Binyamin - פרק א - משנה ד
פרק א - משנה ד
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/6

Segment 1
HE:
יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזְר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזְר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם: הגמרא במסכת כתובות (דף קיא, ע''ד) דורשת את הפסוק ''ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום'' (דברים ד) וכי אפשר לדבוק בשכינה? והלא כתיב ''כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא''? מתרצת הגמרא: כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיה (כלומר עסקים) עם ת''ח.

Segment 2
HE:
והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. וכיוצא בזה הגמרא דורשת על הפסוק ''לאהבה את ה' אלוהיך ולדבקה בו'' (דברים ל). ומאחר והוא מארח תלמידי חכמים בביתו נקרא ביתו בית ועד לחכמים. בית של תורה. וכ''ש אם מקיים הוא חוג בית בביתו ומזכה את קרוביו ושכניו בשיעורי תורה תמידין כסדרן הרי הוא עולה ומתעלה והם מתעלים איתו. יהודי שמכניס לביתו ספרי קודש ולומד עם אשתו ובניו ובני ביתו הרי זה בית ועד. ומקיים בזה מצוות ''ושנתתם לבניך''.

Segment 3
HE:
הגמרא בשלהי מסכת ברכות (דף כג, ע''ב) דורשת בכבוד אכסניה של תלמידי חכמים ואומרת: בזכות שנתן יתרו לחם לאכול למשה זכו כל בני שבטו להנצל כשנלחם שאול עם עמלק. והלא דברים קל וחומר: ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לצורך עצמו, כך המארח ת''ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה. וכן דרש רבי יוסי בכבוד אכסניה ''לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו'' (דברים כג) ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן, כך המארח ת''ח בתוך ביתו על אחת כמה וכמה!.

Segment 4
HE:
וכן דרש רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי מהפסוק ''ויברך ה' את עובד אדום הגיתי בעבור ארון האלוקים'' (שמואל ב, י) והלא דברים קל וחומר. ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כיבד וריכץ לפניו. זכה בעבור זה לריבוי בנים וצאצאים שילדו שישה בכרס אחת. המארח תלמיד חכם בביתו מאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה. ולא עוד אלא כאילו נהנה מזיו השכינה (שם סד). וכן אומרת הגמרא (דף מ''ב) שלוש תכיפות הן: תיכף לסמיכה שחיטה. תיכף לנטילת ידיים ברכה, תיכף לגאולה תפילה.

Segment 5
HE:
ויש אומרים תיכף לתלמיד חכם ברכה שנאמר ''ויברכני ה' בגללך''. במדרש תנחומא בפרשת שמות מובא ששנים ארחו תלמידי חכמים בביתם וזכו לברכה גדולה. האחד היה יתרו שלא היו לו בנים כי אם בנות ובזכות שאירח את משה רבינו זכה גם לבנים, וכן לבן הרשע שהכניס את יעקב לביתו וזכה לבנים שבתחילה שלח את בנותיו לרעות את צאנו. ולבסוף רדף עם בניו אחרי יעקב. וכן האישה השונמית בזכות שארחה את אלישע הנביא זיע''א בביתה וסדרה לו עליית גג, זכתה לבן שהוא חבקוק הנביא.

Segment 6
HE:
והוי מתאבק בעפר רגליהם - שימוש תלמידי חכמים הגמרא בחולין (דף נד) אומרת שריש לקיש שאל את רבי יוחנן מיהו רב שאומרים שמועות בשמו ומשבחים אותו בשל גדלותו בתורה? ענה לו רבי יוחנן בתמיהה והרי הוא שימש את רבי יהודה הנשיא, את רבה, ואת רבי חייא. וכי מלתא זוטרתא הוא? מכל המעלות הנפלאות שהיו בו ברב כגון שלא שח שיחה בטלה מימיו ומעולם לא הסתכל חוץ לארבע אמותיו, ומעלות רבות נוספות, שכל תלמיד שלו נטל לאחר פטירתו מעלה אחת ממעלותיו.

