Binyamin - פרק ד - משנה א
פרק ד - משנה א
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/55

Segment 1
HE:
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט), מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֵמַר (משלי טז), טוֹב אֶרֶךָ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּהֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח), יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא.

Segment 2
HE:
אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֶּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב), כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ: חכם שראוי להתהלל בחכמתו הוא היודע להעריך את ערכה של חכמה ואוהב אותה. ומוכן להוריד מכבודו ולרכוש אותה מכל אדם ואפילו מן הקטנים ממנו, שנאמר ''מכל מלמדי השכלתי'', הרבה למדתי מרבותיי והרבה יותר מחברי ומתלמידי יותר מכולם (תענית דף ז) ורמז לכך, יחזקאל בן בוזי, שהיה מבזה עצמו על דברי תורה.

Segment 3
HE:
וכן המלך יהושפט שהיה רואה תלמיד חכם היה קם מכסאו רץ מחבק ומנשק אותו ואומר לו רבי רבי מורי מורי, ועליו דרשו את הפסוק: (תהילים טו, ד) ''ואת ירא ה' יכבד''. אדם שיודע לייקר ולכבד ולהעריך חכמה ראוי שהחכמה תשרה בו, משל למה הדבר דומה?? לאדם עם הארץ שנתנו לו יהלומים שאינו יודע כמה הם שווים, הלאדם כזה יקרא עשיר?? הרי הוא יכול ללכת לשוק ולמכור אותם בפרוטות, ונמצא שאינו עשיר באמת.

Segment 4
HE:
הוא הדין גם בחכמה, חכמה זה לא בדיוק מצבור ידיעות גרידה אלא אדם שיש בו ידיעות רבות ומשתמש בהם להיטיב והוא מוכן ללמוד מכל אחד אפילו מאנשים פחותים ממנו בבחינת ''תן לחכם ויחכם עוד'', (משלי ט, ט). מו''ר ועט''ר הרב חיים רבי שליט''א הגדיר פעם מאי חכמה: חכם זה לא מי שממציא מטוס או לווין שעולה לשמיים, חכם זה לא מי שממציא אטום, חכם זה לא מי שיודע לעבוד על אנשים לרמות אותם ולמכור להם בלוף, חכם זה אדם שיודע להתנהג בחכמה.

Segment 5
HE:
אם הוא כועס הוא לא חכם, אם הוא מקנא באחרים - הוא לא חכם, אם הוא אוכל את הערב ולא את המועיל- הוא לא חכם, הוא אפילו טיפש. ''חכם לב יקח מצוות'', ויקח משה את עצמות יוסף עימו. כולם עסוקים במצווה מצוות ביזת הים, אבל משה רבינו הוא חכם הוא עוסק במת מצווה.

Segment 6
HE:
אדם שמכבד את אביו ואת אימו, דואג להם, שואל לשלומם, מתייחס אליהם במורא ויראה זה כמו מת מצווה, מי אתה רוצה שיכבד אותם אם לא אתה?? האישה צריכה עידוד וחיזוק ומילה טובה, זה כמו מת מצווה, מי אתה רוצה שיעודד אותה ??השכן? זה בבחינת מת מצווה, חכם לב יקח מצוות, לפעמים אדם רעב ורוצה לאכול אבל לא רוצה לברך ברכת המזון וכו' לכן הוא אוכל פחות משיעור, או יותר מכדי אכילת פרס וכו' וזו טעות גדולה, אם ישים לב כמה מצוות הוא מפסיד בדרך:

Segment 7
HE:
נטילת מים ראשונים מצווה, הברכה על הנטילה מצווה, ברכת המוציא- מצווה, טבילה 3 פעמים במלח (עפ''י הזוה''ק) מצווה, דברי תורה על השלחן מצווה, מים אחרונים מצווה, ברכת המזון ארבע מצוות, שלוש מדאורייתא והרביעית מדרבנן. חכם לב זה שיודע לנצל את המצב ולצבור עוד ועוד מצוות, הרב כף החיים זצוק''ל מונה שש עשרה מצוות, באדם שמסתפר בערב שבת לכבוד שבת מלכתא. (כף החיים אוה''ח סימן רנ''א ס''ק י''ט). הרב פלא יועץ זצוק''ל כתב בערך חכמה וז''ל:

