{
  "bookId": "binyamin",
  "part": "1",
  "torah": "29",
  "title": "Binyamin - פרק ב - משנה ט",
  "hebrewTitle": "פרק ב - משנה ט",
  "sourceUrl": "/reader/binyamin/1/29",
  "plainUrl": "/reader-plain/binyamin/1/29/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזְרִ אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "לכאורה למה לא אמר התנא איזו היא מידה טובה שידבק בה האדם, מה זו דרך ישרה? אלא נראה לפרש אדם שדבק באחת המידות הטובות ומתמיד בה עושה לעצמו דרך ושביל בשמים שממנו יורד שפע גדול לעולם. כמו שאומרת הגמרא שהיתה יוצאת בת קול מהשמיים ואומרת ''כל העולם ניזון בשביל חנינא בני''. כלומר לרבי חנינא בן דוסא היה שביל גדול בשמיים, צינור גדול שממנו יורד שפע לעולם כולו ואילו רבי חנינא לא נהנה ממנו כלל. עין טובה זוכה שיתקיים בו הפסוק (משלי כב. ט), ''טוב עין הוא יבורך'' אל תקרי יבורך אלא יברך, לו נאה לברך.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "אדם שלא מבקש דברים יתרים על מה שיש לו. בבחינת ''כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב'', לא כתוב שיש להם כל טוב אלא שאינם חסרים אותו אחת המידות של תלמידי אברהם אבינו ע''ה - עין טובה, לא רק שלא מתאווה לשולחנם של אחרים אלא נותן אף מממונו לגמילות צדקה וחסד. הפסוק במשלי אומר ''טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל'' (משלי כב) טוב עין הוא משה רבינו ע''ה. שנאמר לו בפרשת פנחס ''קח את יהושע בן נון וסמכת את ידך עליו'' משמע יד אחת.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "ואילו משה סמך בפועל שתי ידיו על תלמידו שנאמר ''ויסמוך את ידיו עליו'' - שתי ידיו. כי נתן מלחמו לדל אין לחם אלא תורה שנאמר לכו לחמו בלחמי. משה רבינו הצטווה להעביר ליהושע תורה שבכתב כ''ש ''ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני אלוהי''. ואילו משה נהג טובת עין עם יהושע תלמידו ולמדו גם תורה שבעל פה. תורת הפלפול. סודות תורה וכו'. מובא במדרש רבה (פרשת פנחס פרשה כא) משל למלך שאמר לבן ביתו תן לפלוני סאה של חיטים, הלך ונתן לו סאתיים. ואמר לו הרי סאה משל המלך וסאה משלי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "חבר טוב כתב הרמב''ם (בהלכות דעות) דרך האדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחרי חבריו. ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים וללמוד ממעשיהם הטובים כ''ש דוד המלך ע''ה ''חבר אני לכל אשר יראוך'' (תהילים קט. סג). ההשפעה של חברים טובים היא עצומה כמו שאמר החכם באדם (משלי יג, ב) ''הולך את החכמים - יחכם ורועה כסילים ירוע''. במיוחד ישגיח האדם על ילדיו בניו ובנותיו עם מי הולכים ולמי מתחברים וישגיח שילכו רק עם חברים טובים. כי הרבה חברים עושים והרבה ילדות עושה כמו שאמר יעקב לעשיו אחיו (בראשית לג.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "יג) ''אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עליי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן'' לבנות חינוך וערכים לוקח שנים וכולי האי ואולי. אבל להרוס ולקלקל קל מאוד. שכן טוב אומר שלמה המלך ע''ה ''טוב שכן קרוב מאח רחוק'' (משלי כז. י), שמצוי אצלו בין ביום ובין בלילה. ואילו אח רחוק לא כ''כ מועיל, שכן קרוב ההטבה קרובה היא וזמינה בכל שעה. הרואה את הנולד אדם שמחשב את דרכיו ורואה מה יכול להמשך ממעשיו זו מציאות יותר גדולה מהמעלות הקודמות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "מי שמזמינים אותו למקום מסויים צריך לברר או לשער בליבו האם יושבים בו אנשים הגונים או לא? אם מעריך שלא, אולי מצווה גדולה יותר שידיר רגליו משם. לדוגמא: מזמינים אותו לחתונה או לברית מילה וכו' ויודע או משער שיהיו שם מראות נגעים וחוסר צניעות- אין שום מצווה ללכת לשם, לברית כזו אפילו אליהו הנביא לא מגיע: לפעמים היצר עובד על האדם ואומר לו לך למקום פלוני לקניות שם יותר זול שם יש מבצעים והאדם לא יודע איזה ''מבצע'' מכין לו היצר הרע.