Binyamin - פרק ג - משנה א

עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָה ה. ולֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יתפלא המתבונן וישתומם המעיין מלשון התנא הקודש: א.

מהו לשון הסתכל?? למה לא נקט לשון היזהר או ראה או הבט?? ב. מהו דע מאין באת וכו'?? מספיק שיאמר לפני מי תיתן דין לעתיד לבוא, שהרי הידיעה מאין בא ולאן הוא הולך לא תמנעהו מעבירה, וכל מטרת ההתבוננות היא למנוע את האדם מעבירה, א''כ די לו בזה שידע כי רע ומר יהיה אחריתו אם יכשל בעבירה. ג. למה בתחילה שואל התנא שלוש שאלות ולא עונה עליהם ואח''כ שואל שוב את אותן שאלות ומשיב עליהן, היה צריך לומר דע מאין באת? מטיפה סרוחה לאן תלך? למקום עפר וכו'? ד. מהו הלשון לאן אתה הולך היה צריך לומר לאן תלך באחרית ימיך?? ה.

ולכאורה קשה: שבהרבה מאמרי חז''ל (כגון קידושין ל' ע''ב. ברכות ה' ועוד) מצינו שהתרופה היחידה כנגד היצר היא לימוד תורה וכאן בא עקביא בן מהללאל ומוסיף תרופה אחרת לגמרי? ו. ועוד: מהוא שאמר דין וחשבון לכאורה צריך לומר חשבון ודין שהרי קודם עורכים חשבון המצוות כנגד העבירות ורק לאחר מכן קובעים על פי זה את הדין? אלא נראה בס''ד להשיב על שאלות אלו: התנא לא אמר ראה או הבט שזו ראיה שטחית או הבטה חטופה אלא הסתכל מלשון שכל. התבונן לעומק הדבר ותשכיל. תבחן את הדבר בפנמיות שלו, תחקור ותחשוב לעומק העניין.

כפי שאמר הרמח''ל זצוק''ל ''במסילת ישרים'': ''שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו''. ולאחר שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו ומה מגמתו בעולם הזה, עולם העשיה, ממילא יגיע לידיעה ברורה מה עיקר וטפל בעולם, ידע מה תפקידו, למה מצפים ממנו בשמיים מה מטרת בואו לזה העולם. ולמה ירדה הנשמה לשכון בגוף השפל בעולם הזה.

הרב אמנון יצחק שליט''א מגדולי המחזירים בתשובה בדורינו שואל את הנוכחים בהרצאותיו למה נבראת?? למה נולדת?? וכל התשובות המתקבלות אם לא היו מצחיקות היינו בוכים מהם: אדם חי -30 40 50 שנה ולא יודע למה נולד ומה מטרת בואו לעולם הזה ולמה צריך שישים מגמתו וחפצו. רוב האנשים עלי חלד מעולם לא העסיקו את עצמם בשאלה הזו למה נולדתי?? מה אני עושה בעולם הזה?? האדם חי בעולמו כמו מצפן ללא מחוגים, לא יודע את הכיוון ואת המטרה של חייו. נולד, גדל, חי, מזדקן ומת ולא ידע בשכבה ובקומה. לכן בא התנא הקדוש לעורר באדם מחשבה זו.

תביט תחשוב ותתעמק במחשבה ובהתבוננות. שאלת קיומך בעולם לא שווה שתבזבז עליה כמה דקות?? התנא קודם שואל 3 שאלות ולא משיב עליהן ואח''כ שואל אותן שוב ועונה עליהם. שואל ואינו משיב - לאדם שיש לו הרגשה. יש לו שכל חושב, די בשאלה או שתיים כדי שיתעורר מהבלי הזמן בו הוא שקוע ויתחיל לחשוב בכיוון הנכון. אבל בפעם השנייה שהתנא שואל ומשיב זה לאותם אנשים ''פצועים קשה'' מחמת יצרם ולא יודעים כלל שהם חיים במלחמה.

שום מקרה מזעזע ככל שיהיה לא מעורר אותם, הולכים להלוויה ל''ע שומעים שפלוני נפטר בדמי ימייו, שומעים על תאונות דרכים מקפדות פתיל חייהם של משפחות שלימות, שומעים על מחלות נוראיות וקטלניות שכמוהם לא חלמו לפני 3-2 דורות ובכ''ז לא נותנים אל ליבם, או שנותנים אל לב אבל בדרך הבייתה חוזרים לשיגרת החיים ואומרים לי זה לא יקרה, ויש שאומרים מקרה ולא יודעים שמקרה אותיות רק מה' ישתבח שמו. או שמקשים ליבם כמו פרעה והפסוק צווח ואומר ''מקשה ליבו יפול ברעה'' (משלי כב, יד). עליהם אומר הפסוק (תהילים צב):

