Binyamin - פרק ד - משנה י

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק, וַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךָ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ (לוֹ) שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ: במשנה בסוף קידושין נאמר:

ר''מ אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה ויתפלל למי שהעושר שלו, וכו' רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה וכו', הקשה הגרי''ז מבריסק זצ''ל הרי רבי נהוראי הוא רבי מאיר כמבואר בעירובין (דף י''ב:), וא''כ דבריו סותרים זה את זה?? ותירץ הרב זצוק''ל שבמסכת ברכות (ל''ה) מצינו מחלוקת רשב''י ורבי ישמעאל אם חייב אדם בהשתדלות לפרנסתו כדעת רבי ישמעאל או שיכול לבטוח בה' מבלי לעסוק בשאר השתדלויות. שההשתדלות הגדולה ביותר היא לא להשתדל כלל, וזו דעת רשב''י זיע''א.

ומסקינן בגמרא הרבה עשו כדעת רשב''י ולא עלתה בידם, והרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם. ולפיכך כשרבי מאיר אמר הלכה לרבים נקט כשיטת רבי ישמעאל ואמר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה. אולם לעצמו נהג כרשב''י ואמר איני מלמד את בני אלא תורה.

הרמב''ם זיע''א בסוף הלכות שמיטה ויובלות פסק להלכה כרשב''י הקדוש, רק שאין זו הנהגה לרבים אלא ליחידים, לכן אומר רבי מאיר במשנה דידן שאומנם לרבים ההנהגה כרבי ישמעאל שישלב האדם לימוד התורה עם מלאכה, אולם לא יעשה מלאכתו קבע ותורתו ארעאי אלא להיפך, מעט מלאכה ורוב היום עסק התורה.

כפי שמסופר על מרן של כל בני הגולה החפץ חיים זיע''א שהיה לומד כל היום ועוסק במלאכה זמן מועט ביום כדי צרכו, ופעם אמר לרבנית שתסגור את המכולת שברשותם ברגע שהיא מגיעה לסך הכסף שאותו יצטרכו לשבוע הקרוב, אפילו יהיה זה ביום ראשון בבוקר: כלומר מינימום השתדלות, כדי מחסורו ותו לא מידי, השאר הכל קודש לתורה.

וכן הייתה הנהגתו בקודש של אור החיים הקדוש זיע''א שהיה משלח ידו במלאכת הצורפות בה היה בקי גדול ואומן מומחה, ברגע שהיה מגיע לסך הכסף שיצטרכו לכלכלת הבית, מאותו רגע לא קיבל יותר הזמנות לעבודות והיה עוסק בתורה. עד הרגע שבו יצטרך שוב לעבוד מפני שתם הכסף.

ופעם רצה המלך להזמין כתר מפואר משובץ באבנים טובות ומרגליות מעשה ידי אומן ושלח לרבינו הרב הקדוש זיע''א שיעסוק הוא במלאכת השיבוץ ולמרבה הפלא סירב הרב הקדוש לבקשה, כיוון שהשלים את חסרונו לאותו שבוע לא חרג ממנהגו ולא היה מוכן לבטל תורתו אפילו יענישו המלך, ואכן ידוע ומפורסם שהושלך רבינו אור החיים הקדוש לגוב האריות בשל כך ואותם אריות באו בהכנעה וישבו לידו וליקקו את אבק רגליו הקדושות ויהי לנס ופלא גדול בעיני המלך והשרים וידעו כולם כי קדוש הוא האיש עד מאד.

כתב הרה''ג רבי יצחק זילברשטיין שליט''א בספרו היקר מפז ''טובך יביעו'': ברור שאדם לא צריך להתאמץ כ''כ בעבודתו ולהשקיע בה את מירב זמנו ומרצו, אם הוא עושה השתדלות קלה למען פרנסתו הרי שדרך ערוץ זה ייתן לו הקב''ה כל מה שגזר עליו בראש השנה, במצב שכזה יהיה לאדם הרבה יותר פנאי לשיעורי תורה ויוכל להתמסר ביתר שאת וביתר עוז לעבודת הקודש שלו ולחינוך הילדים שחננו האלוקים, המאמין באמונה שלימה שהכל בידי שמיים ומידת מעורבותו בעסקים לא תעלה ולא תוריד, זוכה לעבור את חייו בשלווה כזו שאי אפשר שלא לקנא בו, רק הוא יודע את מנוחת החיים, רק הוא עובד את בוראו מתוך צלילות

הדעת. רק הוא יודע להבדיל בין אור לחושך, הכסף אינו מעוור את עיניו, הוא משכנע את עצמו בצורה פשוטה שאם הקב''ה גזר עליו בראש השנה שירוויח כך וכך כסף הרי אין כל אפשרות שבעולם שיכניס לכיסו אגורה אחת יותר, ואם יקרה שירוויח יותר יש להקב''ה די אמצעים כדי להוציא ממנו את היתרה, כאן תתקלקל מכונת כביסה, ושם יהיו טיפולי שיניים במחירים גבוהים, וכו' אדם שלא מאמין יאמר לעצמו אם לא הייתי עובד כיצד היתה לי אפשרות לממן את התיקון במכונת כביסה?? ואינו יודע שההיפך הוא הנכון, אם לא היה מרוויח יותר ממה שנגזר לו, לא היתה מתקלקלת המכונה ולא היה נזקק לטיפולי שיניים,

