Binyamin - פרק א - משנה ח

יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרִשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:

שמענו מפי קדשו של מרן שליט''א מופת הדור סיפור על עוכר דין מפורסם שהלך להגן על רוצח אחד, בדיוני בית המשפט החל להתפלפל עם השופטים ולסובב אותם בכל מיני טענות ומענות שונים עד שהשופטים הכריזו על חצי שעה הפסקה להתאושש קצת: פנה העוכר דין למרשו ואמר לו נו: איך הגנתי עליך? אמר לו הקליינט תאמין לי שכנעת אפילו אותי שלא רצחתי: אומר התנא שלא יחשוב אדם שיש לו טענות לטעון אחרי 120 שנה בבי''ד העליון. אני אטען כך ואטען כך. הכל הבל ורעות רוח.

כבר אמר אבא כהן ברדלא (על הפסוק ''ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו''). אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. ומה יוסף קטנם של האחים הוכיחם ברמז מייד פרחה נשמתם ומתו. כשיבוא הקב''ה ויוכיח כל אדם אחרי 120 שנה, על אחת כמה וכמה. אדם בחיים חיותו גם אם עושה טעויות וחוטא, תמיד מחפש ומוצא זכות על עצמו ומצדיק את מעשיו, ויש לו הסברים בשפע לשכנע את עצמו שמה שעשה כשר. אבל בעוה''ב הסיפור קצת שונה. מצפות לאדם הפתעות לא נעימות.

מסופר על צייד אחד שהיה מתרברב לפני אליהו הנביא זכור לטוב ומתפאר בדרכו העקומה ובמעשיו הנלוזים. אמר לו אליהו הנביא בני למה לא עסקת בתורה במצוות? מה תשיב לפני בוראך ביום פקודה? אמר לו הצייד יש לי דברים להשיב לפני בי''ד של מעלה. אטען שאיני יודע קרוא וכתוב וגם ה' לא חנן אותי לא בחכמה ולא בתבונה ודעת. אני בער ולא מבין כסיל ולא יודע. שאל אותו אליהו הנביא במה בני עוסק? אמר לו צייד אני, דג דגים, אמר לו ואיך אתה עושה זאת. התחיל להסביר לו את כל התורה של הצידה, כל הפטנטים והתחבולות לצוד דגים וכו'.

אמר לו אליהו זכור לטוב לזה הקב''ה נתן לך דעת ובינה, ללמוד תורה ולקיים מצוות אין לך בינה?? הרי מי שנתן לך חכמת הציד באותה חכמה תלמד תורה. וידוע שהגמרא במסכת יומא (דף ל''ה ע''ב) אומרת שלעתיד לבוא הלל הזקן מחייב את העניים. יוסף הצדיק יחייב את הרשעים. ורבי אלעזר בן חרסום יחייב את העשירים. וזה נרמז בפסוק ''רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום''. היא ר''ת הלל, יוסף הצדיק ואלעזר בן חרסום. לכן שומה עלינו לשפר מעשינו כל זמן שנותנים לנו אפשרות לעשות זאת כדי שלא נבוש ולא נכלם ח''ו בעוה''ב.

וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו כזכאים: אנו אומרים בתפילת ערבית ''שבור והסר השטן מלפנינו ומאחרינו'' שהיצר מתקיף את האדם לפני שעומד לעשות מצווה, כגון תפילה. לפני התפילה בא היצר לאדם ואומר לו וכי אתה ראוי להתפלל אחרי שעשית כך וכך היום? וכי אתה מתפלל בכוונה? וכמה פעמים אתה מדבר או מהרהר בהרהורים אחרים באמצע התפילה? אם האדם זוכה ומתגבר על היצר הנ''ל ומצליח לכוון בתפילתו בא אליו היצר לאחר התפילה ואומר לו אשריך איזו תפילה התפללת, איזו כוונה אדירה.

מי ישווה לך? וכו' מכניס לו גאוה סרוחה בליבו. לכן צריך להשמר מהיצר הרע לפני ואחרי. מעשה בגאון רבי משה זאב וולף בעל ''המראות הצובאות'' שהיה מגאוני הדור ובאו לפניו שניים מחשובי הפרנסים רבי זימל ורבי קופל שהיו עצמם תלמידי חכמים וגם ראשונים לכל דבר שבקדושה. מקוואות, בתי כנסיות, בתי מדרשות וכו'. פעם אחת פרץ ביניהם סכסוך והחליטו להביא דבריהם בפני הבית דין לדין תורה. באו לבית דין ואז נכנס השמש מבוהל ואמר לרב שבאו שני גבירים אלו.

כשנכנסו הפשיל הרב את טליתו על עיניו ובלי אמירת שלום עליכם וללא בקשת רשות לשבת החל את הדיון, הגבירים שנבהלו מיחסו של הרב שעוד קורא להם בשמותם זימל וקופל ללא תארים נסתתמו טענותיהם וחלף רצונם להביא ראיות מחושן משפט לדבריהם. דברו בקיצור נמרץ, הרב ביקש מהם לצאת החוצה לצורך התייעצות של הבית דין, נשא ונתן בחכמתו העצומה ובבקיאות בפוסקים ופסק מה שפסק, לאחר שנכנסו שאל אותם האם הם מקבלים עליהם את הדין? וכיוון שהסכימו שניהם הפשיל טליתו מעל עיניו קיבלם בסבר פנים יפות, כיבד אותם במשקה וכיבוד קל ונתן להם יחס כיאה למעמדם!!!