{
  "bookId": "binyamin",
  "part": "1",
  "torah": "17",
  "title": "Binyamin - פרק א - משנה טו",
  "hebrewTitle": "פרק א - משנה טו",
  "sourceUrl": "/reader/binyamin/1/17",
  "plainUrl": "/reader-plain/binyamin/1/17/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת: אחד היסודות בתלמוד תורה הוא הקביעות. ולזה צריך האדם שישים את מגמתו כל ימי חלדו, לקבוע זמן מסויים ביום, כל אחד לפי יכולתו שזמן זה יהיה מוקדש רק לתורה. חוק ולא יעבור. אדם שלומד במשך היום אפילו שעה אחת אבל בקביעות ובהתמדה עצומה, בבחינת חומה שאין להזיזה. מעלה עליו הכתוב כאילו למד חצי יום, שהגמרא אומרת ''כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "כך כתב הבא''ח בספרו הטהור ''בן יהוידע'' על הש''ס. הגר''א מפרש קבע מלשון גניבה. שנאמר ''וקבע את קובעיהם נפש''. (משלי כב, כג) צריך כל אדם לגנוב מזמנו ללמוד תורה. חז''ל הקדושים דרשו על הפסוק ''אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואים דלת היא נצור עליה לוח ארז'' (שיר השירים ח) דהיינו אם אדם הוא קבוע כחומה זו העומדת איתן נבנה עליו טירת כסף. אפשר לבנות עליו. אבל אם האדם בבחינת דלת שמסתובבת על צירה פעם פתוחה ופעם סגורה תורתו נעשית קרעים ל''ע. ואז תורתו צועקת אם תעזבני יום יומיים אעזבך.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "אומרים בעלי המוסר עשה תורתך קבע - כשם שהיצר הרע קבוע תדיר בליבו של האדם כנגד זה התורה שהיא התבלין היחיד נגד היצר הרע צריכה להיות תדירה, ואם תאמר איך אפשר ללמוד תדיר אם יצר הרע נלחם נגדך? לזה אמר התנא אמור מעט ועשה הרבה אמור שרצונך ללמוד מעט, כמה דקות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "אבל בפועל למד הרבה יותר, ואם תעשה תורתך קבע ויבא אצלך אדם לשאול איזה עיצה או ענין, ואתה לא תדבר עימו ולא תתיחס אליו כדי לא להתבטל מלימודך, מכל מקום אומר התנא קבלהו בסבר פנים יפות ותתייחס אליו בענווה ובסבלנות!! רבינו עובדיה מברטנורא פירש שיהיה עיקר עסקו של אדם ביום ובלילה בתורה, וכשיהיה יגע מהתלמוד יעשה מלאכה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "בזמנינו מתקיים בנו הפסוק ''יצא אדם לפעולו ולעבודתו עדי ערב'' (תהילים קג) וממילא מקדיש רק מעט לתורה אולם אם כשהוא בעבודה הוא מצפה מתיי יגיע לשיעור וכשהוא עובד מהרהר הוא בדברי תורה או שומע ערוצי הקודש או קלטות תורניים וכשיש לו מעט חופש הוא עוסק בתורה דבר זה מוכיח כאלף עדים שהתורה היא עיקר בחייו והפרנסה זה רק דבר משני. וממילא מקבל שכר גם על זמן עבודתו כאילו למד. הגמרא בברכות אומרת שאדם הרגיל לבוא לביהכנ''ס או לביהמ''ד ויום אחד לא בא הקב''ה שואל עליו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "מדוע לא בא היום? היה לו לסמוך על רוב טובו של הקב''ה ולא ללכת חשכים ואין נוגה לו. ואם אדם צריך לסגור שעה אחת לפני הזמן את העסק וללכת לשיעור קבוע - לא ידאג. ודאי הפסד מכך לא יגרם, להיפך רק ירוויח יותר בין ברוחניות ובין בגשמיות. עשה תורתך קבע הגמרא בברכות (דף לה ע'''.) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בר אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים. דורות ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימו בידן. דורות אחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "עכ''ל הגמרא. אחד הדברים המאפיינים את הדורות הראשונים שעשו תורתן קבע הוא הרצף וההתמדה שבה למדו. הגמרא (כתובות דף סג) מספרת על רבי עקיבא שחזר לאחר שתי עשרה שנה לביתו וטרם היכנסו לביתו שמע את אשתו אומרת ''לו שמע רבי עקיבא לקולי היה שוהה בבית המדרש שתים עשרה שנים נוספות''. כאשר שמע זאת חזר מייד לתלמודו ולא נכנס לביתו אף לא לרגע קט. מפני שידע שאינו דומה דבר שלם לשני חצאים של אותו דבר. וכל מה שיזכה בעשרים וארבע שנות לימוד רצוף לא יזכה ע''י לימוד בשתי יחידות של שתים עשרה שנים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "וכן מצינו בגמרא (מסכת כתובות דף סב ע''ב) ברבי חנניה בר חכינאי שיצא לדרכו בסוף ימי המשתה של רשב''י זיע''א ולא רצה להמתין אפילו יום נוסף כדי שילכו יחדיו לישיבה. למרות שנסע מביתו לשתים עשרה שנים ועוד יום לא יוסיף ולא יגרע. בכ''ז לא רצה להפסיד את רצף וקביעת הלימוד אפילו ליום אחד. וכן מצינו (שם) ברבי חמא ברביסא שהלך ללמוד תורה במשך שתים עשרה שנה רצופות וכשחזר בדרכו הביתה ישב לפניו בחור אחד והיו מפלפלים בתורה. אמר רבי חמא הלוואי שהיה לי בן כזה ולבסוף כשהגיע לביתו התחוור לו שזה בנו שעזבו כשהיה תינוק.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "והתקיים בהם הפסוק ''האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע'' (דברים לג ט-י) ובזכות זה זכו להמשך הפסוק ''יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחיך. וכן עובדות לאלפים ולרבבות מגדולי ישראל ומכח שקידתם העצומה בתורה הקדושה. לא נתנו שינה לעיניהם ותנומה לעפעפיהם. ומהם נלמד אנו הננסים שאת המעט שבמעט שאנו לומדים, לפחות שנלמד ברצף וללא הפסקות וללא הסחת הדעת. ועוד כלל גדול בענין קביעות העיתים לתורה הוא שיגדור אדם את עצמו שלא להביט אנה ואנה בעת הלימוד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "ומטעם זה אמרה הגמרא בשבת שהטילו על הדיינים להתעטף, ופירש רש''י: שלא יפנו את ראשם לכאן ולכאן ותהי דעתן מיושבת עליהן. וכך נהגו בישיבת קלם שלא להוציא את הראש מהספר ולא להפנותו לצדדים לראות מי נכנס ומי יוצא!! וכן יש לכל אדם להתרגל כך לכל הפחות שעה ביום ואז יראה כמה יצליח בתורה ע''י זה. בספר ''יעלזו חסידים'' כתב מה הגדר למושג ''קבע'': צריך שאותה שעה שלומד מינה לא יזוע ולא יחליפנו ולא ימיר אותו. אם לא מחמת אונס. ואז יזכה לרב טוב. ומסופר על הסבא מקלם שפעם בא לחלות פניו סוחר עשיר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "השעה הייתה שמונה וחצי בבוקר, משגיח בית התלמוד אמר לו שיזדרז להכנס לרב כי בשעה תשע יסגור את חדרו ולא יקבלו. אותו סוחר לא שת ליבו לדבר ואמר איש כמוני אשר מחכים שרי הפלך על פתח ביתו לא כפוף לקביעת זמנים. בשעה תשע נמלך להיכנס. הדלת כבר היתה נעולה למרות שדפק חזק במקלו לא פתחו לו הדלת. לאחר שסיים ''הסבא'' את סדר לימודו שאל מי האיש שזעזע את סיפי הבית! מספרים על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ''ל שפעם באו נכדתו ובעלה לבקרו ומצאו אותו יושב ולומד בחדרו כשגבו אל הדלת.