Binyamin - פרק ב - משנה ה

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוֹר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַ. חִכִּים. ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ: לכאורה מה בא התנא לחדש לנו בזו המשנה?? הרי ידוע שאדם בור כלומר ריק ואין לו מושג. -שום דבר לא יכול להיות ירא חטא. זה פשוט, איזו סלקא דעתין תהיה לנו לומר שיהיה כזה? וכל שכן עם הארץ שמעולם לא למד תורה לא יכול להיות חסיד שזו מדרגה גדולה יותר מצדיק? ועוד:

אם אדם מטבעו ביישן אז לדברי התנא הוא פטור מהתורה? ומהו לא כל המרבה בסחורה מחכים? משמע שיש מיעוט שכן מחכימים מריבוי סחורה. היתכן?? הרמח''ל זצוק''ל אומר בפרקים יח, יט בספרו הטהור ''מסילת ישרים'' שיש רבים מעמי הארץ שנוהגים דברים מסויימים שחושבים אותם לחסידות, ואינם אלא גולמי חסידות, בורים ועמי הארצות ולא טרחו ולא נתייגעו לדעת את דרך ה' בידיעה ברורה, מבאישים את ריח חסידות בעיני העם.

ויאמינו שהחסידות תלויה בסיגופים שונים שימית האדם את עצמו, טבילות קרח ושלג וכו', אומר הרמח''ל זצוק''ל שורש החסידות הוא מה שאמרו ''אשרי אדם שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו'', ומי שאוהב את הבורא, לא ישתדל לפטור עצמו מהדברים המחוייבים אלא כמו בן שאוהב את אביו ועושה דברים שודאי גורמים נחת רוח לאביו, ואעפ''י שלא אמרו אביו אלא פעם אחת ובחצי דיבור די לו לאותו הבן להבין היכן דעתו של אביו נוטה, ע''כ דברי קודשו.

בהמשך אומר הרמח''ל זצוק''ל מאחר והכלל הגדול של החסידות הוא שלושה דברים שעליהם עומד העולם תורה תפילה וגמילות חסד בין אדם לחבירו, הרי שעם האר. ץ אין לו מושג בדברים אלו, ואף רחוקים הם מכליותיו ולא הביישן למד: דרשו חז''ל את הפסוק ''אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. '' (משלי ל. לב), אדם ששואל חוקר ומתעניין מקשה ומתרץ שואף לדעת ולהבין כל פרט וכל ציור בהלכה מגיע לפעמים למצב שמנבלים אותו ומשתיקים אותו אומרים לו הס מלשאול. אומר על כך שלמה המלך מובטח לו שיתנשא.

סופו שיעלה ויתעלה ויהיה ת''ח גדול מפני שרצונו לדעת ולהבין טעמי הדברים והפרטים השונים. ולא עוד אלא שמחכים את רבו וגורם לרבו להתעלות, כדברי התנא הרבה למדתי מרבותי ויותר מחבריי ומתלמידי יותר מכולם. ממשיך שלמה המלך ע''ה ואומר ''ואם זמות'' כלומר אם שמת מחסום לפיך כמו הזמם שהוא טבעת ששמים לגמל בפיו שלא ילך לרעות בשדות זרים, לא שאלת ולא התעניינת, הרי שסופך ''יד לפה'' כלומר סופך שישאלו אותך ולא תדע, בבחינת פותח את ידיך, שהרי מעולם לא ביררת ואיך תדע להשיב? וההפסד הוא גדול. נמצא הבישן מפסיד תרתי:

לעצמו ולרבו. יש אנשים שחושבים שמספיק שמתפללים 3 פעמים ביום וקוראים קצת תהילים ומעמדות ולא באים לשמוע דברי תורה, הלכות, ואינם יודעים שבכל יום הם נכשלים עשרות פעמים בדברים שלא למדו. כגון שבת שיש אלפי הלכות ואדם שלא למד פעמים ושלוש משנה ברורה חלק ג' בלי ספק עובר איסורים, ואין להם מפלט כאמור לא ידעתי. בלעם אמר ''חטאתי כי לא ידעתי'' עצם החטא זה שלא ידעתי רח''ל. אלא חייב ללמוד הלכות דבר יום ביומו כדי שידע ישראל מה יעשה ואת הדרך בה ילך. וכל השונה הלכות בכל יום ומקיימן, מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

