{
  "bookId": "binyamin",
  "part": "1",
  "torah": "30",
  "title": "Binyamin - פרק ב - משנה י",
  "hebrewTitle": "פרק ב - משנה י",
  "sourceUrl": "/reader/binyamin/1/30",
  "plainUrl": "/reader-plain/binyamin/1/30/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזְרִ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְּעוֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ: יהי כבוד חבריך חביב עליך כשלך:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "הקב''ה ישתבח שמו ברא את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא את האדם, וכיוון שהקב''ה הוא מלך הכבוד ציונו לחלוק כבוד לבריותיו. הגמרא בברכות (דף כח עב) תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא, אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם: ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא. מובא בתנא דבי אליהו רבא (פרק כח) כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "בניי אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, ותהיו יראים זה מזה ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער שלא תביאו פסול לעולם. כתוב במכילתא (סוף פרשת יתרו) על הפסוק ''ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו'' (שמות כ) והרי דברים קל וחומר: ומה אבנים שאין בהם דעת, לא לרעה ולא לטובה, אמר הקב''ה לא תנהג בהם מנהג ביזיון-חברך שהוא בדמותו של מי שאמר והיה העולם, דין הוא שלא תנהג בו מנהג בזיון. החפץ חיים זיע''א היה אומר:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "כידוע התורה חסה מלהזכיר תיבה אחת מיותרת, אות יתרה, ופעמים שאנו רואים שהתורה אינה נמנעת מלחזור על דבר אחד כמה פעמים. כמו בפרשת נשא בקרבנות הנשיאים מפרטת התורה את נדבותיהם של כל נשיא ונשיא לחוד, מה פשר הדבר? אלא התורה באה ללמדינו עד כמה חביב בעיני הקב''ה כשעם ישראל ובפרט מנהיגיו שהם הסמל והדוגמא של העם, כשהם רוחשים כבוד זה לזה, ומתנהגים בדרך ארץ אחד לחבירו, לפיכך מספרת לנו התורה באריכות יתרה קרבן הנשיאים, כופלים ומשלשים וכו' למרות שכולם הביאו אותה תרומה. ולמה? כדי לא לעורר קנאה ושנאה ביניהם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "לעומת זאת בפרשת ויקהל מזכירה התורה את נדבת הנשיאים במילים בודדות בלבד, (שמות לה. כז) ''והנשיאים הביאו את אבני השהם'' וכו' כאן חסה התורה אפילו על אות אחת וכתבה נשאם חסר יוד, והטעם לכך כתב רש''י: באשר לא רצו להתחבר עם העם ואמרו יביאו העם תחילה ואנו נשלים, רואים מכאן ששום דבר אינו הולך לאיבוד אצל הקב''ה, אפילו מחשבה או רגש, עכ''ד. חז''ל אומרים שלעתיד לבוא שואלים לאדם המלכת לקונך שחרית וערבית? המלכת את חבירך בנחת רוח?? המלכת כפשוטו וכמשמעו לכבדו כאילו היה מלך.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "ולא כמלך בשר ודם אלא כביכול כמלך מלכי המלכים הקב''ה. כי שניהם הוא אחד ואי אפשר לקיים זה בלא זה. כאשר יחסר האדם מצוות המלכת חבירו, חסר לו גם כן במצוות המלכת קונו ברוך הוא. ומרגלא בפה קודשו של המשגיח רבי יחזקאל לווינשטין זצ''ל: אוי להם לאותם אנשים שמתיחסים לזולת כאילו היו חתיכת עץ בעלמא וכחפץ נטול ערך. מפני שבאותה מידה ויחס שמחוייב להמליך עליו את הקב''ה ולקבל עליו עול עבדות, כן ביחס לחבירו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "לא רק שלא יזלזל ויפגע בכבודו, אלא חייב להמליכו עליו ולחוש את עצמו נכנע לפניו כעבד לפני המלך, עכ''ל ודבריו קילורין לעיניים. * רבי ברוך מקוסוב זצ''ל היה אומר: יש לך אנשים הנזהרים וחרדים מחשש אכילת תולעת, אולם אין נזהרים מלרדוף אנשים לבלעם חיים: ואף למצוץ דמם. עליהם רמז נעים זמירות באומרו, ''ואנכי תולעת ולא איש''. (תהילים כב) הביטו עלי כשם שאתם מביטים על תולעת ואל נא תבלעוני חיים: * רבי חיים מצאנז היה מזהיר שלא לצער או להכאיב לזולת בדיבור ובמעשה, וכך היה אומר:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "אפילו דם חיה ועוף אסור לאכול, על אחת כמה וכמה שאסור לאכול דם אדם. התורה מצווה בקרבן העוף להקטירו כליל על גבי המזבח ''ושיסע אותו בכנפיו לא יבדיל'' (ויקרא א. יז) התורה מתירה להקטיר עוף עם נוצותיו למרות שמפיץ הוא ריח רע שנפשו של אדם קצה בו. וכל כך למה? מפני שהעני שמקריב את קרבן בן היונה או התור והיה אם ימרטו את הנוצות והכנפיים או יקצצו את הראש והרגליים מה ישאר להקריב מעוף קטנטן כזה? כמעט ולא כלום.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "כדי למנוע עלבון וצער מאותו עני מתירה התורה להקריב הכל ולא עוד אלא שהריח הרע משריפת אותו עוף הוא לרצון ולריח ניחוח לפני ה'. ומכאן לומדים יסוד נפלא בדרכי אדם עד כמה צריך הוא להיות זהיר בכבוד הבריות, ואם הוא מורם מעם למדן ובקי ובא לפניו אדם שהוא עני בדעת ומבקש לומר חידוש של פשט בדבר מסויים הגם שהסברה אינה ישרה והדברים נאמרים בלשון כבדה ובשפה עלגת לא להפריך את מה שמנסה הוא לומר ולחדש, כי בזה מורטים ממנו את נוצותיו ואת כנפיו, וקוצצים ראשו ורגליו. אלא יש לקבל דבריו בסבר פנים יפות ויהי לו למשיב רוח.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "נזכור כי במקום המקדש מקור הריחות הנעימים נתקבל ריח רע של נוצת וכנפיים שרופים כריח ניחוח. רבותינו זכרונם לברכה אמרו כשם שאין פרצופיהם שווים זה לזה כך אין דעתם שווה זה לזה. וביאר זאת הרבי מקוצק זצ''ל: כשם שלגבי פרצוף אתה יכול לחוות דעתך אודות היופי של פרצוף הזולת. אתה יכול לחשוב שפרצופך יפה יותר מפרצופו, אך אין לך זכות לומר שפרצופו של השני אינו פרצוף כלל. כך בנוגע לדעות אתה רשאי להסכים או לא להסכים עם שיטתו של הזולת אבל אסור לך בשום פנים ואופן לומר דעתו של פלוני אינה דעה כלל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "מפני שגם את דעת זולתך יש לכבד. וכן היה מרגלא בפומיה דאבי המוסר רבי ישראל סלנטר זצ''ל להיזהר בכבוד אדם ואפילו של זה שאיננו עימך תמים דעים. מסופר שבשנת תרס''ז שלח הסבא מסלבודקה זצ''ל את אחד המשפיעים והמחנכים הצעירים מהמוכשרים ביותר לישיבת מיר לחולל בה מהפיכה רוחנית ולהכניס בה סדרים חדשים. ואכן אותו אברך עילוי צעיר הצליח תוך זמן קצר לעורר את הישיבה מתרדמתה שהיתה שרויה בה, הזיז כמה רמי''ם ותיקים ממשרתם, הגבאים הישנים הורחקו וגם המשגיחים הקודמים פוטרו ממשרתם וקבלו תפקידים אחרים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "מאז הוסדרו סדרים אחרים בישיבה ולימוד המוסר תפס בה חלק חשוב ונכבד. השקידה גברה ורמת הלימודים עלתה. ישיבת מיר המחודשת החלה לשגשג ולפרוח ותוך זמן קצר הפכה לישיבה הגדולה ביותר. אולם דא עקא עם כל המהפיכה החיובית הרי לאחר כשנה חלה אותו משפיע רוחני במחלה אנושה ונפטר בדמי ימיו, גילה הסבא מסלבודקה למקורביו: מי יודע אם לא פגיעה זו באותם משגיחים הזקנים היתה בעוכריו, למרות כוונתו הטהורה והתועלת העצומה שצמחה ממעשה זה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "אך בכל זאת אין המטרה מקדשת את האמצעים, כמה חמורה היא פגיעה בכבוד הבריות הגם שנעשית במלוא הכוונה הטהורה, ועל אף ההשגים העצומים שקוצרים מכך כי הרי הוא