Segment 1
כן אמרו [בסוטה ה.]: שיהיה בנידוי מי שיש בו גסות הרוח ואפילו מקצת. ולכאורה יש לשאול הא כיצד אמר לנו התנא ''מאד מאד'' הוי שפל רוח, והרי במשה נאמר: ''עניו מאד'', ולא ''מאד מאד'', אלא הבט וראה סיום הפסוק במשה רבנו: ''מכל האדם אשר על פני האדמה'', ולמה כל האריכות הזאת, הרי הכל יודעים שהאדם על פני האדמה, ולא על פני רקיע השמים, אלא כונת הפסוק היא: האדם שהוא על פני האדמה, דשייף עייל שייף נפיק, פירוש: כפוף נכנס לבית המדרש כפוף יוצא ממנו, [סנהדרין פח:]: ומקיים בעצמו ''מאד מאד הוי שפל רוח'', כדברי רבי לויטס.
Segment 2
ריבוי יתר היה למשה רבנו, שהיה עניו מאד [מאד שלישי], יותר מן האדם שהוא שפל רוח ''מאד מאד''. וענותו גדולה מן הכל.