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "כיוון שלא רצו להפריע לו המתינו בשקט בפתח חדר עד שיפסיק לרגע את לימודו. חלף זמן מה ורבי משה עדיין שקוע בלימודו. הרבנית שעברה שם וראתה את המחזה קראה: אם תמתינו עד שיפסיק מלימודו תצטרכו לעמוד כאן כל היום כולו! בשמעו זאת הפנה הרב את ראשו ואמר ''הלוואי שלעולם לא תמצאוני ישב ובטל''. רבינו הגה''צ רבי בן ציון אבא שאול כתב בספרו ''אור לציון'' שלעולם ירגיל אדם את עצמו שבכל עשרים וארבע שעות של היממה יהיה באחד המצבים הללו: או אוכל ושותה, או ישן, או מתפלל, או לומד. כשאוכל יאכל לשובע נפשו, ישן כפי הצורך.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "אבל מייד כשיפקח את עיניו תיכף תורה. ויחנך עצמו בכך. עד כאן דבריו הקדושים והטהורים. הגאון ''בית יצחק'' ביאר את הפסוק ''אם בחוקותיי תלכו'' (ויקרא כו ג) כי חוק פירושו חוק ולא יעבור. ''חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם''. כלומר דבר שאינו חורג לעולם ממסגרתו הקבועה. ואז ''ונתתי גשמיכם בעיתם''. ולפי זה ביאר הרב זצ''ל את מאמר הגמרא בברכות (דף לה ע''ב) שמקשה שפעם אחת כתוב ''ועמדו זרים ורעו צאנכם'' (ישעיה סא. ה) משמע ע''י אחרים, ובמקום אחר נאמר ''ואספת דגנך תירושך ויצהרך'' (דברים יא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "יד) שאתה בעצמך תאסוף? התוספות פירשו שאספת דגנך מדובר בעושים רצונו אבל אין עושין רצונו כל כך. שאינם צדיקים גמורים''. ואילו ועמדו זרים ורעו צאנכם מדובר בצדיקים גמורים, מבאר ''הבית יצחק'' מי הם הצדיקים הגמורים ומי הם שאינם עושים רצונו כל כך? ישנם שני סוגים של לומדי תורה. שניהם יושבים ולומדים באותה שעה. באותו בית מדרש. באותה מסכת ובאותו דף. ולמרות זאת האחד צדיק גמור והשני לא כל כך. הכיצד? הראשון לומד בהתמדה עצומה וקביעת העיתים שלו קדש לעולם לא יזוז מהקביעות ומהזמן שקבע. חק ולא יעבור.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "גם אם יגיע סוחר ויציע לו פרנסה טובה לא יסכים תמורת כל חללי עלמא. השני שאינו עושה כל כך רצונו של מקום אמנם מתמיד ועמל, עד שמזדמנת לו עיסקה חשובה. ואז הוא פוסק מלימודו ואץ רץ לפרנסתו. בימות המשיח יאכלו שני הצדיקים האלה את פרי עמלם:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "הלומד שלא פסק מלימודו תמורת כל הון שבעולם, והשליך על ה' כל יהבו יזכה שיעמדו זרים וישרתוהו ואילו השני שמידי פעם הלך לעשות השתדלות גשמית, עזב חיי עולם בשביל חיי שעה הרי יתקיים בו ואספת דגנך, אתה בעצמך!!! מסופר על הרב לודמיר זצ''ל מצפת שהיה מתפרנס מחנות שהיתה פתוחה במשך כמה שעות ביום, אבל עיקר יומו היה בבית המדרש שם למד ולימד לאחרים. כך נהג מידי. יום ומעולם לא חרג ממנהגו. גם רעייתו הצדקנית וילדיו ידעו שאסור להפריע לאבא בלימודו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "פעם הזדמן לצפת סוחר עשיר מלבנון ששמע על סחורה מסויימת שהיתה תקועה זמן רב בחנותו של הרב וביקש לרכוש את כל הסחורה בכסף מלא