Binyamin - פרק א - משנה יב

הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתוֹרָה: לכאורה למה צריך התנא לומר לנו הוי מתלמידיו של אהרון וכו'? מספיק שיאמר אהוב שלום ורדוף שלום? ולמה דווקא מתלמידיו של אהרון ולא של משה? אלא שרצה לומר לנו משה ואהרון היו שקולים. פעם הקדים הכתוב את אהרון למשה ופעם הקדים משה לאהרון. משה רבינו היה רבן של ישראל בתורה. אהרון הכהן היה רבן של ישראל במידות טובות. כנגד זה הלוחות היו מחולקים לשניים:

הצד הימני מצוות שבין אדם למקום. והצד השמאלי מצוות בין אדם לחבירו. והם שקולים. לכן במידות טובות עלינו להיות מתלמידיו של אהרון הכהן זיע''א. אוהב שלום שהרי לא מצא הקב''ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. וכן שמו של הקב''ה נמחה על המים בעבור השלום. ורודף שלום שלא מחכה שיבואו אליו להשכין שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאישתו, אלא ר. ץ ומחפש היכן אפשר להשכין את השלום ועושה זאת. אומרת הגמרא במסכת כלה (פ''ג) 80 אלף בחורים היו בישראל ונקראו ע''ש של אהרון הכהן, וכולם היו מזוגות שרצו להתגרש.

לאחר שאהרון הכהן השכין שלום בין בני הזוג נולדו ילדים אלה שנקראו על שמו. כשהיה אהרון הכהן רואה שני אנשים שונאים זה לזה היה הולך לאחד מהם ואומר לו למה שונא אתה את פלוני כבר בא והשתטח לפניי ואמר לי חטאתי לפלוני, לך ופייס אותו, וכן היה הולך לשני ואומר לו הדברים הנ''ל והיו נפגשים שניהם ברחוב ונופלים אחד לזרועות חבירו ולא זזים משם עד שעושים שלום ביניהם.

וכן להיפך כשהיה רואה שתי רשעים שמתחברים יחד, והם להרע ידעו ולא להיטיב, היה הולך וזורע ביניהם מחלוקת ופירוד לבבות, שהרי פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם וכך היה ''רודף'' את השלום ומשיגו!!! הגמרא מספרת על רבי מאיר בעל הנס זיע''א שהיה דורש בערב שבת בבית הכנסת והיתה בדרשה אישה אחת ששמעה ודברי תורה מצאו חן בעיניה ונשארה עד הסוף. כשחזרה לביתה מצאה שכבר כבה הנר. שאל אותה בעלה היכן היית? אמרה לו הייתי בדרשה של רבי מאיר. מייד נשבע בעלה שלא תיכנס לבית עד שתלך ותירוק לרבי מאיר בפניו.

בא אליהו זכור לטוב לרבי מאיר בביתו ואמר לו חזור לבית הכנסת, תבוא לשם אישה פלונית ותשים עצמך כאילו אתה חש בעינך, ותאמר לה אם יכולה היא ללחוש על העין! עשה כך רבי מאיר הלך וישב בבית הכנסת, שאל יש כאן מישהו שיודע ללחוש על העין? אמרה לו אותה גברת איני יודעת. אמר לה הרפואה היא שתירקי לי בעין 7 פעמים. לאחר שעשתה זאת אמר לה רבי מאיר, לכי תאמרי לבעלך אתה ביקשת שארוק פעם אחת, ואני ירקתי 7 פעמים בפניו של רבי מאיר.

שאלו תלמידיו את רבי מאיר כל כך כבודו מבזה את עצמו? היית צריך לומר לנו ואנחנו היינו מטפלים באותו אדם נבזה. אמר להם רבי מאיר לא יהיה כבוד העבד יותר מכבוד רבו, ומה הקב''ה לא חס על כבודו ואמר ימחה שמו על המים, בשביל אישה סוטה שעשתה מעשה נבלה. וכל זאת כדי להשכין שלום בין בעל לאשתו, כ''ש כבודו של ר''מ, שודאי העבד צריך למחול על כבודו. (ירושלמי סוטה פרק א' הלכה ד').

