{
  "bookId": "binyamin",
  "part": "1",
  "torah": "24",
  "title": "Binyamin - פרק ב - משנה ד",
  "hebrewTitle": "פרק ב - משנה ד",
  "sourceUrl": "/reader/binyamin/1/24",
  "plainUrl": "/reader-plain/binyamin/1/24/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָּךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "ידוע שהקב''ה טוב ומדרך הטוב להשפיע טובתו לאחרים, כ''ש ''טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'' מהשמיים יורד רק טוב, אלא שהכל תלוי במעשיו של האדם. הפסוק אומר ''תנו עוז לאלוקים'' ומאידך ''בעצלתיים ימך המקרה'', כביכול יש בכוחנו לתת כח לבורא עולם שיעמוד כנגד כל המקטרגים וכו', ואין הדבר מותנה אלא במעשינו. ''מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך''. לכן אם אדם עושה רצונו מפני רצון השם, זוכה לברר ולעמול על קיום הפסוק ''ואתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך וללכת בדרכיו'' (דברים .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "יב), זוכה שיתקיים בו ''רצון יראיו יעשה את שוועתם ישמע ויושיעם''. עוד מלמדנו התנא לעשות מצוות וחפצי שמיים באותה התלהבות ורצון ושמחה שאנו עושים את צרכי הגוף שלנו, כמו שאמר שלמה הע''ה (משלי ד. ד) ''אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת דרכיו תחפוץ'' מניח תפילין או נותן צדקה באותה מסירות ותשוקת הלב כמו שהוא עמל להשיג ולהוסיף כסף וזהב, אז מקיים עשה רצונך כרצונו. וממילא גם הקב''ה ישתבח שמו לעד משפיע עליו שפע ברכה והצלחה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "וכן להיפך לפעמים אדם מתענה ומסתגף או מדיר שינה מעיניו יותר מכפי כוחותיו, אמנם שרצונו וכוונתו לש''ש הם אבל למעלה מכוחותיו וזה לא רצון ה'. הקב''ה רוצה שיהיו לו חיילים טובים ובריאים, ולא שבעקבות כך יחלש ויחלה ואז יצא שכרו בהפסדו. לפעמים היצר בא לאדם ואומר לו תלמד ''משמר'' כל הלילה, תהיה צדיק לכמה שעות אבל מאידך מבטל אותו במשך כל היום מתורה ותפילה בזמנה ובמקרה הגרוע הוא גם מבטל את החברותא שלו שהרי למד כל הלילה וצריך לנוח ביום. לכן חכם עיניו בראשו ויכלכל צעדיו במשפט, ובכל דבר יתייע.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "ץ עם רב מורה הוראה, שהוא ימליץ בפניו, ''על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה''. (דברים יז. יא). עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך: חז''ל הקדושים אומרים- אין דבר העומד בפני הרצון כשיהודי מתפלל להקב''ה שיעזור לו לקיים מצווה מסויימת, והוא רוצה בכך בכל נפשו ומאודו מן השמיים יסייעו לו אפילו למעלה מן הטבע. ואין דבר שאין בכוחו לבצע, הכל תלוי ברצון.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "לומדים זאת מאברהם אבינו ע''ה שרצון עז היה לו להכניס אורחים, על אף יסוריו הקשים לאחר המילה ובנוסף לכך ביום חם מין הרגיל שיצאה חמה מנרתיקה, בכ''ז לא מצא מנוח לנפשו, העובדה שעדיין לא הכניס אורחים. המדרש מספר שאברהם אבינו שלח את אליעזר עבדו זקן ביתו לחפש אורחים, ומאחר ולא מצא אמר אברהם אין אמונה בעבדים, כלומר שלא עשה די למלא את מבוקשי, ולכאורה קשה הרי אליעזר יצא בחום היום חיפש ותר אחרי אורחים ולא מצא מדוע חשד בו אברהם? האם לא עשה כל מה שהיה צריך לעשות? התשובה היא: מסתבר שלא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "והראיה לכך שאברהם כן הלך וכן מצא. ללמדינו שהכל תלוי ברצון. ולא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, כששואף אדם להגיע לדבר מסויים בכל מחיר- מסייעים לו מהשמים. הגמרא מספרת על עני אחד שבא לפני רבי נחמיה וביקש שיתנו לו אווז מפוטם ויין ישן נושן, אמר לו רבי נחמיה אווז מפוטם אין, רצונך לגלגל עימי בעדשים? נענה לו אותו עני, אכל ומת. לאחר מכן בא אליו עני נוסף שגם הוא רצה אווז מפוטם ויין ישן נושן ולא הסכים להתפשר. באה אחותו של רבי נחמיה לבקרו לאחר שלוש עשרה שנה והביאה לאחיה אווז מפוטם ויין ישן נושן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "נתן אותם לעני שרצונו התקיים גם היום כמו בכל יום. העני הראשון היה קטן אמונה והסכים להתפשר במאכלו. התקיים בו שינוי וסת תחילת חולי מעיים ומת. אבל השני היה בעל אמונה גדול וידע שאם בכל יום מקבל מאת השי''ת תרנגולת פטומה וכו' ומאי היום מימים, לא התפשר באמונתו וסרב לאכול עדשים, הקב''ה גלגל שתבוא אחותו של רב וכו'. והבן. (כתובות דף סז ע''ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "האדמו''ר מגור זצ''ל בעל '' הבית ישראל'' שאל פעם מדוע התורה קבעה דווקא פסח שני ולא סוכות שני או שבועות שני?? ותירץ משום שפסח שני נקבע בשל אותם אנשים שאמרו ''למה נגרע'' ורצו