ומכלל הן אתה שומע לאו. ולא הקפדן מלמד: הגמרא בעירובין (נד ע''ב) מספרת על רבי פרידה שהיה לו תלמיד ''פרוייקט'' היה צריך להסביר לו כל משנה וכל הלכה 400 פעם, אחרי 400 פעם היה קולט את החומר הנלמד. יום אחד באו גבאי צדקה לרבי פרידה ובקשו שיצטרף אליהם למטרת צדקה. אמר להם עוד מעט, וחזר לתלמידו. אחרי 400 פעם שאל אותו רבי פרידה הבנת? אמר אמר לו התלמיד לא, לא הבנתי. אמר לו מה היום מיומיים?? בכל יום אתה קולט אחרי 400 פעם ואילו עכשיו מה קרה?.

אמר לו רבי, כשבאו לקרא לך חשבתי שהנה בכל רגע אתה עומד לעזוב ולכן הסחתי דעתי. אמר לו רבי פרידה חייך שאני יושב ומלמד אותך עוד 400 פעם ועד שתבין איני זז מכאן. למד עוד 400 פעם והבין. הדבר הזה עשה הרבה רעש בשמיים, ובאו לרבי פרידה ואמרו לו מה תבחר להיות אתה וכל בני עירך בני עולם הבא או לחיות 400 שנה? אמר רבי פרידה להיות מבני עולם הבא לכל הדור שלי. אמרו לו מאחר ולא ביקשת על עצמך תקבל את שניהם. שואלים בעלי המוסר בשלמא רבי פרידה מובן למה הוא בן העולם הבא, אבל כל דורו למה?.

מה הם עשו שמגיע לכולם עולם הבא?? מתרצים: שאם יש דור כזה שאוהבים כ''כ תורה ולא מתייאשים לשמוע תורה 400 פעם וגם כשלא מבינים מתעקשים וחוזרים שוב ושוב עד שמבינים, אשרי הדור שעלתה לו כך ואשרי הדור שאלה הם רבותיו ומלמדיו. בגלל אהבת התורה שיקדה בליבם ראויים הם להיות מבני עליה! אומרת הגמרא בעירובין (נד' עמ' ב') רבי עקיבא אומר מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדהו?? שנאמר ''ולמדה את בני ישראל''. ומניין עד שתהא סדורה בפיו?? שנאמר ''שימה בפיהם'', ומניין שחייב להראות לו פנים (רש''י מפרש:

ללמדו לתת טעם בדבריו בכל אשר יוכל ולא יאמר לו כך שמעתי הבן אתה הטעם מעצמך) שנאמר ''ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם''. ועוד מבארת הגמרא שם ת''ר כיצד סדר משנה??. משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרון ושנה לו משה פרקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו ארבעת בני אהרון שנה להם משה פרקן, נסתלקו בניו, נכנסו שבעים זקנים ושנה להם משה את פרקן. נסתלקו הזקנים ונכנסו כל העם, לאחר מכן נסתלק משה ושנה להם אהרון את התורה פעם אחת, נסתלק אהרון ושנו בניו אותה פעם אחת. נסתלקו בניו והיו הזקנים שונים לעם.