כאש שאינה מבחינה בן רעים לטובים. היאך מגיעים לכבד את הבריות ולאהוב אותן? אמר רבי אלעזר הגדול בצוואתו בני אל תהיה כזבוב לחברך על נגעו שמניח מקום בריא ושורה על הנגע. פירוש - אל תבט על חסרונותיו של חבריך אלא על מעלותיו. לפיכך נתנו לבן אדם שתי עיניים, שיראה בעין אחת מעלות חבירו ובעין שניה מומי עצמו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "כתיב ''וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים'' (שמות ו. יג). אמר להם הקב''ה היו נוהגים לו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אעפ''י שאני צריך לעשות בו את הדין. עד כמה הקב''ה ישתבח שמו חס על כבודו של שפל נבזה ורשע וגם באותה שעה שעושה עימו דין ומענישו על מעשיו הרעים ועם כל זאת מזהיר על פגיעה בכבודו, ראוי הוא לכבוד עבור מלכותו. וכן מצינו באסתר המלכה שכינתה את המלך אחשורוש הרשע וההפכפך בשם כלב, כדכתיב:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "''הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי'' (תהילים כב) וכשהבינה שטעתה חזרה וקראתו אריה שנאמר: ''הצילני מפי אריה'' אף אנו נלמד קל וחומר מכך: ומה הקב''ה חס על כבודן של הרשעים ולא מסכים שיפגעו בהם לפי שעה, על אחת כמה וכמה שהוא חס על כבודו של כל אחד מישראל שהם עמו וצאן מרעיתו. ופגיעה בכבודו של יהודי כמוה כפגיעה בבבת עינו של הקב''ה. בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות ואיזה שכר נקבע לנצח על המשתדל בכבוד האדם, ומאידך איזה עונש מקבל אדם שאינו חש לכבוד זולתו:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "התורה מספרת על חם בנו של נח שראה ערוות אביו והלך ספר גנותו לשתי אחיו. לא כתוב שמלבד זה עשה מאומה. (חז''ל אומרים שסירס את אביו) ואילו שני אחיו שם ויפת לקחו את השמלה הלכו לאחוריהם וכיסו את ערוות אביהם. חם נענש מידה כנגד מידה היות ולא חש על כבוד אביו נתקלל להיות עבד שאין לו משל עצמו כלום וכל כבודו משועבד לאדונו. שם התאמץ יותר ולכן זכה למצוות ציצית ששקולה כנגד כל התורה. יפת שהתלווה לאחיו זכה שיבואו בניו לקבורה. (עפ''י שיחות מוסר של הגר''ח שמואלבי. ץ ח''ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "התורה הקדושה חסה אף על כבודן של הרשעים החוטאים ולא מפרסמת אפילו את שמותם, כך מוצאים אנו בפרשת קרח שהתורה לא מזכירה את שמותם של מאתיים וחמישים איש שנקהלו על משה ועל אהרון, וכן אנו מוצאים בבלעם הרשע שהקב''ה חס על כבודו ולאחר שפתח את פי האתון והוכיחה אותו מתה. שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה. אעפ''י שאילו היתה האתון חיה היה מתקדש שמו של הקב''ה בעולם כי כל הרואה אותה ומכירה היה מצביע ואומר: זוהי שפתח הקב''ה את פיה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "מכל מקום כיוון שיש בהשארותה בחיים פגיעה באדם הגם שהוא נבזה ושפל, חס המקום על כבוד בלעם וסילק את האתון. הסבא מסלבודקה זצ''ל היה אומר: מובא בגמרא ונפסק להלכה בשעה שהולכים בארבע אמות של קבר צריך להצניע את הציציות, ואם מגלה אותם עובר על ''לועג לרש חרף עושהו'' (ברכות יח שו''ע או''ח כג א) הלכה זו פסוקה ומוסמכת בכל בית ישראל. ומעתה על אחת כמה וכמה בשעה שאנו מתהלכים בן החיים, והבריות הם רגישות עד למאוד לכל הגה ולכל תנועה קלה החשודה כפגיעה כלפיהם, ונפגעים מכל חשש ודמיון של זילזול בכבודם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "כמה אנו צריכים לנהוג במשנה זהירות להסתיר ולהחביא כל דבר שעלול לגרום עלבון ופגיעה בזולתינו ואין צריך לומר שלא ללעוג ולבייש ולהכלים לכל נברא בצלם. וכן אנו מוצאים במת מצווה שאפילו כהן גדול שהולך למול את בנו ולשחוט את פסחו מחוייב הכהן הגדול השקוע בשרעפי קדש וכל כולו אומר כבוד וקדושה עילאית לעזוב הכל וללכת להטמא למת מצווה ולעסוק בכבודו, ואם במת שיכול להיות שבחיים חיותו היה הקל שבקלים והפחות שבפחותים, ועוד שגופו אינו מרגיש בבזיונו, כך על אחת כמה וכמה באדם חי נושא את עצמו שיש לו רגשות ודיעות וכבוד עצמי שהנשמה והגוף מרגישים בו, שחייבים למנוע בזיונו",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "כשהוא בפני עצמו וכ''ש בפני רבים! ואל תהי נח לכעוס: ידוע חומרת הכעס שחז''ל אמרו: כל הכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמיים מורידין אותו מגדולתו. מנלן? מאליאב שנאמר ''ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן'' (שמואל א יז). וכשבא שמואל להמליך מלך מבניו של ישי בית הלחמי ראה את אליאב שהיה גבוה משכמו ומעלה ויפה תואר וגיבור חיל, אמר כנראה זה המלך המיועד לעם ישראל, כמו ששאול המלך היה גבוה משכמו ומעלה כך אליאב אמר לו הקב''ה ''אל תביט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיו''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "מכאן שהיה ראוי להיות מלך ראשון לשבט יהודה וממנו יצא מלך המשיח ותיכון מלכותו לעד. אבל הקב''ה מאס בו, וכ''כ למה? כיוון שכעס על דוד שעזב בשדה את מיטב הצאן ובא לראות את גוליית הפלישתי שמחרף מערכות אלוקים. למרות שהיה צדיק גמור (עפ''י רש''י במקום) ולא נמצא בו דופי, כיוון שהיתה בו הנטייה לכעוס הפסיד את המלוכה, הפסיד את הסיכוי התיאורתי שממנו יצא מלך המשיח.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "בזוהר הקדוש בפרשת פיקודי מובא שאדם שכועס אם חלילה משליך חפצים בכעסו באים מלאכים מצד הסטרא אחרא ולוקחים אותם חפצים ואומרים זה הקרבן שהקריב פלוני לסטרא אחרא, ויוצאים כרוזים בכל הרקיעים ואומרים אוי לפלוני שעובד עבודה זרה. מעשה בזקן אחד שציווה לבנו לפני מותו, בני כבדת אותי בחיי אבקשך שתכבד אותי אחרי מותי. אמר לו הבן כל אשר תבקש (בלי נדר) אעשה. אמר לו אביו אני משביעך שלעולם אם תכעס תשהה כעסך לילה אחד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 23,
      "he": "אל תגיב בשעת כעסך מפני שאז השכל הישר אינו פועל וכל תגובה גוררת חרטה בעקבותיה, הבן נשבע לאביו ולאחר זמן הלך האב לבית עולמו. הבן נשא אישה וכיוון שפרנסתו הייתה דחוקה ביותר החליט להפליג למדינות הים ולנסות שם מזלו, נפרד מאשתו ושם פעמיו לחו''ל, שם עשה חיל בעסקיו וב''ה כל אשר הוא עושה האלוקים מצליח בידו. הזמן נוקף וכל הפצרות אשתו שיחזור למקומו ולארצו מתעכבים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 24,
      "he": "מדי פעם שולח לאשתו כסף ותכשיטים אבל לבוא עדיין לא בא, אחרי 15 שנה הודיע לאשתו שבעוד כמה חודשים כעת חיה הוא אורז המטלטלים, מוכר כל נכסי דניידי ודלא ניידי ושב הביתה עשיר גדול. ברוך אומר ועושה. ארז כל חפציו לקח ספינה והפליג לעירו. כשהוא מגיע לשכונה שלו הכל כבר השתנה בקושי שהוא מזהה את ביתו, ומאחר והשעה מאוחרת בלילה החליט שהוא לא נכנס מיד לביתו אלא מציץ מן החרכים מה נעשה בביתו. טיפס לעבר החלון שבביתו וראה שם לא פחות ולא יותר את אשתו שהיא יושבת וסורקת תלתליו של נער צעיר ומפנקת אותו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 25,