ובמזומנים. אשתו של הרב הודיעה לסוחר כי כרגע בעלה בבית המדרש ואי אפשר להפריע לו. לאחר שהפציר הסוחר באישה, שלחה את בנה כדי שיבשר לרב על בואו של הסוחר ועל ההזדמנות הנדירה להפטר מהסחורה שאין לאיש חפץ בה. אולם הרב מיאן לשמוע ונשאר בשלו - עד חצות היום אי אפשר להפריע לי. כששמע הסוחר כך החליט ללכת ולא להמתין יותר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "הרבנית בקשה ממנו שימתין עוד כמה דקות והיא עצמה נגשה לבית המדרש ואמרה לרב: בעלי היקר. אציע לך עיסקה: תמורת אותן שעות שתאל. ץ להפסיד עקב העיסקה אני מוכנה לתת לך שלושה שבועות או אפילו שלושה חדשים! אאפשר לך ללמוד בבית המדרש במשך שלושה חודשים רצופים ולא להגיע הביתה. העיקר שתשתחרר מהסחורה התקועה אצלנו זמן רב. הרב נותר בסירובו: אין על מה לדבר לא אגיע עכשיו הביתה. ואם הסוחר לא ימתין עד חצות הקב''ה ישלח שלומיו ממקום אחר. הרבנית עשתה רצון בעלה ושחררה את הסוחר הערבי לדרכו. שאלוהו תלמידיו:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "ילמדנו רבינו, הרי הרבנית אמרה דברים של טעם. שלושה חדשים תמורת שלוש שעות של ביטול תורה, מדוע סירב הרב? הסביר להם הרב בנחת ובשלווה: הרי באותן שעות שאני לומד, עומד כאן היצר הרע וחורק עליי את שיניו בכעס, הוא שולח לכאן לבית המדרש את כל המניעות האפשריות כדי להפסיק אותי מלימודי. יודע הוא היצר שברגע שאפסיק פעם אחת את הקביעות שלי ואצא מבית המדרש לפני השעה הקבועה, הרי גם מחר ומחרתיים הוא ישלח לי סוחרים נוספים שגם הם יצליחו לבטל אותי מלימודיי. ואז אומר לעצמי:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "הרי גם אתמול הפסקת את לימודך, ומה היום מימים? לכן אפילו שדבריה של אשתי היו דברי טעם לא רציתי להפסיק את השיעור, והקב''ה שהוא זן ומפרנס את הכל ישלח לי את עזרתו ממקום אחר. סופו של דבר: השיירה של הסוחר הערבי נתקעה בדרכה והערבי חזר לביתו של הרב לודמיר וביצע את העסקה על הצד היותר טוכ ''אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלוקיו''. ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו''. אמור מעט ועשה הרבה: סימן של אדם צדיק שהוא אומר מעט לא מתפאר ומתרברב במעשיו. אבל עשייתו מאחורי הקלעים היא אדירה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "משל למה הדבר דומה? לקופה שהיא מלאה מטבעות לא עושה הרבה רעש. אבל אם יש בה שתיים ושלוש מטבעות מרעישה עולמות. ההדיוט הוא היפך החכם. אומר הרבה אבל לא עושה אפילו מעט. וראיה לכך מצינו באברהם שאמר מעט ועשה הרבה, ומאידך עפרון שהיה עם הארץ אמר הרבה ולא עשה כלום! עוד פירוש אדם שרוצה להתחזק בתשובה ובכל פעם מקבל עליו דבר קטן מצליח. אבל אם מבטיח הרבה ומקבל עליו מעבר לכוחותיו לבסוף לא עושה כלום.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "ועל כך רמזו בעלי המוסר את הפסוק ''לא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו'' לכאורה במזבח לא היו מעלות [מדרגות] אלא היה עשוי כבש משופע? ועוד הכהן היה לבוש מכנסיים א''כ איך תגלה ערוותו על המזבח? אלא מתרצים: כשאדם רוצה לחזור בתשובה לעלות על מזבח לרצון לפני ה' לא יעלה במרוצה אלא כמו במזבח הפסיעה עקב בצד אגודל. לאט אבל בטוח. שאם לא כן תגלה ערוותו עליו, כלומר קפיצה יותר מדיי גדולה, יכולה רק לגרום למעידה גדולה ואז מתגלת ערוותו ובושתו. פירוש נוסף:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 23,
