Binyamin - פרק ג - משנה ד
פרק ג - משנה ד
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/40

Segment 1
HE:
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיִלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ: רבינו עובדיה מברטנורא זצ''ל פירש לגבי ניעור בלילה והמהלך יחידי בדרך שבמקום לעסוק בדברי תורה שמשמרים נפשו במקומות מסוכנים ובזמן סכנה הלילה הוא עוסק בדברי הבאי, בהבל וריק אשר לא יועילו ולכן מתחייב בנפשו, אפשר עוד להוסיף: כיוון שאדם זה יוצא דופן הוא משאר אנשים ומתנהג באופן מוזר לכן מתחייב בנפשו משתי אופנים: . האופן הראשון - ביטול תורה:

Segment 2
HE:
אומר הזוה''ק אלא איברא ליליא אלא לגירסא, כדכתיב (איכה ב. יט): ''קומי רוני בלילה לראש אשמורות''. ואין לך נחת רוח גדול יותר להקב''ה מזה שבניו קמים באשמורת הלילה ועוסקים בתורה. ורוב חוכמתו של האדם באה מהלימוד בלילה. ואמרו חז''ל במסכת חגיגה (יב) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום.

Segment 3
HE:
לכן רבינו הקדוש פתח במשנה הראשונה במסכת הראשונה מאימתיי קוראין את שמע בערבין, ולא פתח בשחרית להודיע שהתנהגות היום תלוי בהתנהגות הלילה, שהיום הולך אחר הלילה, ואם בלילה ילמד תורה היטב לא ירגיש עייפות בתורה ביום אלא אדרבא, יהיה דבוק בתורה יותר במשך היום.

Segment 4
HE:
מסופר על רבי סלמן מוצפי זצוק''ל שקיבל עליו בזמן שנפטר ריש גלותא דבבל רבינו יוסף חיים זיע''א ללמוד תורה בהתמדה גדולה יותר, לכן גמר בדעתו כי עליו לקום מידי לילה בשעת חצות ולעסוק בתורה עד הבוקר, מה עשה? לקח חבל, קצהו האחד קשר לידו וקצהו השני קשר לבריח הדלת, והיה כאשר יקום אביו בחצות ויפתח הדלת תמשך גם ידו ויתעורר לעסוק בתורה, שבועיים הצליחה השיטה. לילה אחד הבחין אביו בזה ומנע אותו מכך.

Segment 5
HE:
לאחר מכן ניסה שיטה אחרת קשר ידו בחבל וקצהו שלשל דרך החלון לאחורי הבית ובקש מחבירו שיעבור שם בחצות ימשוך בחבל ויעיר אותו, כך למדו פעם תורה בלילה (עולמו של צדיק). מסופר על המהרש''א הקדוש שמצא עצה אחרת להיות עירני בלימוד הלילה שהיה קושר שתי פיאותיו בחבל אל המנורה שבתקרה וכשהיה נרדם היו שתי פיאותיו נמשכים למעלה ומעירים אותו. אילו אנו למדנו בשיטה זו הייתה התקרה נופלת:: אבל אצל המהרש''א זה עבד!! מספרים על רבי חיים שמואלביץ זצ''ל שהיה לומד חברותא עם אחד התלמידים בלילה כל תלמוד ירושלמי.

Segment 6
HE:
אחרי לילה של לימוד מפרך כשהיו חוזרים למעונם לישון היו בדרך חוזרים על לימודם ובכל ציון דרך היו מתעכבים מעט כדי לחזור שוב על משנתם, וכך כמה פעמים. וברוב הפעמים היו מגיעים למעונם בהשכמת הבקר, כך במשך חצי שנה גמרו כל תלמוד ירושלמי!! אומר התנא רבי חנינה בן חכינאי אדם שכבר הוא ער בלילה ולא עוסק בשום דבר, או שהוא מהלך בדרך יחידי בלילה ולא עוסק בדברי תורה אין מה שיגן בעדו ישמור ויציל אותו ממקרי הזמן.

Segment 7
HE:
או שסתם מפנה ליבו לבטלה כלומר אינו עוסק בשום דבר לא בתורה ולא בדרך ארץ, ע''י זה בא לידי תמהון לב והשתוממות המחשבה, כמאמר הזוהר הקדוש מאן דרחיק מאורייתא רחיק מקדושה בריך הוא ומאן דקריב לאורייתא קריב לקוב''ה. אומרת הגמרא במסכת ברכות אמר רבי אלעזר אדם לעמל יולד. ואיני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר (משלי טז. כו) ''כי אכף עליו פיהו'' הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה. כשהוא אומר ''לא ימוש ספר התורה הזה מפיך'', הוי אומר לעמל תורה נברא.

