Binyamin - פרק ג - משנה יג
פרק ג - משנה יג
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/49

Segment 1
HE:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מַסּוֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה: הגמרא אומרת שלעולם לא ימלא אדם שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר ''אז ימלא שחוק פינו'', (תהילים קכו. ב), אם אין זה שחוק של מצווה או של שמחה בעבודת ה', ולשמחה זו מה עושה?? הגמרא מספרת על ריש לקיש מזמן ששמע מרבי יוחנן דבר זה שעד בוא המשיח במהרה בקרוב אסור לאדם שימלא שחוק פיו לא צחק יותר כל ימיו.

Segment 2
HE:
ואם בשחוק פשוט כך עאכ''ו שחוק של קלות ראש בין גברים ונשים, שהוא אסור בתכלית האיסור. שחוק שיכול להביא מחשבות לא צנועות, הרהורי עבירה, וקלות דעת, הדברים הגרועים ביותר מתחילים מבדיחה קטנה, משלום קטן ותמים וסופו מי ישורינו. אמרו חז''ל משל למה הדבר דומה? למים שמחלחלים בקיר, בתחילה הקילוח הוא דק והמים מטפטפים וחודרים, ובמשך הזמן הזרם גובר הולך ומתחזק עד שמערער יסודות הבית.

Segment 3
HE:
כך עבודת היצה''ר, בתחילה הוא מתיר לומר שלום קטן עם חיוך ואחר כך עוד מילה, ועוד הערה, ועוד משיכת תשומת לב וסופו מי ישורינו, כמה בתים נהרסו מכך כמה לבנים מחומות המקדש נפלו ע''י זה. פלוני הלך לתת משלוח מנות לחברו, חברו נעדר מביתו ולכן מסר ביד אשתו בתוספת איחולים, ברכות, ומילים חמות:

Segment 4
HE:
כך זה התחיל ממסירה של משלוח מנות, פעם אחרת בא והאיש שוב אינו בביתו, עוד שיחת נימוסין משוחררת יותר, וכך החל כדור השלג להדרדר עד שסופו של דבר מצאה אשת החבר מנוחה ונחלה בזרועותיו של הבליעל הזה, עזבה בעל, משפחה וילדים ועברה להתגורר עם הממזר הזה, במשך הזמן החל המחזר הנלהב לשנות יחסו כלפיה וחייה הפכו לגהינום עלי אדמות, כך שיצאה קרחת מכאן ומכאן! כך דרכו של היצר להכשיל בני אדם, היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שמוציאו מחיי עולם ומדרדר אותו לבאר שחת.

Segment 5
HE:
דורשי רשומות אמרו שממלכת יוון היא זו שהכניסה את עיקר הטומאה בעולם, המילה יוון מראה על דרכו של היצר, בתחילה הוא קו קטן כמו יוד ואח''כ גדל יותר וו. ואחר כך גדל עוד יותר - נון סופית. כתב מו''ר ועט''ר בספר היקר ''אנשי קודש'':

Segment 6
HE:
מדרכי הצניעות אף שצריך איש לדבר עם אישה מפני הצורך או בטלפון וכיוצא בזה, שלא לנהוג בקלות ראש ח''ו אלא לדבר ברצינות ואך ורק לפי הצורך, יש גם להיזהר שלא להסתכל הסתכלות חודרת ועמוקה, ולזה הבין אבימלך שרבקה היא אשתו של יצחק, מפני שיצחק לא היה מסתכל בנשים שדיבר איתן, וכאן ראה שמסתכל עליה. אדרבא בוש פנים לגן עדן להביט כלפי מטה ולא לכיוון האשה. ועל אחת כמה וכמה שלא להזכיר את האישה בשמה שדבר זה גורם לחיבה ומביא לגירוי של יצר הרע, עכ''ד.

Segment 7
HE:
וכן להיפך לא תקרא האשה לאדם בשמו, ישנם נשים צנועות בלבוש, מכסות הכל, אפילו את השיניים: אבל כשנכנסות למכולת אומרות משה תביא לי שתיים חלב, משה תשקול לי: משה תרשום לי: מה זה משה? חבר שלך מהגן? הרי דברים האלה של קריאה בשמו או בשמה בפרט שחוזרים על זה מידי פעם זו סכנה ממשית! ולכן יש להזהר שלא לאמר גברת שרה, גברת רבקה, אלא לפנות בשם משפחתה גברת כהן גברת לוי וכו'. הגמרא בשבת מספרת על רב שהיה מלמד את בנותיו דברי צניעות שמישהו דופק בדלת לא לשאול מי זה אלא מי שם וכו'.

