{
  "bookId": "bereishit",
  "part": "1",
  "torah": "30",
  "title": "bereishit 1/30",
  "hebrewTitle": "",
  "sourceUrl": "/reader/bereishit/1/30",
  "plainUrl": "/reader-plain/bereishit/1/30/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "עיקר הדביקות הוא ע״י התפילה\n\n\"נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי\" (ל׳, ח)\n\nאָמַר רַבֵּנוּ ז״ל שֶׁעִקַּר הַדְּבֵקוּת הוּא תְּפִלָּה וְכוּ׳ בְּחִינַת ׳נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי׳. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרֵשׁ רש״י שָׁם עַל זֶה הַפָּסוּק שֶׁהוּא לְשׁוֹן עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל נִתְעַקַּשְׁתִּי וְהִפְצַרְתִּי פְּצִירוֹת וְנַפְתּוּלִים הַרְבֵּה לַמָּקוֹם לִהְיוֹת שָׁוָה עִם אֲחוֹתִי, גַּם ׳יָכֹלְתִּי׳ שֶׁהִסְכִּים עַל יָדִי, עַיֵּן שָׁם.\n\nוּבִבְחִינָה זוֹ צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת מְאֹד מְאֹד כָּל יְמֵי חַיָּיו, שֶׁזֶּה הָעִקָּר. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בָּזֶה מְאֹד מְאֹד, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁדְּבָרָיו אֵינָם מוֹעִילִים כְּלָל, וְהוּא רָחוֹק מִדְּבָרָיו מְאֹד, כִּי זֶה יָמִים וְשָׁנִים שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה וַעֲדַיִן לֹא פָּעַל כְּלָל. אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בָּזֶה. כְּמוֹ הָעַקְשָׁן מַמָּשׁ שֶׁעוֹשֶׂה הַדָּבָר בְּלִי שׁוּם טַעַם, כֵּן צְרִיכִין בַּעֲבוֹדַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ ז״ל (בְּסִימָן נ״א בְּלְקוּטֵי תִּנְיָנָא) שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה׳. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד בְּכָל עֲבוֹדַת ה׳, בְּכָל עוּבְדָּא וְעוּבְדָּא וּבְכָל עֵצָה וְעֵצָה, אֲבָל עִקַּר הָעַקְשָׁנוּת בְּיוֹתֵר צְרִיכִין בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. וְהָעִקָּר בְּשִׂיחוֹת שֶׁל הַהִתְבּוֹדְדוּת, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש״י הַנַּ״ל עַל\n\nנַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי, לְשׁוֹן עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל, נִתְעַקַּשְׁתִּי וְהִפְצַרְתִּי פְּצִירוֹת וְנַפְתּוּלִים הַרְבֵּה לַמָּקוֹם וְכוּ׳.\n\nוְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב אִם תִּרְצֶה לִחְיוֹת חַיֵּי עוֹלָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל בִּכְתָב. וּתְפָרֵשׁ לְךָ בִּלְשׁוֹן לוֹעֲזִית פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁל ׳נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי׳ עַל פִּי פֵּרוּשׁ רש״י הַנַּ״ל לְשׁוֹן עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל וְכוּ׳, וְאָז תָּבִין עַד הֵיכָן, עַד הֵיכָן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁתִּהְיֶה בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי טַעַם וָרֵיחַ.\n\nכִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּי לְבַזּוֹתוֹ וּלְשַׁקְּצוֹ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים בְּכָל עֵת, כִּי יֵשׁ ג׳ תְּפִלּוֹת, תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה, תְּפִלָּה לְדָוִד, וּתְפִלָּה לְעָנִי, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר (פָּרָשַׁת בָּלָק דַּף קצ״ה) וְכוּ׳.\n\nוְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה לְעָנִי שֶׁהִיא יְקָרָה מִכֻּלָּם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַנַּ״ל, עַיֵּן שָׁם בַּאֲרִיכוּת שֶׁמַּפְלִיג מְאֹד בְּמַעֲלַת תְּפִלַּת הֶעָנִי שֶׁהוּא מָאנִין תְּבִירִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ עָבִיד תָּדִיר קְטָטָה בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָצִית וְשָׁמַע מִלּוֹי. כֵּיוָן דְּצַלִּי צְלוֹתֵיהּ פָּתַח כָּל כַּוֵּי רְקִיעֵי וְכָל שְׁאָר צְלוֹתִין דְּסַלְקִין לְעֵילָּא דָּחִי לוֹן הַאי מִסְכְּנָא תְּבִיר לִבָּא, דִּכְתִיב, ״תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְכוּ׳״. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר יִתְעַטְּפוּן כָּל צְלוֹתִין דְּעָלְמָא, וּצְלוֹתָא דָּא תֵּעוּל לְגַבָּאי, לָא בָּעִינָא הָכָא בֵּי דִינָא דִּידוּנוּן בֵּינָנָא. קַמָּאי לֶהֱוֵי תּוּרְעֳמִין דִּילֵיהּ וַאֲנָא וְהוּא בִּלְחוֹדָנָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְיַיחֵד בִּלְחוֹדוֹי בְּאִינּוּן תּוּרְעֳמִין בְּהַהוּא צְלוֹתָא, דִּכְתִיב, ״וְלִפְנֵי ה׳ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ״. ׳לִפְנֵי ה׳׳ וַדַּאי כָּל חֵילֵי שְׁמַיָּא שָׁאֲלִין אִלֵּין לְאִלֵּין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַאי אִתְעֲסִיק, בְּמַאי אִשְׁתַּדֵּל, אַמְרִין, אִתְיַחֲדָא בְּתֵיאוּבְתָּא בְּמָאנִין דִּילֵיהּ. כּוּלְּהִי לָא יָדְעִי מַה אִתְעֲבִיד מֵהַהוּא צְלוֹתָא דְּמִסְכְּנָא וּמִכָּל אִנּוּן תּוּרְעֳמִין דִּילֵיהּ, דְּלֵית תֵּיאוּבְתָּא לְמִסְכְּנָא אֶלָּא כַּד שָׁפֵיךְ דִּמְעוֹי בְּתוּרְעֳמָא קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְלֵית תֵּיאוּבְתָּא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא כַּד מְקַבֵּל לוֹן וְאוֹשְׁדִי קַמֵּי׳. וְדָא אִיהוּ צְלוֹתָא דְּעָבִיד עִטּוּפָא לְכָל צְלוֹתִין דְּעָלְמָא וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם שֶׁמַּאֲרִיךְ עוֹד בָּזֶה. צד\n\nוְכָל זֶה נֶאֱמַר אֲפִלּוּ בְּעָנִי סְתָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו, עַל דַּחֲקוֹ וַעֲנִיּוּתוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאָדָם לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וּמַרְגִּישׁ עֲנִיּוּתוֹ וְדַחֲקוֹ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְטוֹעֵן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִתְקוֹטֵט עִמּוֹ וּמִתְרַעֵם עָלָיו יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁאֵינוֹ מְקָרְבוֹ אֵלָיו, וְשׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ וְלִבּוֹ לְפָנָיו עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר בִּבְכִיָּה\n\nוְכוּ׳. כַּמָּה וְכַמָּה יְקָרָה תְּפִלָּה זוֹ בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהִיא יְקָרָה מִכָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי בֶּאֱמֶת זֶה עִקַּר הָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נְדָרִים מא) אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת. כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הֶבֶל כִּי יָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר וְאֵין צָרָה כְּצָרַת הַנֶּפֶשׁ וְאֵין עֲנִיּוּת כָּעֲנִיּוּת מִתּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.\n\nמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא בַּעַל חוֹב גָּדוֹל ח״ו, שֶׁחַיָּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹבוֹת רַבִּים שֶׁחָב כְּנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְסַלֵּק כְּלָל כִּי אִם בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. כְּשֶׁזֶּה הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְעוֹרֵר עַצְמוֹ לְהַרְגִּישׁ עֲנִיּוּתוֹ וְדַחֲקוֹ וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּרָשׁ וְאֶבְיוֹן, הַשּׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים וּמְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו בְּשִׁבְרוֹן לֵב עַל נַפְשׁוֹ לְהַצִּילָהּ מִנִּי שַׁחַת, לְבַל יְאַבֵּד שְׁנֵי עוֹלָמוֹת ח״ו, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תְּהִלִּים ל׳) ״מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת וְכוּ׳ (שָׁם כ״ב) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי וְכוּ׳״. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה. שֶׁבְּוַדַּאי תְּפִלָּה זֹאת יְקָרָה בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.\n\nוְתִדְקַדֵּק הֵיטֵב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ״ל. וְתָבִין הֵיטֵב כַּמָּה יָקָר דִּבְרֵי הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁשּׁוֹפְכִין שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה כַּמָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמִתְבּוֹדֵד וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא פָּעַל כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר אֵינוֹ נֶאֱבָד רַק כֻּלָּם מְנוּיִים וּסְפוּרִים וּגְנוּזִים בְּאוֹצְרוֹתָיו.\n\nוְגַם כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם לֵידַע כְּלָל בְּזֶה הַגּוּף אִם פָּעַל בַּעֲבוֹדַת ה׳ אִם לָאו, כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא פָּעַל כִּי אִם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה אַחַת פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו, גַּם זֶה יָקָר מִכָּל חַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁנֶּעֱתָּקִים אֵיזֶה תְּנוּעָה לְהִתְקָרֵב מְעַט יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ פָּחוֹת מֵחוּט הַשַּׂעֲרָה, עַל יְדֵי זֶה רָצִים וְהוֹלְכִים גַּם כֵּן אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ ז״ל בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר מֵהַצַּדִּיק שֶׁפַּעַם אַחַת נָפַל עָלָיו עַצְבוּת גָּדוֹל וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר. וּכְשֶׁיִּהְיֶה חָזָק כָּל כָּךְ בִּבְחִינַת נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי הַנַּ״ל, אָז סוֹף כָּל סוֹף בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִפְעֹל בַּקָּשָׁתוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת שָׁוֶה עִם אֶחָיו הַכְּשֵׁרִים וְהַצַּדִּיקִים.\n\nוּכְמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם שָׁם הַפָּסוּק, ״גַּם יָכֹלְתִּי״. הסכים עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַקַּשְׁתִּי כָּל כָּךְ לְהַפְצִיר הַרְבֵּה לַמָּקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לִי כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁשּׁוּב לֹא יוֹעִילוּ דְּבָרַי ח״ו, וְכוּ׳, אַף עַל פִּי כֵן נִתְעַקַּשְׁתִּי עַצְמִי בְּעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל בְּלִי שִׁעוּר, וְסוֹף כָּל סוֹף ׳גַּם יָכֹלְתִּי׳ שֶׁהסכים עַל יָדִי לִהְיוֹת שָׁוֶה לְאֶחָי לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, אָמֵן וְאָמֵן.\n\n(הלכות תפילין הלכה ה׳ אות מ״ג)",
      "en": "The essence of cleaving [to God] is through prayer.\n\n“With wrestlings of God I have wrestled” (30:8).\n\nRabbainu of blessed memory said that the essence of cleaving is prayer, etc., the aspect of ‘With wrestlings of God I have wrestled.’ And see what Rashi explained there on this verse: it is the language of obstinacy and twisting—‘I was obstinate and importuned the Omnipresent with many entreaties and wrestlings, to be equal to my sister.’ Also, ‘I prevailed’: He agreed on my account; see there.\n\nAnd in this aspect one must engage very, very much in prayer and secluded personal prayer all the days of one’s life, for this is the main thing. And one must be very, very obstinate in this: although it appears to him that his words do not help at all, and he is very far from his words, for he has been occupied with this for days and years and has still accomplished nothing at all, nevertheless he must be greatly obstinate in this. Just like the obstinate person who does something without any reason, so must one be in the service of Hashem, as Rabbainu of blessed memory said (in section 51 of Likutay, Part II), that one must be greatly obstinate in the service of Hashem. And truly, very great obstinacy is needed in all the service of Hashem, in every deed and every deed, and in every counsel and every counsel. But obstinacy is needed most of all in prayer and supplications. And the principal thing is the conversations of secluded personal prayer, as explained in our words several times. And as the aforementioned Rashi explained on\n\n‘With wrestlings of God I have wrestled’: the language of obstinacy and twisting; I was obstinate and importuned the Omnipresent with many entreaties and wrestlings, etc.\n\nAnd understand these words well if you wish to live an everlasting life, for it is impossible to explain everything in writing. And explain to yourself in a foreign language the meaning of the words ‘With wrestlings of God I have wrestled,’ according to the aforementioned explanation of Rashi, the language of obstinacy and twisting, etc. And then you will understand how far, how far one must strengthen oneself in secluded personal prayer and conversations between oneself and one’s Maker, even if it is in a way of obstinacy and twisting many times, without taste or fragrance.\n\nFor He neither despised nor abhorred the affliction of the poor, although he deserves to be despised and abhorred, for He, blessed be He, is full of mercy at every time. For there are three prayers: a prayer of Moshe, a prayer of Dovid, and a prayer of the poor, as explained in the Zohar (portion Balak, folio 195), etc.\n\nAnd this is the aspect of the prayer of the poor, which is more precious than all of them, as written in the aforementioned Zohar. See there at length, where it speaks very highly of the excellence of the poor person’s prayer, for he is the broken vessels of the Holy One, blessed be He: he constantly makes a dispute with the Holy One, blessed be He, and the Holy One, blessed be He, listens and hears his words. When he prays his prayer, [he] opens all the windows of the heavens, and this brokenhearted poor person puts off all the other prayers that ascend on high, as written, ‘A prayer of the poor, when he wraps himself,’ etc. And the Holy One, blessed be He, says: Let all the prayers of the world be wrapped [and held back], and let this prayer enter before Me. I do not want a court here to judge between us. Let his complaints be before Me, and I and he alone. And the Holy One, blessed be He, is alone with those complaints, with that prayer, as written, ‘And before Hashem he pours out his conversation.’ ‘Before Hashem,’ certainly. All the hosts of heaven ask one another: With what is the Holy One, blessed be He, occupied? With what does He engage? They say: He has secluded Himself with desire with His vessels. None of them knows what is accomplished by that prayer of the poor and by all his complaints, for the poor person has no desire except when he pours out his tears in complaint before the holy King, and the Holy One, blessed be He, has no desire except when He receives them and [they] pour [them] before Him. And this is the prayer that wraps [and holds back] all the prayers of the world, etc. See there, where it elaborates further on this. [Printed apparatus marker: צד.]\n\nAnd all this is said even of an ordinary poor person who prays for his needs, for his hardship and poverty in material things. All the more so, and all the more so, when a person begins to have mercy upon himself and feels his poverty and hardship in good deeds, and argues with Hashem, blessed be He, and disputes with Him, and complains to Him, blessed be He, that He does not draw him close to Himself, and pours out his conversation and his heart before Him until he is aroused to weeping\n\nAnd so forth. How very, very precious this prayer is in the eyes of Hashem, blessed be He! And it is more precious than all the prayers in the world. For in truth this is the principal poverty and hardship, as our Rabbis of blessed memory said (Nedarim 41): There is no poor person except in knowledge. For apart from this, everything is vanity, for our days are like a passing shadow; and there is no distress like the distress of the soul, and no poverty like poverty in Torah and good deeds.\n\nAll the more so, and all the more so, when he is a great debtor, God forbid, who owes Hashem, blessed be He, many debts that he incurred against Him, blessed be He, through his sins and transgressions, and has absolutely nothing with which to pay except prayer and supplications. When this person merits arousing himself to feel his poverty and hardship, and stands before Hashem, blessed be He, like a poor and destitute man who begs at the doors, and asks before Him with a broken heart concerning his soul, to save it from the pit, so that he not lose both worlds, God forbid, and as Dovid said (Tehillim 30), ‘What profit is there in my blood when I descend to the pit,’ etc. (ibid., 22), ‘Save my soul from the sword, my only one from the hand of the dog,’ etc., and many similar things—certainly this prayer is more precious in the eyes of Hashem, blessed be He, than all the prayers in the world.\n\nAnd scrutinize well each and every word of the aforementioned holy Zohar’s words. And you will understand well how precious are the words of secluded personal prayer in which one pours out his conversation before Hashem, blessed be He. And although he has been praying and engaging in secluded personal prayer for some time, and it appears to him that he has still accomplished nothing at all, nevertheless each and every word is not lost; rather, all are counted and numbered and stored away in His treasuries.\n\nAnd also, for a person cannot know at all in this body whether he has accomplished something in the service of Hashem or not. For even if he accomplished only one hair’s breadth, one time, in all the days of his life, this too is more precious than all the life of this world. For even when one moves some movement to come a little closer to Hashem, blessed be He, even less than a hair’s breadth, through this one also runs and goes thousands and tens of thousands of parasangs in the upper worlds, as Rabbainu of blessed memory said in the story he told of the tzaddik upon whom great sadness once fell, etc.; see there. And therefore one must strengthen oneself in this very much, beyond measure. And when he is so strong in the aspect of ‘With wrestlings of God I have wrestled’ mentioned above, then ultimately, ultimately, he will certainly merit accomplishing his request to draw close to Hashem, blessed be He, to be equal to his brothers who are upright and the tzaddikim.\n\nAnd as the verse concludes there, ‘I also prevailed.’ He agreed through my being so obstinate to entreat the Omnipresent greatly, although it appeared to me several times that my words would no longer help, God forbid, etc. Nevertheless I made myself obstinate with great obstinacy beyond measure, and ultimately, ultimately, ‘I also prevailed’: He agreed on my account, that I be equal to my brothers, to draw close to Hashem, blessed be He, in truth. Amen and amen.\n\n(Halachos of Tefillin, Halacha 5, item 43.)"
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "יוסף מברר הקדושה מתוך הקלי׳\n\n\"אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי\" (ל, כ״ג)\n\nזֶה בְּחִינַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָיָה הַשֵּׁבֶט הָעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה כְּפִי סֵדֶר תּוֹלְדוֹתָם. כִּי עִקַּר בֵּרוּר הַקְּדֻשָּׁה מִן הַקְּלִפּוֹת הָיוּ עַל יְדֵי יוֹסֵף הַצַּדִּיק. בִּבְחִינַת ׳אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי׳ הַנֶּאֱמָר בְּיוֹסֵף, שֶׁעַל יָדוֹ נֶאֱסָפִין וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַחֲרָפוֹת שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת צה. כִּי יוֹסֵף הָיָה בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל כִּי כָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ וְעָמַד בְּנִסָּיוֹן שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ״ל. כִּי אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ (אבות פרק ד).\n\nוְעַל כֵּן יָרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם קֹדֶם לְיִשְׂרָאֵל, כִּי הַסִּטְרָא אַחֲרָא סָבְרָה שֶׁתִּבְלַע אֶת יוֹסֵף חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יְרִידָתוֹ לְמִצְרַיִם הָיָה עַל יְדֵי שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת דִּין. כִּי הָיָה מֵבִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֵצֶל אֲבִיהֶם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דִּינִים וְעַל יְדֵי זֶה נִמְכַּר לְמִצְרַיִם, וְאָז גַּם יַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִבְלָע בֵּין הַסִּטְרָא אַחֲרָא חַס וְשָׁלוֹם. כמו שאמר טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. אֲכָלָתְהוּ דַּיְקָא. כִּי הָיָה סָבוּר שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הַסִּטְרָא אַחֲרָא תִּבְלַע וְתֹאכַל אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת דִּין.\n\nאֲבָל יוֹסֵף הָיָה בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל. וַאֲזַי אַדְּרַבָּא, עַל יְדֵי שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם הוֹצִיא מֵהֶם כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעוּ עַל יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּבֵרֵר כָּל הַנִּיצוֹצוֹת מִמִּצְרַיִם וְעַל כֵּן עִקַּר הַגְּאֻלָּה הָיָה עַל יְדֵי יוֹסֵף הַצַּדִּיק. כמו שכתוב פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי וְכוּ׳. וכמו שכתוב וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ״ל כַּמּוּבָן בְּמַאֲמַר הַנַּ״ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה יְהִי לְתַנִּין כַּמְבֹאָר שָׁם. וְכָל זֶה הָיָה עַל יְדֵי יוֹסֵף כִּי הוּא הָיָה בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל כַּנַּ״ל.\n\nוְעַל כֵּן קְרִיעַת יַם סוּף הָיָה בִּזְכוּת יוֹסֵף הַצַּדִּיק כמו שכתוב ׳הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס׳ וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זכרונם לברכה הַיָּם רָאָה וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳, כִּי קְרִיעַת יַם סוּף הוּא בְּחִינַת אַתָּה פּוֹרַרְתָּ בְּעָזְּךָ יָם וְכוּ׳ שֶׁזֶּהוּ עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁהוּא מַטֶּה עֹז כַּמְבֹאָר שָׁם בְּמַאֲמַר הַנַּ״ל. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי יוֹסֵף כַּנַּ״ל.\n\n(הלכות ערלה הלכה ג׳ אות ח׳)",
      "en": "Yosef separates out holiness from within the klipah.\n\n‘God has gathered away my reproach’ (30:23).\n\nThis is the aspect of Yosef the tzaddik, who was the eleventh tribe according to the order of their births. For the principal separation of holiness from the klipos was through Yosef the tzaddik, in the aspect of ‘God has gathered away my reproach,’ said concerning Yosef: through him all the reproaches, which are the klipos, are gathered away and annulled [note 95]. For Yosef possessed great strength, because he subdued his inclination and stood firm in the trial; this is the essence of the strength and might of the mighty person mentioned above. For who is mighty? One who subdues his inclination (Avos, chapter 4).\n\nAnd therefore Yosef descended to Egypt before Yisrael, for the other side thought that it would swallow Yosef, God forbid, because his descent to Egypt came about through his clothing himself in the aspect of judgment. For he brought their evil report to their father, which is the aspect of judgments, and through this he was sold to Egypt. And then Yaakov himself was also afraid lest he be swallowed up among the other side, God forbid, as he said: ‘Yosef has surely been torn apart; an evil beast has devoured him.’ Specifically ‘has devoured him,’ for he thought that, God forbid, the other side would swallow and devour him, God forbid, because he had clothed himself in the aspect of judgment.\n\nBut Yosef possessed great strength. And then, on the contrary, through his descent to Egypt he brought out from them all the holiness they had swallowed through the sin of Adam the first man, and separated out all the sparks from Egypt. And therefore the principal redemption was through Yosef the tzaddik, as it is written: ‘God will surely attend to you, and you shall bring up my bones,’ etc.; and as it is written: ‘And Moshe took Yosef’s bones with him.’ For the essence of the Exodus from Egypt was through the aforementioned prayer in the aspect of judgment, as understood from the aforementioned discourse. This is the aspect of ‘And cast it before Pharaoh; let it become a serpent,’ as explained there. And all this was through Yosef, for he possessed great strength, as above.\n\nAnd therefore the splitting of the Sea of Reeds was in the merit of Yosef the tzaddik, as it is written: ‘The sea saw and fled’; and our Rabbis of blessed memory expounded: the sea saw ‘And he fled and went outside.’ For the splitting of the Sea of Reeds is the aspect of ‘You broke the sea with Your might,’ etc., which is through the aforementioned prayer in the aspect of judgment, which is ‘a staff of might,’ as explained there in the aforementioned discourse. And this was accomplished through Yosef, as above.\n\n(Halachos of Orluh, Halacha 3, item 8)."
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "נקרא יוסף שהיה מאסף חרפת ישראל ומוסיף נשמות חדשות להקב״ה\n\n\"אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי\" (ל, כ״ג)\n\nעַל כֵּן נִקְרָא יוֹסֵף, בְּחִינַת ׳אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי׳, שֶׁמְּאַסֵּף וּמְבַטֵּל כָּל הַחֶרְפּוֹת וּבוּשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי מַחֲזִירֵם בִּתְשׁוּבָה וּמְקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.\n\nוְזֶה בְּחִינַת ׳יוֹסֵף ה׳ לִי בֵּן׳, שֶׁעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא ׳יוֹסֵף׳, הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק עוֹסֵק תָּמִיד לְהוֹסִיף וּלְקָרֵב נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל פַּעַם, וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, בְּחִינַת יוֹסֵף ה׳ לִי בֶּן אַחֵר, שֶׁיּוֹסֵף ה׳ לוֹ בְּכָל פַּעַם תַּלְמִיד חָדָשׁ שֶׁנִּקְרָא בֵּן. כִּי כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ יְלָדוֹ. וְהוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד לְהוֹסִיף וּלְקָרֵב חֲדָשִׁים בִּבְחִינַת ׳יוֹסֵף ה׳ לִי בֵּן אַחֵר׳.\n\n(הלכות השכמת הבוקר הלכה ד׳)",
      "en": "He was called Yosef, because he gathered away Yisrael’s reproach and added new souls for the Holy One, blessed is He.\n\n‘God has gathered away my reproach’ (30:23).\n\nTherefore he is called Yosef, in the aspect of ‘God has gathered away my reproach,’ for he gathers away and annuls all the reproaches and shames from Yisrael, because he brings them back in repentance and brings them close to the blessed Lord.\n\nAnd this is the aspect of ‘May the Lord add a son for me,’ after which he is called ‘Yosef’: namely, that the tzaddik is always engaged in adding and bringing new souls close each time, and always asks the blessed Lord for this, in the aspect of ‘May the Lord add another son for me’—that the Lord should add for him each time a new student, who is called a son. For whoever teaches his fellow’s son Torah is as though he had begotten him. And he always seeks and asks to add and bring new ones close, in the aspect of ‘May the Lord add another son for me.’\n\n(Halachos of Hashkumas HaBoaker, Halacha 4)."