''בחצרות אלוקינו יפריחו'' כבר שיוצאים לחצר בית הקברות פורח הכל מזכרונם ומתודעתם. ודע לאן אתה הולך. ולא אמר לאן תלך שהרי אדם בכל רגע הולך, ''הולך אדם אל בית עולמו'' (קהלת יב ה) ויום המוות מיום היוולדו. בכל יום הוא מתקרב ליום מותו ושעון החול אוזל. שהרי אדם אינו מצבור ואוסף של ימים ושנים. אדם שחוגג יום הולדת (את פרעה) בן 30 נמצא ששלושים שנה מתו כבר. כל רגע שעבר ולא יחזור הוא רגע מת. אדם רוצה להיות 30 40 שנה חי צריך להחיות כל רגע ורגע בתורה ומצוות ואז מכניס רוחניות בזמן ומחייה אותו.

ואם לא חלילה הזמן מת, כפי שנאמר באברהם ''ואברהם זקן בא בימים'' (בראשית כד, א) בא בימים מלאים. 175 שנה של עשיה. החזרה בתשובה, הכנסת אורחים, פדיון שבוים וכו'. אומרים בהלצה שאדם שמזדקן הולך כפוף. כאומר לאדמה עוד מעט אני בא, עוד מעט אני בא: אומרים בעלי המוסר לכל אדם יש כמה תחנות בהם יכול לעשות חשבון נפש לעצמו לאן הוא הולך ומה מהות מעשיו הטובים הם אם לא. ומה איכות עבודת ה' שלו בעולם: כל ערב בעלותו על יצועו כשקורא קריאת שמע על המיטה יש לו כמה דקות לשחזר מעשיו של אותו יום. ב.

בכל ערב שבת יראה מה עשה בכל השבוע. ג. בכל ראש חודש יפשפש במעשיו של כל החודש. ד. שלושים יום של חודש אלול שלפני ראש השנה. ה. ובראש השנה יחקור אחר מעשיו שבכל השנה ויש עוד ארכה של עשרה ימים מראש השנה ועד יום הכיפור שבו יכול לעשות חשבון נפש ולשוב בתשובה שלימה. וכן מצינו באבל ל''ע שבוע ימים אסור לו לעבוד, ללמוד תורה, להסיח דעתו. אלא לחשוב על מהותו בעולמו. וכן להבדיל חתן וכלה שבעה ימי משתה שבהם לא עובדים, רק מתבוננים בחסדי השם.

וכן יולדת תחשוב על הניסים והנפלאות שעשה עימה הקב''ה בימי ההריון עד עת לידתה, בשעה טובה. לגבי השאלה האם התנא מלמדנו רצפט חדש נגד היצר חוץ מתלמוד תורה? אפשר לתרץ שמה שאמרו חז''ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, או אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש, או לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע אם נצחו מוטב וכו' כל אלו מדברים כשפגע בו כבר - היצר, ועכשיו צריך להתמודד איתו. באיזה כלים יש להשתמש? בתורה שזו ''חיזוקית'' נגד היצר.

אבל מה שהתנא עקביא בן מהלהלאל אומר בפרקנו מדובר על מניעה והתרחקות מהיצר הרע שע''י התבוננות מוקדמת יקדים תרופה למכה וינצל שלא יתנפל עליו היצר הרע!!! ולגבי השאלה למה אמר דין וחשבון אפשר לתרץ עפ''י הגאון מוילנא זצוק''ל וזיע''א שאמר כך: דין על עבירות שעשה, וחשבון על השעה שעסק בעבירה כי באותה שעה היה יכול לעשות מצווה או ללמוד תורה. כלומר דין כפול, גם על עצם מעשה העבירה וגם על ביטול תורה או מצווה באותן רגעים!!! תירוץ נוסף: כפי שבמשל כבשת הרש נתן הנביא המשיל משל ודוד המלך חרץ את דינו שלו.

כך אחרי מותו של אדם מראים לו תסריט מסויים ושואלים אותו כיצד הוא דינו של אדם זה שעבר עבירה פלונית. האיש גוזר את הדין לפי ראות עיניו, ואז אומרים לו את דינך אתה חרצת!!! תירוץ נוסף: גם את הדין וגם את החשבון האדם בעצמו יתן, כשאדם נתון בגוף חומרי אינו מרגיש בלכלוכי נשמתו אשר לכלך במעשי ידיו. אולם לאחר מותו כשנפרדת הנשמה מן הגוף, הנשמה כל כך מתביישת מרוב חולאיה הרוחניים. עד כי האדם עצמו יקום ויתחנן שירחצו וימרקו את נשמתו בגיהנם ותיטהר.

הלא הוא עצמו ירוץ לגהינום בשמחה לטהר עצמו!!! מאין באת ?? מטיפה סרוחה: הגמרא מסכת נידה (דף לא) אומרת שלושה שותפים יש באדם: הקב''ה, אביו ואימו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידין וצפרניים ומוח שבראש ולבן שבעיניים. אימו מזרעת אודם שממנו עור בשר ודם ושערות ושחור שבעיניים והקב''ה נותן בו רוח ונשמה, וקלסתר פנים וחמישה חושים ודיעה ובינה והשכל. וכיוון שמגיע זמנו להיפטר מן העולם הקב''ה לא נוטל ח''ו חלק שאינו שלו.