נמצא שכל אחד שמע 4 פעמים את התורה עד שנקבעה בליבם, לכן יש חיוב לכל אדם שמלמד תורה לרבים לחזור ולשנן מתוך אורך רוח, ולפום צערה אגרא. ולא כל המרבה בסחורה מחכים: אומרת הגמרא הקדושה על הפסוק (דברים ל. יא) ''כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמיים היא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה'':

לא תמצא את התורה מתקיימת בתגרנים או בסוחרים או במפליגים מעבר לים למצוא סחורה לעשותה. ''המסילת ישרים'' כתב על כך מפני שמחשבות המרבה בסחורה אסורות בזיקי המשא ושאיפת הממון, ואין ליבו ומוחו פנוי לעבודת ה' וכ''ש לתורה. אמנם מצינו מעטים שזכו בשתי שולחנות כמו רבי יהודה הנשיא ורבי אלעזר בין עזריה ורבי אלעזר בן חרסום וחבריהם, לכן כתב התנא ''לא כל המרבה'' לא כל אחד יכול לזכות ולהסתדר עם ממון ועם תורה בכפיפה אחת. ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש:

רמז יש כאן לכל אדם שנמצא בחדרי חדרים מבלי שאיש רואה אותו, ולכאורה יכול להתנהג ולחשוב ולפעול ללא דרך ארץ בצורה חופשית בחוסר צניעות, בא התנא לומר לנו אדרבה, בזאת תיבחן. דווקא במקום שאין אנשים צריך אתה להתנהג כמו בן תורה. כמו אדם מכובד ורציני ולא כמו בהמה שלוחת רסן. דווקא כאן מתגלה האדם האמיתי שבך. יראת השמיים שלך בסתר בחדרי חדרים כבגלוי.

לפעמים אדם בחברת בני אדם אחרים מתנהג יפה בצורה מכובדת, אוכל בצורה מנומסת, מתאפק, מקשיב, מתנהג בגינוני כבוד, ואילו כשהוא לבד או בחברת אשתו וכו' הוא נותן פורקן ליצרו ולהתנהגותו החייתית. ידוע הסיפור על הוגה הידיעות היווני אריסטו זכותו תגן עליו שכולם היו מתפעלים מחוכמתו וממידותיו הטרומיות, היה מורה דגול לנימוסים והליכות, עדין בנפשו. ופעם ראוהו תלמידיו בביתו שהוא אוכל ארנבת חיה על קירבה וכרעיה: ''חוטף שוק''. אמרו לו רבינו! למדתנו נימוסים הליכות. דרך ארץ בסעודה, האומנם חלום חלמנו??אמר להם:

רבותיי! בכיתה אני אריסטו. כאן בבית אני ''הארי הדורס''. וזה מסמל את הגויים ימ''ש, שבשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כג. כ) ואם יאמר לך אדם ''חכמה בגויים תאמין'' תורה בגויים אל תאמין, ולא כחלקנו חלקם. כתב רבנו חיים פלאגי' זיע''א שיש פעמים שאדם מתנהג בענווה פסולה כגון שבביהכנ''ס אין דרשן ואין מי שיאמר דברי תורה ומכבדים אותו והוא מצטנע מה אני מה חיי, זו ענווה פסולה.

משום שבמקום שאין אנשים יתגבר כארי ויאזור חלציו ויזכה את הרבים בדבר הלכה או אגדה, סיפורי צדיקים, פרשת השבוע, כל מה שחננו הקב''ה החונן לאדם דעת. ולא יאמר מי אני איזה חגב בעלמא. כאן יכול ללבוש עוז וגאווה מותרת, ויקיים את הפסוק ''ויגבה ליבו בדרכי ה''', והכל לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו. וכן כשהולך אדם לשמחה ידוע הדבר כי הנושא הראשון שידובר בו בזה יהיה מדובר כל הערב, אז במקום שידברו על פוליטיקה ועל קולנוע ועל חדשות היום וכו'. תהא אתה האיש, תאמר חידוש תורה, סיפור יפה מהגמרא, או מחז''ל.

