{
  "bookId": "binyamin",
  "part": "1",
  "torah": "5",
  "title": "Binyamin - פרק א - משנה ג",
  "hebrewTitle": "פרק א - משנה ג",
  "sourceUrl": "/reader/binyamin/1/5",
  "plainUrl": "/reader-plain/binyamin/1/5/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "לכאורה יש אריכות יותר במשנה היה צריך לומר אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס וכו', למה צריך לחזור פעמיים כעבדים המשמשים את הרב וכו'? ועוד קשה מה הקשר של הסיפא לרישא? מה הקשר של יראת שמים לעבודת ה' שלא על מנת לקבל פרס? ונראה לתרץ שיש שתי סוגי עבדים. הראשון זה עבד שעובד בשכר קצוב, מקיים עבודות המלך בהכנעה ובביטול גמור, טוב למלך וטוב לעצמו. ויש סוג שני של עבד שקודם לכן היה עבד של עבדים פחותים ושפלים ובא המלך ונשאו מעל כל השרים העומדים ראשונה במלכות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "הייתכן שהוא ידרוש מהמלך שכר על עבודתו? אין זה כי אם רוע לב וחציפות גדולה לבוא בדרישות למלך שהטיב לו כל כך. הנמשל הוא ברור: אנו בני האדם השפלים והנבזים שבא הקב''ה והוציאנו מבית עבדים שהם עצמם עבדים לעבדים כ''ש ''ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו'' איך יעלה על דעתנו לבקש שכר על זה מאת הקב''ה מאחר שגם העבדות עצמה היא זכיה גדולה בפני עצמה??!! לכן התנא כופל דבריו בצדק: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלו העבדים הראשונים שנוטלים שכר קצוב מאת המלך.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "אלא הוו כעבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס אלו אותם שמקודם היו הפחותים והשפלים. וכאן מתחברים להם סוף המשנה עם תחילתה. הפסוק בפרשת ניצבים אומר ''העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ'' אמר להם הקב''ה לישראל הסתכלו בשמיים שבראתי לשמש אתכם, שמא שינו את מידתם? שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח? ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד, אם זוכין לא מקבלים שכר ואם חוטאין אין מקבלים עונש, כך אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו עונש, על אחתם כמה וכמה. מכאן לומד התנא אנטיגנוס:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "ומה שמש וירח וכוכבים יראים מהקב''ה והם אינם מקבלים שכר אלא ששים לעשות רצון קונם, אף אתם תעבדו את ה' יתברך מאהבה ושמחה ובלי כמיהה לשכר. אומרת הגמרא במסכת תענית (דף ז) רבי בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר ''עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר'' (משלי ג) וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המוות שנאמר ''יערוף כמטר לקחי'' (דברים לב, ב) ואילו הגמרא במסכת נזיר (דף כג ע''ב) איתא: אמר רבי יהודה. אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "התוס' בתענית (דף ז) הרגישו בסתירה ותירצו שיש שתי פירושים למושג שלא לשמה: א. כדי שיקרא רבי, כדי שיזכה לכבוד ושיעמדו מפניו וכו'. ב. כדי לקנטר להתנצח ולהתנגח, ועל הפירוש השני אמרה הגמרא שנעשית לו כסם המוות. רש''י זיע''א פירש לשמה כאשר ציווני ה' אלוקיי ולא כדי להקרא רבי. ואילו הרמב''ם בהלכות תשובה (פרק י) פירש לשמה - מתוך אהבת השם עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרע ולא כדי לירש טובה אלא העושה אמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא בגללה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "ומעלה זו היא מעלה גדולה מאוד ואין כל חכם זוכה לה וכו'. נמצאנו למדים שישנם ארבע מדרגות בעבודת ה': א. השיטה הגרועה ביותר: הלומד על מנת לקנטר להתנצח ולנגח, עליו נאמר שתורתו נהפכת לו לסם המוות. עפ''י פירוש התוס' בתענית. על כך נאמר בברכות (דף יז). העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. ב. השיטה