Binyamin - פרק ג - משנה יז
פרק ג - משנה יז
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/53

Segment 1
HE:
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךָ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דָּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח: התנא רבי אלעזר בן עזריה בא ללמדינו את ערכם של הדברים שהאחד ללא השני - בטל ואין בו ממש. וחייב האדם בד בבד לפעול בו זמנית בכל התחומים. כלומר - סור מרע ועשה טוב.

Segment 2
HE:
עם ההתרחקות וההתבדלות ממידות ומעשים רעים, בו בזמן גם צריך לעשות טוב. אנו אומרים בתפילה: קרבנו מלכינו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, תוך כדי התקרבות לתורה ומצוות עלינו לחזור בתשובה ממעשים ומדעות כוזבות. גם לגבי שאר הדברים שמנה התנא: אם אדם לא ילמד תורה איך יוכל להגיע לדרך ארץ, נימוסים, הליכות, הנהגה בציבור? התורה מוציאה מהאדם את הבהמיות שבו ומלבשתו מידות טובות: ענווה, יראת שמיים, כבוד הבריות, וכו', ללא המוסר לא יוכל האדם להגיע לדרך ארץ.

Segment 3
HE:
''הפלא יועץ'' כותב דברים חוצבי להבות בעניין המוסר והחובה של האדם ללמוד בכל יום. העתקתי קטעים מלשון הזהב של הרב זצוק''ל: ועל הרוב מי שאינו מתמיד ללמוד מוסר לא טעם יראת חטא. ודרכו ישר בעיניו ולבבו יבין אשר הוא יהודי כשר, ואף אם ילמד או ישמע פעם ביובל דברי מוסר אינו מתעורר כלל, (שיצרו הרע אומר לו הכוונה לחבר שלך, אתה צדיק אין הדברים מכוונים אליך), ואין בשר המת מרגיש באיזמל.

Segment 4
HE:
כי טפש כחלב ליבם מחמת עוונותיהם, שהם מסכים המבדילים ומטמטמין את הלב, והנה הסולם מוצב לעלות אל הר ה' ולקנות טהרת הנפש הלא הוא השקידה ללמוד ספרי מוסר ימצא שוליו מלאים עוונות ופשעים תילי תילים, כי אשר חשב שאין בו עוון ימצא כתוב בספר שהוא עוון גדול, עוון פלילי. אמנם כאשר יתמיד לקרוא או לשמוע דברי מוסר יום יום יערוף כמטר לקחו כמו שהמטר נוקב את האבן, כך דברי מוסר סוף שנוקבים את לב האבן, הלוך ילך מעט מעט בדרך טובים ולבבו יבין ושב ורפא לו.

Segment 5
HE:
וראוי ללמוד ספרי מוסר אחד לאחד חזור חזור חוק ולא יעבור, ואף כשיחזור בספרים שכבר קרא יהיו בעיניו כחדשים וימצא התעוררות חדשה לפי העת ולפי מצב נשמתו. עכ''ל הטהור. כתב הרמח''ל זצוק''ל במבוא למסילת ישרים שהתועלת מקריאת הספר תהיה בריבוי החזרה עליו, חזור וקרוא עד שהדברים יחדרו ויהיו עצם מעצמיו. ואפילו מי שחננו ה' דעת ושם חלקו מיושבי בית המדרש ועוסק בנגעים ואהלות יותר ויותר צריך ללמוד ספרי מוסר. כי לא המדרש העיקר אלא המעשה. וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.

Segment 6
HE:
ושגגות נעשות להם כזדונות, והקב''ה מדקדק עמהם כחוט השערה. ולכן סגולת לימוד ספרי המוסר לעורר את הלב. כי יתן האיש אל ליבו במה שהוא לומד וירצה להתעורר, והלומד על מנת לקיים לשמור ולעשות בודאי הדברים עושים פירות, ורוח נכון יתחדש בקירבו. עכ''ל. וכתב הרב ''לשכנו תדרשו'' הרה''ג יצחק קולדיצקי שליט''א, שלימוד המוסר נמשל למי שהלך בדרך ונעשה רוח סערה גדולה, אם לא יתחזק להתעטף היטב בבגדיו-אזי עלול הסערה ליטול ממנו כל בגדיו עד שישאר ערום. כן הדבר בענייננו.