Segment 7
HE:
ובכל זאת בחר רבי יוחנן לציין את מידת השימוש תלמ די חכמים שעלתה על שאר המידות! הגמרא מציינת שם עוד שתי מעלות שבזכותם אהבו אותו רבותיו. והם ששימש לפניהם בישיבה ולא בעמידה. ומעלה שנייה היא חסידותו המופלגת, ואכן באמצעות שימוש תלמידי חכמים רואה התלמיד בצורה הטובה והברורה ביותר כיצד לנהוג בכל דבר הלכה למעשה. בספר משנת חכמים (למהר''ם חאגיז זצוק''ל) מבואר הטעם של שימוש ת''ח שכן תלמיד כשנמצא אצל רבו ושומע כיצד הוא פוסק הלכות לאנשים הבאים לפניו הרי אח''כ כשתבוא לפניו שאלה זו יזכור את ההלכה וידע כיצד לפסוק.

Segment 8
HE:
ועוד כשרואה הלכה זו בפועל נשאר הדבר חרות בזכרונו ולא משתכח ממנו במהרה. ואינו דומה שונה פרקו מאה ואחת פעמים לרואה הלכה למעשה. עכ''ד. הפסוק אומר ''ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל'' (שמות לג יא) התורה מדגישה את מעלת יהושע בן נון כמשרת משה ולא עוד אלא שכינתה אותו ''נער'' אעפ''י שהיה אז בן חמישים ושש שנים! וביאר הרמב''ן זיע''א שכוונת התורה לומר שיהושע עשה שירות של נער והיה מתבטל לגמרי כלפי משה רבינו. וכן מובא בילקוט שמעוני על משלי (רמז תתקנט) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם - זה משה.

Segment 9
HE:
וכסיל אדם יבלענו זה יהושע. שלא היה בן תורה והיו ישראל קוראין אותו כסיל ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו שהיה מכבדו ופורס הסדין על הספסל ויושב תחת רגליו לפיכך אמר הקב''ה איני מקפח שכרך. ועליו נאמר ''נוצר תאנה יאכל פריה''. ועוד איתה שם במדרש: אמר הקב''ה למשה: יהושע הרבה שרתך, והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כחו, כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד את שכרו.

Segment 10
HE:
קח לך את יהושע בן נון וכו' וביאר הגה''צ יוסף דב סולוביצ'יק זצ''ל את המדרש הנ''ל באומרו שיהושע לא הסתפק בלימוד התורה שלו, וגם כשמשה קרא לעמוד בפרץ ''מי לה' אליי'' - לא מש יהושע מאוהלה של תורה למרות שהיה קנאי לכבוד רבו, אלא אהבת התורה של יהושע היתה כה גדולה עד שמכח אהבה זו דאג גם לאחרים שיהיה להם נח ללמוד. ולכל אחד יהיה מקום ראוי שיוכל ללמוד מפי משה רעיה מהימנה. צריך אדם להדבק בת''ח ללמוד מהם הנהגות מוסר. יראת שמיים. לספוג לתוכו קדושה וטהרה ופרישות ודרך ארץ, בבחינת גדול שימושה יותר מלימודה.

Segment 11
HE:
אדם שנדבק לצדיקים זוכה ורואה ישועות ונחמות. ואני הקטן והזעיר בישראל בדידי הווה עובדה לפני כמה שנים שהלכנו ביחד עם הרב הצדיק רבי דוד אזולאי זצ''ל לחנוכת בית בבת-ים ולאחר הלימוד והסעודה ביקשו בני הבית מהרב שיברך אותם. הרב עמד על רגליו ובירך אותם שעה ארוכה. כשאמרתי למשפחה שלא יכבידו יותר על הרב הניח הרב הצדיק ידו על ידי ואמר לי אל תקפיד. לאחר מכן ליוויתיו לביתו מאחר וראייתו נחלשה במקצת. הוא בירך אותי ונפרדנו.