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "האבות הקדושים בכל מעשיהם היו מכוונים לתיקונים קדושים\n\n\"וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקֵּל לִבְנֶה לַח וְלוּז\" וגו׳ (ל, לז)\n\nזֶהוּ גַּם כֵּן מַה שֶׁהַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת לָנוּ סִפּוּרִים הַרְבֵּה אֲשֶׁר בָּהֶם מְלֻבָּשִׁים סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת וְרָזִין עִלָּאִין וְכוּ׳ וְכוּ׳. כָּל זֶה לְהַרְאוֹת לָנוּ שֶׁגַּם בְּכָל הַסִּפּוּרִים וּבְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם מְלֻבָּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה גְּבוֹהַּ מְאֹד.\n\nכְּמוֹ לְמָשָׁל שֶׁהַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת לָנוּ מַעֲשֵׂה הָאָבוֹת שֶׁחָפְרוּ בְּאֵרוֹת מַיִם. וְכֵן מַעֲשֵׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁרָעָה צֹאן וְהִצִּיג אֶת הַמַּקְלוֹת בָּרְהָטִים וְכוּ׳ וּמְאָרֶכֶת הַרְבֵּה בְּסִפּוּרִים אֵלּוּ. הַכֹּל לְגַלּוֹת לָנוּ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּגְדֻלַּת הָאָבוֹת שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לַעֲבֹד אֶת ה׳ יִתְבָּרַךְ בַּעֲבוֹדוֹת נוֹרָאוֹת עַל יְדֵי כָּל עִסְקֵי חֹל, עַל יְדֵי חֲפִירוֹת בְּאֵרוֹת וְעִנְיַן הַמַּקְלוֹת וְכוּ׳. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁזִּכְּכוּ גוּפָם בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה וְהַזִּכּוּךְ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגַּם כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁעָסְקוּ בָּהֶם הַכֹּל הָיָה בִּקְדֻשָּׁה נִפְלָאָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁזָּכוּ לַעֲבֹד ה׳ יִתְבָּרַךְ גַּם בָּהֶם בַּעֲבוֹדוֹת נִפְלָאוֹת כַּנַּ״ל צז.\n\nוְכָל זֶה כְּדֵי לְהָעִיר אָזְנֵינוּ וְלִבֵּנוּ, שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נְקַדֵּשׁ וּנְטַהֵר עַצְמֵנוּ גַּם בַּעֲבוֹדוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְכָל עִסְקֵי חֹל, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה אֲנַחְנוּ גַּם כֵּן לִזְכּוֹת לְכָל זֶה, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית בְּכָל דּוֹר וְכָל אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לָזֶה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם וְכוּ׳ וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַי.\n\nוְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת מָצִינוּ גַּם בְּדוֹרוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְיָדְעוּ לַעֲבֹד אֶת ה׳ יִתְבָּרַךְ גַּם בְּכָל עִסְקֵי חֹל, כַּמְפֻרְסָם מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִין מֵהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ מִימוֹת אִישׁ אֱלֹקִים הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, עַד הֵנָּה צח.\n\n(הלכות דגים הלכה ד׳ אות ג׳)",
      "en": "The holy patriarchs, in all their deeds, directed their intent toward holy rectifications.\n\n‘And Yaakov took for himself a rod of fresh poplar and almond,’ etc. (30:37).\n\nThis is also why the Torah tells us many stories in which awesome secrets and supernal mysteries are clothed, etc., etc. All this is to show us that in all the stories and all the things in the world, too, Torah and exceedingly lofty holiness are clothed within them.\n\nFor example, the Torah tells us of the patriarchs’ digging wells of water, and also of Yaakov our father’s tending sheep and setting up the rods in the troughs, etc., and elaborates at length on these stories. Everything is to reveal to us the greatness of the blessed Creator and the greatness of the patriarchs, who could serve the blessed Lord with awesome acts of service through all their ordinary occupations—through digging wells and the matter of the rods, etc. And all this was because they refined their bodies to the utmost degree of holiness and refinement, so greatly that even all the affairs of this world with which they occupied themselves were all in such wondrous holiness that they merited serving the blessed Lord through these, too, with wondrous acts of service, as above [note 97].\n\nAnd all this is to awaken our ears and our hearts, so that we too will sanctify and purify ourselves also in outward activities and all ordinary occupations, so that we too may merit attaining all this. For free choice exists in every generation, and every person can attain this, as our Rabbis of blessed memory said: there is no generation in which there is not someone like Avraham, etc. And our Rabbis of blessed memory also said: every person must say, ‘When will my deeds attain the deeds of my fathers?’\n\nAnd therefore, indeed, we have found in our generations too genuine tzaddikim who were exceedingly great in spiritual stature, who occupied themselves with Torah and service and knew how to serve the blessed Lord also in all ordinary occupations, as is known from the stories told about genuine tzaddikim in these generations, from the days of the man of God, the Baal Shem Tov, may the memory of the righteous and holy one be a blessing, until now [note 98].\n\n(Halachos of Dugim, Halacha 4, item 3)."
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "יעקב הנהיג את המתקרבים אליו במוחין כאלו שיעבדו את ה׳ יתברך בחמימות והתלהבות דקדושה ולא בקרירות\n\n\"וַיֵּחַמְנָה הַצֹּאן בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת\" (ל, לח)\n\nשֶׁיִּתְחַמְּמוּ עַצְמָם בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת יָהּ לַעֲבֹד ה׳ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת, וְלֹא יֵלְכוּ עִמּוֹ בְּקֶרִי חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת קְרִירוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִסִּטְרָא דַּעֲמָלֵק שֶׁהוּא סִטְרָא דְּלָבָן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ.\n\nכִּי כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִנְּקֻדַּת הָאֱמֶת הַנַּ״ל, אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר וְעוֹבֵד ה׳ יִתְבָּרַךְ וּמִתְפַּלֵּל וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֲבָל כָּל עֲבוֹדָתוֹ הוּא בִּקְרִירוּת בְּלִי שׁוּם חַיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת וַחֲמִימוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְאֵין לַה׳ יִתְבָּרַךְ שַׁעֲשׁוּעִים מֵעֲבוֹדָה כָּזֹאת, כִּי הוּא בִּבְחִינַת שֵׁינָה צח.\n\nאֲבָל יַעֲקֹב בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת הִמְשִׁיךְ תּוֹרָה בְּחִינַת מַקְלוֹת, לְהַנְהִיג הָעוֹלָם בְּשִׂכְלִיּוֹת נִפְלָאִים כָּאֵלּוּ עַד אֲשֶׁר הִצִּיג וְתָחַב הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי בְּתוֹךְ רָהִיטֵי מוֹחִין שֶׁל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו עַד שֶׁכָּל הַצֹּאן קָדָשִׁים שֶׁיָּבוֹאוּ לִשְׁתּוֹת מִמֵּימֵי הַתּוֹרָה לְנֹכַח הַצֹּאן הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ, יִתְחַמְּמוּ עַצְמָם בַּחֲמִימוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲבֹד ה׳ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה.\n\n(הלכות מתנה הלכה ד׳ אות י״ד)",
      "en": "Yaakov guided those who drew close to him with such modes of mind that they would serve the blessed Lord with holy warmth and fervor, and not with coldness.\n\n‘And the flock became heated when they came to drink’ (30:38).\n\nThat they should warm themselves with holy warmth and fervor, with fiery sparks, a flame of God, to serve the blessed Lord and to pray with warmth and fervor; and that they should not walk with Him in happenstance, God forbid, in the aspect of coldness drawn from the side of Amalek, which is the side of Lavan, of whom it is said: ‘Who happened upon you on the way.’\n\nFor anyone who does not know of the aforementioned point of truth—even one who is a worthy person, serves the blessed Lord, prays, and engages in Torah—but whose entire service is in coldness, without any vitality, fervor, or holy warmth, gives the blessed Lord no delight through such service, for he is in the aspect of sleep [note 98].\n\nBut Yaakov, the aspect of the point of truth, drew down Torah, the aspect of rods, to guide the world with such wondrous intellectual perceptions, to the point that he set and inserted the true understanding into the channels of mind of those drawing close to him, until all the holy flock that would come to drink from the waters of Torah, opposite his holy flock, would warm themselves with holy warmth to serve the blessed Lord and to pray with holy warmth and fervor.\n\n(Halachos of Matunuh, Halacha 4, item 14)."
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "פח.\n\nבמסכת ברכות דף כ\"ו ע\"ב אמרו בזה שתיקן אז יעקב אבינו תפילת ערבית.",
      "en": "88.\n\nIn Maseches Berachos (Tractate Blessings), folio 26b, they said concerning this that our father Yaakov then instituted the evening prayer."
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "פט. בחיי מוהר\"ן (סימן של\"ג): אמר אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים, אבל מה יהיה אם כן יעבוד השם יתברך בעצמו את עצמו (כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם. אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי). וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר, אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות. ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה. (וכמדומה לי הכותב שזה היה ר' שמעון המשמש שלו (מכת\"י)) ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה דברים כעין הנ\"ל שבודאי יכול לתן [לו] יראה עצומה רק שאין זה תכלית, כי אם כן יתבטל במציאות. והאיש הנ\"ל היה משתוקק אף על פי כן שיאיר עליו יראה עצומה, ואחר כך יצא האיש מלפניו ונפל עליו יראה עצומה ומפלגת מאד, והתחיל לצעק להשם יתברך בקולות משנות מה שלא\n\nהיה רגיל בכך עד שכמעט יצא מחיותו. ונמשך כך עד למחרתו. ולמחרת נכנס אצלו ושאל אותו רבנו זכרונו לברכה אם הגיע אליו יראה, השיב לו האיש הנ\"ל שוב איני רוצה בזה, ובקש מאתו שיקח ממנו זאת וחזר ולקח ממנו ושב לקדמותו. וכן אמר לאחד אם הייתי מעביר ידי על עיניך היית רואה גדולות ונפלאות, אבל איני רוצה בזה, רק שאתה בעצמך תתיגע בעבודת השם עד שתזכה למה שתזכה. וכן אמר לי פעם אחת בענין זה אם היה השם יתברך בעצמו רוצה, שהוא יתברך בעצמו יעבד את עצמו, אם כן לא היה צריך אותך. (כלומר שהצדיק יכול להמשיך רצון השם יתברך שיעוררהו בעבודתו אף על פי שיעשה מה שיעשה וראוי לרחקו אף על פי כן יכול הצדיק לעורר רחמי השם יתברך עליו שיקרבהו לעבודתו אבל לא שהשם יתברך יעשה הכל בעצמו). ע\"כ. ובליקוטי הלכות (דברים הנוהגים בסעודה הלכה ד' אות י\"ד):\n\nובודאי יש כח ביד הצדיק לטול הבחירה מהאדם ולהחזירו בתשובה, אבל אין זה תיקון מאחר שאינו עושה תשובה בבחירתו. ע\"כ. ועי' בספר בן לאשרי להרה\"ק רבי יצחק הכהן זצ\"ל (סוף חלק ג' בקונטרס \"מקבילות הלולאות\" אות\n\nא') שכתב בשם האור החיים הק' \"משה רבינו ע\"ה שהיה רבו הפרטי של יהושע, להכלל ישראל היה רב כללי, ועל כן היה כחו של משה רבינו ע\"ה לטול מן יהושע את הבחירה שלא יהיה בעצת מרגלים\" ע\"כ.",
      "en": "89. In Chayay Moharan (item 333): He said, I can make all of you into awesome, consummate righteous people, but what would happen? In that case Hashem, blessed be He, would serve Himself. (That is, [Rabbainu's] will is that we ourselves exert ourselves through his strength and his holy counsels to attain the service of Hashem, but not that he give everything entirely.) And I also heard in several expressions that he said, I can give a person fear to the point that he departs from his life and is nullified in existence. And once, one of our fellowship begged him greatly concerning this, that he give him fear. (And it seems to me, the writer, that this was Rabbi Shimon, his attendant (from a manuscript).) And Rabbainu, of blessed memory, spoke with him in terms such as those above: that he certainly could give [him] tremendous fear, but that this is not the ultimate purpose, for if so he would be nullified in existence. And that man nevertheless longed for tremendous fear to shine upon him. And afterward the man went out from before him, and tremendous, exceedingly extraordinary fear fell upon him. And he began to cry out to Hashem, blessed be He, in strange cries such as he had never\n\nbeen accustomed to, until he almost departed from his vitality. And this continued until the following day. And on the following day he entered his presence, and Rabbainu, of blessed memory, asked him whether fear had reached him. That man answered him, I no longer want this, and begged him to take this away from him. And he again took it away from him, and he returned to his former state. And he also said to one: If I were to pass my hand over your eyes, you would see great and wondrous things, but I do not want this; rather, you yourself should exert yourself in the service of Hashem until you attain what you attain. And he also once said to me concerning this: If Hashem, blessed be He, Himself wanted Himself to serve Himself, then He would not need you. (That is, the righteous person can draw forth the will of Hashem, blessed be He, that He awaken him in His service—even though he does what he does and deserves to be distanced, nevertheless the righteous person can arouse Hashem's mercy upon him, that He draw him near to His service; but not that Hashem do everything Himself.) End of quotation. And in Likutay Halachos (Dvurim HaNoahagim BaS'ooduh [Practices at a Meal], Halacha 4, item 14):\n\nAnd certainly the righteous person has the power to take away a person's free choice and bring him back in repentance, but this is not a rectification, since he does not repent by his own choice. End of quotation. And see the book Ben L'Ashray, by the holy Rabbi Yitzchak HaKoahain, of blessed righteous memory (at the end of Part 3, in the booklet \"מקבילות הלולאות\" [Parallel Loops], item\n\n1), who wrote in the name of the holy Oar HaChayim: \"Moshe Rabbainu, peace be upon him, who was Yehoshua's personal teacher, was a general teacher for the collective of Israel. And therefore Moshe Rabbainu, peace be upon him, had the power to take away Yehoshua's free choice, so that he would not participate in the counsel of the spies.\" End of quotation."
