Binyamin - פרק ד - משנה ט

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי: לכאורה קשה: עינינו ראו ולא זר כמה וכמה צדיקים וגאונים אדירים אשר חיו בעניות גדולה עד סוף ימיהם, וכן כמה רשעים ועמי הארץ שחיו בעושר וכבוד עד יום מותם? ועוד ידוע שלא כל אחד זוכה לשתי שולחנות? כפי שאמר רבי יוחנן לרבי אלעזר שחלה, (ברכות דף י') אם כן יש הלומדים תורה מעוני ונשארים עניים כל ימי חייהם?? אלא נראה לפרש לענ''ד שעושר ועוני אליבא דאמת קצת שונה ממה שהמון העם חושב ומגדיר. יש עשיר בנכסים

ובממון אבל תמיד מרגיש הרגשה של חוסר, ואין אדם מת וחצי תאותו בידו, יש לו מנה רוצה מאתיים וכו'. זה לא נקרא עשיר. אדרבא הוא העני יותר משום שתמיד חסר לו. מאידך אדם פשוט שמסתפק במועט ומסתדר עם משכורת בינונית ומטה והוא ב''ה מרוצה ומודה לה' זה העשיר האמיתי, ששמח בחלקו. ועפ''י זה אפשר לפרש את המשנה הנ''ל: התנא לא אמר כל המקיים את התורה מעוני, סופו שיהיה עשיר, אלא כשם שהוא קיימה בבחרותו מתוך עוני ודוחק גם אם יתעשר באחד הימים מובטח לו שימשיך לקיים את התורה.

שהרי אם עמד בנסיון העוני ואעפ''כ עסק בתורה, גם בניסיון העושר אם יתנסה בו - עמוד יעמוד בו. חז''ל מספרים על רבי עקיבא שבתחילת דרכו היה עני מרוד והיה ישן במתבן עם אשתו הצדקת מאחר ואביה השיל אותה מכל נכסיו. וכשהיה בבקר מוציא את התבן משערותיה היה אומר לה אילו היה לי הייתי קונה לך תכשיט ירושלים של זהב, לאחר שהלך ולמד עשרים וארבע שנים ובא לביתו עם עשרים וארבע אלף תלמידים והתעשר, זכה וקנה לאשתו הצדקנית תכשיט ירושלים של זהב, כשראתה זאת אשתו של הנשיא רבן גמליאל וביקשה גם היא מבעלה, סירב.

אמר לה כיוון שאשתו של רבי עקיבא במשך שנים הסתפקה במועט וחיה חיי עוני ולא ביטלה את רבי עקיבא בעלה מהתורה, גם בעשירותה אם ישבר לה התכשיט או תרצה לשבץ בו אבנים טובות ומרגליות לא תבטל את בעלה בשל כך. מה שאין כן אנו שכל ימנו חיינו ברווחה ולא ידענו מחסור, חוששני שאם אקנה לך תכשיט כזה יגרום הדבר לביטול תורה שלי.

הגמרא בתענית מספרת על רבי אלעזר בן פדת שהיה עני מרוד ופעם הקיז דם ולא היה לו במה להחיות נפשו, עד שמצא שן שום, אכלו ונחלש יותר עד שהתעלף, בשנתו ראוהו תלמידיו שהוא בוכה וצוחק ויצא ניצוץ ממצחו, לאחר שהתעורר מעלפונו שאלוהו תלמידיו לפשר הצחוק והבכי ואמר להם שאלתי את הקב''ה עד מתי אהיה עני מרוד ואמר לי אם אהפוך את כל היקום לתוהו ובוהו ואברא מחדש את היקום, ואקצוב חיים לכל חי יתכן שתיוולד במזל של עושר, שאלתי את ריבונו של עולם כולי האי ואולי?? שאלתיו האם עברתי את מחצית ימיי או לא? ואמר לי עברת, אמרתי לו אם כך לא כדאי, לא ארצה בהפיכת העולם. וכן הגמרא

מספרת על רבי אלעזר בן הורקנוס שהיה בן כ''ח שנה כשהלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי ולא אכל כמה ימים עד שיצא ריח רע מפיו, משום שבדרך מצא אבנים וצרורות עפר ואכל אותם והתברר שהיו אלו גללים של בהמה, כך למד תורה מתוך הדחק, לימים עשה רבי יוחנן בן זכאי מסיבה לכל גדולי ירושלים, בא גם הורקנוס אביו של רבי אלעזר לנשל את בנו מכל עושרו, מפני שעזב אותו לטובת לימוד התורה, הורה רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו להושיב את הורקנוס בשולחן הקידמי בין כל גדולי ירושלים, וציווה לרבי אלעזר לעמוד ולדרוש, עמד רבי אלעזר ודרש באותו יום דברי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם, עמד

ריב''ז ונשקו על ראשו מייד עמד הורקנוס אביו. ואמר באתי לנדות את אליעזר בני מנכסיי ומהירושה, אולם כעת אני מודיע שכל הירושה תהיה מיועדת רק לו ושאר אחיו אין להם חלק בירושה. במסכת יומא (דף ל''ה:) מסופר על הלל שבתחילה עני מרוד היה, והיה מרוויח טרפיק אחד ליום, חציו היה נותן לפרנסת בני ביתו וחציו לשומר בית המדרש? ופעם אחת לא השתכר כי אם חצי טרפיק ולא הסכים שומר בית המדרש להכניסו ללמוד. עלה על גג בית המדרש לשמוע תורה מפי שמעיה ואבטליון רבותיו. והימים ימי טבת הקרים.