לכן ישמע חכם ויוסף לקח כמה חשובה המצווה לשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו שזה מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה''ז והקרן קיימת לו לעולם הבא. ולא יאמר אדם לא מכבודי וממעמדי לעשות שלום בין ניצים. ומה אהרון הכהן לא חס על כבודו. על זקנותו. על כבוד כהונתו והיה מכתת רגליו בין בני ישראל ועושה שלום בין אדם לחבירו, ממנו ילמד כל אדם שלא יחוס על כבודו, שאין כבודו נחשב כלום ביחס לכבוד קונו. חביב אדם שנברא בצלם אלוקים. אדם שאוהב את הקב''ה ממילא אוהב את בניו אהבה אמיתית.

וכל אהבה שאינה נעשית על בסיס של תורה זו אהבה חסרה לכן המידה הרביעית של אהרון הכהן שהיה מקרב את הבריות לטוב האמיתי. אל התורה הקדושה. אין אפשרות בעולם להטיב לאדם יותר מאשר לקרבו לאביו שבשמיים!! ומטעם זה לא אומרים הוי מתלמידיו של משה מפני שמשה רבינו רעיה מהימנה היה נבדל מכל העם ונטה את אהלו מחוץ למחנה ועסק בתורה מופרש ומובדל מהעם. ורק יחידי סגולה יכולים להחשב תלמידיו. במיתתו של משה כתוב ''ויבכו בני ישראל את משה שלושים יום'' (דברים לד, ח), ישראל לשון חשיבות ומעלה.

אבל אצל אהרון הכהן כתוב ''ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל'' צדיקים בינונים רשעים, לכן מצוי יותר להיות מתלמידיו של אהרון ולא של משה. ועוד טעם מצינו לזה: מפני שכבוד רבותיו של הלל, הלא הם שמעיה ואבטליון היה יקר בעיניו וופעם אחת במוצאי יום כיפור ביישם הכהן הגדול שאמר להם ייתון בני עממיא לשלם, ורבותיו של הלל השיבו לכהן הנ''ל שהוא אינו מייצג את מעשיו של אהרון הכהן, וכאשר ראה שזלזל הכהן הגדול ברבותיו עשה זאת מרגלא בפומיה (עפ''י הגמרא ביומא דף ע''א ע''ב).

מסופר על הגאון רבי מרדכי לבטון זצ''ל מחכמי. ארם צובא שבא לפניו אדם שרצה לגרש את אשתו כיוון שאין לו בנים ממנה. אמר לו הרב חזור אליי מחר. כשיצא אותו אדם מהרב קרא הרב לאחד ממקורביו ואמר לו מחר כשיבוא אותו אדם לגרש את אשתו אתה תיכנס ותלחש לי באוזני, ואני אעשה עצמי כועס וצועק עליך ואתה תעשה עצמך כאילו נעלבת. למחרת באו האיש ואשתו לפני הרב, והרב ביקש מהסופר שיתחיל לכתוב הגט. פתאום נכנס אותו אדם ממקורבי הרב ולחש באוזני הרב. הרב כעס מאוד וצעק על האיש, וההוא יצא מבויש וניכלם.

שאל האיש בעל הגט את הרב מדוע הרב כעס וצעק על האיש שיצא? השיב הרב חוצפתו של האיש עברה כל גבול. עוד האישה לא קבלה את הגט וכבר הוא לוחש באוזניי שאזרז את כתיבת הגט, כי הוא רוצה להתחתן איתה: כששמע האיש את דברי הרב התחרט ובקש להפסיק את כתיבת הגט: והרב התפלל עליהם ונפקדו בזרע של קיימא. מסופר שפעם באו איש ואישה בפני הרב וברצונם להתגרש. האישה טענה בפני הרב שבזמן האחרון זכתה ב''ה לחזור בתשובה ואילו בעלה אינו מעוניין בזה כלל ולא עוד אלא שאין הוא חפץ לקבוע מזוזה בביתו כלל ומסרב לכך בכל תוקף.

והיא אינה מוכנה להתגורר בבית ללא מזוזה. ולכן שלום הבית התערער. כששמע הרב את דבריהם קם בשמחה ואמר להם: יש לי רעיון מצויין בשבילכם. הרי יש בדלת שתי משקופים, ואני מציע לעשות פשרה ביניכם: במשקוף אחד תקבעו מזוזה ובשני אל תקבעו מזוזה: שמח הבעל להצעה והסכים לקבוע מזוזה: מסופר שפעם אחת הופיע אדם אחד לפני הרב הגאון רבי יוסף כהנמן זצ''ל וביקש מהרב בתוקף שיסדר לו גט גירושין. ההחלטה להפרד מאשתו גמלה בליבו כבר מזמן רב.