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "צ. כמ״ש בליקוטי מוהר״ן סימן כ״ה בסוף הסימן, (השייך לאות ג׳): ובזה טועין החסידים הרבה, שפתאום נדמה להם שנפלו מעבודת השם ובאמת אין זה נפילה כלל רק מחמת שצריכין לעלות ממדרגה למדרגה ואז מתעוררין ומתגברים מחדש הקליפות שהם התאוות והבלבולים והדמיונות והמחשבות והמניעות על כן צריכין להתגבר בכל פעם מחדש לחזור ולהכניע ולשבר הקליפות והמניעות שבכל מדרגה ומדרגה מחדש אבל באמת אין זה נפילה כלל. ע״כ.",
      "en": "90. As it is written in Likutay Moharan, section 25, at the end of the section (pertaining to item 3): And in this the chassidim err greatly: suddenly it seems to them that they have fallen from the service of God. But in truth this is not a fall at all; rather, it is because they need to ascend from level to level. And then the klipos—the desires, confusions, imaginings, thoughts, and obstacles—awaken and grow strong anew. Therefore, each time they must overcome anew, returning to subdue and break the klipos and obstacles at each and every level anew. But in truth this is not a fall at all. End of quotation."
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "צא. הבאר מים חיים בפרשת לך לך (ויעל אברם ממצרים) כתב: כאשר הצדיק לפעמים נופל ממדריגתו, ירידה זו צורך עליה הוא, ואחר זה הוא עולה למעלה למעלה יותר מבאשר היה מקודם. והוא דמיון אחד הרוצה לזרוק דבר למעלה אז משפיל עצמו ומשפיל ידו למטה לזרוק אחר כך בכח גדול את הדבר למעלה. וכן אדם השלם כשבא לפעמים לבחינת אחור ונופל ממדריגתו אז הוא בא על ידי זה לבחינת קדם קדמתה לעלות מעלה מעלה. וכזה אומרין בשם הבעש״ט זי״ע ועל כל ישראל, במה שאמרו ז״ל (בבא מציעא נ״ט.) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, כלומר שיהיה יקר וחשוב בעיניכם השכחה והנפילה ממדרגתכם קצת כי היכי דתתעתרו על ידי זה לבוא למעלה נפלאה. ע״כ.\n\nוהדגל מחנה אפרים (תחילת הפרשה כאן) כתב: יש בכאן סוד גדלות וקטנות, כידוע בשם אא״ז נ״ע זללה״ה כי החיות רצוא ושוב, ואי אפשר לעמוד על מדרגה אחת תמיד, רק עולה ויורד, והירידה הוא צורך עליה, כשנותן על לב ויודע ומרגיש זה שהוא בקטנות ומתפלל אל ה׳. ע״כ.\n\nובנוצר חסד (פרק ד׳ אות כב) כתב: כמו למשל בן המלך שנתחבר עם הזונות ואנשי כפר ושחק ורקד עמהם בריקודים ומחולות, ושלח אליו המלך שרים נכבדים ועשה מהם חוכא ואיטלולא כי אמר להם שזהו תכלית הטוב. עד ששר אחד שינה את עצמו כאילו הוא כפרי ושחק ורקד עמו, ומעט מעט על ידי התחברות משך לבו לאביו המלך עד שפעל שהחזירו לאביו. ע״כ.\n\nוכן כתב הלשם שבו ואחלמה (ספר הדע״ה חלק ראשון דף מ״א ע״ב): נמצא שכל ירידה אשר ירד העליון הוא רק לצורך תיקון וכדי שיוצא ויתהוה עי״ז התחתון ג״כ. וזהו ג״כ סוד כל הירידות והקטנות אשר עוברים בכל עת על כל אדם (וכן הוא בהעלם בכל הנמצאות כולם), כי הנה הוא כדי לירד ולהתקרב אל את אשר למטה הימנו וכדי להעלותו. כי נעשה בזה עליית הניצו״ק מבליעתן להוציא יקר מזולל. ע״כ.",
      "en": "91. The Bair Mayim Chayim, in the portion Lech Lechuh (“And Avram went up from Egypt”), wrote: When the tzaddik sometimes falls from his level, this descent is for the sake of ascent; and after this he ascends higher and higher, beyond where he had been before. And it is like someone who wishes to throw an object upward: he first lowers himself and lowers his hand downward, in order afterward to throw the object upward with great force. And likewise, when a perfected person sometimes comes to the aspect of the back and falls from his level, through this he comes to the aspect of the primordial front, to ascend higher and higher. And something like this is said in the name of the Baal Shem Tov, may his merit protect us and all Israel, concerning what the Sages of blessed memory said (Bava Metzia 59a), “Honor your wives so that you may become wealthy.” That is, let forgetfulness and falling somewhat from your level be precious and important in your eyes, “so that you may become wealthy”—through this, to come to a wondrous level. End of quotation.\n\nAnd the Degel Machanay Efrayim (at the beginning of this portion here) wrote: Here is the mystery of expanded and constricted states, as is known in the name of my revered grandfather, whose soul is in Eden, may his memory be blessed for the life of the World to Come: “For the living beings run and return.” And one cannot remain at a single level always, but rather ascends and descends. And the descent is for the sake of ascent, when one takes it to heart, knows and feels that one is in a constricted state, and prays to God. End of quotation.\n\nAnd in Noatzair Chesed (chapter 4, item 22) he wrote: For example, it is like a king’s son who associated with prostitutes and villagers and played and danced with them in dances and round dances. And the king sent distinguished ministers to him, and he made a mockery and laughingstock of them, for he told them that this was the ultimate good, until one minister changed himself as though he were a villager and played and danced with him. And little by little, through their association, he drew his heart toward his father the king, until he succeeded in returning him to his father. End of quotation.\n\nAnd likewise the Leshem Shevo ViAchlamuh wrote (Sefer HaDe’uh, first part, folio 41b): It follows that every descent that the higher one descends is only for the sake of repair, and so that through it the lower one will also emerge and come into being. And this is also the mystery of all the descents and constricted states that every person undergoes at every time (and this also occurs, in concealment, in all existing things), for behold, it is in order to descend and draw near to that which is below him, and in order to raise it. For through this the holy sparks are raised out of their being swallowed up, to bring forth the precious from the vile. End of quotation."
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "צב. וראה שם מה שממשיך אח״כ מוהרנ״ת ז״ל בביאור המשך הפסוקים בארוכה. ובספר ׳בצאת השמ״ש׳ (על הקדמת רחובות הנהר להרש״ש ז״ל) בסוגיא של סילוק המוחין שמבאר הרש״ש שבאמת אין סילוק מוחין לעולם אלא שבערך למוחין הבאים הגבוהים יותר, נחשב כסילוק המוחין. כתב בזה בספר בצאת השמ״ש:\n\nובזה יובן עומק סוד ׳הירידה לצורך עליה׳ ו׳הירידה היא תכלית העליה׳, שהאריכו בזה רבותינו תלמידי מרן הבעל שם טוב הקדוש זיע״א המה בספרתם, וכיוצא בזה בספר הקדוש ליקוטי מוהר״ן בכמה מקומות (ח״א סימן כ״ב אות י׳ ולהלן, ח״ב סימן י״ב), ואחריו הרחיב בזה תלמידו הנאמן הגה״ק מוהרנ״ת בספרי ליקוטי הלכות במקומות הרבה לאין שיעור, וכן הוא כיוצא בזה בהוספות מהרצ״א לספר סור מרע ועשה טוב אות ק״ה (בהנמ״ח הוצאת אמת עמוד פ״ז), ועוד טובא בכל ספרי צדיקי אמת. וסוד הענין נדרש בכמה פנים מסבירות, וחד מהנה על דרך שנתבאר בדברי רבינו התורת חכם שסילוק המוחין אינו כפשוטו כי אם דוקא ביחס להמוחין המעולים המוכנים לבוא, דכן הוא על דרך זה גם בענין הירידה, דאין הירידה כפשוטה, אלא דוקא ביחס להעליה הבאה אחריה, ואדרבה, היא עצמה בית שער ומבוא אל העליה הסמוכה הבאה אחריה, אלא שלהיות האדם בעת הזאת מרכבה למדרגה החדשה שעתיד לעלות בה, נבחן הדבר אצלו כנפילה וירידה, הן מצד שביחס להמוחין המעולים העתידים להמשך בתוכו כאשר יתחזק לעשות רצונו ית״ש על אף המניעות, בהכרח שיחוש בנפשו הרגשת סילוק המוחין, דהמוחין הישנים כלא חשיבי לערך מעלת וקדושת המוחין החדשים הממשמשים לבוא. והן מצד שכיון שנסתלק מהיות מרכבה להמדרגה הישנה שכבר נשלם תיקונה, דכבר נתעלה ממנה ועלה אל המדרגה החדשה, וזו המדרגה עדיין חסרה מוחין, הלכך נבחן הענין בנפשו כירידה, דלעת עתה הרי הוא מסולק מן המוחין הבאים מדרגה אחר מדרגה, תחילה מוחין דקטנות ואחריהם מוחין דגדלות. וכל זה מבואר בארוך בספה״ק ליקוטי מוהר״ן (ח״א סימן כ״ה אות ב׳ ולהלן) ׳שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש שם דמיונות אלו, והם הם הקליפות הקודמין לפרי, וסובבים את הקדושה, וכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדושה, ותיכף כשעולה להמדרגה אז נתעוררין הקליפות שבמדרגה ומסבבין אותו, וצריך להכניע אותם ולשבר אותם, ולטהר אותו המקום וכו׳. ואף על פי שכבר נשבר הקליפה שבמדרגה עליונה וכו׳, אף על פי כן כשפנימיות של העליון נעתק משם והחיצוניות התחתון עולה, אזי הקליפה חוזר ונעור וכו׳, ובשביל זה צריך לו לשבר אותה מחדש׳. ועיין שם בהמשך שהולך ומבאר על פי זה כוונת הכנעת הקליפות בהודו (שעה״ק דף י״ז ע״א), עיין שם ובדברי רבינו התורת חכם דף קנ״ה ע״ב, ובהגהות הרב מעיל אליהו לשם שיטה כ״ז (מעיל אליהו עמוד שע״א).\n\nובלקוטי מוהר״ן שם בסוף הסימן מסיים עלה כי אמר אז בזה הלשון, ובזה טועין החסידים הרבה, שפתאום נדמה להם שנפלו מעבודת ה׳, ובאמת אין זה נפילה כלל, רק מחמת שצריכין לעלות ממדרגה למדרגה, ואז מתעוררין ומתגברין מחדש הקליפות שהם התאוות והבלבולים והדמיונות וכו׳, על כן צריכין להתגבר בכל פעם מחדש לחזור ולהכניע ולשבר הקליפות והמניעות וכו׳ שבכל מדרגה ומדרגה מחדש, אבל באמת אין זה נפילה כלל״.\n\nומעין זה כתב שם להלן סימן ע״ב: ״לפעמים בא לאדם הרהור תשובה, ונעשה באותה שעה איש כשר, ואחר כך רוצה לעשות עובדא. באשר נתעורר לבו בתשובה, בכן רוצה לנסוע להצדיק, ואחר כך כשנוסע מתגבר עליו היצר הרע, ונופל מתשוקתו שהיה לו תחילה, ואחר כך כשבא להצדיק מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר ואבד כל חשקו. אל יקשה בעיניך זאת וכו׳, כי דע, כי בתחילה כשבא לו ההרהור תשובה. מחמת הטוב שנתעורר בתוכו, אז על ידי מעשיו באותה שעה המית יצרו ונתבטל יצרו הרע שהיה לו וכו׳, ואחר כך כשרוצה לנסוע מתגבר עליו יצר הרע אחר, כי הגדול מחברו וכו׳, ויש לו עתה יצר הרע גדול ממה שהיה תחילה וכו׳, כי צריך התגברות חדש ביותר נגד זה היצר הרע החדש שבא לו״. יעויין שם באורך, וכן הוא שם להלן ח״ב סימן קי״ז, ושם לעיל מינה סימן מ״ח. והיינו מעין שנתבאר, שהירידה אינה נבחנת כירידה אלא ביחס להעליה הבאה אחריה, ולא ביחס להעליה שהיתה לפניה, וכדוגמת המשל שהביא רבה״ק, דהא ודאי שבעת היות האדם נוסע לצדיק, ומכל שכן אחר בואו לפניו, נתעלה יותר מעשרת מונים ממעלתו שעמד בה תחילה קודם שעלה ברצונו לעשות כן, ומה שבעת ההיא נרגש בנפשו קרירות הנפש והתגברות היצר, אינו אלא ביחס להמדרגה החדשה שנתעלה בה, שכיון שכבר נסתלק, כלומר, נתעלה מן המדרגה הישנה שעמד בה, לכן נתעורר בו יצר הרע חדש וגדול טפי, ועצם אור הצדיק עדיין אינו מאיר בו משלם. ולזה לעת הזאת עליו ללחום ולהתגבר להיות מושל ביצרו, ואזי ירגיש קדושת המוחין וגודל המדרגה שנתעלה בה. ע״כ.",