      "he": "חמתו בערה בו, חשב להיפרע מאשתו ומהמאהב ואח''כ לשים קץ לחייו. לשם כך נסע ועמל במשך 15 שנה? אבל מייד נזכר במה שציווהו אביו לפני מותו, ''בני תלין בכעסך לילה אחד, אל תמהר להגיב''. החליט ללכת למלון סמוך ומחר בבוקר בע''ז הוא יפעל. למחרת קם והלך לביהכנ''ס להתפלל, ואחרי כמה דקות נכנס העלם הצעיר שהיה אתמול בחברת אשתו, מיד עטו עליו מתפללי ביהכנ''ס ואמרו לו אביך הגיע מחו''ל ומעולם לא ראית אותו, תכיר זה אבא שלך!! רק אז הבין האיש ש''המאהב'' הזה הוא לא אחר מאשר בנו. ואשתו שמרה לו אמונים כל השנים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 26,
      "he": "ובירך ה' על העצה שנתן לו אביו. להיזהר בכבוד האדם וגם בה בעת לא לכעוס לומדים מהסיפור הבא: היה פרסי אחד שרצה להתגייר, בא לשמאי הזקן ואמר לו גיירני על רגל אחת, דחפו שמאי באמת הבניין, וכי בא אתה לעשות צחוק? וכי יהדות זה קריאת עיתון שאפשר על רגל אחת?? הלך האיש להילל הזקן ואמר לו למדני את כל התורה כולה על רגל אחת אמר לו הלל תבוא מחר אלמדך הכל על רגל אחת. למחרת אמר לו אמור א. אמור ב. אמור ג.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 27,
      "he": "אמר לו הפרסי מי אמר לך שזו אלף?? מי אמר לך שזו בית?? תפס הלל באוזנו של הפרסי וצבט אותה, צעק הפרסי אוזני, אוזני, אמר לו הלל מי אמר לך שזה אוזן?? אמר לו הפרסי מה זאת אומרת?? כולם יודעים שזו אוזן. אמר לו הלל הזקן וכולם אומרים שזו אלף וזו בית, הכניסו הלל תחת כנפי השכינה ללא כעס. וללא הקפדה אבל עם הרבה יחס ואורך רוח. אומרת הגמרא חכמה בגויים תאמין, היה איזה חכם אחד יווני סוקרטס שמו שכל היום היה יושב ולומד ומתבטל ממלאכה, אשתו כעסה עליו ואמרה לו קשה יום תלך לעבוד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 28,
      "he": "כל הגברים עובדים ואתה יושב כמו נקבה בבית? בכל פעם היתה צועקת עליו והוא מבליג מעביר על מידותיו, פעם אחת צעקה עליו כמנהגה ואף לקחה העציץ ושפכה עליו את כל המים שהיו בתוכו. אמר החכם בשלוות נפש: ידעתי שאחרי הרעמים יבוא גם הגשם: וידוע הפתגם דאמרי אינשי אדם שכועס מעניש את עצמו על טעויות שאחרים עושים, ואכן הרגזן לא הרוויח רק את רגזנותו. לא רק שלא מרוויח כלום מכעסו אלא טורף נפשו באפו ומלביש על עצמו את הסט''א וגונדא דיליה. וידוע שמרן פסק בשולחנו הטהור במוצאי שבת קודש לשתות משקה חם מלוגמא כלומר רפואה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 29,
      "he": "שהרי בארה של מרים מסתובב בבארות ואדם ששותה מים מבארה של מרים מובטח לו שיתרפא כל בשרו ויזכה לזיכרון שלא ישכח כלום ממה שלמד. היתה אישה אחת שהלכה במוצאי שבת לשאוב מים מהבאר, ובעלה שהיה מוכה שחין היה ממתין לה בבית, מאחר ואיחרה כעס האיש, נתן לה מכה והפילה הכד, והמים נשפכו לכל עבר, הניצוצות שנתזו עליו רפאו אותו מהשחין, באותם המקומות בהן נגעו, והיכן שלא נגעו המים לא נרפא, זה שאמרו חז''ל יותר ממה שהרוויח - הפסיד בכעסו הרבה יותר. הזוהר הקדוש בפרשת תצווה (דף קפב) אומר:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 30,
      "he": "במה נדע אם להתקרב אל האדם או להמנע ממנו?? עפ''י מידת הכעס אפשר להכיר אותו. אם שומר נשמתו הקדושה שלא לעקור אותה ממקומה על ידי כעסו ויבוא לשכון במקומה אל זר, זה הוא אדם ראוי, זהו עבד לריבונו, זה הוא האדם השלם. האדם ניכר בכיסו כוסו וכעסו. כתב רבינו חיים מוולוזין זצ''ל באגרתו: שלא להכניס שום קפידה בלב על שום אדם, ואין צריך לומר שלא להשיב בקפדנות לשום אדם. ועל ידי מידת הסבלנות משיג האדם רצונו יותר מאשר על ידי תקיפות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 31,
      "he": "ודרך כלל להיות נח לבריות, ושלא להרבות שיחה עם כל אדם אך להקדים שלום ולהשיב בנחת לכל אדם. עד כאן לשונו הזהב של הגר''ח. רבי משה לייב מסאסוב היה רגיל לומר: אם יכבוש אדם את כעסו פעם אחת הרי טוב ומועיל לנשמתו ולכפרת עוונותיו יותר מאלף תעניות, ואם ישמע אדם חרפתו וישתוק הרי טוב מאלף עינויים. הגמרא בפסחים (דף סו עב) אומרת: ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו מנלן? ממשה שכעס על פקודי החיל ונתעלמו ממנו הלכות גיעולי כלים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 32,
      "he": "ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מנלן? מאלישע הנביא שאמר ליהורם בן אחאב הרשע ''לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך'' (מלכים ב, ג) הסתלקה ממנו רוח הקדש עד שהצטרכו להביא מנגנים להעביר את כעסו. במדרש ויקרא רבא (יג א) מצינו עוד פעמים שכעס משה והתעלמה ממנו הלכה: בשבת -כשהותירו דתן ואבירם הרשעים מהמן ''ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה'' (שמות טז) כיוון שכעס- שכח לומר להם הלכה שילקטו ביום השישי לחם משנה שני עומרים לאחד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 33,
      "he": "וכן בפרשת אונן כתיב ''ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמר, מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש'' וכו' (ויקרא י) וכיוון שכעס נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכול בקדשים הנותרים. ועפ''י שיטת הרמב''ם גם במי מריבה חטא משה רבינו, בהתבטאו ''שמעו נא המורים'' ודקדק עליו השם יתברך שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס. נתבונן נא עד כמה ראוי לאדם להתרחק מהכעס עד תכלית הריחוק: ומה משה רעיה מהימנא כעס בצדק בכל המקרים הנ''ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 34,
      "he": "ופשוט הוא שהכעס לא נבע מפגיעה בעניניו האישים או בעסקיו הפרטיים של משה רבינו, הרי כל הכעס היה לשם שמיים גרידה, ובכל זאת השיבו הקב''ה ''עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי'' (שמות טז, כח), וכלל אותו עם ישראל שחטאו. על אחת כמה וכמה צריך כל אדם להיזהר ולהשמר עד קצה האחרון מכעס שאינו לשם שמיים אלא מכוון לתועלתו ולחיי השעה של האדם. המשגיח הגה''צ רבי אליהו לופיאן זצוק''ל היה אומר: פעם אחת בלבד עלתה על ליבם של שמעון ולוי אחי דינה משהו מן הכעס על שכם הרשע שטימא את דינה אחותם, והיה ראוי להם לכעוס.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 35,
      "he": "אלא מפני שמיהרו להראות את כעסם ולא התאזרו בסבלנות ליטול עיצה מאביהם נענשו לדורי דורות שהוכיחם אביהם (בראשית מטז) ''אחלקם ביעקב אפיצם בישראל, ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה''. ומה יענה אדם שהוא מתמלא ומתנפח מחרון וזעם על לא דבר ובלי סיבה? וכמה פעמים נכשל והפיל עצמו לבאר שחת, וטרף נפשו באפו?? אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה!!! ולא רק מבחינה רוחנית ההרס וההפסד מהכעס הוא גדול, אלא אף מבחינה גשמית וגופנית הנזק הוא בלתי הפיך. אמר רבי יהושע בר נחמני: מפני ארבעה דברים הזקנה קופצת על האדם:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 36,
      "he": "מפני היראה ומפני כעס הבנים מפני אשה רעה ומפני מלחמות. מפני כעס הבנים דכתיב ''ועלי זקן מאוד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל'' (שמואל א, ב). הגמרא בפסחים (דף קיג עב) אומרת: תנו רבנן שלושה חייהן אינן חיים: הרחמנים, הרתחנים, ואניני הדעת. ועוד שהכעס מזיק לראייה, מנלן? נאמר באיוב ''ותכה מכעס עיני'' (איוב יז. ז) בתהילים נאמר ''עששה מכעס עיני'' (תהילים ו. ח). ולא עוד אלא שתחתוניות שולטת בו (מחלות מעיים כטחורים וכו') שנאמר ''ונתן ה' לך לב רגז וכליון עיניים ודאבון נפש'' (דברים כח.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 37,