Segment 12
HE:
ביום המחרת חזרתי למילואים בירושלים ובסופו של אותו שבוע בדרכי חזרה מירושלים לבת ים התהפכתי עם המכונית, ב''ה וחסדי האל ללא פגע הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. בשבת כשעליתי לתורה ורציתי לברך הגומל הרב מנהגו היה לשאול לפני הברכה למה מברכים? עניתי לו ואמר לי הרב ע''ז לא צריך לברך הגומל. כל פעם שתעבור משם תאמר בלי שם ומלכות ''ברוך שעשה לי נס במקום הזה''.

Segment 13
HE:
והוסיף ואמר תדע לך ניצלת וקרה לך נס בזכות שליווית אותי לביתי בשבוע שעבר!! מספרים על רבינו האדמו''ר הקדוש רבי אלעזר אבוחצירה שליט''א שפעם הלך אליו אחד מחסידיו לבקש ברכה מהרב. התור היה ארוך והחסיד יצא מבית הרב בשעה 2.00 בלילה. מאחר וריכבו לא היה תקין כ''כ וגם לא הצליח להתניע את רכבו החליט להשאר ברכב ולמחרת לחזור למחוז חפצו בתל אביב. אחרי שעה יוצא הרב עם מלוויו לביתו ורואה את החסיד, אומר לו הרב למה כבודו מחכה כאן. סיפר לו אמר לו הרב תיסע לשלום הבייתה.

Segment 14
HE:
ההוא מתניע את רכבו וראה זה פלא האוטו מציית ומתניע. כך הוא נוסע כמה ק''מ ללא אורות, ללא מסמכים ורואה בצד הדרך שוטר על אופנוע מאותת לו לעצור בצד הדרך. כמובן שהחסיד הזה מרגיש לא כ''כ בנוח עם זה. השוטר אמר לו מה אתה עושה בשעה כזו ללא אורות וללא רשיונות? סיפר לו שהיה אצל האדמו''ר ורצה להשאר עד הבוקר, רק שהרב ציווה עליו לנסוע עכשיו לביתו למרות מצבו. אמר לו השוטר תבוא אחריי אני אכוון אותך לביתך ומחר תבוא למשטרת התנועה ביפו ושם תציג רשיונות וכו'. נתן לו השוטר פרטים מזהים שלו וכיוון אותו לדרכו עד הבית.

Segment 15
HE:
למחרת לקח החסיד זר פרחים ונסע למשטרת יפו. שאל מהיומנאי על השוטר הנ''ל לפי הפרטים שנתן לו והתברר לו שמעולם לא היה ולא נברא שוטר העונה לפרטים הללו: ומסתמא היה זה שליח מהשמים שנברא ע''י המצוה הזו של שימוש תלמידי חכמים! והווי שותה בצמא את דבריהם: אדם הולך לשיעור תורה יחשוב בעצמו שהוא הולך למדבר. והשמש קופחת על ראשו ללא צל ומסתור. ופיו יבש ומייחל לטיפת מים. כמה הוא מוכן לשלם אז על מים קרים? כך יחשוב על דברי התורה שהם כמים קרים על נפש עייפה. שמוכן תמורתם לשלם כל הון ביתו.

Segment 16
HE:
ופירוש נוסף על פי המדרש, שאמרו במדרש למה נמשלו ישראל לדגים? מה דגים שבים כיוון שטיפה של גשמים יורדת מלמעלה הם פותחים את פיהם כאילו צמאים הם למים, כך ישראל כיוון שאדם שומע שמועה חדשה הוא פותח את אוזניו כאפרכסת לשומעה. ולא יאמר אדם דברי תורה אלו כבר שמעתי או אצל הרב הזה אין חידושים או כבר קריתי ושניתי פרק זה, שהרי אין בית מדרש ללא חידוש. וגם אם שמע דברי תורה אלו אין בזה איסור בל תוסיף: על אדם כזה נכתב ''מסיר אוזנו משמוע תורה - גם תפילתו תועבה''.