Segment 8
HE:
ובמקום אחר כתב מו''ר ועט''ר שליט''א ''כידוע משלוח מנות בפורים לא יתן איש לאשה שלא יבואו לספק קידושין, וגם מראה הרגל וחיבה ח''ו, ומכאן שיש להיזהר שלא לתת מנות איש לאישה או להיפך. רק ע''י הוראת חכם. ולפי זה מה שיש נוהגים שמבשלים מאכל משובח וכו' ומחלקים לשכנים אם דבר זה גורם חיבה וסקרנות על אותה אישה ומשבחים ומפארים וכו' וכו' או שזה גורם שהבעל מצטער שאשתו אינה יודעת לבשל כמו שכנתה, יתכן שיש לשמור מרחק מטעמי צניעות וקדושה.

Segment 9
HE:
וכן להעביר קלטות וספרים וכיוצא בזה איש לאישה, אפילו על מנת לשמוע ולהחזיר יש להמנע, כי הקשר נגרם ע''י זה אינו קדוש. ויוסף הצדיק אמר ''איך אעשה הרעה הגדולה הזו'' (בראשית טל. ט), ולא אמר איך נעשה שלא להראות קשר כלשהו עם אשת פוטיפר. ואשרי המבין! ה''ה שאישה לא תספר לבעלה על נשים שהיו עימה בבית הטבילה, ובכלל שאישה לא תספר לבעלה על נשים בכלל וכיוצ''ב.

Segment 10
HE:
וכן יש לשמור על גדרי הצניעות והקדושה גם אצל בני משפחתה של אשתו וקרובותיה, כולל שמירת העיניים, ולהמנע משחוק וקלות ראש, ושלא להרבות בשיחה עימהן שזה חיוב מדאורייתא של הרחקה מעריות. מסורת סייג לתורה: פירש רבינו עובדיה מברטנורא זצוק''ל מסורת היא הלימוד שמסרו לנו חכמי ישראל בדרישת החסרות והיתרות שבתורה שמהם נלמדים דינים רבים, וכיוון שהם גדר וחיזוק בתורה שבכתב, שעל ידיהם אנו לומדים כמה מצוות היאך לעשותם, לדוגמא:

Segment 11
HE:
כתוב בתורה בסכת בסכת בסוכות פעמיים כתיב חסר ופעם שלישית כתיב מלא, להודיעינו שהכשר סוכה הוא בשלושה דפנות. וכן ''אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם במועדם'' (ויקרא כג. ד), כתיב חסר וו חז''ל לומדים מכאן אתם אפילו שוגגים אפילו מוטעים אפילו מזידים, בידי חכמי ישראל ניתנה הרשות והיכולת לקבוע ראשי חודשים, לעבר חודשים ושנים לפי חשבונם, מבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל.

Segment 12
HE:
פירוש נוסף בלי מסורת של כתיב מלא וכתיב חסר, מנין התיבות והאותיות שבתורה שקבעו חז''ל היו משנים ומחליפים נוסחאות וגרסאות וכל מבין וחכם בעיניו היה משנה ומגיה לפי ראות עיניו ושכלו, או לפי הענין והיתה התורה נעשית קרעים קרעים, והיו נוצרות כמה תורות וכמה נוסחאות. וכן לפי הכללים שלימדונו חז''ל שבהן יש שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם:

Segment 13
HE:
בקל וחומר, גזירה שווה, בנין אב וכו' ובכל דבר יש פרטים וכללים מסויימים שלא יוכל שום אדם לדון קל וחומר או גזירה שווה כראות עיניו וכהבנתו ואז יכול בקלות לגלות פנים בתורה שלא כהלכה. מסופר על אחד הרבנים ''המשכילים'' שעלה פעם לבמה בשבת והחל לדרוש על הפסוק אתם ניצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם ומלכיכם, ונשאלת השאלה בשלמא ראשיכם ושבטיכם ושוטריכם בלשון רבים ניחא, אבל מלככם בלשון רבים? והלא יש רק מלך אחד? קושיה עצומה!! ענה אחד השומעים כבוד הרב לא כתוב בפסוק מלכיכם, חשב הרב כמה שניות ואמר אכן תשובה יפה אבל אני חושב שיש לי תירוץ יותר טוב: על אלה ושכמותם נאמר