      "he": "ה) איזהו דבר המכלה את העיניים ומדאיב את הנפש?? הוי אומר אלו התחתוניות. ופירש השיטה מקובצת שם ע''י הכעס החום הטבעי מתגבר ושורף המאכל ואינו נעכל עיכול כראוי, ומתוך כך אינו יכול המאכל לצאת מהרה מן הגוף ובא לידי תחתוניות עכ''ל. רופאי זמנינו הוסיפו לרשימה: מחלת האולקוס, מחלת כליות, ומחלות לב רח''ל. משום שהגוף לא יכול להתמודד ולעמוד בפני המתח ומפריש מיצים המזיקים וקודחים חור ברקמות הפנימיות של הגוף.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 38,
      "he": "ועוד בה שכל אדם שגברה עליו מידת הכעס צפוי לכל מיני חולאים בר מינן וחייו אינם חיים וזה בעצמו טורף נפשו באפו. שהרי מחוייב כל אדם לשמור על בריאות גופו ונפשו כדי שיוכל לעבוד את הקב''ה, ומקרא מפורש הוא ''ונשמרתם מאוד לנפשותיכם''. (דברים ד. טו). מי שכעסו חזק ורוגזו אמיץ איננו רחוק מן המשוגעים. וכבר הזהיר החכם באדם באומרו (קהלת ז. ט) ''אל תיבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח'', וראוי לקרוא לכועס כסיל, כפי שרואים אצל בני אדם שמחמת כעסם אינם שולטים בדבריהם ובמעשיהם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 39,
      "he": "ומי שכועס איוולתו וחרפתו נגלים לעיני הבריות כפי שנאמר ''אוויל ביום יוודע כעסו'' (משלי יב. טז). ומשלו חכמים משל למה הדבר דומה לקדרה שהיתה נתונה ע''נ גחלים, כל זמן שאינה רותחת אין אדם יודע מה שבתוכה, עלתה רתיחה הרי היא פולטת לחוץ והכל רואין אותה, וכן אמרו חז''ל בשלושה דברים אדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו. הכעס מזיק לפרנסה ולעשירות, כשהיצר מסית אדם לכעוס ידע כי בשעה זו עומדים להשפיע לו מהשמיים שפע ורוצים לנסותו אם לא יכעס ירוויח. אולם היצה''ר רוצה ע''י הכעס לקלקל את השפע.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 40,
      "he": "בשעת הכעס מסתלקת מהאדם האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' בא לו הנסיון המרגיז אותו לא היה כועס כלל, כי הרי נגזר מהשמים שפלוני יצער אותו. כי הרבה שלוחים למקום ומגלגלים זכות ע''י זכאי וחובה ע''י חייב!! המגיד מדובנא זצ''ל דורש משל נאה על הפסוק ''כי כעס בחיק כסילים ינוח'' (קהלת ז. ט). דרך חנווני שאת הסחורות שיש להם קונים הוא מחזיק בסמוך לידו, אבל את הסחורות שאין קופצים עליהם הוא שם באצטבאות העליונות. וכשנצטרך להם לפעמים עולה הוא בסולם ומוריד אותם. כן במידת הכעס החכם נקלע לעיתים רחוקות למצב שהוא כועס.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 41,
      "he": "זו לא הסחורה שלו. ואילו אצל הכסילים הכעס נמצא תמיד בחיקם בהישג ידם. ויש מפרשים כעס בחיק כסילים ינוח - כשהכסיל כועס יש לו מזה נחת רוח והנאה!! דרש החיד''א זצוק''ל בספרו נחל קדומים: שמונה שמות יש לו לכעס וכל אחת על שם פעולתה: כעס, זעם, אף, עברה, חרון, חימה, קצף, רוגז. כעם אותיות עכס (ארס) כמו שנאמר במשלי ''וכעס אל מוסר אוויל'' (משלי ז). זעם שכל גופו מזדעזע וזיעה באה לו. אף עלה עשן באפו. חימה מחממת את כל גופו. קצף לא מועיל כלום בכעסו כמו הקצף על פני המים. רוגז- מרגיז כל גופו של אדם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 42,
      "he": "אם חברך הרגיז אותך אל נא תכעס, שלוט ברוחך ותתבונן אם חלילה היית חולה והרופאים מצווים שתיקח סם תרופה כי כל חייך תלויים בזה, ותרופה זו מרה מאוד מאוד, היתכן שלא תתגבר ותבלע את התרופה? כן הדבר הזה: הסבלנות היא תרופת הנפש והגם שקשה לאדם לסבול שמחרפים ומגדפים אותו בכל זאת אם יתאזר בסבלנות ולא ישיב לחורפיו דבר הרי נשמתו עולה ומתעלה, ועליו נאמר הנעלבין ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם נאמר ''כצאת השמש בגבורתו''. ושוב יום אחד לפני מיתתך:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 43,
      "he": "שאלו תלמידיו של רבי אליעזר וכי יודע אדם מתי ימות כדי שישוב בתשובה? אמר להם כ''ש, היא הנותנת שכיוון שלא יודע יום פקודתו, ישוב בכל יום שמא מחר ימות ונמצא שכל ימיו בתשובה (שבת קנ''ג). נשאל המשגיח הגה''צ רבי יחזקאל לווינשטיין למה אמר רבי אליעזר שמא ימות למחר הרי גם היום יכול למות א''כ יאמר שמא ימות היום? ותיר. ץ הרב: אם היו אומרים לאדם שוב היום כי הנך מת, לא היה מאמין ומקבל זאת כי הרי עובדה שהוא חי וקיים ועושה ופועל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 44,
      "he": "הכיצד יתכן שימות? לא כן אם אתה אומר לו שוב היום שמא תמות למחר, שאז הוא כבר מסוגל להבין ולקבל, כי סוף האדם למות!! שלמה המלך אמר (קהלת ט. ח) ''בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר'' אדם צריך להקפיד על נשמתו שלא תתלכלך בעבירה, ויצייר לעצמו שהוא לבוש בגדים לבנים וצחורים ויש לו כד שמן על ראשו, כל תנועה לא שקולה יכולה לטנף את בגדיו בשמן ובכדי לנקות בגדיו ידרשו חומרים חזקים וטמפרטורה גבוהה בכביסה. הנמשל הוא:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 45,
      "he": "נשמת האדם טהורה היא חלק אלוקה ממעל, יש להזהר לא לטנף אותה בעבירות, מפני שאחר כך כשיצטרך לנקותה צריך לסבול יסורים מרים וקשים!! מספרים על אדם אחד שעשה חוזה חתום כדת וכדין עם מלאך פלוני שארבעים יום לפני שיחזיר נשמתו לבוראו יבוא ויגיד לו כדי שיוכל להכין צידה לדרך, לחזור בתשובה, לצוות לבני ביתו, וכו'. הבטיח לו היצר הרע שכך יעשה. חתמו על ההסכם, והאדם הזה החל לעשות כל עבירות שבעולם, עושה ככל העולה על רוחו הרי הוא בטוח שיש זמן שיוכל לתקן הכל. יום אחד ללא הודעה מוקדמת נפטר לבית עולמו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 46,
      "he": "בא המלאך הפלוני נטל נשמתו והחל לקטרג עליו בבית דין של מעלה. האיש הבין כי המלאך רימה אותו, החל צועק וזועק על השטן הרי הבטחת לי שארבעים יום לפני ''החזרת הציוד'' תבוא להודיע לי. מה גם אתה פוליטיקאי מבטיח ולא מקיים?? אמר לו השטן 40 יום? 40 שנה שאני נותן לך רמזים, השיער שלך הלבין, השיניים נשרו, ההליכה שלך השתופפה התחלת ללכת על 3 רגליים במקום שתיים אם רמזים כאלה לא הבנת ולא ניצלת, בארבעים יום תתקן מה שלא תיקנת במשך 40 שנה?? בספר מעם לועז מביא מעשה עם יהודי אחד שהיה קמצן גדול מעולם לא נתן פרוטה לעני.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 47,
      "he": "לפני מותו קרא לכל בניו ובני בתו להתאסף סביב מיטתו לאשר יצווה אותם, כשבאו כולם אמר להם לפני שאומר דברי ברצוני לאכול, אולי תצלו לי ביצה אחת בטרם תברככם נפשי. כשהביאו לו הביצה נשמעה דפיקה בדלת כשפתחו היה שם עני אמר להם בבקשה מכם יהודים טובים תנו משהו לאכול להחיות נפשי שכבר כמה ימים לא בא אוכל לפי. ציווה הזקן לתת לו את הביצה שבשלו עבורו. וכעבור כמה דקות נפח נשמתו, אחרי פטירתו בא לבני ביתו וסיפר להם: בניי היקרים כשהגעתי לעולם העליון נחרץ דיני לגהינום זאת משום שמעולם ללא קיימתי מצוות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 48,
