Binyamin - פרק א - משנה ט
פרק א - משנה ט
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/11

Segment 1
HE:
שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתוֹכָּם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר: אומר הרב מעשה אבות שליט''א אפילו שהדיינים בטוחים בדין מסויים ונראה ברור מעל כל ספק בכל זאת צריך להרבות בחקירה וזה משלוש סיבות: א. כך ציוונו הקב''ה בתורה הקדושה ''ושמעת ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר''. (דברים יז, ד). ב. צריך להתחשב ברואים והשומעים את הדין כולל בעלי הדין עצמם שתהיה להם הרגשה והידיעה שנעשה דין צדק, ומוצא הדין עד סופו. ג. לפעמים צפויות הפתעות גדולות.

Segment 2
HE:
משום שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ודבר שהיה לכאורה נראה פשוט וקל עלול להתגלות כמסובך וקשה. בפרשת יתרו כתוב שיתרו רואה את העם עומד מבוקר ועד ערב לפני משה למשפט לדון ולשאול בהלכה. יעץ לו יתרו ''כל הדבר הגדול יביאון אליך וכל הדבר הקטון ישפטו הם והקל מעליך''. כתוב ויעש משה כן. אולם אליבא דאמת משה שינה. כתוב ''כל הדבר הקשה יביאון למשה וכל הדבר הקל ישפוטו הם'' כלומר לפי חכמת הגויים משפט של כמה שקלים אפשר לשפוט לבד אבל משפט של מליונים צריך הכרעת משה. משה רבינו מתקן טעותו של יתרו.

Segment 3
HE:
לפעמים יש דין של פרוטות והוא מסובך. זאת יביאו למשה שדין פרוטה כדין מאה אבל פעמים שיש משפט ''שמן'' אבל פשוט - את זה ישפטו הם. מסופר על יהודי אחד שהיה סוחר ביינות והיה לו עבד אחד שהיה מחביא את כספו בין החביות במרתף. פעם אחת ירד בעל הבית למרתף לקחת יין וראה שם את כספו של העבד. חמד את הכסף ולקח אותו. לאחר זמן הרגיש העבד ותבע מבעל הבית שישיב לו את כספו. כמובן שבעל הבית הכחיש. זה בכה וזה בכה החליטו ללכת לרב. ראה הרב שהעבד צודק אבל לא היו לו הוכחות.

Segment 4
HE:
אמר לבעל הבית אני בטוח שלא אתה גנבת את הכסף אלא איזה גוי. צעק בעל הבית כבוד הרב אתה צודק ודאי שגוי גנב את הכסף. אמר לו הרב א''כ אני פוסל את כל היינות שיש לך במרתף משום יין נסך. ראה בעל הבית שנפל מהפח אל הפחת והודה על גניבתו והחזיר את כספו של העבד. האדמו''ר מגור זצ''ל בעל השפת אמת אומר שהיצר הטוב והיצר הרע הם שתי עדים כל אחד טוען שהצדק עימו. צריך לבדוק ולחקור היטב עם מי הצדק ועם מי השקר. יקבל את האמת וידחה את השקר. שפעמים שהיצר לוקח עבירה וצובע אותה בצבעים יפים כאילו היא מצווה ובזה מכשיל את האדם.

Segment 5
HE:
לפעמים נותן לאדם שיעשה מצווה רק לא ילמד תורה. מעשה עם רבי יהונתן מאייבשיץ זצוק''ל כשהיה ילד היו הילדים בני גילו משחקים בחצר ואילו הוא היה יושב ולומד בהתמדה. בא אליו היצר ואמר למה שלא תצא לשחק עם כולם? אמר לו רבי יהונתן ידוע שאסור לשמוע בעל דין אחד. כיוון שאני קטן ועדיין אין לי יצר הטוב אני מציע לך לבוא בגיל 13 שנה ואז נשמע את שתי הצדדים דברי יצר הטוב ודבריך ואז נחליט! מרן הרב הגדול, אביר הרועים הגר''ע יוסף שליט''א סיפר פעם על אדם שגנב מטבע זהב מחבירו. כשהרגיש הנגנב החל לריב עם הגנב.

