Binyamin - פרק ו - משנה ד
פרק ו - משנה ד
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/103

Segment 1
HE:
כַּךָ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא: ישנם כמה תמיהות על המשנה הנ''ל: א. כך היא דרכה של תורה, משמע כך ולא אחרת, רק זו הדרך לזכות לכתר תורה, האומנם? הרי מצינו גדולי עולם שזכו לשתי שולחנות בחייהם? ב.

Segment 2
HE:
למה צריך להוסיף התנא וחיי צער תחיה וכי בלי התוספת הזו אין אלו חיי צער? לאכול לחם צר ומים לחץ ולישן ע''ג קרקע? ג. והפלא העולה על כולם, בשלמא טוב לך לעולם הבא אנו מאמינים בני מאמינים שיש שכר טוב לעמלי התורה. אבל אשריך בעולם הזה? איזה אשריך זה לחיות בצמצום ובחיי צער?? בעזרת החונן לאדם דעת ננסה לתרץ את הקושיות אחת לאחת: א. רש''י זיע''א מפרש שאפילו אין לך אלא פת במלח ומים במשורה ואין לך כר וכסת לישון אלא על הארץ ממש- אל תמנע עצמך ללמוד תורה.

Segment 3
HE:
ואין פירושו שהעשיר חייב להכניס עצמו למצב של צער ועוני כדי ללמוד תורה. אלא אפילו במצב שאדם חי חיי צער ומחסור- לא ימנע עצמו מללמוד תורה. אולם יש שיטה שנייה בביאור המשנה והיא שיטת היעב''ץ והמהר''ל מפראג זיע''א: כך היא דרכה של תורה כפשוטו! גם למי שיש לו עושר לא תתקיים בו התורה אם לא יצער עצמו עליה. ומצאו סמך לדבריהם מן הפסוק (תהילים קיט) ''טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך''.

Segment 4
HE:
והביאו עוד סמך לדבריהם מהגמרא במסכת כלה שהסמיכה את הברייתא כך היא דרכה של תורה וכו' למעשה רב כהנה שהיה חופף את ראשו ומעדן את עצמו בשעה שהיה לו ללמוד תורה ואחרי שבא לפני רב ללמוד תורה אמר לו ולא תמצא באר. ץ החיים. כלומר לא תמצא תורה במי שמחייה עצמו עליה. נמצא אם כן שתי פירושים לדברי התנא באבות כך היא דרכה של תורה: א. עפ''י המהרי''ל והיעב''ץ זיע''א פירושו לפי הפשט, כך ולא אחרת. אין התורה נקנית מתוך תענוג של אכילה ושתיה עידון ועושר אלא במי שממית עצמו עליה.

Segment 5
HE:
וכך פסק הרמב''ם זיע''א בהלכות תלמוד תורה (פרק ג הלכה ו) וז''ל: לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על ליבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת, כך היא דרכה של תורה וכו', עכ''ל. ב. עפ''י פירוש רש''י זיע''א שפירש אפילו שאין לאדם אלא פת במלח וכו' מחוייב הוא ללמוד תורה בכל עת, אולם אם יש לו אינו מחוייב לצער ולסגף עצמו, אלא שיסתפק במה שיש לו ולא ישאף ליותר. המשגיח רבי ירוחם ממיר זצוק''ל פירש משנה זו בצורה אחרת:

Segment 6
HE:
בוא וראה את כוחה של התורה הקדושה, שאפילו אם יהיה אדם במצב של פת במלח ומים במשורה- מצב של חוסר כל, אף על פי כן אם יהיה עמל בתורה לא ירגיש שום חסרון. לא ירגיש שהפסיד משהו בעולם הזה. ע''י הדבקות בתורה לא ירגיש האדם את פגעי הזמן ותעתועי החיים. לא ירגיש במחסור ועוני מפני שהוא דבק בעץ החיים הנצחי. ואז מובן גם המשך המשנה אשריך בעולם הזה. מפני שלא ירגיש שום חסרון ושום תהיות וספקות. לא ירגיש שהוא מפסיד את תענוגי העולם הזה שהם מבלים את האדם, וממילא חי בשלווה ובבטחה בצדקת דרכו.