הרב ניסה להניא את אותו יהודי מהחלטה זו, הרי גם מזבח מוריד דמעות על המגרש אישתו וכו' אך ללא הועיל. הסביר האיש שלאשתו אין תקנה. אשתי עצלנית סיפר האיש והסדר ממנה והלאה. כל הבית כמהפכת סדום ועמורה ואני אינני יכול לסבול זאת יותר. כשראה הרב שאין תקווה למנוע ממנו את אשר יבקש אמר לו הרב תבוא מחר בשעה פלונית ואנחנו נסדר לך גט. קרא הרב לרבנית ואמר לה מחר, כמה דקות לפני שיבוא פלוני אבקשך לעשות מהפכת סדום בבית. את כל הכביסה המלוכלכת תפזרי בחדרים. כלי האוכל תפזרי במטבח וכן בחדר האורחים.

למחרת עשתה הרבנית כמצוות הרב ואכן כעבור כמה דקות הגיע אותו יהודי לבית הרב עם אשתו. השתומם האיש על ''הסדר'' בביתו של הרב, הרהיב עוז בנפשו ושאל את הרב כבוד הרב גם אצל כבודו שורר כזה מהפיכה? אמר לו הרב אמנם גם אצלי לפעמים יש עניינים כאלה ולפי דבריך הייתי צריך לגרש את אשתי מזמן: אבל אתה רואה שלמרות אי הסדר אנו חיים בשלווה ובנחת. בשביל דברים כאלה לא מפרקים את הקן המשפחתי. אותו אדם התחרט על בקשתו וויתר על תביעתו למתן הגט: הגמרא בנדרים (דף סו ע''ב) מספרת על אחד מיהודי בבל שעלה לארץ ישראל ונשא שם אישה.

ב. אחד הימים אמר לה בשלי לי שתי עדשים. כוונתו הייתה לכמות מועטת. הלכה האישה הכשרה לעשות רצון בעלה ובשלה לו שתי עדשים ממש. ראה הבעל את תמימותה של אשתו וכעס עליה. למחרת אמר לה בשלי לי הרבה עדשים. ובישלה לו שתי קילו: אמר לה הביאי לי שתי בוציני, כוונתו הייתה לאבטיחים, הלכה והביאה לו שתי נרות גדולים (שגם להם קוראים בוציני בארמית). כעס עליה בעלה ואמר לה לכי ושברי אותם בראש הבבא. כוונתו הייתה על ראש הפתח.

חשבה האישה בתמימותה שכוונת בעלה לשוברם על ראשו של בבא בן בוטא שהיה גדול הדור ויושב בבית הדין, הלכה ללא אומר ודברים ושברה את הנרות על ראש הרב. אמר לה הרב: ביתי למה עשית כך? אמרה לו כך ציווני בעלי. אמר לה הרב את עשית רצון בעלך, הקב''ה יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא. ע''כ המעשה. ולומדים אנו ממעשים אלו כמה רדפו רבותינו זכרונם לחיי העוה''ב אחר השכנת השלום בין איש לאישתו. ונפקא מינא לנו הקטנים, כמה צריכים אנו להזהר שלא להפר את שלום הבית בעבור דברים של מה בכך ולגרום חלילה למילוק השכינה מהבית.

ראיתי בספרים הקדושים כמה הנהגות חשובות ונחוצות לחיזוק השלום והאהבה בבית היהודי ולחיזוק הקן המשפחתי לאורך ימים ושנים עדי זקנה וגם שיבה (מהספר הנפלא אנשי קודש למו''ר ועט''ר הגר''ח רבי שליט''א). א. איש ואישה שזכו שכינה ביניהם, ואם חלילה לא זוכים השכינה מסתלקת מהבית ואש המחלוקת הקנאה ושנאת החינם בוערת בבית רח''ל. ועל כן מצווה לאדם לקיים דברי הגמרא (בבבא מציעא דף נט) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו אלא בשביל אשתו שנאמר ''ולאברהם היטיב בעבורה''.