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "בשביל לחסוך כמה שקלים הוא מכשיל אותו במראות אסורות, בהירהורי עבירה בביטול זמן יקר. וכן אדם שהולך לבית הכנסת או לבית המדרש ויודע שאם ישב ליד אנשים מסוימים בהכרח שיגיע לדבר דברים בטלים לשון הרע, רכילות, מחלוקת, וכו', לא ישב שם!! ע''ז נאמר (תהילים א. א) ''אשרי האיש שלא הלך'', שאם הלך סופו לשבת בחברתם. ולהגרר אחריהם ואחרי מעשיהם. עוד יש להוסיף כידוע שלכל העבירות יש אבות ויש תולדות. לדוגמא: עבודה זרה היא האב, תולדתה היא המתגאה. או הכועס. או לדוגמא שפיכות דמים היא האב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "תולדתה - כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים וכו'. כפי שאדם נזהר מהאבות כך צריך להשמר מהתולדות כמו מהאבות. לב טוב אהרן הכהן זכה שיהיו על ליבו אורים ותומים וחושן המשפט בגלל ליבו הטהור כשהקב''ה הטיל על משה רבינו את השליחות ללכת לפרעה ולהוציא את עם ישראל ממצרים חשש משה אמר שמא אהרן אחי יפגע מכך. מפני שאהרון היה מעורה יותר בעם ישראל ואילו אני הייתי 40 שנה מלך בחוצה לארץ. ועוד טעם כיוון שהוא גדול יותר ממני. אמר לו הקב''ה (שמות ד. יד) ''וראך ושמח בליבו''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "אדרבה, לא רק שלא יקנא בך או שיהיה צר לו, אלא תדע לך שהוא שמח בליבו ומפרגן לך ושמח בשמחתך שנבחרת אתה להיות המנהיג. ''רחמנא ליבא בעי''- במה דברים אמורים? באדם שמקיים מצוות ומשתדל בלימוד התורה אזי הקב''ה בוחן את מעשיו האם יש כוונה מאחורי המעשה. האם המעשה לשם שמיים. הלימוד לכבוד ה' או כבוד האדם עצמו? וזה לאפוקי עמי הארצות שאומרים ''העיקר הלב''. עליהם ועל כיוצא בהם אמר דהע''ה:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "''נאום פשע לרשע'' מה הנאום של הרשע? מהם דבריו? ''בקרב ליבי'' - העיקר הלב וכ''ז למה? ''אין פחד אלוקים נגד עיניו'' (תהילים לו ב). הכל תירוצים וטצדקי. סמיות עיניים ואוטם הלב. ויותר מכך: אדם שאומר העיקר הלב אכזרי ביותר, במקום לחלק את הנטל מעט לידיים מעט לרגליים מעט לראש, הוא מעמיס הכל על ליבו ולבסוף הלב לא עומד בנטל הכבד של החיים ושובק חיים לכל חי, לכן המחלקות הקרדיולוגיות בבתי החולים עמוסים לעייפה, בגלל שיש הרבה אנשים שבמקום לפזר המצוות והמעשים לכל הגוף מתרכזים רק בלב טוב כביכול:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "מספרים על עיר אחת שבה היו מתפארים רק בלב הטוב של התושבים, ואילו על צדקה חסד, משפט, עזרה לזולת, ליתומים ואלמנות וכו' מעולם לא שמעו וכ''ש שמעולם לא קיימו. פעם אחת הזדמן רב לעיר ושאל את בני המקום על המהות והאופי של העיר, אמרו לו אל דאגה, העיקר הלב הטוב שיש לנו, אמר הרב לשמשו בא נלך ונלמד את האנשים לקח שלא ישכחו כל ימיהם. הלכו ובדרך ראו נבלה של פרה מושלכת, אמר הרב לשמשו תביא לי אלונקה וטלית אחת מהגניזה, אחר כך תודיע לאנשים שצדיק גדול הלך לבית עולמו שיכריזו על ביטול מלאכה בעיר. איש בל יעדר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "השמש עשה כאשר צווה, לקח אוטו עם רמקולים והחל מסתובב ברחובות קריה בקול בוכים לבוא להשתתף בהלויית האדמו''ר הצדיק הנסתר. כמובן שכולם סגרו חיש קל את חנויותיהם ועיסוקם והסתקרנו לדעת מיהו זה ואיזה הוא הצדיק הנסתר שלא הכירו. בינתיים נאסף המון רב לאותו רחוב והרב החל בהספד מתוך בכיה וצווחה ''אוי לספינה שהלך קברניטה'', ''אוי לנו, יתומים היינו ללא אב'', ''סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות''. ''מי יתן לנו תמורתו'' הגאון המקובל הצדיק העניו, מעולם לא דיבר דיבור אסור. כל ימיו הסתפק בקב חרובים מערב שבת לערב שבת.