Binyamin - פרק ג - משנה יב

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה: רבינו עובדיה מברטנורא זצוק''ל פירש שתעשה עצמך קל וזריז לשרת אדם חשוב ונכבד. וכלפי אדם צעיר אינך מחוייב להקל בכבודך אלא תנהג כלפיו בנחת ובמתינות. מדרש שמואל פירש פירוש אחר: כשיבואו אליך עניים לבקשך שתמליץ עליהם לפני ראשי העיר תהיה קל לעשות מבוקשם.

וגם נח לתשחורת כלומר לשחר פני נדיבי עם למען מבוקשם על העניים, ואם יטריחו אותך הוי מקבל פניהם של עניי עמך בסבר פנים יפות, אל תראה להם פנים זועפות. רבי ישמעאל מחדש במשנה הזו את הענין של התבטלות עצמית. להוריד בערכך לפני מי שגדול ממך. אם זה רבך או כל אדם גדול ויושב בראש, תעמיד את עצמך בצל ואותו בראש. תדגיש את החשיבות ואת הכבוד של אותו אדם ע''י התבטלות עצמית שלך.

מסופר על מורינו ועט''ר הרב חיים רבי שליט''א שביום שבת נוהג ללכת במעיל ארוך לכבוד השבת, ופעם כשהתארח מורו ורבו, לבש הרב לכבוד שבת מעיל קצר ופשוט וזאת בכדי להדגיש את ההבדל ואת הכבוד שרוחש לרבו, ואין כבוד אלא תורה. הגמרא אומרת ''אשתך גוצא גחון ולחש לה''', כלומר יש אדם שהוא חשוב ונכבד בעיני העולם, מורם מעם, בעל מעמד וחשיבות והכל משחרים לפתחו, אשתו היא בבחינת גוצה וקטנה לעומתו, לה לא רוחשים כ''כ כבוד ותפארת.

בכ''ז צריך הוא לרדת מרום המעלה בו הוא נמצא לרמתה ולשמוע מה היא אומרת ומה רחש ליבה, רק כך יזכה לשלום בית ושלווה אמיתית. ונוח לתשחורת כמרן שליט''א אביר הרועים ופאר הדור, אין הדור יתום שמרן שרוי בתוכו מידי מוצש''ק יורד אל העם מתוך העיסוק הכביר שלו בפסיקת הלכות לעולם כולו, בחיבור ספריו הקדושים ועוד ועוד ומוסר שיעוריו הנפלאים אשר עד קצה תבל מיליהם בשפה ברורה ושווה לכל נפש, ובמשך עשרות שנים היה נותן שיעורי תורה ''בעין יעקב'' לבעלי בתים בת''א ובבת ים גאון הגאונים שנוחת לדרגה של בעלי בתים בהסבר שווה לכל נפש, כשמואל בדורו שהיה מכתת רגליו מכפר לכפר ומעיר

לעיר לשפוט ולדון ולזכות את עם ישראל הקדושים. ראה ראיתי עוד שתי פירושים למשנה זו: הוי קל כלומר אם בראשיתיך כשאתה בחור תתגבר על היצר כפי שאמרו בגמרא (עבודה זרה יט) אשרי איש ירא את ה' כלומר בעודו איש בשיא כוחו ובתוקף יצרו. דבר זה יהיה נוח לו בעת שחרותו כלומר בשנות זקנתו שלא יצטרך להלחם ביצרו כל כך. כמאמר הגמרא כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא - שוב אינו חוטא, שהרי עיקר המלחמה שצריך אדם להלחם ביצרו הוא בבחרותו בעודו בכוחו.

וזה שאמר התנא הוי קל לראש דהיינו קל כנשר להתגבר על יצרך לראש, בראשיתך שאתה בחור, ואז בימי שחרותך שהושחרו פניך מפני הזקנה נוח יהיה לך מיצרך הרע! ב. שתי נסיונות יש בחיים. נסיון העושר ונסיון העוני. כפי שאמר שלמה המלך ע''ה ''ראש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן איוורש וגנבתי ותפשתי שם אלוהי'' (משלי ל) וזהו פירושו: הוי קל לראש. אם זכית וגדלת וגם היית לראש - קבל זאת בקלות, אל תטול עטרה לעצמך ואל תתלה את ההצלחה בכשרונך ובחכמתך. שלא תגיע לידי ''פן אשבע וכחשתי''.

ומאידך אם חלילה נתנסית בנסיון העוני והושחר ימיך מחוסר כל, קבל אותם בנוחות ובהכנעה, וזהו שאמר ונוח לתשחורת, שלא תגיע לידי ''פן אוורש וגנבתי'' ובין בעושר בין בעוני הוי מקבל את כל האדם בשמחה ובעין טובה, כי זה כל האדם! והווי מקבל את כל האדם בשמחה: האדם בהא הידיעה. לא רק חברים וידידים ובני משפחה אלא כל אדם באשר הוא, שחביב אדם שנברא בצלם. ואין הבדל בין הבריות, לכולם צריך לתת הרגשה טובה. הפסוק אומר (בראשית לז. יד):

''לך נא ראה את שלום אחיך ושלום הצאן'', גם מהצאן הקדוש כלומר בניו של אדם צריך להקדים בשלומם ולשאול על חסרונם, להעניק להם מזמנו ומתשומת ליבו. כתב הפלא יועץ בערך ''שלום'', הנה כי כן מה טוב להקדים שלום לכל אדם בסבר פנים יפות בשפה ברורה, וידרוש שלום כל אדם ובפרט לעני ואביון, ויאמר להם מה שלומכם, מה אתם עושים, איך אתם מרגישים? ולמצווה רבה תחשב שמשמח לב אומללים ואתיקורי מתייקרי ביה. וצריך כשנותן שלום שיהיו פיו וליבו שווים. ולא יהיה מאותם אנשים שנאמר עליהם (ישעיה כט. יג):

''בפיו שלום ידבר ובקרבו ישים אורבו'' שהרי זה גונב דעת הבריות. ולימדה תורה על שבטי יה שמתוך גנותם למדנו שבחם, שכיוון ששנאו את יוסף לא יכלו דברו לשלום'', וכן אמרו חז''ל גדול המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנאמר ''ולבן שיניים מחלב''. (בראשית מט. יא). הגמרא בתענית מספרת על אליהו הנביא זכור לטוב שהתבקש להראות מי הם בני העולם הבא והצביע על שני בדחנים שהיו שמחים ומשמחים בני אדם, אם ראו אנשים רבים זה עם זה או אדם שהיה שרוי בעצב ובתסכול היו משמחים ומבדרים אותו, מחזירים לו את שמחת החיים, משכינים שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו והכל ע''י שמחה ומאור פנים.