Segment 8
HE:
הנה כי כן מי שחננו ה' דעת ראוי לו לדחוק ולהיכנס במופלא ממנו, ובזיעת אפיו יתאמץ ויתחזק להכנס בשערי החכמה. יום ליום יוסיף דעת דבר מדבר. וידוע שהרוצה לזכות לכתרה של תורה צריך שיהיה לו חיבה יתרה ושקידה רבה יומם ולילה ויבקש לדעת ולהבין את הדבר הקשה ברוב עמל ויגיעה, ולפי חובתו ושקידתו תגדל חכמתו, וחכמת אדם תאיר פניו בעולם הזה ובעולם הבא. וראשית חכמה יראת ה'. וכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וזה כלל גדול בתורה. איזהו גיבור- הכובש את יצרו:

Segment 9
HE:
אנו אומרים בתפילה אתה גיבור לעולם ה', ואיך מתבטאת גבורתו של הקב''ה ישתבח שמו?? לא בכוח ולא בחוזק אלא בזה שהוא מוריד הגשם ומוריד הטל. יש אדם שבגבורתו ממית אנשים. ואילו הקב''ה ישתבח שמו, בגבורתו מחייה מתים. והבן!!! כלשון המשנה בתענית גבורת גשמים, וכן גבורתו של הקב''ה שכובש כעסו על החטאים והעוונות של בני אדם, נושא את עוונותם ופשעיהם על כתפיו כביכול ומאריך אפו כלפיהם, ולכן לא בכח יגבר איש. מצינו בהיסטוריה כמה דוגמאות לכך:

Segment 10
HE:
יעקב אבינו שהיה גיבור גדול גלל את פי הבאר כמו פקק מעל צלוחית, ועשה עצמו כגשר והעביר כל אשר לו במעבר יבוק, ונלחם במלאך ויכול לו בכל זאת כשצריך לפגוש את עשיו- לא בא אליו לא בכח ולא בטנקים אלא בדורון, עיזים רחלים, גמלים מניקות, ונהג כך בחכמה גדולה. הוא הכניע את עשיו בנשק לא קונבציונלי ששמו - כבוד, נותן כבוד לעשיו ומנפח את האגו שלו ובכך מנצח במערכה ללא פצועים והרוגים.

Segment 11
HE:
רבי שמעון בר יוחאי זיע''א בורח מהרומאים ומתחבא במערה שתים עשרה שנה, הרי רשב''י הקדוש כשיצא אחרי 12 שנה מהמערה כל מקום שנתן את עיניו שרף אותו, אם כן ישים עיניו ברומאים וישרפם חיים?? אלא פעמים שהגבורה היא בשכל ולא בכח. וכן דוד המלך ע''ה שלא הרג את שמעי בן גרא למרות שהיה מורד במלכות וחייב מיתה, גבר על רגשותיו. משמעי יצאו מרדכי ואסתר. אם היה הורג אותו לא היינו זוכים למרדכי ואסתר!! על כן אין גבורה נקראת אלא באדם שיודע להתגבר על רצונותיו ועל תאוותיו, ולכבוש את הבהמה שבו:

Segment 12
HE:
וידוע שלאדם יש יצר בכל מיני תחומים שהוא צריך לכוף יצרו ולהתגבר עליו. אדם שצריך לכעוס על כל מיני דברים ומתגבר ולא כועס - נקרא גיבור: (משלי טז, לא) ''טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר''. דוגמא לגיבור מצינו ברב עמרם חסידא שכאשר תקפו יצרו והיה כבר באמצע הסולם זעק, נורא בבית עמרם, נורא בבית עמרם, היה מסוגל להתבזות בפני תלמידיו כדי להכניע את יצרו.

Segment 13
HE:
מישהו אחר ודאי היה אומר רק שלא יראני אדם, אבל אצל רבי עמרם חסידא ההיפך, גרם שכולם יראו אותו בבושתו, עדיף להתבזות בעולם הזה מאשר להתבזות בעולם האמת לנצח, ואין לך גבורה גדולה מזו. אם אדם בשעת כעסו יזכר בדברי חז''ל ולא יכעס הרי זה גיבור. ציווה אב אחד לפני מותו את בנו אמר לו בני כשאתה כועס מלא פיך במים, ואמר לו הבן עד שאני אמלא את פי במים כבר יעבור לי הכעס, אמר לו אביו אדרבא היא הנותנת, המטרה שתתרגל לא לכעוס.

Segment 14
HE:
לפעמים אדם נמצא בחברה מסויימת ושומע אנשים מדברים דברי ליצנות ולשון הרע ושאר מרעין בישין וכמובן שגם הוא רוצה להשתתף ''בשמחתם'' ולהיות מעורב איתם שהרי אמרו חז''ל שלעולם תהיה דעתו מעורבת עם הבריות, וממש עומד לו על קצה הלשון לדבר ולהוסיף עוד סיפור עסיסי על פלוני ובאותו רגע נזכר בחומרת הדבר ולא מדבר אלא פורש מהם הרי זה גיבור יחשב.