Segment 14
HE:
גם תבן גם מספוא רב עמנו: מעשרות סייג לעושר: הפסוק אומר (דברים יד. כב): ''עשר תעשר את תבואת זרעך היוצא שנה שנה'' והגמרא בתענית (דף ט) דרשה: עשר בשביל שתתעשר, ומסופר שם שרבי יוחנן פגש את בנו של רבי שמעון בן לקיש ואמר לו פסוק לי פסוקך, מה למדת היום בתלמוד תורה? אמר לו הילד שבכל התורה והמצוות אסור לנסות את הקב''ה ויש לאו מפורש בתורה (מלאכי י. טז): ''לא תנסו את ה' אלוקיכם'', אבל במצוות המעשר מצווה לנסות את הקב''ה שנאמר (מלאכי ג. י):

Segment 15
HE:
''הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די'', מאי עד בלי די? עד שיבלו שפתותיכם מלומד די! ע''י שהאדם יקפיד לעשר את הכנסותיו הקב''ה ישפיע עליו שפע ברכה והצלחה. המעשרות שנותן האדם יתן לנצרכים, למוסדות תורה למוסדות צדקה וחסד שתומכים ביתומים ואלמנות, במוסדות שעוסקים בצרכי רפואה ובזיכוי הרבים. אדם שמקפיד לעשר מכל הכנסה 10% מובטח לו שערך כספו ישמר ולא יחסר לו כל ימיו.

Segment 16
HE:
אדם שנותן חומש כלומר 20% מכל הכנסה - מובטח לו שיתעשר ויעלה מעלה מעלה עד בלי די. כך כתב הגר''א זיע''א. עדיף שירבה אדם בנתינה מאשר יתן סכום כסף גדול למוסד אחד. לדוגמא אם מעשר מכספו 400 שקל בחודש עדיף שיתן 10 הוראות קבע של 40 ש''ח לעשרה מוסדות שונים מאשר יתן את כל הסכום למקום אחד. כי ריבוי הנתינה מרגיל את האדם לתת. ואינו דומה אדם שמוצא מציאה של אלף שקל בפעם אחת למוצא כל כמה מטרים מאה ועוד מאה עד שיצטרף לסכום הנ''ל שהרי בכל מציאה הוא שמח מחדש.

Segment 17
HE:
כתב הרב ערוך השולחן זצוק''ל אם תראה אדם שמעשר ובכל זאת מפסיד מכספו. או שיש לו הוצאות רבות מהרגיל דע לך שזה לטובתו שאולי ח''ו נגזרה עליו גזירה קשה או חולי מסויים רח''ל והוא מקבל את היסורים באופן של הפסד כסף. כי הקב''ה יודע שעדיף שיפסיד כסף וזוזים שזזים מיד ליד מאשר יקבל יסורי גוף והנפש שהם גרועים יותר. ואם ישאלו את האדם האם אתה מעדיף יסורים בגוף ל''ע או הפסד כספי? יבקש האדם הפסד בכסף. וכ''ז לטובת האדם. ויתפלל האדם תמיד שיזכה להיות מהנותנים ולא מהמקבלים.

Segment 18
HE:
שכל הסומך על שולחנם של אחרים עולם חשך בעדו, ואכן אחד מכוחות וסגולות שהמעשר כספו מתברך הוא שיהיה תמיד מהנותנים ולא מפושטי היד. ידוע שתפקיד התוספות בגמרא להוסיף על דברי הגמרא ופעמים לפסוק להלכה. אין תפקיד התוס' לספר סיפורים וכדו' אולם לפחות בשתי מקומות התוס' מספרים סיפור: הראשון במעשה בחולדה ובור (תענית דף ח) והשני בנידון דידן (דף ט) עשר תעשר: מעשה באדם עשיר שהיתה לו שדה שמוציאה יבולים בכל שנה - אלף כור. והיה אותו עשיר נותן מעשר מדויק - מאה כורים. וכך היה עושה בכל שנה, כל ימי חייו.

Segment 19
HE:
כשחלה ונטה למות קרא לבנו ואמר לו: בני, דע לך ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה אלף כור. הזהר שתפריש מאה כורים כאשר עשיתי אני, נפטר אותו אדם לבית עולמו. ועמד הבן במקומו ועשה בשדה אלף כורים כאשר היה עושה בחיי האב, והפריש ממנה מאה כורים. לשנה השנייה אמר הבן לא חבל על כל כך הרבה כורים מעשר שאני מפריש. הרי זה ממש ''בל תשחית'', הפריש 90 כור. לשנה הבאה נתן השדה תשע מאות כור חיטים. שנה שלישית הוריד עוד יותר את המעשר ואמר בטח הלוי לא ירגיש בדבר. נתן מעשר 60 כור חיטים. בשנה הבאה קיבל 600 כור חיטים.

Segment 20
HE:
וכך הוא הולך וממעט ובאותה מידה היבולים קטנים בבחינת מצטמק ורע לו. עד שהגיע השדה לתת יבול של 100 כורים במקום אלף שהייתה נותנת בכל שנה. שמעו קרוביו שכך מיעט במעשר ולא הפריש כראוי באו אליו כולם מלובשים בחגגיות בגדים לבנים ושמחים ביותר. אמר להם כמדומה לי שאתם שמחים בקלקלתי, והלא כתוב (משלי כד. יז): ''בנפול אוייבך אל תשמח''? אמרו לו נצטער עליך? הרי בעצמך גרמת לכל הרעה הזו. ומפני מה לא הפרשת מעשר כראוי? בא וראה כי מתחילה שבא השדה לידך היית בעל הבית והקב''ה כהן.

Segment 21
HE:
שהיה המעשר חלקו לתת לעניים, ועכשיו שלא הפרשת כראוי נהיה הקב''ה בעל הבית ואתה כהן, שאין שדך עושה מה שהיתה עושה מתחילה. והיינו דכתיב (במדבר ה. י): ''ואיש את קדשיו לו יהיו'' כלומר שאינו מפריש כהוגן לא יהיה לו אלא הקדשים. ואם מפריש כראוי זוכה לממון הרבה, עד כאן המעשה. כתב החפץ חיים זצוק''ל בספרו אהבת חסד שמצוות המעשר היא גדולה יותר ממצוות צדקה בזה שאלו הנותנים צדקה יש להם רק מצוות צדקה.

Segment 22
HE:
אבל אלו הנותנים מעשר בזה עושים שותפות עם הקב''ה שכל הרווחים שיש לאדם הם משותפים לו ולהקב''ה ומה יפה חלקם ומה נעים גורלם של אלו. מעשה באברך שנקלע לעניין מסובך של משפטים כספיים בסכום גדול מאוד, כשהלך למרן הסטייפלר נשאל האם הוא נותן מעשר מכל רווח, ולאחר שענה בחיוב אמר הרב זצוק''ל אם הוא נותן מעשר לא יארע לו כל רע ושום נזק לא יהיה. וכך היה. כל עניין המשפטים ארך 7 שנים ובאופן בלתי טבעי חזר לו כל רכושו כמו שאמר מרן ז''ל.

Segment 23
HE:
בנוהג שבעולם אדם שמרוויח אלף שקל ומפריש למעשר מאה שקלים הרי הוא רושם בפנסקו שירדו לו מאה שקלים ונשארו לו תשע מאות ש''ח. אבל אליבא דאמת ההיפך הוא הנכון צריך הוא לרשום בפנסקו שירדו לו תשע מאות ש''ח, שהרי מאותם תשע מאות ש''ח שמוציא לפרנסתו לא נשאר לו מהם כלום, ואילו את המאה ש''ח שהפריש למעשר הרי הם קיימים לו לעולם. אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. נדרים סייג לפרישות:

Segment 24
HE:
התנא מדבר בחסיד שמחמיר על עצמו ומתחיל בפרישות כדי שלא יכשל בדברים אסורים, כיוון שמתיירא שמא יתגבר עליו יצרו הוא נודר נדר או שבועה. כ''ש דוד המלך ע''ה (תהילים קיט. קו) ''נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך'', כיוון שהאדם רוצה להרגיל עצמו באורח חיים מיוחד, לפרוש מכל הנאות העולם הזה, לוותר על כל דבר היתר, כ''ש יעקב אבינו ע''ה ''אם יהיה אלוקים עמדי וכו' והיה לי ה' לאלוקים'', ה' שזו מידת הרחמים יהיה לי לאלוקים מידת הדין, כלומר אני רוצה שהקב''ה יתנהג עימי תמיד רק במידת הדין ולא במידת הרחמים.

