Anava (Humility) - ונפשי כעפר לכל תהיה
ונפשי כעפר לכל תהיה
Source: https://ajew.org/reader/anava/1/73

Segment 1
HE:
מעשה ברבי יהונתן אייבשיץ, שאחר שנבחר לרבה של קהילת אלטונה והמחוז, וילך למסעיו להגיע למחנה קדשו, ויקר מקרהו שהגיע בערב יום הכיפורים לעיירה אחת הסמוכה לקהילת קודש אלטונה, והחליט לשבות שם ביום הכיפורים. בערב יום הכיפורים לקח את המחזור בידו והלך לבית הכנסת של העיירה, להתפלל מנחה, ונזדמן לו שעמד בתפלה אצל ישיש אחד שהיה מתפלל קצת בקול רם. וכשהגיע בסוף התפלה ''על חטא'' היה מתרגם כל פיסקא בלשון גרמנית, ואומר הכל בבכיות ובדמעות שליש.

Segment 2
HE:
ולבסוף הגיע ל''אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי, עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה'', ואז געה בבכייה, והוריד כנחל דמעה. רבנו יהונתן התרגש מהתפלה הזאת שנאמרה בהתרגשות רבה. כשסיים את תפלת המנחה, שאל השמש את רבנו יהונתן: איפה רצונו לשבת בבית הכנסת ביום הכיפורים? השיב לו: בבקשה להושיבני על יד הזקן הישיש הזה, שאולי אבנה גם אנכי ממנו להתפלל בהתרגשות. כך היה בתפלת ערבית ושחרית של יום הכיפורים, המשיך הישיש להתפלל בדמעות שליש, בהתלהבות והתרגשות רבה.

Segment 3
HE:
בעת קריאת התורה שחרית, העלה הגבאי של בית הכנסת ארבעה אנשים, ונגש לזקן הישיש הזה להזמינו לעליית חמישי. הלה נעלב מאד שלא ניתנה לו עליית שלישי או רביעי, שהן עליות מכובדות יותר, עמד על רגליו והסתכל בגבאי, ומדד אותו בעיניו, מכף רגלו ועד קודקודו, ופער פיו עליו לאמור: ''הדיוט וטיפש! לפלוני נתת עליית ''שלישי'', ולאלמוני עליית ''רביעי'', ואלו לא הגיעו לקרסולי בחכמה ובמניין, ולי אתה נותן עליית ''חמישי''?!, מי שמך לגבאי עלינו?! הכבד ושב בביתך!'' וכהנה צוחות צוח על הגבאי.

Segment 4
HE:
רבנו יהונתן השתומם למראה עיניו ולמשמע אוזניו. האם זהו שאמר עתה: ''עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי והרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה''?! הגבאי הזמין איש אחר לעליית חמישי, והמשיכו את קריאת התורה. כשסיימו את תפילת מוסף, הוכרזה הפסקה בין מוסף למנחה. ורבנו יהונתן ניצל את ההזדמנות של ההפסקה, ופנה בתמיהה לישיש היושב לצידו:

Segment 5
HE:
מדוע החרדת עלינו את החרדה הזאת, ופערת פיך על הגבאי?! ואיה איפה פיך האומר ''הריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה''?! אמנם רבים אומרים כן, ללא שימת לב על מה שמוציאים מפיהם ומבטאים בלשונם, אבל אתה שתרגמת כל קטע מן התפלה בגרמנית, ובהתרגשות רבה, ובדמעות שליש, עליך לא שייך לומר כן! ויען אותו הישיש לאמור: תמהני על שאלת כבודו. הלא כשדיברתי בתפלה, עם הקדוש ברוך הוא דיברתי, שכן הנוסח מתחיל:

Segment 6
HE:
אלוקי! עד שלא נוצרתי איני כדאי וכו', ובעמדי לפני השם יתברך מלך מלכי המלכים, מה אני ומה חיי?! ולפני הקדוש ברוך הוא עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, והריני ככלי מלא בושה וכלימה, לא כן לפני הגבאי ההדיוט הזה שלא הגיע לקרסולי בחכמה ובמניין, שלא היה לו לתת לי רק עליית חמישי?! ואז אמר רבנו יהונתן: עתה הבנתי מה שאמרו חז''ל [בחולין פט.]: גדול מה שנאמר במשה רבנו יותר ממה שנאמר באברהם אבינו, שאברהם אמר [בראשית יח, כז]: ''ואנכי עפר ואפר'', אבל יש בו ממש על כל פנים, ואילו משה רבנו אמר [שמות טז, ז]:

Segment 7
HE:
''ונחנו מה'', דהוי כי חירגא דיומא, שאין בו ממש, [פירוש חירגא דיומא - כשיש ארובה באמצע החדר, והשמש זורחת דרך הארובה, נראה בבית כעין עמוד שרוחשים שם כפסולת הנסרים, ואך כשבאים למשש אותם בידיים, נוכחים שאין בהם ממש כלל. [ועיין יומא כ: ונדרים ח:].

Segment 8
HE:
ולכאורה מה ההבדל בין עפר ואפר לחירגא דיומא, שניהם אינם שוים כלום? אלא ההבדל הוא, שאברהם אבינו דיבר אז לפני הקדוש ברוך הוא, ובודאי שלפניו כל העולם אינו אלא עפר ואפר, אבל משה רבנו אמר לצאן מרעיתו ותלמידיו ''ונחנו מה'', שהשפיל עצמו לפני תלמידיו, זוהי רבותא יותר. [לא שחלילה אצל אברהם היה כמו שנהג הזקן הישיש הזה, אלא מה שנאמר במקרא, ''הנה נא הואלתי לדבר אל ה''' [בראשית יח, כז], היה לפני הקדוש ברוך הוא, ואילו משה רבנו ענה כן למתלוננים אשר היו תלמידיו].