בכל מאודם להקריב קרבן פסח, ביקש הקב''ה להנציח את הרצון הטהור הזה בתורה הקדושה. להודיע שאם אדם רוצה לקיים מצווה תינתן בידו האפשרות לכך. הגמרא בעירובין (דף נג) אומרת: אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אליעזר בן שמוע היינו יושבים שישה שישה באמה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "ופלא פלאים איך יתכן שישבו שישה אנשים במקום כזה צר או שישה אנשים יתכסו בטלית אחת גם זו תמיהה גדולה? מתרץ הרב טובך יביעו שליט''א עפי' סיפור שקרה במלחמת יום הכיפורים. קצין אחד סיפר שהטנק שלו נפגע מפגיעה ישירה והחל עולה בלהבות, הצוות של הטנק עם חיילים נוספים חיפשו מחסה מהאש ומצאו טנק נוסף ששהה בקרבת מקום, בטנק שבמצב רגיל אפשר לדחוס ארבעה אנשי צוות נדחקו באותה הפגזה עשרה אנשים!! כח הרצון לחיות שפעם באותם אנשים הביא למצב בלתי אפשרי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "רק כך אפשר להסביר את דברי יהודה הנשיא שהוא וחבריו הרגישו וחיו בתחושה שהאמצעי היחיד המעניק לאדם חיים זו התורה ובלי תורה עלולים להגיע למצב שהוא ההיפך מחיים לכן נדחקו שישה אנשים למקום של שתי מרצפות. כשאדם מסתגל למחשבה שמבלעדי רצון השי''ת אין כלום בעולם וכל המגמה והרצון זה להשתעבד ולהתבטל לרצונו יתברך וממילא אין לו לאדם כעס ולא תרעומת ולא צער על שום דבר שבעולם מפני שיודע שהכל זה רצונו יתברך. וזה כל האדם בעולמו. שישים כל מגמתו וכל חפצו ורצונו לדעת מה ה' שואל מעימו ומה חובתו בעולם כדי שיקיים אותה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "ואז מובטח לו שגם הקב''ה יעשה רצונו ועוד יבטל רצון אחרים מפני רצון עבדו. בדומה לזה מצינו שהקב''ה אומר לאדם נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך אלו הם התורה ומצוות שנאמר ''כי נר מצווה ותורה אור'' ונרך בידי זו הנשמה שנאמר ''נר ה' נשמת אדם'' (משלי כז) אומר הקב''ה לאיש היהודי שמור את הנר שלי דהיינו תורתי מצוותי וחוקותי ואני אשמור אותך בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר ''בהתהלכך תנחה אותך'' בעולם הזה ''ובשכבך תשמור עליך'' אחרי אריכות ימים ושנים, ''והקיצות היא תשיחך'' לחיי העולם הבא. אל תפרוש מן הציבור:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה: כל ישראל ערבין זה בזה, וכולם כגוף אחד, אדם שפורש מן הצבור, ונבדל מהם סובל ממחלה קשה שקוראים לה גאווה שהיא אבי אבות הטומאה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "אדם צריך לראות עצמו כאחד מן הציבור, כמו אבר אחד בגוף האדם שאם יחסר האדם אותו אבר נקרא בעל מום ח''ו. כל אדם צריך להשתתף בשמחת הרבים (לא אומרים תחנון כשיש בביהכנ''ס אבי הבן, או הסנדק, או מוהל, או חתן בשבעת ימי חופתו, או בר מצוה) בזה אנו מראים שהשמחה שלו היא גם שלנו. וכן להיפך. הגמרא אומרת כל מי שלא מתאבל על ירושלים אינו זוכה לראות בבנינה שנאמר (ישעיה סו. י), ''שישו את ירושלים גילו בה כל אוהביה שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "וכל אדם בריא שאינו משתתף משום מה בצומות ותענית ציבור לא יזכה לראות בנחמת הציבור ל''ע. רבינו יונה בשערי תשובה (שער שלישי סימן קס''ח) מונה את הפורשים מדרכי צבור כמי שאין להם חלק בעולם הבא. זאת משום שהפורש הרי הוא כמקטרג על המתאספים יחד לעבודת השם. והקב''ה מתעב אותו, והוא בכלל ''בוזה דבר השם'' ומראה עצמו כי לא יחפוץ להיות עם שאר העם המקדשים את השם. ועוד שהוא גורם לאחרים חלושי הדעת שגם הם יפרשו מעבודת ה' ומקיום המצוות ובזה נחשב כמחטיא הרבים שאין תרופה למכתו רח''ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "ועליהם נאמר (ישעיה א כח) ''ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו''. וידוע שציבור נוטריקון צדיקים בינונים ורשעים שביחד משלימים זה את זה שאם יש תשעה צדיקים חסר אחד - אין מניין. ואם יש 9 רשעים וצדיק אחד יש מניין ויש תפילה. וכמו ששלושה מינים לא יוצאים י''ח בסוכות צריך לצרף עוד מין רביעי. כך בקהל, ברוב עם הדרת מלך ניכר כבוד שמיים ומלכות הבורא, שנאמר (דברים לג. ה) ''ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "וכן אדם שנימנו חבריו לדבר מצווה והוא לא משתתף עימם על כך נאמר ''מעווות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות'' (קהלת א, טו). לכן לא יהיה האדם תמהוני ויצא דופן או מתחבר לכל מיני כתות, כת הטבעונים או הצמחוניים וכל מה שלא קשור לדעת תורה, אדרבא יצטרף לחברים יראי ה'. וחושבי שמו ויעשה כמעשיהם, ומקרא מפורש הוא ''חבר אני לכל אשר יראוך''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "(תהילים קיט) כל זה כמובן לדבר מצווה, אבל אם חלילה להיפך עומד במקום עבירה במקום שמדברים נגד ה' ונגד