      "he": "לא תפילה, לא צדקה. רבבות מלאכים שחורים מפחידים שכל אחד רצה לעשות בי שפטים הקיפו אותי, לפתע הגיע מלאך לבן אחד שהמליץ עלי לטובה באומרו למה יומת? מה עשה?? הרי ביום פלוני לפני מותו נתן צדקה לעני ביצה אחת ובזה החיה נפשו. שאם לא היה מת ברעב. היהודי העני החייה נפשו, התחתן הקים משפחה וברבות הימים הוליד ילדים חינך אותם לתורה למצוות ולמעשים טובים. וכל זה בזכות ביצה אחת!! (חצי שקל חדש!!). המלאך הזה הפך את כל הדין לטובה, ובזכות שהצלתי מישהו ממיתה זכיתי לגן עדן העליון.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 49,
      "he": "אדם שזוכה לחזור בתשובה הופך את כל עולמו לגמרי כמו שכותב הרמב''ם בהלכות תשובה אמש היה שנאוי משוקץ מתועב לפני הקב''ה ואילו לאחר שחוזר בתשובה הרי הוא אהוב וחביב ורע וידיד של הקב''ה, כאילו נולד מחדש. פנים חדשות באו לכאן. ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. ואפילו כל ימיו עשה עבירות ותועבות ולבסוף אפילו בשעותיו האחרונות שב בתשובה שלימה והתחרט על שעבר וקיבל על העתיד, הרי הוא כתינוק שנולד דמי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 50,
      "he": "רבי אלעזר בן דורדיא שלא היתה פרוצה שלא פקד אותה, וכששמע על אחת שלא היה אצלה בכרכי הים שיגר לה מעות והלך לשם דרך ימים ונהרות, כשבא לעשות העבירה נפל כד החרס ונשבר, אמרה לו כשם שלזה אין תקנה כך גם לך אין תקנה הדברים נכנסו לליבו כארס של עכנאי, כך תאמר לו פרוצה חסרת שכל?? ביקש משמיים שיבקשו רחמים עליו ביקש מההרים והגבעות, ביקש מהימים והנחלים, ומשלא נענה הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו, יצאה בת קול מהשמיים ואמרה אשריך רבי אלעזר בן דורדיא שזכית לעולם הבא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 51,
      "he": "(זכה לתואר רבי בלי מבחנים ''בהיכל שלמה'') בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת. בשעה כלומר בפניה אחת בהסתכלות אחת כמו ''ואל קין ואל מנחתו לא שעה'' - לא פנה (בראשית ד, ה). חז''ל דורשים על הפסוק ''וירח את ריח בגדיו'' (בראשית כז, כז) אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו אלו יוסף משיטה ויקום איש צרורות, יוסף משיטה היה יהודי מומר בזמן חורבן ביהמ''ק, הרומאים ימ''ש בקשו לקחת את כלי בית המקדש אבל כיוון שידעו שסופו של מי שנוגע וגוזל כלים אלו הוא רע ומר, כמו שאירע לבלשצאר המלך וכמו שאירע לאחשוורוש (שנהרגה ושתי שהיתה יותר מיוחסת ממנו) לכן חיפשו מתנדב יהודי שיעשה את",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 52,
      "he": "העבודה עבורם, פרסמו בראש חוצות שמחפשים מתנדב שיעשירו אותו עושר גדול בתמורה להוצאת הכלים מבית המקדש, בא יוסף משיטה אמר להם מוכן לעמוד בכל משימה, אמרו לו תיכנס לביהמ''ק כל מה שתוציא ראשונה יהיה שלך. נכנס וראה את מנורת הזהב, נטל אותה ויצא אמרו לו זו המנורה קצת ''גדולה עליך'' ויותר מידי מכובדת בשביל אדם כמוך. תיכנס עוד הפעם ומה שתיקח יהיה שלך, אמר להם די שהכעסתי את בוראי, יותר לא נכנס. אמרו לו מבטיחים לך שנעמוד בדיבורינו ומה שתוציא שיהיה שלך.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 53,
      "he": "אמר להם פעם אחת הכעסתי יותר לא נכנס, אמרו לו כשם שדיברנו איתך בטובות אפשר גם לשנות את היחס, אמר להם כנ''ל, החלו לייסר אותו ביסורים נוראים לתלוש לו אבר אבר מהגוף והוא צועק עד לב השמיים פעם אחת הכעסתי יותר לא נכנס. עד שיצתה נשמתו ביסורי תופת. פלא פלאים!! הרי הוא היה מומר, והוא עצמו התנדב למשימה, הוא כבר נכנס ונטל משם כלי אחד ולא פחד. למה א''כ מסר נפשו בשביל לא להיכנס עוד פעם?? תירץ רבי חיים שמואלביץ' זצ''ל שתי תשובות בדבר: א.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 54,
      "he": "יהודי יש לו נשמה קדושה וטהורה אפילו שהוא עושה עבירות וחי באיסור ובעבירה בכ''ז דומה הדבר ליהלום שנפל בבוץ, קצת ניקיון והוא חוזר להאיר. כיוון שיש ניצוץ של נשמה בתוך תוכו יכול הניצוץ הזה לבעור לאש גדול לאחר שהיה כמעט כבוי במשך שנים!! תירוץ שני:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 55,
      "he": "כשנכנס בפעם הראשונה לביהמ''ק שרתה עליו קדושה מקדושת ביהמ''ק ששברה את כל הקליפות שהיה אפוף בהם במשך השנים, וכשיצא שוב לא היה אותו יוסף הרשע כפי שנכנס!! הגמרא בפרק חלק (סנהדרין דף קג עב) מספרת על מנשה המלך שהרשיע במשך עשרים ושתיים שנים, ועליו נאמר (במלכים ב פרק כא) ''וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה''', שהיה עושה מנשה צלם משאוי של אלף בני אדם ובכל יום היה הורג את כולם, ועוד כהנה וכהנה והכל להכעיס ולמרוד בהקב''ה, שהיה קודר כל אזכרות מתוך ספרי תורה וכותב במקומם שמות עבודה זרה",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 56,
      "he": "שלו וכשתפסו מלך בבל ואסר אותו בנחושתיים והוביל אותו בבלה חיפשו להענישו בהתאם למעמדו והחליטו על ''עונש מלכותי'' כיאה למלך רשע, שמו אותו בדוד נחושת ענק ומנוקב והחלו להבעיר אש תחתיו, כשהחל המלך מנשה לקפוץ ולנתר מחמת הצליה, פנה לעזרה לכל האלילים שהיה משתחווה אליהם אלוהי צידון ענני, אלוהי מואב ענני, אלוהי גיהנם ענני: פתאום נזכר שכשהיה קטן היה שומע מאביו הצדיק המלך חזקיה את הפסוק ''בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו'' (דברים ד, ל).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 57,
      "he": "אמר אפנה אל ה', אם יענני ויציל אותי אשקול בחיוב לעבוד אותו, אבל אם לא יענני אדע שגם הוא (חלילה) אין בו ממש. כששמעו זאת מלאכי השרת נעלו את כל שערי שמים שהתפילה של מנשה לא תיכנס לפני ה', ובכ''ז חתר הקב''ה חתירה תחת כסא כבודו קיבל את תנאו ותפילתו ופלט אותו כמזל''ט (מטוס ללא טייס) לכסא מלכותו בירושלים. אפילו שהרשיע והצריח ואף הריע במשך עשרים ושתיים שנה, אבל מחשבה בעלמא לטובה לא שבה ריקם וזכה בזכות זה להינצל ממיתה. וכן מובא במדרש תהילים על הפסוק ''למנצח על שושנים לבני קרח.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 58,
      "he": "רחש ליבי דבר טוב'' (תהלים מ''ה), בני קרח שהרהרו תשובה בליבם, אמרו אולי אבינו לא צודק במחלוקתו עם משה רבינו, לא הספיקו להוציא הדבר בפיהם אלא רחש ליבם בתשובה. מייד נתקבלו והתבצר להם מקום בגיהנם. כתוב בילקוט תהילים (שם) כל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב''ה מוסיף וקורא לו שם של חביב, בוא וראה בבני קרח, עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים וידידים ומשעשו תשובה נקראו שושנים וידידים שנאמר למנצח לבני קרח שיר ידידות! והוי מתחמם כנגד אורן של ת''ח והיזהר בגחלתן שלא תיכווה: וסימנך נ. ע. ל. ך. נשיכתן עקיצתן לחישתן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 59,