וכן כתב מרן החיד''א זיע''א בספרו הקדוש ''עבודת הקודש'' (מורה באצבע סימן א) וביותר יהיה לו שלום עם אשתו ויזהר לכבדה ויכוון בכל פרט לכבוד השכינה. אך בפה מתון ידריכנה לעבודת ה' ולצניעות ולדרך אר. ץ. וירחיקנה מלשון הרע ושאר סדר נשים וסדר נזיקין. ועליו מוטל להוכיחה ולהדריכה, ומאוד יזהר לאשתו שלא תכעס. עכת''ד. ב. כלל ברזל בדברים שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו: ''לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז'' מי שמוותר לא מפסיד. ולא צריך לעשות מכל מילה מלחמת עולם.

וגם אם נראה שפגעו בכבודו, העליבו אותו, שפכו את דמו - בכ''ז יעביר על מידותיו, והמעביר על מידותיו מעבירין ממנו כל פשעיו. ועל הנעלבין ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים נאמר ''ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'', ואיזהו גיבור? הכובש את יצרו. ג. הפסוק אומר ''ברצות ה' דרכי איש גם אוייביו ישלים עימו'' (משלי טז ז) ואמרו חז''ל אויביו זו אשתו ובני ביתו. ידע כל אדם נאמנה שאשתו זו המראה שלו. ואיך שהוא מתנהג עם בורא עולם הדבר משתקף באשתו בצורה הברורה ביותר.

ואם יתחזק בתורה ומצוות ויתקן מידותיו בוודאי שגם היחס מבני ביתו ואשתו ישתנה לטובה ללא שום ספק. ד. ליצור בבית אווירה חמה ושמחה להראות פנים שוחקות ומחייכות (לא עולה כסף) לא לומר הערות כשנכנסים הביתה אלא להקדים שלום עליכם בלבביות. להתעניין בתשומת לב מרובה בשלום בני הבית, בחסרונם ובמצבם הרוחני. אשת חיל יראת ה' נזהרת מאוד שלא להביא הביתה שכנה או חברה או עוזרת בית כאשר הבעל נמצא בבית. לכבות את מכשיר הרדיו וכן לא להאריך בשיחות טלפון כאשר הבעל נכנס לבית. כי מירב התשומת לב צריכה להיות מופנית אליו.

גדולי ישראל נהגו לאכול לפחות סעודה אחת עם האישה ולכל הפחות לשתות משהו ובזמן הזה לשוחח פנים אל פנים לשמוע ולהשמע, לחזק ולעודד, ואפשר לכוון את הטלפון למצב ''תפוס'' כי ברגעים אלו שניהם תפוסים. לצערינו רוב התביעות לגירושין ולהריסת הקן המשפחתי נגרמות בגלל חוסר תקשורת (ובפרסית קומוניקציה) ובחוסר תשומת לב בין בני הזוג ואז מחפשים זאת מחוץ לבית, רח''ל. ה. לעזור בזמני לחץ ועייפות כגון בערבי שבתות וערבי חגים, ומקיים בזה ''ומבשרך לא תתעלם''. (ישעיה נח ז).

''ואהבת לרעך כמוך'' (ויקרא יט יח), ''עזוב תעזוב עימו'' (שמות כג, ה) ומצוות חסד בכל פעולה ופעולה שעושה בכל שלב של תריס שהוא מנקה בכל נידנוד עריסה של תינוק, ובכך מונע לח. ץ ומתח מיותרים בביתו ובכך עוזר בעצם לעצמו שלא תכרע אשתו חלילה תחת נטל המעמסה. ו. לכבד ולשבח אחד את השני במיוחד בפני הבנים, כדי שערכה יעלה בעיניהם. ולא יזלזלו חלילה בהוריהם. וכן כדי להרגילם שגם הם יכבדו את בני זוגם. וטוב יעשה אם מידי פעם יאמר לילדיו ''זכיתם לאמא טובה ויקרה''. וכן תעשה האישה לבעלה.

וכן להפגין הערכה וכבוד לאישתו בעיני המשפחות. ועי''ז כולם יכבדו ולא יזלזלו בכבוד אשתו, ועאכ''ו שלא לספר למשפחות דברים מסויימים על אשתו שיכולים לגרום זלזול בכבוד האישה. ואח''כ יהיה התיקון קשה מאוד. ובכלל זה עניין גדול לכבד את ההורים של הבעל והאישה. להושיב אותם בראש השולחן. לשוחח איתם ולהתעניין בשלומם. וזה מחזק את הקשר והאהבה בין בני הזוג. ז. ישתדל להפתיע את האישה מידי פעם ולשמחה. כגון לקנות לה איזו מתנה אפילו שמחירה נמוך. אבל ידגיש שזה למענה ושהוא חשב עליה.