Segment 7
HE:
וידוע ומפורסם הדבר שהאדם מורכב מגוף ונשמה, ולכל אחד מהם יש שאיפות ורצונות שונים, הגוף מתאווה לאכילה ושתיה מרובים, ריבוי שינה ותענוגות ולעולם אינו יודע שובע. הנשמה מאידך מבקשת רק רוחניות תורה ומצוות ומעשים טובים. תפקיד התורה הוא להשכין שלום בין הגוף לנשמה כמו שכתוב (משלי ג, יז) ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום''. כשאדם משקיע ראשו ורובו בתורה גם הגוף אינו מרגיש שום חסרון, ודווקא ע''י יגיעה וצער שמצטער האדם בלימוד התורה זוכה לכתרה של תורה ושתי סיבות לדבר: א.

Segment 8
HE:
טבע האדם שמה שבא כקלות הולך בקלות, מה שאין כן כשאדם מתייגע וסובל על דברי תורה הרי הם נחקקים בזכרונו ואינו משכח אותם, וכן אמרו חז''ל אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. ב. על דרך הסגולה לפום צערא אגרא, שום צער וקושי לא הולכים לאיבוד. ונפש עמל עמלה לו. הוא עמל במקום זה והתורה מכריזה עליו במקום אחר. וכמה שמתאמץ יותר זוכה ליותר סייעתא דשמייא.

Segment 9
HE:
אנו אומרים בכל יום את הפסוק (דברים ו, ה) ''ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'' - כלומר בכל מידה ומידה שהוא מודה לך דהיינו בכל מצב שאתה נמצא בו חייב אתה לעובדו ובכל הכלים העומדים לרשותך. אם נשאל כל יהודי מה היה רוצה בכדי ללמוד תורה, היה עונה לנו: לא הרבה- בית מרווח ומפואר, חשבון בנק המניב רווחים יפים בכל חודש, אשה נאה כלים נאים המרחיבים דעתו (ואיכא דאמר מחריבין דעתו של אדם:) מה עוד? בריאות תקינה וללא דאגות וטרדות מסביב. בא התנא ואומר לנו:

Segment 10
HE:
עבודתו של היהודי אינה להשיג מה שאין לו בגשמיות אלא לקנות חכמה ותורה בכל מצב שבו הוא נמצא. אפילו במצב של פת במלח ומים במשורה וחיי צער צריך לעמול בתורה. וכן כתב הגר''א מוילנא זצוק''ל בספרו אבן שלמה וז''ל: ''דרך היצר להסית בתחילה ללמוד וגם למלא תאוותו, כי אם יסיתו ללמוד כלל לא ישמע לו, וכאשר ירגיל עצמו בהנאת הגוף.

Segment 11
HE:
אז ממילא לא ילמד כי טרוד תמיד למלאות את הנאת הגוף והיצר הרע אומר שיזיק לבריאותו כשיעזוב הרגלו ואח''כ מתעצל לרדוף אחר התורה והמצוות, ואחר כך אינו רוצה לעשותם אף אם יזדמן לו בלא טרחה ויגיעה''. עכ''ל. בכדי לזכות לכתרה של תורה ושהיא תתקיים בידו, כך דרכה, וכך ראוי לכל אדם שבתחילת דרכו בתורה חייב להסתפק במועט ואף לחיות חיי צער כדברי ריש לקיש במסכת שבת (דף פג ע''ב) אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר: ''זאת התורה אדם כי ימות באוהל''.

Segment 12
HE:
ופירושו שהתורה היא שיכלית והאדם בעל גוף חומרי, אין ספק כי שכל וגוף הם שתי דברים הפכיים ומתנגדים זה לזה. לפיכך אין לתורה קיום בגוף חומרי, אבל מי שממית עצמו על התורה עד שמסלק הגוף החומרי כמי שאינו, נמצא כי העיקר שלו הוא השכל, אז יש קיום לתורה. וכן לפי שהתורה היא העושה שלום בין הגוף והנפש, ואז אין הגוף מרגיש שום חסרון מתענוגי העולם הזה. כיון שאדם מתעלה מן הנטיות הגופניות ומשקיע את כל התענינותו בתורה, ע''י כך נעשית מהותו של האדם רוחנית ויש לתורה קיום אצלו.