      "en": "92. And see there what Rabbi Noson of blessed memory continues afterward, explaining the continuation of the verses at length. And in the book ‘בצאת השמ״ש’ (Bitzais HaShemesh, “When the Sun Goes Forth,” on the introduction to Rechoavoas HaNuhar by the Rashash of blessed memory), in the discussion of the departure of the mochin, where the Rashash explains that in truth there is never a departure of mochin, but rather, in comparison with the coming, higher mochin, it is considered a departure of mochin—[the writer] wrote concerning this in the book Bitzais HaShemesh:\n\nAnd through this the depth of the mystery of ‘descent for the sake of ascent’ and ‘descent is the ultimate ascent’ will be understood. Our masters, the disciples of our master the holy Baal Shem Tov, may his merit protect us, discussed this at length in their books; and likewise, in the holy book Likutay Moharan in several places (part 1, section 22, item 10 and onward; part 2, section 12). And after him, his faithful disciple, the holy gaon Rabbi Noson, expanded on this in the books of Likutay Halachos in countless places. And likewise, something similar also appears in the additions of מהרצ״א to the book Soor MaiRu VaAsay Toav, item 105 (בהנמ״ח, Emes publishing, page 87), and many more instances in all the books of true tzaddikim. And the mystery of this matter is expounded in several illuminating ways. And one of them follows what was explained in the words of our master, the Toaras Chacham: that the departure of the mochin is not literal, but only relative to the superior mochin prepared to come. For the same applies to the matter of descent: the descent is not literal, but only relative to the ascent that follows it. And on the contrary, it itself is the gateway and entrance to the imminent ascent that follows it. But because at this time the person is a vehicle for the new level to which he is destined to ascend, he experiences it as a fall and descent: both because, relative to the superior mochin destined to be drawn into him when he strengthens himself to do His will, blessed be His name, despite the obstacles, he must necessarily feel within his soul a sense of the departure of the mochin, since the old mochin are accounted as nothing in comparison with the excellence and holiness of the new mochin that are approaching; and also because, once he has ceased being a vehicle for the old level whose repair has already been completed—for he has already risen from it and ascended to the new level, and this level still lacks mochin—he therefore experiences the matter within his soul as a descent. For at present he is deprived of the mochin that come level after level: first the mochin of constriction, and afterward the mochin of expansion. And all this is explained at length in the holy book Likutay Moharan (part 1, section 25, item 2 and onward): ‘In each and every world and at each and every level, these imaginings are there; they are the klipos that precede the fruit and surround holiness. And when a person moves from level to level, he must pass through these imaginings in order to reach holiness. And immediately when he ascends to the level, the klipos at that level awaken and surround him. And he must subdue them and break them, and purify that place, etc. And although the klipah at a higher level has already been broken, etc., nevertheless, when the inward aspect of the higher one moves away from there and the outward aspect of the lower one ascends, then the klipah awakens again, etc.; and for this reason he must break it anew.’ And see there in the continuation, where he proceeds to explain on this basis the intention of subduing the klipos during Hoadoo (שעה״ק, folio 17a); see there, and in the words of our master the Toaras Chacham, folio 155b, and in Rabbi Me’il Eliyuh’s glosses there, line 27 (Me’il Eliyuh, page 371).\n\nAnd in Likutay Moharan there, at the end of the section, he concludes this by saying that he then spoke in these words: And in this the chassidim err greatly: suddenly it seems to them that they have fallen from the service of God. But in truth this is not a fall at all; rather, it is because they need to ascend from level to level. And then the klipos—the desires, confusions, and imaginings, etc.—awaken and grow strong anew. Therefore, each time they must overcome anew, returning to subdue and break the klipos and obstacles, etc., at each and every level anew. But in truth this is not a fall at all.”\n\nAnd something like this he wrote there later, in section 72: “Sometimes a thought of repentance comes to a person, and at that hour he becomes a worthy person. And afterward he wants to take action. Since his heart has been stirred to repentance, he therefore wants to travel to the tzaddik. And afterward, when he travels, the evil inclination grows strong against him, and he falls from the yearning he had at first. And afterward, when he comes to the tzaddik, the evil inclination grows stronger against him still, and he loses all his desire. Do not find this difficult, etc., for know that at first, when the thought of repentance came to him, because of the good that had awakened within him, then through his actions at that hour he put his inclination to death, and the evil inclination he had was nullified, etc. And afterward, when he wants to travel, another evil inclination grows strong against him, for one who is greater than his fellow, etc. And he now has an evil inclination greater than he had at first, etc., for he needs especially renewed strength against this new evil inclination that has come to him.” See there at length. And so it is there later in part 2, section 117, and there before it in section 48. And that is, it is like what was explained: the descent is considered a descent only relative to the ascent that follows it, not relative to the ascent that preceded it. And like the parable brought by our holy master: certainly, when a person travels to the tzaddik—and all the more after he comes before him—he has ascended more than tenfold from the level at which he stood at first, before it entered his will to do this. And what he feels at that time within his soul—the coldness of the soul and the strengthening of the inclination—is only relative to the new level to which he has ascended. For since he has already departed, that is, risen from the old level at which he stood, therefore a new and much greater evil inclination has awakened within him, while the actual light of the tzaddik does not yet shine within him fully. And therefore, at this time he must fight and overcome, to be master over his inclination. And then he will feel the holiness of the mochin and the greatness of the level to which he has ascended. End of quotation."
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "צג. בכוכבי אור (אבניה ברזל אות נ״ב) כתב הלכות מתנה הלכה ד׳ ויצא יעקב, ואמרם בשבת בבוקר אחר שנטל ידיו לאכול שחרית והתחיל לומר עד שכמעט נעשה ערב וכמעט שלא אכל סעודה שלישית. ע״כ.",
      "en": "93. In Koachvay Oar (Avunehuh Barzel, item 52): He wrote Halachos of Gifts, Halacha 4, ‘And Yaakov went out,’ and said them on Shabbos morning after he washed his hands to eat the morning meal. And he began speaking until it was almost evening, and he almost did not eat the third meal. End of quotation."
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "צד. בשיחות הר״ן (סימן ע׳): כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך, אזי השם יתברך משליך כל עניניו וכל הגזרות שרוצה לגזור חס ושלום, וכל העסקים שלו שהוא יתברך עוסק בהם כביכול, והוא משליך הכל ופונה עצמו רק לזה האיש שרוצה לדבר עמו ולפרש שיחתו לפניו לבקש מאתו שיעזרהו להתקרב אליו יתברך. ע״כ.",
      "en": "צד. In Sichos HaRan (section 70): When one of Israel wishes to speak with Hashem, blessed be He, to express his conversation before Him, blessed be He, then Hashem, blessed be He, casts aside all His concerns and all the decrees He wishes to decree, God forbid, and all His occupations with which He, blessed be He, occupies Himself, as it were. And He casts everything aside and turns Himself only toward this person who wishes to speak with Him and express his conversation before Him, to ask Him to help him draw near to Him, blessed be He. End of quotation."
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "צה. התפארת שלמה ז״ל כאן כתב: וזה שרמזה רחל בדברים האלה אסף אלהים את חרפתי, כי ראתה ברוה״ק כי זה הבן היולד הוא יעלה תיקון רפ״ח ני״ק הרמוזים בתיבת חרפת״י. וז״ש רש״י שהיתה מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו. פי׳ שלא יפלו ח״ו כל ההשפעות להחיצונים ע״י הני״ק הנפזרים בהם ונבלעו ביניהם שהם גורלו של עשו כנ״ל. והבן. ע״כ.\n\nועוד שם: אסף אלהים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה׳ לי בן אחר. פרש״י ואגדה כל זמן שאין לאשה בן מי שיש לה בן תולה בו מי שבר כלי זה בנך מי אכל תאנים אלו בנך. הנראה לרמז בזה דהנה כל עיקר העבודה הוא להעלות רפ״ח ני״ק שנפלו ממאנין תבירין מאז ולתקן פגם אדה״ר מחטא עץ הדעת. וזה נעשה ע״י בחי׳ יסוד צדיק זה יוסף. וז״ש אסף אלהים את חרפתי הוא אסיפת רפ״ח ניצוצין הרמוז בתיבת חרפת״י על ידי בחינת יסוד יוסף כמ״ש ויצבור יוסף ב״ר הם ר״ב ניצוצין שהעלה יוסף. וזהו שפרש״י מי שבר כלי זה בנך רמוז על בחי׳ שבירת הכלים ומי אכל תאנים אלו בנך הוא כמ״ד עץ שאכל אדה״ר תאנה היה וב״ז נתקן ע״י יוסף וז״ש יוסף ה׳ לי בן אחר הוא להעלות הני״ק איברי דשכינתא שהוא רמוז בשם ב״ן מלכות להעלות שם ב״ן מן החיצונים אלהים אחרים ולהוסיף על הקדושה וזהו יוסף ה׳ השם ב״ן מבחינת אחרים אל חזרת הקדושה בב״א. ע״כ.",
      "en": "95. The Tiferes Shlomo, of blessed memory, wrote here: And this is what Rochel intimated in these words, ‘God has gathered away my reproach,’ for she saw through holy inspiration that this son being born would raise up the rectification of the 288 holy sparks alluded to in the word ‘my reproach’ (חרפת״י). And this is what Rashi said: she was distressed lest she fall to Aisav’s lot. That is, so that, God forbid, all the flows of bounty would not fall to the external forces through the holy sparks scattered within them and swallowed up among them, which are Aisav’s lot, as above. And understand this. End of quotation.\n\nAnd further there: ‘God has gathered away my reproach, and she called his name Yosef, saying: May the Lord add another son for me.’ Rashi explained, and an aggadic teaching: as long as a woman has no son, one who has a son attributes it to him—‘Who broke this vessel? Your son. Who ate these figs? Your son.’ What appears to be alluded to here is that, behold, the entire essence of the service is to raise the 288 holy sparks that fell from the broken vessels then, and to rectify Adam the first man’s blemish from the sin of the Tree of Knowledge. And this is accomplished through the aspect of the foundation, the righteous one—this is Yosef. And this is what is said: ‘God has gathered away my reproach’—it is the gathering of the 288 sparks alluded to in the word חרפת״י, through the aspect of the foundation, Yosef, as it is written: ‘Yosef amassed grain (ב״ר)’—these are the 202 sparks that Yosef raised. And this is Rashi’s explanation, ‘Who broke this vessel? Your son’: an allusion to the aspect of the breaking of the vessels; and ‘Who ate these figs? Your son’ accords with the opinion that the tree from which Adam ate was a fig tree. And [this] was rectified through Yosef. And this is what is said: ‘May the Lord add another son for me’—it is to raise the holy sparks, the limbs of the Divine Presence, which is alluded to in the Name B״N, kingship: to raise the Name B״N from the external forces, other gods, and to add to holiness. And this is ‘May the Lord add’: [may He add] the Name B״N from the aspect of ‘others’ to the return of holiness, speedily in our days, amen. End of quotation."