השניה כדי שיקרא רבי כדי שיכבדוהו, או כדי לקבל משרה ושררה. עליו אומרת הגמרא בפסחים (דף נע''ב) ''כי גדול עד שמים חסדך'' (תהילים נז). ג. השיטה השלישית שיטת רש''י משום שכך ציווני אלוקיי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "ושיטה זו מתאימה להמוני ישראל שלא הגיעו עדיין לאהבת ה' מושלמת. ד. השיטה הרביעית שיטת הרמב''ם זיע''א שהוא משום אהבת ה' בלבד וללא מניע אחר ועל מעלה זו נאמר כי גדול מעל שמים חסדך (תהילים קח) (עפ''י הרמב''ם קיום המצוות מיראת העונש הוא דרך עמי האר. ץ. נשים וקטנים, והלוואי שנזכה אחרי אריכות ימים למדרגה זו). מעשה באדריאנוס המלך שהיה הולך למלחמה ומצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע תאנים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "אמר לו אדריאנוס, אתה זקן עומד וטורח וכי תזכה לאכול מפירות אלו? ענה לו הזקן אדוני המלך, אני נוטע, אם אזכה בע''ה אוכל מהפירות, ואם לאו יאכלו בניי. לאחר שלוש שנים חזר אדרייאנוס המלך מהמלחמה ועבר דרך ביתו של אותו זקן ומצא אותו באותו מקום. מה עשה אותו זקן? מלא לו סלסלה מלאה מהתאנים היפות שצמחו לו, אמר למלך אדוני המלך קבל מעבדך, אני אותו זקן שמצאת אותי בהליכתך. מייד אמר אדרייאנוס לעבדיו קחו ממנו את המנחה ומלאו את הסלסלה בזהובים. נטל הזקן את הסלסלה והיה הולך ומשתבח לפני משפחתו וקרוביו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "הייתה שכנתו עומדת שם שמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה הרי השכן שלנו מלא הסלסלה בתאנים וקיבל מלא זהובים בתמורתם. שמע לאשתו ונטל סל גדול ומילא אותו בכל מיני מגדים וטען על כתיפו וקרב לפני המלך. אמר, אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב את הפירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים. אמר המלך לעבדיו טלו אותו ממנו וטפחו אותן על פניו: עמדו והפשיטוהו מבגדיו התחילו טופחין אותם על פניו עד שנפחו פניו: (מדרש תנחומא פרשת קדושים אות ח).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "הגה''צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ''ל ביאר את דברי המדרש שלומדים מכאן את ענין קיום המצוות לשמן, המלך שמלא את סלו של הזקן בזהובים לא היה הדבר בתמורה לתאנים שהביא אלא על כוונת הלב והרצון להנות את המלך ולכבדו. אבל השני שהביא פירותיו למלך באומרו שמעתי שאתה אוהב את הפירות כוונתו הייתה שלא לשמה, אלא לשם קבלת שכר, דהיינו מעשה חיצוני בלבד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "ולכן כשעובדים את השם על מנת לקבל פרס התוצאה היא שזורקים את התורה והמצוות שעשה על פניו משום דרחמנא ליבא בעי, דהיינו מעשים הנובעים מתוך פנימיות הלב!! ועדיין קושיה במקומה עומדת: אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה (נזיר דף כג ע''ב) ?? ופירוש לעולם - בקביעות ובהתמדה. כך תהיה המדיניות והשאיפה בתחילה ללמוד תורה ולקיים מצוות שלא לשמה בשביל שיקראו לו רב או יקומו מפניו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "או יזכה למשרה מסויימת, ועל זה קשה מהמשנה דידן וגם מהמשנה יג בפרק א (פרק א יג) ודאשתמש בתגא - חלף? אלא שמצינו כמה טעמים לדבר מדברי רבותינו האחרונים זיע''א: כתב הגר''ח מוולוז'ין זיע''א בפירושו ''רוח חיים'' (ג. א) על מסכת אבות ועיקר דבריו שאי אפשר לבוא למדרגת לשמה אם לא שיהיה תחילה שלא לשמה. משל למלך שצווה לעבדו שיעלה לעליית הגג בסולם. ודאי שהדרך להגיע לשלכ העשירי בסולם הוא מהמדרגה הראשונה ומעלה. והנמשל ברור הוא: הדרך להגיע לשמה חייבת להתחיל בשלא לשמה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "ובספרו ''נפש החיים'' (פ''ג) כתב שבכל לימוד שלא לשמה ודאי ילמד איזה זמן לשמה ועי''ז מתקדש גם הזמן שלמד שלא