Binyamin - פרק ו - משנה ט

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, פַּעַם אַחַתּ הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָּגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם, אָמַר לִי, רַבִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה, אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי, אָמַר לִי, רַבִּי רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אָמַרְתִּי לוֹ אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם

תוֹרָה, וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִשְׁמוֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, בַּקָּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ,

לָעוֹלָם הַבָּא, וְאוֹמֵר, לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם יְהוָֹה צְבָאוֹתּ: משנה זו קשה מכמה אופנים: א. רבי יוסי לא היה מוכן לדור במקומו של האדם למרות שעדיין לא ידע היכן מדובר ואולי גם עירו של הנ''ל הייתה של חכמים וסופרים? ב. איך מתקשר הפסוק שהביא רבי יוסי טוב לי תורת פיך וכו' וסירובו לעבור מעירו.

ועוד למה כל האריכות בדבריו וכן כתוב ע''י דוד המלך ע''ה מלך ישראל וכו'? נראה לפרש שרבי יוסי בן קסמא בא ללמד ולהדגיש את החשיבות העליונה לדור במקום תורה ובפרט בעיר שיש בה חכמים וסופרים והשפעה שיש בה לכל יהודי. ומאידך כמה צריך האדם לחשוש מחברה לא תורנית, ואפילו ענק שבענקים כרבי יוסי בן קסמא חשש לכך ולא היה מוכן להעתיק מקום מגוריו ממקום צדיקים וחסידים למקום פחות טוב. ומתוך דבריו של אותו אדם רצונך לגור במקומינו וכו' הבין רבי יוסי שהוא לא דר במקום תורה מכך שהציע כסף וזהב תמורת מקום תורה.

כי עבור מקום תורה לא מציעים תמורה של כסף וזהב. המהר''ל זיע''א בספרו דרך החיים מבאר מדוע סירב רבי יוסי ללכת לעירו של אותו אדם: הסיבה היא שאותו אדם לא רצה שרבי יוסי יבוא לעירו ללמדם תורה אלא כדי להנות ממנו עצה ותושיה, אילו היה מבקש שיבוא ללמדם תורה היה רבי יוסי הולך למקום ההוא. נדייק מדבריו שאמר איני דר שדווקא לעניין מגורים סירב לגור שם. מהמשנה הזו אפשר ללמוד מדוע החשיבו גדולי עולם את ישיבתם דווקא במקום תורה.

המשנה מספרת שם שהתפזרו תלמידי רבי יוחנן בן זכאי אמרו נלך ליבנה, מקום ששם יש תלמידי חכמים גדולים. ואילו רבי אלעזר בן ערך הלך לעיר דיומסית מקום יפה ומים טובים ונאים. אמנם הליכתו לשם היתה להקים דור חדש של תלמידי חכמים, אלא כיוון שהיו עסוקים בהבלי העולם ורדופים אחרי ההנאות, יצאו לתרבות רעה, ואף הוא רבי אלעזר נמשך אחריהם! אחרי היין והרחיצה. כשבא ללמוד בספרא טעה וקרא החרש היה ליבם, במקום ''החודש הזה לכם''. עד שבקשו עליו חכמים רחמים והתרפא.

רבי אלעזר בן ערך שהיה מגדולי החכמים והחשוב שבהם כפי שאמרו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ורבי אלעזר בן ערך בכף שנייה מכריע את כולם! ואעפ''י שהלך ודאי לדבר מצווה וכוונותיו היו טהורות בכל זאת מהשמיים הוכיחו לו שהתורה נקנית רק במקום שתלמידי חכמים שרויים בו. כי צריך הוא לחבריו שיקיימו את התורה בידו ועליו היה לקיים את המאמר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך! לפיכך מובן למה סירב רבי יוסי בן קסמא ללכת לאותו מקום. ראה ראיתי פירוש של הרב ''ערבי נחל'' רבי שלמה מסורקא זצ''ל למשנה זו:

''האדם שפגע ברבי ייסי בן קסמא היה סוחר גדול מעיר של סוחרים. הללו החליטו לשכור איש צדיק כדי שהוא ילמד תורה בעבורם. לכן פנה אל רבי יוסי רצונך שתדור עמנו במקומנו. והיתה כוונתו לומר שרבי יוסי יעסוק בתורה ויקיים מצוות במקומם של כל אנשי העיר. על כך ענה רבי יוסי טעות היא בידכם. וכי סבורים אתם שדי להעמיד תלמיד חכם אחד שילמד בעבור כל בני העיר? דבר זה אינו מציאותי שהרי בשעת פטירתו של אדם מלוים אותו התורה והמצוות שלמד ושקיים בעצמו.

