Binyamin - פרק א - משנה יא

אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל: אומר התנא צריך הרב שמלמד תורה לרבים לבאר את דבריו היטב, שלא ישתמעו לשתי פנים. ויובנו שלא כהלכה. וח''ו יצא דבר תקלה על ידם.

כמו שמצינו שאמר הקב''ה למשה ''ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'' (שמות כא, א) כלומר תפרוס להם הדבר כשולחן ערוך ולא תעלה על דעתך לומר אשנה להם את הפרק וההלכה פעם או פעמיים בלבד. חובה עליך לחזור ולשנן לפניהם את כל הפרטים את כל החילוקים של כל דבר ודבר. ועד היכן מגיעים הדברים נוכל ללמוד ממה שפסק מרן שליט''א פאר הדור והדרו הגאון רבי עובדיה יוסף שליט''א בהלכות שבת שאדם שהולך לשאול רב שאינו מוחזק כבקי בהלכה ומתברר שהטעה אותו הרב בהוראה דינו כמזיד ולא כשוגג.

שהיה לו להמנע מללכת לשאול אותו מאחר ומוחזק שאינו בקי בדבר לא היה לו לשואלו דבר דלכה!! (ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמ' יח'). וכן כתב המהרש''א זיע''א בחידושי הלכות (סוטה דף כב) שהמורים הלכה מתוך השולחן ערוך בלבד או מתוך ספרי קיצורים בלבד מבלי לדעת את מקורות ההלכה הרי הם בכלל מבלי עולם ומטעין העולם בהוראותיהם. !! ולא יאמר הרב בין כה וכה אני מלמד בעלי בתים ולא צריך כ''כ להכין את השיעור בגמרא או בהלכות וכו', אני אסביר להם והם יקבלו הכל. העושה זאת נקרא עושה מלאכת ה' רמייה.

אם אינו מדייק כ''כ בפירוש המשנה או הגמרא גם בזה עוונו גדול. אבל בהלכות להורות לציבור הלכות שלא בירר אותן על בוריין, ולדמות מילתא למילתא? ח''ו להעלות על הדעת דבר כזה. על כך נאמר ''כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה'' (משלי ז יח). ולפעמים שואלים שאלות שהרב לא יודע ומפני הבושה הוא אומר דברים לא בדוקים או שהוא מסתפק בהם. לא יעשה כן בישראל. אלא אשריו של אדם שיודע להודות על האמת ולומר איני יודע או יאמר שאלת שאלה טובה. כרגע אני לא יודע. בע''ה אני אברר ואומר לך בשיעור הבא או באמצעות הטלפון וכו'.

ככל שהרב מכין יותר את השיעור הדק היטב ממילא גם מתחדשים לו דברים בלימוד. הדברים נכנסים יותר לליבו וגם יכול להסביר טעמו של כל דבר. ע''ז אמר התנא הרבה למדתי מרבותיי ויותר מחבריי ומתלמידיי יותר מכולם שהם גרמו לי שאבין את הדברים בצורה הטובה ביותר. מסופר על הרב יחזקאל אברמסקי זצ''ל שהיה צריך להכין בתחילת הזמן בישיבה את הגמרא היה לומד בעיון 50 דפים קדימה כדי שיוכל לענות על כל שאלה שתעורר.

הוא הדין במלמד שמלמד בתלמוד תורה לתשב''ר (תינוקות של בית רבן) הקטנים צריך להכין היטב את השיעור ואת הפרק הנלמד כי מתעסק בנשמות טהורות שהוא צריך לעצב ולבנות אותם, ולגדלם לתורה וליראת שמיים טהורה. ואם לא הכין שיעור ואומר לתלמידים רבותיי תחזרו על החומר של אתמול ובעוד שעתיים יהיה מבחן, הרי זה עושה מלאכת ה' רמייה רח''ל. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף כא) תנן: אמר רבא כשיש שתי מלמדי תינוקות האחד לומר ומלמד הרבה אבל לא מדייק. ואילו השני מספיק מעט אולם מדייק בשמועותיו. מי מהם עדיף? מחלוקת:

רבא אמר המלמד הראשון עדיף שמספיק יותר והשיבוש ממילא יחלוף ולא ישתרש בתלמידים. רב דימי סובר להיפך: כיוון שהשיבוש קונה לו מקום בלב התלמידים משתרש בהם ולא משתכח מהלב, והרי זה הפסד שאינו חוזר עולמית. הקשו שם התוס' הרי לשיטת רבא השיבוש חולף ויוצא מעצמו א''כ איך נחשב להפסד שאינו חוזר? ותירצו שם משום אותה שעה שמלמד להם בטעות הרי הם מתבטלים, ואותה שעה אינו יכול להחזיר עולמית ולכן אמרו שזהו הפסד נצחי! עוד אמרו שם בגמרא שיואב שר הצבא של דוד המלך הרג את כל הזכרים מזרע עמלק ולא הרג את הנקבות משום שהשתבש מרבו. שרבו נרס (דברים כה יט) ''תמחה את זכר עמלק'' וכך

לימדו, ולכן הלך והרג רק את הזכרים. ולפי האמת אנו קוראים ''את זכר עמלק'' דהיינו גם את הזכרים וגם את הנקבות. ומבואר שם בגמרא שדוד המלך גער ברבו של יואב שהרי הוא בכלל ''ארור עושה מלאכת ה' רמיה''. ולפי שיטה אחת בגמרא הרג את רבו. ובביאור הסוגיה מצינו שתי פירושים: פירוש התוס' לשיטת הר''ח מבואר שרבו אכן לימדו את זכר אלא שלא דייק לבדוק האם התלמידים אכן הבינו כראוי. שכן היה עליו לבדוק ולדייק שהתלמידים הבינו נכון.

ואילו לשיטת המהרש''א מבואר שרבו לימדו זכר ונכנס בכלל הארור מפני שהלך ללמד בזמן שהוא עצמו עדיין היה משובש בזה. הגמרא במסכת ע''ז (דף לב ע''ב) אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב''ג, א''ל אביי הלכה מכלל דפליגי? אמר לו רב יוסף מאי נפקא לך מינה? אמר לו רב יוסף גמרתא גמור זמורתא תהא?? ופירשו: אביי תלמידו של רב יוסף היה ואמר התלמיד לרב אתה מלמדנו בשמועה בזמירה בעלמא בלא צורך להבין דבריך? משל הדיוט הוא אומר לתלמיד שוטה למוד הן אמת והן שיבוש ויהא לך לזמר ושיר? (עפ''י רש''י בביצה דף כד). אלא ככל שיבהיר ויפשיט הדברים וילמד לתלמידים בדרך הקצרה והברורה ביותר, כך יטב לו וכך נאה לו.