Segment 15
HE:
וכן אדם שעובר ברחוב ומקיים את הפסוק ''איה הקדשה היא בעיניים על הדרך'' (בראשית לח, כא), ויצרו מפתה אותו להסתכל והוא עוצם עיניו מראות ברע, כמו שדרשו דורשי רשומות ''מדבר סקר (סקרנות) תרחק'' והוא יודע שהוא בן של מלך ולא מתאים לו לרדת לדרגה של זו שהולכת ממול בבגדי שחץ - הרי זה גיבור הכובש את יצרו, ועפ''י הזוהר הקדוש מובטח לו שמה שיבקש באותו רגע יתקבל בשמיים. והקב''ה לוקח את עיניו הרוחניות ומנשק אותם ומביאן לפני המלאכים ואומר תדעו לכם שאלו העיניים שייכים לי.

Segment 16
HE:
וכן אדם שהסתובב לצורך נחוץ בשווקים וברחובות והיה רעב מאוד, ובכ''ז לא מתפתה להיכנס למקום מפוקפק ולאכול- הרי זה גיבור. כתוב בתורה ''ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו'', וכי בשר טריפה בשדה בלבד אסור לאכול, ובבית כן מותר לאכול?. הרי גם בבית אסור לאכול?? אלא כשהוא נמצא בשדה כלומר מחוץ לביתו והוא רעב, כאן הוא לא כל כך מקפיד, כאן הוא כבר משחרר קצת את הרצועה ומיקל לעצמו, לכן הפסוק אומר בשדה, תדע לך שגם בחוץ תקפיד ותשמור ובזה תהיה גיבור הכובש את יצרו.

Segment 17
HE:
וראיתי בספר ''עין יהודית'' רעיון נפלא שקשור לענין: בפרשת פנחס הקב''ה מצווה את משה ''צרור את המדיינים והכיתם אותם'', רש''י במקום פירש צרור - תאייב את המדיינים, כמו שמור וזכור, פעולה מתמשכת שתרחיק אותך כליל מהמדיינים, ממנהגיהם, מלבושם מכל מה שיש לו קשר איתם. וידוע שישנם שתי גישות להתרחק מאיסור. א. לומר אפשי ואפשי ואיני עושה כיוון שזה רצונו של הקב''ה והתורה הקדושה מצווה עליי לא לעשות.

Segment 18
HE:
ויש גישה שנייה שבא אדם מפתח סלידה וגועל והרגשת דחייה גדולה מכל דבר שיש לו קשר מסויים לאיסור, ואז לא יתקרב לאפשרות להכשל מאיסור זה, מוצאים אנו רעיון זה בתורה שלא הסתפקה בציווי שכלי לא לאכול מאכלות אסורים אלא הוסיפה עוד כמה תיאורים אחרים: שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. אל תטמאו בהם ונטמתם בם (אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם בה), וכו'.

Segment 19
HE:
והוא הדין לגבי שאר הדברים, אם אדם משתף את הרגש עם השכל ומעורר בקירבו סלידה מהאיסור כגון מראיה אסורה, מאכילה אסורה, וכו' ממילא זה גיבור גדול שבעבודה כזו על עצמו ישמר מאיסורים רבים. איזהו עשיר - השמח בחלקו: נראה לומר שעשיר הוא לא אחד שצובר ממון כחול הים כי הרבה פעמים הוא לא נהנה בפועל מכל העושר שלו ועסוק כל הזמן בדאגה על שימור עושרו. כמו שנאמר ''מרבה נכסים מרבה דאגה'', ועושר שמור לבעליו לרעתו. או לדוגמא:

Segment 20
HE:
פועל פשוט מרוויח לפרנסתו חמש אלף ש''ח בחודש, ויש לו מינוס אלף שקל בבנק, לעומתו יש עשיר פלוני שמגלגל בעיסקה אחת בטלפון חמישים אלף ש''ח אולם יש לו מינוס מאה אלף ש''ח בבנק. מי יותר עשיר ממי?? הוי אומר זה שיש לו אלף ש''ח. השני העשיר יש לו כאב ראש הרבה יותר גדול. לכן אדם ששמח במה שנותן לו הקב''ה ישתבח שמו והכל מאיתו יתברך לטובה ולברכה, ומה יתאונן חלילה אדם חי?? דיו בחיים ובבריאות שחונן אותו בורא עולם, והבוטח בהשם - חסד יסובבנו. חכמי ישראל דרשו על הפסוק (שמות כ, ד) ''בשמיים - ממעל, ועל הארץ מתחת''.

