Binyamin - פרק ג - משנה טו
פרק ג - משנה טו
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/51

Segment 1
HE:
הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה: פירש הרמב''ם זיע''א את המשנה הנ''ל וזה תוכן דבריו: הרי ידוע שהקב''ה ישתבח שמו היה הווה ויהיה. הוא ראשון והוא אחרון, עילת העילות וסיבת הסיבות. הכל צפוי לפניו, יודע כל מעשה אדם, מה עשה ומה עתיד לעשות. ובכ''ז הידיעה הזו אינה מונעת מהאדם את הבחירה החופשית, ניתנת בידו האפשרות לעשות טוב או חלילה להיפך. אומר הפסוק (דברים ל. טו): ''ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע - ובחרת בחיים''.

Segment 2
HE:
שתי דרכים לפניך תבחר לך מה שאתה רוצה, אני רק מציע לך לבחור בטוב ובחיים ואז טוב לך כל הימים, אבל אם לא תרצה הרשות נתונה. בידך לבחור באשר תרצה. אין שום כח שיכריח אותך. וידוע שלפני יצירת הוולד בא מלאך עם אותה טיפה לפני הקב''ה וקובעים אם יהיה חכם או טיפש, גבוה או נמוך, שמן או רזה וכו'. רק דבר אחד לא קובעים האם יהיה צדיק או רשע, שזה נתון לבחירתו של האדם. והכל לפי רוב המעשה כלומר כיוון שהאדם נדון על בחירתו אם לטוב ואם לרע ממילא דנים אותו לפי מעשיו. הרשות נתונה:

Segment 3
HE:
אומרת הגמרא בעירובין (נ''ד) אמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא, חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה כהילולא דמיא. כלומר העולם הזה דומה לחתונה, כשאדם מתחתן ומזמין אולם באותו ערב הוא המלך, כל מה שיבקש כל מה שיצווה - במקום לאלתר מקיימים רצונו, כולם מכבדים אותו כולם רוצים לשמחו ולגרום לו עונג.

Segment 4
HE:
המלצרים וצוות האולם עומד הכן לרשותו, משרתיו עושי רצונו, אבל למחרת תהיה חתונה אחרת באותו אולם, והמלך יהיה אחר, ואם יבוא החתן של אתמול ויצווה את בעלי האולם וצוות המלצרים בדבר מסויים - בוז יבוזו לו, ובמקרה הטוב יעיפו אותו מכל המדרגות, לכן צריך החתן לנצל יום מיוחד זה שלעולם לא יחזור. ובטוב העולם נידון: מלמד שהקדוש ברוך הוא מפרנס וזן עולמו בטובו אבל לא לפי מעשה בני אדם, כלומר על פי הדין לא מגיע לבני אדם שאינם עושים רצון ה' אוכל לאכול.

Segment 5
HE:
אבל הקב''ה לא מפרנס אותם עפ''י מעשיהם אלא הכל מחסדו וממידת הרחמים שלו. ראיה לכך מצינו מברייתו של עולם, עד שניתנה התורה אחרי עשרים ושש דורות זן הקב''ה ברחמיו המרובים את העולם, וכנגד זה כפל דוד המלך ע''ה עשרים ושש פעם כי לעולם חסדו במזמור קלו בתהילים. (עפ''י הגמרא פסחים דף קיח).