Binyamin - פרק ב - משנה יא
פרק ב - משנה יא
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/31

Segment 1
HE:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם: הגמרא בנדרים (דף סד) אומרת ארבעה חשובים כמת מצורע, סומא עני, ומי שאין לו בנים. כל אלה כיוון שהם מבודדים ואין להם קשר עם החברה נחשבים ח''ו כמתים בחייהם, התנא רבי יהושע מוסיף שיש עוד מידות שגורמים להוציא את האדם מכלל החברה וחייהם אינם חיים: א. עין הרע פירש רבינו עובדיה מברטנורא זצ''ל שעינו רעה באחרים ואינו יכול לראות בשמחתם, ואינו יכול לראות שאחרים נהנים וקונים ומתפתחים.

Segment 2
HE:
ואפילו שהוא לא חסר לו מאלה כלום. בכל זאת ליבו נחמץ בראותו שגם אחרים קונים ועושים. והוא הדין בלימוד התורה שיש לו צער ועגמת נפש שאחרים עולים ומתעלים בלימוד, בהבנה, בהתמדה. וכעין מה שאמר התנא בפרק החמישי ארבע מידות בנותני צדקה שהוא עצמו נותן ואינו רוצה שגם אחרים יתנו ויזכו למצווה רבה, ומתוך צער שיש לו מהצלחתם של אחרים מת משברון לב!! פירוש שני עין הרע כפשוטו שנותן עינו באחרים בממונם בילדיהם וגם זה נובע מקינאה באחרים. הגמרא אומרת שתשעים ותשע אחוז מתים מעין הרע ואחוז אחד משאר מרעין בישין.

Segment 3
HE:
אדם בעל עין הרע מתלמידיו של בלעם הרשע הוא, שכוחו בעיניו להרע יותר מכח פיו או ידיו. ידוע שיש עוף הנקרא בת יענה שכח ראייתה רב והיא אינה דוגרת על בציה אלא מעמידה אותם במרחק מה ומביטה בהם ובכח ראייתה נבקעים הביצים ויוצאים ולדיה. כן הוא בבעל עין הרע שיש בכח ראייתו לבקוע הר גדול!! ב. יצר הרע בעל יצר הרע אנשים מואסים בו ודוחים אותו מחברתם מפני שהוא בעל תאוות ובעל תשוקה לדברים רעים. רבינו בחיי אומר על יצר הרע אתה ישן והוא ער לך שכמה שתהיה ערני ודרוך ומוכן עדיין אתה נחשב ישן לעומת היצר שלפתח חטאת רוב. ץ.

Segment 4
HE:
מרגע שפותח האדם את עיניו בבקר ועד שהוא עוצם אותם סופית אחרי 120 שנה יצרו משכים לפתחו ורוצה לטרדו מהעולם הזה ומהעולם הבא. וידוע המעשה שכתוב בספר חובת הלבבות שבאו חיילות המלך מהמלחמה עטורי נצחון. ראה אותם חסיד אחד אמר להם עדיין המלחמה העיקרית לפניכם. אמרו לו איזה מלחמה הרי ניצחנו בכל הקרבות? אמר להם המלחמה העיקרית היא מלחמת הייצר וחיילותיו!! אדם שלא מרגיש שהוא במצב של מלחמה, חשש כבד יש שכבר נפל בקרב.

Segment 5
HE:
הגמרא (ברכות דף סא) אומרת שיצה''ר דומה לזבוב ויושב בין שתי מפתחי הלב וככל שאדם מגרש אותו חוזר ומציק ממקום אחר, לא מתייאש ולא מתרגש. אנו אומרים בתפילת הימים הנוראים רבש''ע גלוי וידוע לפניך רצונינו לעשות רצונך אלא ששאור שבעיסה מעכב. וכן אומרת הגמרא בקידושין (דף ל ע''ב) יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר ''רק רע כל היום''. אמר דהע''ה (תהילים לז.

Segment 6
HE:
לב) ''צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבינו בידו ולא ירשיענו בהשפטו'' צופה רשע זהו היצר הרע שמבקש להוציא את האדם מן העולם ואילולא הקב''ה עוזרו אינו יכול לו מפני שהוא מאש ואנחנו מבשר ודם. אומרת הגמרא: אמר הקב''ה לישראל נתתי לכם יצה''ר נתתי לכם תורה תבלין, שרק התורה הקדושה יש בה כח ואמצעי לכוף את היצר, וכיוון שהתורה היא התבלין והתרופה היחידה כנגד היצר יש ליטול אותה במינון הנכון והמדוייק שאל''כ לא תועיל התרופה ואף יכולה להזיק.

Segment 7
HE:
וכמו שחושך לא מגרשים במקל אלא באור כך את החושך שמשליט היצה''ר אין מגרשים אלא באור התורה הקדושה, ומעט מהאור מגרש הרבה מן החושך. הגמרא בברכות (דף ה עב) אומרת לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע שנאמר ''רגזו ואל תחטאו'' (תהילים ד) נצחו מוטב, ואם לא יעסוק בתורה שנאמר ''אמרו בלבבכם ועל משכבכם'' אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר ''ודומו סלה''. עכ''ל הגמרא. רש''י פירש במקום: ירגיז שיעשה מלחמה עם יצה''ר.

Segment 8
HE:
וצריך לדעת היטב שאדם נמצא תמיד במלחמת קיום עם יצרו והמלחמה היא פנים ואחור בכל החזיתות ובכל רגע בחייו. אדם שלא חש תחושה כזו ודרוך לקראתה ודאי שהפסיד במערכה, מפני שאין בשר המת מרגיש באיזמל. אבל אם מנסה להרגיש ולהלחם בתכסיסי היצר מובטח לו שיזכה לסייעתא דשמיא מהקדוש ברוך הוא, שאילולי הקב''ה עוזרו אינו יכול לו.

Segment 9
HE:
כפי שאומרת התורה ''כי תצא למלחמה על אוייבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו'' (דברים כא י) ופירשו חז''ל שבמלחמת היצר וחיילותיו הכתוב מדבר, שאם רק תצא למלחמה נגד היצר הרע הקב''ה יתנהו בידך ואף תשבה בחזרה את השבי שהוא נטל ממך: תורה מצוות ומעשים טובים. ופירש בעל ההפלאה פירוש נאה והובא בענף יוסף שבעין יעקב על הגמרא הנ''ל (ברכות דף ה ע''ב), יעסוק בתורה בודאי הוא תקנה גדולה שהוא משבר כח היצה''ר בכל דבר, כפי שנאמר אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ.

Segment 10
HE:
אמנם בעסק התורה יכול ללמוד שלא לש''ש או כדי לעשות תורתו קרדום לחפור בו, לכן אמר יקרא קריאת שמע שהיא מסירת נפשו לה' בכל נפשו ובכל מאודו, וקריאתו בכוונה מבטלת כל תאוותו ומחזק בטחונו בה'. אבל אם גם בזאת יסיתהו היצה''ר ויכניס בליבו גאווה על שעולה בקודש ושהוא כבר קדוש, התקנה לזה לזכור יום המיתה כדי לשבר חולי . הגאווה שהיא תועבת ה' ודוחקת רגלי השכינה. עכ''ד. אומרים בעלי המוסר על הגמרא בסוכה (דף נב) לעתיד לבוא מביא הקב''ה ליצר הרע ושוחטו:

Segment 11
HE:
לצדיקים נדמה להם כהר, ולרשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכים והללו בוכים וכו' ושאלו בשלמא רשעים בוכים מובן, מפני שכל חייהם עבד עליהם היצר ופיתה אותם לעבור על רצון קונם. ובאמת כל כוחו של היצר הוא כחוט השערה וקורי עכביש ואילו הם לא שיערו לנפשם את כוחו האמיתי.

Segment 12
HE:
ולעת''ל יתמהו ויבכו איך לא יכולנו לכבוש חוט שערה שכזה?? אולם הצדיקים מה מקום לבכייתם מאחר והתגברו על אותו הר גבוה?? ותירצו חז''ל שהצדיקים יודעים שאין זה מכוחם בלבד אלא את כל ''העבודה'' עשה הקב''ה, שאילולא עזר להם אין הם יכולים להתגבר, ונמצא שלא מגיע להם שכר, לכן הם בוכים, ואילו הקב''ה ינחמם וישיב להם אף בעיני יפלא על דבר נצחונם שהרי הם ניצחו בכוחם הם. בפרשת בלק מוצאים אנו שלשה פסוקים המורים על שיטתו של יצה''ר להשתלט על האדם:

Segment 13
HE:
''ותרא האתון את מלאך ה''' וכו' ''ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה'': ''ויוסף מלאך ה' עבור ויעמוד במקום צר אשר אין מקום לנטות ימין ושמאל'': (במדבר כב כג כו) ופירושו:

Segment 14
HE:
בתחילה מטה מעט היצר את האדם מן הדרך הישרה העולה בית אל המרחב עדיין מאפשר לעצור ולעלות חזרה למסילה, אולם אם אדם לא שת ליבו לזאת, מוליכו היצר במשעול צר יותר אשר אפשרות התימרון בו לא גדולה, ממצב כזה כבר קשה יותר לחזור אם כי דלתי תשובה עדיין אינן נעולות, ואם גם בזאת לא הקיץ האדם משנתו, מוליכו היצר למקום צר אשר אין אפשרות לנטות כלל. וכן מצינו במשל כבשת הרש שאמר נתן הנביא לדוד המלך, ''ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ובקרו לעשות לאורח הבא לו ויקח את כבשת הרש ויעשה לאיש הבא עליו''.

Segment 15
HE:
(שמואל ב יב) בשלשה שמות נקרא האורח בפסוק זה: הלך, אורח, איש, ורש''י פירש (שם) דימה את היצר הרע תחילה להלך שעובר לדרכו. ואחר כך לאורח שנעשה כאכסנאי ואחר כך לאיש שהוא בעל הבית ואילו בעל הבית האמיתי הופך להיות עבד נרצע של בעל הבית החדש. הגמרא בסוכה דף נב אומרת: שבעה שמות יש לו ליצר הרע: הקב''ה קראו רע שנאמר ''כי יצר האדם רע מנעוריו'' (בראשית ח). משה קראו ערל שנאמר ''ומלתם את ערלת לבבכם'' (דברים י). דוד קראו טמא שנאמר ''לב טהור ברא לי אלוקים'' (תהילים נא). שלמה קראו שונא שנאמר (משלי כה.

Segment 16
HE:
כב) ''אם רעב שונאיך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חוטא על ראשו וה' ישלם לך'' אל תקרא ישלם לך אלא ישלימהו לך. ופירש רש''י במקום אם רעב שונאיך יצרך הרע ותאב לעבירה, האכילהו לחם הטריחוהו במלחמתה של תורה שעליה נאמר ''לכו לחמו בלחמי''. והשקוהו מים תורה דכתיב בה ''הוי כל צמא לכו למים''.

Segment 17
HE:
ישעיה קראו מכשול שנאמר ''סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי'' (ישעיה נז), יחזקאל קראו אבן שנאמר ''והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר'' (יחזקאל לו) יואל קראו צפוני שנאמר ''ואת הצפוני ארחיק מעליכם'' זהו יצר הרע שצפון ועומד בליבו של האדם. נאמר בזכריה (פרק ג.

Segment 18
HE:
א) ''ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו'' אומר על כך החפץ חיים זיע''א ידוע ומפורסם שמקומו של השטן הוא לשמאלו של האדם, א''כ כיצד התייצב לימינו של יהושע הכהן הגדול?? אלא שזה אחד מתכסיסי היצר עם האדם לנסות בדרכים שונות ומגוונות להכשיל את האדם. ואחת הדרכים היא לנטוש את מקומו הקבוע בשמאל ולנסות לכבוש גם מצד ימין. פשר הדברים: נח ליצר הרע לתת ליהודי לקיים מצוות ומעשים טובים כשהמגמה היא למשוך אותו תוך כדי המצווה או לאחריה לעשיית עבירה.