Segment 21
HE:
שבעניני שמיים ורוחניות תמיד תסתכל מי למעלה ממך, תמיד תשאף להיות כמוהו שיהיה מודל לחיקוי בבחינת ''מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי'', קנאת סופרים תרבה חכמה. אולם בארץ - בגשמיות תמיד תראה מי למטה ממך, תמיד תדע כמה מסכנים יש, שחיים ברמת חיים ירודה מגיעים עד פת לחם, ואתה ברוך ה' ישתבח שמו לעד שזיכה אותך לכל טוב לעומתם את עשיר ביותר, ישנם כאלה חולים נאנקים ומתייסרים בבתי החולים אתה ברוך ה' מרגיש פחות או יותר טוב, ישנם כאלה מוגבלים ומשותקים - אתה ברוך ה' מתפקד בצורה עצמאית, תן לו הודאה ותשמח במה שחננך בורא עולם. מסופר על יהודי אחד שבא לחפץ חיים ושאל אותו

Segment 22
HE:
לאמר: יש לי שדה שמניב כך וכך יבולים בשנה, ויש אפשרות לקנות עוד שדה סמוכה ולהרוויח פי שלוש, אבל זה יבוא על חשבון תפילות במניין ולימוד תורה, מה דעת הרב?? אמר לו הח''ח אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שהיתה לו חבית יין וברז בתחתיתה, החליט לקבוע עוד ברז בצידה, יין לא יהיה יותר בחבית, אבל היין רק יגמר מהר יותר. והנמשל ברור: מה שקצוב בראש השנה זה מה שתקבל.

Segment 23
HE:
ידוע הסיפור על אותו איש שהיה יושב ודג לו להנאתו על שפת הים, לי] דו יש אוכל ובין גברא לגברא כריך ריפתא ונהנה מהחיים, פגש אותו ראובן אמר לו יאמר לי מר, למה כבודו דג עם חכה דג ועוד דג, יקנה לעצמו רשת גדולה שבאמצעותה יוכל לצוד בפעם אחת עשרות מונים. אמר לו הנופש ומה בכך?? אמר לו ראובן בכל פעם תצוד אלפי דגים ותוכל להביא פועלים ותקנה עוד סירות דייג ותגדיל את התפוקה במאות אחוזים.

Segment 24
HE:
נו ואז?? שאל הדייג, אמר לו ראובן ואז תוכל להכפיל רכושך פי מאה ותקנה בתים יפים שמרחיבים דעתו של אדם ואיכא דאמרי מחריבים דעתו של אדם וטירות ומכוניות וצי סוחר שלם, שאל אותו הדייג בקוצר רוח, נו ומה אם באמת אעשה כך, מה יצא לי מזה?? אמר לו ראובן ואז כשתהיה מספיק עשיר תוכל לבוא לכאן, לפרוס שמשיה ולדוג דגים בחכה כאות נפשך, אמר לו הדייג וכעת מה אני עושה?? אני לא דג להנאתי?? בשביל מה כל הכאב ראש הזה, פועלים, סירות, רשתות, בתים, ארמונות וכו'??!! שלמה המלך ע''ה אומר במשלי טוב ארוחת ירק ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב, ישנם בתים של צדיקים שבקושי רב רואים שם פעם

Segment 25
HE:
בשנה בשר על שולחן השבת. אבל איזה שלוווה, איזה יראת שמיים, איזה חינוך הבנים, איזו אהבה ואחווה וכיבוד הורים. מאידך ישנם עשירים ומשכילים בעלי מעמד חברתי שיש להם שפע בגשמיות אבל הבית מפורק ומפורד, כל הזמן חילוקי דיעות, ריב ומדון, וזו כוונת שלמה המלך ע''ה. ארוחת ירק עם אמונה בהשם עדיפה אלפי מונים על הון ועושר וריקנות ללא תורה.

Segment 26
HE:
ראיתי בספר הנחמד ''זיכוי הרבים'' של הרב אילן קדוש שליט''א סיפור נאה על מלך אפגניסטן שאיוותה נפשו לטייל בכפרים של מלכותו ולעמוד על אורח חייהם של האזרחים במדינתו התחפש לאדם פשוט ושם פעמיו לכפר אחד, באחד הבתים שמע קול זמרה הציץ בחלון וראה בבית יושבים זקן וזקנה, בשולחן שלפניהם פירות וערק והם שרים ושמחים, דפק בדלת וכשפתחו לו אמר רצונכם לקבל אורח? אמרו לו בכבוד רב, תרגיש כמו אורח:

Segment 27
HE:
המלך שאל את בעל הבית במה הוא עוסק, אמר לו האיש אני עני ומתפרנס מתיקון נעליים ברחובות, מה שאני מרוויח במשך היום אני קונה את הכיבוד שאתה רואה על השולחן ואני שבע רצון ברוך ה', שלא חסר לנו ואל יחסר לנו לעולם ועד. שאל המלך את האיש ומה תעשה לעת זיקנה כשלא תוכל לעבוד?? אמר לו בעל הבית וכי עליי לדאוג?? ב''ה ישתבח שמו, היפלא מה' דבר? היד ה' תקצר? הכל ממנו יתברך. המלך קם ללכת ונפרד מהם לשלום. הלך לארמונו וציווה את משרתיו שיוציאו חוק, שאסור לתקן נעליים ברחובות.

Segment 28
HE:
למחרת קם היהודי כדרכו בקודש לתקן נעליים ברחובות, ראה את המודעות על החוק החדש, הרים היהודי עיניו למרום ואמר ריבונו של עולם! אתה סגרת דלת וודאי שתפתח אחרת במקומה. ראה היהודי שואבי מים, הצטרף אליהם לשאוב, לעת ערב קנה כרגיל את המצרכים וישב לחגוג עם נאוות ביתו. המלך הלך לראות איך יסתדר היהודי הזה וכשראה אותו שמח כדרכו התפלא, סיפר לו היהודי את הסיפור, והמלך אחר ששהה איתם זמן מסויים הלך.

Segment 29
HE:
נתן המלך פקודה לא לשאוב יותר מים, למחרת שיצא היהודי שוב קידמו את פניו מודעות האוסרות על שאיבת מים, ראה כמה חוטבי עצים הצטרף אליהם וכו', שוב בא המלך ושוב רואה את היהודי שהוא שמח וטב לב שר ומשבח להקב''ה, חזר לארמונו ונתן פקודה לחיל המשמר ללכת מחר ליער ואת כל חוטבי העצים לקחת להלביש להם מדים ולעשותם שומרי משמרת המלך. לקחו גם את היהודי הזה נתנו לו מדים וחרב על ירכו שיעשה פטרול ליד הארמון.

Segment 30
HE:
באותו ערב חשב היהודי מה לעשות כשאין פרוטה בכיסו?? עלה רעיון במוחו למכור את החרב ובפרוטות שיקבל תמורתם יתגלגל עד שיקבל משכורת מאת המלך. במקום החרב עשה חרב עץ ושם אותה בנדנה. בא המלך בערב לביתו ואמר לו ומה עשית היום, סח לו היהודי אותו מעשה, אמר לו המלך ואם יוודע הדבר למלך?. אמר לו היהודי דיה לצרה בשעתה. ה' גדול. למחרת הוצא להורג בסייף אחד מהפושעים הגדולים במדינה. ביקש המלך שהתליין שיבצע את הגזירה יהיה מיודענו היהודי, כשהודיעו לו דבר המינוי בכה והתחנן היהודי על נפשו:

Segment 31
HE:
איני מורגל בכך, מעולם לא שפכתי דם. אבל אחרי ששמע שגזירה הוא מהמלך ואת הנעשה אין להשיב, התפלל לה' ואמר רבונו של עולם הרי מעולם בטחתי בך אל תבישני הפעם הזו. כיון שהחליף את חרבו האמיתית בחרב מעץ התקרב אל הנדון למוות ואמר בקול רם לפני אלפי האנשים שהצטופפו שם: רבונו של עולם אם האדם הזה אשם במה שיוחס לו הרי שהחרב שלי תפלח את ראשו לשניים. ואם אינו אלא חף מפשע יהיה רצון שחרבי תהפך לעץ יבש שאינו הורג, ואז הוציא חרבו מנדנה והניף אותה על הנדון למוות והנה היא עץ יבש.

Segment 32
HE:
שמח המלך על חכמתו של נתינו היהודי ועשאו משנה למלך ויד ימינו ועל כך נאמר: ''החכמה תחייה בעליה'' (קהלת ז, יב). איזהו מכובד? המכבד את הבריות: הפסוק אומר (שמואל א'. ב, ל) ''כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו''. ולמדנו הנהגה טובה מבורא עולם שמכבד את האדם שמכבד אותו. המשתדל לקיים תורה ומצוות בזה מכבד את הקב''ה, וממילא הקב''ה מכבדו. כ''ש ''לא יחל דברו'', אדם שלא מחלל דיבורו ממילא - ''ככל היוצא מפיו (של האדם) יעשה''.