משיחו, במקום לשה''ר ליצנות או מחלוקת וקטטה כמובן שיברח משם כבורח מפני האש, כ''ש ''רחוק מרשעים ישועה'' (תהילים קיט, קנב). ואל תאמין בעצמך עד יום מותך: על האדם לדעת שהמלחמה האמיתית מלחמת היצר וחיילותיו נטושה עד לרגעיו האחרונים עלי אדמות. וצופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "כתב רבינו בחיי בחובת הלבבות (שער יחוד המעשה פרק ה') ומן התימה אחי כי כל אוייב שתנצח אותו פעם ושתיים ירף ממך, ולא יעלה על ליבו להלחם בך, לדעתו יתרון כוחך על כוחו. והוא מתייאש מנצוח אותך ומגבור עליך. אבל היצר אינו מספיק לו ממך ניצוח פעם ומאה פעמים בין שניצח אותך בין שנצחתו, אם ינצח אותך ימיתך. ואם תנצחהו פעם אחת יארוב לך כל ימיך לנצח אותך. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לבכרה אל תאמן בעצמך עד יום מותך.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "כמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי לפני מותו שתי דרכים לפני ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ''שאפילו על ערש דווי יכול להיכשל ולמעוד''. אמר החכם מכל אדם ''בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר'' (קהלת ט. ח), עליך להיזהר, שכל תנועה לא שקולה יכולה להכתים את בגדיך הלבנים בכתמי שמן, ואז המלאכה להסרת הכתמים תהיה קשה ומפרכת. וזה כעין משל על הנשמה הטהורה שנטע בנו ה' יתברך שמו. צריך להיזהר שבעתיים שלא לטנף אותה בעוונות אלא להחזירה זכה וברא כפי שניתנה לנו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "בנסיונות שכל אדם עובר בימי חלדו לא יאמין בעצמו ויהיה שאנן. מי לנו גדול מיוחנן כהן גדול שנכנס 80 ימי כיפורים לפניי ולפנים. בקדושה משולשת: ביום הקדוש ביותר לעם ישראל, למקום המקודש ביותר לעם ישראל והוא האיש הקדוש ביותר בעם ישראל 80 פעם. נכנס ויוצא בלי פגע, שאם רק היה חושב מחשבת פסול בבית קדשי הקדשים מיד היה מת. ואילו זה נכנס 80 פעם ובכ''ז לבסוף נהיה צדוקי, למרות שקרוב לוודאי עבר מזמן גיל 100, בכ''ז נכנסה בו רוח שטות. תסמרנה שיער ראש וארכובות דא לדא נקשן על זאת.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "אנו שאפילו לאחד מחלקי אלף מכהן הדיוט לא הגענו מה נאמר ומה נדבר?? יותר מכך: הגמרא מספרת על רב עמרם חסידא שפעם נלקחו בשבי כמה בנות ישראל פנויות ונשואות ולאחר שפדו אותם המתינו לראות מה דינם. אמרו המקום הבטוח ביותר לשהייתם יהיה ביתו של עמרם גאון חסידא קדישא ופרישא. לרב עמרם היה עליית גג ולעלות לשם היה צורך בסולם כבד ביותר משאוי עשרה אנשים. באו עשרה אנשים שמו את הסולם והעלו אחר כבוד את השבויות, לאחר מכן הזיזו את הסולם הצידה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 23,
      "he": "בלילה עבר רב עמרם חסידא בסלון וראה מהמרפסת אחת השבויות שהפשילה מעט משרוול בגדה מיד הבהיק עור ידה. באמצע הלילה לקח רב עמרם את הסולם לבד, הניח אותו מול העליה והחל עולה, כשהגיע לאמצע הסולם החל זועק ''נורא בבית עמרם! נורא בבית עמרם!''. באו כל השכנים מי במטף כיבוי ומי בשמיכה מי בחול ומי בדליי מים לכבות את השריפה, כשנכנסו לבית וראו את המחזה:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 24,
      "he": "רב עמרם הרב הגדול הצדיק המושלם עומד באמצע הסולם!!! אמרו לו, ביישתנו רבינו!!! אמר להם רב עמרם עדיף שאתבייש כאן בעולם הזה ולא תשיגני בושה וכלימה לעולם הבא!! על כך אמר שלמה המלך ע''ה ''אשרי אדם מפחד תמיד''. (עפ''י הגמרא קידושין דף פב). ועוד מעשה נורא: רבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ופניו מאירים כזוהר הרקיע ואור גדול נסוך עליו מפני שמעולם לא נשא עיניו להסתכל בנשים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 25,
      "he": "יום אחד נתקנא בו השטן, הלך לפני הקב''ה ואמר לו איך מתיא בן חרש נחשב לפניך? אמר לו צדיק גמור, אמר הבעל דבר תן לי רשות ואנסנו, נתן לו הקב''ה רשות, הלך ונדמה כאישה יפה שלא היתה כמותה מזמן נעמה שמלאכי השרת נתאוו לה. עברה האישה לפני פתח בית המדרש בו ישב רבי מתיא מצד ימין ורבי מתיה מפנה מבטו שמאלה, חזר השטן לצד שמאל ורבי מתיא מסיר עיניו ימינה וכך כמה פעמים. עד שקרא רבי מתיא לשמשו אמר לו תלך לחנות טמבור תביא מסמרים מס' 10, כשהביא, אמר לו תחמם אותם באש עד שיאדימו. נתנם לתוך עיניו ונעשה עיוור.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 26,