      "he": "כל דבריהם כגחלי אש: מזהיר התנא את הזהירים ומזרז את הזריזים כדי להשמר בכבוד ת''ח, שהם בבחינת אש. כמו שהאש אם משתמשים בה בתבונה מפיקים תועלת ודברים טובים לקיום ולרווחת האדם. ואם מתקרבים קצת יותר מדי לאש נכווים, כך תלמידי חכמים שהם בבחינת אש. להתקרב אליהם רק עד גבול מסויים, ללמוד תורה מפיהם, ללחך עפר רגליהם, לשתות בצמא דבריהם, לשמש אותם כן. אבל להתקרב יותר מידי סכנה. לנהוג בהם קלות ראש - אפילו לא לחשוב על כך. גם לדבר בשבחן בפני אינשי דלא מעלי, אסור שמתוך שבחן יבוא לגנותן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 60,
      "he": "ישנם לצערינו אנשים שמכונים ''דתיים'' שלקחו לעצמם תואר של פרשנדתא ומביעים דעתם או יותר נכון חוסר דעתם בנושאים מנושאים שונים למה כך ולמה אחרת? ומהרהרים בקול אחרי הנהגה של רב פלוני או רב אלמוני למה עשה כך ואיך הוא אומר כך. עפרא לפומייהו. מי שמך לשר ושופט להביע דיעה על גדולי ישראל שמוסרים נפשם על כלל ישראל?? עיני העדה אשר לאורם הולכים במשך למעלה משלושת אלפים, שנים ופתאום קמים אנשים שלא יודעים הלכה אחת שמעולם לא ראו צורת אות בגמרא, מפזרים בוץ ורפש על חכמי ישראל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 61,
      "he": "אוי להם מיום הדין ומיום התוכחה, גהינם כלה ועונשם אינו כלה. אמר רב כל המבזה ת''ח אין רפואה למכתו, הגמרא בפרק ''חלק'' אומרת אפילו אמר בזלזול הני רבנן, או מה מועילים ת''ח הרי לעצמם הם לומדים, הרי זה אפיקורס ואין לו חלק לעולם הבא. בעניין כבוד ת''ח וכמה שבשמיים מקפידים בכבודם, וחומר המזלזל חס ושלום בתלמידי חכמים נביא בע''ה כמה עובדות ודברי הגמרא הקדושה (ליקטתים מהספר הנפלא עבד לעבדי ה' ומאחרים):",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 62,
      "he": "במסכת ברכות דף יט') מסופר מעשה באדם שזלזל בכבודו של מר שמואל אחר מיתתו, מיד נפל קנה מהשמיים ובזע את מוחו ונהרג במקום, הבן איש חי בספר בנייהו על הש''ס מפרש שהיה זה קיסם ואין בו שיעור להמית כדי שלא יאמרו מקרה הוא!! הגמרא במסכת מכות אומרת אלו האנשים הטפשים שעומדים בפני ספר תורה ולא עומדים בפני ת''ח. ומעשה בנגר אחד שעשה פעם תיק מעץ עם פתוחי חותם עבור ס''ת, וכשהביא אותו לסופר שישים בו את הס''ת כל האנשים ברחוב התקהלו סביבו והחלו לנשק את תיק העץ ולבקש בקשות ומי שברך וכו' מהנגר עצמו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 63,
      "he": "וכל מה שהצטדק שזה רק תיק בלי ס''ת לא הועיל: ואילו ת''ח שנקראים דרופתקי דאורייתא, כל גופם קדוש בקדושת ס''ת. וכשמרן שליט''א אביר הרועים פוסק הדור יוצא מביתו הרי שס''ת זז כרגע מרחוב הקבלן למקום פלוני אחר: על אחת כמה וכמה שצריכים אנו לכבדם ולקום לכבודם. שהרי ס''ת זה חמישה חומשי תורה, ואילו תלמיד חכם זה בבלי וירושלמי, הרמב''ם, ראשונים, ואחרונים, וכל התורה וההלכות מסודרים אצלו בצורה חיה. ועוד שספר תורה זה דבר דומם ואילו ת''ח הוא בעל רגשות, ועל אחת כמה וכמה שצריך להזהר ברגשותיו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 64,
      "he": "בשו''ת ''איש מצליח'' הביא הרב מצליח מזוז זצוק''ל הי''ד, פירוש אחר: דרך המון העם שמראים להם איזה דבר מפורש בספר, אז שותקים ומקבלים ברצון ואין מתנגדים. אבל אם אומר החכם שהדין כך לא שומעים בקולו ולא מאמינים עד שיראה להם הדין בספר, ולפי האמת הם טועים כי הספר עצמו הוא דומם, וצריך תלמיד חכם לבאר דבריו ולהוציא ממנו האמת לאמיתו, כי ההמון הפשוט אם ילמד בעצמו מתוך הספר יוכל להיכשל ולשגות כמה שגגות באין מבין.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 65,
      "he": "והנסיון מוכיח שלפעמים יש טעות סופר בספר ומי ירגיש אם לא הת''ח שרגיל בסגנון הלשון?? ופעמים ישגו ההמון בפיסוק נכון ולפעמים קשה מדיוק לדיוק בספר וצריך לבאר, ולפעמים יש סתירה מניה וביה וצריך לעשות אוקימתא בדבר או שהסופר עצמו חזר בו בהשמטות וכו' וכו', ולכן המון העם לא יכולים לפסוק נכון וצריך אומן מומחה אשר נוסה בכל זאת, ויכול לברור הסולת מתוך הפסולת. במסכת עירובין (דף סג:) אמר רבי לוי כל האומר הלכה בפני רבו הולך למיתה בלי בנים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 66,
      "he": "ואומרת הגמרא שהדברים נאמרו בקשר ליהושע בן נון, תלמידו המובהק של משה רבינו שאמר למשה בעניין אלדד ומידד שהיו מתנבאים במחנה ''אדוני משה כלאם''. שיקבלו עונש על שהתנבאו למרות שכוונתו היתה טובה וקינא לכבוד משה מורו ורבו אפילו הכי אסור היה לו לפסוק בעניין זה (יהושע התחתן עם רחב ונולדו להם רק בנות). במסכת תמורה (דף טז) אמר רבי יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה לגן עדן אמר ליהושע תלמידו שאל ממני כל ספקות שיש לך, ענה לו יהושע:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 67,
      "he": "רבי, כלום הנחתי אותך שעה והלכתי?? הלא הפסוק אומר ''ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל'', מיד תשש כוחו של משה רבינו ע''ה ונשתכחו מיהושע 300 הלכות והתעוררו אצלו 700 ספיקות, רש''י פירש במקום: כיוון שגרם חלישות הדעת למשה שכאילו הוא גדול כמותו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 68,
      "he": "כביכול כאילו אמר למשה וכי אני לא יודע דבר שאתה יודע?? על זה השתכחו ממנו הלכות והתעוררו ספיקות רבות!! מסופר על הגאון הצדיק מהר''י בן לב שפעם לאחר שחייב אדם בדין מסויים פגש אותו ברחוב וסטר לרב לעיני כל האנשים, ואף אחד לא מחה בו מפני שהיה אלים ותקיף, המשיך הרב בדרכו וכשהגיע לחנות הבשם קרע בגדיו ואמר שומו שמיים על זאת שלא מיחו על כבודו של ת''ח, באותו ערב נכנס הבשם לחנותו לקחת דבר מה ונשמט הנר מידו ונתלקחה חנותו ומאותה שריפה נשרפו חמשת אלפים בתים ועוד כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות ונהרגו 314 יהודים (כמניין שדי) !!! הגמרא במסכת ברכות (דף נ''ח), מספרת על",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 69,
      "he": "רב ששת שהיה סגי נהור והלך לקבל פני המלך. ראהו צדוקי אחד לגלג עליו אמר לו בשלמא כלים שלמים הולכים לנהר לשאוב מים אבל כלים שבורים להיכן?? כלומר מאחר שאתה סומא וכאן המצווה לראות את המלך א''כ אין מקומך כאן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 70,
      "he": "אמר לו רב ששת עוד תראה שאני יודע יותר טוב ממך מתי יבוא המלך, חלף משמר ראשון של המלך אמר לו הצדוקי עכשיו המלך עובר, אמר לו רב ששת עדיין לא, גם משמר שני עבר בקול רעש והמולה אמר לו הצדוקי עכשיו המלך עובר אמר לו רב ששת עדיין לא הגיע, לאחר מכן היה קול דממה, אמר רב ששת ודאי עכשיו המלך עובר, וברך ברכת שחלק מכבודו לבשר ודם. התפלא אותו צדוקי איך ידע הרב? אמר לו מלכותא דארעה כעין מלכותה דרקיעה. והרי מקרא מפורש הוא ''ורוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה', לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 71,
      "he": "ואחר הרעש אש לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה''. אומרת הגמרא סופו של אותו צדוקי שנתן בו רב ששת עיניו ועשאו גל של עצמות. ולפי שיטה אחרת חבריו של אותו צדוקי נקרו עיניו. ושמעתי פירוש נאה מידי''ן הרב ראובן יעל שליט''א מהוא נתן עיניו בו ועשהו גל של עצמות? עפ''י הגמרא בברכות שאילו היו לאדם עיניים רוחניות ולא עיני בשר והיה רואה כמה רבבות מלאכי חבלה סובבים אותו מייד היה מת מרוב פחד. אותו תנא פקח את עיניו הרוחניות של אותו רשע ומכיוון שראה ונבהל מייד פרחה נשמתו ממנו ונעשה גל עצמות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 72,