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "צו. כתב הלשם שבו ואחלמה (ביאורים, שער עקודים פרק א׳ אות ו׳): כתיב וארא בחלום והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים כו׳, הוא ע״פ מה שמבואר בזוה״ק ויצא שכל עניני המעשים שעשה יעקב אבינו ע״ה עם המקלות והרהטים [ובהצאן] המקושרות, הנה היה כל כונתו על תיקונים העליונים אשר בכל אותן הענינים המרומז כנגדם למעלה. כי משום שהיה בבית לבן שהוא בדרגין נוכראין וברשותא דאל זר היה עושה תמיד התחכמות ותחבולות בעובדין דלתתא והיה מכוון בהם על שורשי הדברים אשר מרמזים כנגדם למעלה וכדי לאפרשא בין דרגין לדרגין בין טמא לטהור ובין קודש לחול ולהדביק את עצמו בקודש. וכמו שמבואר בזוה״ק פ׳ ויצא מדף קס״א עד דף קס״ג. כי זהו העבודה היותר עליון והתיקון שאין למעלה מזה כאשר שהאדם עומד במצולות ים ובתוך החיצונים, כמו יעקב בבית לבן להשתדל תמיד לתברא שם גופה תוקפיה וחיליה דס״מ חייבא ולכתתא רישיה ולאכפיא ליה וכו׳. ואי אפשר לעמוד בזה ולצאת בשלום אלא רק מי שעושה כל מעשיו לשם שמים ויהיה טהור ונקי משום פניה ורצון עצמית ולהסתכל בזהירות יתירה שלא מטעה את עצמו. והעיקר הוא כשהוא כחו יפה לכוון ולרמז בכל פעולותיו ועניניו בתקון שורשי הדברים שכנגדם למעלה.\n\nולכן אחר שהשלים יעקב אבינו ע״ה את עצמו בכל זה והוא אחר שעמד בבית לבן עשרים שנה והתנהג עצמו בכל הנז׳ ובריר נהורא מגו חשוכא ודחה לכולהו ויצא טהור ונקי כולו קודש לה׳ הנה נראה לו בחלום כל המראה וכמ״ש וארא בחלום והנה העתודים העולים כו׳ כי הראה לו הקב״ה שכוון בכל פעולותיו אל המטרה והוא עומד דבוק אל הקודש פנימה עד שכל העולם כולו לא נברא אלא בשבילו ולא עוד אלא שכל מעשיו ורמזיו אשר עשה הנה כוון בכולם מכוון ממש גם לשורש השרשים אשר בקודש קודש הקדשים והוא עד עולם העקודים שהוא ראשית הגילוי ושורש האצילות. ולכן זכה שנעשה הוא מרכבה לכלל האצילות כולו, כי עולם האצילות הוא בבחי׳ יעקב בערך א״ק ועולם העקודים הוא שורשו ונעשה העקודים בשביל האצילות שהוא יעקב והרי הוה העקודים שורש ליעקב אבינו ע״ה שהוא מרכבה להאצילות ולכן נתגלה לו במראה הזה סוד לובן העליון דא״ק שהוא שורש העקודים כמו שיתבאר למטה כי הוא הכל בשביל האצילות שהוא מדת יעקב ונעשה הכל בשבילו וזהו שנאמר כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ור״ל שגם לבן שהוא סוד לובן העליון שורש העקודים הוא ג״כ נעשה רק בשבילך והוא שאמר עושה לך כי הוא מעותד ומוכן אליך כי שם ר״ל בלובן העליון הנה שם הוא סוד ברית אבות כמו שבארנו במ״א. ע״כ.",
      "en": "96. The Leshem Shevo ViAchlamuh wrote (Biurim, Shaar Akoodim, chapter 1, item 6): It is written, ‘And I saw in a dream, and behold the he-goats mounting the flock were ringed, speckled, and mottled,’ etc. This accords with what is explained in the holy Zohar, Vayaitzay: in all the deeds that Yaakov our father, peace be upon him, performed with the rods and the troughs [and with the] strongly bound sheep, his entire intent was directed toward the supernal rectifications present in all these matters, corresponding to what they signify above. For because he was in Lavan’s house, which is among alien levels and in the domain of a foreign god, he was always employing wisdom and stratagems in deeds below, and directing his intent through them toward the roots of the things to which they allude above, and in order to separate one level from another, impurity from purity and the holy from the ordinary, and to cleave himself to holiness. And this is as explained in the holy Zohar, the portion Vayaitzay, from folio 161 to folio 163. For this is the most exalted service and a rectification beyond which there is nothing higher: when a person stands in the depths of the sea and amid the external forces, like Yaakov in Lavan’s house, to strive constantly to break there the very force and power of the culpable S״M, crush his head, and subdue him, etc. And one cannot endure this and emerge in peace except by performing all one’s deeds for the sake of Heaven, being pure and clean of any ulterior inclination or self-directed desire, and scrutinizing with exceptional care that one is not deceiving oneself. And the main thing is when his capacity is sufficient to direct intent and intimate, in all his actions and affairs, the rectification of the roots of the things corresponding to them above.\n\nAnd therefore, after Yaakov our father, peace be upon him, had perfected himself in all this—after he had remained in Lavan’s house for twenty years, conducted himself in all the aforementioned ways, separated light from within darkness, repelled them all, and emerged pure and clean, entirely holy to the Lord—the whole vision appeared to him in a dream. And as it is written: ‘And I saw in a dream, and behold the he-goats mounting,’ etc. For the Holy One, blessed is He, showed him that in all his actions he had directed his intent toward the goal, and he stood cleaving inwardly to holiness, so that the entire world was created only for him. And not only this: in all the actions and allusions that he made, he actually directed them all precisely also toward the root of roots within the Holy of Holies, reaching to the world of Akoodim, which is the beginning of revelation and the root of Atzeeloos. And therefore he merited becoming a vehicle for the entirety of Atzeeloos, for the world of Atzeeloos is in the aspect of Yaakov relative to A״K, and the world of Akoodim is its root. And Akoodim was made for Atzeeloos, which is Yaakov; and thus Akoodim is a root for Yaakov our father, peace be upon him, who is a vehicle for Atzeeloos. And therefore the mystery of the supernal whiteness of A״K, which is the root of Akoodim, was revealed to him in this vision, as will be explained below. For everything is for Atzeeloos, which is Yaakov’s attribute, and everything was made for him. And this is what is said: ‘For I have seen everything that Lavan does to you.’ This means that Lavan too, which is the mystery of the supernal whiteness, the root of Akoodim, is also made only for you. And this is why it says ‘does to you,’ for it is destined and prepared for you; for there—that is, in the supernal whiteness—there is the mystery of the covenant of the patriarchs, as we explained elsewhere. End of quotation."
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "צז. בחיי מוהר״ן (סימן רמ״ג): בענין מילי דעלמא ואפילו מילי דשטותא, שיכולין הצדיקים הגדולים להעלות אותן דיבורים ולעשות בסיפוריהם מענינים של חול עבודה גדולה, וכמו שמובן קצת מהדרכים וההנהגות שמספרים מהבעל שם טוב זכרונו לברכה ומשאר צדיקים נוראים שהיו בדורות הסמוכים. וגם בזוהר הקדוש מרמז קצת מענין זה כמובא שם על רב המנונא סבא שהיה מסדר תלת פרקי מלי דשטותא. אבל הפלגת גדלת חכמתו ועוצם קדושתו והשגתו שהיה לרבנו זכרונו לברכה בענין זה בענין סיפורי שיחות חולין וכו׳ היה מופלג ונשגב מאד. ע״כ.\n\nהדגל מחנה אפרים ז״ל כתב בפרשת בראשית (זה ספר תולדות אדם): אפילו כשמדבר שיחת חולין והם חולין שנעשו על טהרת הקודש היינו שהוא דבוק בשעת שיחתו לחכמה שנקרא קודש בזה הוא מספר ומזהיר ומבהיק תולדות אדם היינו מה שפגם לפעמים בשיחת חולין הכל הוא מתקן ומעלה אותם הן כשמדבר דיבורים בחכמה ומעלה על ידי דיבורים כידוע בשם אא״ז נ״ע. ע״כ.\n\nושם בפרשת כי תשא (יודע היה בצלאל): כשיש צדיקים בעולם אזי על ידי מה שמדברים האותיות הן בתורה ותפילה בדחילו ורחימו או בדברי גשמיות או בסיפורי מעשיות כידוע מן אא״ז זללה״ה שיש אנשים שצריך להעלותן בסיפורים. ע״כ.\n\nושם בתחילת פרשת מצורע: יש אנשים שהצדיק מעלה אותן בתורתו ותפילתו, ויש אנשים שאינו יכול להעלותן כי אם בשיחה שלו, אך שנראה שהם דברים בטלים ובאמת הצדיק מעלה אותו על ידי דיבורים שמדבר עמו. וכן שמעתי מאא״ז זללה״ה, ולאו כל אדם זוכה לזה כמו שאמר אא״ז על המשנה ׳ראוה מדברת עם אחד׳. ע״כ.\n\nובנועם אלימלך פרשת מטות (איש כי ידור): שלבני אדם נדמה להם שהוא בזוית זו העולם הזה, והוא היה בזוית אחרת בעולמות עליונים, כי כן דרך הצדיק אף שהוא מדבר עם בני אדם בכל זאת נפשו קשורה למעלה בעולמות. ע״כ.\n\nושם פרשת ראה (השמר לך): הצדיק גמור והקדוש אשר כל מחשבותיו טהורים צלולים בצחצחות גמור והולך תמיד בדבקות וקדושה, וגם כשמדבר עם בני אדם נראה כמדבר דברים גשמיים אבל באמת כל מחשבותיו להבורא ברוך הוא גם בדיבורים אלו ועושה יחודים בשעה שפוסק מלימודו. ע״כ.\n\nובבאר משה (מקאז׳ניץ) פרשת ויקרא: שמעתי מכבוד אאמו״ר שסיפר לי מהרב הקדוש בוצ״ק מוה״ר לוי יצחק זצ״ל אב״ד דברדיטשוב שהיה לבוש בטלית ומוכתר בתפילין וסיפר עם כל אדם מעניני עולם הזה ועניני ארציות מה שלא יאות לאחד מעמי הארץ ופשוטי העם לעשות כמוהו, ובודאי שלא כל הרוצה וכו׳ בודאי שהוא היה במדרגה זו להעלות כל הדיבורים מפשוטי העם אל השורש העליון. ע״כ.\n\nבעטרת צבי מזידיטשוב (על זוה״ק פרשת אמור דף צ׳) כתב: מדרך הצדיקים המדברים עם עמא דבר, ומחשבתם בחכמה עליונה לייחד איזה יחוד או איזה משל לעבודת השם יתברך. ע״כ.\n\nבבאר מים חיים פרשת שמות (ויאמר אל עמו): כבר הארכנו מבחינה זו במקום אחר וכאן לא הצגנו רק ראשי פרקים להודיע שיש בני אדם נמצאים על בחינה זו שמבינים בכל הדברים שבעולם מקום מוצאם במרכבה העליונה ועל ידי זה המה מיחדים יחודים בכל הדברים התחתונים, וכשהם מדברים בכל הדברים שנראה לבני אדם שהוא סיפורי מעשיות ודברים אשר לא נצרכים כלל ונראין לדברים בטלים, והוא מקושר אז במחשבתו למעלה למעלה ודברו היוצא מפיו אינו רק יחודים וצרופי שמות הקדושים וגורמים בזה תענוג ונחת רוח גדול לבוראם, מה שרוב העולם אינם מבינים זה כלל. ובאמת מצינו כזה כמה וכמה פעמים בדברי רבותינו הקדמונים ז״ל בגמרא בבלית וירושלמית ומדרשי חז״ל כמו במסכת שבת (ע״ז ע״ב) שמצא רבי זירא לרב יהודה דהוה בדיחא דעתיה וכו׳ ושאלו מפני מה עיזי מסגי ברישא והדר אמרי וכו׳ מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה וכו׳ וכאלה רבות (שם) וכו׳. כי אנו פעוטי השכל ודאי אשר לא נבין דברים העומדים ברומו של עולם נתונים נתונים בסודי סודות מחוק אלהינו יתברך, רק ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם ונתן מעט מן המעט על אחת מני אלף אלפי אלפים וכו׳ עד אין שיעור וערך קצת חכמה ביראיו להבין בסתרי גנזיו, ועל ידי זה גם המה עושין לפי כח שכלם ואהבתם ויראתם את פני ה׳, לדבר בתחתון ולרמוז בעליון ליחד יחודים נוראים ונשגבים בכל הדברים התחתונים ובדברת איש לרעהו הנראין לדברים בטלים לגמרי. וכלל דבר זה הוא לידע בטוב כי ה׳ הוא המשפילי לראות בשמים ובארץ ובכל אות ואות מדברי הקטן שבקטנים שורה עליו אורו יתברך כוחו שפעו השגחתו, ועל כן יש בכל דבר הקטן רזי אלהינו יתברך ויחודי שמותיו. ע״כ.\n\nוקצת בהרחבה בזה להרה״ק מקאמרנא ז״ל בזוהר חי על זוה״ק פרשת ויחי (לזוה״ק דף רכ״ז): ראיתי לרבותי הקדושים שהיו נזהרין מאד בשמירת פיהם ולשונם שכל דיבורם היה ביחודים ושמות ומוסר ודרכי היחוד אך שהיו מספרין ספורי מעשיות ועניני צרכי הגוף הכל בשכליות נפלאות מענין מעמד השכינה בגליות ומעניני יחודים, וכמעט הייתי נרתע באימה מגודל האור והחכמה שהיה בדבריהם וכו׳. וראיתי למורי דודי הקדוש כשהיה מספר איזה ענין מעניני עוה״ז או שהיה מדבר עם האנשים הנצרכים לכמה ענינים מעניני עוה״ז היה מדבר דברים נפלאים ושכליות רמות סודות נשגבות. וכך ראיתי למוהרי הקדוש מוה״א אברהם יהושע העשיל ממעזבוז פעם אחת עמדתי לפניו והוא היה מדבר עם אלמנה אחת, והבנתי דבריו שהיה מדבר עמה בחכמה עמוקה מענין גלות השכינה היתה כאלמנה עד שהתחלתי לבכות וגם הוא בכה. והיה דרכו לספר מעשיות ודיבורים והכל היה בחכמה עמוקה וכו׳. וכך ראיתי למורי ורבי רבינו הקדוש מוהר״ר נפתלי (מראפשיטץ) שבכל דבריו היה יחודים שכליות נפלאות עד שהייתי מרעיד עליהם. פעם אחת עמדתי אחריו ולא ראה אותי והוא היה יושב בערב ש״ק בעת שרצה לילך למקוה למרחץ והיה מדבר עם אשתו בסיפורים והבנתי שמדבר בכוונת רחיצת מים חמים ומקוה והייתי מרעיד היאך יהיה זה בכח אנושי להלביש ענינים כאלו בסיפורי מעשיות ודיבורים וכו׳ וכו׳. ע״כ. ע״ש.\n\nוע׳ זוה״ק (פרשת משפטים דף צ״ה ע״א) שרבי יוסי סיפר לרבי חייא שהוא מאד מצטער שפגש באותו בדרך סבא טייעא אחד שהיה שואל אותו כל מיני שאלות מוזרות שהיו שאלות הבל (לדעת רבי יוסי) והוא מאד הצטער שאותו זקן סתם דבר עמו דברי הבל ושטות. ואח״כ התברר להם שהכל היה דברי סודות ורזים. ע״ש.",
      "en": "97. In Chayay Moharan (section 243): Concerning worldly matters and even foolish matters: the great tzaddikim can elevate those words and make a great act of service out of their stories about ordinary affairs, as can be understood somewhat from the ways and practices recounted about the Baal Shem Tov, of blessed memory, and other awesome tzaddikim in the recent generations. And in the holy Zohar, too, there is some allusion to this matter, as is brought there concerning Rav Hamnuna the Elder, who would arrange three chapters of foolish matters. But the surpassing greatness of the wisdom, the intensity of the holiness, and the attainment that our master, of blessed memory, possessed in this matter—in telling stories in ordinary conversations, etc.—was extraordinarily exalted and lofty. End of quotation.\n\nThe Degel Machanay Efrayim, of blessed memory, wrote in the portion Beraishis (‘This is the book of the generations of man’): Even when he speaks ordinary conversation, these are ordinary things performed in holy purity; that is, during his conversation he cleaves to wisdom, which is called holy. Through this he recounts, illuminates, and makes brilliant the generations of man—that is, whatever he sometimes blemished through ordinary conversation, he rectifies it all and raises them, whether when he speaks words with wisdom and raises through words, as is known in the name of my grandfather, whose soul is in Eden. End of quotation.\n\nAnd there, in the portion Kee Sissuh (‘Betzalel knew’): When there are tzaddikim in the world, then through their speaking the letters, whether in Torah and prayer with fear and love, or in material matters, or in telling stories—as is known from my grandfather, may his memory be for the life of the World to Come, that there are people who must be elevated through stories. End of quotation.\n\nAnd there, at the beginning of the portion Metzoaruh: There are people whom the tzaddik elevates through his Torah and prayer, and there are people whom he cannot elevate except through his conversation. Although they appear to be idle words, in truth the tzaddik elevates him through the words he speaks with him. And so I heard from my grandfather, may his memory be for the life of the World to Come; and not every person merits this, as my grandfather said concerning the Mishnah, ‘They saw her speaking with someone.’ End of quotation.\n\nAnd in Noam Elimelech, the portion Matos (‘When a man makes a vow’): People imagine that he is in this corner, this world, while he was in another corner, in supernal worlds. For such is the tzaddik’s way: even though he speaks with people, nevertheless his soul is bound above in the worlds. End of quotation.\n\nAnd there, the portion Ri’ay (‘Guard yourself’): The complete and holy tzaddik, whose thoughts are all pure and clear with complete brilliance, always proceeds in cleaving and holiness. And even when he speaks with people, he appears to speak material things, but in truth all his thoughts are directed to the Creator, blessed is He, also in these words; and he performs unifications when he interrupts his learning. End of quotation.\n\nAnd in B’air Moshe (of Kozhnitz), the portion Vayikruh: I heard from my honored father and teacher, who told me about the holy rabbi, the sacred lamp, our teacher Rabbi Levi Yitzchok, of righteous and blessed memory, head of the rabbinical court of Berditchev, who was clothed in a tallis and crowned with Tefillin, and conversed with everyone about this world’s affairs and earthly matters—things that it would not be fitting for an unlearned person or one of the ordinary people to do as he did. And certainly not everyone who wishes, etc.; certainly he was at this level of elevating all the words of ordinary people to the supernal root. End of quotation.\n\nIn Ateres Tzvi of Ziditchov (on the holy Zohar, the portion Emoar, folio 90), he wrote: It is the way of tzaddikim who speak with the common people, while their thought is in supernal wisdom, to bring about some unification or some parable for the service of the blessed Lord. End of quotation.\n\nIn B’air Mayim Chayim, the portion Shimos (‘And he said to his people’): We have already elaborated on this aspect elsewhere, and here have presented only chapter headings to make known that there are people at this level, who understand concerning all things in the world the place of their origin in the supernal chariot. And through this they bring about unifications in all lower things. And when they speak about all the matters that seem to people to be stories and things that are wholly unnecessary and appear to be idle matters, he is then bound in his thought ever higher and higher, and the speech issuing from his mouth is nothing but unifications and combinations of the holy Names. And through this they bring great pleasure and satisfaction to their Creator, something that most of the world does not understand at all. And indeed we have found such things many, many times in the words of our early Rabbis, of blessed memory, in the Babylonian and Jerusalem Talmuds and the Midrashim of our Sages—for example, in tractate Shabbos (77b), where Rabbi Zaira found Rav Yehudah in a cheerful frame of mind, etc., and asked him why goats go first and sheep afterward, etc., why a camel’s tail is small, etc., and many such things there, etc. For we, of little understanding, certainly cannot understand things standing at the height of the world, given, given in the deepest secrets of our blessed God’s decree. Only: blessed is He who apportioned of His wisdom to flesh and blood, and gave a little of the little, one out of a thousand thousands of thousands, etc., beyond measure and comparison, some wisdom to those who fear Him to understand the mysteries of His treasures. And through this they too act according to the capacity of their understanding and their love and fear before the Lord: to speak about the lower and intimate the higher, bringing about awesome and exalted unifications in all lower things and in one person’s speech to another, which appear to be wholly idle words. And the general principle of this matter is to know well that the Lord is the One who lowers Himself to see in the heavens and the earth; and upon each and every letter of the words of the least of the least there rests His blessed light, His power, His bounty, and His providence. And therefore within every small thing are the mysteries of our blessed God and the unifications of His Names. End of quotation.\n\nAnd somewhat more extensively on this matter, the holy rabbi of Komarna, of blessed memory, in Zohar Chai on the holy Zohar, the portion Vayichee (on Zohar folio 227): I saw my holy teachers exercising great care in guarding their mouths and tongues, so that all their speech was in unifications, Names, moral instruction, and the ways of unification. Although they told stories and discussed bodily needs, everything was with wondrous intellectual perceptions concerning the state of the Divine Presence in the exiles and matters of unifications. And I would almost recoil in awe from the greatness of the light and wisdom in their words, etc. And I saw my teacher, my holy uncle, when he told some matter concerning this world, or spoke with people needing various things of this world, speaking wondrous things and lofty intellectual perceptions, exalted mysteries. And thus I saw my holy teacher, Rabbi Avraham Yehoshua Heshel of Mezhibuzh: once I stood before him while he spoke with a widow, and I understood his words—that he spoke with her with profound wisdom concerning the exile of the Divine Presence, ‘She became like a widow’—until I began to weep, and he too wept. And his way was to tell stories and converse, and everything was with profound wisdom, etc. And thus I saw my teacher and master, our holy master Rabbi Naftuli (of Ropshitz), whose every word contained unifications and wondrous intellectual perceptions, until I trembled over them. Once I stood behind him and he did not see me. He was sitting on the eve of holy Shabbos when he wished to go to the mikveh, to the bathhouse, and was speaking with his wife in stories. And I understood that he was speaking with the intentions of washing in hot water and of the mikveh, and I trembled: how can it be within human power to clothe such matters in stories and conversation, etc., etc.? End of quotation. See there.\n\nAnd see the holy Zohar (the portion Mishputim, folio 95a), where Rabbi Yosi told Rabbi Chiya that he was greatly distressed at having met on that road an elderly Arab who asked him all sorts of strange questions, which were idle questions (in Rabbi Yosi’s opinion); and he was greatly distressed that this old man had simply spoken idle and foolish words with him. And afterward it became clear to them that everything had been words of secrets and mysteries. See there."
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "צח. בכוכבי אור (אבניה ברזל אות א׳): מוהרנ״ת זצ״ל אמר כי קודם שנתקרב לרבינו זצ״ל לא היה מבין מעלתו צדקתו של משה רבינו יותר מחמיו. כי ארבעים שנה לא שכב על מיטתו לשון רק סמך עצמו על השולחן, וכשישן אצל השולחן היה אוחז נר בידו וכשהגיע האש על ידו הוכרח להקיץ וחזר ולמד. וכל השבוע לא נטל ידיו לאכילת קבע מחמת חומרות נטילת ידים, רק אכל פת כיסנין. אך בשבת היה נוטל ידיו לאכילה בחומרות גדולות. והוא נשאר יתום בקטנותו ובא אליו אביו אחר הסתלקותו ללמדו עמו תורה. אחר כך כשנתקרבתי להצדיקים מתלמידי המגיד זצ״ל הבין אשר יש חילוק גדול בין חמיו ובין הצדיקים המתנהגים בדרך הבעל שם טוב, כי חמיו אע״פ שהיה צדיק כנ״ל אבל כל עבודתו לא היתה בהתלהבות כדרך הצדיקים הנ״ל. ע״כ.",
      "en": "98. In Kochvay Oar (Avunehuh Barzel, item 1): Rabbi Noson, of righteous and blessed memory, said that before he drew close to our master, of righteous and blessed memory, he did not understand how Moshe Rabbainu’s spiritual stature and righteousness exceeded those of his father-in-law. For forty years he did not lie upon his bed to sleep, but only leaned upon the table. And when he slept at the table he held a candle in his hand; and when the flame reached his hand he was forced to wake, and returned to learning. And throughout the week he did not wash his hands for a fixed meal, because of the stringencies of washing the hands, but ate only pastry bread. But on Shabbos he washed his hands for eating with great stringencies. And he was orphaned in his childhood, and his father came to him after his passing to teach him Torah with him. Afterward, when I drew close to the tzaddikim among the Maggid’s disciples, of righteous and blessed memory, he understood that there is a great difference between his father-in-law and the tzaddikim who conduct themselves in the Baal Shem Tov’s way. For although his father-in-law was a tzaddik, as above, all his service nevertheless was not with fervor in the manner of the aforementioned tzaddikim. End of quotation."