Segment 6
HE:
למה גנבת ממני. ההוא כמובן שהכחיש ואמר לא היו דברים מעולם, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. החליטו ללכת לדין תורה. חקר הרב היטב את בעלי הדין וראה באמת למי שייך הכסף. אמר רבותיי לפני הכרעת הדין ביה''ד יוצא להתייעצות במשך כמה דקות, היות והמשפט סבוך ביותר. נכנסו הדיינים לחדר שלהם. והרב ידע שהגנב הרשע מקשיב ומטה אוזן לשמוע מה מתייעצים הדיינים הרים קולו במקצת ואמר רבותיי פלוני ודאי צודק [הגנב] אני אשאל אותו אם יש לו סימן במטבע.

Segment 7
HE:
אם יאמר שיש במטבע חריץ למעלה מעל דמות דיוקנו של המלך אהיה חייב לזכות אותו בדין. כשנכנסו הדיינים לבית הדין לאחר ההתייעצות אמר הרב לחשוד, יש לך סימן על המטבע? אמר לו כן, יש חריץ מעל דמות המלך במטבע. הגיש לו הרב את המטבע שלא היה בה שום חריץ ושאלו היכן החריץ? ופני המן חפו: מעשה בסוחר יהודי אחד שחצה את המדבר וצרור כספו עמו. התנפלו על שודדים ושללו את כל ממונו. עמד תוהה ואבל, חסר כל, את כל עמלו איבד ברגע אחד.

Segment 8
HE:
לפתע ראה פרש חמוש, אמר לו הפרש מה לך? סיפר לו הסוחר את אשר קרהו, אמר לו הפרש אם ארדוף אחריהם ואשיגם ואוציא מהם כספך כמה תתן לי? אמר לו הסוחר מעשר מהסכום, סירב הפרש, אמר לו מחצית, וסירב. נענה הסוחר ואמר קח הכל ותן לי מה שתרצה, הסכים הפרש ובלבד שהדברים יבואו בכתובים, כתב לו הסוחר התחייבות זו על דף וחתם לו, מיהר הפרש אחריהם והשיגם, הרג מקצתם והשאר הכניע, נטל הכיס של הזהובים נטל מתוכו זהוב אחד והשליך לסוחר היהודי, הזדעק הסוחר, אנא היה הוגן, אבל הפרש אטם אוזנו, קראו הסוחר לדין אצל המלך אלפונסו, התייצבו לפני המלך, היהודי טען שנעשק, הפרש הוציא הסכם

Segment 9
HE:
חתום. פנה המלך ליועצו היהודי רבי שמואל סקיל ושאלו מה נעשה בדין זה? הלב ממאן לנשל יהודי זה מכל עמלו, ומאידך ההתחייבות חתומה כדת וכדין. אמר רבי שמואל לפרש האמנם רוצה אתה את כל הכסף מלבד הזהוב שנתת? אמר הפרש אכן כך. אמר רבי שמואל לסוחר אם כך החזר לפרש את הזהוב שקיבלת, והוא יחזיר לך את הרכוש. מדוע? תמה הפרש. כי זו לשון ההתחייבות ''קח הכל ותן לי מה שתרצה'' וברגע שהודת שאתה רוצה בכל מלבד אותו זהוב, הרי חייב אתה לתיתו לסוחר, כי זהו מה שאתה רוצה::

Segment 10
HE:
הפרש שביקש לתפוס מרובה ונאלץ לוותר על שללו!! והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר: הגמרא בברכות (דף הע''ב) אומרת למד לשונך לומר ''איני יודע'' שמא תתבדה ותאחז. ורש''י פירש במקום: תהא נאחז ונכשל בדבריך. ובמסכת בבא מציעא (דף מט) אומרת הגמרא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מה תלמוד לומר ''הין צדק'' (ויקרא יט) לומר לך שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק. אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. ורש''י פירש במקום: בשעה שהוא אומר הדיבור לא היה בדעתו לשנות.

Segment 11
HE:
בתלמוד ובפוסקים מצינו כמה אופנים מיוחדים שהתירו חז''ל לשנות בדיבור: א. במסכת אם שואלים תלמיד האם יש בידך מסכת פלונית אעפ''י שיש בידו יכול לומר לא, ומידת ענווה היא. אבל אם שואלו רבו צריך להשיב מפני שהרב צריך לדעת היכן תלמידו אוחז ומה רמת הלימוד שלו. ב. בתשמיש המיטה - ישנה ואל יגלה - ומידת צניעות היא. ג. אם שואלים אותו על מארחיו האם קבלוהו בסבר פנים יפות יאמר לא, ומידה טובה היא שלא יקפצו עליהם בני אדם שאינם מהוגנים ויכלו את ממונם (בבא מציעא דף כג ע''ב) ור''ת של שלושת דברים אלו ''אמת'' (אכסנאי.

