Binyamin - פרק ג - משנה ט

רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת. רבינו עובדיה מברמנורא זצ''ל פירש: אדם שמקדים במחשבתו שהמטרה שלו בלימוד תורה קודם כל לשפר את עצמו, את מידותיו את יראת השמיים שלו ואח''כ ללמוד לשם צבירת ידע בתורה בחוקיה, ובמצוותיה, הרי זה משובח, עד כאן דבריו.

אולם מי שתכלית לימודו היא צבירת ידע ללמוד את חכמת התורה בדומה לחוכמות אחרות, כמו להבדיל בין הקודש ובין החול פיסיקה הנדסה אלקטרוניקה וכ' ואין רצונו שהתורה תשפר ותעצב את מידותיו - הרי אין חכמתו מתקיימת. מפני שאין חכמה זו שלמד מונעת אותו מללכת אחרי שרירות ליבו. הגמרא (סנהדרין דף ק''ו ע''ב) מספרת על דואג האדומי שהיה אביר הרועים של שאול ראש הסנהדרין. גדול בתורה. ועליו נכתב ''איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים'', (ישעיה לג. יח). שהיה סופר כל אותיות שבתורה.

כלומר שהיה בקי בטעם האותיות החסרות והיתרות שיש בתורה לדוגמא: טטפת, סכת, מזזת, וכו' והיה בקי בכל קל וחומר שבתורה. ועל המתג העליונה שבאות למד היה שונה 300 הלכות, ויש אומרים הלכות טומאה וטהרה. ויש אומרים כישופים, היה עמקן עצום. בקי בכל מכמני התורה, ועליו העיד רבי אמי בגמרא שכל תורתו היתה מהשפה ולחוץ, ועליו נאמר (תהילים נב, ח). ''ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו'' בתחילה היו יראים שלא ילמדו ממעשיו, ולבסוף כשמת בקיצור ימים ישחקו. שהשיבו לו גמולו בראשו.

הגמרא בפרק חלק מספרת על ירבעם בן נבט שעליו נאמר הפסוק (מלכים א. יא): ''וירבעם יצא מירושלים וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה''. מה שמלה חדשה אין בה דופי אף בתורתו אין דופי. שחידש דברים שלא שמעה אוזן מעולם. מאי ושניהם לבדם בשדה''? מלמד שכל חכמי ישראל נחשבו לפני ירבעם כעשבי השדה!!! וכל זאת נמנה עם אלו שאין להם חלק בעולם הבא, וכ''כ למה? כיוון שחכמתו קדמה ליראת חטאו. וחכמה בלי יראת חטא לא מועילה. משל למה הדבר דומה? לאדון שאמר לעבדו העלה לי לעליית הגג קב של חיטין, והעלה לו.

אמר לו הי.. את איתך קב של חומטין? (כלומר מידה של חומר משמר) אמר לא לאו אמר לו בעל הבית עדיף שלא היית מעלה לי כלל, כי מה שווים חיטים בעליית הגג בלי חומטין, בלי החומר המשמר. יראת שמים הוא החומר המשמר לחכמה, דרך ארץ קדמה לתורה, תורה ללא יראת שמיים לא מחזיקה מעמד ולא מתקיימת.

ורואים בחוש הרבה סטודנטים, עוכרי דין וכדומה שלומדים תורה, אבל לא לומדים תורה לשמה אלא כמו כל מקצוע וחכמה אחרת, האם התורה בונה אותם מבחינת מידות טובות? מבחינת שינוי הטבעים שיש בהם? ודאי שלא, כל תורתם מסתכמת באוסף ידיעות ודעות, כידיעה שיטחית ביותר אם בכלל של התורה.

אולם מאידך רואים הרבה חוזרים בתשובה חדשים מקרוב באו, החלו ללמוד תורה ותוך פרק זמן לא ארוך אתה מרגיש בשינוי הגדול שחל בהם, הן מבחינה פנימית של שינוי תפיסת החיים שלהם, שינוי ההתנהגות לכל אדם באשר הוא ואפילו בתואר פניהם שמתעדנים יותר, וכל זאת מכוח התורה.

מגדולי מחזירי התשובה בדורינו הרב ראובן אלבז שליט''א ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים פרסם ספרים בשם ''המאור שבתורה שהחזירני למוטב'' ויש שם סיפורים וצילומים של ציבור רחב, קשת רחבה של אנשים שחזרו בתשובה, טייסים מפקדים, מהנדסים, אקדמאים, אנשי בהמה וכו', ויש תמונות שלהם, מצד ימין אתה רואה לפניך את ''החשוד'' לפני שחזר בתשובה, כל מיני יצורים מהחלל החיצון, עבמי''ם. ומאידך לאחר שחזר בתשובה אתה רואה ולא מאמין, הזאת נעמי? הדרת פנים, תווי פנים יותר עדינים, בן של אברהם יצחק ויעקב בעל צורה, בן פורת יוסף.

הכח שבתורה שאדם לומד ובהצטרף לכך יראת שמיים שמסגל לעצמו משנים את האדם מן הקצה אל הקצה. הרב מיכאל לסרי שליט''א פה מפיק מרגליות סיפר שפעם אמרו לו בא תראה איך מתקיים הפסוק ''וגר זאב עם כבש'' (ישעיה יא. ו) אמר הרב לעצמו היתכן? באמריקה מצינו גן חיות שגר שם אריה וכבש רק שכל יום מחליפים כבש אחר:

אמרו לו עיניך יראו ולא זר, הלך לישיבה בירושלים וראה שם אדם בריון בעל מימדים אדירים לאורך ולרוחב, יושב ולומד תורה וכל כמה דקות אומר מחילה מחילה, שאל את המלווים אותו מיהו הנ''ל אמרו לו זה לשעבר העבריין הגדול ביותר כחיפה כל המשטרה פחדו ממנו. אף אחד לא העז להתקרב אליו אא''כ היה מצווה לביתו לפני כן ומכין תכריכים וצוואה: ועכשיו ברוך השם חזר בתשובה ולומד בהתמדה עצומה. ממש לא להכיר, שאל אותם הרב ומי זה החברותא שלו? ענו לו זה השוטר שהיה רודף אחריו: ממש התקיים בהם חזון אחרית הימים וגר זאב עם כ.

-ש ונמר עם גדי ירבץ'': את המשנה הזו דרש רבי חנינא בן דוסא ולו נאה לדרוש, הגמרא בברכות מספרת, שפעם חלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי, אמר רבי יוחנן לרבי חנינא תלמידו בקש עליו רחמים, התפלל עליו. אמר רבי יוחנן אלמלא הניח רבי יוחנן ראשו בן ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחין בו, אמרה לו אשתו וכי תלמידך חנינא גדול ממך? אמר לה לא שהוא גדול ממני אלא הוא כעבד לפני המלך שהוא נכנס ויוצא בכל רגע ואילו אני כשר לפני המלך שמזדמן לפניו בתדירות קטנה יותר, וצריך לתאם פגישה וראיון וכו'.

רבי חנינא בן דוסא שיראת חטאו קדמה לתורתו דומה כעבד שמשרת לפני המלך. ידוע שיש צדיקים, ויש צדיקים שניזונים בזרוע. רבי חנינא בן דוסא היה מהסוג השני שרק מקשה קושיה (כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער?) ומיד מפסיקים הגשמים או יורדים עפ''י רצונו.

במקום אחר מספרת הגמרא מעשה בערוד אחד (הכלאה של צב ונחש) והיה מזיק את הבריות אמר להם הראו לי היכן החור שבו הוא נמצא, הראוהו את חורו, ונתן את עקבו על החור, מייד יצא הערוד ונשכו, וידוע הסגולה בנשיכתו של הערוד שאם הוא מקדים למקום מים הנשוך מת ואם האדם מקדים למקום מים הערוד מת, עשה לו הקב''ה נס ונבע מקור מים חיים מתחת לרגלו, הניח רגלו במים והערוד מת, מייד לקח רבי חנינא את הערוד על כתפו והביאו לביהמ''ד, אמר להם בניי, אין הערוד ממית אלא החטא ממית.

אדם שהוא ירא חטא שפוחד שמא ידבק בו חטא כלשהו ויטנף אותו לא ירא מפחד פתאום ונגע לו יקרב באהלו. רבינו יונה נדרש לפרש משנה זו ע''פ אבות דרבי נתן שאמר כשעם ישראל הקדימו נעשה לנשמע קדמה יראת חטאם למעשיהם. שמן הדין היה קודם לשמוע ורק אח''כ לעשות, ואילו ישראל קבלו עליהם תחילה לעשות כל אשר יצווה עליהם, וקבלו שכר מייד כאילו עשו, וזהו עצה יעוצה לכל יהודי שיקבל עליו לעשות את כל הדברים אשר יגידו לו החכמים, ולא יסור מהם ימין ושמאל, ומייד שיקבל עליו זאת קבלה בלב שלם ובנפש חפצה מעלה עליו שכר כאילו קיים את כל המצוות!!! הגמרא במסכת שבת (דף לא ע''ב) אומרת: רבי