ואז ממילא תזכה שכל אחד יזכר ויעלה איזה חידוש או דבר תורה ששמע והכל נזקף לזכותך. ה''ה כשאדם נמצא בעבודה או בבסיס הצבאי, ואשריו של העושה לשם שמיים. וגם אם לא ישמעו לקולו מפני שאינו דרשן מלהיב ומרתק, אדרבה לא יבוש מפני המלעיגים עליו העיקר שיכוון לשם שמיים ולעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו. מספרים על אברך אחד שבא לחפץ חיים זצוק''ל ואמר לו אני מלמד בבית הכנסת מסויים בכל שבת. 3 שעות:

שעה הלכה, שעה גמרא, ושעה פרשת השבוע, ואף אחד לא מבין ולא זוכר מה דרשתי, אמר לו הרב כמה אנשים באים לשיעור? אמר לו בערך 300 אמר לו הח''ח אני ממש מקנא בך, 300 יהודים בזכותך לא מדברים לשון הרע במשך 3 שעות!! מחלקך יהיה חלקי. תמשיך ותלמד וסוף דבר הכל נשמע. (מכאן נלמד כף זכות על אותם נאורים שקבעו צפירה ביום הזיכרון. במשך שתי דקות כל עם ישראל לא מדבר לשון הרע רכילות ושקרים אפילו הטמבלויזיה לא משדרת ארס והרס במשך שתי דקות וכנ''ל הרדיו החילוני!!).

כידוע מרן הסטייפלר זצוק''ל היה מרגלא בפומיה שבן תורה צריך שיהיו בכיסו מוכנות דרשות לחנוכת בית, לשבע ברכות, להבדיל לאזכרה, לברית יצחק, וכו'. ואשריו מי שנתפס על דברי תורה. וידע האדם שגדול שכרו של מזכה הרבים, ואין חטא בא לידו. ובדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכים אותו, שלא יכשל בלשונו ובמעשיו. ולא רק בדברי תורה, ה''ה גם בדברים אחרים שבהם הוא מזכה הרבים, כמו לסדר ספרייה שהספרים בה הפוכים ולא מסודרים בצורה מכובדת.

כמו שמצינו אצל אביו של רש''י שזכה לנקות הספסלים בבית המדרש בזקנו הארוך, והדבר עשה רושם גדול בשמיים והבטיחו לו בן שיאיר עיני העולם בתורה. וזכינו לרש''י הקדוש שבלעדיו לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו בים התורה נביאים כתובים והתלמוד. וכן אלקנה זכה בבן ששקול כמשה ואהרון מפני שברגלים היה לן ברחוב והיה אוסף הרבה אנשים עימו בעלותו לרגלים לשילה. ובכל רגל היה עולה מכיוון אחר ומביא איתו אלפים מישראל, לכן זכה לבן כשמואל הנביא זיע''א.

וכן שאול המלך זכה להיות המלך הראשון לעם ישראל מפני שסבו היה עושה פתילות עבות ושם אותם בשמן ושם אותם ברחובות ובזכותו היו אנשים משכימים ללמוד ולהתפלל. וכן חנוך זכה להיות מעשרה שלא שלטה בהם מיתה אלא נכנסו בחייהם לג''ע וזאת משום שהיה מסקל אבנים מרשות הרבים כדי שיוכלו אנשים להלך בנחת ולא יכשלו באבנים ולא תנגף רגלם. אבי האומה אברהם אבינו היה עומד מעבר אחד של העולם וכל העולם כולו מעברו השני, לכן נקרא אברהם העברי, שעמד איתן כנגד כל הכפירה והעבודה זרה שהיתה בימיו, ולא נבהל ולא נסחף בזרם עם כולם.

אלא עמד איתן כצוק באמונתו בבורא עולם. ולא התבייש בפני המלעיגים עליו בעבודת ה'. ומטעם זה זכה שבט לוי להיות תחת חסותו של הקב''ה, כמו שאמר משה רבינו (דברים י. ח) ''בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי להיות לו נחלה'' מתי? כשעשו העם את העגל, ומשה ירד מההר ושבר הלוחות וקרא ''מי לה' אלי'' התקבצו כל שבט לוי עברו ושבו במחנה והרגו 3000 איש כל אשר כרעו והשתחוו לעגל, לא התבלבלו מדעת הקהל למרות שכולם עובדים ע''ז. וכולם עושים מחולות וריקודים ורק שבט לוי עומד איתן ולא נסחף בזרם. לכן זכה שבט לוי שאין לו חלק ונחלה עם ישראל ה' הוא נחלתו.