לשמה. הגרי''ז סולובצ'יק זצוק''ל בספרו ''בית הלוי'' (פרשת יתרו) כתב שכשם שכופין את האדם עד שיאמר רוצה אני משום שבפנמיות ליבו רוצה הוא בקיום המצוות אלא שכח התאוה מונע אותו ומכריחו לעבור על המצוות. כמו כן שלא לשמה יועיל להכניע את כח התאווה שלו ויתגלה רצונו הפנימי החיובי והטוב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "דרך נוספת להגיע למדרגות לשמה כתב הרב ''שביב אור'' (דף קל''ה) והיא עפ''י הנמרא בסוכה (דף מט ע''ב) אמר רבי אלעזר, מאי דכתיב ''פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה'' וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה זו תורה שאינה של חסד. עכ''ל הגמרא. ורצונו לומר הדרך לשלמות בעבודת השם היא כשעוסק בתורה ובגמ''ח. מפני שאם עוסק האדם רק בתורה יתכן שהוא עוסק לתועלת עצמו כדי לקבל שכר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "אבל כשמרגיל עצמו לעשות חסדים בנוסף ללימודי התורה, חושב איך להיטב לזולתו, ע''י החסד מרגיל את עצמו לעבוד את ה' שלא ע''מ לקבל פרס. בעל ההפלאה כתב (בהקדמה לספרו על מסכת כתובות) שע''י הלימוד לשמה יזכה לתקן ולהעלות את כל המצוות שיעשה שלא לשמה, ועל כך אמרו מתוך שלא לשמה בא לשמה. מסופר על הגר''א זצוק''ל שפעם אחת חפשו עבורו אתרוג מהודר לחג הסוכות ולא היה בנמצא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "אחרי טורח ועמל רב עלה בידם להשיג אתרוג מהודר אולם המוכר ביודעו למי מיועד האתרוג לא רצה למכרו בעד כל הון שבעולם, בתנאי אחד היה מוכן בתנאי שהגאון מוילנא יבטיח לו ששכר המצוות שיקיים בארבעת המינים בחג הסוכות יזקף לזכות המוכר. השלוחים הססו וחששו שמא לא יסכים הגר''א לתנאי זה. אך כאשר נודע הדבר לגאון אמר אדרבא. שמחה גדולה היא עבורו שנזדמנה לידו מצווה שיוכל לקיימה שלא ע''מ לקבל פרס! הגמרא ביומא (דף מז) אומרת: ת''ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך? אמרה להם מימיי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו (ללדת בנים כהנים גדולים). וכתב הגאון רבינו יוסף חיים זיע''א זצוק''ל בספר בן יהוידע (בחידושים על מסכת יומא דף פט) הרבה נשים עשו כן ולא הועילו - עשו צניעות כדי להרוויח דבר יקר זה. שהצניעות מסוגלת לכהונה גדולה. ולכך לא הועילו. ובזה יובן מה שאמרו בירושלמי ''כל קמחא קמח, וקמחא דקמחית סולת'' והכוונה בזה שהסולת אין בה סובין, אבל הקמח מעורב בו סובין.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "לכן כל מחשבות של שאר הנשים בזה הם קמח שמעורב בו סובין. שכונתם בצניעות בשביל להרוויח כהונה גדולה לבניהם. אבל קמחה של קמחית היה סולת שאין בו פניה ואינטרס עכ''ד. ודבריו קילורין לעיניים. הגה''צ הרב יעקב חיים סופר שליט''א אמר פעם: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע''מ לקבל פרס, פרס מלשון פרוסה. חתיכה, כמו פורס על שמע. אל תסתפק לעולם בחתיכה של העוגה אלא השאיפה תמיד תהיה שלא על מנת לקבל פרוסה אלא את העוגה כולה. כלומר בתורה ובמצוות אין להסתפק במועט ובצמצום, אלא יש לשאוף להשיג כמה שיותר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "וכמו שאמר פעם פה קדוש: לבלוע את תורה כולה ושלא ירגישו שהוא בהריון. והבן זאת! הגמרא במסכת נדרים דף ס''ב אומרת: רבי אלעזר בר צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם כלומר שכל מעשיך ופניותיך יהיו רק לשם שמיים. למען שמו הגדול ולעשות נחת רוח להקב''ה. הרב חיד''א זצוק''ל בשם המהרח''ו זצוק''ל כתב מהו הגדרת ''לשמה''? שיעשה אך ורק לכבוד הבורא ולא לשם עצמו כלל ואפילו לא כדי לזכות לעוה''ב! ובספר דבש לפי כתב מרן הרב חיד''א זצוק''ל שמי שלומד תורה לשמה זוכה לניצוץ מנשמתו של מרע''ה רעיה מהימנה שלשמה אותיות למשה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "אבל לא יתפתה לדברי היצר