      "he": "כשראה כך השטן נבהל, שלח הקב''ה את המלאך רפאל לרפא את רבי מתיא וסירב. אמר לו מה שהיה היה. חזר שוב המלאך לפני הקב''ה ואמר לו דברי רבי מתיא. אמר לו הקב''ה לך ותאמר לו שאני ערב שלעולם לא ישלוט בו יצה''ר. והסכים רבי מתיא להתרפא. הגמרא בסנהדרין (דף קז) אומרת: אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד המלך הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. היינו דכתיב ''בחנת ליבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא'' (תהילים יז).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 27,
      "he": "מעשה ברבי מאיר שהיה מתלוצץ בעוברי עבירה יום אחד נדמה לו השטן כאשה מהעבר השני של הנהר, לקח רבי מאיר חבל והחל לעבור לעבר השני של הנהר. אמר לו יצר הרע אילו לא היו מכריזים ברקיע הזהרו ברבי מאיר ובתורתו. הייתי מכשילך! וכן מסופר על רבי חייא בר אשי שבכל פעם שהיה מגיע לנפילת אפיים היה מוסיף הקב''ה יצילנו מיצר הרע (של עריות) יום אחת שמעה אשתו שאומר כך, התפלאה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 28,
      "he": "אמרה הרי כמה שנים שפירש ממני (מחמת זקנה) ומה הטעם שאומר כך? יום אחד היה לומד תורה בגינתו, הלכה אשתו קישטה עצמה ועברה לפניו אמר לה מי את? אמרה לו שם של פרוצה ידועה. אמר לה השמעי לי, אמרה לו אם תביא לי רמונים אלו שעל האילן. עלה והביא לה. כשהגיע לביתו הסיקה אשתו את התנור, קפץ רבי חייא לתוכו. אמר לה כך היה המעשה. אמרה לו אשתו זו אני הייתי. אמר לה אני לאיסור התכוונתי. כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער עד שמת באותה מיתה. ועוד מעשה מאביי ששמע פעם אדם אחד שאמר לאישה נקדים ונלך למקום פלוני.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 29,
      "he": "אמר אביי אלך להפרישן מעבירה. הלך אחריהם 3 פרסאות (12 קילומטר!). לאחר שנפרדו לדרכם אמר על עצמו אם הדבר היה תלוי בי קרוב לוודאי שהייתי חוטא!!! עוד נכלל בדברי התנא שלא יכניס אדם עצמו למצב של נסיון לכתחילה במודע ובכוונה, על זה נאמר ''ומקשה ליבו יפול ברעה'' (משלי כח. יד). לא יכניס עצמו למקומות של סכנה. אם זה בממון, אם זה בנושא המאכלים, אם זה בשמירת העיניים. אם בזה בדיני יחוד וכו', לא יאמין בעצמו ויאמר, לי זה לא יקרה. אם לרב מתיה בן חרש זה קרה אז גם לך יכול לקרות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 30,
      "he": "ולפעמים אדם מתפתה ללכת לקנות במקום זול ''חצי חינם'' ''ורבע חינם'' ובשביל לחסוך כמה שקלים נכשל בחוסר צניעות וכו'. האם שמירת העיניים לא שווה כמה שקלים? שישתדל לקנות במקום לא פרוץ, וכולי האי ואולי, ומי לנו גדול מדוד המלך עליו השלום שהלך אחרי אביגיל 3 פרסאות (12 קילומטר) עד שאמרה לו לא תהיה לך לפוקה וכו'. (מגילה טו.) ואל תדון את חבריך עד שתגיע למקומו: גם זה חיסרון שיש לאדם שנגוע במידת הגאווה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 31,
      "he": "שהוא מבקר את זולתו בשעה שאינו יודע אם הוא היה באותו מצב איך היה מתנהג, והאם היה עומד בנסיון, ידוע שככל שאדם גדול יצרו גדול הימנו. (סוכה נב.) אם כן יכול להיות שהנסיונות של חבריך שהוא גדול ממך ברוחניות הם למעלה מכוחך, ווודאי שלא היית יכול לעמוד בהם. כך שלעולם אינך יכול לעמוד במקומו. ומי שמך לשר ושופט? וכבר נאמר ''אל יתהלל חוגר כמפתח'', (מלכים א כ. יא). וחוץ מזה גורם רעה לעצמו כי כשם שהוא דן אחרים לכף חובה כך בשמיים ידונו אותו מידה כנגד מידה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 32,
      "he": "ידוע המעשה עם צדיק אחד שביקש יראת שמיים של הרמב''ם ולא יכל לעמוד בזה רגע אחד עד שכמעט התפקקו כל עצמותיו. ראה ראיתי בקונטרס ''בר לבב'' של הרב לוגסי שליט''א על החובה לרדת לסוף דעתו של כל אדם לפני ששופטים אותו לכף חובה. נצייר לעצמינו מצב בו בעל המכולת סוגר את החנות בדיוק כשאנו צריכים מצרך חשוב ולא מסכים להתעכב לעוד כמה דקות. או בעל הבית שמעכב את המשכורת, או מסרב זמן רב להעלות ולהוסיף במשכורת או רופא שלא מסכים לקבל אותנו על אף שהגענו מרחוק.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 33,
      "he": "או שמשו של הרב שמסרב להכנסינו לרב לשאלה דחופה, בכל הציורים הללו ודומיהם אדם רגיל להבין רק את עצמו ומצומצם מאד בחשיבתו כיצד להבין גם את השני. ובכך ממהר הוא בשפיטתו לשפוט את אותם אנשים כאכזרים ורעים חסרי לב ומוסריות. לכן צריך אדם להרגיל את עצמו לחשוב ולהעמיק לדעתו של השני ואף לעקם את דעתו עצמו כדי לדון את חבירו לכף זכות. הגמרא בתענית (דף כא ע''ב) מספרת על אבא אומנא, שהיו דורשים לשלומו בכל יום ממתיבתא דרקיעא, וזאת מפני שהיה נוהג לדון כל מעשה לכף זכות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 34,