ודבריו קילורין לעיניים. והווי שפל רוח בפני כל אדם: כבר הקדים לויטס איש יבנה שאמר מאד מאד הווי שפל רוח, בתחילת הפרק התכוון רבי לויטס להיות שפל רוח כלפי הבורא יתברך. וכאן בא ר''מ ללמדינו שיהיה אדם שפל רוח גם בפני חבירו, שלא יתגאה ויתרברב על חבירו, כפי שכתב הרמב''ן באיגרתו ''וכל אדם יהיה חשוב בעינך יותר ממך''. הרב אהרון זכאי שליט''א הביא בספרו הנפלא ''הבית היהודי'' כמה עובדות בהנהגת גדולי הדורות ומהם נלמד ונעשה:

מסופר על המגיד מדובנא זצוק''ל שהתארח בבית הגאון מווילנא זיע''א בליל שבועות, ובעוד הגר''א עוסק בתיקון ליל שבועות כנהוג, ישב המגיד ועסק בגמרא, שאלו הגאון זצ''ל למה כבודו לא לומד בתיקון ליל שבועות כנהוג? השיב לו המגיד במשל: משל למה הדבר דומה? לסוחרים שיש להם קטלוג של דוגמאות הם אינם צריכים לסחוב את מרכולתם מסוחר לסוחר, אלא מראים הקטלוג לפני הסוחר, ומאיזה סחורה שהוא בוחר ובכמות הרצויה הם ממצאים לו את ההזמנה אולם אם אין סחורה בכמות המספקת במחסן אין לקטלוג שום ערך ממשי. כן הוא הדבר בענייננו.

בליל שבועות אנו מציגים דוגמאות ממה שקרינו ושנינו כל השנה, תורה נביאים כתובים, לדוגמאות האלו יש ערך רק כשהן יוצאות מפי רבינו שצבר לו בחוכמתו מכל הסחורות האלו. אבל אדם כמוני שלא קראתי ולא שניתי ולא למדתי כלום כל השנה, אם אבוא עם דוגמאות אלו בחג השבועות הרי אהיה ללעג וקלס בשמיים:

מסופר על החוזה מלובלין שהיו מתאספים סביבו חצר גדולה של חסידים ומסתופפים בצילו, ראה זאת ''ראש הברזל'' רבי עזריאל הורביץ רבה של לובלין ואמר לחוזה הרי כבודו מודה בעצמו שאין בו תורה ולא מעשים טובים א''כ למה מתנהג ברבנות כרבם של אלפי חסידים?? אתן לך עצה אמר רבי עזריאל כשיבואו בשבת לשמוע דרשתך תאמר בפני עם ועדה את האמת, שאתה כלי ריק ואין בך לא תורה ולא מעשים טובים, ועל ידי כך יתרחקו ממך.

בשבת בשעת הסעודה אכן קם החוזה מלובלין ואמר דברים אלה קבל עם ועדה, הצהיר בפרהסיה שהוא כלי ריק ואין בו לא תורה ולא חכמה לא עצה ולא תבונה, שמעו חסידיו והפיצו ברבים את ענוותנותו של רבם ובשבת הבאה הצטרפו עוד אלפים לשורות חסידיו. לאחר זמן פגש רבי עזריאל את החוזה ואמר לו האם עשית כדבריי?? השיב לו הרב בחיוב, אולם העצה הועילה להיפך, במקום להתמעט התרבו המתדפקים על דלתו, אומר לו הרב עכשיו אשיאך עצה אחרת, בשבת כשיתאספו החסידים תאמר להם שאתה אחד מעמודי התורה.

שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' ומפני גאוותך יפרשו ממך, אמר לו החוזה את זאת אי אפשר לעשות, אומנם הדיוט אני ופחות שבפחותים אולם שקרן אינני!!! * בעל הנועם אלימלך זיע''א אמר על עצמו שהוא בטוח שיהיה לו עולם הבא, כי כאשר ישאלו אותו האם למד תורה?? ישיב לא. וכשישאלו אותו האם יתפלל? יאמר לא.

