Binyamin - פרק ב - משנה יד

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוד תוֹרָה, (וְדַע) מַה שֶּׁתָשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךָ שְׂכַר פְּעְִלָּתָךְ: כמובן שנושא השקידה בתורה יכול לשמש חומר להרבה ספרים עבי כרס שיספרו על התמדתם של מרנן ורבנן די בכל דר ודר, וכל זה ממה שידוע, אבל הנסתר רב על הנגלה, לכן נביא בעזרת החונן לאדם דעת שביבים מהנהגת גדולי הדור, בבחינת מתי יגיעו מעשינו למעשה רבותינו גדולי ומאורי הדור:

הרמב''ם זיע''א פסק בהלכות תלמוד תורה (הלכה ח) בזה הלשון: כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו. אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים. ואפילו בעל אישה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר: ''והגית בו יומם ולילה''. ובהלכה י' אומר הרב זצוק''ל: עד אימתי חייב ללמוד תורה? עד יום מותו שנאמר ''ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך''. עכ''ל. ראה ראיתי בספר ''מזקנים אתבונן'' שלוש עובדות מאלפות בענין השקידה:

פעם אחת נכנס הרב מפוניבז' זצוק''ל למרן החזון איש זיע''א ושאל אותו האם לעשות ביטוח לישיבה מפני שריפות או הפצצות. ענה לו החזון איש שאין צורך לעשות שום ביטוח שהרי הישיבה מבוטחת כל זמן שרבי אלעזר נמצא בה. ואכן לא קרה דבר בישיבה כל זמן שרבי אלעזר היה קיים. שבוע לאחר פטירתו פרצה שריפה בישיבה. מי היה אותו רבי אלעזר? הוא היה תלמיד חכם מופלג וצדיק נשגב, משרידי חכמי קלם. שקבע מקומו בישיבת פוניבז' ובה גם היו מגוריו. מידי שבת בשבתו היה לומד מסכתות שבת ועירובין בעל פה.

אך ידע להצניע את גדלותו, לעת זקנתו התחילו לגלות קצת מגדלותו. מעולם לא שכב לישון על מיטתו אלא היה יושב על מיטתו ולומד. ומפעם לפעם היה משעין ראשו על מקלו ומתנמנם, ומשניעור היה חוזר מיד ללימודו. כשגברה עליו חולשתו בימי הזקנה באו בחורים לסייע לו במקצת ולא עלה על דעתם שהוא אינו ישן בשכיבה על מיטתו. וכשרצו לקפל את רגליו כדי שישכב גער בהם ואמר אין לי זמן לישון במיטה. כשנכנסים למיטה ישנים הרבה. ואני אין לי זמן לכך. אבל אם נשענים על המקל ישנים כמה שצריכים באמת!!!: (הלואי שהלימוד שלנו היה כמו השינה שלו:

) עוד ספרו עליו שפעם בערב יום הכיפורים פגש את החזון איש זיע''א ובקש ממנו לברך אותו שיזכה לחזור בתשובה שלימה. אמר לו החזון איש שאין לו על מה לחזור: * הרב מטשעבין זצוק''ל נהג לבחון בשבת ילדים משכונת ''שערי חסד'' על מה שלמדו במשך השבוע. באחת השבתות התדפק אחד הילדים על דלתו של הרב. מאחר והדלת לא נפתחה הקיש על הדלת עוד כמה פעמים עד שהאדמו''ר זצוק''ל פתח לו. כאשר שאל את הילד לרצונו ענה הילד שהוא מבקש השהרב יבחן אותו במסכת בבא מציעא, העיר לו הרב בנחת:

בני, אם מקישים בדלת פעם ופעמיים ולא פותחים - צריך לחשוב שאולי שכב בעל הבית לנוח. הקשה הילד בתמימות מה? הרב ישן בשבת?? אמר הרב זצוק''ל שמאז לא ישן עוד בימי השבת!!! * הצדיק רבי יוסף שלמה הורביץ זצ''ל היה דמות מיוחדת במינה, לאחר השואה הגיע לישיבת פוניבז' גלמוד וערירי וחי כל ימיו בישיבה הקדושה והיה לומד תמיד בעמידה. גם בשעות הקטנות של הלילה, והנה לילה אחד הבחינו הבחורים כי רבי יוסף שלמה לא עלה לישיבה ללמוד.

והבינו מייד שיש סיבה רצינית לכך, הלכו והביאו רופא לבדוק אותו ואמנם אבחנת הרופא היתה שמצבו קשה ונותרו לו שעות ספורות לחייו. הלכו הבחורים וספרו זאת למשגיח רבי יחזקאל לווינשטין זצוק''ל. המשגיח קם מייד והלך לחדרו של רבי יוסף שלמה. והנה מצאו שהוא יושב ועוסק בתורה בשעותיו האחרונות, נכנס איתו לשיחה ותוך כדי דיבור אמר לו הרי כלל הוא בידנו שאין אדם שיודע את עיתו, אם כן עדיף שיעלה על מיטתו: הבין רבי יוסף שלמה את כוונתו של המשגיח וענה לו: אל ידאג, יש לי עוד כמה שעות כדי ללמוד ולחטוף פה בעולם הזה.

וכאשר ארגיש שהגיע הזמן אעלה על מיטתי כדי שלא אתבזה בנפילה מן הכסא כמו שהרב חושש. ואכן נפרדו לשלום. זה היה בשעה שמונה בערב, רבי יוסף שלמה היה אז בגיל תשעים ושלש!! ומכל מקום כמה שעות לפני פטירתו עוד ישב על כסא ולמד!!! והנה בשעה אחת אחר חצות הלילה קם מכסאו נכנס למיטה אמר שמע ישראל ומסר את נשמתו ליוצרה!!! * מסופר על מרן שליט''א אביר הרועים, שר התורה פאר הדור והדרו שהעיר פעם את אחד מבניו לתפילת שחרית ביום ראשון, אמר לו הבן אבא אני עייף אקום בע''ה למניין השני, אמר לו מרן שליט''א תאמין לי שגם אני עייף שלא ישנתי מיום שישי עד עכשיו. אמר לו הבן אבא למה

לא ישנת?? אמר לו מרן שליט''א שכחתי לישון הייתי שקוע בסוגיה מסויימת ושכחתי לישון: אנחנו לפעמים שוכחים ללמוד: ומעניין שלעולם לא שוכחים לאכול: ואילו מרן שכח לישון!!! * על רבי סלמן מוצפי זצוק''ל וזכותו תגן עלינו אמן. מסופר שבבואו לירושלים לא הסכים ללמוד במסגרת של כולל או ישיבה, כיוון שלא הסכים שהשעון יקבע את זמני הלימוד שלו. איך אפשר לקבוע מראש שעות למנוחה ואכילה ואיך אפשר להפסיק את הלימוד בגלל השעון?? * רבי אלחנן וסרמן הי''ד זצוק''ל והרב כהנמן מפונובי'ז למדו יחד אצל החפץ חיים זיע''א.

על שלוש השנים שהיו חברותא אמר פעם הרב מפונוביז' שיוכל לתת דין וחשבון בשמיים שודאי לא היה בהם שום ביטול תורה. מספר הרב על אותה תקופה שפעם קיבל רבי אלחנן מברק שאשתו חולה והוא מתבקש לנסוע הבייתה. הלך רבי אלחנן לשאול את ראש הישיבה החפץ חיים מה לעשות?? אמר לו הח''ח רק דבר אחד, אתה רופא?? ומזה הבין רבי אלחנן את התשובה. כעבור זמן מסויים קיבל רבי אלחנן מברק שאשתו ילדה במזל טוב בן, בירך הטוב והמטיב והמשיך ללמוד.

לאחר שסיימו ללמוד הלך לחפץ חיים לשאול אותו מה עושים, אמר לו הח''ח אתה המוהל?? והבין מזה שאין לנסוע לברית, ואכן נשאר בישיבה. * ד''ר קוק היה רופא כירוג ידוע בירושלים והוא סיפר על מה שקרה לו עם רבי אהרון הכהן זצ''ל אחד מראשי ישיבת חברון, פעם נוצר לו לרבי אהרון פצע עמוק בכתיפו עד שהיו צריכים לנתח אותו, אבל כיוון שהיה אדם חלש מאוד וכולו עור ועצמות, חששו שאם ירדימו אותו שוב לא יתעורר, ומצד שני חייבים לבצע את הניתוח.

סיפר הד''ר את הספק שיש לו לרב, והשיב רבי אהרון אין צורך בהרדמה אתה רק תגיד לי מתי מתחיל הניתוח והכל יהיה בסדר, סיפר ד''ר קוק עד היום אני לא יכול להאמין, איך אדם מסוגל לעמוד ביסורים כאלה בלי להרגיש, כששאל אותו הרופא לאחר הניתוח איך לא הרגיש, אמר לו הרב שהיה כל כך שקוע בדברי תורה ובלימוד הגמרא עד שהיה צריך לשאול אם הניתוח נגמר!! * רבינו הסטייפלר זצוק''ל אמר פעם לבן תורה תדע לך שמה שאנו לומדים תורה רק בשביל דבר אחד בלבד:

שאחרי 120 שנה באים לעולם האמת, עולם הנצח, ושם אין חשיבות ואין שום עניין שבעולם, לא רכוש ולא נכסים, ולא שום דבר, רק דבר אחד ויחיד תורה, ושם כל המשא ומתן רק בתורה, ושם יבחנו כל אחד על ידיעותיו בתורה, ויאמרו לו עמוד וערוך מקרא שקרית ומשנה ששנית וכל התורה שאדם לומד כל ימי חייו צריך להיות רק לתכלית זו: שלא יבוש ולא יכלם לעולם ועד בעולם הנצחי.

* סיפר פעם מרן שליט''א מאור עינינו בשידורי הלויין על ראש ישיבה אחד שבכל יום היה מגיע מאוחר לביתו אחרי כל הסדרים של הישיבה ואשתו הייתה ממתינה לו עם ארוחת ערב כדי שהרב יאכל אחרי יום של עמל ויגיעה בתורה. פעם אמר לה הרב אל תחכי לי עד מאוחר תניחי את הקדירה עם האוכל ואני אבוא ואחמם ואוכל. למחרת השאירה הרבנית קדירה של תבשיל על הגז כדי שהרב יבוא ויאכל, בלילה כשחזר הרב מהישיבה היה כל כך שקוע ברמב''ם מסויים, הדליק את הגז וחימם. היו שתי קדירות על הגז אחד של תנשיל והשני של עמילן לרחיצת הבגדים.

טבל את הפת ואכל: למחרת ראתה הרבנית את קדירת האוכל מלאה ואילו קדרת העמילן היתה כמעט ריקה. לאחר התפילה שב ראש הישיבה הביתה, שאלה אותו הרבנית מה אכל הרב אמש?? אמר לה אכלתי. לא היה חמוץ לא היה מתוק: אמרה לו זו היתה קדירת הכביסה שאכל הרב: מרוב עמקות ושקידה בתורה אכל ולא ידע מה אכל: * וכן מסופר על הרב שך זצוק''ל שפעם הרבנית חלתה ובקשה ממנו לבשל לה דייסא. שם הרב את הקדירה על הגז והחל לערבב ובידו השניה אחז בנמרא.

הוא מערבב ומערבב עד שנשרפה הקדירה ועדיין לא הניח תלמודו מידו עד שנכנס אחד השכנים שהריח ריח שריפה וחשב שהבית עולה בלהבות!! * מסופר על רבי זלמן אחיו של רבי חיים מוולאז'ין שהיה אוהב שירה ופיוט ופעם שרבי חיים חיתן את בנו הזמין את אחיו רבי זלמן בכוונה כשעתיים לפני החופה. וכן את התזמורת המשובחת ביותר ונתן להם הוראה לשמח את רבי זלמן בנעימות נפלאות כאשר אהב.

הנגנים הגיעו כמוסכם והחלו להראות את כוחם בנגינה והרעישו עולמות ורבי זלמן ישב ללמוד והתעמק בלימודו, לאחר החתונה שאל את אחיו רבי חיים מה עם התזמורת שהבטחת ?למה לא הגיעו?? * ''וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך, אשר ניסיתו במסה תריביהו על מי מריבה, האומר לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע'' (דברים לג.

ח), בזכות זה זכה שבט לוי להמשך הברכה ''יורו משפטיך ליעקב ותורתך בישראל'', אומר הרמב''ם בסוף הלכות שמיטה ויובל ''ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מבאי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדיעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני אדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהי ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו העולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללווים הרי דוד המלך ע''ה אומר ''ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי''.

* הגמרא בכתובות דף ס''ב ע''ב מביאה שתי עובדות שממחישות את הפסוקים הנ''ל, ומתארת לנו איך פעם למדו תורה: רבי חנניא בן חכינאי רצה לחזור לישיבה בסוף שבע ברכות של רשב''י, ביקש ממנו רשב''י הקדוש להמתין לו עוד יום אחד בכדי שיחזרו שניהם לישיבה. ולא הסכים רבי חנינא, אם רשב''י הקדוש היה מבקש מאיתנו לחכות לו יום אחד שבעים שנה היינו מחכים לו. אבל רבי חנינא לא איעכב, הלך ולמד תורה שתים עשרה שנה בישיבה. יום אחד רצה לחזור לבקר בביתו, וכשבא לעירו כבר לא הכיר את המקום השתנו כל הרחובות וכל הסימטאות עד לבלי הכר.

ישב רבי חנינא בפרשת דרכים לדיעה מה יעשה לו. בין כך שמע שקוראים לנערה אחת בת חכינאי, בת חכינאי בואי קחי את הסל שלך. הבין שזו ביתו. אפילו לא הכיר אותה, אמר נלך בעקבותיה אל הבית, כשהגיע לפתח הבית אשתו היתה מנפה קמח, רק הרימה ראשד וראתה אותו צנחה ומתה מהתרגשות, אמר לפניו ריבונו של עולם ענייה זו ישבה כאלמנה חיה 12 שנה כדי שאלך ללמוד תורה, זה שכרה?? עשה לה מי שבירך והקים אותה לתחיה!!! ממשיכה הגמרא ומספרת מעשה שני ברבי חמא בר ביסא שהלך גם הוא ללמוד שתים עשרה שנה בישיבה.

כשרצה לחזור לבקר בביתו אמר לא אעשה כרבי חנינא בן חכינאי שבא בפתע פתאום ללא הודעה מראש, שלח פקס והודיע לבני ביתו שהוא נמצא במקום מסויים ועוד מעט יבוא לביתו, שיתכוננו לקראתו, ישב בביהמ''ד ללמוד מעט וישב לפניו בחור צעיר, צורבא מדרבנן, חריף ובקי והיו שניהם מפלפלים בתורה, אמר רבי חמא בליבו הלוואי והיה לי בן כזה ת''ח גדול שאלמד איתו. כשבא רבי חמא לביתו בא איתו אותו בחור והבין רבי חמא שהבחור רוצה להמשיך את הלימוד איתו, לכן קם לכבודו.

אמרה לו אשתו ממתי אבא קם לכבוד בנו?? זה הבן שלך!! לא הכיר אותו רבי חמא כשעזב את הבית היה הזאטוט בן שנתיים שלש, כעת הוא בחור חריף ולמדן. התקיים בהם הפסוק ''האומר לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע''.

* מספרים על הגאון האדיר רבי עקיבא איגר זיע''א גאון הגאונים מחבר גליון הש''ס שבכל שנה הקהל היה מכבד את הרב כחתן תורה בשמחת תורה, כך למעלה מחמישים שנה, פעם אחת עלה הרב לברך בתורה בעליית חתן תורה כנהוג, ובמקום לברך החל לבכות, בוכה בוכה הרב, כל הציבור הקדוש המה ראו כן תמהו שאלו את הרב למה בוכה?? אמר להם הרב למעלה מחמישים שנה אני חתן תורה ומעולם לא זכיתי להכיר את הכלה!! הרב שהיה גאון אדיר החידושים שלו על התורה ועל הש''ס כמעט ואי אפשר להבין אותם, והוא אומר שעדיין אינו מכיר את הכלה!! ולא נחשוד חלילה שאמר זאת בהלצה. מה אנן נענה אבתריה? אנחנו כן מכירים

את הכלה?? אנחנו מקיימים מה שהכלה מצווה אותנו??? אמת שאנחנו שמחים בשמחת התורה, השאלה אם התורה ג''כ שמחה בנו? בתור בנים ותלמידים של התלמידים. אדם שלא בא כל השנה ללמוד תורה, כבר ''בעלינו לשבח'', הוא עם רגל וחצי בחוץ, ובסוף השנה הוא בא לשמוח בשמחת התורה?? האם התורה גם כן שמחה בו?? תמהני. כשבא פעם תלמיד לרב ואמר לו רבי למדתי את כל התורה כולה, ש''ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, שו''ע ונושא כליו (יש כאלה חושבים ששולחן ערוך זה ספר בישול: וארבע טורים זה שיטה מצומצמת בטוטו:

) אמר לו הרב יפה, אבל מה התורה לימדה אותך?? נכון למדת תורה אבל מה קיבלת מהתורה?? במה היא שינתה אותך במידות, בהנהגה, בדרך ארץ, בדעת תורה?? אדם שרק לומד תורה ולא משתנה בעקבותיה הרי זה כחמור נושא ספרים. החפץ חיים זיע''א אמר משל למה הדבר דומה? לתינוק שנולד ורק הראש שלו גדל, הגוף נשאר אותו דבר. מה נאמר שיש לו ראש גדול לתינוק הזה?? הרי זה בעל מום. אין זה ת''ח אלא תענית חלום:

הגמרא אומרת עושים סעודה לכבודה של תורה אדם שמסיים מסכת וכן כשמסיימים את קריאת התורה עושים סעודה וכ''כ למה? אומרים בעלי המוסר גמרת מסכת? בא נראה איך אתה אוכל. אם מישהו לקח לך את המנה ואתה עושה אותו למאכלת מנה סימן שהמסכת לא עשתה לך כלום!! * הגר''י זילברשטיין שליט''א רבה של רמת אלחנן תכב''ץ מספר על חמותו הרבנית אליישיב ע''ה על מסירות נפש עילאית ועל אהבת תורה ומסירות נפשה לרב הגדול הרב יוסף שלום אליישיב שליט''א שביום הראשון לאחר הנישואין שלחה את בעלה הרב הגדול לישיבה ללמוד, ואמרה שקיום הפסוק ''ושימח את אשתו אשר לקח'' הגדול ביותר יהיה אם אתה תהיה

שם. וכן ביום בו נפטרה בהיותה על ערש דווי וכבר לא היה בכוחה להוציא מילה מהפה רמזה בידיה לבעלה שילך לבית המדרש ושאין היא זקוקה לו כאן, עד שבאו והודיעו לרב הגדול את הבשורה המרה. * מעשה בהגאון יוסף דכ סולוביצי'ק אב''ד בעיר בריסק, שבצעירותו למד בישיבת וולוזי'ן המעטירה. היה גאון עצום חריף בקי ומפולפל. רצה ללמוד גם לפסוק הלכות למעשה. החליט לנסוע לברודי להגאון רבי שלמה קלוגר זצוק''ל, הגאון הנ''ל חיבר הרבה ספרים בכל מקצועות התורה ''האלף לך שלמה'' 1000 תשובות בהלכה.