      "he": "פעם שלח אביי שני תלמידים בכדי לנסות את אבא אומנא ולבדוק מעשיו הטובים. באו לביתו אכלו ושתו ונתץ להם מקום לישון. בבוקר לקחו התלמידים את המצעים היקרים שהציע תחתם והביאו אותם לשוק למכרם שם פגשו את אבא אומנא - אמרו לו כמה שווים המצעים הללו??אמר להם כך וכך הם שווים. שאלוהו אולי הם שווים יותר?? אמר להם כך קניתי אותם בסכום זה, לאחר שנוכחו לדעת את נאמנותו אמרו לו במה חשדתנו רבינו בעת שלקחנו ממך את הבגדים?? אמר להם חשבתי שנזדמנה לכם מצוות פדיון שבויים והתביישתם לבקש ממני מעות לכן לקחתם את הבגדים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 35,
      "he": "אמרו לו רבינו מטרתינו היתה לנסות אותך לכן קח את המצעים חזרה מאחר שעמדת בניסיון. אמר להם איני רוצה לקבלם חזרה כי מאותו רגע שלקחתם אמרתי שיהיו לצדקה, עבור מעשים אלו ודומיהם היו דורשים בשלומו בכל יום מהשמים! הגמרא בשבת (דף קכז ע''ב) מספרת על אדם אחד שירד מהגליל העליון (יש מ''ד שהיה זה רבי עקיבא (שאילתות פרשת שמות סימן מ)) ונשכר לבעל הבית במשך שלוש שנים, בערב יום הכיפורים ביקש האיש ממעסיקו תן לי שכרי ואלך לזון את אשתי ובניי. אמר לו אין לי מעות, אמר לו תן לי פירות אמר לו אין לי פירות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 36,
      "he": "אמר לו תן לי קרקע אמר לו אין לי קרקע. הפשיל חבילתו לאחוריו והלך אותו פועל לביתו בפחי נפש, לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו ועימו משא שלוש חמורים אחד של מאכל, ושני של משקה. ושלישי של מיני מגדים ועלה לגליל לביתו של הפועל לאחר שאכלו ושתו נתן לו את שכרו. שאל בעל הבית בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי לך אין לי במה חשדתני?? אמר לו שמא עסק הזדמן לך ואת כל המזומנים השקעת בו. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי לך אין לי במה חשדתני?? אמרתי שמא מושכרת היא לאחרים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 37,
      "he": "ובשעה שאמרתי לך תן לי פירות ואמרתי לך אין לי במה חשדתני?? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני?? אמרתי שמא הקדשת כל נכסיך לשמיים נשבע לו אותו בעל הבית שכך היה שהדיר מכל נכסיו את בנו, על שלא עסק בתורה, ושבאתי אצל חברי בדרום התירו לי את נדרי, וכשם שדנת אותי לזכות כך הקב''ה ידון אותך לזכות. ע''כ המעשה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 38,
      "he": "ומסופר על הרב אריה לוין זצוק''ל שפעם השתתף בלוייה של אחד מנקיי הדעת שבירושליים, ולאותו נפטר היה חבר וידיד שהיו נאהבים ונעימים בחייהם ועבדו במחיצה אחת במשך 30 שנה, לפתע במהלך ההלוייה פרש הידיד מהתהלוכה ונכנס לחנות פרחים ויצא משם עם עציץ ענק ללא הצמחים, חשב רבי אריה בליבו הכך ינהג ידיד לחבירו הקרוב אליו?? כלום אינו יכול למצוא שעה אחרת לקנות עציץ? הלך הרב ואמר לאותו ידיד למדינו רבינו מה ראה לעזוב את ההלויה וללכת לקנות עציץ?? הסביר אותו יהודי לרב מזה שנים אני מטפל בחולה שחפת אחד והוא מת אתמול, הרופאים החליטו לשרוף את כל החפצים והבגדים של הנפטר,",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 39,
      "he": "וביניהם גם את התפילין שלו, התקוממתי בכל כוחי שלא ישרפו את התפילין ואז סוכם ביני ובין הנהלת בית החולים שאביא עציץ מלא עפר והתפילין יונחו בתוך העציץ ויגנזו בקרקע כראוי לכן הייתי מוכרח ללכת ולקנות את העציץ על מנת לקבור את התפילין ולהצילם מביזיון!! פירוש נוסף - אל תדון את חבריך ותפסוק דינו לשבט עד שתגיע למקומו כלומר תלך אליו לדבר איתו וברוב הפעמים תראה שהיו אלו שמועות רעות עליו או דמיונות כוזבים או חשד בכשרים ובהוודע לחברך את אשר בלבך יסביר לך את עמדתו ואת המניע למעשיו ואז תיווכח לדעת שכל התרעומות והחשד היו לשווא. דוגמאות לדבר: א. בקשת דבר מסויים",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 40,
      "he": "מהשכן או רצית לשאול ממנו חפץ מסויים או הלוואה והוא לא נענה לך, מיד עולות המחשבות, איזה שכן רע, הרי יש לו אז מה כל כך קשה לו להשאיל את החפץ? הוא עושה זאת בכוונה הוא כנראה שונא אותי מהיום אני לא מדבר איתו. דוגמא נוספת: הילדים שלך הלכו לשחק עם הילדים של השכן והוא לא קיבל אותם, מיד ההתרעמות ופתוח הדימיון עובדים שעות נוספות: הרי שכשהילדים שלו באים אלי אני מקבל אותם יפה, עכשיו אני שולח את בני אליו והוא מסרב? והוא הדין כשנתקלים בסירוב בקשה לשמירת הילדים אצל השמרטפית השכנה. עוד דוגמא:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 41,
      "he": "ביקשת מחבר או משכן שיעשה לך טובה מסויימת שבין כה הולך לסדר לעצמו את אותו דבר, וסרב. אצלך זה נראה פשע גדול ועוול נורא כי כך טבע האדם להגדיל את העוולה הנעשית לו. ואצלו זה לא נראה פשע כלל, ובין שכיר למעבידו בין שתי שותפים בעסק שנדמה לאחד שהשני מנצל אותו ומטיל עליו את התפקידים שהוא עצמו צריך לבצע. ציור אחר:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 42,