      "he": "אמור מעט ועשה הרבה אם תצמצם את דבריך וכל דיבור יהיה רק לשם שמים בבחינת ''לא יחל דברו'' יהיה בדבורך המעטים כח גדול שכל דיבור שיצא מפיך יפעל הרבה בשמים ובארץ. בבחינת ''ותגזר אומר ויקום לך ועל דרכיך נגה אור'' (איוב כב כח). והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות: התנא מלמדנו שגמילות חסד שאדם רוצה לעשותה קבועה בנפשו ומושרשת בו היא לקבל כל אדם בסבר פנים יפות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 24,
      "he": "להאיר פניו ולהסביר פנים לא רק לחברים ולקרובים אלא לכל אדם, מפני שכולם בניו של הקב''ה כמו שכתוב ''בנים אתם לה' אלוקיכם'' (דברים יד, א) ואין להעדיף את האחד על השני. אמר פעם אחד מצדיקי-הדור הלוואי שהייתי אוהב את הצדיקים כמו שהקב''ה אוהב את הרשעים. וגם אם האדם עני ולבוש בלויי סחבות ונודף ממנו ריח רע אסור למאוס בו ולהרחיקו וללעוג עליו ח''ו. מפני שהקב''ה אוהב את קרבן העני. שמקריב את העוף עם נוצותיו ע''ג המזבח. וכששורפים את הנוצות יש ריח רע. ובכ''ז זה ''ריח ניחוח לה'''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 25,
      "he": "ולכאורה קשה מהגמ' (במסכת שבת דף לא) שבא נכרי לפני שמאי ובקש שיגיירו על מנת שילמד אותו רק תורה שבכתב והוא שמאי גער בו ודחפו באמת הבנין. ועוד מעשה שבא נכרי לפניו ובקשו שילמדנו את התורה כולה על רגל אחת ושוב דחפו שמאי באמת הבנין. ואילו כשבאו שניהם להלל קבלם בספר פנים יפות וגיירם, ומשמע ששמאי חמור סבר היה וקפדן ואינו מקבל כל אדם באדיבות ובמאור פנים? תירוץ נאה תירץ הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ''ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 26,
      "he": "לעולם שמאי עצמו היה נאה דורש ונאה מקיים, אלא ששם במסכת שבת נחלקו הלל ושמאי במחלוקת רבי אלעזר בן עזריה ורבן גמליאל אם יש להכניס לבית המדרש תלמיד שאין תוכו כברו או לא. שמאי סבר כרבן גמליאל ולכן דחף את שניהם החוצה לפי שראה שאין תוכם כברם, אלא שכידוע נפסקה הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ולא כרבן גמליאל שכמות עדיפה אל איכות. והבן. מסופר על רב סעדיה גאון שבכל יום היה חוזר בתשובה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 27,
      "he": "הרב שהיה קודש קדשים מה ראה לחזור בתשובה בכל יום? וכי חטא ח''ו שצריך תשובה? אלא שהלך פעם להתארח אצל אדם פשוט, ואותו אדם לא ידע שזה רבי סעדיה גאון והשתדל לכבדו ככל יכולתו. לתת לו את מיטב המאכלים שיכל להרשות לעצמו. ונתן לו את מיטתו וכו'. לאחר כמה ימים כשנודע לו שמתארח בביתו לא אחר מאשר גדול הדור רב סעדיה גאון נפל המארח לרגלי הרב וביקש ממנו מחילה בבכיות ותחנונים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 28,
