Binyamin - פרק ד - משנה ח

הוּא הָיָה אוֹמֵר (ישמעאל), אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה: כתב המסילת ישרים זיע''א בהאי לישנא: ועל הכל יתבונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי ורוב טענותיו וכזביו, שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמיתי. על כן יירא תמיד מהסכנה הזאת ויבקש ללמוד תמיד מכל אדם, ולשמוע תמיד לעצה פן יכשל. והוא מה שאמרו חז''ל ''שומע לעצה חכם''. ואיזהו חכם?? הלומד מכל אדם. עכ''ל.

הגמרא בסנהדרין (דף לח) דורשת על הפסוק ''נעשה אדם בצלמנו'' נמלך הקב''ה עם מלאכי השרת לגבי יצירת האדם נזר הבריאה, כדי ללמד את האדם ענווה ולהדבק בהנהגת ה' יתברך שמו. למרות שהוא דן יחידי ויחיד בעולמו ובכל זאת נמלך במלאכי השרת בעשיית האדם. כך צריך האדם להיוועץ באחרים, ושומע לעצה חכם. וכן לשמוע ולהתיעץ עם אשתו שהיא כגופו ולשמוע מה דעתה בדבר ולמרות שהוא המילה האחרונה בבית והכל עובר דרכו מכל מקום בזה מראה שמתחשב בדעתה וברצונה, וזה מחזק מאד את הקשר בין בני הזוג.

הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זיע''א בספרו אהבת יונתן פירש את הפסוק (שופטים ד, ה) ''והיא יושבת תחת תומר''. כלומר דבורה הנביאה הייתה שופטת בין אדם לחבירו. וכיוון שהייתה שופטת יחידה ישבה תחת התומר כדי שלא יהיה איסור יחוד. וזה לפי סברת הסמ''ע שבעלי הדין שבאים מעצמם אל השופט יכול הוא לשבת לדין יחידי. וזוהי כוונת התנא: אל תהי דן יחידי וכו' ואל תאמר קבלו דעתי שאתה מעצמך תרצה לכפות שתדון יחידי. שהרי הן רשאין. כלומר הם מעצמם אם מקבלים אותך לדון יחידי מותרים לעשות זאת אבל לא אתה, שאתה עצמך צריך להחזיק בדיעה שאסור לשבת בדין יחידי.