Segment 7
HE:
כעת מתחוללת בעולם רוח סערה עזה של כפירה ומינות, פריצות וזימה, אם לא יתחזק האדם בלימוד המוסר שהוא הלבוש המגן על תורתו-אזי עלול הוא להיות נרדף אחרי הרוח. אם אין דרך ארץ אין תורה: ידוע שדרך ארץ קדמה לתורה, ולא שייך שאדם ילמד תורה אבל בהתנהגותו ובהנהגותיו הוא חיית פרא. שאז ודאי שכל תורתו מהשפה ולחוץ ואין תוכו כברו.

Segment 8
HE:
אבל אדם שלומד תורה ומשאו ומתנו עם הבריות ביושר ודיבורו בנחת ומשמש דוגמא ומופת לאנשים להתחקות אחר מעשיו, מה אומרים עליו הבריות?? פלוני שלומד תורה אשריו, אשרי אביו ואימו שהביאוהו לעולם, אשרי רבותיו שלימדו אותו תורה, ירבו כמותו בישראל. ואם ח''ו להיפך כמה חילול שם שמים נגרם על ידו, גורם להשניא ולהרחיק את האנשים מתורה ומצוות. ובפרט בדור יתום כשלנו שמחפשים כל מעידה של בן תורה בכדי להוציא לעז על תורה ולומדיה ובכך להשקיט את מצפונם שמציק להם, כי בתוך תוכם יודעים, ומכירים את האמת.

Segment 9
HE:
(עיין ליקוטי מוהר''ן סי' רע''ב). כתב הרב ''פלא יועץ'' זצוק''ל ערך דרך ארץ וזה לשונו: דרך ארץ קדמה לתורה, ובפרט מי שהוא בגדר תלמיד חכם, (לא כל ת''ח הוא תלמיד חכם, לפעמים הת''ח הזה הוא תא חזי בא וראה מה בתוכו, או תענית חלום:) אם אין בו דרך ארץ הרי זה מחלל את ה' ואת התורה. והכלל הגדול בדרך ארץ שיעשה הטוב והישר בעיני אלוקים ואדם, ויבטל רצונו מפני רצון אחרים, ותהא דעתו מעורבת עם הבריות והכל לפי המקום ולפי הזמן ולפי מה שהוא אדם צריך להתנהג עם כל אחד עפ''י מידותיו ולירד לסוף דעתו.

Segment 10
HE:
העצות שנותן הרב זיע''א: לא להאריך טרחא בדברים שלא יקוצו בו, לא לחקור ולדרוש בפרטים להיות סקרן, כפי שהמליצו על כך ''מדבר סקר תרחק: ''. לא יכביד על האדם בראיות עיניו פעמים עשה עצמך כאילו לא ראית ולא ידעת. לא לגנות מקחו של חבירו שכבר קנה, אלא ישבחנו בפניו, לא להכביד על חבירו בבקשות שיעשה חסדים עימו וכו'. אם אין חכמה אין יראה:

Segment 11
HE:
בפרק זה במשנה יא אמר רבי חנינא בן דוסא כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, אבל כאן התנא רבי אלעזר בן עזריה מחדש שאדם שלא לומד תורה וסובר להתחסד ולעבוד את ה' כהבנתו ולפי דעתו יכול להגיע להנהגות שונות ומוזרות. דברים שאין להם קשר עם יראת שמיים. והכלל ביראת שמים הוא להיות בבחינת איזהו חכם??הרואה את הנולד. שרואה וצופה לאן מתגלגלים הדברים בעקבות מעשה, דיבור או הנהגה שלו.

Segment 12
HE:
רק ע''י חכמת התורה יכול האדם לצפות דברים לאשורם, לאן מוביל כל מהלך שלו, וללא התורה עם כל הרצון הטוב שלו להתקדם בעבודת ה' ובתיקון המידות, לא יצלח בידו, ע''י התורה יקנה אדם לעצמו יראת שמיים, בתחילה יראת החטא שרואה למה גורמים מעשיו וכמה הפסד עצום נגרם מהם, ובהמשך יוכל להגיע ליראת הרוממות. אם אין יראה אין חכמה: הגמרא בשבת (דף לא) דרשה על הפסוק (ישעיה לג. ו):

Segment 13
HE:
''והיה אמונת עיתך חוסן ישועות חכמת ודעת'', אמונת זה סדר זרעים, עיתך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין, חכמת זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות. ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו, והגמרא ממשיכה שם במשל לאדם שאמר לעבדו העלה לי כור חיטין לעליה, הלך והעלה לו, אמר לו ערבת לי בהם קב חומטין (חומר משמר) אמר ליה לא, אמר לו מוטב אם לא העלית כלל. שעיקר החכמה והחומר המשמר שלה היא יראת ה'. אברהם אבינו ע''ה אומר לאבימלך (בראשית כ. יא): ''אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אישתי''.

