{
  "bookId": "binyamin",
  "part": "1",
  "torah": "66",
  "title": "Binyamin - פרק ד - משנה יב",
  "hebrewTitle": "פרק ד - משנה יב",
  "sourceUrl": "/reader/binyamin/1/66",
  "plainUrl": "/reader-plain/binyamin/1/66/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךָ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ, וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם: פירש רבינו עובדיה מברטנורא זצ''ל מניין לומדים את דרשת רבי אלעזר בן שמוע?? ממשה רעיה מהימנה, שכן מצינו במשה שאמר ליהושע תלמידו ''בחר לנו אנשים'', כלומר עשהו שווה לו. ומנין שכבוד חברך כמורא רבך?? מאהרון הכהן שאמר למשה רבינו ''בי אדוני, אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו'', למרות שאחיו הגדול ממנו בשנים היה בכל זאת קראו אדוני.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "ומניין שמורא רבך כמורא שמיים?? מיהושע שאמר למשה ''אדוני משה כלאם'', כלם מן העולם, כיוון שמרדו בך כאילו מרדו בהקב''ה וחייבים כליה. מתעוררות כמה תמיהות על לשון המשנה: א. מהו כבוד תלמידך כשלך? א''כ מה ההבדל בין התלמיד לרב? הרי זה כמאמר הפסוק ''והיה כעם ככהן'' חלילה? ב. וכבוד חברך כמורא רבך, הרי יש הבדל בין כבוד למורא, כבוד לחוד ומורא לחוד, ואם כבוד חבירו צריך להיות כמורא רבו ומורא רבו כמורא שמיים א''כ חזר הדין וכבוד חבירו צריך להיות כמורא שמיים ונמצאו כולם שווים? ג.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "ומורא רבך כמורא שמים, אם את התלמיד העלינו לדרגת הרב, ואת הרב לדרגת שמיים, ואילו כבוד שמיים לא העלינו נמצא שח''ו מקילים אנו בכבוד שמיים? מתרץ הרב ''מעשה אבות'' שהתנא רבי אליעזר בן שמוע בא ללמד אותנו יסוד חשוב והוא שעל האדם להיות תמיד בסימן עלייה. עלייה ברוחניות. עלייה ביראת שמיים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "ממילא יהיה מורא רבך כמורא שמיים, מסופר על רבי סעדיה גאון זיע''א שבכל יום היה חוזר בתשובה, כששאלו אותו על כך אמר אמר שהיום הוא חוזר בתשובה על שהיום למד יותר והכיר יותר את בוראו יותר מאתמול לכן התשובה היא על אתמול שהיה חסר מעט בהכרת בוראו. ומה שאמר התנא יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך אין הכוונה להשוות את התלמיד לרב, אלא שכבוד התלמיד יהיה בעיניך כמו שאתה מצפה שיכבדו אותך, שהרי הרבה לומד הרב מרבותיו והרבה מחבריו ומתלמידיו יותר מכולם. נמצא שגם לתלמידים יש חלק בעליית רבם בתורה וביראת שמיים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "לכן חייב הרב לכבד את תלמידיו. ועוד מפני שהתלמידים הם בבחינת הבנים. וכן כתוב ''ושיננתם לבניך'' אלו התלמידים. וכל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו, ונחשב יותר מאביו הביולוגי, כי זה הביאו לחיי העולם הזה, ואילו רבו מביאו לחיי העולם הבא, ואם הרב יצייר בנפשו שתלמידו הוא בנו ואז ימסור נפשו עליו להחכימו בסבלנות גדולה, כמעשה רבי פרידא שהיה שונה לתלמידו ארבע מאות פעם בסבלנות אין קץ. כתב ''הפלא יועץ'' זצוק''ל שצריך חכמה יתרה ללמד תורה לתלמידים לפי דעתו של בן ולהלעיטו תורה כמלעיט השור.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "וזה צריך אומנות בפני עצמה שצריך המלמד לדעת איזו היא דרך ישרה ללמד לתלמידים באופן שיהיה מעט המחזיק את המרובה. ויהיו הדברים קבועים בליבם. ולא די במה שילמדם תורה אלא גם ילמדם מוסר ויראת ה' ודרכי היושר, עכ''ל. כתב הרב נתיבות חיים שליט''א:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "ידוע גודל שכרם של מלמדי תינוקות שעליהם דרשו חז''ל את הפסוק (דניאל יב, ג) ''ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד'', ואחריות גדולה רובצת עליהם שלא לעשות מלאכתם רמיה, שלא יפשעו בתינוקות, ויקדישו להם את כל כוחותיהם צריך המלמד לכבד את תלמידיו ולקרבם, להרגיש בהם שהם כמו בניו ממש, ולא רק במסגרת הזמן שבו הוא מלמדם אלא גם לאחר הלימודים, לבדוק כל תלמיד מה מצבו הנפשי והרוחני, מה מצבו בבית, שהרבה פעמים הילד מושפע מכל מיני ארועים שקורים בביתו ובמשפחתו, שהרי הגדיים ייעשו תיישים ויהיו מורי הוראות בישראל, וכל עיצוב ידיעותיהם ומידותיהם הטרומיות תלויים בידיו. כתב הרב",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "''טובך יביעו'' הגר''י זילברשטיין שליט''א בספרו הנפלא: ''וביותר יש להזהיר את המלמדים ''בחיידרים'' ההולכים בהפסקות לסדר את חשבונותיהם בבנק או ניגשים לסידורים אחרים, והנה תמה ההפסקה והמלמד עדיין לא חזר לכיתתו, הילדים