ריבוי הנתינה הוא אחד המפתחות לקירוב הלבבות ולחיזוק הקשר הנפשי בין בני הזוג. ח. אישה מטבעה רוצה למצוא חן בעיני בעלה ולכן חשוב מאוד שמשבח אותה ואומר מילה טובה על האוכל והנקיון והיופי שבבית. כדי שתראה שיש תועלת במעשה ידיה ויש ערך לפעולותיה. לפעמים קצת קמצנים בפיזור מחמאות לאנשי הבית ואילו לאנשים בחו. ץ מפזרים ביד רחבה. וההיפך הוא הנכון. ט. להשתדל מאוד שלא להשהות בקשה או קיום רצון של אחד מבני הזוג (כשהדברים אפשרים כמובן) אלא לעשות מייד רצונו.

כשהאישה רואה את בעלה כאדם חשוב ושר וכן להיפך שהבעל רואה את אשתו כמלכה שאין לעבור על דבריהם. ממילא יהיו צריכים לקיים אחד את רצון השני. ואם אין לו אפשרות כרגע למלא רצונה כגון בקניית בגד או רהיט לבית וכדומה יאמר לה זאת בגלוי ויפייסנה על שאין הוא יכול למלא בקשתה, ויכול לומר לה שכאשר ירחיב ה' גבולו ישתדל בעזרתו יתברך לעשות רצונה. י. כלל חשוב בחיים המשותפים לא להסתיר דברים האחד מהשני. מפני שבכך פוגע האדם בכבוד זולתו.

ולומדים מרחל אמנו שבגלל שלא שתפה את יעקב אבינו בזה שהחביאה את התרפים של אביה, קלל יעקב את מי שלקחם וע''י זה מתה רחל בקיצור ימים רח''ל. אילו היתה מספרת ומשתפת את יעקב בכך היה נמנע כל הצער הזה. לכן לעולם ישתף את אשתו בכל ובפרט בענייני כספים ויהיה גלוי לב כלפיה. יא. כשהמצב הכספי דחוק קצת החכמה היא להדק מעט החגורה ולהסתפק במועט מפני שדוחק בענייני כספים מביא חוסר רגיעות בבית וצריכים בני הזוג להתחזק באמונה שייתכן שזו מתנה משמיים שלא יתקיים בהם ח''ו ''וישמן ישורון ויבעט''.

וצריכה האישה אשת חיל לסגל לעצמה את הפסוק ''לא תירא לביתה משלג'' (משלי לב) והכוונה שאין לה מחלת הקנאה לבקש לקנות כל מה שרואה אצל השכנים, אלא תקבל באהבה מה שהקב''ה נותן, ותדע נאמנה שאין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא. יב. כשיש ויכוח בבית ואין החלטה מקבלים על עצמם לשאול את החכם, ומה שאומר החכם - קדוש יאמרו לו. כל ההנהגות הללו עוזרים מאוד להגיע לנפש בריאה, וע''י זה אין עצבים ומרירות בבית. ורפואת הנפש מביאה לידי רפואת הגוף וכשבני הזוג שומעים זה את זה הרי הם מרפאים נפשם, והבעיות מתקטנות.

בחיים הכל עובר השנים חולפות מהר. לחיים טובים ולשלום. כתוב בספר ''מעלת המידות'' וז''ל: בני. בא וראה כמה גדול כח השלום, שאפילו לשונאים אמר הקב''ה פתחו להן בשלום. כדכתיב (דברים כה, י) ''כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת לה לשלום''. ואפילו בזמן הזה אמרו חז''ל שואלים בשלום הגויים מפני דרכי שלום. אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי שמעולם לא הקדימו אדם לשלום ואפילו גוי בשוק. ואמרו חז''ל הוי מקדים בשלום כל אדם. מהו בשלום כל אדם? אפילו אם אתה רואה שליבו עליך. הוי מקדים לו שלום. שאם אתה עושה כן תגרום לו שיאהבך.