Segment 17
HE:
וידוע שהמילים גם ואת באים לרבות, ומה באו לרבות כאן? שלא רק תפילתו תועבה אלא גם תורתו!! הקב''ה מתעב את תפילתו ואומר גם אם תרבה תפילה אינני שומע מפני שגם אתמול וגם שלשום וגם לפני שנה התפללת. ואין אתה מחדש כלום בתפילתך. מידה כנגד מידה. לצערינו ישנם עדיין בתי כנסיות לא מעטים שיושבים שם יושבי קרנות שבין מנחה לערבית או לפני מנחה יוצאים החוצה ומעלים עשן כל שהוא ושורפים לא רק את הגוף אלא גם את הנשמה ואת הזמן היקר בדברי הבל ושטות במקום לשבת ולשמוע דברי אלוקים חיים מפי הרבנים ומגידי השיעורים.

Segment 18
HE:
יחשוב אדם שאם יאמרו לו יש לך 5 דקות לאסוף שטרות של כסף האים היה יושב בטל או שהיה משנס מתניו ומסתער על השטרות? ואם בכסף כך, כ''ש שיכול בכמה דקות לומר כמה מזמורי תהילים להצלחת כל עם ישראל. וחיילי ישראל די בכל אתר ואתר. או כמה משניות לעילוי נשמתו, ואיך אדם שורף זמנו היקר בידיים? אתמהה. ידוע הדבר שהתורה נמשלה למים שנאמר ''הוי כל צמא לכו למים'', וכן אומר הנביא לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' (עמוס ח).

Segment 19
HE:
ולמה נמשלו דווקא למים? אלא מים אין בהם צבע ולא טעם ולא ריח ואעפ''כ הם חיים לעולם, ומי שאינו צמא אינו נמשך לשתות אותם. וגם לא ירגיש בהם טעם ערב לחיכו. אבל מי שהוא צמא לא תתיישב דעתו עד שישתה מהם, והוא מרגיש בהם כל הטעמים שבעולם. כך בתורה יש מצוות שהם בגדר חוקים שאין להם טעם (כלומר טעם גלוי וידוע לנו) ויש כאלה שאין בהם ריח כלומר אינם מובנים לנו, ומכל מקום הם חיים לעולם וכל הטועם מהם מרווה צמאונו ומרגיש בהם נועם ועונג רב, וזה שאמר התנא:

Segment 20
HE:
גם אם דברי חכמים נחשבים בעינך כמים שאין בהם לפי מעוט דעתך והכרתך לא טעם ולא ריח, גם אותם תשתה בצמא, כי חיים הם לך שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. הפסוק אומר ''ויענך וירעבך ויאכלך את המן למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'' (דברים ח, ג) ולכאורה קשה מדוע ידיעה זו שלא על הלחם לבדו יחיה האדם זקוקה ל''ויענך וירעיבך''? וכי לא יכלו להבין דבר זה בלא שירעבו קודם לכן? אלא מתרצים בעלי המוסר שעצם הידיעה וההשגה שזוכה לה האדם היא לפי המידה שהצטער עליה והשתוקק לה, אדם שבע ומדושן לא מעריך ולא משתוקק ללחם. מפני

Segment 21
HE:
שאינו חסר אותו. מתי הוא יודע ומבין את חשיבות הלחם? כשהוא רעב ומעונה. מפני שאין הטובה ניכרת אלא בחסרונד. כנ''ל לגבי התורה הקדושה. עצם ההשגה והידיעה היא לפי המידה שהצטער עליה והשתוקק לה האדם. לפי גודל הצפיות - כך תושרש התורה ותתקיים בלב לומדה: זאת ועוד: אם מתייחס האדם אל דברי התורה כאילו שומעם בפעם הראשונה וכאילו הדברים חדשים כיום נתינתם בסיני - הרי גדולה מעלתו לפי שהוא לומד תורה כפי הנדרש בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

Segment 22
HE:
הלומד תורה מתוך התחדשות מתמלא שמחה ועליו נאמר ''פקודי ה' ישרים משמחי לב'' (תהילים יט) אבל בלא התחדשות אין שמחה בעבודת השם, ובמשך הזמן שמתרגל בדברים ישנים נכנס בכלל שאמר הנביא ישעיה ''ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה'' (ישעיה כט). לפיכך הלומד מתוך ''שובע'' לא ישמח לעולם בתורתו. לעומתו המבקש והמתחדש השותה בצמא את הדברים זוכה להתחדשות בתורה ולשמוח בה.