Segment 25
HE:
לכן אדם כזה בתחילת דרכו גודר את עצמו בנדים ושבועות, וקדוש יאמר לו. ככלל אומר התנא שעדיף לאדם שלא ינדור כלל מאשר ינדור וישלם, כיוון שהיצר לפתח חטאת רובץ לפתותו לעבור על הנדר. כתב הרב ''פלא יועץ'' בערך נדרים שבעוון נדרים אשתו של אדם ובניו מתים רח''ל ועוד אמרו שהנודר נקרא חוטא שנאמר (קהלת ה. ה): ''אל תיתן את פיך להחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, פן יקצוף האלוקים על קולך וחיבל את מעשה ידיך'' ופרשו הפסוק לאיש שנודר לפני התיבה ואינו משלם ועליו נאמר (משלי כה. יד):

Segment 26
HE:
''נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר'', והאיש הירא ורך הלבב יזהר להתנות על כל דבר שיהיה בלי נדר, ואם נדר איזה דבר לצדקה לא יאחר לשלמו כי נפש המלאך הנברא מאותה נדבה הוא חובל שהוא תלוי ועומד עד שלמו נדרו.

Segment 27
HE:
הגמרא בכתובות (דף עז) מספרת על רבי יהושע בן לוי שזכה להיכנס חי לגן עדן, בגלל שלא נשבע מעולם לשווא, שהרי היה חברותא של מלאך המוות, וכשהגיע זמנו להפטר מהעולם ביקש להילוות אליו שיראה לו את מקומו, ומאחר שפחד ביקש מהמלאך שיתן לו את חרבו, כשהגיע למקומו המיועד בגן עדן קפץ פנימה וסירב לצאת, ונשבע שלא יצא משם, בא מלאך המוות וסיפר בפני בי''ד של מעלה מה שקרה, אמר הקב''ה לבדוק בפנקסו של רבי יהושע אם קרה שפעם אחת נשבע וחזר בו, יוציאוהו משם ואם לא ישאירו אותו במקומו, וכשבדקו ראו שמעולם לא נשבע ופסקו כיוון שנכנס ונשבע לא יוציאוהו משם רק שיחזיר את חרב מלאך

Segment 28
HE:
פלוני שימשיך לעשות תפקידו. סייג לחכמה שתיקה: אמרו רבותינו זכרונם לחיי העולם הבא ''מילה בסלע - משתיקותא בתרין'' וכל זאת בשיחה כשרה. שאם לא כן ההפסד הוא מרובה. הגמרא בפסחים (דף ג) אומרת כלל: לעולם ילמד אדם את תלמידו דרך קצרה. ואמרו חז''ל אם הדיבור שווה כסף השתיקה שווה זהב. הרוצה לרכוש חכמה ושחכמתו תתקיים יעשה לה סייג וגדר - שתיקה. וזו גם סגולה גדולה לאריכות ימים. שהרי כל מילותיו של אדם בימי חלדו ספורים כשגומר את מלאי המילים שהוקצב לו, גמר את תיקונו.

Segment 29
HE:
ולכן כשאדם אוחז בפלך השתיקה ומדבר רק דברים הצריכים לגופו, גורם לאריכות ימיו, כפי שאומר התנא ''כל ימיי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה'', וכל המרבה בדברים בא לידי חטא. מסופר ששלמה המלך ע''ה היה בן שתים עשרה שנה, כשחיבר את ספר משלי. בין שאר החוכמות כתב (יז. כח):

Segment 30
HE:
''גם אוויל מחריש חכם יחשב'', תמהו עליו חכמי ישראל, מה פשר הדברים?? איך אדם אוויל כסיל ובער לא ידע יכול להחשב כחכם??החלו לפקפק בחכמתו של שלמה המלך, החליט המלך הצעיר ללמד את חכמי ישראל פרק בחכמה, הלך לשוק הסבלים וראה שם בחור נאה וחסון, אמר לו כמה כבודו מרוויח ליום עבודה??אמר לו הסבל מ. אה שקלים, אמר לו שלמה רצונך להרוויח 500 ש''ח ליום?? תבוא איתי ותעשה מה שאומר לך אל תסור מדבריי ימין ושמאל.