      "he": "קבעת פגישה עם מישהו במועד מסויים ולא די בזה שלא הגיע במועד ובמקום שקבעתם אלא גם לא טורח לצלצל להודיע ולהתנצל, וכן על זה הדרך במאות ואלפי התרחשויות וציורים שהם מנת חלקו של האדם דבר יום ביומו, אם לא תלך אליו ותברר ותלבן את העניין, אם תבין רק את עצמך ותצמצם את המחשבה רק בעצמך.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 43,
      "he": "אם תמהר לשפוט את זולתך כרע ואכזר וחסר לב הרי שהשנאת חינם תלך ותתרחב, היום אינך מדבר איתו ושומר את הדברים בלב, מחר כשתראה אותו ברחוב תעבור מדרכה ותעשה עצמך כאינך רואה ''פעמים שאתה מתעלם'', למחרת האשה לא תדבר עם אשתו וכך מתרחב מעגל השנאה ומתרחקים הלבבות. העצה היעוצה בכל הציורים הללו: ללכת לאותו חבר, להגיע למקומו כדברי התנא ולומר לו בהארת פנים ובנעימות:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 44,
      "he": "ידידי היקר, אין רצוני להשאיר בלב טינה אנו ידידים טובים לכן פשוט רציתי לשאול מדוע כשבקשתי חפץ בהשאלה או כששלחתי את הילדים לשחק עם ילדיך או שמעכב אתה את העלתי בדרגה או מדוע לא הגעת לפגישה שקבענו במקום ובזמן פלוני ולא טרחת להודיעני (מחק את המיותר). על פי רוב הוא יסביר לך וינמק את סירובו או חוסר יכולתו למלא בקשתך ב-ק''ן טעמים בטוב טעם ודעת, ויוכיח לך שיש לו נימוק צודק לסירובו או שיבקש סליחתך ותיגמר כל הקפידה והמחשבה הרעה עליו, וכל העם על מקומו ישוב בשלום. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 45,
      "he": "רבינו עובדיה מברטנורא זצ''ל פרש שכשהרב מלמד תורה לתלמידיו לא יאמר להם בלשון המשתמע לשני פנים שאפשר להבינו שלא כהלכה. ואל ידבר בלשון רמזים וחידות ויסמוך על כשרונם של תלמידיו שירדו לסוף דעתו שאם חלילה יטעו בדבריו יכולים לבוא לידי מינות ואפיקורסות. צדוק ובייתוס שהיו תלמידים של ר' אנטיגנוס איש טוכו, ופירשו לא נכון את דברי רבם והגיעו לכפירה בתורה שבעל פה. פירוש שני:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 46,
      "he": "אל תגלה סודך לאחר מפני שעוף השמיים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר, ומשוכבת חיקך שמור פתחי פיך, מפני שהרבה צרות ובעיות נגרמות בגלל זה, שנאה, קנאה, מחלוקת, לשון הרע בר מינן. לכן תהיה זהיר בדבריך. ולומדים זאת מיעקב אבינו ע''ה זיע''א שרצה לומר לרחל ולאה נשיו את ההחלטה שגמלה בליבו קרא להם לשדה, ושיתף אותם בסודו. פירוש נוסף - אל תדבר דברים בטלים ודברים אסורים שסופו להשמע שלעתיד לבוא מגידים לו לאדם אפילו שיחה קלה שבינו לבין אשתו שנאמר ''מגיד לאדם מה שיחו'' (עמוס ד).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 47,
      "he": "וקורות ביתו של אדם מעידים ביום פקודה שנאמר ''כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה''. ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה: אומר מרן החפץ חיים זיע''א שריחמו עלינו חז''ל שאמרו שמא לא תפנה, בלשון שמא אבל האמת היא שאם אדם אומר לכשאפנה אשנה ודאי שלא יפנה!!! ואמנם מדוייק כך מדברי הרמב''ם זיע''א (פרק ג' מהלכות תלמוד תורה הלכה ז') שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקיי ואחזור ואקרא. אם תעלה מחשבה זו בלבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה. עכ''ד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 48,
      "he": "והסיבה לכך פשוטה כשם שתלמוד תורה כנגד כולם כך כולם כנגד תלמוד תורה!!! ידוע המעשה עם רבי חנינא שפעם ראתה אותו ביתו בשעת לילה מאוחרת שהוא עוסק בתורה בשקידה עצומה אמרה לו אבי היקר אולי תלך לישון מעט גם מחר יום, אמר לה ביתי עוד נינום טובא כשאדם מגיע אחרי 120 שנה לנוח על משכבו - אז זוכה להיות חופשי. במתים חופשי. אבל כאן עולם העשייה. חטוף ואכול כי עולם הזה דומה לבי הילולא כלומר לאולם שמחות, מי שאכל. ומי שלא אכל כולם נפגשים מחו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 49,
      "he": "ץ לאולם הרעבים עם השבעים העצובים עם השמחים!! וכבר אמרנו שהקללה הגדולה ביותר לאדם שחייו עוברים לו מנגד ואין לאל ידו לעשות לעת זיקנתו. מפני שכשהיה צעיר ובעל כוחות אמרו לו בוא תשמע שיעור, בוא להרצאה, קח קלטת תשמע, הוא דחה ואמר אין לי זמן. בע''ה אחרי הפנסיה אני אעסוק בתורה. אלך לכולל ואשלים את החסר, והרבה פעמים הוא נאה דורש אבל לא נאה מקיים. מפני שבצעירותו נתן את כל הבריאות שלו לעבודה ולכסף, ובערוב ימיו נותן את כל כספו עבור הבריאות. ונמצא קרח מכאן ומכאן. ולכן מקשה ליבו יפול ברעה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 50,