שאומר כיוון שאתה לא יכול ללמוד תורה לשמה, עדיף שלא תלמד כלל. ע''ז באו חז''ל ואמרו לעולם כלומר המדיניות תהיה ללמוד תורה שלא לשמה. שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. הלשמה הוא המדרגה העשירית בסולם. לכן לעולם תעלה במדרגה הראשונה בסולם שהיא לא לשמה ומתוך כך יתקדם ויתעלה עד שבמשך הזמן יבוא לשמה. משל למה הדבר דומה? לתינוק שרוצים למשוך אותו לשיעור תורה, תהילים, משניות. מפתים אותו במיני מתיקה. ובתחילה הוא באמת בא לא לשם לימוד אלא בשביל הממתקים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "במשך הזמן שיגדל הנער ודאי שיחוש את המתיקות של התורה ויכנס בליבו אהבתה ולא ישים לבו לממתקים. וזה שאמר שלמה המלך ע''ה בשיר השירים ''משכני אחריך נרוצה''. מורנו הרב חיים ויטל זצוק''ל שאל פעם את רבו האר''י ז''ל הרי אנו רואים בסיפורי חז''ל ובמדרשים ובגמרא גודל קדושת התנאים והאמוראים שכל מעשיהם היו לש''ש, ואילו אנו בדורנו [דור האר''י זצוק''ל] לא מגיעים לאחד מיני אלף מדרגתם של ראשונים? אמר לו האר''י ז''ל שבימנו שגברה הסיטרא אחרא מה שאנחנו עושים מעט זה נחשב כמו הרבה בזמנם, וכל שכן בזמננו אנו שכל דבר קטן מתקבל בשמיים בשמחה רבה. אנו אומרים בשבח היקר נשמת",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 23,
      "he": "כל חי ''ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו וכו' אין אנחנו מספיקין להודות לך'' וגו' אי אפשר להודות להקב''ה אפילו על נשימה אחת שאדם נושם ללא מכשירים. לכן כל מה שאדם יעשה יכוון שיהיה עד כמה שאפשר להודות לבורא על רוב חסדו שעושה עימנו בכל שנייה ושנייה. הגמרא בע''ז (דף יט) אומרת ''אשרי איש במצוותיו חפץ מאוד''. מדייקת הגמרא במצוותיו ולא בשכר מצוותיו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 24,
      "he": "הגמרא בפסחים (דף ח) אומרת מדוע אין פירות גינוסר בירושלים? [כלומר פירות מיוחדים ומתוקים ביותר] כדי שלא יאמרו עולי רגלים אלמלא עלינו לירושלים אלא כדי לאכול מפירות אלו דיינו. כיוצא בזה אמר רבי דוסתאי ברבי ינאי מדוע אין חמי טבריה בירושלים? מאותה סיבה. ונמצא שכל עלייתם לירושלים לא תהיה לשם שמיים אלא למטרות משניות. הגמרא בירושלמי מסכת חגיגה אומרת שלאבויה אביו של אלישע אחר שהיה מגדולי ירושלים נולד בן. לברית הוזמנו חכמים. ישבו שם בסעודה רבי אליעזר ורבי יהושע ירדה אש והקיפה אותם שהיו עוסקים בתורה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 25,
      "he": "אמר להם אבויה לשרוף ביתי באתם? אמרו לו אנו היינו יושבים ועוסקים בשלנו והתורה שנמשלה לאש ירדה וסככה עלינו. אמר אבוייה אם כך גדול כוחה של התורה. אם יגדל הבן הזה אמסור אותו ללמוד תורה. מכיוון שכונתו לא הייתה לש''ש זה זרע הפורענות שגרם לבנו אחרי שנים לצאת לתרבות רעה. אומר הרב ''יעלזו חסידים'' שאדם שעושה מצווה אחת לשמה, אותה מצווה שווה יותר מאלף מצוות שלא לשמה. וכמובן שמצוות צריכות כוונה, וכן להיפך כל מצווה ללא כוונה כגוף בלא נשמה. והבן. ויהי מורא שמיים עליכם:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 26,
      "he": "חז''ל הפליגו במידת היראה שהיא ראש וראשון לכל המידות. הגמרא בשבת (דף לא ע''ב) דורשת: אמר רבי יהודה, לא ברא הקב''ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו שנאמר ''והאלוהים עשה שייראו מלפניו'' (קהלת ג). וזו החובת האדם בעולמו להגיע למידת יראת שמים אמיתית כמו שנאמר ''ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעימך? כי אם ליראה את ה''' (דברים י, יב) בכל מצווה ועשייה ובכל רגע נדרשת מהאדם מידה זו של יראת שמיים. בעל ''אורחות צדיקים'' דן במצווה זו (בשער כח) ואומר:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 27,