Segment 19
HE:
על כן מתפללים אנו ''שבור והסר השטן מלפנינו ומאחרינו'' לפני עשיית המצווה ולאחריה. לעיתים מזרז היצר את האדם ללכת לבית הכנסת אך אין בכוונתו לזכות את האדם בתפילה בציבור אלא אדרבא, יודע הוא שכשיפגש עם בני אדם בבית הכנסת ידברו וישוחחו בעת התפילה, בקדיש, ובקדושה, ובשעת קריאת התורה, באופן כזה הוא מצליח להשיג את מבוקשו.

Segment 20
HE:
הגאון מוילנא זצוק''ל כותב בספרו ''אבן שלמה'' שלפעמים מזרז היצר את הפושע להיטיב עם הבריות כדי שהבריות ימשכו אחריו וילמדו ממעשיו, ולעיתים הוא משתדל להחליש את עושה המצווה כדי שיעשו אותה ברפיון ידיים ולא לשמה כדי שהפרקליט אשר יברא מהמצווה יהיה חסר ופגום. עכ''ד. אכן היצר כמו מצביא גדול שמתכנן לכבוש יעד מסויים ומוכן לשם הסחת דעת האוייב להקריב חלק מחייליו כדי להוליך את האוייב שולל ואז תוקף הוא מהצד השני כמין פעולת איגוף.

Segment 21
HE:
ומספרים על חכם אחד שהיה יושב ולומד תורה כשרגליו במיים קרים והיה עוסק בתורה מתוך סיגופים ותעניות וכשבאו ואמרו זאת לרב שהטיב לראות למרחוק אמר להם במשפט אחד: יצר הרע מגדל פה גנרל!!! ואכן לאחר עשרות שנים התברר כך כשכל חכמי ישראל הקיאו מתוכם את אותו עילוי מופלא. בגמרא מסכת סוטה (דף מב) מוצאים אנו עוד שיטות פעולה שבהם נוהג היצר להפיל מורא ואימה על בני אדם: לפני צאת העם למלחמה אוסף הכהן המשיח את הלוחמים ואומר להם: ''אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם'' (דברים כ.

Segment 22
HE:
ג) אומרת הגמרא אל ירך לבבכם מפני צהלות הסוסים וצחצוח החרבות. אל תיראו - מפני הגפת התריסין ושפעת הקגלסים. ואל תחפזו - מקול הקרנות, ואל תערצו מפני קול הצווחות. כל זאת היה עושה האוייב במלחמה להפיל מורך בלב הלוחמים היהודים, וכך עושה היצר הרע ששולח את חיילותיו להפחיד ולזרוע אימה ומורא על החרדים לדבר ה', וצריך לדעת שקול ההמון הזה אינו אלא חיילותיו של היצר. ואילו אנו שלוחיו של מי שאמר והיה העולם ''כי ה' אלוקיכם ההולך עימכם'' (שם).

Segment 23
HE:
ואכן התבלין היחיד והמיוחד שסולל את הדרך לנצחון במלחמה התמידית שבין היצר וחיילותיו לאיש היהודי היא התורה הקדושה בלבד. היצר ירא מהתורה הקדושה ומאש התמיד היוקדת ממנה. ושנאת הבריות: אומר ספר ''נחל קדומים'' בפרשת קדושים וז''ל: המלבין פני חבירו תכונתו רעה, ומי שתכונותיו רעות אין תקווה לאחריתו, אין לו נחלה בקרב אחים בעולם האמת, כי רוע התכונה בנפש הוא חולי רע, ומלפפתו עד יום המיתה. ומזה תבין מה נשתנה עונש הלבנת פנים שמקפח חלקו לעולם הבא מיתר עבירות הקשות ממנו שאין עונשם חמור כל כך.

Segment 24
HE:
ובספר מעם לועז (על פרקי אבות קלד) כתב: וכשם שאהבת הבריות היא יסוד כל התורה כולה כמו שאמר הלל הזקן לגר מה ששנאוי עליך לחבירך לא תעביד, הפגיעה בכבוד הבריות שקולה כנגד כל העבירות שבתורה. כל שכן שפגע בו ברבים ושפך את דמו הריהו כאילו עבר על כל התורה כולה ולכן אין לו חלק לעולם הבא.