Segment 33
HE:
הרמב''ן כתב באיגרת לבנו וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך ואם חכם או עשיר הוא עליך לכבדו, וכן מצינו בגמרא שרבי היה מכבד את העשירים. כי אם הקב''ה נותן להם כבוד וגדולה כ''ש אני צריך לכבדם. ואם רש הוא ואתה עשיר או חכם ממנו חשוב בליבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד, ויזכור האדם שכולם שווים לפני הבורא. בכלל דבריו של התנא בן זומא בכבוד הבריות הוא כבוד אב ואם שהחיוב לכך חמור מאד עד שלא כל אדם יכול לקיימו כראוי לפי כל הדקדוקים והפרטים.

Segment 34
HE:
וכיוון שהשווה הכתוב כבוד אביו ואמו לכבוד הקב''ה ממילא צריך לכבדם בחייהם ובמותם. ואפילו שאומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין חייב לשמוע בקולם ולקיים דבריהם כל זמן שלא עובר על דברי השותף השלישי- הקב''ה. כתב הרב קולדיצקי שליט''א בספר ''לשכנו תדרשו'':

Segment 35
HE:
בנוהג שבעולם כאשר ילד מתקרב לגיל הבר מצווה דואגים לו לתפילין וללימודי הלכות, תפילה וכדומה, וכשמגיעים המועדים לומדים הלכות המועד וכו' ומשום מה במצוות ואהבת לרעך כמוך שהיא מצווה תמידית ונוהגת 24 שעות ביממה ו 365 יום בשנה לא כל כך עוסקים בלימוד ההלכות והדינים הקשורים בכך, ובפרט בדברים אלו שהיצר מטעה את האדם על עבירה חמורה שהיא מצווה, ועל דיבור אסור שהוא מותר וכו', ובאמת הרבה פעמים יפקחו עיני האדם לראות כי הדבר אשר חשב שהיא מצווה גדולה היא עבירה חמורה.

Segment 36
HE:
פעמים היצר מטעה את האדם ומורה לו היתרים לדבר על אדם פלוני או בגנות הכשר מסויים או לבייש ולהכלים פלוני או אלמוני, והכל בתואנה שזה לתועלת ולשם שמיים וכדו'. מפני שהיצר יודע שאם יבוא לאדם ויאמר לו לך עבוד ע''ז ודאי שבוז יבוז לו, אבל לפתות אדם לדבר או להכלים אדם אחר בזה מתפתים יותר, וכידוע שהמלבין פני חבירו ברבים נקרא שופך דמים וחמור יותר מהרוצחו. והוא מהיורדים לגהינום ואינם עולים.

Segment 37
HE:
אמר דוד המלך ע''ה לפני הקב''ה ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים את בשרי לא היה דמי שותת לארץ, ואפילו בשעה שעסוקים חברי הסנהדרין בנגעים ואהלות, אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה?? היה אומר להם דוד המלך ע''ה מיתתו בחנק ויש לו עולם הבא, אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא!! היצר הרע מופיע לפני חברי הסנהדרין שונאי דוד בתור שאלה הלכתית כביכול ושם היה טמון ההלבנת פנים. הגמרא בבבא קמא (דף עט עמוד ב:

Segment 38
HE:
) אמר רבי יוחנן בן זכאי בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, גנב שגנב שור אם טבחו ומכרו משלם פי חמש חמישה שוורים, אבל שה שהרכיבו על כתיפו בשעת הגניבה משלם רק תשלומי ארבעה, וכל זאת מפני שהגנב נושא את השה על כתפיו התורה חסה על כבודו, שמתבזה בפני העוברים ושבים. וכן בעניין ערי המקלט לרוצחים, רואים אנו שהתורה הזהירה להיטיב עם כל הבריות ואפילו עם רוצחים שפלים. כמו שאמרה הגמרא במכות (דך י) ''מזרחה שמש'' - הזרח להם שמש לרוצחים, שמחוייבים להגלות רבו עימו שילמדו תורה בערי המקלט.

Segment 39
HE:
אימו של הכהן הגדול הייתה מביאה להם מיני מאכל ומשתה שלא יקללו הרוצחים את בנה וכו'. מסופר שפעם נכנס אל רבי יחזקאל לוינשטיין תלמיד חכם אחד והגיש לפניו תוכנית שהגה שלפי דעתו תוכל לבצר את חומות הדת ולחזק את התורה בארץ. הרגיש רבי יחזקאל כי בביצוע התוכנית עלול מאן דהוא להיפגע. קם על רגליו והכריז בהתרגשות, כך מקובלני מרבותיי, בניין בית המקדש יבוטל אם בנייתו עלולה לפגוע באיזה אדם מישראל, שמע התלמיד חכם ההוא ובאמת גנז את תוכניתו.