      "he": "ודפח''ח!! הגמרא במסכת סנהדרין (דף ק''ו) מספרת שהיה יושב רבי יוחנן ודורש עתיד הקב''ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן 30 על 30 אמות (15 מטר!) ולהעמידן בשערי ירושלים שנאמר ''ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח'' (ישעיה נד. יב). לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: אין בעולם אבן טובה אפילו כביצה של אפרוח קטן ואתה אומר 30 על 30 אמה?? לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד בים וראה מלאכי השרת מנסרים אבנים טובות. אמר להם אלו למי?? אמרו לו עתיד הקב''ה לקובעם בביהמ''ק השלישי בעגלא ובזמן קריב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 73,
      "he": "אחרי שחזר מההפלגה בא לרבו רבי יוחנן ואמר לו רבי דרוש ולך ראוי לדרוש, כשם שאמרת כך ראיתי, אמר לו ריקא אם לא היית רואה לא האמנת?? נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות. הגמרא במסכת יומא (דף פז) מספרת על רב שהיה לו ריב עם קצב אחד, ערב יום הכיפורים אחד אמר רב אלך אני לפייס את הקצב, בדרך ראהו רב הונא ושאל את רב להיכן הולך? ענה לו רב שהוא הולך להתפייס עם אותו קצב, אמר רב הונא הלך רב להעניש למוות את הקצב, כשראה הקצב את רב החל לחרף ולגדף אותו באותה עת היה הקצב משבר בגרזן את עצמות הבהמה עף הגרזן מהכת שלו פגע בגרונו של הקצב והרגו במקום בעת מילוי תפקידו!! הגמרא",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 74,
      "he": "במסכת מועד קטן (דף כה) אומרת כשנפטרו רבא בר הונא ורב המנונה לקחום על גבי הגמלים למקום קבורה, כיוון שהגיעו למקום צר עמדו הגמלים וכל אחד נתן זכות קדימה לחבירו ראה אותם גוי אחד סוחר ישמעאלי אמר להם מהו הדבר?? אמרו לו אלו צדיקים שעושים כבוד אחד לשני גם במיתתם, אמר הסוחר הישמעאלי יעבור ארונו של רבא בר הונא ראשון, עבר הגמל של רבא בר הונא ונשרו שיניו ולחייו של אותו גוי בגלל שביזה את רב המנונא. הגמרא במסכת נדרים (דף נ עב) אומרת על אותה אישה שבאה לדון לפני רבי יהודה והתחייבה בדין.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 75,
      "he": "אמרה לו שמואל רבך גם דן כמוך אמר לה מכירה את רבי שמואל?? אמרה לו כן הוא גוץ וכרסו גדולה ושיניו בולטות, אמר לה וכי באת לצחוק על רבי?? עשה לה ''מי שברך'' הפוך והתפגרה. ובמסכת יבמות (דף קה ע''ב) מספרת הגמרא על רבי שנכנס למתיבתא בכדי ללמד את התלמידים, הזריזים תפסו מקומם במהירות, רבי ישמעאל ברבי יוסי השתרך אחריהם מאחר והיה בעל בשר, שאל אבדן מי הוא זה שפוסע על ראשי עם קדוש, אמר רבי ישמעאל אני ישמעאל בר יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 76,
      "he": "אמר לו וכי אתה ראוי ללמוד תורה מרבי?? אמר לו וכי משה היה ראוי ללמוד תורה מהקב''ה?? אמר לו אבדן וכי אתה משה?? אמר לו וכי רבך אלוקים הוא?? מאחר ופגע אבדן ברבי ישמעאל אומרת הגמרא באותה שעה נצטרע אבדן וטבעו שתי בניו ומיאנו שתי כלותיו!! חז''ל אומרים במסכת פסחים (דף מט ע''ב): אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור (חמור שנושך מרסק את העצם, ואינה מעלה ארוכה לעולם).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 77,
      "he": "ומבואר בתוספות (כתובות דף סב עב) שרבי עקיבא היה שומר מצוות ואף על פי כן היה שונא תלמידי חכמים, כי היה עם הארץ ולא למד תורה. ולאחר שלמד תורה אמר ''את ה' אלוקיך תירא'' לרבות תלמידי חכמים שיהיה מורא רבך כמורא שמיים. ומכאן לומדים כי שמדבר נגד תלמידי חכמים זה בגלל שהוא עם הארץ ולא למד תורה!! במסכת בבא מציעא (דף פד עב) מסופר על רבי אלעזר בנו של רשב''י שהיה מונח בעליית הגג לאחר פטירתו, ולא קברו אותו כשמונה עשר שנה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 78,
      "he": "ופעם ראתה אשתו תולעת שיוצאת מתוך אוזנו, בא אליה בחלום ואמר לה אל תחששי שאין התולעת סימן לרקבון בשרי אלא עונש שפעם שמעתי בזיון תלמיד חכם ומחיתי אבל לא מספיק. וכידוע שאור החיים הקדוש רבי חיים בן עטר זיע''א גזר על עצמו גלות שנה בגלל ששמע בזיון תלמיד חכם ושתק, וזכה בגלות זו לחבר ארבעים ושתיים פירושים על הפסוק ''אם בחוקותי תלכו''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 79,
      "he": "וכן מסופר על הבבא סאלי הקדוש זיע''א שהיה גר בעיר יבנה ושמע פעם אחת דברי זלזול על רבי ישראל בעל שם טוב זיע''א ועוד באותו יום עזב את העיר באומרו שאינו יכול לגור בעיר שמזלזלים שם בכבוד הצדיק, אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש. ועבר לגור בנתיבות!! חז''ל מספרים במסכת סוטה (דף מז) מה הטעם שנטרד גיחזי מן העולם והוא בכלל ארבעה הדיוטיות שאין להם חלק לעולם הבא? (סנהדרין דף צ), הסיבה לכך שהיה דוחה את התלמידים מלפני אלישע, בזה שכשהיה שיעור תורה היה יושב מחוץ לבית המדרש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 80,
      "he": "וממילא הבאים לשיעור היו חושבים אם גיחזי משמשו ויד ימינו של אלישע הנביא יושב בחוץ מסתמא שאין מקום בפנים, והיו חוזרים לעומת שבאו, ובכך מיעט תורה בעם ישראל. מכאן לומדים איך צריכים להתייחס בכובד ראש באימה וביראה בעת לימוד התורה ובפרט בשיעור הנמסר ע''י תלמיד חכם, וכל שכן שלא לעיין בספר או בעלון או לשוחח עם חברו שזה מחליש את השיעור ואת התלמיד חכם עצמו, ובפרט כשיש שיעור בין מנחה לערבית וכדו' וישנם עמי ארצות שמעדיפים לצאת החוצה לשוחח שיחת חולין ולהעלות עשן, ועליהם נאמר מעלה עשן כל שהוא רבי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 81,
      "he": "אוי להם מיום הדין ומיום התוכחה. הגמרא בבבא בתרא (דף ט) מסופר שרב אחדבוי שאל מרב ששת כמה הלכות מתוך בדיחות הדעת ורב ששת נכשל בתשובותיו וזה גרם לו חלישות הדעת גדולה. מיד נענש רב אחדבוי שנעשה אילם ושכח תלמודו. עד שבאה אימו אל רב ששת והתחננה שיסלח לו ולא רצה, ולבסוף נתפייס כשאמרה לו תסלח לו למען החלב שהנקתי אותך בקטנותך וסלח לו והבריא. ורואים מכאן שלהתקרב לאש יותר מידי מסוכן. וזה מה שקרה עם רב אחדבוי שלא נזהר כל כך בכבודו של רב ששת ולא התנהג עימו ביראת כבוד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 82,
      "he": "וכן מצינו בבבא מציעא (דף נט עב) כשנידו את רבי אלעזר בן הורקנוס בענין הויכוח שלו עם חכמי ישראל בתנורו של עכנאי והכל נעשה באישורו של נשיא ישראל רבן גמליאל. אחותו של רבץ גמליאל היתה נשואה לרבי אליעזר והשתדלה תמיד להסיח דעתו בעת נפילת אפיים שלא יאמרה. ועי''ז הצילה את אחיה רבן גמליאל. פעם אחת חשבה בטעות שהיום ראש חודש ואין וידוי ונפילת אפיים ולא השגיתה עליו, והוא אמר וידוי ונפילת אפיים וכשראתה את זה צעקה: קום, הרגת את אחי רבן גמליאל, וכך היה. הטעם לכך:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 83,