רק מה שהוא נתן וזו הנשמה אותה הוא לוקח ואילו חלק אביו ואימו מוטל לפניהם! המגיד מדובנא זצוק''ל נשא משל ואמר: משל למלך אחד שהיו לו שלושה נסיכים שבבוא העת אחד מהם ישב על כסא המלכות, אמר להם ידוע לכם גודל אהבתי אתכם וכיון שרק אחד מכם יירש את כסאי ביום מן הימים ואיני יודע במי מכם אבחר. עצתי הוא שתלכו למדינה מעבר לים לזמן קצוב ושם כל אחד ישתלם באומנות מסויימת, ובבוא הזמן אשלח לקחת אתכם, אבחון אתכם. וזה שירשים אותי בחכמתו ישב תחתיי. ברוך אומר ועושה. הלכו להם אותם נסיכים מעבר למדינת הים.

הראשון החל להתשלם בחכמת הצפייה, משקפות, טלסקופים, מצפנים עד שהיה מושלם בחכמה זו. השני החל להשתלם בחכמת המכונות, בונה כל מיני מנועים, מכוניות, רכבות, מומחה בתחום ההנעה. השלישי החל ללמוד רפואה ועד מהרה הפך לרופא המומחה ביותר שיודע לרפא כל מחלה ולמנוע כל מיחוש מבעוד מועד. לימים שלח המלך לקרוא לשלושת הנסיכים, הראשון לקח משקפת ארוכת טווח והחל לצפות לכיוון הארמון. וראה שם תכונה גדולה, הולכים רצים ושבים וכנראה שקרה משהוא בממלכה. השני שהיה מומחה במנועים אמר אין בעיה תעלו על הרכב אשר בניתי וגז חיש ונעופה.

כשהגיעו לארמון התבשרו כי ביתו של המלך חלתה ואין מזור. אמר השלישי אין שום מחלה שתעמוד בפניי, ואכן רקח לה סממנים מסויימים והנסיכה שבה לאיתנה הראשון. כל אחד מהנסיכים תלה את הצלת הנסיכה בזכותו. הראשון אמר אם לא הייתי צופה למרחוק מהיכן היינו יודעים שיש מצב קשה בארמון? השני אמר ואם לא הייתי ממציא רכב ומסיע אתכם יתכן שכשהיינו מגיעים היה כבר מאוחר. השלישי אמר אכן צודקים אתם, אבל מה בצע שהיינו מגיעים לכאן ולא מוצאים מזור לתחלואי הנסיכה? אמר המלך לביתו את תחליטי מי ימלוך תחתי.

אמרה הנסיכה שתי הראשונים אין לי חפ. ץ בהם בתור מלכה. מה לי משקפות? וכי יחסרו לי רכבים מפוארים? אלא מאי? רופא ודאי שאצטרך, שאם ח''ו אחלה שוב או אחד מיילדי ודאי שרופא נחוץ. (הרמב''ם כתב שאל ידור אדם בעיר שאין בה רופא), אכן הרופא הוא החשוב ביותר. עד כאן המשל. הנמשל ברור: האב והאם היו שותפים של הקב''ה שיצרו גוף האדם. אבל ללא הנשמה שהיא חלקו של הקב''ה - חלק אלוקא ממעל, מה שווים האיברים והגידים שהם כאבן שאין לה הופכין? משה רבינו רעיה מהימנה אומר בפרשת האזינו (דברים לב. ז):

''זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור. שאל אביך ויגדך זקנך ויאמר לך'' כשנפטר צדיק מן העולם באים כל פמליה של מעלה לקבל פניו ועושים לו כבוד גדול, ואף האבות הקדושים נקראים לקבל פניו, ויוצא כרוז ואומר פתחו שערים ויבוא צדיק שומר אמונים, וכולם הולכים עימו לבית עולמו שהכין בזה העולם. הנשמה שנמצאת תחת כסא הכבוד מתקנאת בכבוד הזה, ומתחננת בפני הקב''ה שישלח גם אותה לעולם הזה, ומבטיחה לו שגם היא תסגל תורה ומצוות בזה העולם. לאחר שמפצירה הרבה מקבלת את מבוקשה ונכנסת בגוף של תינוק בעולם הזה.