Segment 14
HE:
כידוע אכים ורקים באים למעט, ומה באו למעט בפסוק?? אלא אומר אברהם לאבימלך יש אצלכם הכל, כלכלה, מדע, חינוך, תרבות (אנשים חטאים) אומנות, הכל, רק דבר אחד חסר - יראת שמיים, וכיוון שאין יראת ה' במקום הזה יכולים בקלות לרצוח אדם בשביל למלא תאוותם ורצונם. משל למה הדבר דומה?? לצוות רופאים ומנתחים מעולים שנכנסים לעשות ניתוח, מאחריהם נסיון של אלפי שעות ניתוחים, פעמים רבות הצילו חיי אדם. כל המוחות המבריקים, הידע, הנסיון, שיא הטכולוגיה לא יועילו, אם חדר הניתוח לא יהיה סטירילי לגמרי מחשש חידקים.

Segment 15
HE:
כן בדבר היראה, לא יועילו החכמה והפלפול והכשרון אם אין באדם יראת שמיים. החפץ חיים זצוק''ל נשא משלו בעניין יראת שמיים וכה אמר: משל לחולה אחד שפגש ברחוב את חבירו ושאל לשלומו, אמר לו חולה אני, שאל אותו חבירו מה טיבה של המחלה הזו?? ממה אתה סובל?? ענה לו מחולי הקדחת, אמנם היום אני מרגיש טוב יותר אבל טיבה של מחלת הקדחת שיום אחד קודחים בחום גבוה מאוד מוטלים על ערש דווי ולמחרת יורד החום, והחולה מתהלך כאחד האדם. כך חוזר חלילה, יום כך ויום כך, לכן גם אם תראני שאין לי חום, בכ''ז עדיין חולה אני.

Segment 16
HE:
הנמשל הוא שאנו נמצאים במצבו של החולה הנ''ל. יש ימים שאנו בריאים לחלוטין עובדים את ה' בכל הלב, אולם המחלה מתגלה אצלינו כשאנו מתרשלים לפתע וחוזרים לסכלותינו. נמצא שהמחלה מקננת בנו, אף באותם ימים בהם אנו עובדים את ה' כראוי. משום כך מבקש מאיתנו הקב''ה ''ובניהם אשר יבואו אחריהם ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלוקיכם כל הימים'' (דברים לא, יג), ללא סירוגין יום כך ויום אחרת, והבן. אם אין דעת אין בינה:

Segment 17
HE:
דעת פירושו שמראה טעם לדבריו, אולם בינה היא שמבין דבר מתוך דבר, אדם שלא מראה טעם לדבריו, סברה, שכל ישר, ממילא לא יגיע לבינה וכן להפך, מי שלא תופס את הדבר שהוא לומד כדי להבין דבר מתוך דבר- אינו יודע לתת טעם לדבר. אומר הפלא יועץ בערך ''דעת'' שלכן קבעו חז''ל ואנשי כנסת הגדולה שתקנו תפילת שמונה עשרה את ברכת אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, שאם דיעה קנית מה חסרת?? ואם דיעה חסרת מה קנית? ואדם שיכול ללמוד ואינו לומד, צריך לרחם עליו.

Segment 18
HE:
והדעת שאמורה כאן אינה לפלפל בתורה בפלפולי סרק אלא להתנהג במידות טובות וישרות בשלום ובמישור עם כל אדם. ועוד אמרו חז''ל אין אדם חוטא אא''כ נכנס בו רוח שטות. והדעת הגדול ביותר שיכול להגיע אליו הוא שאין בו דעת כלל, כפי שאמר דהע''ה ''בהמות הייתי עמך'', לדעת שאני לא יודע ולא כלום וכך טוב לי ואיני מתיימר לדעת ולהבין. ואשרי אדם שיגיע למעלה כזו, וכבר אמר החכם: אין לי שום ידיעה ודאית, אלא מה שידעתי שלא ידעתי, ואמר החכם לא ידעתי שידעתי עד שלא ידעתי.