Segment 31
HE:
לקח אותו לחנות בגדים יוקרתית, והלביש אותו כמו אחד הרבנים הגדולים, מעיל פראק, כובע המבורג וכו', נתן לו גמרא בידו ואמר לו תלך לכנסת ישראל, תשב שם ותעשה עצמך לומד ומתפלפל עם עצמך, מקשה ומתרץ, בסוף היום תבוא אלי ואתן לך שכרך מושלם. הלך אותו סבל ועשה כמצוות שלמה המלך, כשנכנס לביהמ''ד שישבו שם חכמי ישראל כולם קמו לכבודו, אמרו בטח איזה צדיק בא לעיר, אמרו לו כבודו אולי יתן שיעור בהלכה או בגמרא והוא עושה להם סימנים כאילו הוא שקוע בים התלמוד והפוסקים.

Segment 32
HE:
בין מנחה לערבית שוב ביקשו ממנו פתח פיך ויאירו דבריך, ושוב הוא דחה אותם בתנועות. דברי התורה שהוא יתן להם זה בבחינת ביטול תורה באיכות לעומת מה שהוא עסוק בו: דברים ברומו של עולם, בטח איזה מעשה מרכבה חשבו להם החכמים, כנראה עושה יחודים וסילודים חשבו אחרים: עד ולא עד בכלל, לבסוף התגלתה התרמית, שאל אותם הגאון האדיר מיודענו הסבל שאלת הבן שאינו יודע לשאול, איך אתם יכולים לקרוא כתב כזה קטן? ועוד בלי ניקוד:

Segment 33
HE:
כל זמן שהיה מחריש נחשב האוויל לחכם, ברגע שפתח פיו התגלתה טפשותו, ואז נוכחו לדעת גודל חכמת שלמה המלך והודו לו. הרב ''ראשית חכמה'' זצוק''ל (בשער האהבה פרק ו) הביא מעשה על הרב החסיד חכם יהודה בן שושן זיע''א שנראה בחלום לאחד מצדיקי הדור והיה מראהו מבריק כאור החמה. וכל שערה ושערה מזקנו הייתה מבהיקה כמו אבוקה של אש. שאל אותו הצדיק באיזה זכות זכה לזה?? ואמר לו בזכות השתיקה, שמימיו לא דיבר דברים בטלים.

Segment 34
HE:
אמר הגר''א מוילנא זיע''א באיגרתו לבני ביתו ''ולכן אני מזהירך שתרגיל בכל היותר לישב יחידי כי חטא הלשון עולה על כולם כ''ש ''כל עמל אדם לפיהו'' אמרו חז''ל שכל מצוותיו של אדם ותורתו אינם מספיקים למה שמוציא מפיו. ומה אומנותו של אדם בעולם הזה?? ישים עצמו כאילם, וידביק שתי שפתותיו כשתי ריחיים, ועל כל דיבור של הבל צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו.

Segment 35
HE:
ובהמשך כתב הרב זצוק''ל כי הדיבור והמידות צריך להתרגל, והרגל על כל דבר הוא שלטון, וכל ההתחלות קשות, ועד יום מותו צריך האדם להתייסר לא בתעניות וסיגופים אלא לרסן את פיו. וזהו התשובה, וזה כל פרי העולם הבא, וכל רגע ורגע שאדם סותם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער את גודל השכר. בספר תיקון חצות כתב הרב שהשגת החכמה היא ע''י שממעט בדיבור ומרבה בשתיקה. וריבוי הדברים הבטלים גורם לשכחת התורה, והשתיקה מרבה את הזכירה. וכל בעל נפש יאנח בשברון על זה. הרב מנורת המאור זצוק''ל כתב:

Segment 36
HE:
אמרו חכמי המוסר! ממופתי החכמים מיעוט הדיבור וממופתי הכסילים רוב דברים, שנאמר (קהלת ה. ב): ''וקול כסילים ברוב דברים'', ואמרו חז''ל שאדם שממעט בדיבור זה מראה על יחוס טוב ומעלה באבותיו, כמסופר בגמרא מסכת קידושין (דף עא ע''ב) עולא הגיע לפומבדיתא לביתו של רבי יהודה וראה את רבי יצחק בנו של רבי יהודה שגדל ועדיין לא נשא אישה, שאל עולא את רבי יהודה מדוע אינו מחתן את בנו שהגיע לפרקו? ענה לו רבי יהודה כיוון שאיני יודע מי משפחה מיוחסת לכן איני מוצא כלה ראוייה.