בא המלאך ומלמד אותה תורה במשך תשעה חדשים ולאחר מכן משביע אותה ''הוי צדיק ואל תהי רשע''. על כך אומר הפסוק: ''זכור ימות עולם'' כלומר נשמה יקרה זכרי את ההבטחה אשר הבטחת לבוראך לפני ירידתך לעולם, לאיזה עולם באת, מלא מכשולים ומהמורות. לפתח חטאת רובץ. וכל זה לפי בקשתך. ואל תשכחי לאן תלכי בסוף. למקום עפר רימה ותולעה, מעפר באת ואל עפר תשוב! והכי חשוב לפני מי את עתידה לחזור וליתן דין וחשבון, לפני מי שהסכים להורידך לעולם הזה - מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא! לפיכך נברא האדם ביום השישי אחר כל מעשה בראשית.

שאם יצדיק מעשיו יאמרו לו הכל מוכן לכבודך כשולחן ערוך לסעודה, באת לעולם מוכן ומזומן לפניך למלא כל צרכיך. ואם ח''ו יגיס דעתו, יתגאה ויתרברב יאמרו לו יתוש קדמך במעשה בראשית, סה''כ מה אתה?? טיפה סרוחה, עפר ואפר בחייך. האדם בחיים חיותו יש תולעים שאוכלות אותו מבפנים, כל שכן לאחר מותו. ולאן אתה הולך- למקום עפר רימה ותולעה: התנא לא אמר לאן תלך כיוון שיש דגש בשתי מילים הנותרות אתה הולך. הדגש באתה שאדם נולד לבד ובמותו לא הולכים איתו לא כסף ולא זהב ולא מכוניתו, ולא יועיל הון ביום עברה.

משל בזה לאדם שנקרא להתייצב לפני המלך. חשש האדם והלך לידידיו שימליצו בעדו, הלך לראשון שתמיד החזיק ממנו חבר נאמן וביקש ממנו לבוא איתו ביום המיועד למלך, אמר לו חבירו תאמין לי גם אותי המלך מחפש, על העלמת מס וכו', אבל זאת אעשה איתך כשאבוא איתך עד שער המלך. האדם הלך בפחי נפש לידידו השני ואמר לו כנ''ל, אמר לו מצטער חביבי אבל גם אני עריק מהצבא כבר כמה שנים אבל חסד אעשה איתך שאלווה אותך עד דלת הלשכה של המלך, אבל אל הקודש פנימה לא אוכל להיכנס.

הלך האדם לידיד השלישי שלא כל כך החזיק ממנו, לא היו ביחסים קרובים כל כך אמר לו כך וכך המעשה, אמר לו אותו ידיד אל תדאג ביום המיועד אבוא אל המלך פנימה ואמליץ עליך בחום. ובעזרת השם תצא בשלום מלוע הארי. הנמשל לאדם יש שתי ידידים קרובים הראשון זה הכסף שעליו עמל כל השנים, הכסף אומר לאדם ביום פקודה לא אוכל ללוות אותך אלא עד שער בית החיים, כיוון שאני כהן לא אוכל להיכנס פנימה. הידיד השני שקרוב לאדם הם בניו ובנותיו, גם הם לא נכנסים עימו אלא עד הקבר עד לזיבולה בתרייתה ואומרים לו לך תנוח לגורלך לקץ הימין.

השלישי שהוא לא כל כך מוחזק לידיד הם המצוות והמעשים טובים שמדי פעם עשה האדם ולא כל כך יחס להם חשיבות יתירה. פעם הניח תפילין ופעם אחרת נתן צדקה וכו', אותם מצוות דווקא הם יצילו את האדם שנאמר ''והלך לפניך צדקך וכבוד וכבוד ה' יאספך'' (ישעיה נח, ח). שני רמזים נפלאים נרמזו בפסוקים על המשל הזה: א. מה שאומרים בפרק ''במה מדליקין'' שלושה דברים צריך אדם לומר בערב שבת עם חשיכה, ערב שבו תשבות נשמתו מעולם הזה, עם חשכה חשכת חייו עלי חלד: עישרתן, עירבתן, הדליקו את הנר. עישרתן רומז על העושר של האדם.

לא יועיל הון ביום עברה. ערבתן אלו בניו של האדם שהם ערבין לו: הדליקו את הנר אלו המצוות שנאמר ''כי נר מצוה ותורה אור''. ב. עפ''י הפסוק בפרשת כי תשא ''והיה נכון לבוקר ועלית בבוקר אל הר סיני וניצבת לי שם על ראש ההר. ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר, גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא'' (שמות לג ב, ג). אם העולם הזה דומה ללילה הרי שהעולם הבא דומה לבוקר. לכן הכן עצמך להיות מוכן לעולם הבא הדומה לבוקר מכיוון ש''עלית בבוקר אל הר סיני וניצבת לי שם על ראש ההר'' וניצבת לדין.

''ואיש לא יעלה עימך'' לא חברים ולא ידידים ובני משפחה לא בניך ובנותיך. ''ואיש אל ירא בכל ההר'' אל תצפה לעזרה כלשהי מהם. ''גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא'' אפילו הרכוש שחשבת אותו לידיד נאמן גם הוא לא יעזור, הוא אפילו לא יגיע אל מול ההר ההוא, ואשרי המבין. מספרים על הגר''א מוילנא לפני פטירתו מהעולם אחז את ציציותיו והיה בוכה.