ולא עוד אלא שאפילו אם אינו נכנע להשלים עמך, הקב''ה מוסרו בידך ומכניעו תחתיך כדכתיב ''ואם לא תשלים עמך ועשת עמך מלחמה וצרת עליה. ונתנה ה' אלוקיך בידך''. (שם). וכן מצינו בדוד המלך ע''ה שהיה רודף אחר השלום של שאול כמו שנאמר ''אני שלום וכי אדבר המה למלחמה'', (תהילים קכ ז) ושאול לא די שלא נתפייס לו אלא שהיה רודפו כדי להרע לו. ומסרו הקב''ה ביד דוד במערה ובמעגל, ואעפ''כ לא עלתה בליבו של דוד להרע לו לפי שצריך לו לאדם להיות אוהב שלום ורודף שלום.

כענין שנאמר ''בקש שלום ורדפהו'' (תהילים לד, טו) בקש אותו עם אוהבך ורדפהו עם שונאך. בקשהו במקומך ורדפהו במקומות אחרים. בקשהו בגופך ורדפהו בממונך. בקשהו לעצמך ורדפהו לאחרים. בקשהו היום ורדפהו למחר. ואל תתיאש לומר לא אוכל להשלים אלא רדוף אחר השלום עד שתגיענו. אוהב את הבריות: אמר רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. ואם חפץ אתה להדבק באהבת חברך הוי נושא ונותן בטובתו. ופירש רבינו הרמב''ם זיע''א (ספר המצוות) כל הדברים שאתה רוצה שיעשו לך אחרים עשה אותם אתה לאחיך בתורה ומצוות:

כתב הרמ''ק רבי משה קורדובירו זיע''א בספרו ''תומר דבורה'' (פרק א) וז''ל: כל ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו מפני שנשמותיהם כלולות יחד. לכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חברו ועינו טובה בטובת חברו וכבודו יהיה חביב עליו כשלו. שהרי הוא הוא ממש. ומטעם זה נצטווינו ''ואהבת לרעך כמוך'', וראוי שירצה בטובת חברו ולא ירצה ברעתו. עכ''ל. כתב אליהו הנביא זכור לטוב בספרו תנא דבי אליהו: כך אמר להם הקב''ה לישראל: בניי, מה אני מבקש מכם? הא איני מבקש אלא שתהיו אוהבים זה לזה ותהיו מכבדים זה את זה. עכ''ל.

כאמור המצווה שכל גופי תורה תלויים בה וממנה יסתעפו עשרות רבות של מצוות עשה ולא תעשה כגון: גמ''ח. הלוואה. לשלם לשכיר בזמן. ביקור חולים. לשמח חתן וכלה. מצוות צדקה. וחי אחיך עמך. והלכת בדרכיו. בצדק תשפוט עמיתך ועוד. וכן כמה וכמה מצוות לא תעשה כגון: גזל. גניבה. הונאה. לשה''ר. רכילות. לא תיקום. לא תיטור. לא תשנא את אחיך בלבבך. ועוד רבים. ראינו להעתיק כמה הלכות והנהגות שכתב הגר''י שעשוע שליט''א בספרו ''אהבת חינם'' שבהן אנו נתקלים בחיי היום יום ומהם נלמד לתקן דרכינו ומעשינו: א.

ללכת לבית אבל ל''ע או להבדיל לחתונה, הרמב''ם כתב שהם מדרבנן. מ''מ הם בכלל ''ואהבת לרעך כמוך'' (ובתנאי שבחתונה לבלתי היות שם ערוב, כלומר בהפרדה מוחלטת שאל''כ שב ואל תעשה עדיף). ב. לעזור לאשה בבית או בקניות או בכל עזרה אחרת שזקוקה ובכלל זה לטפל בילדים ולהחליפם ולנקותם ולהאכילם בכלל ואהבת לרעך כמוך. ג. לתת צדקה לעני מבלי לביישו, כלומר מתן בסתר. ד. השבת אבידה לבעליה. ה. לעזור לאדם שנתקע בדרך. ו. לא לחשוד בחבירו ולא לדבר עליו לשון הרע ורכילות. ז.

לא יכנה שם לחבירו אפילו אם לא מקפיד, וכל שכן שלא יקרא לו בשם שמתבייש ממנו או שם של גנאי כגון עבד או ממזר. ח. לא יכשיל את חבירו בעצה רעה. כשם שהוא מצפה שיתנו לו עצה טובה ומועילה כך יתן לאחריכ. ט. לא ישקר לחבירו כשם שאינו רוצה שחברו ישקר לו. י. לא יטיל אימה יתירה בתוך ביתו, ושלא יהיה בבחינת ''משנכנס אב ממעטין בשמחה'': יא. לא יכנס לביתו פתאום וקל וחומר שלא יכנס לבית חברו מבלי לדפוק על הדלת. והקב''ה שונא למי שעושה כך. ובכלל זה שלא ''לנחות'' על קרובי משפחה מבלי שהודיע להם לפני כן על בואו.