Segment 13
HE:
ובהמשך הזמן יתקיים בו כל המקיים התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, שכשם שהעוני לא היווה מונע בלימוד ובשקידת התורה כך גם העושר לא יהווה מחסום ומונע בלימוד התורה. ועפ''י זה יובן גם מה שמצינו גדולי עולם שזכו לשתי שולחנות, מאחר והתורה שבה עמלו כל חייהם עשתה שלום בין הגוף והנשמה, והעושר לא היווה מכשול ומונע בקיום התורה, וכפי שמצינו ברבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא זיע''א שלמרות כל עשרו העיד על עצמו שלא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה, למדרגה זו אפשר להגיע רק ע''י התורה.

Segment 14
HE:
ועל דרך זו אפשר לתרץ גם את הקושיה השנייה, כיון שהגוף הוא חומרי ושואף תמיד לגשמיות ולתענוגי העולם הזה, והנשמה מאידך היא חלק אלוה ממעל ואין לה חפץ בתענוגים מדומים בעולם הזה כ''ש ''וגם הנפש לא תמלא'' (קהלת ו) וכיוון שהאדם נוטה אל התענוגים והתאוות ונמשך אחריהם מצווה אותנו התנא להרחיק מהם עד הקצה האחרון ולכן לא די בפת במלח ומים במסורה ושינה ע''ג קרקע אלא צריך להוסיף לזה חיי צער, וכשתתחזק הנפש המשכלת ע''י לימוד התורה בתנאים כאלה ותתחסן ע''י עוני ומחסור ודיכוי התאוות אז ישוב האדם אל הדרך האמצעית אשר אמרו חכמים שיבור לו האדם. ראה ראיתי רעיון יפה בספר

Segment 15
HE:
הנפלא ''וחי בהם'': משנה זו נשנית בלשון תמיהה, וכי תאכל פת שהוקדחה במלח? ודאי שלא. הרי ודאי תעדיף ותשאף ללחם טרי!! א''כ איך בתורה תסתפק בדבר זעום וקטן. השאיפה צריכה להיות הרבה יותר גדולה. ועל כך רמזו את דברי התנא אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. פרס מלשון פרוסה. אל תספק בפרוסה, תמיד תרצה להשיג את כל העוגה, כך בתורה אסור להסתפק במועט.

Segment 16
HE:
וכן מים במשורה תשתה? ודאי שלא, אלא עד שתרווה צמאונך, כך בתורה אל תלמד שיעור קצוב ושעות קצובות, ואפילו שיש לך כח אתה מפסיק משום שנגמר הקצבה, אלא תלמד ותלמד עד שתרווה צמאונך לדעת את כל הלימודים הצריכים. ולו יחיה גבר שנין אלפין לא יגיע לחצי שיעור. וצריך לעולם להרגיש צמא למים ואין מים אלא תורה. וכן אמר דהע''ה בתהילים ''כאייל תערוג על אפיקי מים'' כמו האייל שמאכלו נחשים ומחמת הארס שלהם מתייבש דמו ומרגיש צמא ותאב למים, כך צריכה להיות הכמיהה של כל יהודי לתורה הקדושה.

Segment 17
HE:
ובאומרו על הארץ תישן? ודאי שלא, אלא על כרים וכסתות, אם כן כך צריך לעסוק בתורה עד שיהיה לך קורת רוח כמו בשינה, דכתיב ''בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך'' (משלי ו, כב). ובאומרו חיי צער תחיה? פירוש וכי רצונך לחיות חיי צער? ודאי שלא, אלא רצונך לחיות בשלווה ונחת ולא לסבול אפילו מעט, אם כן תעסוק בתורה שהיא נותנת חיים לעושיה, חיי נחת, וכאשר תחשוב כך ודאי שבתורה אתה עמל ואם אתה עושה כך אשריך בעולם הזה וכל שכן לחיי העולם הבא!!! פירוש נוסף:

Segment 18
HE:
כך היא דרכה של תורה, צריך אדם להרגיש כמי שאכל פת במלח ועקב כך הוא צמא לשתות מים הרבה, ומים במשורה תשתה כמי שלא נתנו לו אלא מעט מים ונשאר צמא והיו עיניו וליבו מתי יביאו לפניו מים לשתות ולרוות צמאונו, כן אתה יהיו עיניך ולבך אל המים זו התורה, ואפילו שלמדת צריך לשאוף לעוד תורה כאילו לא למדת אלא מעט. וצריך לומר מתי אתפנה ואשנה. וכן תעשה בלימוד התורה כמו על הארץ תישן כי לא תוכל לישון הרבה, רק מעט שנות ומעט תנומות, כן הווה ממעט בשינה לעסוק בתורה.