      "he": "שהכל תלוי ביראת שמיים, וכל התורה אינה מועלת לאדם אלא ביראת שמיים. והיא יתד שהכל תלוי בה והיא לבדה עומדת לאדם לעולמי עולמים, וכן העיד דוד המלך ע''ה ''יראת ה' טהורה עומדת לעד'' (תהילים יט) ואין דבר בעולם ששקול כנגד היראה. לא כסף ולא זהב ומרגליות וכל מטמונים כולם הן כאין נגד יראת הקב''ה. ומהיא יראת שמים? לשים ליבו לכל דבר שלא לעשות דבר שיהיה נגד רצון השם יתברך ולהאמין כי מלא כל הארץ כבודו. מהות היראה שידע וירגיש האדם שהוא נתון במעקב תמידי של בורא עולם. עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיו בספר נכתבים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 28,
      "he": "כפי שכתב הרמ''א זיע''א בתחילת השו''ע: שיוויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה במעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול. ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול הקב''ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר ''אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'''. מייד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה' יתברך ובושתו ממנו תמיד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 29,
      "he": "עכ''ל. ספר ''החינוך'' כתב בהקדמתו על שישה מצוות שחיובן תמידי. ואחת מהן: להיות יראת ה' יתברך על פניו תמיד לבלתי יחטא. ועל זה נאמר ''את ה' אלוקיך תירא''. ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל ליבו באותו הפרק שהקב''ה משגיח בכל מעשי בני אדם אף אם יהיו במחשך מעשיהם. וישיב להם נקם לפי רוע המעשה. וכדכתיב ''אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'''. האדם שמתבונן מעט ונוכח לדעת את השגחת הקב''ה בעולם בהכרח בא לידי יראת שמיים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 30,
      "he": "מצינו שאפילו גויים נהפכו ליראי השם במצרים! כתוב במכת הברד ''הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים'' (שמות ט, כ) המצרים שראו את יד ה' וההשגחה העליונה במתרחש איתם ידעו שמכה נוספת אמורה להגיע עליהם, הגיעו למידת יראת העונש!! ואם בגויים רשעים כך, ביהודי כשר, בנו של הקב''ה על אחת כמה וכמה! הגה''צ רבי ישראל סלנטר זצ''ל עמד ויתבונן על החסרון ביראת שמיים והמשיל זאת לאדם שמצא קנקן מים, רוב האנשים אומרים לו שהמים זכים ובריאים. אולם איש אחד מתרה בו ואומר לו שיזהר. מפני שבמים יש רעל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 31,
      "he": "ודאי שהאדם יוותר על התענוג לשתות מכוס המים. למרות שהרוב המוחלט אומר שאין כל חשש בשתיית המים, ואולי אחדים מהם אף שתו מן המים, בכל זאת החשש מקנן בו ואינו מכניס עצמו בספק אחד מיני אלף. מסיק מכך רבי ישראל מסלנט: איך האדם הולך בעולמו בריא אולם ובוטח אינו חושש. אינו ירא ואינו דואג על אחריתו? והרי ישנם אנשים המתרים בו ואומרים כי לעתיד ענוש יענש, ורע ומר ישיגו על עוברו פי ה'. ואפילו אם הדברים אינם ברורים לו במאה אחוז ואף לא בחמישים או בעשרה אחוזים, אפילו על אחוז אחד מיני אלף צריך הוא לחשוש לאחריתו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 32,
      "he": "ובר מן הדין הרי אלו המוכיחים אותו אינם אנשי דלא מעלי, אלא צדיקים וחסידים ויראי ה', איך יתכן שעדיין עומד הוא במרדו? מקשה את ערפו ואינו שת ליבו לאזהרות ולתוכחות? וכי מליבם הם ממציאים? והרי מקרא מפורש הוא - ''ויראת מאלוקיך אני ה''' (ויקרא יט, יד). ומדוע באמת אין האדם מגיע ליראת שמיים גבוהה? מבאר הרמח''ל זיע''א במסילת ישרים (פרק כה) שהיסח הדעת וביטול העיון הוא המפסיד הגדול. ללא שינון ולימוד מתמיד היאך להגיע למידת יראת שמיים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 33,