לומדים מכך שחשבונות הבנק חשובים יותר מלימוד תורה, והדבר נחרט בלבבם, המלמד ממיס בכך את ליבם הטהור של התלמידים ומלמד אותם דברים שלא היו צריכים ללמוד. ומורא רבך כמורא שמיים: כתב הפלא יועץ זצוק''ל בערך מורא:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "יש עוד מורא שצריך לירא מן החכמים כמו שדרשו רבותינו ז''ל ''את ה' אלוקיך תירא'' (דברים ו, יג) לרבות תלמידי חכמים. נמצא שהשווה מוראם למורא שמיים. עכ''ל. הגמרא בפסחים (דף כ''ב.) מספרת על רבי שמעון העמסוני ויש אומרים נחמיה העמסוני היה דורש כל האתים שבתורה, כיוון שהגיע ל''את ה' אלוקיך תירא'' פרש. אמר, כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש את ה' אלוקיך תירא- לרבות תלמידי חכמים, שיהיה מורא רבך כמורא שמיים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "מאי עד שבא? ומהיכן שאב רבי עקיבא כח להתיר מה שרבי שמעון העמסוני חשש לרבות? אלא כשראה רבי עקיבא עד היכן כחם של תלמידי חכמים שאחרי עמל ויגיעה בתורה לרבות ולדרוש, חיפוש מחיפוש, מוכן לבטל הכל בגלל פסוק אחד שנתקשה בו, זה סימן שהעיקר אצלו זה כבוד שמיים ותורת אמת, לכן השווה מוראם למורא שמים. ''ובו תדבק'' - מצווה להדבק בתלמידי חכמים ולהתאבק בעפר רגליהם ולשתות בצמא את דבריהם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "ובשמו תשבע- כמו שמצינו שהיו נשבעות הנשים בחיי שתי הסנדלרים התנאים הקדושים שמעולם לא היו מרימים עיניהם לראות אישה, למרות שהיו עובדים בעבודה שלכאורה מחייבת זאת. הגמרא בבבא בתרא (דף ט') מספרת על רב אחדבוי ששאל מרב ששת שאלה וענה, ושוב שאל באותו עניין וענה וכן הלאה, אלא ששאל בבדיחות הדעת כי רב ששת נכשל בתשובותיו וזה גרם חלישות הדעת לרב ששת, ומיד נענש רב אחדבוי שנעשה אילם ושכח תלמודו, עד שבאה אימו של רב ששת והתחננה לו שיסלח לרב אחדבוי, ולא הסכים, ולבסוף נתפייס כשאמרה לו עשה למען החלב שינקת ממני בקטנותך, וסלח לו והבריא. גדולי ישראל הם כמו אש,",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "כשמשתמשים באש בצורה לא אחראית ומתקרבים יותר מדי- נכווים. זה מה שקרה לרב אחדבוי. וממילא הפחד שלנו מגדולי ישראל הוא יראת הכבוד. אומרת הגמרא במסכת שבת דף ל' כל תלמיד חכם היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מרירות מחמת אימת רבו, תכווינה, שנאמר ''שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר'' (שה''ש ה, יג). וכן הגמרא בברכות (דף ל''ט) מספרת על שני תלמידים שהיו יושבים לפני בר קפרא בסעודה, ונתן רשות לאחד מהם לברך ולגלג עליו חבירו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "כעס בר קפרא ואמר לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג, אם חברך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם אתה על מה לגלגת עליו? ואח''כ אמר: לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך, אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן? רש''י פירש הלא זקן אני והיה לו לשאלני על איזה מהן יברך וכו', הגמרא אומרת תנא ולא הוציאו שניהם את שנתן כלומר נפטרו באותה שנה רח''ל. הגמרא בפסחים (דף קי''ג) אומרת: היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד חייב לנהוג בו כבוד, וכל שכן תלמיד חכם, וכ''ש כבודם של גדולי ישראל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "וכן אמר התנא (במסכת אבות פרק ו) הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד חייב לנהוג בו כבוד, כמו שמצינו אצל דוד המלך ע''ה שלמד שתי הלכות מאחיתופל יקראו רבו אלופו ומיודעו. דוד המלך ע''ה בזכות שהיה מתבטל כלפי מפיבושת רבו, שבכל דבר היה שואל אותו מפיבושת רבי, יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טיהרתי? יפה טימאתי? זכה ויצא ממנו כלאב שבייש את מפיבושת רבו בהלכות, והשיב כבודו של אביו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "הגמרא מספרת על חכם אחד ששמו פלימו ששאל שאלה מרבינו הקדוש על מי שנולד עם שני ראשים באיזה מהם יניח תפילין? ומכיוון שבמציאות לא יתכן שיחיה עד גיל כזה, נמצא שזו שאלה של צחוק - גזר עליו רבינו הקדוש גלות או נידוי. והדברים מבהילים מאוד. שאפילו בבית המדרש ובשיעור תורה ובתוך דברי תורה צריכים לשאול באימה ויראה ולשאול שאלות מציאותיות ולא כאלה שתלושים מהמציאות. כמו פיל בחור של מחט, אחרת זה כמו ליצנות רח''ל. שהרי כל דבריהם כגחלי אש, כמו שהגחלים נראות עוממות אבל כשנוגעים בהם נשרפים מייד כך המקל בכבוד רבו נכנס לסכנה עצומה.",
      "en": ""
    }
  ]
}