Binyamin - פרק א - משנה יז
פרק א - משנה יז
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/19

Segment 1
HE:
שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא: הגמרא בחולין (דף כט) דורשת על הפסוק (תהילים נח, ב) ''האומנם אלם - צדק תדברון''. מה אומנותו של אדם בעוה''ז? ישים עצמו כאילם. ונדרשת לכך אומנות גדולה. כמו שאומן שהוא שולט בחומר ועושה בו כרצונו. כחומר ביד היוצר. כן האומן ששולט בפיו ולא להיפך שהפה שולט בו.

Segment 2
HE:
יכול אף בדברי תורה ישים עצמו כאילם? אומרת הגמרא צדק תדברון. התורה שנקראת צדק כמו שנאמר ''צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'' (תהילים פה, יד). תדברון בדברי תורה צריך להתמיד לדבר, וכל המוסיף יוסיפו לו שנות חיים. ועוד, ידוע שדיבור דהיינו רוח ממללא הוא דבר רוחני ובגוף לא שייך דבר רוחני, לכן השתיקה יפה לגוף הגשמי. וכשם שהיין משתבח ע''י השקט כך האדם משתבח ומתעלה במידות ע''י השקט. וכן להיפך. הסיפא של המשנה אומרת כל המרבה בדברים אין ספק שיבוא לידי חטא. שמרוב דברים לא יחדל פשע. וכל עמל אדם לפיהו.

Segment 3
HE:
לכן בדברים שלא שייכים לתורה ומצוות ישתדל האיש למעט ככל האפשר שהרי אם דיבור שווה כסף השתיקה שווה זהב. הגר''א מוילנא זיע''א כתב באיגרת ששלח לבני ביתו שעיקר התשובה לא סיגופים ותעניות וגלגולי שלג וכו' רק ברסן פיו. וזה כל פרי העולם הבא. וכל רגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער.

Segment 4
HE:
וע''י שמירת הפה משתמרת הנפש מכל חטא, אבל המרחיב שפתיו ומדבר דברים בטלים אעפ''י שיש לו נפש טובה ועושה מצוות הרבה הרי שע''י דברים בטלים כל תשוקתו לדבר מצווה וללימוד תורה מתבטלים!! ולא פלא שאח''כ יורד האדם ברוחניות ומרגיש קרירות בעבודת ה' שלו הכל בגלל דברים בטלים שמחלישים את החשק לתורה ולמצוות. לכאורה קצת קשה: א. למה אמר התנא כל ימי גדלתי בין חכמים מה הנפקא מינא היכן גדל? ועוד קשה: מהו לא מצאתי לגוף טוב משתיקה? היה צריך לומר, לא מצאתי טוב אלא שתיקה.

Segment 5
HE:
התירוץ לכך הוא כפי המקום שיגדל האדם כך ילמד ויתחנך במידות בין לטוב ובין למוטב. ולכן אמר שגדל בין חכמים וגולת הכותרת של המידות הטובות שינק מהם: השתיקה. כפי שכתב התנא בהמשך שבעה דברים בחכם. אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה. אינו נכנס לתוך דברי חבירו, וכו'. ואפשר עוד להוסיף שהרי החלק החזק של החכם הוא הפה, שבו אומר דברי תורה ודברי חכמה משובבים נפש ואף על פי כן אותם חכמים לימדוהו שיותר מה שמועיל ע''י דיבור, מועילה השתיקה שבעתיים. ולגבי השאלה השנייה:

Segment 6
HE:
לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, משום שע''י דיבור רע מטמא כל איבריו וכל גידיו כ''ש ''אל תיתן את פיך להחטיא את בשרך'' (קהלת ה. ה) כלומר אל תתן רשות לאחד מאיברך להחטיא את כל גופך. ועוד אמרו חז''ל ''מוות וחיים ביד הלשון''. בוא וראה עד כמה קשה חטא הדיבור שהרי ישנם ארבע כתות שאינן מקבלים פני שכינה וסימנך חשמ''ל: כת חנפים. כת שקרנים. כת מספרי לשון הרע.