Segment 25
HE:
מה הגדר של שינאת הבריות?? אעפ''י שהרע לו חבירו או פגע בכבודו או בממונו אסור לשנאותו (למעט את הרשעים המכעיסים את ה' והמסיתים שמצווה לשנאותם) מפני שלא כל אדם (גם אנו) מושלם במידותיו, וטעות לעולם חוזרת, טבע הוא באדם שדורש מחבירו שיהיה מושלם בכל מעשיו ודבריו, ואילו הוא עצמו מצדיק את מעשיו ודן את עצמו לכף זכות תמיד, אבל מחבירו הוא מבקש להיות מוסרי ובעל מידות טובות, ואם גם החבר נכשל באמירה לא טובה או במידה רעה האם זו סיבה לשנוא אותו?? אדם שנפגע מחבירו וייתכן שהפגיעה היתה קשה וכואבת, ההפסד היה גדול, מתוך קפידה וכעס מגיעים לידי שנאה ופירוד לבבות ופעמים

Segment 26
HE:
אף מקללים ומאחלים את הגרוע ביותר, ואם חלילה מעשה שטן תתפס הקללה ואותו חבר יפגע האם הצער שווה בנזק המלך?? היש אכזריות גדולה מזו?? הרי בית דין שהיה חורץ גזר דינו של אדם להורג פעם בשבעים שנה נקרא בית דין קטלני, למרות שאותו אדם מחוייב מיתה בוודאות, ובית דין משתדל בכל כחו להפך בזכותו כדי שלא להוציאו להורג, ואיך אותו אדם שמרגיש פגוע יכול לחרוץ גזר דין מוות על מעשה עוולה שברוב הפעמים נעשה בתום לב?? הקב''ה לא פוסל אדם בשביל עוון כי הוא רואה גם את הטוב שיש באותו אדם, ואיך אדם מרשה לעצמו לחרוץ דין חברו?? השנאה והקנאה הן אש אוכלת, רואים אנו ושומעים על

Segment 27
HE:
אנשים הלוקים במידת השינאה או בהקפדה עד כדי כך שהם מתגלגלים במיטותיהם לילות שלמים ללא שינה כשליבם בוער על עלבונם, אינם מסוגלים לאכול, אין להם מצב רוח שמחה ונחת מכל אשר להם, מפני שפגעו בהם, דיברו עליהם, עשקו אותם, ובפרט אם משתפים אחרים בסבלם כמה לשון הרע ומחלוקת ושנאת חינם יוצא מכך, רח''ל. ופעמים שהשנאה מתפתחת עקב ויכוח מסויים וכל אדם אוהב להתעקש ולאחוז בדעתו ולא לרדת לסוף דעתו של חבירו ובפרט הדברים אמורים בזמן בחירות שהוא עת צרה ליעקב ממש.

Segment 28
HE:
כמה לשון הרע ומחלוקת שינאה וטינה נגרמות בזמן של בחירות, מספיק שהשכן או החבר תולה על חלונו שלט למען מפלגה פלונית או אלמונית שאינה לפי דעתו של השכן השני כדי שתתחלף לה האהבה לשינאה שהיא שינאת חינם. כמובן שכשם שפרצופיהן של בני האדם שונים כך דעתם שונה וצריך כל אחד לכבד את דעתו של השני גם אם הוא לא תמים דעים עמו. ופעמים שהשנאה באה איך לא מקנאה. פועל יוצא של הקינאה היא שינאת הלב. קינאה על שהחבר עולה ומתעלה בחיי היום יום, קונה, מתרחב, משפץ, מחליף, ובפרט אם הוא עצמו ניסה את מזלו בכך ולא הצליח.

Segment 29
HE:
ובפרט אם שומע שלאחר תקופה מסויימת חברו כשל או הפסיד או סגר את העסק הרי בליבו פנימה שמחה ממלאת את ליבו, שמחה לאיד. וכל זה כמובן נובע מרוע לב וצרות עין וחסרון באמונה בבורא עולם הזן ומפרנס את הכל. ופעמים שהשנאה נובעת מתוך שוני בין הטבע של חבירו או בגלל עדה שונה, או בגלל ששניהם עוסקים באותו משלח יד ובמקצוע דומה וידוע מה שהגמרא אומרת שכל אומן שונא את בני אומנותו. החפץ חיים פסק להלכה: אדם שלא דיבר עם חברו שלשה ימים מתוך שינאה שהיתה ביניהם עובר על ''לא תשנא את אחיך בלבבך'' (ויקרא יט. יז).