      "he": "ועוד בנוסף לזה הסחת הדעת מהעובדה שאדם עומד במשך עשרים וארבע שעות ביממה תחת עינו הפקוחה ואוזנו הקשובה וספרו הפתוח של הקב''ה כפי שנאמר ''דע מה למעלה ממך. עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים''. כשהאדם לא מתבונן בכך תדיר ולא עמל להשריש מידה זו בליבו ובתת ההכרה שלו הדבר מעיד כאלף עדים שהקב''ה ישתבח שמו רחוק מכליותיו. ורעתו של זה ודאי רבה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 34,
      "he": "מסופר על גאון ישראל, החפץ חיים זיע''א שפעם בליל שבת אמר לתלמידי הישיבה בראדין שיש לו סוד לגלות להם אבל אין הוא יכול לאומרו סתם אלא יחזרו בשעה שלוש לפנות בוקר לישיבה ואז יגלה את סודו. כמובן שהידיעה התפשטה במהירות, ובשעה היעודה, שלוש לפנות בוקר היתה הישיבה כמרקחה. כולם באו להמתיק סוד עם קדוש ישראל. ואז פתח הח''ח הקדוש דבריו ואמר: אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה אתה בראת אתה יצרת בי ואתה משמרה בקרבי. אתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא: ולהחזירה בי. התלמידים שומעים ואינם מבינים, והסביר הגאון דבריו:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 35,
      "he": "לא נאמר בתפילה אתה עתיד להחזיר לי נשמה, אלא להחזירה בי. אותה הנשמה! שאם היא טהורה היא תחזור טהורה. אבל אם היא מלוכלכת, היא תחזור מלוכלכת. ואם היא קרועה - יחזיר נשמה קרועה! אוי ואבוי. נשמה מטונפת: נשמה קרועה!! מחכים אנו לתחיית המתים. אבל ילבישו אותנו את אותן הנשמות. אויה לנו. איזה בזיון: כולם יעמדו לתחיית המתים, משה רבינו, אהרון הכהן, האבות הקדושים. כל התנאים והאמוראים, כולם יחזרו לתחיה עם נשמות מאירות ואני אלך עם הנשמה המטונפת שלי! דבר זה היה קרוי בפי הח''ח סוד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 36,
      "he": "כך ידע שיוכל לעורר את תלמידיו ליראת שמיים טהורה. ומסופר על בעל ''קצות החושן'' שפעם נכנס אליו אחד מתלמידיו שעמד לנסוע לביתו וביקש ברכת פרידה מרבו הקדוש. הרב לא אמר לו מאומה, רק אחז בידו, לחץ אותה ואמר מילה במילה: שמח בחור בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך. וכאן הפסיק לרגע קט. ומיד החל לזעוק בקול זעקה גדולה כשפניו הטהורות בערו כלפידי אש:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 37,
      "he": "ודע כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט!! סח אותו תלמיד ששנים רבות עברו מאז אך עדיין מהדהד באוזניו קולו הטהור של הרב הקדוש ''קצות החושן'' ''ודע: כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט על כל נעלם!! הגמרא בברכות (דף כח, ע''ב) מספרת: כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, כיוון שראה אותם החל לבכות. אמרו לו תלמידיו נר ישראל. עמוד הימני, פטיש החזק מפני מה אתה בוכה? אמר להם שיש לפניי שתי דרכים אחת לגן עדן ואחת לגיהנם ואיני יודע באיזו מוליכין אותי, ולא אבכה? אמרו לו רבינו ברכנו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 38,
      "he": "אמר להם יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם . כמורא בשר ודם, אמרו לו עד כאן? אמר להם הלוואי. תדעו כי אדם עובר עבירה אומר שלא יראני האדם! עכ''ל הגמרא: ובמסכת בבא קמא (דף עט, ע''ב) שאלו תלמידיו את ריב''ז מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן? (שהגנב משלם תשלומים פי חמש אם טבח ומכר ואילו הגזלן משלם פי ארבע בלבד) אמר להם זה (הגזלן) השווה כבוד עבד לכבוד קונו. וזה (הגנב) לא השווה כבוד עבד לכבוד קונו. רש''י פירש במקום שהגנב לא השווה כבוד עבד לקונו אלא כיבד העבד יותר מקונו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 39,