Segment 7
HE:
וכת ליצנים וכולם חוטאים ופוגמים בדיבור ובפה!! ולמרות שיש עבירות חמורות מאלה, לא אמרו עליהן שאינן מקבלים פני שכינה העושה אותן אלא דווקא ארבעה אלו שפוגמים בנשמה - חלק אלוה ממעל!!! איתא במדרש שנגזר על כל אדם כמה ידבר כל ימי חייו חו. ץ מלימוד תורה שנאמר בו ''כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים'' (משלי ט, יא) וכל מה שימעט בדיבור יאריך ימים יותר, ודיבור שיצא מפיו אי אפשר להחזירו, וכל זה נרמז בפסוק ''נפשי יצאה בדברו'' (שיר השירים ב). כתב הפלא יועץ זיע''א בערך דיבור וז''ל:

Segment 8
HE:
לכן האיש הירא את ה' לא יהיה חלקו מיושבי קרנות ולא ישב במושב לצים המתוועדים יחד לדברים בטלים. אלא ילך אל חכמים ויחכם, או ישב בדד בביתו לעשות מלאכתו מלאכת שמיים. ואם באיזה פעם מוכרח לישב בחברתם מפני דרכי שלום וכדומה יהיה כאילם לא יפתח פיו. ואם שגם זה רע הרי אמרו אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהם נכווים תחילה לאיברים, מכל מקום כי לא יוכל מלט יבחר את הרע במיעוטו. וליבו יחיל בקרבו ויחיש מפלט לו לצאת מתוכם כאשר יוכל בשלום ובמישור ע''י אמתלאות. עד כאן לשונו. ואשרי הזוכה לזה.

Segment 9
HE:
* כתיב ''כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו'' (עמוס ד יג) אמרו חז''ל אפילו דברים פשוטים שבין אדם לאשתו, דברים שאין בהם ממש נכתבין על פנקסו של האדם וקוראים לפניו בשעת מיתתו. ע''י השתיקה יועיל האדם לחסוך מעצמו צער וכאב שימלאו לו עוד כמה פנקסים. * הראשונים היתה תפילתם נשמעת ובוקעת רקיעים ועולה למעלה לעורר הרחמים, והיה מתקיים בהם ''ותגזור אומר ויקום לך'' (איוב כב, כח) מפני שהיו שומרים מוצאות הפה ונזהרין ב כ''ב אותיות שלא לפגום בהם ע''י שיחה בטלה.

Segment 10
HE:
וכן אומר הזוהר הקדוש בשעה שהיה רבי שמעון בר יוחאי זיע''א עוסק בתורה היו כמה אלפים ורבבות מלאכי השרת שומעים קולו והטעם מפני שהיו המוצאות היוצאים מפיהם טהורים, היו קושרים ומייחדים כל העולמות. על כן יראה כל בר דעת שאדם ששומר פיו תפילתו נשמעת. ומלאכי השרת באים לשמוע תורתו. על כך אמרו ברמז את הפסוק ''לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה'' (במדבר ל, ג) כלומר אם לא יחלל פיו ולשונו מלדבר דברים בטלים - ממילא הקב''ה יעשה ויקיים ככל היוצא מפיו. * קניית מידת השתיקה צריכה טורח ועבודה רבה.

Segment 11
HE:
מפני הרגל הלשון ומהירותו לדבר, והיצר הרע לפתח רובץ להחטיאו ולפתות אותו לדבר. והדיבור עומד על קצה הלשון ורוצה לצאת. ומי שיקיים מידה זו של השתיקה תהיה מפתח לקנות שאר מידות טובות כגון ענווה והתבטלות ויראת שמיים. ומובטח לו שילמד ויקיים. כתב רבינו בחיי ב''חובת הלבבות'': הלשון - שער האוצר היא. בשימור השער יהיה שמור האוצר ומה שיש בו. ובהיות השער פתוח אין משתמר מאומה, נמצא כי שמירת האדם מיצר הרע ומכמה עבירות הוא בשפתיים ובלשון. עכ''ל. ואל יאמר האדם כי מה הוא הדיבור? הלא דיבור בעלמא הוא ואין בו ממש.

Segment 12
HE:
אף אתה אמור לו אם כן מה יועילו כל תפילותיך וברכותיך הלא הם בדיבור? ולמה אם יש לך איזה צער או חולה או איזה סכנה, אתה מבקש מה' להושיע לך. הלא דברים הם? והנה הקב''ה דרכו לשלם מידה כנגד מידה, ובמידה שאדם מודד בה מודדים לו. כמו שאתה סבור בענין הדיבור שאינו נחשב לכלום, גם כן כל מה שתעשה שפתיך ובדיבורך לא יענוך ח''ו מן השמיים. והלא תראה כח הדיבור: כי בדבר ה' שמיים נעשו. ומכוחו נפח נשמה באדם. ''ויהי האדם לנפש חיה''. וכתרגומו לרוח ממללא. וכן מצינו גודל פעולת הדיבור שפועלים הצדיקים בדיבורם.

Segment 13
HE:
עד שאמרו הוי כשגגה היוצאת מפי השליט. ואפשר שזהו פירוש הפסוק ''אל תבהל על פיך וליבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוקים כי האלוקים בשמיים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים'' (קהלת ה. א) שאם תתמה איך יהיה כח בדיבור לפעול? שהרי תראה כי האלוקים בשמיים ופועל הכל ע''י הדיבור. ואתה על הארץ פועל ג''כ ע''י הדיבור. שהרי המשא ומתן והמסחר רובו נעשה ע''י הדיבור. ובו נבדלת מן הבהמה, על כן יהיו דברים מועטים, אפילו הצריך לך. רק בדברי קדושה ובדברי תורה הרחב פיך.

Segment 14
HE:
ואז יקויים בך הפסוק ''ותגזור אומר ויקום לך ועל דרכך נגה אור''. (איוב כב, כח). מרגלא בפומיה דהחפץ-חיים זיע''א: לפעמים זוכה אדם שעל ידי סתימת פיו מתקיים העולם!! דוגמא לדבר - הבולם פיו בשעת מריבה וכובש עצמו שלא לענות כאשר מבזים אותו כמו שאמרו חז''ל ''תולה ארץ על בלימה''. על מי העולם מתקיים? על מי שבולם פיו בשעת מריבה. וכל זה מידה כנגד מידה: יש זמנים שע''י העוונות מתרבים המקטרגים ומאיימים על קיומו של העולם הצלת העולם בעת כזאת יכולה לבוא ע''י סתימת פיות המקטרגים.

Segment 15
HE:
כיצד זוכים לזה? ע''י מידה קדושה זו של שתיקה! וכן מצינו שלוט שהרשיע זכה להינצל מההפיכה וזכה לירושת שתי עממים עמון ומואב בזכות שתיקה ששתק כשאמר אברהם על אשתו אחותי היא. וז''ל רש''י (דברים ב. ה). עשר עממין נתתי לו (לאברהם) שבעה לכם. וקיני וקניזי וקדמוני הן עמון מואב ושעיר. אחת מהן לעשו. והשתיים לבני לוט - בשכר שהלך איתו למצריים ושתק על מה שהיו אומרים על אשתו אחותו היא עשאו כבנו. עכ''ל. וכן פרש השל''ה הקדוש זיע''א בפרשת קרח (במדבר טז.

Segment 16
HE:
כו) שמאהרון הכהן אפשר ללמוד כיצד מונעים את התפשטות המחלוקת ומקרבים את השלום. כיצד נהג אהרון שהיה נושא המחלוקת, בשעת המחלוקת הגדולה? עיון בפרשה כולה מגלה לנו שלא אמר אפילו מילה אחת. ללמדך ששתק. ומכאן שהדרך הטובה ביותר לעצירת המחלוקת היא השתיקה. עכ''ד. אפילו בדברים טובים דברי שבח יכול אדם להגיע לאיסורים ולתוצאה הפוכה. שהרי אמר שלמה המלך ע''ה ''מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו''. (משלי כז, יד) שפעמים שאדם אומר דברי שבח על אדם מסויים ושומע אותם שונאו של אותו איש ומדבר עליו גנות.

