{
  "bookId": "binyamin",
  "part": "1",
  "torah": "60",
  "title": "Binyamin - פרק ד - משנה ו",
  "hebrewTitle": "פרק ד - משנה ו",
  "sourceUrl": "/reader/binyamin/1/60",
  "plainUrl": "/reader-plain/binyamin/1/60/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת: אין לך מכבד תורה יותר מאדם שמכבד את לומדי התורה נושאי התורה שומרי משמרת הקודש. לכאורה קשה מהלשון גופו מכובד על הבריות או גופו מחולל ח''ו על הבריות, מה שייך כאן גופו? היה צריך לומר כל המכבד את התורה הוא מכובד על הבריות?? והתירוץ הוא פשוט: תלמיד חכם שלומד תורה במשך הזמן גופו מקבל את קדושת התורה, כמו שנאמר (משלי ג, ג): ''כתבם על לוח ליבך''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "גוף האדם נחשב לגוויל של ספר תורה, וכל הגופים גרופתקי הם (פירוש נרתיק). כל שכן תלמידי חכמים שהם גרופתקי דאורייתא, ולכן מידה כנגד מידה: הוא מכבד ת''ח שגופו כספר תורה גם גופו שלו יכובד ע''י הבריות. וכן להיפך ח''ו. הגמרא בשבת (דף כ''ג:) אומרת מאן דמוקיר רבנן הווה ליה חתנין רבנן, אעפ''י שהוא עצמו אינו תלמיד חכם. מאחר שמעריך ומייקר כבודם של תלמידי חכמים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "וכן מצינו באחאב המלך אעפ''י שהיה רשע מרושע ולא השאיר שום תלם ושום גבעה רמה שלא העמיד עליה עבודת כוכבים, וקלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם- מ''מ כיוון שכיבד את התורה שניתנה בעשרים ושתיים אותיות- זכה למלוך עשרים ושתיים שנים!! וכן מפני שהיה מהנה תלמידי חכמים מנכסיו- זכה גופו הטמא שיהיה מכובד על הבריות ולשלטון ללא מיצרים. כתב הרב מנורת המאור זיע''א בערך התורה:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "מצינו שחכמי ישראל וגדוליהם היו מבקשים לראות לכל תלמידי חכמים שימצאו ומכבדין אותם, ויש לנו ללמוד מרבינו הקדוש שאעפ''י שהיה נשיא ישראל וגדול הדור בכל מקום שהיה הולך היה שואל אם היה תלמיד חכם בעיר לראותו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "הגמרא בחגיגה דף ה' מספרת על רבי ורבי חייא שהיו הולכים בדרך, כיוון שהגיעו לעיר אחת שאלו רבי ורבי חייא את תושבי המקום אם יש תלמיד חכם באותה העיר שילכו לכבדו ולבקש ממנו ברכה? אמרו להם יש ת''ח אחד צדיק אולם הוא סומא, רבי חייא אמר לרבי המתן כאן ולא תזלזל בנשיאותך ואני אלך לקבל פניו, כוונתו של רבי חייא הייתה שכיוון שהרב המקומי הוא עיוור ולא יכול לבוא לקבל פניו של רבי בכניסה כדרך כל מי שמארח אדם גדול בביתו וגם לא יכול ללוותו חזרה לאחר הביקור, יש בה משום פגיעה בכבוד מעלתו של רבי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "אולם רבינו הקדוש בכ''ז הצטרף לרבי חייא. לפני שנפטרו לשלום מאותו חכם בירך אותם באומרו אתם קיבלתם פנים הנראים ואינם רואים יהי רצון שתזכו לקבל פני השכינה שהיא רואה ואינה נראית. וכן מצינו ברבינו הקדוש שאמר שזכה לתורה לפי שראה את רבי מאיר מאחריו, ואם היה רואהו מלפניו כ''ש שהיה זוכה להרבה יותר תורה, שנאמר ''והיו עינך רואות את מוריך'' (ישעיה יב), ומחוייב כל אדם לכבד לתלמיד חכם ולהדרו ולקום מפניו שנאמר ''מפני שיבה תקום והדרת פני זקן'' זקן נוטריקון זה קנה חכמה, אפילו הוא צעיר ועול ימים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "הנצי''ב מוולוז'ין זיע''א כתב בספרו ''העמק דבר'' בזה הלשון: כל קדושה נותנת חיים לנזהר בה כראוי ומכרית למי שאין נזהר ראוי. עכ''ל. כלומר קדושת התורה שהיא המקודשת ביותר נותנת חיים למדקדק בה ומעטרה בנועם המידות. ומאידך גיסא: הלומד תורה ואין מידותיו מתוקנות הוא מבזה התורה ועוונו גדול מנשוא רח''ל. עך כך אמרו חכמים (מסכת יומא דף ע''ב) על הפסוק ''וזאת התורה אשר שם משה'' זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות. בן תורה שאינו נוהג בנעימות כאילו מעיד עדות שקר על התורה שאין דרכיה דרכי נועם כלל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "''אמרת ה' צרופה'' לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות. שומר מצוות שאין מדותיו נקיות הרי כאילו מעיד עדות שקר, שאין בכח התורה לצרף את הבריות. אמרו חז''ל חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה. ומצווה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר. אם רוצה האדם להכניס תורה בליבו צריך לנקות מקום משכנה מכל אבק ומידה רעה ולכונן לה דירת כבוד והדר בגופו. וכבר הזהיר רבינו יונה (אבות פרק ג משנה יז) צריך תחילה לתקן עצמו במידות ובזה תשכון התורה עליו שאינה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות.",
      "en": ""
    }
  ]
}