Segment 40
HE:
נצטוינו בתורה ''ואהבת לרעך כמוך'' (ויקרא יט, יח) וציווי זה כולל לכל יהודי באשר הוא, ללא הבדל חוג מפלגה או עדה, לצערינו יצר הרע משריש בלב האנשים דיעות פסולות שמי שהוא לא מהחוג שלי, מצווה לדבר בגנותו. ולא היא: שהרי כל גופי תורה נכנסים בכלל הזה של ''ואהבת לרעך כמוך'', כולם נחשבים לילדי שעשועים של הקב''ה ואפילו אותם שרחוקים מקיום תורה ומצוות גם הם נחשבים בניו של הקב''ה, ועל כולם הובטחנו לבל ידח ממנו נדח, ששום נשמה בישראל לא תלך לאיבוד ח''ו.

Segment 41
HE:
ואנו צריכים להתפלל על אחינו ואחיותינו שעדיין לא זכו לתורה ומצוות שהקב''ה יערה עליהם רוח ממרום וישובו בתשובה שלימה לפניו לעשות כולם אגודה אחת ולעובדו בלב שלם. בספר ''לקח טוב'' הביא מעשה במרן החפץ חיים זיע''א שהיה נודד למכור את ספריו וראה באכסניה בוילנא חייל גדול ומגושם שנכנס ומתיישב ליד השלחן ופוקד על המלצר שיגיש לו ואוכל בתאותנות גדולה בלי ברכה ובלי דרך ארץ ומתייחס אל הסובבים אותו בגסות רוח, וכולם נפל עליהם אימתה ופחד בראותם אותו, החפץ חיים קם לגשת לאותו יהודי ולדבר איתו אולם בעל האכסניה התחנן לפניו שלא יחשוב על כך פן יבולע לו, אמר לו האכסנאי

Segment 42
HE:
חייל זה יהודי הוא מחיילי המלך ניקולאי והוא חושש שמא ירים יד על הצדיק שינסה לדבר איתו, אמר לו אנא רבי הנח לו, אין עם מי לדבר הריהו מגושם ממש, בור ועם הארץ. כשהיה בן שבע שנים נחטף עם ילדים אחרים ונסחב לסיביר. עד גיל 18 גדל בין איכרי המקום כגוי לכל דבר ומאז הוא משרת את ניקולאי, מוטב רבי שלא תתחיל איתו, כבודך יקר מדי בעיני. החפץ חיים חייך וניגש אל החייל, הושיט לו יד ואמר בנעימה לבבית וידידותית שלום עליכם.

Segment 43
HE:
שמעתי עליך שבתור ילד קטן נחטפת לסיביר, גדלת בין הגויים, לא זכית ללמוד אפילו אות אחת בתורה, עברת את כל הגהינום בעולם הזה, סיוט צרות, רדיפות איומות, ועינויים נוראיים, הרשעים אמרו לא פעם להעבירך על דתך, אילצו אותך לאכול חזיר נבילות וטריפות, ואעפ''כ נשארת יהודי לא השתמדת!! מאושר הייתי לו היו לי זכויות כשלך, והייתי בן עולם הבא כמותך בעולם האמת הרי היה חלקי עם צדיקים וגאוני עולם.

Segment 44
HE:
וכי דבר קל הוא לסבול יסורים שכאלה למען היהדות ?? למען כבוד שמיים?? שלושים וכמה שנים ברציפות, הרי זה נסיון גדול יותר מחנניה מישאל ועזריה. דמעות נשרו מעיניו של החייל הגדול, והוא נזדעזע עד עומק נשמתו מהמילים החמות, שזרמו ממקור חי וטהור, שלטפו והחיו את נשמתו המיוסרת והמיוגעת. משנודע לו מיהו העומד לפניו פרץ בבכי עז והחל לנשק את החפץ חיים. המשיך הרב לומר לו: אדם שכמותך שזכה להיחשב בין הקדושים שמוסרים נפשם על קדושת השם, לו קיבלת על עצמך לחיות מעתה את שארית ימיך כיהודי כשר לא היה מאושר כמוך בארץ.