Segment 8
HE:
והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי (כלומר נרתיק) נינהו, אשריו מי שנעשה גופו דרופתקי דאורייתא! מספר רבי יצחק לפשיץ על רבי יצחק אלחנן: כמה פעמים הזדמן לי לבוא לביתו אחר חצות הלילה וראיתיו עומד על יד העמוד ומתנמנם, ואתחנן אליו לאמר: רבי ילך לנוח נא על משכבו ולהחליף כוח. אמר לי כן כן הנני הולך. ''שמע ישראל וכו', ויפתח פיו בקריאת שמע על המיטה למען אדמה כי באמת הולך הוא לישון, והלכתי לביתי ואחר שעתיים שוב באתי אל הבית כי דבר לי אל אחד מבני ביתו.

Segment 9
HE:
והנה לתמהוני קול מצהלות מרן שמעתי בוקע ועולה מבעד לדלת סגורה, הנני מציץ מבעד חור המנעול ורואה את רבינו הוגה בתורה. באותה לילה לא ישנתי, השכמתי קום לפני עלות השחר ואבוא אל בית מרן והנה מצאתיו עומד ולומד על מקומו אשר עמד שם אמש: האופן השני בו ניתן להסביר משנה זו של רבי חנינה בן חכינאי היא ששלושת הדברים שמנה, המכנה המשותף שלהם הוא שאסור לו לאדם שיכניס עצמו במצב סכנה, וכל המכניס עצמו במצב סכנה ואומר יעשו לי נס אם יזכה שיעשו לו נס ינכו מזכויותיו. ואם לא יזכה הרי זה מתחייב בנפשו.

Segment 10
HE:
לפי שלילה הוא זמן למזיקים וההולך בדרך יחידי הוא בסכנה מפני הליסטים וכמה פגעים רעים. וכיוון שלא עסק בתורה באותם זמנים אין התורה משמרת אותו. התורה הקדושה מצווה אותנו (דברים ד. טו): ''ונשמרתם מאד לנפשותיכם''. הרבה אנשים טועים לחשוב שהנשמה הוא חלק אלוקא ממעל עליה יש חיוב לשמור מן העברות והחטאים וכו', אבל הגוף יכול להיות הפקר. אפשר לקחת סכונים. הגוף לא צריך כ''כ שמירה, וטעות היא לחשוב כך. כשם שתיק ספר תורה התקדש ע''י שנתנו בו את ספר התורה, כך הגוף מקודש בקדושת החיים ע''י שנתנו בו נשמה טהורה.

Segment 11
HE:
כיוון שהגוף הוא מקום משכן הנשמה הקדושה גם הוא מקודש ומצריך שמירה גדולה. ועוד אומרת התורה הקדושה (דברים ד. ט): ''רק השמר לך ושמור נפשך מאוד'' שאסור לאדם לסכן עצמו או להכניס עצמו למצב של ספק סכנה. לפיכך אסור לאדם שיעבור ברמזור אדום אפילו שאין בכביש מכוניות וגם אין שוטר בסביבה וזאת מכמה סיבות: א. הסכנה קרובה ח''ו וכבר אמרו שעדיף להפסיד רגע בחיים מאשר חיים ברגע.

Segment 12
HE:
רח''ל רואים היום שגם אדם שהולך לתומו במעבר חצייה או חוצה בירוק ובכ''ז נפגע ע''י נהגים פושעים אנשי בליעל שאין קדושת החיים עומדת לנגד עיניהם, כל שכן שמכניס עצמו למצב סכנה כזה. ב. לפעמים זה חילול ה' בפני בני אדם. ג. לעיתים זה משפיע על ילדים או על צעירים יותר ללמוד ממנו לעשות כמותו. והם בלאו הכי אינם אחרים כל כך, והוא הגורם. בעניין העצירה באדום יש רמז מהתוה''ק ''ויאמר אליו אדום לא תעבור בי'' (במדבר כ. יח), ויש לכוון באותה שעה שהוא מקיים מצוות עשה מדאורייתא של ''ונשמרתם מאד לנפשותיכם''.

Segment 13
HE:
הגמרא מסכת תענית דף כ' ע''ב מסופר על כתל רעוע שהיה בנהרדעא שלמרות שהיה קיים שלש עשרה שנים לא עברו לידו רב ושמואל. יום אחד הזדמן למקום רב אדא בר אהבה, אמר שמואל לרב בוא ונעקוף מקום הכתל כמנהגנו, אמר לו רב לא צריך, כיוון שרב אדא בר אהבה נמצא עימנו והוא צדיק גדול לא פוחד אני. מספרת הגמרא שלרב הונא היו שתי חביות יין בבית רעוע כיוון שהיו צריכים לפנות את חביות היין וחששו שמא יפול הבית לקח רב הונא את רב אדא בר אהבה לבית ומשכו בדברי תורה עד שפינו את הבית. לאחר שיצא אחרון הפועלים - נפל הבית וקרס תחתיו.

Segment 14
HE:
רב אדא בר אהבה הרגיש בדבר והקפיד. אמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושים לי נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכים לו מזכיותיו. ואף יעקב אבינו ע''ה חשש מכך ואמר ''קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית עם עבדך'' (בראשית לב. יא): רש''י מפרש במקום ''נתמעטו זכויותיי ע''י החסידים והאמת שעשית עימי''.