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מֵהַצֵּל הָעוֹבֵר הַזֶּה, לְמַעַן יֵיטִיב לְךָ לָנֶצַח.

</div>

me a letter as is proper? Now see to reply to me at once as is proper — and then I will see to write you
 at greater length with the help of Hashem Yisborach. More than this there is no
 need to extend — for the time of the Shacharis
 prayer has arrived. The words of your father — who awaits that you return to fixing yourself at
 the doors of Torah and prayer in truth — and who intercedes on your behalf. Nussun of Breslov.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָתְךָ לָנֶצַח.

</div>

And if we still do not merit to this — at least now it is fitting to pour out our speech greatly like water before the face of Hashem — where are we in the world? — we have already counted more than six weeks, and still have not purified ourselves to feel the fear of Shavuos. May the Good G-d atone and protect us — and draw upon us in His mercy His great fear — that there be fulfilled in us: and in order that His fear be upon your faces so that you not sin [Sh'mos 20:17] — and through this may we merit great joy — as it is written: rejoice with trembling [Tehillim 2:11].