      "he": "בשמים מקפידים מאוד על אונאה למי שמצער את חברו, וכל שכן כשמצערים את גדולי ישראל, ואעפ''י שרבן גמליאל עשה הכל על פי דעת תורה צרופה, אבל עצם הדבר שרבי אלעזר הגדול נפגע ונעלב זה מסוכן. (הפגיעה בכבודו של רבי אלעזר היתה ששרפו כל טהרות שטיהר - בפניו. בצורה בוטה). הגמרא במסכת שבת (דף יא) אומרת תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם, ופירושו חז''ל חבר דהיינו אומה שאנשיה אכזריים ביותר. עדיף לשמשם ולא את תלמידי החכמים כי אם משמש את התלמיד חכם ומקניטו או פוגע בכבודו אפילו במעט, מייד נענש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 84,
      "he": "ואותם המשמשים אצל תלמידי החכמים ושומעים אותם ורואים הנהגותיהם וסדר אכילתם וכדו' צריכים לנהוג במשנה זהירות לא להתקרב יותר מדיי ולא להגיס דעתם אחרת נשקפת להם סכנה גדולה. הגמרא בערכין (דף יז עב) אומרת שפעם גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל ושלחו את רבי שמעון יוחאי זיע''א לבטל הגזירה. יחד איתו שלחו את רבי אלעזר בנו של רבי יוסי והסתכן, ונזכר רשב''י בהבטחתו והתפלל עליו והבריא!! חז''ל במסכת סנהדרין (דף צ) אומרים כל האומר הני רבנן בלשון זלזול (אלו ת''ח) נקרא אפיקורס, ואין לו חלק לעולם הבא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 85,
      "he": "והגמרא מספרת שם על רב פפא שפעם נכשל בלשונו ואמר הני רבנן ועשה תענית, וביאר הרש''ש (במסכת בבא מציעא דף עג עב) שכלל לא התכוון לגנות ח''ו אלא לומר הלכה בדיני ריבית, ואעפ''כ כיוון שיצאה הביטוי הזה מפי השליט בלשון שנראית כמו זלזול, ישב בתעניות עד שהושחרו שיניו. כתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג אות סב) אותם שאינן נזהרים בלשונם בכבוד תלמידי חכמים בין בפניהם ובין שלא בפניהם נעשים אפיקורסים שאין להם חלק לעולם הבא. רח''ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 86,
      "he": "ובאות קנ''ה כתב מי שאין לו מורא הידור בתלמידי חכמים אעפ''י שאינו מבזה אותם, כגון שהוא מבזה חבירו בפני תלמיד חכם, הרי שאינו נותן כבוד לתורת החכם ולא מתרגש ממנו אין לו חלק לעולם הבא רח''ל. בספר הנפלא טובך יביעו (חלק א דף תיז) מובא מעשה נורא באברך אחד בנו של גביר עשיר וגם חתנו של עשיר גדול שהקדיש כל עיתו וזמנו לתורה יומם ולילה בהתמדה עצומה ספון בביתו ועוסק בתורה, יום אחד ביקר בעיר הקיסר וכל העיר רחשה לקבל את פניו ולברך את הברכה הראויה, האברך ההוא לא רצה לבטל את תורתו וללכת החוצה ורק כאשר ירכב הקיסר ברחוב העיר יציץ מחרכי חלון חדרו החוצה לברך ''אשר",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 87,
      "he": "חלק מכבודו לבשר ודם''. והנה באותו רגע ממש שעברה התהלוכה של השר תחת ביתו של אותו אברך נפלה פתאום אבן אחת מכיוון ביתו של האברך על סוסו של הקיסר. הדבר עורר סערה עצומה, הכל חפצו לדעת מי העז לפגוע בחיי הקיסר? מי ההין לעשות זאת? השוטרים עטו על הבית ולא מצאו בו אלא אדם אחד. את האברך שישב ולמד כל היום!! כמובן שהאברך טען שידו לא היתה במעל אבל הקיסר בהיותו בטוח שהוא הוא החוטא לא התחשב בטענותיו וגזר עליו עונש מוות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 88,
      "he": "כל יהודי העיר לא נתנו שינה לעיניהם כי הכירוהו מקרוב וידעו בו שהוא צדיק תמים ומה לו ולפשעים כאלה. שיגרו מכתבים לכל שרי המלוכה ביקשו והתחננו על נפשו של האברך עד שהחליט המלך לשאול את פי הרב המרא דאתרא, ואם ילמד עליו זכות ישאירוהו בחיים. להפתעת הכל שתק הרב המרא דאתרא ולא אמר מילה לזכותו. ויהי לפלא אדיר, וכל הרואה ישתומם ויחרד. האברך הוצא להורג.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 89,
      "he": "והנה לאחר ביצוע גזר הדין ביקש המרא דאתרא להביא את ההרוג לבית הכנסת וכאשר עמדו נושאי המיטה ליד בית הכנסת ניגש הרב אל המת ואמר בקול גדול מצווה אני עליך בגזירת התורה קום ועמוד ויוודע לעם סיבת מיתתך למען לא ירונו העם והשכות מעלי את תלונות בני ישראל. לתדהמת כולם ישב המת במיטתו ואמר:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 90,
      "he": "אנוכי נשמת פלוני שזרק את האבן הראשונה על ירמיה הנביא ולכן שולחתי לעולם השפל הזה כבר עשר פעמים כדי לתקן את אשר עוותתי וכגלגול הזה תיקנתי הכל ונשארה נשמתי זכה ונקייה, לכן חשב הרב מחשבות לבל ידח ממנו נדח וצפה ברוח הקודש ולא לימד עליי זכות למען הביאני אל מקומי בשלום. כל זאת דיבר הנפטר ומאז חדלו מלהתרעם על הרב וידעו שרוח הקדש מפעמת בו. מוסר ההשכל מהמעשה הנורא:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 91,
      "he": "עד כמה חמור עונשם של הפונעים בתלמידי חכמים ובוודאי שאין הבדל בין זורק אבן לבין יורה חיצים מפיו ומדבר סרה בתלמידי חכמים, אשרי האיש שיזכור זאת ובן אדם ויבינה. הגמרא במסכת ברכות (דף יח עב) מספרת ששמואל עלה לרקיע כדי לחפש את אביו, בנתיים ראה שחברו לוי לא הוכנס למתיבתא דרקיעה, לא הבין שמואל איך יתכן שגדול האמוראים לוי אינו יכול להכנס למקומו הראוי לו, ושאל אותו לפשר הדבר. ענה לו לוי כמניין השנים שלא נכנסתי לשיעוריו של רבי אפס, והחלשתי בכך את דעתו איני נכנס למתיבתה דרקיעה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 92,
      "he": "ומה הסיבה האמיתית שבגללה לא נכנס לוי לשיעוריו של רבי אפס?? תשובה לכך נמצאת במסכת כתובות (דף קג): לפי צוואתו של רבי יהודה הנשיא היה רבי חנינא מיועד להיות ראש ישיבה, כיון שהוא נמלך בכלדאים (חוזים בכוכבים) ואלו אמרו לו שהוא ימלוך שנתיים וחצי ולאחר מכן יפטר לבית עולמו רבי חנינא ויתר לרבי אפס על התפקיד הנכסף וכל העשרים שנה שהיה רבי אפס ראש הישיבה לא נכנס רבי חנינא לשיעורו מפני שלא היה כפוף לרבי אפס. לוי העדיף ללמוד בחו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 93,
      "he": "ץ עם רבי חנינא ובכך גם הרוויח ''שיעור פרטי'' וכמובן שמטרתו היתה לשם שמיים טהורה, אף על פי כן בגלל הצער שגרם לרבי אפס שלא להשתתף בשיעוריו נענש בעונש חמור ונשאר מחוץ למתיבתא דרקיעא!! הגמרא בתענית (דף ט) מספרת שלאחר פטירתו של רבא הלכו שלשה מתלמידיו ללמוד אצל רב פפא, בשעת הלימוד הבחין רב פפא שהתלמידים רומזים זה לזה ע''י החלפת מבטים וכדו'.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 94,
      "he": "דבר זה גרם צער לרב פפא באתו לילה הראו לשלשתם בחלום את הפסוק ''ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד'' (זכריה יא) הבינו השלשה שהם סיכנו את נפשם בצערם את רב פפא, ולמחרת בבקר עזבו את המקום. אפילו שלא עשו מעשה ממש וכל כוונתם ודאי לשם שמיים, מפני שלא רצו לשכוח את תורת רבם, ובכל זאת גרמו צער לת''ח.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 95,
      "he": "מה יאמרו הצוחקים או העושים הבעות של לעג השאננים על סברות הנאמרות בשיעור אשר אינם מתיישבות עם דעתם?? ויותר מכך אפילו שאלות בהבנת הלימוד בכוונה לריבויי תורה אם גורמות צער לרב יש להם מחיר יקר מאד, (עיין פסחים דף קי מעשה ברבא בר לואי) ק''ו בן בנו של ק''ו למי שמפריע בשיעור או מצער את הרב שלא לש''ש למה יכול לגרום??? הרי לפניך אחי היקר מעט מעט שבמעט שביבים מחומרת עונשו של הפוגע בכבוד התורה ובכבוד תלמידי חכמים שהם בבת עינו של הקדוש ברוך הוא. ואפילו שהם עצמם מעבירים על כבודם, בכל זאת התורה היא התובעת עלבונם!",
      "en": ""
    }
  ]
}