      "he": "שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר. עכ''ד. הגזלן זמן פעולתו ביום. עומד בפרשת דרכים מלסטם את הבריות, אבל הגנב פותח שערים בתבונה, בא בלילה שלא יראוהו בני אדם ונושא תפילה קצרה שלא יתעורר בעל הבית אומר פעמיים ויהי נועם: ותפילת הדרך. ולאחר מכן מברך על נטילת ידיים: ומה עם הקב''ה שהוא צופה ומשגיח? עם הקב''ה הוא יסתדר איכשהו אחרי מאה ועשרים שנה. אבל כרגע רק שלא יפתיע אותו בעל הבית!!! אדם נוסע בטירוף במכונית מגיע למהירות מסחררת, מסכן את עצמו והנוסעים איתו ואת שאר הנוסעים בכביש ואינו חושש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 40,
      "he": "רק רואה מרחוק מכונית משטרה, מייד מאט את המהירות. חושש הוא מהשוטר ולא ממי שאמר והיה העולם. חושש הוא מקנסות ומשלילת רשיון ולא חושש משלילת וקיפוח חיי אדם. ועליו ניתן להמליץ את הפסוק בתהילים ''ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה'' (תהילים צ) כלומר אם יסע במהירות מכסימלית של 80 - 70 קמ''ש מה טוב. אבל ''כי גז חיש - ונעופה'' אם ילחץ יותר מדיי על הגז יעוף רח''ל לעולם שכולו טוב:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 41,
      "he": "אמר רבי שמעון בר יוחאי זיע''א אין לו להקב''ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמיים שנאמר ''יראת ה' היא אוצרו'' (ברכות לב, ע''ב). מנהג בשר ודם שמלך שומר בבית גנזיו את אוצרות הממלכה, דברים יקרים ונדירים שאצרו אבות אבותיו. דור אחר דור. מה שומר בורא עולם ישתבח שמו לעד בבית גנזיו? כסף? זהב? אבני חן? לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות! אלא אוצרו של הקב''ה הוא יראת שמיים. וכל אדם שיש בו יראת שמיים שקול כנגד כל העולם. שנאמר ''סוף דבר הכל נשמע. את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'' (קהלת יב, יג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 42,
      "he": "במה נבחן האדם? הוי אומר ביראת שמים שבו. וכן אתה מוצא בביאת המשיח בקרוב ממש שישפוט את האדם עפ''י יראת השמיים שבו שנאמר ''והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח'' (ישעיה יא, ג). כתוב בספר ''יעלזו חסידים'' בערך יראת שמים: לא ילך בגילוי ראש מפני מורא שכינה, ויזכור תמיד את בוראו, וזוהי אחת מעבודות הקשות להתמיד במחשבה זו. ועל זה אומר הנביא ''אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 43,
      "he": "על כל פנים על כל אדם לזכור את בוראו וליראה ולאהבה אותו ועל ידי כך לא יפנה מחשבתו לדברים בטלים, והבא ליטהר מסייעין בידו. עכ''ל. אחד היסודות הגדולים ביראת שמים הוא שלא יעשה אדם דבר אפילו בצנעה שלא היה עושהו בפרהסיה. ולא יהיה כרשעים האומרים אני בחדר חשוך, מי רואני? אלא ידע ויבין שהקב''ה ישתבח שמו מלא כל הארץ כבודו, רואה הכל, כמאמר המשורר ''צופה ויודע סתרנו מביט לסוף דבר בקדמותו''. וכן אנו אומרים בתפילת הבוקר לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר כבגלוי, ויש לכך שתי פירושים: האחד לפי הפשט:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 44,
      "he": "שידע ויכיר בהשגחת הבורא על כל פרט ופרט במעשיו בכל רגע מימי חייו ויקיים בעצמו את הפסוק ''שויתי ה' לנגדי תמיד''. והפירוש השני - בסתר זה במחשבה, שהיא דבר הנסתר מעיני הבריות. ורק האדם עצמו והבורא ברוך הוא יודעים מהם רחשי ליבו והגיגי מחשבתו. ולא יהיה כאותם האומרים אחד בפה ואחד בלב. שאין פיהם ומחשבותיהם שווים. ועל כל דבר שמסור ללב יש ציווי בתורה: ויראת מאלוקיך אני ה'. כלומר שמכיר ויודע מחשבותיך. לדוגמא: הפסוק אומר ''מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך אני ה''' (ויקרא יט, לב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 45,