Segment 30
HE:
פעמים רבות נוהג אדם לאחר שהיה לו ריב עם חברו לחדול מלדבר עימו. וחושב שבכך השתיק את אש המחלוקת, וזה אינו כן. הפסקת הדיבור גורמת להגדלת השינאה בלב לאין שיעור, בבחינת ''ולא יכלו דברו לשלום'' (בראשית לז. ד).

Segment 31
HE:
ואדרבא שנאה פנימית חמורה יותר משנאה חיצונית כפי ששנאו השבטים את יוסף, והפתרון הטוב ביותר אם יש אדם ששונא את חבירו מחמת (מחק את המיותר) קנאה, סכסוך פגיעה בכבודו, בני אותה אומנות, מופלא לרעה מחבירו וכו', או אם סתם מרגיש שהשנאה בתוכו כלפי פלוני עולה וגואה ילך לאותו אדם וידבר איתו יראה לו פנים שוחקות אף שליבו בל עימו, שיחה מלב אל לב פותרת הרבה דברים שהיו חבויים עמוק בלב, יתכן ואותו אדם כלל לא יודע שחברו שונאו או מקפיד עליו. יכול אדם להיכשל בשנאה גדולה על מעשה קטן, לדוגמא:

Segment 32
HE:
מקומו הקבוע בבית הכנסת נתפס ע''י אורח שאינו מוכר וגורם לאדם חוסר מנוחה או בעל חנות מכולת שטעה בחשבון (ברוב הפעמים משתדל הוא לטעות לטובתו) ובכך מתחילים לחשוד בו שאולי עוד כמה פעמים בעבר טעה לטובתו וכבר מחליטים ''שאצלי הוא גמר'', וכו' וכו' וסופו מי ישורינו. מסופר על מרן ראש הישיבה הרב שך זצוק''ל שהגיע לבית הכנסת הגדול בבני ברק וישב שם במקום מסויים כשהגיע בעל המקום כעס על הרב והחל צועק עליו:

Segment 33
HE:
הרב ביקש מחילה מאותו אדם שלא ידע שגאון עולם עומד לעומתו ולא נחה דעתו עד שהרב נשק אותו והפציר בו שימחל לו, שאם היה יודע לא היה יושב במקומו!! הפסוק אומר (משלי כז. יט) ''כמים הפנים לפנים כן לב האדם'', כשם שאדם שונא חבירו לא רוצה בטובתו מתנכל אליו לרעתו, כך הוא משדר שינאה לאותו אדם, כיוון שאותו אחד קלט את גלי השינאה הוא משדר אותם בחזרה. ויש גורם נוסף לשנאת הבריות: אדם שגורם להביא על עצמו שנאת הבריות בהתנהגותו או במעשיו, עושה דברים שישניאו אותו על הבריות.

Segment 34
HE:
הרמב''ם פירש שמדובר באדם שמואס בחברת בני אדם ואוהב לישב יחידי, ''בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'', (ויקרא יג. מד) גורם בזה שירננו אחריי הבריות ויתרחקו ממנו. רבינו עובדיה מברטנורה מפרש שנאת הבריות זוהי שינאת חינם, וידועים תוצאות אותה שינאה שהחריבה היכלנו ושרפה את ביתנו והגלתה אותנו לבין האומות. בית המקדש הראשון עמד בבניינו 410 שנים ונחרב בעוונותינו הרבים בגלל עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, קיצה של אותה גלות היה ידוע ומפורסם. עם ישראל ידעו שהם יוצאים לגלות בבל 70 שנה ואח''כ יחזרו לארצם.

Segment 35
HE:
אבל בית המקדש השני שעמד 420 שנה חרב בעוון שנאת חינם, וכבר 1936 שנה אנו בגלות המר והנמהר, ולא נודע הקץ, ללמדך שחמורה שינאת חינם יותר מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים!