Binyamin - פרק ב - משנה טז

הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַ. דִתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעְֵלָּתָךְ. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא: הרב מעשה אבות שליט''א מביא פירוש נפלא למשנה זו יש בלימוד תורה הרבה סייגים הרבה דברים שצריך להיזהר בהם מאד כגון ללמוד תורה לשמה בלבד שנאמר: ''וזאת התורה אשר שם משה לפני בנ''י'' (דברים ד.

מד) למיימינים בה - סם חיים, ולמשמאלים בה סם המוות ל''ע. וכל הלומד תורה ולא מקיימה נוח לו שהתהפכה שלייתו על פניו. מפני שאת הלימוד התיאורתי למד תשעה חדשים ע''י המלאך בבטן אימו ועכשיו שיצא לאויר העולם מטרתו היא קיום מה שלמד, כי כאן עולם העשייה. ועוד אסור לעשות את התורה קרדום לחפור בה כי כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם. ת''ח חייב להישמר שבעתיים בכל דרכיו הנהגותיו ומעשיו שלא יתפרשו כחילול שם שמיים חלילה. כרבי יוחנן שאמר כגון אנה דאזילנה ארבע אמות ללא תפילין וללא תורה.

שהרי בחילול שם שמיים לא מקיפין. ועוד יש ארבעים ושמונה קניינים שהתורה נקנית בהם ובלעדיהם לא תתקיים בו התורה. ולאהדורי סברא צריך סייעתא דשמיה גדולה. ועוד חייב לחזור כל הזמן על לימודו שהרי דברי תורה קשה לקנותם ככלי כסף וכלי זהב וקל לאבדם כזכוכית. ואיסור חמור לשכוח התורה שנאמר (דברים ו. יב):

''השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח'', ועוד שיש הרבה מפריעים ''שעוזרים'' לאדם לא ללמוד ולא להתיישב בדעתו, אם כן יאמר אדם לעצמו מה לי ולצרה הזו?? שהרי לא בטוח שאחרי כל עמלו בתורה ובדרכי קניינה יזכה להיות תלמיד חכם, לכן כדאי לא להיכנס לזה כלל. בא התנא הקדוש ואומר לא עליך המלאכה לגמור. אין לך שום התחיבות לגמור הכל. מפני שהתורה ארוכה מיני ים, ואין לך הפסד שכר אם לא תגמור, אלא תחשוב לעצמך 3 דברים יסודיים: רק אתה בעולם. יש לך היום הזה בלבד, יש לך הדף הזה בלבד.

לפעמים אדם רואה את חבירו שחזר יחד עימו בתשובה או שגדלו יחד ולמדו יחד באותה מסגרת, הראשון הולך ופורח עולה ומתעלה ואילו השני מרגיש דריכה במקום, ובעקבות כך יש לו חלישות הדעת, לאדם כזה אומר התנא תחשוב שרק אתה בעולם אל תסתכל על אחרים. כי כל אחד לפי שורש נשמתו ולפי תיקונו בעולם הזה. תראה איך אתה יכול להתקדם ולהתעלות באמצעים שעומדים לרשותך, הקב''ה לא דורש ממך שתהיה רשב''י או רבי מאיר. הוא רוצה שתהיה אתה בעצמך.

דבר שני שאומר התנא יש לך רק היום הזה, כמה עליך להספיק היום?? דף, עמוד, כמה שורות, אל תדחה למחר ותאמר לכשאפנה אשנה אלא היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. ודבר שלישי יש לך ללמוד רק הדף הזה. לא עליך המלאכה לגמור והקב''ה לא סופר דפים אלא עמל שאתה משקיע, ולא צריך להיות בבחינת חמור נושא ספרים. אמר שלמה המלך (קהלת י ב) ''לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו'' וכמה פירושים נאמרו על כך: כשאדם מתחיל לקרוא ספר מתחיל מימין לשמאל זה היהודי החכם אבל הגוי מתחיל מצד שמאל לקרוא בשפה לטינית. פירוש שני:

שאדם חכם קורא ספר הוא מסתכל לצד הימני ואומר ברוך ה' הספקתי כך וכך דפים. אבל הכסיל מסתכל לצד השמאלי אומר תראה עוד כמה דפים נשארו לי, מתיי אספיק לגמור ומתייאש ועוזב הכל. פירוש שלישי: לב חכם לימינו האותיות שלפני המילה לב הם אך, אך ורק באים למעט, ענווה היא אבן השואבת למידות טובות ולתורה, כלומר החכם הוא עניו, אבל לב כסיל לשמאלו - האותיות שאחרי לב מצד שמאל הם גם, גם ואת באים לרבות, ''גם חרבונה'' לשון חורבן והרס.

הגמרא מספרת על יהושע בן נון שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו שאל אותו הלנו אתה או לצרינו?? אמר לו המלאך עתה באתי כלומר אמש ביטלתם שני דברים: הקרבת תמיד של בין הערביים, ותלמוד תורה. ועל של עתה באתי על תלמוד תורה, נמצא שגם במצב של מלחמה שכל הלוחמים היו בחזית המלחמה, במצב של כוננות על, ובכ''ז היתה קפידה בשמיים על ביטול תורה. ואם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה שידוע כל הריבויים קשים הם חו. ץ מריבוי התורה, שככל שמרבה בתורה מרבים לו שכרו בעולם הבא שנאמר (משלי ט. יא):

''כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים'', (משלי ג. יח). ''אורך חיים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד''. אדם שלומד תורה נחשב שעושה שלום בפמליה של מעלה ובפמליה של מטה שנאמר (ישעיה כז. ח): ''או יחזיק מעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי''. וכאילו בונה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה. שנאמר (ישעיה נא. טז): ''ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך לנטוע שמיים וליסוד הארץ ולאמר לציון עמי אתה''. מי שעושה שלום בעולמות ובונה ביתו של מלך איזה שכר עצום מחכה לו?? ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:

התורה הקדושה בפרשת בחוקותיי אומרת ''אם בחוקותי תלכו'' כלומר שתהיו עמלים בתורה אזיי מובטח לכם ''ונתתי גשמיכם בעיתם'' כלומר בלילי רבעיות ובלילי שבתות ''ונתנה האר. ץ יבולה'' - אפילו עצי סרק יתנו פרי. ''ואכלתם לחמיכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ'' ואפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם וכו'. וכל זה בעולם הזה, לא שכר על התורה עצמה אלא על העמל בתורה, על הדרך שבה אתה הולך ללמוד תורה, כלומר שכר פסיעות, אבל שכר על התורה עצמה ''עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו''.

ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא: אומרת הגמרא שכל מה שהתנבאו, ארבעים ושמונה נביאים שעמדו לישראל והתנבאו נבואות טובות ישועות ונחמות למי שמשיא בתו לת''ח או אדם שעושה פרקמטיא עם ת''ח, אבל תלמידי חכמים עצמם אין קץ לשכרם ואין שום בריה יכולה לשער גודל שכרם. שמעלתו גדולה יותר מנביא ויותר מכהן גדול עם הארץ.

וכבר כתב המסילת ישרים בתחילת ספרו הקדוש ''האדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים לימצא, ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, אך הדרך להגיע אל מחוז חפצינו זה הוא זה העולם והוא מה שביקש דוד המלך ע''ה אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שיבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו''. עכ''ל. ^ פרק ג