Binyamin - פרק ד - משנה יד
פרק ד - משנה יד
Source: https://ajew.org/reader/binyamin/1/68

Segment 1
HE:
רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן: הגמרא בשבת (דף קמז ע''ב) וכן במדרש רבה על קהלת על הפסוק ''כי העושק יהולל חכם'' (קהלת ז, ז) מספרת שחמישה תלמידים היו לרבי יוחנן בן זכאי שהיה מונה שבחן ואחד מהם הוא רבי אלעזר בן ערך שמכונה רבי נהוראי שהיה מנהיר עיני חכמים בהלכה.

Segment 2
HE:
ולאחר מותו של רבי יוחנן בן זכאי הלך רבי אלעזר בן ערך לאמאוס מקום מים יפים ונווה יפה והמתין לתלמידים שיבואו אחריו מאחר ולא באו רצה ללכת הוא לקראתם, ומנעתו אשתו מכך. וכיוון שדבק במקום שיש שם הנאות העולם הזה חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסית השתכח ממנו תלמודו עד שאפילו פסוק פשוט לא ידע לגרוס, ובמקום ''החודש הזה לכם'' אמר החרש היה ליבם. עד שבקשו עליו חז''ל רחמים ונרפא. וחזר לתלמודו שהיה כמעיין המתגבר.

Segment 3
HE:
לכן הוא רבי אלעזר בן ערך הוא רבי נהוראי מלמד את תלמידיו שלא ישובו על טעותו ולא ילכו להדבק ולהסחף אחר תאוות העולם הזה, ויצפו שהתלמידים ינהרו אחריהם. וגם אל יחשבו שהתלמידים יקיימו את התורה בידם ע''י שיתפללו עליהם כמו שעשו רבנן למענו וחזרה אליו חכמתו, אולם אתם אל תשענו אל בינתכם. הפסוק אומר (ישעיה נט. כא) ''לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם'' שכל שהוא ובנו, ובן בנו תלמידי חכמים, שוב אין תורה פוסקת מפי זרעו. ואף מחזרת על אכסניה שלה.

Segment 4
HE:
אל יאמר אדם אחכה עד שהתורה תבוא על פתח ביתי ותחזר אחריי, אלא הוא עצמו יחזר אחרי שיעורי תורה, תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן. אם אינו דר במקום תורה או שיש מרכזי תורה גדולים שצריך לגלות לשם - ישים לדרך פעמיו ויהיה גולה למקום תורה, ויתאבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים בשביל לשתות בצמא את דבריהם! פירוש אחר: תלמיד שהחסיר עצמו מבית המדרש בשל סיבה מסויימת או מחמת אונס, לא יאמר אחכה עד שחברי יבואו מבית המדרש ואלמד מהם מה שלמדו מפי הרב.

Segment 5
HE:
אלא הוי גולה אתה בעצמך לבית הרב ותשמע את הדברים מכלי ראשון, שאינו דומה שומע מפי תלמיד לשומע מפי הרב. הפסוק אומר (במדבר כד. ו) ''מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים'' פירש אור החיים זיע''א על התורה שהפסוק מדבר על ארבע מעלות שיש בתלמידי חכמים: מעלה ראשונה. כנחלים נטיו - כמו הנחל שהולך ממקום למקום ומתפצל לכמה יובלים ולכמה שלוחות, כך התלמיד חכם הגדול שמכתת רגליו ממקום למקום מכפר לכפר ומעיר לעיר להרביץ תורה ולהשקות לעדרים.

Segment 6
HE:
מעלה שנייה - כגנות עלי נהר כמו גן הנטוע ליד הנהר והוא מלא בנטיעות נפלאות, גן עדן עלי אדמות, אבל דא עקא שכל הרוצה להנות מיופיו מפירותיו ומצלו צריך ללכת אליו ולהנות ממנו. דרגה שלישית ''כאהלים נטע ה''' אלו הם צורבא מרבנן שממלאים כרסם בתורה כשהם עדיין נמצאים בישיבות הקדושות שהם אוהלי התורה. והדרגה הרביעית ''כארזים עלי מים'' הם תשב''ר - צאן קדושים שבזכות הבל פיהם העולם עומד ומתקיים. שהם נמצאים על מבועי מים דהיינו בישיבות הקדושות, שם הם בונים ונבנים.

Segment 7
HE:
נמצא שאדם שגולה למקום תורה, מכתת רגליו ממקום למקום ללמוד או ללמד ולא סומך על עצמו לשבת בדד וללמוד, ואפילו הוא חריף ומפולפל ביותר בכ''ז לא מתקיימת התורה בו לבדו. והמשל בזה לעץ גדול ורחב שמנסים להסיק אותו ולהבעיר אותו, בכל פעם ששופכים חומר בעירה הוא אמנם בוער בלהבות, אולם אחרי כמה רגעים שוככת האש והוא כבה. אולם אם לוקחים ענפים וזרדים קטנים ומציתים אותם הם בהחלט יכולים להבעיר אש באותו גזע גדול והאש תאחז בו היטב.

Segment 8
HE:
וכן מצינו בגמרא (ראש השנה דף כ''ה ע''א) מעשה ברבן גמליאל הנשיא שציווה על רבי יהושע לבוא אליו במקלו בתרמילו ובתפילין ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונו. וכ''כ למה? אחת הסיבות לכך שהגלות משברת לב האדם ומכניעה אותו ואז יכול הוא לקבל תורה מאחרים. כי העיקר בקנייני התורה הוא הנכונות לקבל. והבן. והיינו דמסיים רבי נהוראי ואל בינתך אל תישען שלא ילמד לבדו אלא ע''י חבורה.

Segment 9
HE:
הגמרא בברכות (דף ס''ג) אומרת ''חרב אל הבדים ונואלו'' ודרשו חז''ל חרב על שונאיהם של ת''ח שיושבין לבד ועוסקם בתורה כי הטעות מצוייה אף אצל חכמים הגדולים ביותר. תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה, ולכן חייב החכם ואפילו הגדול ביותר להיות במקום תורה. עוד פירוש שאמרו משם הרה''ג נאמ''ן ס''ט ''אל בינתך אל תשען'', הספרים הם מקור הבינה של האדם לכן. יזהר לא להשען עליהם במרפקו או בגופו בזמן הלימוד. ודו''ק.