      "he": "והרעה הגדולה ביותר של האדם שלא זכה ללמוד תורה. ואין לך אבידה כאבידת הזמן, והרבה פעמים אדם עובד כמו חמור ישן כמו דב ואוכל כמו פרה: ותורה מה תהה עליה?? ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה!! הזוהר הקדוש כותב שאחרי אריכות ימים ושנים מראים לאדם שתי תסריטים:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 51,
      "he": "אחד מה היה, והשני מה יכול היה להיות!! ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה גדר החיוב של כל איש מישראל בלימוד התורה נוכל ללמוד מיהושע בן נון, הפסוק אומר ''ויהי בהיות יהושע ביריחו (שהלך לכבוש את יריחו) וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו, וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו? ויאמר לו כי אני שר צבא ה', עתה באתי'', איתא במסכת מגילה (דף ג) אמר לו המלאך ליהושע אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים ועתה ביטלתם תלמוד תורה. ופירש''י עתה הוא לילה היה לכם לעסוק בתורה שהרי אינכם נלחמים בלילה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 52,
      "he": "ממשיכה הגמרא מיד ''וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק'', אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה. מכאן פשטה הגמרא שתלמוד תורה גדול יותר מהקרבת הקורבנות. נורא נוראות: יהושע ועם ישראל עומדים במצב מלחמה, ויש להם הרבה סיבות להפטר מלימוד תורה, עייפות, בלבול, דאגת המלחמה, הערכות למערכה, ועוד. ובכ''ז תובעים אותם על ביטול תורה. בלילה בזמן ההפוגה צריכים ללמוד!!! והתביעה כה גדולה עד שהמלאך מופיע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כשחרבו שלופה בידו. וחס ושלום שנחשוב שהתורה מספרת סיפור בעלמא. אלא מסר יש כאן לדורות:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 53,
      "he": "שבכל מצב ובכל זמן מחויבים אנו בלימוד התורה הקדושה. הרמב''ם הלכות תלמוד תורה (הלכה ח') פוסק: ''כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני ובין עשיר, בין שלם בגופו ובין בעל יסורים, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים'' ובהלכה י' כתב: ''עד אימתי חייב ללמוד תורה? עד יום מותו שנאמר ''פן יסורו מלבבך כל ימי חייך'' וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח, עכ''ד. מרן החפץ חיים זיע''א בספרו ''שם עולם'' (בהשמטות) כתב:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 54,
      "he": "מדוע אמרו חז''ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אם ניצחו מוטב וכו' ואם לא יזכיר לו יום המיתה, מדוע לא אמרו יזכיר לו דין וחשבון שיצטרך לתת לעתיד לבא? ותירץ הרב שבפשטות טבע האדם כשהוא בריא ושלם להיות עצל מן התורה ומקיום המצוות ויתכן שלפעמים הולכים אצלו כמה שעות לטמיון, ולכן אמרו יזכיר לעצמו יום המיתה שהוא מושכב על מיטתו חלוש וגווע ורואה שכוחותיו כלים ומתבונן בנפשו. הלא צריך לתקן ולהכין צידה לדרך לבית מועדו וגונח אז מקרב ליבו:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 55,
      "he": "מי יתן שהיה הקב''ה נותן לי עוד חיות על כל פנים לכמה ימים והייתי יכול לתקן מעט ממעשי וללמוד מעט תורה לשמה כדי שיגנו עלי מיום הנורא, אבל אהה שראשי ואבריי כבדים עלי ואיני יכול לזוז ממקומי. כל זאת יתבונן האדם בעודו בבריאותו ויאמר לעצמו הלא יבוא זמן שיהיה יקר אצלי החיים מאוד מאוד, הרבה יותר מכסף וזהב ולמה אני מבלה כעת את זמני בחינם וללא תועלת כלל?? עכ''ד. ובספרו ''מאמר תורת הבית'' (פרק יד בהג''ה) הוסיף מרן החפץ חיים זיע''א: בפרשת ואתחנן (דברים ז. יא) נאמר:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 56,
      "he": "''ושמרת את המצווה אשר אנוכי מצווך היום לעשותם'' נראה שהתורה הקדושה מרמזת כאן לאדם שיחשוב תמיד שלא נותר לו לחיות אלא יום אחד בלבד, מכח מחשבה זו יזדרז בוודאי לתקן כל מה שאפשר לתקן במיוחד לעת זיקנה, כאשר האדם רואה שכוחותיו הולכים וכלים, הוא צריך להזדרז ולהתגבר על יצרו ולהכין צידה לבית מועדו. אולם בעוונותינו הרבים נתקיים הפסוק ''אכלו זרים כוחו והוא לא ידע, גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע'' (הושע ז').",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 57,
      "he": "כלומר כל הכוחות העומדים לרשות האדם במשך ימי חייו כדי להביאו אל האושר האמיתי, נאכלים במשך הזמן ע''י זרים, ומי הם אותם זרים? התאווה החמדה והכעס. בני אדם אינם שמים לב כיצד חולפים השנים בהבל, זאת משום שהטרדות שהם מוטרדים על ידי היצר מסיחים את דעתם, על ידי טרדות אלו אנו נחשבים לשיכורים, ושיכור בעת שיכרותו אינו חושב כלל על סופו, עכ''ל. ודבריו קילורין לעיניים. הגר''א לופיאן זצ''ל פירש את משמעות פתרון חלומו של פרעה ע''י יוסף שאמר (בראשית מא. לג) ''ועתה יראה פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצריים''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 58,