שהה שם הלל כל אותו לילה עד שבבוקר אמר שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי מדוע חשוך בית המדרש? עלו לגג וראו שם את תלמידם המסור שעליו שכבת שלג של 3 אמות, הורידוהו הרחיצו אותו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו כדאי הוא זה שיחללו עליו את השבת לבסוף זכה הלל ונעשה נשיא ישראל וכבדוהו והעשירוהו. על כך נאמר ''והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד'' (איוב ח, ז). מסופר על רבי עקיבא בכל יום היה מביא לביתו חבילת עצים, חציה היה מוכר ומתפרנס וחציה היה מדליק בביתו.

אמרו לו שכניו, עקיבא אבדתנו בעשן, בא ותמכור לנו את החצי השני של החבילה ותקנה לך שמן ותדליק בביתך, ותלמד לאור הנר. אמר להם עקיבא בעצים שאני מדליק אני מתחמם, ולומד, וגם מבשל בהם, ואילו בשמן אוכל רק ללמוד, אמרו שכניו עתיד רבי עקיבא לחייב את העניים, אמרו חז''ל מה היה סופו של רבי עקיבא?? שלא נפטר מהעולם עד שהיו לו שולחנות של זהב וכסף והיה עולה על מיטתו בסולמות של זהב. והייתה אשתו יוצאת לרחוב בעיר של זהב, אמר רבי עקיבא לתלמידיו הרבה הצטערה עימי, על כך נאמר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר.

אם נבוא לספר שבחם של צדיקים בכל הדורות שהיו יושבים ועוסקים בתורה מתוך צער ועניות ודוחק, במסירות נפש גדולה יכלה הזמן והמה (הסיפורים) לא יכלו. התנאי לכל זה שיתמסר האדם לתורה כשור לעול וכחמור למשא בכל נפשו ומאודו, וה' בוחן ליבות וכליות יודע נסתרות, ומזכה את האדם בסוף לכבוד הראוי לו. כ''ש ''כבוד חכמים ינחלו''. פירוש אחר כתב מעשה אבות שליט''א: הלומד מעוני סופו לקיימה מעושר סופו כלומר בימות המשיח, וזאת עפ''י הרמב''ם (בהלכות מלכים פרק י''ב) וזה לשונו:

''לא נתאוו חכמים ונביאים לימות המשיח לא כדי שישלטו בכל העולם וכו' אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל ולא יהיה שם רעב ולא מלחמה, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. עד כאן לשונו. ולזה רמז התנא כל המקיים את התורה מעוני בעולם הזה - סופו בימות המשיח לקיימה מעושר שאז יהיו לו כל התנאים ללמוד ולהצליח, אולם מי שביטל בעולם הזה את התורה מעושר- לא יזכה לטובה הזו דהיינו ימות המשיח. כי בלי תורה לא יזכה לתחיית המתים.

רק מי שיש בו טל של התורה - טל זה מחייה אותו נמצא ללא תורה בעולם הזה סופו לבטלה מעוני, שיהיה עני וחסר לעולם הבא. מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שהיה עני מרוד ובא לביתו בערב שבת ומצא את ביתו ריקן, והנה עוד מעט שבת וביתו ריק מכל. מה עשה?? עזב את ביתו ויצא לו חוץ לעיר להתפלל לפני אלוקים, תפילתו התקבלה והגיע עד כסא הכבוד וניתנה לו אבן טובה מהשמיים, לקח רבי שמעון את המרגלית ונתנה לשולחני בדמים מרובים, והביא לביתו מכל טוב. אמרה לו אשתו מהיכן אלו?? אמר לה ממה שפרנס הקב''ה. אמרה לו אם אין אתה אומר לי מהיכן הם.

איני טועמת כלום!! סיפר לה התפללתי לפני אלוקים ונתנה לי, אמרה לו אשתו אשתו . איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה במוצאי שבת, אמר לה וכל כך למה? אמרה לו אתה רוצה ששולחנך בעולם הבא יהיה חסר ושולחן חברך מלא?הלך רבי שמעון והודיע המעשה לרבי. אמר לו רבי לך אמור לה אם שולחנך חסר - אני אמלאנו משלי. הלך ואמר לאשתו. אמרה לו אשתו בוא איתי אל רבך, הלכה ואמרה לו, רבי.

וכי רואה אדם את חברו בעולם הבא? לא כל צדיק וצדיק הווה לו העולם בפני עצמו?? שנאמר ''כי הולך לו אדם אל בית עולמו'', עולמים לא כתיב אלא עולמו, מכאן שלכל צדיק יש עולם בפני עצמו??!! הלך רבי שמעון בן חלפתא והחזיר את האבן.

הגמרא לא כותבת מה ענה רבינו הקדוש לאשתו של רבי שמעון וצריך להבין מה היה הסוד בדבריה וכו'? מה היה בדבריה שניצחה בהם את נשיא ישראל? האם חלקו של רבינו הקדוש שהעיד על עצמו שלא נהנה מהעולם הזה כלל, לא יספיק בכדי לשלם תמורת המרגלית?? אלא אשת רבי שמעון רמזה בדבריה לרבי שלא יוכל להשלים לבעלה את מה שהחסיר מעולמו בשום אופן, אומנם חלקו של רבי בעולם הבא גדול היה לאין שיעור וערך, אולם בכל אוצרותיו הצפונים לא היה בנמצא מאותו המין והחלק של העולם הבא ששייך לבעלה, שכן רבי שמעון בן חלפתא למד כל ימיו תורה מתוך הדחק ביסורים ובעוני, לעומת זאת רבי למד מתוך הרחבה

ועושר ואיך יוכל לפרוע מחלקו בו בזמן שחלקו הוא מסוג אחר? רבי הבין בצדקתה וגם בעלה רבי שמעון ויחדיו הסכימו להחזיר האבן לבעליה.