Binyamin - פרק ב - משנה ח

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךָ, כִּי לְכָךָ נוֹצָרְתָּ: שתי פירושים למשנה זו. פירוש א: גם אם למדת תורה הרבה, ומילאת כרסך ש''ס ופוסקים אל תגיס דעתך, אל תחשוב שאתה מחזיק חצי מכדור הארץ על כתפיך, ושיש לך עולם הבא מובטח, ואין דומה לך, אלא דע לך שסה''כ הצדקת נכון להיום את ביאתך לעולם הזה, עולם העשייה.

כמו שלא ייתכן שאדם ילך ברחובות קריה מדושן עונג מהידיעה שהוא לא גנב לא רצח ולא רימה - כך כשאתה לומד תורה אין לך במה להתרברב, את חובתך קיימת. הגמרא מספרת על רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי שפעם אחת למד תורה הרבה, וכשעבר בדרך ראה אותו מכוער אחד (יש אומרים שהיה זה אליהו זכור לטוב) ואמר לו שלום, ובמקום להשיב לו שלום עליכם אמר לו איזה מכוער אתה, האם כל בני עירך מכוערים כמוך? אמר לו ההלך איני יודע לך תשאל את האומן שעשה אותי, כשהבין רבי אלעזר שטעה ירד מעל החמור וביקש מחילה, ולא נענה לו אותו אדם, כך הלך אחריו עד שהגיע לעיר. כשראו אותו תלמידיו

שהתאספו לקבל פני רבם אמרו לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי, אמר להם אותו מכוער למי אתם קוראים רבי, מורי? אמרו לו לאדם זה שהולך אחריך, אמר להם אם זה רבכם שלא ירבו כמותו בישראל!!! שאלו אותו וכ''כ למה? סיפר להם אותו מעשה. אמרו לו בכל זאת מחול לו שהרי רבינו הוא, אמר להם מוכן אני למחול לו בתנאי שלא היה רגיל בכך. עד כאן המעשה. לכאורה קשה מאי בלבד שלא יהיה רגיל בכך, משמע פעם בכמה זמן מותר לו להעליב ולהלבין פני חבירו?? אלא מתרצים שלא יהיה רגיל להגיס דעתו בגלל שלמד הרבה.

(ע''פ המהרש''א שם) ידע כל אדם שגם אם יש לו סייעתא דשמיא גדולה בלימוד, והוא מבין כל דבר על בוריו, ומנעו ממנו טרדות ויסורים, ויש לו ישוב הדעת בתורה, וכשרונות מעולים, והתמדה, ובריאות וכו' כל זה הם תנאי שירות ואמצעים שניתנו לו מהשמיים בשביל שישיג את המטרה והתיקון שלשמם נשלח לעולם הזה. ולכן אל יתהלל חכם בחכמתו! פירוש שני: אם למדת תורה הרבה ואתה ברוך ה' חי נושא את עצמו, תדע לך שנבחרת לכך משמיים להעביר את התורה הלאה. להרביץ תורה לעדרים ולא לשמור לך לבדך את התורה. כמו שנאמר בגמרא בשעת המפזרים כנס.

ובשעת המכנסים פזר. אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר. שנאמר ''יש מפזר ונוסף עוד'' (משלי יא. כד). עליך חלה החובה לחנך ולהדריך את דור ההמשך שאם אין גדיים אין תיישים. ולמרות שאתה יכול להמשיך ללמוד עוד ועוד. דיינות, רבנות. סודות התורה. מעשה מרכבה וכו', בכל זאת לא יהיו לך לבדך, מפני שעולם הזה דומה לעולם העליון, שם מקבלים המלאכים זה מזה ומשפיעים זה לזה, כך העולם הזה צריך כל אחד לקבל מחבירו וזה שלמד ישפיע וילמד לאחרים, ועל כך רמזו חז''ל בפסוק אדם לעמל יולד (איוב ה, ז) ר''ת ללמוד על מנת ללמד.

אל תחזיק את הטובה שהיא התורה לעצמך אלא יפוצו מעיינותיך חוצה. ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. במיוחד בדור שלנו, שזקוקים למורי הוראה. ועת לעשות לה'. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזְרִ בֶּן הֻרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. וכי רק חמישה תלמידים היו לרבי יוחנן בן זכאי? ונראה לתרץ:

ידוע רבי יוחנן בן זכאי היה שלם בשלושה עמודים עליהם קיים העולם. תורה, מצוות, וגמילות חסדים. זה שאמרו לו תלמידיו שנכנסו לבקרו לפני מותו: רבינו, נר ישראל, עמוד הימני, פטיש החזק, כל תואר מרמז על מעלה שהייתה בו. פטיש החזק - שהיה שלם בתורה שעליה כתוב ''כפטיש יפוצץ סלע''. שעל רבי יוחנן בן זכאי אמרו שידע כל התורה כולה, שיחת הדקלים, שיחת השדים, הויית אביי ורבא, מעשה מרכבה, וכו' לא השאיר מקצוע אחד בתורה שלא היה בקי בו בשלימות. (סוכה כח.).

נר ישראל- כנגד עמוד המצוות שנאמר '' כי נר מצווה ותורה אור'', עמוד הימני- כנגד הגמילות חסדים, עמוד שכל ישראל נשענים עליו. וחמישה תלמידים אלה יותר מכולם היו תלמידים מובהקים שהשתלמו ביותר בשלושה עמודים אלו שעליהם העולם עומד. רבי אלעזר בן הורקנוס - עוקר הרים בפלפול, רבי אלעזר בן ערך - סיני (בקיאות) רבי יוסי ורבי שמעון- בעמוד המצוות והמעשים הטובים, ואילו רבי יהושע בן חנינא היה עמוד הגמ''ח בדורו, לכן מנה דווקא תלמידים אלו למרות שרבי יוחנן בן זכאי לימד 40 שנה והעמיד תלמידים רבים.

ועוד יש לפרש היו לרבי יוחנן בן זכאי הרבה יותר מחמישה תלמידים אבל כולם ידעו את מעלתם, והם עצמם ידעו את שבחם. ואילו חמישה אלו היו נמוכי רוח ביותר, שפלים בעיני עצמם ולא הרגישו בשבחם כלל, אלא שרבי יוחנן הכיר בשבחם ומנה אותם. הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא.

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. רבי אלעזר בן הורקנוס - בור סוד שאינו מאבד טיפה: שתי פירושים: בכל איש מישראל יש בת קול שיוצאת בכל יום ואומרת אוי להם לבריות מעלובנה של תורה. לכל אדם יש טיפה של התעוררות לתשובה, לשפר את מעשיו. רוב העולם מאבדים טיפה זו, אינם נותנים על ליבם לשוב, מעיד רבי יוחנן על תלמידו שהוא בור סוד שאינו מאבד את הטיפה שנכנסה בו בכל יום מן השמים, כלומר בכל יום היה עולה ומתעלה יותר יחסית לאתמול!!! ועוד פירוש: לבד ממידות הבקיאות בתורה וכו' עוד מידה אחרת היתה בו:

קדושה ופרישה, שאינו מאבד טיפה כלומר מעולם לא ראה קרי בימיו, שהיה קדוש וטהור ולא טעם חטא זה מימיו!!! רבי שמעון בן נתנאל - כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת. ויראת חטאו פירושה חסרון, כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים (מלכים א, א) כלומר חסרים, לכן כל מי שירא וחרד על חסרון חכמתו - חכמתו מתקיימת. ואף רבי שמעון בן נתנאל היה ירא וחרד בענייני חכמת התורה פן ישכח דבר מלימודו.

רבי אלעזר בן ערך - כי לעומת רבי אלעזר שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם וזהו בור סוד שאינו מאבד טיפה, רבי אלעזר בן ערך מעלה אחרת הייתה לו שהיה חריף ומפולפל ומוסיף חכמה על חכמתו מתוך פלפולו. רבי יהושע בן חנינא השבח מתייחס לאימו של רבי יהושע שהיא גרמה לו שיהיה חכם, שהיתה מחזרת על כל בתי המדרשיות שבעיר ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים עלי ועל העובר הזה במעיי שיהיה חכם. ומיום שנולד לא הוציאה עריסתו מבית המדרש כדי שאוזניו לא יקלטו שום דבר חוץ מתורה.

מסופר על אימו של רבי יהודה צדקה זצוק''ל ששלחה את בנה ללמוד בתלמוד תורה בשכונת בית ישראל, בכל בוקר היה יוצא שמח מביתו וחוזר אחה''צ ללא מצב רוח, עצוב. הלכה האם לתלמוד תורה וראתה שהמלמד של בנה לא כ''כ ירא שמיים, עוד באותו יום הוציאה אותו משם ושלחה אותו לתלמוד תורה בשכונת הבוכרים, כיוון שהיה אמצע השנה לא יכל להתקבל לשם, חסכה האם מפיתה בשביל לממן לו תלמיד חכם שיבוא וילמדו כל יום. ועד סוף ימיו של הגאון הצדיק היה משבח את אימו שהוציאה אותו מהתלמוד תורה ההוא וזיכתה אותו ללמוד תורה עם יראת שמיים.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזְרִ בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזְרִ בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם: אומר רבינו עובדיה מברטנורה שאבא שאול לא חולק על רבן יוחנן בן זכאי, אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

רבי אליעזר בן הורקנוס מכריע את העולם בכח הפלפול הנפלא שלו שהיה לוקח שתי הרים וטוחנם זה בזה עד דק. ואילו רבי אלעזר בן ערך מכריע את העולם בבקיאות. ולכן אומרת הגמרא אע''ג דליגמר איניש והדר ליסבר כלומר ללמוד תורה בבקיאות ואח''כ בעיון מעמיק. ומזה ומזה אל תנח ידך. מחלוקת ידועה היא (בבא מציעא דף נט) בין רבי אליעזר בן הורקנוס וחכמים בעניין תנורו של עכנאי. למה נקרא שמו כך? מפני שבאותו יום הקיפו את רבי אליעזר בקושיות כמו עכנאי (שם של נחש) שמלפף את טרפו.

אמר רבי אליעזר אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח, החלו המים זורמים לאחור. עץ החרוב יוכיח עץ החרוב מצמיח פירותיו. כתלי בית המדרש יוכיחו, נטו ליפול ומכבודם של חכמים לא נפלו ממש. ומשמים יוכיחו יצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל אליעזר בני שהלכה כמותו. ואעפ''כ לא הסכימו עימו חכמים, אמר רבי יהושע לא בשמים הוא. יש כלל יחיד ורבים הלכה כרבים, ולא מתרגשים מניסים ונפלאות או מבת קול. כל המופתים האלה מלמדים אותנו גדולתו של רבי אליעזר בן הורקנוס: א.

אמת המים - ענווה עצומה, מה מים אלו עוזבים מקום גבוה וזורמים למקום נמוך, כך רבי אלעזר ענוותן גדול. ב. עץ חרוב הסתפקות במועט, פת במלח, מים במשורה, וחיי צער, שהחרובים קשים לגוף כחרבות. ג. כתלי בית המדרש שקידה והתמדה עצומה בתורה הקדושה, ''יום ולילה לא י ש ב ת ו ''. ד. בת קול משמים לימוד תורה לשמה כל ימי חייו, עד שבשמים העידו עליו שהלכה כמותו בכל מקום.

ועוד אמרו עליו על רבי אלעזר בן הורקנוס שהיה משורש נשמתו של אליעזר בנו של משה רבינו רעיה מהימנא, שהרי כתוב בפסוק ''אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלוקי אבי בעזרי'', לא אמר את שם השני אלא את שם האחד - אחד מיוחד בדורו. ועליו נאמר אם יהיו כל השמים גוויל, וכל העצים בעולם קולמוס, וכל הימים בעולם דיו, לא יספיקו לכתוב את תורתו של רבי אלעזר בן הורקנוס, והוא העיד על עצמו, הרבה למדתי מרבותיי ולא חיסרתי מהם אלא ככלב המלקק מהים.