Segment 37
HE:
אמר לו עולה הסימן למצוא משפחה מיוחסת אם הם מצטיינים במידת השתיקה, תקח מהם אישה לבנך. כפי שמצינו בבבל ששני אנשים היו רבים היו בודקים מי מהם שותק ראשון ידעו שהוא מיוחס יותר, וכן מספרת הגמרא ששאלו את רב איך לבדוק משפחה אמר להם לבדוק אותם במידת השתיקה. כתוב בספר המידות שהיה חכם שהיה מדבר רק מעט מזער, כששאלו אותו מדוע הוא כל כך שותק ענה להם בדקתי את הדברים ומצאתי שנחלקו לארבעה דברים: הראשון הוא דיבור שאינו מועיל כלל וכולו נזק כגון שקר, ליצנות, רכילות, לשון הרע, ושאר מרעין בישין.

Segment 38
HE:
החלק השני שיש בו קצת תועלת אבל גם נזק כגון אדם שמדבר לטובת חבירו אבל יש בו כנגד הבורא, שמועיל לחבירו ומכעיס לבורא. החלק השלישי הוא הדברים בטלים כגון איך בנו את הבית הזה, וכמה עלה דבר זה, דברים שאין בהם תועלת ולא נזק. והחלק הרביעי זה בדברי תורה ומוסר, התעלות בעבודת הבורא וכו' ואני בודק את הדברים, אם הם מהחלק הרביעי אני מדבר. ואי לא לא!! כתוב ''בצעטיל קטן'' של רבי אלימלך מליז'ינסק זצ''ל:

Segment 39
HE:
ירגיל את עצמו שלא יתחיל לדבר לשום אדם זולת לצורך גדול, ואף ההכרח ידבר דברים קצרים מאוד מנופה בי''ג נפה שלא יהיה בדיבורים שום שקר ח''ו, ושום חנופה ולשה''ר, ומחלוקת, ולא שום הראות מעשיו לבשר ודם. וירגיל את עצמו בכלל שאמרו חז''ל למד לשונך לומר איני יודע. וכשמדברים אליו בני אדם אשר אין נזהרים מלדבר דברים בטלים, ישמיט את עצמו מהם בכל כוחו ובכל מיני תחבולות. וכשלא אפשר לו להשמט מהם על כל פנים יצטער מאוד בזה שמוכרח להשיב להם. ואמר החכם כשלא תמצא את האדם שילמדך מוסר הדבק בשתיקה, פן תדבר סכלות.

Segment 40
HE:
כיוון שהלשון קל לדבר צריך מאד להכביד הלשון ולשמור אותו שלא ידבר לחינם, כי רוב דברים הוא כמשא. ושלמה המלך ע''ה אמר (משלי יח. יג): ''משיב דבר בטרם ישמע אוולת היא לו וכלימה''. וכל מי שהוא רגיל בשתיקה ניצל מכמה עבירות, מחירופין ומגידופין, לשה''ר ליצנות ושקרים. וכשאדם נחרף ונגדף מחבירו ואינו משיב לו דבר, מצער בזה ביותר את המחרף. וע''ז אמר דהע''ה, (תהילים לח. יד): ''ואני כחרש לא ישמע וכאילם לא יפתח פיו''.

Segment 41
HE:
לכאורה היה נכון יותר לומר וכאילם לא אפתח פי, מהוא פיו?? אלא אומר דהע''ה כשמחרפים ומגדפים אותי אני כחרש שלא שומע וממילא ההוא מסתתמים טענותיו ונעשה כאילם אשר לא פותח פיו יותר. וכן אמר שלמה המלך ''אל תען כסיל כאוולתו''. (משלי כו. ד). אמרו חז''ל שכל השומע חרפתו ואינו משיב. בשעת מריבה עליו הכתוב אומר (שופטים ה. לא) ''ואוהביו כצאת השמש בגבורתו''. כלומר השמש שמעה חרפתה מהירח שאמרה וכי אפשר לשתי מלכים למלוך בעת ובעונה אחת?? שמעה ולא הגיבה וזכתה להיות המאור הגדול.

Segment 42
HE:
כך אדם שאינו עונה בשעת מריבה סופו שיעלה לגדולה. וכן מצינו באהרון שנטל שכר על השתיקה, שהיה לו לדבר ולא דיבר, וכן הר סיני ששתק בשעה שכל ההרים ריצדו ורבו שכל אחד טען עליי ראוי שתינתן התורה, כיוון ששתק-זכה וניתנה תורה עליו.