וכ''ש בערב שבת סמוך לכניסת השבת. יב. לעולם לא ישנה בין הבנים ולא יעשה אפליות מפני שגורם שנאת חינם. ובשביל שיעקב אבינו שינה את יוסף משאר האחים נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצריים. יג. לא יבייש את חבירו, שכל המבייש את חבירו סופו שהוא יתבייש בעצמו. ואם ח''ו הלבין פניו ברבים כאילו שפך דמים ופנקסו פתוח בו ביום. ובכלל זה לא ידבר דברי ליצנות וקלות ראש על חבירו או על משפחתו, וכן לא יבזה את חבירו לפני תלמיד חכם שאז דינו כאפיקורס רח''ל. יד.

המוסר דין על חבירו כגון שאומר לו ''ה' ישלם לך רעה כגמולך'' הוא נענש תחילה שנאמר ''ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך'' (בראשית טז, ה) שמסרה דינו לשמיים, וכתוב אח''כ ''ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה''. טו. יזהר אדם שלא ישנא את אשתו שלא יקללה וכ''ש שלא ירים עליה יד שאז נקרא רשע ארור ונבל ונבלה עמו. שהרי היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, וכי ישנא ארם או יקלל את גופו? טז.

יזהר מגזילת חבירו וכן מאונאת חבירו וגניבת דעת הבריות ובפרט מדובר בבעלי חנויות שיזהרו שלא להפקיע מחירים שאז גזילת הרבים בצווארם ולמי יחזירו את אשר גזלו? וכל מה שמרוויח אדם ע''י גזל והונאה ומרמה שמרמה בעסקיו הולך לטמיון ועל זה נאמר ''עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו''. או שממונו עוזב אותו לאנחות או שהוא עוזב ממונו לבעל השני של אשתו: יז. שלא ילשין על חברו כמו שאינו רוצה שילשינו עליו. והמלשין על חבירו אין לו חלק לעוה''ב. יח.

המטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה מת בחצי ימיו רח''ל וגדול המחטיא יותר מההורגו, שההורגו מפסידו רק בעוה''ז. אבל אם החטיאו טורד אותו מהעוה''ז ומהעוה''ב. יט. המתנהג עם הבריות עפ''י הדין מתנהגים עימו בשמיים גם כן במידת הדין ללא ויתורים. אבל המאריך אפו ומבליג על שביזוהו והשפילוהו עולה לגדולה כפי שמצינו אצל יוסף הצדיק ואצל משה רעיה מהימנה ואצל דוד המלך ע''ה. כ. אם חברך שלח אותך בשליחות, אל תזלזל בה ותמהר לקיימה ככל האפשר. ויש בזה משום ואהבת לרעך כמוך, ושליח שאינו עושה שליחותו נקרא כסיל. כא.

עתיד הקב''ה להפרע מאדם שאינו עומד בדיבורו, לכן המוכר לחברו חפץ צריך לעמוד בדיבורו ולא לחזור בו. וכן כשמבטיח דבר מסויים לא יחל דברו וככל היוצא מפיו יעשה. כשם שהוא מצפה ממי שהבטיח או סיכם איתו על דבר מסויים. כב. אשה שמאחרת טבילתה בכדי לצער ולהעניש את בעלה עבירה גדולה בידה, וגורמת לעצמה ילעולם כמה רעות רח''ל. כג. צריך להיזהר שלא להרגיז ולהקניט את חבירו או לצערו. וקל וחומר שלא ירגיז את אשתו שדמעתה מצויה. וכ''ש אם היא מעוברת שאז דבר זה מזיק לוולד ולאשה עצמה. כד.

אסור לגדל בבית כלב רע שמבהיל אנשים מפני שהיו נשים בהריון שהפילו מחמת הפחד הפתאומי. והמבעית את חבירו כאילו שופך דמים. ועוד שמונע חסד מביתו שלא נכנסים לשם עניים וכו'. וגורם לברכה שלא תשרה באותו בית (עיין שבת סג ע''ב). ומסיר בטחונו מבורא עולם (סומך על הכלב ששומר ולא על בורא עולם). כה. אסור לספור את ישראל אפילו לדבר מצווה כגון למנין ולקדיש וכו'. שאין הברכה שורה בדבר המנוי, ועוד שגורם לעין הרע אלא המנהג למנות באמירת הפסוק ''הושיע את עמך'' וכו'. כו.