      "he": "איזהו חכם? הרואה את הנולד, בדומה לכך אנו בעולם הזה נמצאים מבחינת האפשרות לקיים מצוות בשנות שובע גדול, ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, יש לנו הזדמנויות אין ספור לסגל לעצמינו תורה ומצוות לקראת העולם הבא שבו אין לאדם שום אפשרות להוסיף על זכויותיו. כל איש ישראל צריך לסגל לעצמו אורח חיים של איש נבון וחכם בעולם הזה ע''י שיזכור תמיד את ''שנות הרעב'' לתורה ומצוות בעולם הבא. זכירה זו תועיל לו להזדרז בקיום המצוות בעולם הזה בחשק ובשמחה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 59,
      "he": "מסופר על שתי מדינות שנלחמו זו בזו במשך שנים רבות וללא הכרעה. יום אחד הכריז המלך של אחת המדינות שמי שימצא דרך לשים קץ למלחמה ארוכת השנים והעקובה מדם, נתון ינתן לו אפשרות להיכנס חמש דקות לאוצרות המלך ולקחת ככל אשר יוכל שאת, ואכן ביום מן הימים נמצא אדם שהשכיל למצוא דרך כיצד לסיים את המלחמה, לשמחת המלך וכל העם. וכפי שהובטח נקבע לו תאריך שבו יבוא לבית המלך ויקבל את הפרס הגדול. בהתקרב היום המיועד התלבט המלך היאך לקיים את הבטחתו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 60,
      "he": "מצד אחד נחרד לנוכח העובדה שבפרק הזמן שישהה האיש בין אוצרותיו יוכל לרוקן את כל בית אוצרותיו, ומה שאספו ואצרו אבות אבותיו. ומאידך אם לא יעמוד בהבטחתו אין לך בזיון גדול מזה. קם אחד היועצים ואמר אדוני המלך איעצך עצה כיצד תוכל לעמוד בדבריך ובכ''ז לא יגרם שום נזק לאוצרותיך. יודע אני אומר היועץ שהאיש הזוכה אוהב לשמוע מוזיקה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 61,
      "he": "על כן ביום המיועד תעמיד קונצרט חזנות עם טובי הפייטנים והנגנים בעולם בפתח בית האוצר, ואין ספק שקולם הערב של הפייטנים יסיח את דעתו של האיש למשך חמש הדקות הגורליות וממילא לא יספיק לקחת הרבה. הדבר מצא חן בעיני המלך ובעיני עבדיו ולא אחר לקיימו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 62,
      "he": "ביום המיוחל לבש האיש בגדי עשירים וכן הלביש את כל משפחתו אף שהפרוטה לא היתה מצוייה בכיסו, בכ''ז לקח הכל באשראי, הזמין לביתו כרכרה הדורה ונסע עם משפחתו לארמון המלך, בני המשפחה ליווהו עד פתח בית האוצר ובקוצר רוח ציפו לרגע המיוחל בו תפתח הדלת ויצא משם כאיש העשיר בעולם. כאשר נפתחה דלת בית האוצר הופתע האיש לראות תזמורת ענקית ובה טובי הפייטנים בעולם יחיאל נהרי, ציון יחזקאל, משה חבושה, ועד רבים וטובים. איזה ניגון נפלא, איזה מקאמים שובי לב ונפש, מעין עולם הבא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 63,
      "he": "נעצר האיש כולו נפעם מהשירים וכך נקפו הדקות, מייד חזר והתעשת ואמר לעצמו אל תשכח לשם מה באת לכאן. אך גערה זו לא הועילה הרבה משום שבאותה שנייה השתלבו עוד כלי נגינה ועוד פייטנים בשירה שובת לב, הקול היה כה מתוק ונפלא עד ש: כאשר נזכר לגשת למלאכתו לפתה יד חזקה בצווארו ומשכה אותו החוצה, ''זמנך תם'' הודיע לו קול נעלם. צא החוצה. מיואש מדוכא ומאוכזב ניעור האיש בחו. ץ מחלומו. כל ימי חייו יסר את עצמו על שהלך שולל אחרי מתיקות הנגינה ושכח את יעודו ותפקידו, בזה החמיץ הזדמנות גדולה להתעשר עושר רב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 64,
      "he": "הנמשל ברור ומובן: ימי שנותינו בעולם הזה נחשבים כחמש דקות ואף פחות מכך לעומת עולם הנצח עולם הבא, ובמשך החיים משמיע יצר הרע באוזנינו מנגינות עריבות ושאר אמצעים של הסחת הדעת, וכל מיני פיתויים והבלים ובלבד להטות את האדם מעיקר תפקידו בעולם הזה, פעמים שאדם מתעורר ונזכר לשם מה בא לכאן, אולם פעמים שאין אדם מתעורר כלל מהמנגינה הנפלאה שבאמצעותה מצליח היצר ''להרדים'' אותו, על האדם להשתדל תמיד ובכל רגע לעורר לעצמו ולהיות איש ''נבון וחכם'' ולאגור תורה ומצוות ברוב עוז ותעצומות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 65,
      "he": "שאל אלכסנדר מוקדון את זקני הנגב מה יעשה אדם ויחיה?? אמרו לו ימית את עצמו, (פירוש ימית עצמו על התורה שנאמר ''זאת התורה אדם כי ימות באהל'' ובכך לא רק שיזכה לחיות חיים אמיתיים בעולם הזה אלא גם ובעיקר לחיי העולם הבא, והלא נאמר ''ועשה אותם האדם וחי בהם'' ולא שימות בהם אלא ימית את הבלי הזמן ותאוות העולם הזה בשביל ללמוד תורה), ומה יעשה אדם וימות?? אמרו לו יחיה את עצמו בעולם הזה (פירוש יעסוק בחיים הריקניים ללא תכלית, חיים של הוללות של שחוק וקלות הדעת ואז יטרד מהעו''ז וכ''ש מחיי העולם הבא).",
      "en": ""
    }
  ]
}