אמרו לו תלמידיו רבינו אם אתה בוכה מה יהיה עלינו?? אמר להם רבותיי בעוד כמה רגעים אני עומד להפטר לבית עולמי, וכאן בעולם הזה אדם יכל במחיר פרוטות לרכוש ציצית ובזכותה זוכה לראות פני שכינה. ואילו למקום שהוא הולך גם אם יתן את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. מסופר על הצדיק רבי יצחק אלפייה זיע''א שבכל פעם שהיה לו יום הולדת היה ''חוגג'' אותה באופן מעניין:

היה מבקש מחבריו שיעשו לו מסע הלוויה, היו נושאים אותו על אלונקה ואומרים ''יושב בסתר עליון'' וכו' וכשהיו מגיעים לחלקת הקבר שרכש היה דורש הרב דברי תורה והתעוררות על יום הדין וההכנה אליו. מעשה באחד שהיה חברותא של מלאך המוות, יום אחד פגש אותו, ואמר לו אני יודע שאי אפשר לבקש ממך הצלה מן המוות כי אתה סוף סוף שליח ועושה את מלאכתך נאמנה, ואין אתה יכול לשנות שליחותך. אך בקשה אחת לי אליך: בעת שיגיע זמני להיפטר מהעולם אל תיקח נפשי עד שאתוודה וידווי ארוך על כל עוונותי וחטאתיי. המלאך נשבע לו על כך.

אז נתמלא האיש שמחה ואמר מעתה חי אני לעולם, מפני שלא אומר באף יום וידוי. והנה לאחר שנים הגיע זמנו להפטר מהעולם. מלאך פלוני היה בצער קצת הרי נשבע לאדם והוא כשום יום מאז לא אמר וידוי. מה עשה המלאך?? עשה עצמו לאיש גוסס הנוטה למות ושכב במקום אחד באמצע הדרך שידע שיעבור שם האיש הנ''ל. וכשקרב אותו האיש לשם החל מלאך המוות לבכות בקול גדול שאל אותו האיש למה אתה בוכה?? אמר לו עם הארץ אני וכיוון ששעותיי ספורות ואין אני יודע לומר וידוי, צר לי שכך אפטר מהעולם ללא תשובה.

על כן אבקשך שתעשה עימי חסד של אמת ותאמר איתי את הוידוי מילה במילה. מרוב פחד ובהלה ורחמים שריחם איש על הגוסס שכח את התנאי שלו והחל אומר את הווידוי מילה במילה עם החולה וכאשר הגיע לסוף הוידוי מיד קפץ החולה ממקומו והפך דמותו למראהו האמיתי. נבהל האיש בהלה גדולה ומרה והחל בוכה ושואל למה עשית לי כדברים האלה? להטעות אותי ולהערים עלי? אמר לו המלאך יען כי אתה הטעת אותי וגם הגיע זמנך ''להחזיר ציוד'' לבורא עולם. ומיד לקח נשמתו. הגמרא בברכות מספרת על רבי יוחנן בן זכאי שלפני מותו נכנסו תלמידיו לבקרו.

כיוון שראה אותם בכה, אמרו לו רבינו נר ישראל פטיש החזק עמוד הימני, אם אתה בוכה מה יהיה עלינו ? אמר להם שתי דרכים לפניי אחת לגהינום ואחת לגן עדן ואיני יודע להיכן מוליכים אותי: רבי יוחנן היה תלמידם של הלל ושמאי והגמרא בסוכה דף כח מספרת מקצת שבחו שאמרו עליו שמיימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ומעולם לא אמר הלכה שלא שמע מפי רבותיו, עוד ממשיכה הגמרא שם שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלושים מהם ראויה שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו.

ושלושים מהם ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינוניים. גדול שבכולן רבי יהונתן בן עוזיאל. קטן שבכולם רבי יוחנן בן זכאי. אמרו עליו רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא, ומשנה, גמרא, הלכות, ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים, וגזירות שוות תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת, ושיחת שדים, ושיחת דקלים, משלות כובסים, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הוויות דאביי ורבא, לא הניח חכמה אחת שלא היה בקי בה.

והוא אמר על עצמו איני יודע להיכן מוליכים אותי!!! אנן יתמי דיתמי איזובי הקיר אנה אנו באים?? והדגש השני לאן אתה הולך שאדם נקרא הולך, הולך אדם לבית עולמו. שלמה המלך ע''ה אמר ''ויום המוות מיום היוולדו'', שמאותו יום שאדם נולד מתחילה הספירה לאחור, ושעון החול אוזל, כשהתינוק נולד הוא בוכה וכולם שמחים. הוא בוכה כי יודע להיכן הגיע:: אבל אחרי אריכות ימים נפטר כולם בוכים והוא במקרה הטוב צוחק. כמו שכתוב: ''ותשחק ליום אחרון''. והאמת היא שעולם הפוך ראינו.

משל למה הדבר דומה אוניה שמגיעה לנמל ויורדים ממנה הנוסעים, לפעמים רואים את מקבלי הפנים כשהם בוכים, ואילו כשהאוניה מפליגה לים הרחב, כולם שמחים ומאושרים. וההיפך הוא הנכון: כשהאדם מפליג בספינה לא יודע מתי יגיע, אם בכלל. כל כך הרבה הפתעות צפויות לו במהלך ההפלגה, והוא נתון לחסדי הטבע. לכן כשמפליג צריך לבכות. ואילו כשכבר חזר בשלום מן ההפלגה צריך לשמוח ב''ה שחזר בריא ושלם.

לכן יתן האדם אל ליבו שהעולם הזה דומה לבית הילולה כמה שישכיל לחטוף מצוות ומעשים טובים זהו רווח נקי, כל זמן שנותנים לו אפשרות לעשות זאת כי אין חשבון למקום שהולך לשם. כאן בעולם הזה יכל בלא מאמץ לזכות בתורה ומצוות. ואילו בעולם הבא גם אם יתן הון בשביל פעם אחת לענות אמן או ברכו לא יזכה. במתים חופשי. כיוון שאדם מת אז הוא חופשי מהמצוות לחלוטין. מעשה באדם אחד שהלך לבית החיים והחל צועק על המצבות שקרנים, רמאים.

לתמיהתם של האנשים אמר זה רימה אותי אמר לי בנין פלוני שלי וזה אמר לי מפעל שלי והנה רואים שמתו ואין להם כלום לא ממון ולא בניינים ולא רכוש:: אומר דוד המלך ע''ה (תהילים קמד. ד): ''אדם להבל דמה ימיו כצל עובר'' ופירוש כשם שהבל בנו של אדם מת לאחר כמה שעות כך חייו של האדם נידמים ככמה שעות. ויש עוד פירוש שאדם דומה להבל היוצא מהקומקום תוך כמה שניות נמוג והולך ימיו כצל עובר, לא כצל בית או אילן אלא כצל עוף הפורח באוויר צ''ל גימטריה 120, לו יחיה גבר מאה ועשרים שנה נחשב כרגע אחד בעולמו של הקב''ה.

הזוהר הקדוש אומר כמה טיפשים אותם אנשים שמתהלכים בעולם הזה ועושים בו כרצונם ובטוחים שיחיו לפחות עד אין קץ, ולא יודעים שימיו של אדם ספורים ובתקופה הזו צריכים לסגל לעצמם תורה ומצוות שהם מזכים את האדם לעולם הבא. משל למה הדבר דומה לקבלן שקיבל שטח אדמה מסויים ועליו היה אמור לבנות בית מפואר, מדד בשעלו שטח אורך רוחב ולאחר שתיכנן את הבית בא לבעל הבית ואמר לו, יש לכבודו שתי אפשרויות לבנות בשטח הנתון:

אפשר לבנות פרוזדור צר ולא כל כך מפואר אבל הטרקלין יהיה מרווח מאד, מואר ומפואר בו יוכלו לקבל אורחים חשובים בכבוד ובהדר. אפשרות שניה: לבנות פרוזדור מפואר וגדול על חשבון הטרקלין. לו שמעת לעצתי, עדיף להשקיע בטרקלין גדול ומפואר ולא בפרוזדור שהרי נועד רק למעבר ולא לשהות בו. הנמשל ברור: העולם הזה דומה לפרוזדור, מקום מעבר. ואילו העולם הבא דומה לטרקלין. חז''ל יועצים לנו הכן עצמך בעולם הזה הדומה לפרוזדור כדי שתוכל לזכות לחיי נצח בעולם הבא יום שכולו ארוך.

מספרים שבא פעם עשיר אחד מחו''ל לבקר את החפץ חיים זיע''א. ראה את ביתו של פאר הדור שהוא דל ורש, בקושי שולחן ומיטה וכמה כסאות, אמר לו העשיר כך חי גדול הדור?? היכן כל הרהיטים שלך?? אמר לו החפץ חיים והיכן הרהיטים שלך? אמר לו העשיר אמנם כאן אני עם מזוודה וכמה בגדים אבל בארצי יש לי את כל הרהיטים והעושר. אמר לו החפץ חיים גם אנו בעולם הזה אורחים פורחים ולכן לא צריכים כל כך לוקסוס.

