Anava (Humility) - ערך הענוה

'ומגלים לו רזי תורה' - מלבד הפשט שמגלים לו סודות התורה, יש להעמיס עוד כוונה בזה, שיזכה להוציא מהסוגיא את ההלכה, כמו שאמרו בסוטה [דף כא.], שכיון שהתורה לשמה מלבשתו ענוה ויראה, ממילא זוכה לכוון לאמתה של תורה, וכמו שכתוב בעירובין [רף יג:] ''מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין וענותנים היו''. ודברים הסתומים נגלים לו להלכה ולמעשה. וכך כתב הגאון בעל שבות יעקב בעיון יעקב [יומא כו.]: על מה שאמר רבא, [שם], שלא מצוי תלמיד חכם שמורה אלא או שבא משבט לוי או משבט יששכר.

לוי שכתוב [דברים לג י]: ''יורו משפטיך ליעקב''. יששכר, שכתוב [דברי הימים - א, יב, לג]: ''ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל''. ונאמר גם שבט יהודה, שכתוב [תהלים ס, ט]: ''יהודה מחוקקי''. להוציא מהסוגיא את ההלכה התכוונתי. והקשה בעיון יעקב, מזה שאמרנו לגבי דוד [סנהררין צג:]: ''וה' עמו''. שהלכה כמותו בכל מקום, ויש לומר: ''שאני דוד שהיה עניו מאד'', שנאמר [שמואל - א יז, יד]: ''ודוד הוא הקטן''. ודרשו חז''ל [מגילה יא.]:

''הוא בקטנותו מתחילתו ועד סופו, כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה'' דהיינו אחיתופל, שקראו אלופי ומיודעי [מהרש''א]. וכן במועד קטן [דף טז:] שלא רצה לישב בבית המדרש אלא על גבי קרקע, אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני, שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה. ובעירובין [דף נג.] דוד דגלי מסכתא כתוב בו, ''יראיך יראוני וישמחו''. [פירש רש''י, שהיה יגע בתורה ומורה הוראות, כמו שאמר בברכות [דף ד.]:

ידי מלוכלכות בשפיר ושליא לטהר אישה לבעלה, והיה שואל את מפיבשת: מפיבשת רבי, יפה דנתי? יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טיהרתי? יפה טימאתי? וכו']. שהיה לו כח להתיר, ולהוציא מהסוגיא את ההלכה. וכל זה בגלל הענוה.