Breslov on the Parsha — ברסלב על הפרשה

עיקר קיום כל השבוע הוא על ידי הארת הרצון של שבת ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה כי עיקר קיום של כל ששת ימי המעשה הוא על ידי שבת דהיינו על ידי השביתה והמנוחה של שבת על ידי זה עיקר חיות ושפע וקיום של כל ו' ימי המעשה. כמו שכתוב ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ודרשו רז"ל מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה כי עיקר קיום כל המלאכות אשר עשה השם יתברך כביכול ששת ימי בראשית הכל הוא רק על ידי המנוחה והשביתה של שבת וכנ"ל וזה בחינת ויכל אלקים וכו'. ויכל לשון רצון. כמו שכתוב נכספה וגם כלתה נפשי וכמו שכתוב ותכל נפש דוד וכו'. כי עיקר קיום ימי החול הוא רק על ידי הארת הרצון שמאיר בשבת כנ"ל. (הלכות שבת הלכה ג׳ אות ד׳)

לא היה שום עולם יכול לסבול אור קדושת נשמת אדם הישראלי, לכן היה מוכרח צמצום כה גדול שיבוא הנשמה לתוך עפר דוקא וייצר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וע"כ נברא האדם עפר מן האדמה. כי לגודל עוצם בהירת אור נשמת האדם שהוא חלק אלו"ה ממעל. ונמשך ממקום גבוה ועליון מאד מאד. כי ישראל עלה במחשבה תחלה. ע"כ לא הי' אפשר שיוכל שום עולם לסבול אור קדושת נשמתו כ"א ע"י שנתלבש בגוף הנעשה מעפר הארץ הגשמי הזה. שהוא תכלית הצמצום כנ"ל. וז"ש ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. אז דייקא ויפח באפיו נשמת חיים כי דייקא ע"י שנוצר בגוף עכור כזה שהוא עפר מן האדמה. עי"ז דייקא הי' אפשר לו לקבל נשמת חיים שנמשך ממקור עליון ונורא מאד שא"א לסבול אור כזה בשום עולם כ"א ע"י שנתלבש בצמצום כזה עפר מן האדמה הנ"ל. (הלכות גביית חוב מהיתומים הלכה ג׳ אות י״ב)