Segment 45
HE:
היהודי הזה שמעולם לא שמע מילה טובה, מעולם לא קיבל עידוד והבנה ואוזן קשבת, כל ימיו סבל חרפה, וגידופים, סבל ויסורים פתאום שומע מילים כאלה ומקבל ויחס חם מגדול ישראל פאר הדור והדרו. איך לא ימס ליבו?? שוב לא עזב החייל הזה את החפץ חיים עד שהפך בעל תשובה אמיתי וצדיק גמור. בספר שאל אביך ויגדך מספר הרב שבדרון זצוק''ל מעשה באדמו''ר אחד שנקלע לעיר זרה, חיפש בית הכנסת ולא ידע להיכן לפנות.

Segment 46
HE:
לפתע ראה יהודי שחולף על פניו במהירות, שאל אותו היכן יש כאן בית הכנסת? אלא שאותו יהודי לפני ששמע את השאלה ענה אין לי זמן אני ממהר לביהכנ''ס. הלך האדמו''ר אחרי אותו יהודי, וכשהגיעו לביהכנ''ס אמר לו האדמו''ר יש לי קושיה: כשיעקב נאבק עם המלאך כתוב ''ויאבק איש עימו'', וחז''ל אמרו שאותו איש היה הסיטרא אחרא. ואילו כשיוסף הלך לחפש את אחיו כתוב ''ויפגשהו איש וישאלהו מה תבקש'' וחז''ל פירשו שזהו המלאך גבריאל.

Segment 47
HE:
למה דרשו חז''ל פעם איש הוא הס''מ ופעם פירשו שהאיש הוא המלאך גבריאל?? התשובה לכך היא שכבר בפסוק מרומז ההבדל בין איש לאיש, שאם בא אורח לעיר ומבקש להגיע למקום שלא מוכר לו האיש שואל אותו לשלום, וגם שואל אותו מה הוא מבקש, זה המלאך גבריאל, אבל אם יאמר לו האיש אין לי זמן, שלחני כי עלה השחר דע לך זהו הס''מ!! מעשה באברך בן תורה תלמיד חכם מופלג ששמע פעם מהדרשן ואל תרבה בשיחה עם האישה באשתו אמרו וכו', כשהלך לביתו לא דיבר עם אשתו ולא מידי.

Segment 48
HE:
כל מה שניסתה לדובב אותו ולשאול ולחקור מילא פיו מים, ויהי כדברה אליו יום יום ולא שמע אליה, הלכה עם אמה לרבי יהושע ליב דיסקין זצ''ל והתאוננו על האברך, שמע זאת הרב והצטער מאד, שלח לקרוא לאברך הנ''ל ובכוונה קרא לו בשעה שעמד לסעוד. כשהאברך הגיע לבית הרב כולו רועד מאימת הרב אמר שלום עליך רבי ומורי, הרב דיסקין זצ''ל לא ענה לו.

Segment 49
HE:
נטל מים ראשונים, בצע על הפת והחל לאכול, כל הסעודה הרב שותק שתיקה רועמת, כל הזמן הזה עומד האברך מבוייש ונכלם על מה ולמה הרב קרא לו, לאחר הסעודה נטל הרב ידיו וישב לברך ברכת המזון וגם לא אמר לו דבר, ורק כעבור מספר דקות אמר לו אתה יכול ללכת. עכשיו הבין האברך על מה רמז לו הרב בשתיקתו, וכמובן, שמיני אז שינה את התנהגותו ויחסו לאשתו. הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט''א הביא פירוש נפלא ששמע מהגאון רבי צבי קופשיץ זצ''ל שהמשנה מביאה כאן ארבע דברים היפך ממה שהעולם חושב.

Segment 50
HE:
העולם חושב מיהו חכם? זה שכולם שואלים מנו עצה ותושיה והוא לא צריך לשאול משום אדם. על כך אמרה המשנה איזהו חכם? הלומד מכל אדם. העולם חושבים מיהו הגיבור הגדול? זה שמתגבר על כולם ואף אחד אינו יכול להתגבר עליו. אומרת המשנה, להיפך: איזהו גיבור? הכובש את יצרו ומוותר לאחרים. העולם חושבים מי זה עשיר? זה שטורח כל ימיו לאסוף ולהרבות כסף, אמרה המשנה שהוא להיפך, איזהו עשיר? השמח בחלקו ומסתפק במה שחננו האל. העולם חושבים מיהו המכובד? מי שהכל מכבדים אותו והוא אינו מכבד לאף אחד, באה המשנה לומר להיפך: איזהו מכובד? המכד את הבריות קטן כגדול. וה' יעזרנו להזהר בכבוד חברינו!!