אסור לאדם לקרוא לבנו שם של גוי או של אדם רשע (כגון הרצל או נמרוד) כי נפש חיה הוא שמו. ושמו של אדם נותן לו חיות ושפע. והוא פגם גדול לילד רח''ל. כז. צריך להזהר מאוד שלא לעשן ובפרט אם הוא מעשן ליד אנשים שאינם מעשנים שבזה מצער אותם ומזיק להם יותר ממה שמזיק לעצמו. וזה בכלל ואהבת לרעך. כח. אל תהי נח לכעוס שאם לא תכעס לא תבוא לפגוע בכבוד חברך. ואחד הדרכים לכך: לדון את החבר לכף זכות. חשוב שמא אין בחברך שום אשמה המחייבת אותך לכעוס. כט. דרכם של ילדים לזלזל בכבוד חבריהם ולהקניט אנשים חלושים ומשונים.

יש לקטנים חוש מפותח להכיר בחולשותיהם של הגדולים ואוהבים להשתמש בזה לצער את הזולת. ואם הצליחו להרגיזם הרי הנאתם כפולה. הנהגות אלו עלולות להטביע בטבעם הרגל רע לכל חייהם. אי לזאת חייבים ההורים להחדיר לבניהם הקטנים והמחנכים לתלמידיהם את חומרת העוון הנורא לצער ולזלזל בכבוד הבריות. הן חבריהם בני גילם והן באנשים ובפרט אומללים. יש לעמוד על המשמר תמיד ולהזהירם להחדיר להם כי בעוון זה מאבד אדם חלקו בעולם הבא. ומה טוב ומועיל אם יספרו לפניהם הנהגות גדולי ישראל איך נשמרו בזה וזיככו את מידותיהם מכל חשש ורבב. ל.

בכל דבר שנראה לך כי חברך פעל רע וירד ערכו בעינך חשוב: אם היה קורה לך כן, כמה אמתלאות היית מוצא לתרץ את עצמך. כך תנהג ביחס לחברך וזהו ואהבת לרעך כמוך. לא. הזהר שלא תתכבד בקלון חברך, שהמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה''ב (ירושלמי חגיגה פ''ב). ואיזהו המתכבד בקלון חברו? שעורך מעשיו לעומת מעשי חברו כדי שיראה שהוא מכובד וחברו בזוי. או כגון שחברו טעה - לא ילעג לו שהרי טעות לעולם חוזרת. וגם לא ישאל את חברו שאלה שאינו יודע להשיב עליה ובפרט בפני רבים מפני שמביישו בכך. לב.

''האלוקים יביא במשפט על כל נעלם''. (קהלת יב, יד) זה ההורג כינה בפני חברו או יורק בפני חבירו והוא מצטער מכך. וכן כל כיוצא בזה כגון המחטט בחוטמו ובאוזניו בפני חבירו וכן המתעטש חייב להניח מטפחת או יד כנגד חוטמו שלא יתיז ניצוצות. לג. לעולם לא יהיה אדם כפוי טובה כי ממהרים להפרע ממנו רח''ל ונאמר ''משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו'' (משלי יז יג). לד. אל תרבה לישב בבית חברך או בחנותו כי לפעמים יש לו עסק או סיבה שישיבתך אצלו תכבד עליו כמשאוי.

ואעפ''י שמראה לך סבר פנים יפות אין לבבו חושב כן אלא מתיי תקום ותלך לדרכך. ולכן יש אנשים המכבדים את אורחיהם בפול שהוא ראשי תיבות פנו וסעו לכם: לה. אין תשובה ויום הכיפורים מכפרים אלא רק בעבירות שבין אדם למקום כגון שאכל דבר איסור וכדו'. אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון: החובל ומקלל. מוציא שם רע. מלווה בריבית. גוזל וכדומה אינו נמחל לו עד שייפיים את חברו ויתן לו מה שהוא חייב לו. כלל גדול אמרו רבותינו זכרונם לברכה: האוהב אינו נודע אלא בשעת הצורך. רבים יהללו שהם אוהבים אבל מעטים נמצאים נאמנים בעת מבחן !!