Segment 19
HE:
וכן להיפך אם אין בינה אין דעת שאם אדם לא יתבונן לעומקו של עניין עלול להיכשל, לדוגמא: יש אנשים שהם שלמים בחכמה אבל כיוון שאין להם בינה אם יגיעו למבחן מסויים או לנסיון קשה, לא יוכלו לעמוד בו מפני שלא ציירו לעצמם מצבים כאלה- גם חכמתם לא תעמוד להם. אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח: מפני שהא בהא תליא, אם אין לאדם מה לאכול איזו סלקא דעתין תהיה לנו לומר שיהיה לו ישוב הדעת ללמוד תורה? וכן להפך: ללא התורה שהיא מקור חיים אין חיים.

Segment 20
HE:
אמר רבי יוחנן ליבא בכיסא תליה, אם לאדם יש פת בסלו- הרי יש לו ישוב הדעת וריכוז בלימוד התורה, ששמעתא בעי צילותא כיומא דאסתנא. אבל אם הכיס ריק אין בו דמים - גם אם ינסה ללמוד הרי ליבו במזרח והוא בסוף מערב, כל הזמן בלחץ ומחשבות וחשבונות וליבו בל עמו. ועל כך רומז חודש כסליו שהכיס והלב קשורים קשר בל ימוט.

Segment 21
HE:
הגמרא בברכות מספרת על רבא שאמר לתלמידיו במטותא מנייכו לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי כי הכי דלא תטרידו במזונייכו כולה שתא, דווקא בחודשיים אלו שבאחד מהם זורעים החיטה ובשנייה זו קצירת היבול, כדי שליבם יהיה פנוי ופתוח כאולם ללמוד תורה בשאר השנה, וכל שש השנים מצטבר זמן של ביטול התורה במשך חודשים בשנה- לשנה תמימה, לכן בשנה השביעית שנת השמיטה שאסור לקצור ולזרוע היו משלימים את חסרון חלק מהחודשים הקודמים.

Segment 22
HE:
התורה הקדושה נמשלה ללחם שנאמר ''לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי'', (משלי ט, ה) וכתב הח''ח זצוק''ל משל בזה: כשישאלו פלוני מה אתה מעדיף לחמניה שנאפתה מדגן משובח שמנופה בשלוש עשרה נפה או לחמניה שנאפתה מקמח פשוט?? ודאי שתשובתו תהיה לחמניה מדגן משובח כל שכן אם יציעו לו מאפה שהוגש כבר על שולחן מלכים, כל שכן אם יאמרו לאדם הנה לפניך גלוסקא שנאפתה מששת ימי בראשית, שעדיין לא ניטל טעמו ועדיין הוא חם ועסיסי. ידוע שכל הבריאה כולה מעולה ומובחרת עם בריאתה, ובכל דור פוחת והולך באיכותו לעומת דורות קודמים.

Segment 23
HE:
היין שיוגש בעזרת ה' יתברך לצדיקים לעתיד לבוא יהיה מן היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ודג הלוויתן שיהיה בסעודה תהיה הנקבה של הלוויתן שנברא בששת ימי בראשית, מעתה אם במאכל כך, על אחת כמה וכמה התורה הקדושה שהיא מזון רוחני מששת ימי הבריאה, שפעולתה על הנפש היא עצומה, בזכות התורה נעשו שמיים וארץ ובזכותה הם עדיין קיימים, ואם התורה הייתה שעשועיו של הקב''ה דורות רבים לפני בריאת העולם, כמה אנחנו צריכים לצפות ולייחל ולשמוח בלימוד התורה, ולא להסיח דעת ממנה שאין עוד טעם בעולם ערב ומתוק כתורתינו הקדושה.

Segment 24
HE:
ידוע שיש בגמרא מושג שנקרא ''חסורי מחסרא והכי קתני ''כלומר חסר במשנה או בגמרא פרט מסויים, וכשתוסיף אותו תתבהר התמונה לאשורה, חז''ל רמזו בזה פירוש נוסף: לפעמים הקב''ה רוצה לנסות את האדם איך ילמד תורה והאם יעסוק בה גם כשיש לו הפסד וחסרון כספי וכדומה. גורם לו חוסר ממון ואומר לו הכי קתני כך במצב זה תשנה. אם אדם לומד תורה למרות ההפסד הכספי, למרות שכיסו ריקן באותה התלהבות ורצון ושמחה הרי הוא אוהב באמת את התורה ולכל מצב הוא מסתגל במהירות וממשיך ללמוד כרגיל. האדם. הזה הוא בבחינת חומה שעליה בונים טירת כסף.

