Binyamin - פרק א - משנה טז

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לִךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק; וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת: מה מחדש רבן גמליאל במשנה זו. הרי התנא יהושע בן פרחיה כבר אמרה? אלא מחדש רבן גמליאל שמדובר כאן בחכם שהגיע להוראה. ואעפ''י שיכול להורות לעצמו, מכל מקום פעמים שיש לו נגיעות בדבר ומזה מתעוררות ספקות ולבטים. לכן צריך שגם החכם הזה יעשה לעצמו רב אפילו שהוא קטן ממנו במידה מסויימת. בלבד שבדבר שיש לו ספק הרב הזה גדול ממנו. וכן ראיתי שפירש החיד''א בפירושו למסכת אבות, ע''ש.

ישנם הרבה רבנים ובהם גדולי ישראל ששואלים הלכה למעשה ממורי הוראה שהיו בקיאים בדבר מסויים יותר מהם. הגמרא מספרת על רבא שהיו מביאים לו שאלה בבהמה היה מכנס את כל השוחטים בעירו ומתייעץ איתם. וכי סלקא דעתך שרבא בעצמו לא יודע הלכות שחיטה וטריפה? אלא אומר רבא אם ח''ו תהיה הוראה שגויה - כולנו נשא בנטל העונש. מסופר על פאר הדור והדרו מרן מלכא שליט''א הרב עובדיה יוסף שבדיני חשמל בשבת מתייעץ עם מומחי אלקטרוניקה כדי שיוכל לקבל תמונה מלאה בעניין לפי שפוסק הלכה למעשה.

הרבה פעמים מורה הוראה שאין לו רב שעימו יחווה דיעה בענין מסויים מחמיר ולא לוקח אחריות. פעמים שזה טוב, אולם ידוע שכח דהיתירה עדיף ויכול להגיע לבל תשחית ולקלקולים אחרים. ופעמים שמפסידים לאחרים כמו שמצוי בדיני טהרת המשפחה. אבל אם יש רב בקי בדבר שאומר שהמיקל יש לו על מה לסמוך, או שהוא מחמיר לעצמו ומיקל לאחרים תבוא עליו הברכה. טוב לשמיים וטוב לבריות. ולכן גם מובן הסיפא של המשנה: ואל תרבה לעשר אומדות.

שאדם שיש לו ספק כמה להפריש מעשרות ועושה מדעתו פעמים הוא פוחת ממה שראוי ליתן, ופעמים שהוא מפריש יותר מדי ומגיע לבל תשחית ועוד עניינים. לכן יש לעשות חשבון מדוייק, ואם יש לו ספק (שהוא בגימטריה עמלק) ילך לרב, ואין שמחה כהתרת הספיקות.