Anava (Humility) - זכות הענוה

במסכת עירובין [דף נד.] נאמר: מהו שכתוב [במדבר כא, יח]: ''וממדבר מתנה''? אם משים אדם את עצמו כמדבר הזה שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו, והתורה ניתנת לו במתנה. וכיון שניתנה לו תורה במתנה, נחלו אל, שנאמר: [שם] ''וממתנה נחליאל'', וכיון שנחלו אל, עולה לגדולה, שנאמר [שם]: ''ומנחליאל במות'', ואם הגיס ליבו - הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר [שם]: ''ומבמות הגיא'', ואם חוזר בו, הקדוש ברוך הוא מגביהו שנאמר [ישעיה מ, ר]: ''כל גיא ינשא''. ובכלל מדת הענוה, שלומד מכל אדם, וכמו שאמר בן זומא [ריש פרק ד דאבות]:

''איזהו חכם הלומד מכל אדם'', שנאמר [תהלים קיט, צט]: ''מכל מלמדי השכלתי'', ובכלל זה המודה על האמת, שאינו בוש לומר טעיתי, וכמעשה של משה רבנו בויכוחו עם אהרן אחיו [ויקרא י, כ]: ''וישמע משה וייטב בעיניו'', ומבואר בזבחים [דף קא:]: ''לא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי''. וכן אמרו חכמים [קידושין מט:]: ''סימן לגסות הרוח עניות דתורה''. במסכת בבא מציעא [דף פד:], נאמר על שלשה שענותנים הם: האחד יהונתן בן שאול, שנאמר [שמואל - א כג, יז]: ''ואתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה''.

רבן שמעון בן גמליאל אמר לבנו רבי יהודה: ''אתה ארי בן שועל''. בני בתירא, שראו את הלל שעלה מבבל שהיה גדול בתורה, עזבו את נשיאותם, והושיבוהו בראש הישיבה, ומינוהו נשיא עליהם [פסחים סו.]: ובירושלמי פסחים [פרק ו הלכה א]: יהונתן בן שאול ובני בתירא, הניחו את כתרם בעולם הזה, וירשו חיי העולם הבא. עיין שם. ובמסכת עבודה זרה [דף כ:] מובא, כי בשורת הגאולה תוקדם אצל הענוים, וכמו שכתוב [ישעיה סא, א]: ''רוח ה' אלוקים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים'', הא למדת שענוה גדולה מכולם.

וכן אמרו בירושלמי [שבת פרק א הלכה ג]: ובמדרש [שיר השירים פרשה א סי' ט]: מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה, שנאמר [תהלים קיא, י]: ''ראשית חכמה יראת ה''', וכתוב [משלי כב, ד]: ''עקב ענוה יראת ה'''. ועיין בתוספות עבודה זרה [רף כ: דיבור המתחיל ענוה], דמה שאמרו במסכת דרך ארץ [פרק ו]: ''שלשה דברים שקולים זה לזה, יראת חטא, וחכמה, וענוה''. הכונה שלא מספיק זה ללא זה, והחוט המשולש לא במהרה ינתק. עיין שם.