Segment 25
HE:
אבל אם יקרה לאדם הפסד כספי או חסרון זמני והוא כבר מוצא עילות וסיבות לבטל תורה, ולהוריד מרמת הלימודים ומפסיד את ישוב הדעת הרי זה בבחינת עלה, שכל רחש וכל משב רוח מעיף אותו ממקומו. וכן מרומז בפסוק ''ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים וכו''' (מלאכי ג, י) הקב''ה אומר לישראל בזאת תיבחנו אם לא אפתח לכם ארובות שמים וגם אם לא אריק לכם ברכה עד בלי די וגם אם תהיו בדוחק ובצער ובכ''ז תמשיכו ללמוד תורה ולקיים מצות.

Segment 26
HE:
אזיי אריק לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די!! ידועה המחלוקת בענין ההשתדלות שאדם צריך לעשות לפרנסתו בין רבי שמעון בר יוחאי זיע''א לרבי ישמעאל זיע''א, רשב''י אומר אפשר אדם זורה בשעת הרוח, קוצר בשעת קצירה דש בשעת דישה וכו' תורה מה תהה עליה?? אלא אם ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתם נעשית ע''י אחרים שנאמר ''ועמדו זרים ורעו צאנכם''. רבי ישמעאל אומר הנהג בהם מנהג דרך ארץ. ומעידה הגמרא הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, מעט מלאכה ורוב היום תורה, זו וזו נתקיימה בידם.

Segment 27
HE:
ידע רבי ישמעאל שלא כולם בדרגתו של רשב''י הקדוש ואם אין לחם- אין ישוב הדעת- אין תורה. אם בדורו של רבי ישמעאל כך בדורנו על אחת כמה וכמה, שהיוקר מאמיר, ואדם לא מסתפק בקב שלו, אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו. לכן צריך פעמים גם לעסוק מעט במלאכה לקיים דברי התנא יפה תורה עם דרך ארץ, וגדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמיים. ועל הכל ישפוך אדם שיח ותפילה לפני בוראו שיזמין מזונותיו בריווח ולא בצמצום בהיתר ולא באיסור ותשרה ברכה בממונו בכדי שיוכל לעשות נחת רוח לבוראו מתוך ישוב הדעת.

Segment 28
HE:
ראה ראיתי פירוש נפלא משמו של מהר''ם שיק זצוק''ל: אומר המדרש כשעלה משה למרום לקבל התורה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה הקב''ה קלסתר פניו של משה דומה לאברהם אבינו, אמר להם הקב''ה אי אתם מתביישים ממנו? לא זה הוא שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו? אמר הקב''ה למשה לא ניתנה לך תורה אלא בזכות אברהם. ובזה אפשר להבין את משנתינו: אם אין קמח שנתן אברהם למלאכים 3 סאים קמח - לא היו נותנים מלאכי השרת למשה לקבל התורה.

Segment 29
HE:
ואם אין תורה אין קמח שאם לא היה לומד אברהם תורה ויודע שצריך לתת לאורחים לחם וצידה לדרך לא היה פתחון פה למשה אחרי טז דורות!!! הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקִרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז), וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרִרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵּשֵׁב.

Segment 30
HE:
אֲבָל כֹל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתּוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:

Segment 31
HE:
רבי אלעזר בן עזריה אומר מי שרק לומד תורה ולא מקיים מצוות אין לו אחיזה בקרקע כלל. המצוות משולים לשורשים והתורה תדמה לענפים, ללא שורשים בקרקע, הריהו עץ בודד וחשוף שגם גשמים לא מועילים לו, דומה לאדמה שזרעו בה מלח ולא תצמיח כלל. אבל מי שעיקר מגמתו היא מעשים טובים ולומד תורה בשביל שתכשיר אותו לקיים מצוות באופן מדוייק ומפורט. אדם כזה דומה לעץ מושרש היטב בקרקע ששום דבר לא מזיזו ממקומו, לא הבלי הזמן ולא פגעי הטבע.