Segment 12
HE:
מסכתא. תשמיש). ד. מותר לשנות מפני דרכי שלום. כפי שמצינו אצל הקב''ה ישתבח שמו ששרה אמרה ואדוני זקן. ואילו כשגילה הקב''ה לאברהם כתוב למה זה צחקה שרה: ואני זקנתי. ושינה הדבר מפני השלום (יבמות סה ע''ב). וכן מצינו בשבטים הקדושים שאמרו ליוסף ''אביך ציווה לפני מותו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם'' וכו' (בראשית נ) והאמת שיעקב לא ציווה אלא הם שינו מפני דרכי שלום. וכן מצינו אצל שמואל הנביא שאמר להקב''ה איך אלך ושמע שאול והרגני, אמר לו הקב''ה ''עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח'' וכו'.

Segment 13
HE:
אותיות שקר גימטריה שש מאות כמנין ''דרך השלום'' ללמדנו שעבור שלום מותר לשנות (בן יהוידע על יבמות ס''ה). ה. לשבח את הכלה בפני החתן לומר שהיא נאה וחסודה אעפ''י שאין זה אמת (כתובות יז). ו. מי שקנה מקח רע מהשוק ושואל אותך שתחווה דעתך תשבח אותו שלא יצטער (שם). ז. מותר לשנות כדי להציל חבירו מן הבושה (סנהדרין יא) ששמואל הקטן הודה בדבר שלא עשה כדי שלא יתבייש חבירו. ח. אם שואלים אותו אם הוא בתענית מותר לשנות ולהכחיש זאת.

Segment 14
HE:
וכן מצינו ברבי יהושע בן לוי ששאלוהו האם נראתה הקשת בימיו ואמר הן למרות שלא נראתה בימיו. וידוע המעשה עם רבי יעקב כולי זצ''ל מחבר ספר ''מעם לועז'' שהיה שרוי בתענית שלושה ימים וביום השלישי הוזמן לבית המושל והוגש לפניו. כיבוד ואכל ולא אמר שרוי בתענית אני. ואח''כ ישב עוד שלוש ימים בתענית על אותה תענית שהפסיק. ט. העושה דבר מצווה וחסידות ומתיירא מפני המלעיגים או שרוצה להסתיר מעשיו הטובים מותר לשנות. י. מותר להשתמש בלשון המשתמעת לשתי פנים כדי להציל ממונו מיד עושקו וכו' (נדרים כח. יו''ד סימן קלב, יד). יא.

Segment 15
HE:
מותר לשנות כדי להנצל מדבר איסור כגון שמציעים לו דבר איסור לאכילה או לעבור עבירה, ישתמט ויאמר שהוא היום בתענית וכו' (כה''ח אוה''ח סימן תקעה. לו). בכל המצבים הנ''ל שמנינו ישתמש כשאין ברירה אחרת וזה בבחינת הרע במיעוטו מפני שהפסוק המורה ''מדבר שקר תרחק'' כוונתו גם להתרחק ככל האפשר מהיתרים כאלה. ואם יש אפשרות אחרת באופן שלא יגיע לשנות בדבריו עדיף טפי (אורחות צדיקים ס''ח תתרס''א). ועוד שישתדל לשנות באופן שלא יהיה ניכר ומובלט השקר או שישתדל להשתמש בלשון המובנת לשתי פנים.

Segment 16
HE:
כדי שמדבריו לא ילמדו אחרים לשקר במצח נחושה ואז במקום לתקן נמצא מקלקל ומשבש. ואשרי הנזהר לברוח במאה שערים של היתר כדי שלא יצטרך להיכנס לשער אחד של איסור! עוד אזהרה שמענו מכאן שלא יבטיח דבר לילדיו שאין בדעתו לקיימו ואם בכ''ז הבטיח דבר מסויים יעשה כל מאמץ לקיים, שאם לא כן יתפרשו דבריו כשקר ואז יבואו ללמוד ממנו. וכן ראוי לאדם להוציא ממאגר הידע והדיבור שלו כל מיני מטבעות לשון שיש בהם גוזמה ושקר: אני מת לישון. היתה הופעה מפוצצת. המתן לי רק שנייה. אני אקפוץ אליך. וכו'.