''טוב טעם ודעת'' כ- 2000 תשובות בהלכה, ועוד. כיוון שהיה הגרי''ד זצ''ל ללא פרוטה בכיסו החליט לעשות מעשה לבש בגדי עגלון וביקש מעגלוני המקום שהוא יהיה העוזר שלהם והם יקחו אותו עימם. כך קיבל על עצמו עבודה בזוייה. היה צריך למרוח זפת על אופני העגלה לתת תבן ומספוא לסוסים, לנקות אותם, עבודה קשה ללא רחמים והרב זצ''ל שהיה עדין נפש סבל הכל באהבה ובשמחה. אחר ימים הגיע סוחר וביקש שיקחו אותו לברודי, הרב שמח מאוד. הנה הגיע שעתו לנסוע לעיירה של רבי שלמה קלוגר.

לאחר שהכינו את העגלה והסוסים והפליגו לדרכם ביקש בדרך העגלון מהרב להחליף אותו בנשיאת המושכות, הרב נענה ברצון. כיוון שהיו רחוקים במשך כמה שעות מהעיר ותוך כמה שעות יצטרך לעמוד לפני רבי שלמה קלוגר, הכין רבי יוסף דב איזה פלפול בהלכה כהכנה למפגש עם הרב, מרוב שהיה שקוע במהלך הסוגיה תירוצים וקושיות ופלפולים לא שם לב שהסוסים ירדו מהדרך והחלו להסתובב במקום שומם. פתאום התעורר העגלון מקול חבטה וכשראה היכן הם נמצאים התחיל לשאוג על הרב ולבזות אותו ואמר לו שאינו מתאים להיות עגלון ואפילו עוזר של עגלון.

הרב קיבל את היסורים והעלבונות באהבה, העיקר התכלית שיזכה ללמוד מפי גדול הדור דרך פסיקה. כשהגיעו לעיירה שאל הרב את התושבים היכן גר הרב קלוגר? והאנשים לא הבינו מה לרב ולעגלון הזה. כשנכנס לרב והחל לשאת בדברי תורה התפלא הרב קלוגר על חכמתו של העגלון הזה, לאחר ששאל אותו מי הוא, ואמר. ביקש ממנו להיכנס לבית המרח.

ץ ונתן לו בגדים שיחליף ביקש ממנו הרב לדרוש בביהכ''ס המרכזי ביום השבת, ואכן כל בני העיר התרשמו מהדרשה הנפלאה, בין הקהל ישב העגלון שהעביד וביזה את הרב, בא והתנפל לרגליו אחר הדרשה וביקש ממנו מחילה וסליחה בבכיות עצומות. אמר לו הרב הכל מחול לך וצדקת בדבריך אני באמת לא מתאים להיות עגלון: מכאן נלמד מהו עמל תורה כמו שכתוב: ''אם בחוקותי תלכו'' - שתהיו עמלים בתורה. ודע מה שתשיב לאפיקורס: ע''י השקידה בתורה יהיו לך ידיעות מקיפות בכל תחום ותדע מה להשיב למינים ולכופרים ולהקהות שניהם.

כמו שאנו אומרים בהגדה של פסח ולרשע אף אתה הקהה את שיניו. ע''י חכמת התורה תתן לו תשובות שיהיו בבחינת עפרא לפומייהו. הגמרא במסכת פסחים מספרת על נוכרי אחד שבא לרבי יהודה בן בתירה והחל לועג לו הרי כתוב בתורתכם ''זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו'' ואתם אפילו קבעתם שלט גדול בעזרה שמזהיר נכרים מלהיכנס לביהמ''ק, ומה אתה חושב שאתם מקיימים את הציווי הזה? לא רק שנכנסתי פעמים רבות, אלא שבכל פסח אני נמנה על קרבן פסח ואוכל את החלקים הטובים והמשובחים ביותר. וגם השנה בע''ה אלך לשם ואצליח לרמות את חכמי ישראל.

אמר רבי יהודה בין בתרה כל כך הצלחת?? האם באמת נתנו לך מהחלקים המשובחים של הכבש?? האם נתנו לך מן האליה? לא, אמר הגוי, זה עדיין לא זכיתי לאכול אמר לו רבי יהודה א''כ מי רימה את מי אתה את חכמי ישראל או הם אותך?? הם ידעו שאתה לא יהודי ולכן לא נתנו לך את החלק המובחר ביותר בפעם הבאה שתלך תבקש בשר האליה ותראה אם יתנו לך.

הגיע פסח, הלך הגוי לירושלים כמנהגו מימים ימימה, והפעם עמד על שלו שהוא רוצה דווקא את האליה, התפלאו חכמי ישראל על האדם הזה הרי האליה מקריבים ע''ג המזבח! אמרו לו מי אמר לך שאוכלים אליה? אמר להם רבן של כל ישראל רבי יהודה בן בתירה. התפלאו האם כך אמר? ואם אמר כך למה התכוון? אולי ביקש להזהירם מפני נוכל זה? חקרו ודרשו והתברר שאמנם גוי הוא זה, והרגוהו.

ושלחו לרבי יהודה אשריך שאתה בנציבין ומצודתך פרושה עד ירושלים!! * הגמרא בחולין מספרת שפעם הזמין הקיסר את רבי יהושע בן חנינה לארמונו ואמר לו ברצוני להכין סעודה לאלוקיכם. חשב הקיסר שרבי יהושע ישמח, אמר לו רבי יהושע לא תוכל לעשות זאת! אמר לו הקיסר האם אוצרותיו של מלך רומי לא יספיקו לכך? אמר לו רבי יהושע אמנם לא, זה לא יספיק אפילו לחיילותיו של המלך!! ואעפ''כ התעקש הקיסר. אמר לו רבי יהושע צריך מקום רחב ידיים כמו שפת הים, תערוך שם שולחנות באורך של קילומטרים, וכולי האי ואולי, חצי שנה טרחו להכין הסעודה.

אלפי טבחים, עבדים, מלצרים, ועל כולם הקיסר משגיח. ביום המיועד החלה לנשוב רוח צפונית מערבית קלה עד מתונה שהחלה להתחזק מרגע לרגע עד שטלטלה את כל הסעודה לים הגדול. הקיסר לא התייאש עבד עוד חצי שנה במלוא המרץ, הגיע החורף ביום המיועד כשכבר הכל היה מוכן החלה לרדת סופת גשמים שסחפו במים אדירים את כל הכבודה אל הים. צללו כעופרת במים אדירים, אמר רבי יהושע לקיסר אלו כמה משרתים של המלך שבאו לטאטא ולשטוף את הרצפה לפני שיבואו האורחים והם לקחו את חלקם בסעודה::

* כומר אחד שהיה שונא יהודים, שאל את רבי יהונתן אייבשיץ: שמעתי עליכם היהודים שאתם קמים לפני רב, וכמו כן שמעתי כשכלב נובח יושבים אתם על הארץ, ואני שואל אותך הרב, מה יעשו היהודים אם רב וכלב מזדמנים לפניכם ביחד, איך ינהגו?? אמר לו הרב שאלה טובה שאלת כיוון שההלכה רופפת בידינו אנו אומרים פוק חזי מאי עמא דבר, בא ונצא יחד שנינו לרחוב ונראה כיצד העם נוהג: * דוד המלך ע''ה אומר בתהילים ''עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל'' (יט. כז), אדם שהוא עיקש ופתלתול צריך לדבר איתו בשפה שהוא מבין.

האפיקורס כיוון שכל רצונו ומטרתו להקניט ולקנטר מצווה לתת לו מנה אחת אפיים ולהשיב לו גמולו בראשו. * מספרים על רבי יהונתן אייבשיץ שפעם שאל אותו שר אחד למה אתם היהודים גאים ושחצנים?? הלא אבותיכם היו רוכבים על חמורים, ידוע כי משה הרכיב את אשתו ואת בניו על חמור, והמשיח שלכם אתם טוענים שיבוא על חמור. ואילו אתם בדור הזה רוכבים על סוסים, ענה לו הרב אף רכיבתינו על סוסים באה לנו בגלל ענווה וזאת מפני שהחמורים הגדולים עלו לגדולה ונהיו שרים ודוכסים:

* מחבר בור הביא את חיבורו לפני גאון אחד לבקש הסכמה, והפציר בו מאד הרב ראה שיותר ממה שיש בספר אין בו, וניסה להתחמק בכל מיני תירוצים, כשראה שהמחבר לא מרפא ממנו, קרא למזכיר להכין לו הסכמה רגילה, כשגמר המזכיר להדפיס נתן לרב לחתום והרב חתם למטה בשולי הגליון רחוק מאד מההסכמה, שאל אותו המחבר למה אדוני הרב חתם רחוק?? אמר לו הרב לקיים מדבר שקר תרחק: * רב אחד בור ועם האר.

'ץ חיבר ספר והביא אותו לרב העיר לקבל הסכמה הרב ראה שאין בספר כלום שאל את המחבר איך אתה רוצה לקרוא לספר?? אמר לו המחבר שם הספר יהיה ''מתת האלוקים'' אמר לו הרב מצינו אצל חרטומי מצריים שעשו כמו שתי המכות הראשונות בלהטים אבל מכה שלא יכול לעשות אמרו ''אצבע אלוקים'' היא, א''כ אני מציע שתקרא לספר אצבע אלוקים היא מפני שאף אחד לא יוכל לחבר ולעשות כמכה הזאת:

* חזן אחד צבוע ומזויף התפאר לפני הרב ואמר לו תראה את כוחי בתפילה רק אמרתי משיב הרוח ומוריד הגשם מייד ירד גשם שוטף, אמר לו הרב אנשים שכמותך כבר הורידו לעולם לא רק גשם כי אם גם מבול:: * בשבת פרשת ניצבים עלה דרשן אחד בור ועם הארץ לתיבה והחל לדרוש, ''אתם ניצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם ומלכיכם'', וקשה: בשלמא ראשכם ושבטכים אפשר להגיד בלשון רבים, אבל מלכיכם הלא יש רק מלך אחד?? אמר לו אחד מהקהל הרי בפסוק לא מוזכר בכלל מלך, חשב הרב כמה שניות ואמר עליי להודות שזה תירוץ יפה אבל לי יש תירו. ץ יותר טוב מזה:

* מסופר על אפיקורס אחד ששלח למלבי''ם ביום פורים משלוח מנות ושם שם תמונה של חזיר, כמובן שרצה להכעיס את הרב, הרב הלך להצטלם ושלח חזרה לאותו נבל משלוח מנות עם תמונתו וכתב לו אתה שלחת לי תמונה שלך ואני שולח לך תמונה שלי. חזק וברוך!!! מסופר שהיו פעם כמה ליצנים שהיו עושים צחוק וקלות ראש מכל דבר שבקדושה. פעם אחת אמר ראש הליצנים בואו ונצחק על הרב הישיש שבשכונתנו. בואו תראו איך אני שם אותו ללעג וקלס. נגשו לרב והוא קבלם בספר פנים יפות. במה אוכל לעזור לכם? שאל הרב.

ענה לו ראש הליצנים כבוד הרב אני חולה בשלוש מחלות קשות חשוכי מרפא, הרופאים נואשו ממני, וכולם צוחקים, נהנים מה''פיקחות'' של המנהיג שלהם. אמר לו הרב, בני ממה אתה סובל? אמר לו מחלה ראשונה שאין לי טעם בפה, כל דבר שאני אוכל מתוק חמוץ אני מרגיש כמו אוויר בפה. ומה מחלתך השנייה, שאל הרב? אמר לו הליצן: כל מילה שנייה שלי שקר. אפילו משפט שלם בלי שקר אני לא יכול לומר אוהו אמר הרב זו קשה יותר מהראשונה. ומחלה שלישית המשיך הלץ: שאני סובל ממחלת השכחה, אמר לו הרב כמה זמן אתה סובל מזה? אמר לו הלץ ממה? כבר שכחתי:

כמובן שכל החבורה הליצנים נפלו מצחוק. איך אפשר לעבוד על הרב. רבנים לא מבינים כלום: כל היום ויאמר, וידבר, וילך, וימות. רק תורה בראש שלהם ואין להם מושג בשום דבר אחר: אמר הרב בליבו צוחק מי שצוחק אחרון: אמר הרב לליצן תשמע, מחלות כאלו קשות צריך להם תרופה מיוחדת, תחזור בעוד כמה שעות אני ארקח כמה סממנים תאכל אותם ותתרפא לגמרי, כשהלכו הליצנים אמר הרב לשמשו לך תביא לי מהחצר צואה של כבשים. אלו העגולים, ארבע מאות גרם, תכין קרם של שוקולד עלית מגדים עם פרלונים כאלו. סוכריות מסביב שיראה כמו עוגה טעימה.

אחרי כמה שעות באו החברה הליצים שוב לרב, כולם מרוצים מעצמם איך אפשר לעבוד על הרב התמים. אמר לו הרב תדע לך את התרופה הזו אני הכנתי ''עבודת יד''. וכל העיקרון בתרופה זו שתועיל בצורה מקסימלית לאכול הכל תוך שתי דקות. יש לך מאה ועשרים שניות לגמור את הכל ואת התוצאות מרגישים מייד: עוד פעם תזכיר לי את המחלות כדי שאני אדע שזו בטוח התרופה: אמר לו הליצן אין לי טעם בפה, אני שוכח הכל, ואני משקר תמיד, אמר לו הרב: טוב, זו התרופה.

תאכל מהר מהר, ההוא ראה עוגה טעימה וגם היה רעב, הכניס לפיו בבת אחת כמות גדולה, לעס ופתאום הרגיש טעם של צואה!!! פלט הכל והקיא את כל בני מעיו. לאחר שנרגע אמר כבוד הרב זה צואה! אמר לו הרב: ברוך ה' הנה כבר התרופה השפיע עליך מהר יותר מכפי שחשבתי הנה התרפאת משתי המחלות, יש לך טעם בפה. וגם לא שיקרת, אמת שזה צואה, אמר לרב טוב ומה עם המחלה השלישית? שאני סובל ממחלת השכחה? אמר לו הרב: אל תדאג, מה שאכלת היום תזכור כל ימי חייך!!! ודע לפני מי אתה עמל, ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך:

התנא מלמד אותנו כלל חשוב בעבודת ה': שלא נקיים המצוות כאילו משוי כבד על כתפינו ואנו ממהרים להיפטר ממנו. או לקיים מצוות כמצוות אנשים מלומדה לצאת ידי חובה. אלא צריך לקיים מצוות, ללמוד תורה, לתקן המידות והכל מתוך אושר ושמחה, מתוך הרגשת חשיבות בדבר שאנו עושים. משל הדבר דומה?? לעשיר שירד מהנמל וביקש מהסבל שיביא לו את מזוודתו הנמצאת בתא המטען בבטן האוניה, לאחר כמה דקות רואה העשיר את הסבל כשהוא נושם ומתנשף בכבדות ובקושי סוחב את המזוודה. אמר לו העשיר, המזוודה הזו אינה שלי.

המזוודה שלי קלה ביותר, ויש בה רק יהלומים, הנמשל ברור, הפסוק אומר (ישעיה מג. כב), ''לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל''. אומר הקב''ה מניין אני יודע שלא אותי קראת?? מפני שיגעת בי. המצוות שציוותי אותך נועדו שתקיימם בשמחה ובחדווה ולא מתוך צער וסבל, אם אתה נראה סובל בעת קיום המצווה משמע שלא קיימת אותה כראוי.

אדם שנושא משאות כבדים של זהב לביתו אין עליו שום טרחה, הלוואי שהיו מוסיפים על זה עוד, מפני ששכרו בצידו, גם האיש הישראלי צריך להרגיש כך שהמצוות לא נועדו להקשות עליו את החיים אלא לזכות אותו לחיי העולם הבא. הנביא מיכה אומר ''עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך''. וכי ביקשתי מכם להקריב לי איילות וצבאים או חיות נדירות? לא ביקשתי מכם אלא מן הבהמות המצויות אצלכם: שה, כבש, פר. הקב''ה ישתבח שמו לא בא בטרוניה כלפי בריותיו ולא מבקש מהם מה שלמעלה מכוחם! ידע האדם שהקב''ה לא נעלם ממנו שום עמל וטורח ומאמץ שהשקיע האדם.

ולפום צערא אגרא. השכר עפ''י המאמץ וההשתדלות שזה קנה מידה שרק הקב''ה יכול למדוד בו. משל למה הדבר דומה למלך שציווה את עבדו שיחפור במקום מסויים וכל הכסף והזהב שימצא שם שלו יהיו, גם אם המלך לא היה נותן אמצעי חפירה הרי העבד היה חופר באדמה בציפורניו ובכל אמצעי אחר, ואם היו באים אליו לבטלו באמצע עבודת האיסוף האם היה מתבטל מעבודתו?? חלילה, היה עובד במשנה מרץ כי כל מה שיאסוף שלו הוא, לא נותן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו, לא אוכל לא מדבר רק אוסף וצובר וממלא שקים.

ומקרא מפורש הוא (משלי ב ד) ''אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשינה אז תבין יראת ה' ודעת דרכיו תחפוץ''. בסיום מסכת אומרים: אנו עמלים, והם עמלים, אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר. היתכן?? הם עמלים ולא מקבלים שכר?? ועוד שרואים מציאות שהם עמלים ומקבלים משכורת חודשית?? אלא כוונת הדברים אם תזמין אצל נגר אומן ארון בגובה 3 מטר כדי לקבוע אותו בפינה מסויימת הנגר עבד שבוע ימים על הארון ועשה אותו 3. 20 מטר, והארון לא נכנס כלל למקומו, האם הוא יקבל שכר על כך?? לכאורה הוא עבד והשקיע?? דוגמא אחרת:

אתה נותן מכשיר חשמלי לטכנאי אלקטרוניקה שיתקן, הטכנאי ניסה והתאמץ והתנשם והתנשף ולאחר כמה שעות העלה חרס בידו, אמר לך מצטער אין תקנה. האם יקבל תמורה להשקעתו? אלא מאי? התוצאה היא העיקר. הגיע לתוצאה טובה יקבל שכר, ואי לא לא. אבל בתורה אינו כן. בתורה אדם יושב על תוס' אחד על דבור במהרש''א שבוע ימים, מתאמץ, בודק, חוקר, ולא מבין יקבל שכר על העמל, על המאמץ על הנסיון שניסה להבין. כאן התוצאה לא כ''כ משנה, כאן חשובה ההשקעד והעמל, על כך יקבל שכר. אומרת התורה בפרשת בחוקותיי ''אם בחוקותיי תלכו'' ופירש רש''י:

שתהיו עמלים בתורה. לא כתוב שתלמדו תורה אלא שתהיו עמלים בתורה. הקב''ה לא סופר דפים אלא מחשיב מאמץ וניסיון להבין וללמוד, וכל מאמץ לא נעלם ממנו ישתבח שמו. על העמל הזה בתורה מבטיח הקב''ה ''והתהלכתי בתוככם'', ורש''י מפרש אטייל עימכם בגן עדן. אם הבבא סאלי הקדוש היה אומר לנו תלמד שעה תורה ואח''כ נטייל קצת ברחובות הקרייה היינו מסכימים?? לא שעה אחת נלמד אלא אפילו שבעים שנה. כשהקב''ה ישתבח שמו מבטיח לנו אני אטייל עמך יד ביד בג''ע העליון והבטחתו לא שבה ריקם, לא כ''ש שכדאי ללמוד ולהתאמץ??