אבל בעולם הבא ששם הבית הקבוע והאמיתי לשם אנו שולחים את הרהיטים!! ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב''ה: ידוע שתחילת דינו של האדם על דברי תורה. בשעה שמכניסין אותו לדין שואלים אותו נשאת ונתת באמונה?? עסקת בתורה ? ציפית לישועה? אם יאמר תשובה שלילית אוי לו ואבוי לו איזו תקנה יש לו? ואם יאמר למדתי קצת יבקשו ממנו לדרוש במשך 30 יום: וכל מה שלמד אולי יספיק לדרשה של שעה שעתיים:

ומי לנו גדול מדוד המלך שהיה גיבור גדול עליו נאמר ''יפול מצדך אלף ורבבה מימינך'' (תהילים צא) שכל מכה היה מפיל מאויביו במלחמה אלפים ורבבות, והעיד על עצמו (שמואל א יז. לו): ''גם את הדוב וגם את הארי הרג עבדך'', דוב ושתי גוריו וארי ושתי גוריו שיסע בידיו, והיה צדיק גדול וחסיד ועניו והעיד על עצמו (תהילים פו. ב): ''שמרה נפשי כי חסיד אני''. ומעולם לא טעם טעם שינה, והיה מהנה את הקב''ה בכל לילה בחצות בשירים תשבחות ולימוד התורה. כ''ש (תהילים קיט. קמח): ''קידמו עיני אשמורות'' (תהילים קיט. סב).

''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך''. והוא אמר על יום הדין (תהילים קמג. ב): ''אל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי'' ועוד אמר: ''סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי'' (תהילים קיט, קכ), אם דוד המלך גיבור שבגיבורים אומר כך, אנו איזובי הקיר שאין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש מה נאמר ביום פקודה ואנה נברח ביום עברה?? ידוע משל על השועל שהיה רעב ולא אכל כמה ימים, ראה כרם אחד מלא ענבים הסתובב סחור סחור ולא מצא כי אם פתח אחד צר ביותר, צם יומיים ואח''כ בשארית כוחותיו השתחל דרך הפתח ושם טרף ענבים ללא חשבון, כשרצה לצאת מהסדק הצר לא יכול היה. עשה

תענית שובבים 3 ימים ואח''כ יצא. אמר כרם כרם מה הועלת לי רעב נכנסתי ורעב יצאתי, עליו נאמר לא פיקח שבחיות אלא טיפש שבחיות הוא נכון שיה צריך לאכול אבל אם היה חכם היה זורק קצת אשכולות מעבר לגדר שיהיה לו צידה לדרך. הנמשל מובן: מותר להנות מהעולם הזה, תאכל טוב, תשתה, תישן טוב, תנוח. אבל גם תכין צידה לדרך הארוכה באמת. ילד שיוצא לטיול כיתתי למשך יום אחד, כמה לפני זה מכין, וקונה, ומסדר?? אדם שנוסע לשבוע ימים נופש כמה מכין לפני כן? חודש לפני הזמן מסדר ועושה רשימה שח''ו לא ישכח שום פרט שישבית את עונג הטיול.

אדם שנוסע לחודש חודשיים כמה מכין לפני זה? שנה שלימה לוקח לו לתכנן מסלול מקומות שיבקר שם, מה יאכל מה עדיף לראות וכו'. אדם הולך לעולם הבא שהוא נצח נצחים שמליארד שנה זה גרגיר אבק אחד מתוך האינסוף זמן, כמה הוא צריך להכין ולטרוח?? לו יחיה גבר שנין אלפין לא ייעול גבורתך בחושבנייה!! אמר אבא כהן ברדלא: אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ומה יוסף קטן שבאחים הוכיח את אחיו באמור להם ''אני יוסף העוד אבי חי?? ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו'' מלמד שפרחה נשמתם במקום.

מה אנו ניטען ביום תוכחה בו יאמר הקב''ה לכל אחד מה עשה בימי חלדו בעולם הזה שנאמר ''אוכיחך ואערכה לנגדך'', (תהילים נ. כא). הפסוק אומר (תהיים לו. ז): ''צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה''. ועוד נאמר (תהילים ג. ג.): ''וסביביו נשערה מאד'' שהקב''ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. משה רבינו רעיה מהימנה אמר בצדק לקרח ועדתו ''רב לכם בני לוי''. הקב''ה ענה לו באותה מטבע לשון (דברים ג. כו): ''רב לך אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה'', אדם שחטא בדיבור או במעשה על אחת כמה וכמה!!! כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק (במדבר ל. יג):

''אישה הפרם וה' יסלח לה'' היה בוכה. אמר אם אדם שהתכוון לאכול בשר נבילות וטריפות ובסוף עלתה לו בשר בהמה טהורה עתיד ליתן דין על כך. כ''ש וק''ו בן בנו של ק''ו שאדם שהתכוון לאכול בשר נבילה ובסוף אכן אכל או שאר תאוות שתיכנן ובסוף עבר עליהן בשאט- נפש. על אחת כמה וכמה! הגמרא בברכות אומרת על הפסוק (חבקוק ב. יא):

''כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה'', שלאחר מאה ועשרים שנה בשעת פטירת האדם כשהוא נותן דין וחשבון על מעשיו, עולים קירות ביתו של אדם ומעידים עליו, ביום פלוני עשה כך וכך, ביום פלוני דיבר כך וכך וכו', אפילו דבר דומם שלא החשיבו אותו, עתיד להפליל אדם ביום הדין. יש בנותן טעם להעתיק מה שכתב ''החוק לישראל'', בשם ספר מרגניתא דרבי מאיר בפרשת בראשית מוסר ליום רביעי, ''בשעה שנפטר האדם, מלאך הממונה על הדין עומד כנגדו ואמר לו אוי לו על זה הגוף שיצא מן העולם ריקם מזכויות ומלא עוונות.