אך הכסף וזהב שמשלם לאחרים כדי שילמדו בעבורו - אינם מלווים אותו, לכן אם רצונכם להטיב לנשמתכם לכו ולמדו בעצמכם שנאמר ''בהתהלכך'' של כל אחד ומכם ''ובשכבך'' של כל אחד ואחד ''והקיצות'' וכו' אין אפשרות לקיים תורה ומצוות באופן קולקטיבי. אלא כל אחד הולך לבית עולמו שבנה וטיפח בעולם הזה!!! פירוש אחר: בשעת פטירתו של אדם לא מלווים אותו לא כסף ולא זהב וכו'. הפירוש בזה: אדם אוכל ושותה במשך השנה בערך טון אחד. אם יחיה מאה שנה אוכל בקירוב מאה טון אוכל. כשמסתלק לבית עולמו שוקל בקושי שמונים קילו.

כלומר על אכילה ושתיה ושאר מעדנים בזבז סכום עתק. ואת העולם הזה עוזב כמעט ללא שווי. אם יפרקו את גוויתו על פי החומרים המרכיבים אותה: ברזל, סיד, יוד, אשלג, פחמן, חמצן, היה שווי הכל מסתכם בסכום זעום!! מה נשאר לו מכל הכמויות האדירות שאכל? פרנסה לתולעים! נמצא שלאחר פטירתו מן העולם לא מלווים אותו כלומר אינו שווה לא כסף ולא זהב!! ולאחר המחילה וקידה חמשת מאות מפני כבוד המהר''ל הקדוש זיע''א שפירש שאותו אדם לא רצה שרבי יוסי ילמדם תורה אלא רצה ליהנות ממנו עיצה ותושיה, לכאורה ומה בכך? הרי רבי מאיר במשנה הראשונה בפרק זה אומר על העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים

הרבה וכו' נהנים ממנו עצה ותושיה שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה וכו', והכל צריכין למארי חיטייה? השיב על כך הכתב סופר בפרשת קרח שכתב בשם החת''ם סופר זיע'' ע''פ הגמרא במגילה (דף טז' ע''ב) '' ''ורצוי לרוב אחיו'' - מלמד שפירשו ממרדכי מקצת מסנהדרין. אף על פי שהוצרך לבטל מלימוד תורתו בכדי להציל את כל ישראל, בכל זאת כיון שהיה צריך להניח מדברי תורה, ירד מעט ערכו בעיני הסנהדרין והחשיבוהו שישי בסנהדרין. מפני שראו חבריו שאם בחרו בו להצלת כלל ישראל סימן הוא שאין תורתו חשובה כל כך כמו תורתם של אחרים.

כיוון שגדולה תורה יותר מהצלת נפשות ומכל המעשים. לכן סירב רבי יוסי בן קיסמא ללכת למקום ההוא אפילו שכרוך בזה תלמוד תורה והצלת נפשות, בכל זאת חשש שמא עלול להיגרם לי ירידה רוחנית בתורה, וכל כסף וזהב שבעולם לא היו שווים בעיניו כנגד זה. והבן. כנגד השאלה השנייה מתרצים בעלי המוסר שכאשר אחד מתלמידי החכמים הרחוקים מעושר ותענוגות העולם ינסה להשפיע על הציבור הכללי לפרוש מדרכו ולהדבק בתורה הקדושה לא יצליח. מפני שיאמרו אילו הכיר האיש את עולם התענוגות היה מצטרף אל שאר בני האדם הלהוטים אחר מילוי רצונם.

אבל כאשר התלמיד חכם שבא לשכנע הוא גם עשיר גדול ומתמצא היטב בנעשה בעולם הזה, או אז יעשו הדברים רושם על שומעיהם ויכנע לבבם הערל. כשרבי יוסי בן קסמא שהיה חכם גדול וחסיד אמר אם אתה נותן לי כל עושר שבעולם איני דר אלא במקום תורה, בבני ברק ובירושלים. ואיני דר בסביון או באפקה עדיין לא היה בדבריו לשכנע שמא יחשבו שהוא אינו בקי בענייני העולם. לכן הוסיף ואמר שדבר זה הצהיר דוד המלך ע''ה שהיו לו כל עפרות תבל, היה מלך אדיר יחסית למלכים אחרים, ועם כל זאת מאס בקניינים ורכוש לעומת מילה אחת בתורה הקדושה.