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "מעולם לא איחר לבית הכנסת (מפני שאף פעם לא בא לבית הכנסת:) באמונה עבד כל ימיו ללא אבק גזל, היה כמו שור לעול וכמו חמור למשא, וכו', הקהל החל לגעות בבכיה, בטח איזה צדיק הפסדנו. פטיש החזק, עמוד הימיני, עשה ימים כלילות בתורה (כמו שבלילות היה ישן כך בימים:) לאחר מכן הרים הרב את הטלית שהייתה מכסה את הנבלה ולכולם התגלה באיזה אדמו''ר מדובר: לתמהונם הרב של האנשים אמר הרב וכי אמרתי משהו אחד שאינו נכון? החמור הזה מעולם לא דיבר לשון הרע, מעולם לא אכל בשר, מעולם לא שיקר, היה לו לב כזה טהור:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "אף אתם כך? הרי מותר האדם מן הבהמה אין. אדם אוכל, וישן, ועובד, ומקיים חיי משפחה ושומע מוזיקה גם פרה שומעת מוזיקה, גם פרה אוכלת ושותה ופרה ורבה. מה א''כ ההבדל ביננו לבהמה? בלי תורה ומצוות ומעשים טובים הבהמה עולה עשרות מונים על האדם. כי כשאדם הולך לבית עולמו אין שום שימוש בו, ואם זה בשבת הוא מוקצה כמו אבן, ואסור לגעת בו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "ואילו בהמה בחייה נותנת חלב, וצמר, בשחיטתה הבשר נאכל לתלמידי חכמים, העור עושים ממנו ס''ת תפילין, מזוזות, קמיעות ומגילות - מהשיער שלה עושים גידים לקשירה וכו', קלטו בני העיר את המסר והמוסר ושבו מדרכם הרעה, שדברי אמת ניכרים. לב טוב אינו כפי שהמון העם סוברים דהיינו טוב לב, לב לפי מושגי היהדות הוא מעיין ממנו נובעים כל התחושות, כל הרצונות, השאיפות, כל דבר רוחני ומוסרי, מחשבה, וצפוני הנפש. הוא השורש והמוצא לכל רצון ולכל פועל מבצע. אם הלב טוב הרי הוכשר כולו לטהרה לרצון טוב. למחשבות טובות. למאווים טובים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "לכוונות ומעשים טובים. הכל בצורה החיובית ביותר בלי שמץ של רעה ואנוכיות, דוד המלך אמר נכון ליבי אלוקים (תהילים נז, ח) כלומר מכוון כשם שהלב הפיזי עושה את כל המוטל עליו בצורה היעילה ביותר: שואף דם מפזר אותו באיברים, הדופק מסודר, הלחץ תקין וכדומה. כך כשהלב הרוחני מכוון לאלוקיו, מעשיו מחשבתו התחשבותו וכו' הכל לרצון בוראו. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלּוֶֹה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלּוֶֹה מִן הָאָדָם, כְּלוֶֹה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לוֶֹה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶּם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם: לכאורה מה התנא בא לחדש במשנה זו? הרי מכלל הן אתה שומע לאו? ראה מה שתירץ רבינו עובדיה מברטנורא במקום.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "ויש עוד לומר שהתנאים נחלקו לגבי מידה רעה שיכולה להביא את האדם לבאר שחת ולהיות מיורדי דומה. עין רעה מתלמידיו של בלעם הרשע, אדם שלוקה במידה רעה זו מעולם לא שמח, תמיד מתאווה לשולחן של אחרים, מקנא בחברו וסופו שמת בשברון לב. חבר רע- שיכול לגרור את האדם עימו לגהינום, שמשפיע לרעה על סביבתו וכולם מרגישים מנחת זרועו, מעודד את האחרים לעשות כמעשיו ורבים חללים הפיל. שכן רע אוי לרשע ואוי לשכנו, 250 איש מקטירי הקטורת נפלו לאבדון בגלל שהיו שכנים של רשעים, קורח דתן ואבירם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "ומי שיש לו שכן רע חייו עוד גרועים מגהינום. הלווה ואינו משלם אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום שנאמר (תהילים לז. כא), ''לווה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן'' הרי יש מצוות עשה להלוות לחבר, התורה שמצווה להלוות לאדם, כביכול עריבה למלווה שכספו יוחזר והוא לא יפסיד מכך. והתורה שאומרת להלוות, מאידך סמוכה ובטוחה שהלווה יחזיר את הכסף בבא הזמן. אם הלווה לא מחזיר את ההלוואה והוא מנצל את התורה לגנוב כסף מאדם שעשה לו טובה, ואין לך כפיות בטובה יותר מזו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "אדם שמנצל את טוב ליבו של חבירו ואת האמון שנתן בו לכפור בטובתו, אין לך מידה מושחתת מזו, שהרי הקב''ה שונא ומתעב מידה זו של כפיות בטובה ביותר, ועל כך נאמר ''משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו''. רח''ל. וצריך ביאור מהו שאמר דוד המלך ע''ה לווה רשע ולא ישלם כבר בהלוואה שלווה נקרא רשע? היה צריך לומר לווה ולא ישלם רשע? אלא מבואר בפרשת שלח לך (במדבר יג) במרגלים מה ביאתן בעיצה רעה אף הליכתן בעיצה רעה, שנאמר ''וילכו ויבואו'' מקיש הליכתן לביאתן. כך גם כאן:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "כשהלווה לא משלם חובו מתגלה למפרע שגם בשעת ההלוואה כוונתו היתה לקחת שלא על מנת להחזיר, ולכן נקרא רשע כבר משעת הלוואה, כך פירש בעל הכלי יקר רבי שלמה אפריים מלונטשיץ זצוק''ל.",
      "en": ""
    }
  ]
}