Segment 17
HE:
או שמתלבשים על אותו אדם אנשי דלא מעלי, אנשי בליעל ששמעו השבח והולכים ומכלים כל ממונו. לכן יחרד האיש וילפת עד כמה הדיבור הוא מסוכן וכל מצוות ומעשים טובים שעשה במשך חייו לא יספיקו לו לתקן מה שקלקל בפיו. אומר הפלא יועץ זצוק''ל שהקב''ה יגע מדברים בטלים. ועל כל דיבור הבל צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו. וכל זה בדברים בטלים. אבל בדברים אסורים כגון לשון הרע וליצנות ושבועות ונדרים ומחלוקת וקללות על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאוד. ואי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דבור אחד.

Segment 18
HE:
ובעלי כנפיים הולכים תמיד אצל כל אדם ואדם וכותבים כל דיבור שלו, ולא נאבד אפילו דיבור אחד שנאמר כי עוף השמיים יוליך את הקול ובעל הכנפיים יגיד דבר''. (קהלת י, כ) ועוד נאמר ''אל תתן את פיך להחטיא את בשרך ואל תאמר לפי המלאך כי שגגה היא''. (קהלת ה, ה). ובפרט הדברים אמורים ביום השבת ויו''ט ששם מצוי יותר שהמשפחה מתקבצת וכולם מסובים לשולחן, ומצוי שמדברים על דא ועל הא ומרוב דברים לא יחדל פשע. ועד יום מותו צריך האדם להתייסר לא בתעניות וסיגופים רק ברסן פיו ובתאוותיו. וזהו התשובה, וזה כל פרי העולם הבא.

Segment 19
HE:
ולא המדרש עיקר אלא המעשה החיד''א זצוק''ל כותב שיש רבנים שלא מוכיחים את העם על עוונותיהם, אלא מספרים מעשיות ואגדות לציבור ומלטפים אותו בדברים רכים. אלא שצריך ללמד את העם גם את חוקי האלוקים ואת הוראותיו ואת המעשה אשר יעשון. וכן מצינו בגמרא (מסכת כתובות דף קה ע''ב) אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחים ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא, תרגום: תלמיד חכם שאוהבים אותו כל בני העיר לא משום שהוא מעולה מצד עצמו, אלא מפני שאינו מוכיח אותם בדברים רוחניים.

Segment 20
HE:
משה רבינו רעיה מהימנה אומר בפרשת האזינו ''יערוף כמטר לקחי. תזל כטל אימרתי''. (דברים לב, ב) שפעמים צריך הרב להיות בבחינת מטר שהוא עורף בכח לייסר את הציבור בשבט לשונו. ופעמים שהרב צריך להיות בבחינת טל שיורד בנחת על העצים והפרחים. וכן מרומז בפסוק ''כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל''. (שמות יט, ג) בית יעקב אלו הנשים, להם צריך אמירה רכה, בנעימות, בכדי שישמעו. אבל בני ישראל שאלו הגברים, להם תגד דברים קשים כגידים. דברים שאינם משתמעים לשתי פנים.

Segment 21
HE:
רבינו עובדיה מברטנורא זיע''א מפרש ולא המדרש עיקר אלא המעשה שהדורש ואינו מקיים נוח לו אם היה שותק ולא היה דורש. בגמרא מסכת יבמות (דף סג ע''ב) מסופר על בן עזאי שדרש פעם בבית המדרש שכל מי שלא עוסק במצוות פריה ורביה כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שהעולם נברא בשביל שיתיישבו בו בריות ויחיו אותו וישגשגו אותו. ולכן אדם צריך לישא אישה בהקדם בכדי להעמיד את דור ההמשך וממילא יתיישב העולם. אמרו לו חבריו רבינו אתה נאה דור, ש ואינך נאה מקיים, שהרי עדיין לא נשאת אישה.

Segment 22
HE:
אמר להם ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה? אליבא דאמת בן עזאי היה מיישב את העולם בצורה אחרת: שהיה מרביץ תורה לעדרים, וכל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו. שנאמר ''ואת הנפש אשר עשו בחרן''. (בראשית יב ה). פירוש נוסף: ולא המדרש העיקר אלא המעשה - ידוע שרבן שמעון בן גמליאל היה מעשרה הרוגי מלכות ונהרג על קידוש ה'. ואומר לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה כלומר גם אם תראה צדיק גדול הנהרג על קדושת ה' אל תשאל ואל תהרהר. שתוק כך עלתד במחשבה לפניי (מנחות כט ע''ב).