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "צט. הוא בעץ חיים שער ו׳ שער העקודים. וע׳ למהרצ״ה מזידיטשוב ז״ל בעטרת צבי על הזוה״ק בראשית דף ט״ו ע״ב (ד״ה תמן זרע לאולדא) שכתב: עולם העקודים הזה הם שרשים לעולם הנקודים אשר יבאו אחריהן, והעקודים אשר הם בכלי אחד, עי״ז המדות מתמזגים כמבואר בטעם עקידת יצחק. ואז בעולם הנקודים הגם אשר יבוא להם פגם וביטול ושבירה ח״ו, יהיה להם כח לעלות ולהתברר, אחר אשר היו כולם בשרשם דבוקים וקשורים קשר אל קשר יחדיו ידובקו. וזהו [שאמר שם בזוה״ק] ׳לתועלתא דעלמין׳ ר״ל לתועלת העולמות אשר יתגלו אחריהן, שיוכלו להתברר ולהתתקן. והבן בזה סוד עמוק צורך העקודים. ע״כ.",
      "en": "99. This is in Aitz Chayim, gate 6, Shaar HaAkoodim. And see Rabbi Tzvi Hirsch of Ziditchov, of blessed memory, in Ateres Tzvi on the holy Zohar, Beraishis, folio 15b (beginning ‘There, seed for begetting’), who wrote: This world of Akoodim constitutes roots for the world of Nikoodim that will come after them. And since Akoodim is within a single vessel, through this the attributes blend together, as explained concerning the reason for the binding of Yitzchok. And then, in the world of Nikoodim, although blemish, nullification, and shattering will come upon them, God forbid, they will have the power to ascend and be separated out, since they were all, at their root, cleaving and bound, bond to bond, joined together. And this is [what was said there in the holy Zohar], ‘for the benefit of the worlds’—that is, for the benefit of the worlds that will be revealed after them, so that they may be separated out and rectified. And understand in this a profound secret: the necessity of Akoodim. End of quotation."
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "ק. המבואר בעץ חיים שער ח׳ שער הנקודים ושער ט׳ שער השבירה. ומבואר להלן סוף פרשת וישלח (ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום).",
      "en": "100. This is explained in Aitz Chayim, gate 8, Shaar HaNikoodim, and gate 9, Shaar HaShveeruh. And it is explained below at the end of the portion Vayishlach (‘And these are the kings who reigned in the land of Edom’)."
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "ומה שנקרא עולם התיקון ברודים, הלשם שבו ואחלמה ז״ל (ביאורים לעץ חיים שער העקודים פרק א׳ אות ט׳): ראיתי כי עיקר לשון ברודים הוא פירושו זך ובהיר כי כן הוא בתרגום אונקלוס על ברודים פציחין, והוא מלשון זך ובהיר. ונקרא האצילות בשם ברודים כי הרי נעשה האצילות מבירורי הב״ן ומהאור הגדול דמ״ה ולכן נקרא ברודים על שם שהוא זך ומצוחצח. ע״כ.",
      "en": "And concerning the fact that the world of rectification is called berudim, the author of לשם שבו ואחלמה, of blessed memory, [writes] (Explanations of Aitz Chayim, Gate of Akudim, chapter 1, item 9): I saw that the essential meaning of the expression berudim is clear and bright, for this is how it appears in Targum Onkelos, which renders berudim as petzichin; it is an expression of clearness and brightness. And Atzilus is called berudim, for Atzilus was made from the refinements of BaN and from the great light of MaH; it is therefore called berudim because it is clear and polished. End of quotation."
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "שמאספים מתוך מה שנשבר ניצו״ק שהם כמה נקודות טובות וסברות ישרות שמפוזרים שם, ועליהם נוסף אור מ״ה החדש שלא היה בו השבירה, ויחד חיבור מ״ה החדש וחלקי ב״ן הנברר ומתלקט מהקלי׳, יחד הוא הבנין על מכונו.",
      "en": "[This means] that they gather, from what was broken, holy sparks, which are several good points and sound lines of reasoning scattered there; to these is added the light of the new MaH, in which there was no shattering. Together—the joining of the new MaH and the portions of BaN, which is refined and gathered from the klipah—together this is the building established on its foundation."
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "ובמקום אחר כתב מוהרנ״ת ז״ל (הלכות נזיקין הלכה ד׳ אות ג׳):\n\nצריך כל אדם לידע שחוט השערה יקר מאד מאד, והוא תלוי בכל עת בחוט השערה, שיכול האדם לקלקל הרבה מאד על ידי חוט השערה חס ושלום, וכל שכן וכל שכן שיכול לתקן הרבה על ידי חוט השערה, כי מדה טובה מרובה ממדת פורעניות. כי זה יודע כל אדם בנפשו שעיקר קלקולו ופגמיו וחטאיו חס ושלום, כולם התחילו מחוט השערה. על ידי שלא נזהר בתחלה לשמור מחשבתו היטב ונמשך אחר המסית מעט מעט רחמנא לצלן, כמו שכתוב (ישעיה ה) ׳הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׳, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה היום אומר לו עשה כך ולמחר וכו׳. וכפי התגברות היצר הרע על האדם בכל פעם היה חס ושלום אפס תקוה, אבל מדה טובה מרובה, כי חוט השערה בקדושה יקר מאד מאד.\n\nוה׳ יתברך ברחמיו זיכה אותנו במצות רבות בכל יום. וכל אחד מישראל מושך עצמו מהרע אל הטוב בכל יום ויום, כי הולך מביתו לבית הכנסת ולבית המדרש בכל יום ומניח טלית ותפלין ומתפלל ועונה אמן יהא שמה רבא ועושה כמה מצוות וכו׳ וכו׳. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. ואף על פי שיש גם בהמצוות שלהם תערובות פסולת הרבה, אף על פי כן נמצאים בהם על כל פנים כמה נקודות טובות, שהם בחינת שערות קדושות שהם יקרים אצלו יתברך מאד מאד.\n\nוכן אפילו בעניני התאוות וההרהורים שמתגברים על האדם בכל יום, מי שהוא איש כשר קצת, יש לו בודאי יסורים גדולים מזה, ומתגבר בכל עת נגד המחשבות וההרהורים. וכל תנועה שמנתק עצמו מהם כחוט השערה הוא יקר בעיניו יתברך מאד מאד, כי הוא ידע יצרנו\n\nוכו׳ ויודע איך הוא מתגבר על כל אחד ואחד, על כן יקר בעיניו יתברך כל תנועה ותנועה, אפילו היא כשערה ממש מה שהאדם מושך את עצמו מהסטרא אחרא אל הקדושה. וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה, מסירת נפש יש לכל אחד מישראל בכל יום וכו׳. וכמובא במעשה של הצדיק שהתגבר עליו העצבות וכו׳. כמה וכמה יקר חוט השערה ואפילו פחות מזה מה שאלפים עולמות אינם כדאי נגד זה. כי האדם בעולם העשיה שמלא קליפות והם כרוכים אחר האדם מאד, ולולא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידם חס ושלום, על כן צריך כל אדם להשכיל על דרכיו בכל יום ובכל עת לשמור את עצמו מאד שלא תתחיל מחשבתו לצאת חוץ מגבול הקדושה חס ושלום, אפילו כחוט השערה, כי על ידי פגם כחוט השערה שנוטה מן הדרך יכול לתעות הרבה בדרכים נבוכים חס ושלום, וכמובן בדבריו זכרונו לברכה על פסוק ׳תעיתי כשה אבד׳ (בלקוטי חלק א).\n\nואף על פי כן צריך לידע גם ההפך, שכשמתגברים עליו מאד ונדמה לו שכבר נתעה כל כך שאי אפשר לו לעמוד כנגדם, צריך לידע ולהאמין שכל תנועה ותנועה שינתק וימשיך את עצמו מהם אפילו כחוט השערה, הוא יקר מאד מאד בלי שיעור. ואלו השערות יתלקטו יחד וברבות הימים יגאלהו ה׳ יתברך מהם ויזכה על ידם להשגות אלקות שנמשך על ידי צמצומים קדושים שהם בחינת שערות שהם נעשים על ידי בחינת השערות הנ״ל, על ידי שאיש הישראלי מושך את עצמו מרע לטוב בכל פעם שעיקרו תלוי בחוט השערה. כי אפילו צדיקים גדולים תלויים בכל עת בחוט השערה בבחינת וסביביו נשערה מאד. וכמובא בדבריו זכרונו לברכה (בסימן כ) בהתורה תשע תיקונין על ותלין בחד חוטא. ע״כ.",
      "en": "And elsewhere our teacher Rabbi Noson, of blessed memory, wrote (Halachos of Nezikin, Halacha 4, item 3):\n\nEvery person must know that a hair's breadth is very, very precious, and at every moment he hangs by a hair's breadth. A person can cause very great damage through a hair's breadth, Heaven forbid; all the more, all the more can he repair much through a hair's breadth, for the measure of goodness is greater than the measure of punishment. For every person knows this within himself: that his main damage, blemishes and sins, Heaven forbid, all began from a hair's breadth: because at first he did not take care to guard his thought well and followed the tempter little by little, may the Merciful One spare us. As written (Yeshaya 5), ‘Woe to those who draw iniquity with cords of falsehood, and sin as with the ropes of a wagon’; and as our Rabbis of blessed memory said, today he tells him, “Do this,” and tomorrow, etc. And according to the evil inclination's overpowering of a person each time, there would be, Heaven forbid, no hope. But the measure of goodness is greater, for a hair's breadth in holiness is very, very precious.\n\nAnd Hashem, blessed be He, in His compassion granted us many mitzvos every day. And every member of Yisrael draws himself from evil toward good every single day, for he goes from his home to the synagogue and the study hall every day, puts on a tallis and Tefillin, prays, answers “Amen, may His great Name,” and performs several mitzvos, etc., etc. And as our Rabbis of blessed memory said, even the sinners of Yisrael are full of mitzvos like a pomegranate. And although their mitzvos, too, contain much admixture of refuse, nevertheless there are in them at least several good points, which are the aspect of holy hairs that are very, very precious to Him, blessed be He.\n\nAnd likewise, even in matters of the desires and contemplations that overpower a person every day, someone who is somewhat upright certainly suffers greatly from this, and at every moment strengthens himself against the thoughts and contemplations. And every movement by which he detaches himself from them by a hair's breadth is very, very precious in His eyes, blessed be He, for He knew our inclination\n\netc., and knows how it overpowers every single person. Therefore every movement, every movement, by which a person draws himself from the sitra achra toward holiness is precious in His eyes, blessed be He, even if it is literally only a hair's breadth. And as Rabbainu, of blessed memory, wrote: every member of Yisrael has self-sacrifice every day, etc. And as brought in the account of the tzaddik whom sadness overpowered, etc. How very, very precious a hair's breadth is, and even less than this—thousands of worlds are not worth as much as this. For a person is in the world of Aseyuh, which is full of klipos, and they cling closely to the person; were the Holy One, blessed be He, not to help him, he would fall into their hands, Heaven forbid. Therefore every person must consider his ways every day and at every moment, to guard himself carefully so that his thought does not begin to go outside the boundary of holiness, Heaven forbid, even by a hair's breadth. For through a blemish of a hair's breadth, when he veers from the path, he can wander far along perplexing paths, Heaven forbid, and this is understood from his words, of blessed memory, on the verse ‘I wandered like a lost sheep’ (in Likutay, part 1).\n\nAnd nevertheless one must also know the opposite: when they overpower him greatly and it seems to him that he has already wandered so far that he cannot stand against them, he must know and believe that every movement, every movement, by which he will detach and draw himself from them, even by a hair's breadth, is very, very precious beyond measure. And these hairs will be gathered together, and as the days multiply Hashem, blessed be He, will redeem him from them, and through them he will merit apprehensions of Godliness. These are drawn through holy contractions, which are the aspect of hairs made through the aspect of the above-mentioned hairs—through the fact that the Yisraelite draws himself from evil to good each time, whose essential matter depends on a hair's breadth. For even great tzaddikim hang at every moment by a hair's breadth, in the aspect of ‘Around Him it is exceedingly stormy.’ And as brought in his words, of blessed memory (in section 20), in the teaching תשע תיקונין (“Nine Rectifications”), concerning ‘And they hang by a single thread.’ End of quotation."
    }
  ]
}