ינאי מכריז חבל על מאן דלית ליה דרתא ותרעה לדרתא עביד. למה דומה אדם שיש בידו רק תורה ומעשים טובים ואין בו יראת שמיים? לגיזבר שנתנו לו מפתחות לדלתות הפנימיות בבית, ואילו מפתח לשער להיכנס לבית לא נתנו בידו, ואיך יוכל להיכנס אל הקודש פנימה? שלמה המלך ע''ה מסכם את ספרו קהלת בפסוק ''סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'' הקדים את יראת האלוקים לשמירת המצוות החוקים והמשפטים. הוּא הָיָה אוֹמֵר (רחב''ד), כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְּמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת: לכאורה נשאלת שאלה: אדם שיושב ולומד תורה כל היום, מצאת החמה ועד שקיעתה, היעלה על הדעת שאין חכמתו מתקיימת? ועוד הרי התורה שקולה כנגד כל המצוות והמעשים טובים כולם?? אלא מפרש רבינו עובדיה מברטנורא זצוק''ל שהברייתא הראשונה של רבי חנינא בן דוסא עוסקת במצוות עשה, להיות זהיר במצוות, ואילו החלק השני של דבריו (המשנה שלנו) עוסקת בזריזות במצוות לא תעשה. יש מפרשים חכמתו ומעשיו לפי הדוגמא שהוא נותן לסובבים אותו.

אם מעשיו מרובים מחכמתו שהחינוך שהוא מחנך את בני ביתו וכו' זה במעשה בפועל, לא רק נאה דורש אלא גם מקיים הלכה למעשה. דוגמא אישית הוא החינוך המועיל ביותר. לדוגמא: אדם שרוצה שבנו ילך לביהכנ''ס לתפילה, מבקש ממנו בלשון רכה ובנעימה קדושה שיועיל בטוב ללכת לתפילה, אם הוא עצמו באותה שעה קורא עיתון כמובן שהבן לא יאבה ולא ישמע. אבל אם הוא רואה דוגמא חיה בבית איך מתנהגים הלכה למעשה - גם הוא יעשה. כמעשה אבות כך יעשו בנים. פירוש אחר:

אדם שבעת לימודו לא מסתפק בהסבר שיטחי אלא חותר להבין את ההשלכות של מה שלמד גם לחיי היום יום, איך הדין בכל פרט ופרט ממה שלמד, מה הצדדים המעשיים שלמד, זה נקרא מעשיו מרובים ממה שלמד בכח חכמתו. לדוגמא: אם למד על דין שעטנז מלבד הציורים והדוגמאות שנתנה הגמרא או ההלכה לענין זה הוא מרחיב יותר בדעתו איך מיושם דין זה בזמנינו, באוטובוס ציבורי, ברכבת, במטוס, מה הדין אם המושבים שם מרופדים ע''י תפירות של צמר ופישתים, מה הדין בשטיחים יקרים מסין שהם עשויים כך, האם גם שם נהנה משעטנז.

מה הציור בדברים אחרים, מחשב את כל הצדדים וצידי הצדדים להלכה. והוא הדין בכל דבר ודבר בדין בורר בשבת ששם הדוגמאות הם רבות, וגם קשורות במחשבה שחשב. בדין הטמנה, בישול, וכו', אזי חכמתו מתקיימת שהרי הוא יודע את ההלכה לפרטי פרטים ואת כל החילוקים שיש בה וקל לו ליישם יותר את המצוות אליבא דהלכתא.

מאידך אדם שחכמתו מרובה ממעשיו כלומר לומד רק את הציורים שיש בגמרא ולא מתרגם אותם לשפת היום יום, לדוגמא אם למד דיני נזיקין, השור הבור המבעה והמבער ואינו נותן דעתו על דוגמאות בחיי היום יום שלנו, איך מסתעף כל דין לפרטי פרטים, אלא רק לומד שיטחית, מורח את הגמרא כמו ''ממרחית'', אדם כזה אין חכמתו מתקימת, מפני שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

לכן אין הביישן למד ואם נבלת סופך שתתנשא ותתעלה, אין בושה או איסור בל תוסיף לברר היטב את ההלכה או את הציורים שבהם דברה המשנה או הגמרא, וכשמצייר לעצמו את הדברים הלימוד נעשה לו קל יותר לתפיסה ולהבנה נכונה. ידוע שיש בעבודת ה' שתי חלקים. החלק המעשי בקיום המצוות, והחלק העיוני כ''ש דע את אלוקי אביך ועבדהו. החלק המעשי עיקר והחלק העיוני טפל לו. הבן החכם מקיים את כל סדר הפסח העדות המשפטים והחוקים ורק לאחר מכן שואל כי ישאלך בנך מחר לאמר, הבן הרשע שואל את טעמי המצוות אם יבין אותם מוטב ואם לא יבין - לא יקיים.

שני נביאים נשאלו על הנבואה. אברהם ובלעם, אברהם לאחר שקיים בשמחה את מעשה העקידה רצה להבין הסתירה של המאמרים שנאמרו לו מפי הקב''ה. בלעם הרשע לעומת זאת לא רצה לזוז ממקומו עד שיבאר לו הקב''ה למה בתחילה אמר לו לא תלך עימהם ואח''כ אמר לו קום לך עם האנשים. היוצא מדברינו שאדם חייב קודם כל לעשות את מעשה, כל המצוות כתיקונן, אחרי שעשה יכול לשאול לחקור, להתעמק להתבונן ברעיון המסתתר מאחריהם ובסודותיהם של המצוות.