מביט ברגליו ואומר אוי להם לרגליים שלא הלכו ביושר. אוי לידיים שנתעסקו בדברי שקר. אוי למיעיים שנהנו מן הגזל. אוי לעיניים שלא הלכו באמונה, אוי לאוזניים שלא שמעו תוכחה. אוי לפה שלא נתעסק בתורה. אוי לו לבשר שלא נתייגע ביראה, או לו ליצר שלא נכנע לפני בוראו, אוי לו ללב שלא עבד את בוראו שעתיד לעמדו בנזיפה. ואומרים לו עמוד בדין והכר מעשיך ודע מהיכן באת ולפני מי אתה עתיד ליתן את הדין. ואם אין אתה יכול להשיב מי יוכל להשיב? ומי יוכל לסבול עוונתיך שהם כעש לבגד. וכחרב לצוואר, וכחץ ללב, וככבלים לרגליים.

כחושך לעיניים, כמרה לפה, כשוחה לרגל. כחרישה לאוזניים, כמכשילה לכוח, כימים רעים לזיקנה כיסורים לגוף, כגדיעה לקרן, כמרה למיתה, כעבירה ליום הדין. ועוד בחוק לישראל במוסר ליום חמישי, מספר הישר המיוחס לרבי זרחיה מיוני זיע''א וז''ל:

ליבי ליבי הלא ידעת כי לא נבראתי כי אם לשוב לעפר, מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך? הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר וכמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה, ימיך חרוצים וחייך קצוצים, וכל אשר יעבור עליך יום או לילה תחסר חלק מחלקי חייך ובכל יום תקרב אל הקבר ותעוף בלי אבר, ומדוע לא זכרתני, עפר אתה ולא ידעת כי מן האדמה נוצרת, ועל מי בטחת כי מרדת, ומדוע אתה נמהר ולא תעבור אל ליבך יום המר. יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום ידבק לשונך אל חכיך, יום ישאוך על כתף יסבלוך ועל ארץ תחתית ישליכוך.

ועל כל מעשה יחשבוך, וכאבק תדכה ואישך לא תיכבה, יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה', שם תמצא שמריה ותהמה נפשך בציריה ומה תשיב על זדונותיך, הלא אז תראה פרי מעלליך ותמצא גמוליך, ואילו תמות כמות בהמה ולא תהיה עתיד לתת חשבון היה לשמוח במותך, אך תלך למר ממות ולמקום אופל ארץ חושך וצלמוות, שם תיפול עליך אימה ותכסך כלימה, ולבושך גוש רימה, ויזורה על גופך גופרית לבלתי השאיר לך שריד, הלא היום ההוא נורא ואיום יום אשר אין לו פדיום, יום תמרור בבכיה תאניה ואניה, יום חרדה וצעקה, יום שואה ונאקה יום מספד מר יום תערוך אבל משמר מול משמר.

יום יחרה אף האל וקנאתו וניתכה כאש חמתו. יום ירבו המעציבים והמכאובים יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו יום תצא הנשמה וישאר הגוף ככלי מלא כלימה מושלך כאבן דומם ואתה בן אדם אל מי תנוס לעזרה?? או מי יהיה עליך לסיתרה?? הלא אז תאמר אוי לי מה עשיתי מדוע דבר ה' ביזיתי ואחרי שרירות ליבי פניתי ובמה אתכסה כי ערום אנוכי.

התקושש והתבושש והיכלם מחטאתיך ותן תודה לאלוקיך בעוד נפשיך בגופך, ובטרם יחשכו כוכבי נשפיך שוב יום אחד לפני מיתתך, החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא חייך!! לכן ירא כל אדם לזרז עצמו ולחזור בתשובה ויפה שעה אחת קודם. כמו שמסופר על רבי ישראל סלנטר זיע''א שפעם הלך ברחובות קריה בשעת חצות לילה ושמע קול מאחד הבתים כשהתקרב לכיוון הבית ראה סנדלר פשוט מתקן נעליים לאור הנר, אמר לו הרב מה מעשיך בשעה כה מאוחרת?? אמר לו הסנדלר כבוד הרב כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן. למד מזה הרב לקח גדול וקבע אימרה זו מרגלא בפומיה: כל זמן שהנר דולק (נר ה' נשמת אדם) אפשר לתקן. ואשרי אדם שיבין זאת.