והוסיף רבי יוסי ואמר ולא עוד אלא שבשעת פטירתו של האדם מן העולם לא מלווין אותו לא כסף ולא זהב וכו'. והוא תזכורת לאותם ששטופים בתאוות הממון ומבלים ימיהם באיסוף ניירות צבעוניים, ועליהם אמר דוד המלך ע''ה את הפסוק ''זכור אני מה חלד'' רצונו לומר שישנם אנשים הדומים לחולדה, אוספים ומקבצים ממון ולבסוף משאירים הכל לבעל השני של נשותיהם: וכן אומר דוד המלך ע''ה (במזמור מט בתהילים מזמור שאומרים אותו בבית האבל רח''ל) ''הבוטחים על חילם וברוב עושרם יתהללו: ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם:

זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה: אל תירא כי יעשיר איש ירבה כבוד ביתו, כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו: אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו'', והפירוש כאן אך למותר! משל לאיש שנקרא ביום בהיר אל המלך, רעדה אחזתהו, על מה ולמה. בצר לו פנה אל ידידיו משכבר הימים, שני ידידים טובים היו לו והשלישי קצת פחות. הלך אל הראשון ואמר לו בוא ותמליץ עליי לפני המלך. נשמט ממנו חבירו בתואנה שפוחד הוא מהמלכות בגלל העלמות מס שנחשד בהם. אבל זאת אעשה, אלווה אותך עד שער הארמון.

הלך האיש בפחי נפש אל ידידו השני עוז אהבתו, וגם הוא נשמט ממנו בתואנה שכבר כמה שנים נפקד הוא מצבא המלך וחושש פן יבולע לו. אך זאת אעשה שאלווה אותך עד דלת הלישכה של המלך, אבל אל הקודש פנימה לא אכנס. בצר לו הלך האיש לחבר השלישי, שכאמור לא היו ביחסים הדוקים ואמר לו בוא איתי אל המלך, אמר לו האיש הסר דאגה מלבך, אנוכי אבוא אל הקודש פנימה ואמליץ בעדך ובעזרת ה' יתברך תצא זכאי מלפני המלך.

הנמשל הוא שיש לאדם שלושה ידידים, שניים אהובים עליו, הכסף והבנים ואילו השלישי הם התורה והמצוות שלא יחס להם חשיבות מרבית בחייו. שלושה אלו נרמזים במשנה במה מדליקין (מס' שבת פרק ב') עישרתן? עירבתן? הדליקו את הנר! עישרתם כנגד עושרו כספו וזהבו. עירבתן - כנגד בניו שהם הערבים שלו. הדליקו את הנר - כנגד תורה ומצוות שנקראו נר שנאמר ''כי נר מצווה ותורה אור''. אומרים חז''ל:

אדם חושב שכספו וזהבו זה הביטחון שלו, זה מה שיציל אותו ביום פקודה, בא שלמה המלך ע''ה ואומר ''לא יועיל הון ביום עברה'' ובא דוד המלך ע''ה ואומר ''כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו''. ביום בו הקב''ה כועס על הנשמה. ועל זה המליצו בהגדה של פסח: חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם כלומר חכם שבא לעיר להתארח דבר ראשון שואל מה העדות והחוקים, היכן בית הכנסת ובית המדרש. היכן יש שיעורי תורה.

אבל הרשע ניכר בזה ששואל מה העבודה הזו לכם כלומר בתחילת בואו לעיר שואל היכן לשכת העבודה, היכן אפשר להרויח לחם חינם? היכן הבורסה והבנקים? תחילת דיבורו על כסף. וכן חרזו בעלי המוסר פרנסה נוטריקון פה רסן, אדם ששם מחסום לפיו ולא דורש בעניני כספים כל הזמן, פרנסתו מצויה לו מפני שהברכה שורה בדבר הסמוי מן העין ומן הפה: יש אחר שסומך על בניו ובנותיו שהם יצילו אותו ביום מותו. אך גם כאן נכזבה תוחלתו. באים בניו ובנותיו עד פתח הקבר ואמרים לו לך תנוח על משכבך ותעמוד לקץ הימין::

ואילו אותן מצוות ומעשים טובים שסיגל אדם לעצמו בחיים חיותו ולא ייחס להם חשיבות כל כך דווקא הם מלווים לו לאדם ביום פקודה. אותן צדקות שעשה בחייו הם שפותחות לפניו שערים לאחר מאה ועשרים שנה שנאמר ''והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך'' (ישעיה נח, ח). דווקא אותם אמנים ואמן יהא שמיה רבה שענה בימי חייו הם שיפתחו לפניו שערים שנאמר'' פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים'' אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן.