Anava (Humility) - להתרחק מהגאוה אפילו במחשבה

כשנכנסה בליבו של האדם רוח שטות לגאוה, כל זמן שהוא לא מוציא את הגאוה מן המחשבה לפועל, במעשה או בדיבור, עדיין יוכל בקלות להוציאה מליבו. אבל אם הורגל במידת הגאוה אינה עוזבת אותו עד שבא לידי עניות כמו שמצינו בפרק במה מדליקין [שבת לג.]: ''אמרו חכמים: סימן לעבירה - רעב. סימן לשנאת חינם - ירקת, [ירקון] - צהבת סימן לגסות הרוח - עניות, סימן ללשון הרע - אסכרה''. ועוד דהגמרא בסנהדרין [דף קא:] מביאה, אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיתה בו בירבעם טרדתו מן העולם הבא, שנאמר [מלכים - א יב, כו]:

''ויאמר ירבעם בליבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם לעשות זבחים לה', ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה'' וכו' אמר ירבעם: הלכה היא שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי יהודה בלבד [סנהררין קא:]. כיון שיראו שרחבעם יושב ואני עומד יגידו שהוא המלך ואני העבד, ואם אני ישב בעזרה אז יהרגוני שאני מורד במלכות. ופה רואים את הגאוה של ירבעם. מיד ''ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב'' [מלכים - א יב, כח] ואמר להם, הנה אלוקיך ישראל, וישם את העגל האחד בבית אל.

במה התייעץ? אמר רב נחמן בר יצחק שהושיב רשע עם צדיק ואמר להם: מלך אני? אמרו לו: כן, אמר להם: כל מה שאומר לכם תעשו? אמרו לו: כן, אמר להם: אפילו לעבוד עבודה זרה? אמרו לו הצדיקים: חס ושלום! אמרו הרשעים לצדיקים: וכי יעלה על דעתכם שאדם כזה גדול כמו ירבעם בן נבט ילך לעבודה זרה?! אלא רוצה לנסותכם שתישמעו לו, ושמעו לעצתם וחתמו לו שמסכימים, ושוב לא היו יכולים לחזור בהם. ואף אחיה השילוני טעה וחתם באותו מעשה של ירבעם, שהרי הוא היה צדיק גדול שנאמר: [מלכים ב, ל]:

''ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני וכו''' וכתוב פסוק אחרי: ''והוא לא שמר ללכת בתורת ה''' וכו', מה גרם לו להשתנות הרי היה צדיק? אלא ראה את חותמו של אחיה השילוני שחתם לעבודה זרה, וטעה והלך בעצת ירבעם, מכאן רואים שגסות הרוח מפילתו מחיי העולם הבא. ואמרו במס' עבודה זרה [דף יח:]: אמר רבי הושעיה: כל המתגאה נופל בגיהינום, שנאמר [משלי כא, כד]: ''זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון'' ואין עברת אלא גיהינום שנאמר [צפניה א, טו]:

''יום עברה היום ההוא'', ותלמיד חכם שמתגאה בלימודו שהוא תלמיד חכם עונשו גדול, כמו שאמרו במס' בבא בתרא [דף צח.]: אמר רב יהודה: כל המתגאה בטלית של תלמיד חכם ואינו תלמיד חכם אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. ופירש הנפש יהודה: טלית של תלמיד חכם שבגדיו לא ניראין מתחתיו טפח משום צניעותא. ועושה כן מי שאינו תלמיד חכם ומתגאה, הוי גסות הרוח ואין נכנס למחיצתו של הקדוש ברוך הוא. ויותר מזה אמרו שאפילו הוא חכם גדול ומתגאה בחכמתו ומהלל את עצמו תורתו משתכחת ממנו כמו שאמרו בגמרא [פסחים סו.]:

שהילל הבבלי שעלה מבבל והיה בקי בהלכות פסח וכשהגיע לישראל מינוהו נשיא עליהם, והחל דורש להם והתחיל לקנטרן, אמר להם: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם?! עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. ושאלו אותו: רבי, אדם שלא הביא סכין מערב שבת לשחיטת הפסח מה דינו? וענה להם: הלכה זו שמעתי ושכחתי. מכאן שחכם גדול שמתגאה משתכחת ממנו תורתו, ואדם שנתלבש במידת הענוה ראוי שתשרה עליו שכינה [כמו שלמדנו בנדרים בפרק המודר לח. א].