אם עשה מצוות ומעשים טובים יאמר לא אז יאמרו לו א''כ אם אתה אומר את האמת בעד האמת מגיע לך עולם הבא!!! הוא היה נוהג לומר זה שהעולם באים אליי ומבקשים אלימלך תן פרנסה, תן ילדים, תן רפואה, אין זה אלא בגלל שחטאתי והכרעתי את העולם לכף חובה ולכן צועקים לי תן פרנסה, תן ברכה, בעבורך נטלו מאיתנו כל אלה ואתה גרמת שיחסרו לנו, ועל כן עליך החובה לתקן מה שקלקלת::

* מסופר על הסטייפלר רבי ישראל קניייבסקי זצוק''ל שהיה נותן שיעור ביום היארצייט של החזון איש בכולל חזון איש בזכרון מאיר, והיו אלפי אנשים באים לשמוע דרשתו חוצבת להבות אש, לאחר הדרשה שמעוהו מתבטא בפני אחד התלמידי חכמים בגלל שהשיעור פעם בשנה באים כל כך הרבה אנשים, אם השיעור היה נמסר בכל יום מסתמא לא היה אפילו מנין לומר קדיש לאחר השיעור:

בפורים היו צובאים על ביתו המון עם רב, מכל החוגים והזרמים לקבל ברכתו, אנשים נשים וטף, מהבוקר ועד הערב והייתה ההמולה רבה התבטא הרב באזני חכם אחד שבפורים אין לימודים בחדרים ובכוללים, והילדים הקטנים מסתובבים לאמהות בבית ומפריעים להם להכין את סעודת הפורים ומשלוח מנות, ולכן כפי הנראה החליטו הנשים לשלוח את כל הילדים עם אבותיהם לזקן אחד שמפאת חולשתו מוצאים אותו תמיד בביתו, שיסתובבו כמה שעות בביתו כדי להקל עליהם את עבודת היום: ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך:

כלומר אם תמעט בתורה כדי להרוויח זמן לעסקים ולמסחר ולחיי העולם הזה יש לך בטלים הרבה כנגדך שיעמדו נגד רצונך במקום אחר ובזמן אחר כדי שיחסרו את הממון שהרווחת. דוגמא שכיחה אצל הרבה בני אדם לצערינו: ידוע שפרנסתו של אדם נקבעת מתשרי לתשרי, כמה ירוויח בכל השנה, אדם פלוני לדוגמא אמור להרוויח בכל השנה מאה אלף שקלים, אולם הוא ''עוזר'' להקב''ה לפרנס אותו ועובד שעות נוספות, עובד שתי משמרות, עובד בשבתות וחגים ומרוויח 150 אלף שקלים, יותר ממה שנקצב לו שנתית, כדי לאזן את התקציב שולח לו הקב''ה הוצאות שונות, כאן מתקלקל האוטו- טיפול במוסך עשרת אלפים שקלים, כאן

טיפול שיניים לאישה עוד שמונת אלפים, כאן נשברה הנברשת היקרה עוד חמשת אלפים שקלים, ועוד כהנה וכהנה עד שמתאזן הסכום להיות כמו שקצבו בתחילה בראש השנה, דהיינו מאה אלף שקלים. האדם מקבל את כל ההוצאות האלה בעל כרחו ואומר לעצמו טוב שעבדתי שעות נוספות ושבתות וחגים ויש לי להשלים את הסכומים האלה:

אולם אם לא היה ידידנו עוזר להקב''ה לפרנס את עצמו והיה עובד כדי מחייתו בלבד והשאר משליך על ה' יהבו, ובמקום שעות נוספות ולהרבות את הקללה (בזיעת אפך תאכל לחם) היה יושב בבית המדרש ובבית הכנסת ולומד תורה, ויודע שאין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלא נימה, ומה שמגיע לו יקבל, ומלימוד תורה או מקיום מצוות לעולם אין מפסידים. להיפך, ממילא הנברשת לא היתה נופלת, והמכונת כביסה הייתה ממשיכה לפעול, והמכונית לא הייתה רואה מוסך הרבה זמן, וכו' וכו'.

וזה שמסיים התנא אם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך, לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה, כדכתיב ''נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם'' (תהלים לז, כה), וכן כתוב (תהלים לד, יא): ''כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב'', לא כתוב שיש להם כל טוב אלא שאין חסרים אותו כלל. ראיתי עוד ''וורטאלך'' נפלא והעתקתיו כאן: הוי ממעט בעסק כלומר אם עסקת הרבה בתורה, משנה וגמרא הוי ממעט בעסק. כלומר שלא יהיה חשוב בעיניך שעסקת בתורה הרבה אלא מעט, אל תעשה מזה עסק גדול.

והמשך לעסוק בתורה עוד פעם שתאמר שלא למדת בתורה די הצורך. והוי שפל רוח בפני כל אדם, והמילה כל באה לרבות בני ביתך. שגם ובעיקר כלפיהם תהיה שפל רוח ושפל קומה. כפי שמתנהג האדם עם בני ביתו כך יתנהגו עימו בשמיים. ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, מי אלו הבטלים? אכילה שתייה שינה ושאר צרכי הגוף. אם למדת תורה כראוי אין אלו נחשבים לך כביטול. כי הם צורך קיום התורה. אבל אם בטלת מן התורה נפרעים ממך גם עבור ביטול הזמן של אכילה שתייה ושינה!!