Segment 19
HE:
וכן בכל עת שאתה פורש מהתורה לעסוק בשאר ענייני העולם הזה - חיי צער תחיה בשל כך ולא יניח לך מעצבון לבך עד אשר תשוב אל הלימוד, ומימלא בתורה אתה עמל ואשריך ובעולם הזה ובעולם הבא. ולישוב הקושיה השלישית: לחיות בצמצום ובחיי צער ואעפ''כ אשריך? ובכן ידועה ומפורסמת השאלה מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. לאנשים רבים נדמה כי חלילה יש כאן אי צדק וסילוף הדין, אולם אליבא דאמת הסתכלות זו בטעות יסודה. בני אדם רגילים להעריך את הטוב ואת הרע במושגים גשמיים. מי שיש לו כסף רכוש, כבוד, מעמד.

Segment 20
HE:
תפקיד חשוב, נחשב אדם שטוב לו בחיים. לעומת זאת חוסר אמצעים אלו נחשב לרע. חז''ל הקדושים מגלים לנו שההיפך הוא הנכון. ''יפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא''. האושר הרוחני שהוא מנת חלקו של האיש הירא את ה' מכל מצווה וחסד ולימוד תורה שהוא מקיים, תענוג רוחני סיפוק ושמחה פנימית גדולה שהיא ממלאת אותו, עד שכל תענוגי העולם הזה טפלים הם אצלו. די אם נזכיר לדוגמא את שולחן השבת, איזה שמחה פנימית ממלאת אותו, מעין העולם הבא כאן בעולם הזה.

Segment 21
HE:
וכן כשהוא יושב ללמוד תורה ומחדש בה דבר או מתבררת אצלו איזו סוגיה סבוכה או ספק מסויים. והרי אמרו חז''ל אין שמחה כהתרת הספק. אדם שלא זכה עדיין ולא התנסה באלה אין לו הבנה ומושג מהו הטוב האמיתי. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. אומר הפסוק ''כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב'' לא כתוב שיש להם כל טוב, אלא שאינם חסרים אותו, כתב מרן ''החזון איש'' זצוק''ל באגרתו:

Segment 22
HE:
העונג האציל של עמל החכמה, אשר נשמת האדם מתרוממת מעל המיית העולם עד שמי השמיים ונהנים מזיו החכמה העליונה, וזו הטובה הגדולה והיתרה שניתנה לאדם תחת השמש'', עד כאן לשונו. השמחה שיש ליהודי המאמין שהולך בדרכי המצוות, מתחזק באמונה, ומתקשר אל אלוקיו גורמת לו לשכוח מכל צרותיו ולא לחוש כלל את יסוריו משום שליבו גדוש באהבת השם, ודבקות בו יתברך.

Segment 23
HE:
הפסוק בשיר השירים (פרק ה, ז) אומר ''מצאוני השומרים הסובבים בעיר היכוני פצעוני נשאו את רדידי מעליי שומרי החומות, השבעתי אתכם בנות ירושליים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו? שחולת אהבה אני'', צדיק הדבוק בה' שרוי בשמחה אמיתית כל ימיו ולא ביסוריו, מפני שהוא יודע שכל קושי וכל מחסור רק בונה אותו יותר ברוחניות ובדבקות בבורא עולם ישתבח שמו, וכבר אמר חכם אחד בלי הכסף אני עני מרוד אבל רק לשעה קלה אבל בלי התורה אני עני ודל לעולמי עד''.

Segment 24
HE:
ואם נשאל את החכם במה יבחר, להיות עני לשעה ועשיר לנצח או להיות עשיר לשעה ועני לנצח? בוודאי יענה שהוא מעדיף לסבול צער ולחץ במשך שעה קלה ובלבד שיתענג תענוג נצחי לזמן שאין לו קצבה.