      "he": "תמה הרב ואמר לו ח''ו למה תבקש ממני מחילה הן כבדת אותי ככל יכולתך, וכי מה החסרת ממני? אמר לו אותו אדם אם מתחילה הייתי יודע את גודל מעלתו הייתי עושה כפלי כפליים לשרתך עוד יותר מכפי יכולתי. אמר רבי סעדיה גאון לעצמו אם אדם זה לא הכיר אותי ועשה לכבודי ככל יכולתו ועכשיו שהכיר הצטער על שלא עשה יותר. ק''ו בעצמי שבכל יום אדם לומד יותר ומתקדם יותר ומכיר את בוראו יותר מאתמול. וצריך היום לחזור בתשובה על שאתמול עבד את בוראו פחות. ומחר הוא יכיר את בוראו יותר ויצטרך לחזור בתשובה על היום שמיעט בהכרת בוראו:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 29,
      "he": "אומרת הגמרא שיתרו זכה שמבני בניו ישבו בלשכת הגזית בזכות שאמר לבנותיו ''קראן לו ויאכל לחם'' (שמות ב, כ). וזכות החסד שעשה עם משה נחשב לו כאילו עשה עם כל ישראל, שנאמר ''ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עימו ואתה עשית חסד עם כל ישראל'' (שמואל א טו, ו). זכות זו עמדה לו לדורות. וכן להיפך: שמצאנו בתורה ''לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם'' (דברים כג ד) וכל זאת למה? ''על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בצאתכם ממצרים''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 30,
      "he": "לפי הפשט הזה שלא קדמו את עם ישראל בצאתם ממצרים וגם צידה לא עשו להם גרם להרחיק אומות אלו לעולם מעם ישראל. אומרת הגמרא (סנהדרין דף קד) אמר רב יהודה אלמלא הלווה יהונתן לדוד שני ככרות לחם, לא הייתה נחרבת נוב עיר הכהנים. ולא היה נהרג דואג האדומי. ולא היו מתים שאול ובניו. שדוד נפרד מיהונתן ללא צידה לדרך, וכשהגיע לנוב עיר הכהנים היה אחוז בולמוס רעב. מאחר שאחימלך הכהן הגדול נתן לו מלחם הפנים ואת חרבו של גוליית, הלך דואג והלשין עליו לשאול ונהרגו ע''י כל הכהנים חוץ מאביתר הכהן. ונטרד דואג משני עולמות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 31,
      "he": "מסופר על הסטייפלר זצוק''ל שהתאכסן בביתו אברך בשעת לילה מאוחרת. והרב בכבודו ובעצמו נתן לו לאכול ולשתות והציע לו מיטה נוחה לישון. למחרת הייתה זו שיחת היום בפי הבריות שהרב הגדול בכבודו ובעצמו טרח למען אורח פשוט. אמר להם הרב עוד מעט תשבחו אותי על שהנחתי תפילין: הרי זו מצווה מהתורה בדיוק כמו הנחת תפילין א''כ מה ההתפעלות מכך?? מסופר על בחור ישיבה שהיה סמוך על שולחנו של עשיר אחד והיה ישן אצלו. האברך היה מתמיד גדול בלימודו והיה מידי פעם מאחר לסעודות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 32,
      "he": "כיוון שבני הבית היו מורגלים לסעודה בשעה קבועה עוררו האיחורים של הבחור רוגז אצלם, יום אחד החליט העשיר להעיר לבחור על האיחורים ועל העיכוב שגורם בשל כך לבני הבית. כעבור ימים באו והציעו לאברך משרת רבנות באחת הערים. לפני שיצא את העיר ניגש הבחור לביתו של העשיר להודות לו על האירוח הנפלא ועל התמיכה שתמך בו העשיר. אמר האברך לעשיר תדע לך שלפני ימים אחדים היית בנסיון, ואם לא היית מעיר לי היית זוכה לבנים ת''ח ולעושר גדול. אבל מכיוון שלא עמדת בנסיון תזכה רק לעושר גדול. האברך היה לא אחר מאשר ''חכם צבי'' והעשיר היה לא אחר מאשר הראשון לשושלת רוטשילד.",
      "en": ""
    }
  ]
}