      "he": "לכאורה מה הקשר בין קימה מפני שיבה ליראת שמיים? אלא שפעמים אדם נוסע באוטובוס ורואה מהחלון זקן שעומד לעלות, ומייד עושה עצמו כנרדם או פעמים שהוא מתעלם. בא הפסוק ואומר ויראת מאלוקיך. דברים המסורים ללב הקב''ה יודע ועתיד האדם לתן דין על כל נסיון להעמיד פנים ולהתחמק מקיום המצווה: מסופר על החפץ חיים ששכר פעם עגלון אחד שיסיע אותו למקום מסויים. בדרך עברו ליד פרדס אחד. ירד העגלון לקטוף כמה פירות ואמר לגאון אם תראה את בעל הבית או השומר תצעק לי ותזהיר אותי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 46,
      "he": "לפני שהגיע העגלון לאחד העצים צעק לו הרב רואים! רואים! מיד רץ העגלון עלה לעגלה והמשיך בנסיעה. לאחר כמה מטרים הפנה ראשו ולא ראה דבר. שאל העגלון את החפץ חיים בתרעומת אמרת שרואים, מי רואה? למה זה רימיתני? אמר לו החפץ חיים, הקב''ה מלמעלה הוא הרואה!! אומרים חז''ל שקורות ביתו של אדם מעידים עליו ביום פקודה, ביום פלוני עשה עבירה פלונית בבית. שנאמר ''כי אבן מקיר תזעק וכפיץ מעץ יעננה''. אשרי ילוד אישה שישים על לוח ליבו דברים אלו, וידע אל נכון שעיני ה' צופים ומביטים בו ובמעשיו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 47,
      "he": "והקב''ה חוקר ליבות וכליות ואין נסתר ממנו. וע''י התבוננות זו מטיב דרכיו ומפעליו בעוה''ז וטוב לו בזה ובבא! הפסוק אומר ''אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה ליבו יפול ברעה'' (משלי כח יד) ועל כך אומרת הגמרא ההוא בדברי תורה כתיב. כלומר ברוחניות תמיד יש לחשוש שמא יגרום החטא. שמא יש נדנוד קל של איסור. שמא לא יעמוד בנסיון, אולי חלילה יצא מכשול וטעות מתחת ידו. אך דא עקא רק מן החטא הוא החשש. ואילו כל פחדי העוה''ז אינו נוגע ללבו כלל וכלל. כמו שאמר החסיד הדאגה מן החטא הסירה ממני שאר הדאגות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 48,
      "he": "והפחד מהשם יתברך הסיר ממני כל הפחדים. כך היא מדתה של יראת שמיים: שכאשר ירא האדם באמת מהשם יתברך ניצל הוא מיראת זולתו. יסוד זה לומדים מהתורה והנביאים: מהתורה לומדים זאת מיעקב אבינו ע''ה כדכתיב: ''ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא'' (בראש ת כח, יא). לאחר שעשה השתדלות מועטה (בכדי למעט את הנס עפ''י הסבא מקלם זצ''ל) כבר נרגע יעקב אבינו ושוב אינו מתירא מפני החיות ושוכב רגוע ואף נרדם! (ומה גם שכל האבנים נהפכו לאבן אחת תחת ראשו ונמצא מגולה מכל צדדיו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 49,
      "he": "ועוד בתורה בפרשת יתרו כתיב ''ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים'' (שמות יח, כא) ומפרש האבן עזרא זיע''א יראי אלוקים - שאין להם יראה מאדם, רק מהשם לבדו. כלומר הא בהא תליא. כפי גודל פחד האדם מהשם יתברך כך יקטן בעיניו הפחד מענייני העוה''ז. וכן מוצאים אנו ביונה הנביא כאשר ברח תרשישה וה' הטיל סערה גדולה בים והאוניה חישבה להשבר באו המלחים אל יונה ובשעת סער ואימה גדולה שואלים אותו שאלות שאין זה הזמן ולא המקום לשאול בשעת צרה כזו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 50,
      "he": "''ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הגדולה הזאת לנו? מה מלאכתך? ומאין תבוא? מה ארצך? ואי מזה עם אתה?'' ומבארים חז''ל שהמלחים לא יכלו להבין ולקלוט איך בזמן סערה כזו שהים סוער וזועף ומהומה כה גדולה בספינה כל אחד קורא לאלוהיו ומתפלל יורד לו האיש הלזה בשלוות רוח כה גדולה ואף מצליח: להירדם כאילו שוכב עתה על מיטת שן בביתו!! ויונה הצדיק במשפט אחד מגלה להם את היסוד הגדול: ''ויאמר אליהם עברי אנוכי ואת ה' אלוהי השמיים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה'' (יונה א ח י) כלומר הכל עשה ה' ישתבח שמו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 51,
      "he": "גם את הים וגם את היבשה, והירא מלפני ה' ומאמין בו, מרגיש אף בזמן סער גדול כשוכב על ארץ מבטחים, כי הירא מן ה' אינו פוחד משום דבר שבעולם, כי יודע שאין עוד מלבדו!!",
      "en": ""
    }
  ]
}