Segment 32
HE:
וכאילן שנמצא ליד מעיין מים חיים ועלהו רענן תמיד ופריו לא פוסק לעולם, וכל האומר אין לו אלא תורה - אפילו תורה אין לו (יבמות קט ע''ב). הפלא יועץ בערך מצוות כתב: אשרי האיש ירא את ה' ובמצוותיו חפץ מאוד, ראוי לאדם לרוץ אחרי המצוות וטורח אחריהם להשיגם בכל כוחו בכל נפשו ובכל מאודו, צא ולמד מאברהם אע''ה בשביל שתי ריצות שרץ דכתיב ''וירץ לקראתם'', ''ואל הבקר רץ אברהם'' בזכות זה קשר את הקב''ה לישראל ואינו יכול לזוז מהם שנאמר ''מלך אסור ברהטים'' (רהטים פרושו ריצות).

Segment 33
HE:
ובזכות מצוות כיבוד אב ואם שעשה עשיו הרשע- זכה לו ולדורותיו עד ביאת המשיח, וכן ישמעאל בזכות המילה, וכן נבוכדנצר בזכות שלוש פסיעות שפסע לכבוד המקום, זכה הוא ובניו למלוך בעולם כולו!! נשא החפץ חיים זיע''א משלו בעניין המצוות שמחוייב האדם לקיימם בזה העולם, וכה אמר: משל למלך אדיר שביקש שיבנו לו ארמון יפה ובנינים רחבי ידיים, כראוי למלך גדול כמוהו, עמד והכריז בכל מדינות מלכותו מי הוא זה ואיזה הוא האומן שיבנה את ארמונו ובו 248 אולמות וחדרים לכל השרים והפרתמים והפחות.

Segment 34
HE:
הקבלן שיעמוד בזה יקבל בעצמו ארמון משלו לבד מכל הוצאות הבנייה שכר פועלים וכדומה. תנאים נוספים התנה המלך: שהבנינים יוקמו בכל הפאר וההדר כיאות לבניני מלכות. ועוד ששם המלך ירשם על כל בנין, באו הבנאים והחלו להקים את הבניינים, המלך מרוב עיסוקיו בענייני המלכות היה ממעט לבקר באתר הבנייה ולעמוד על אופי ומהות העבודה, והאם הקבלנים עומדים בתנאים. לאחר כמה שנים בא המלך לבדוק כמה בניינים הוקמו ומה מראיהם.

Segment 35
HE:
והוא בדק ומצא שמחצית הבניינים הוקמו עד כה, רובם מלוכלכים ועזובים, מוזנחים ואינם נראים כלל כבנין שמיועד למלך. בחלק גדול מהבנינים ראה המלך שבמשך השנים קמו לו מתנגדים ושונאים ושמו של ראש המתקוממים רשום על הבניינים האלו ליד שמו של המלך, חלק קטן מהבנינים הוקמו כדת וכהלכה, לפי כל התנאים והקרטריונים, עומדים בתקן הבניה. נקל להבין כעסו של המלך על האומנים שעסקו בתכנון ובבניה של אותם בנינים. הנמשל מובן: בתורתינו הקדושה ישנם רמ''ח מצוות עשה, הקב''ה ישתבח שמו התנה שלושה תנאים לקיום המצוות: א.

Segment 36
HE:
שנקיים את כל המצוות רמ''ח מצוות עשה כנגד איברים שברא בנו וכולם יהיו לשם הבורא ברוך הוא. ב. כל מצווה צריכה להיעשות על כל פרטיה ודקדוקיה, כפי שכתוב בהוראות היצרן - קרי התורה הקדושה. ג. כל מצווה צריכה להיעשות בפאר והדר כיאה למלך רם ונישא, כאשר יבוא אדם לעולם הבא לתת דין וחשבון וישאלו אותו האם קיים רמ''ח מצוות עשה, אין ספק שעל רובם לא שמע כלל בחייו מפני שלא למד.

Segment 37
HE:
שאר המצוות נעשו אבל לא בכל הפרטים והדקדוקים, חלקם מצוות אנשים מלומדה, ורק מעטים ממש נעשו לשם שמיים, נשים זאת על ליבנו למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה ח''ו. אמר פעם הגרב''צ זיע''א שאדם מברך בממוצע שתיים וחצי מליון ברכות בימי חייו (מאה ברכות ביום כפול 365 יום כפול 70 שנה) לאחר אריכות ימים ושנים יעשו סלקציה (ברירה) בנושא זה, ומתוך למעלה משתי מליון ברכות שהם כמה קרונות רכבת ישארו כדי שקית ניילון קטנה ברכות שהיו ממש לשם שמיים ובכוונה גדולה!!