Binyamin - פרק ג - משנה ג

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְּלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח), כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מְלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם. אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא), וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה': לכאורה לא מובנים דברי התנא הקדוש:

מצוי היום באולמות, בבתי מלון, ובשמחות שיש שפע של אוכל בכל הסוגים הטעמים והצורות מינים ממינים שונים והכל משובח ומפואר, הלזה יקרא זבחי מתים?? לזה יקרא שולחנות מלאו קיא צואה?? ב''ה זכינו לשפע הכשרים מהודרים לעילה מן כל בירכתא שפע פירות בארצינו הקדושה, מגוון של לחמים סוגי בשר ועוד ועוד שרק בראיה בלבד שבעים א''כ למה זה נקרא זבחי מתים?? אלא אומרים בעלי המוסר שאכילה גירדא ללא דברי תורה, ללא ברכה תחילה וסוף הוא מעשה בהמי. שהרי בכמה דברים האדם נדמה למלאך ובדברים אחרים נדמה האדם לבהמה.

כיוון שאכילה הוא מעשה בהמה א''כ ללא התקדשות באכילה במה שונה האדם מן הבהמה?? אלא מאי? יכול האדם לקדש את אכילתו בדברי תורה וממילא נחשב שולחנו כמזבח ואכילתו כקרבן שמקריב לפני ה'. וכל זה באדם יחיד. אבל שלושה שאוכלים הרי זו קביעות והם מתחייבים בזימון שנאמר ''גדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו'' ואם השלושה לא מדברים דברי תורה על השולחן משמע שאוכלים מאוכל של מתים כמו המת בר מינן שהוא גוף ללא נשמה כך האדם עוסק כעת בהלעטת גופו בלבד ולא נותן חלק לנשמתו, כאילו אין לו נשמה בזמן אכילתו!! לכן אומר שלמה המלך ע''ה (משלי יג. כה): ''צדיק אוכל לשובע נפשו'' אוכל קמעה

ומתברך במעיו, משבח ומודה להקב''ה ישתבח שמו ויושב ועוסק בלימוד תורה. אבל בטן רשעים תחסר אלו הולכי על גחון שכל מעיניהם נתונים רק לבטן ולאכילה ולא נותנים חלק לגבוה. ידוע שאדם מורכב מנפש בהמית ומנשמה טהורה שניהם משמשים יחד. אדם שאוכל ושותה אין בזה שום הנאה לנשמה, שהרי היא חוצבה מהעליונים ואין לה עסק באכילה. המזון היחיד שלה הוא תורה מצוות ומעשים טובים. ואם בזו האכילה לא נותנים גם חלק לנשמה כלומר דברי תורה על השולחן, הרי זה כמו מת שיש לו רק גוף ולא נשמה שאין הפרש אם אכל או לא.