Segment 23
HE:
ולא המדרש עיקר אלא המעשה כלומר לא מספיק מה שאומרים בכל יום בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל נפשך, אלא המעשה. כשמקיים זאת במעשה כפי שאמר רבי עקיבא בכל יום הייתי מצטער מתיי יבוא לידי ואקיימנו!!! וכל המרבה דברים מביא לידי חטא שכן מצינו בחוה שהרבתה דברים ואמרה לנחש שהקב''ה ציווה לא תאכלו ולא תגעו בו. דחף אותה הנחש עד שנגעה בעץ. אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה, כך אין מיתה באכילה. עד שפיתה אותה. שלמה המלך ע''ה אומר ''אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת'' (משלי ל, ו). אם אתה מוסיף ממילא אתה גורע.

Segment 24
HE:
יצחק אבינו ע''ה בירך את עשו ''כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך'' (בראשית כז, מ). ידוע שבתוה''ק יש תרי''ג מצוות. רמ''ח עשה ושס''ה לא תעשה. אמר יצחק לעשיו כל זמן שאחיך יעקב מקיים המצוות, לא מוסיף עליהן ולא גורע מהן - אין לך שליטה עליו. להיפך - הוא ימשול בך. אבל כאשר תריד, כאשר יוסיף עוד מצווה אחת והיה תרי''ד או יחסיר מהתרי''ג לתרי''ב אז פרקת עולו מעל צווארך. לכן כשיעקב שולח מנחה לעשו הוא אומר לו ''עם לבן גרתי ואחר עד עתה''. עם לבן גרתי ותרי''ג מצוות שמרתי. דע לך לא הוספתי שום מצווה ולא גרעתי ממנה.

Segment 25
HE:
אלא תרי''ג מצוות קיימתי ככתבן וכלשונן. ולכן לא תוכל לנצחני!! ידוע שכל זמן שהמצוות שאדם מקיימם בלי לדעת טעמם עושה אותן ככתבן וכלשונן. בלי לסור מהם. אבל אם הטעם כתוב - בא יצה''ר ומכניס לאדם כל מיני ספקות ופלפולים בשביל לשנות מעט מהמצוות: שלמה המלך מצווה שלא להרבות לו נשים ושלא להרבות סוס. והטעם לכך כתוב: שלא יטו הנשים את לבבו שהמרבה נשים מרבה כשפים ודבר שני שלא ישיב את העם מצריימה למען הרבות סוס. אבל לשלמה המלך ע''ה היו שיקולים אחרים וכוונות טובות וכו' ובכ''ז עבר על שתי מצוות אלו:

Segment 26
HE:
ובסוף ימיו הנשים היטו את לבבו. ולמרות שהיה מוכן לגרוף ביבים ולבזות עצמו רק שימחק הכתוב עליו בספרי הנביאים. נכתב לדור אחרון שהנשים היטו לבבו. וכן השיב את העם למצרים להביא משם סוסים. רבי ישמעאל (שבת דף יב ע''ב) היטה הנר ביום שבת וכתב בפנקסו לכשיבנה ביהמ''ק אקריב חטאת שמנה. שהרי המשנה (שם) אומרת לא יקרא לאור הנר בשבת. ולא כתוב הטעם. ואילו בגמרא מפורש הטעם כדי שלא יטה הנר ויגיע לידי הבערה או כיבוי. רבי ישמעאל אמר אני אקרא ולא אטה. וסופו שהיטה.

Segment 27
HE:
ואם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו איזובי הקיר? אנו אומרים בק''ש וכתבתם וקשרתם ולמדתם ועשיתם וכו' הכל מסתיים ב תם לומר לך תמים תהיה עם ה' אלוקיך. אל תוסיף ואל תגרע ואל תפלפל ואפילו כוונתך טובה. השאר הכוונות למקובלים. לא תסור מן הדבר ימין ושמאל. וכל המוסיף - גורע. אדם שמוסיף על המצוות כאילו אומר שהתורה לא מושלמת, והוא ישלים את התורה, או שמחסיר אומר, שהתורה מיותרת ח''ו נחשב ככופר בעיקר.