{
  "bookId": "binyamin",
  "part": "1",
  "torah": "7",
  "title": "Binyamin - פרק א - משנה ה",
  "hebrewTitle": "פרק א - משנה ה",
  "sourceUrl": "/reader/binyamin/1/7",
  "plainUrl": "/reader-plain/binyamin/1/7/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם: מצוות הכנסת אורחים: הרמ''א זיע''א הגדיר בשולחן ערוך (חלק אורח חיים סימן שלג) מהוא אורח. וז''ל:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "לא מקרי אורחים אלא שנתארחו אצלו בביתו (עם לינה) או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים (כי אינם מבני העיר והם לנים אצל פלוני, ואילו הוא מזמינם אצלו לסעודה). אבל כשזימן חבירו שמאותה העיר לסעוד אצלו סעודת ריעות אינו נקרא אורח ואינה כסעודת מצווה. רק כסעודת רשות. עכ''ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "מוכח אם כן שלשם הכנסת אורחים עפ''י ההלכה הוא מי שמכניס לביתו אורח שאין מי שיאסוף אותו לביתו והוא הולך תועה כענין שנאמר ''ואין איש מאסף אותם הביתה ללון'' (שופטים יט טו) ולפי זה יוצא שידידים הבאים לבקרו והם מאותה העיר ויש להם בית משלהם ולא חסר להם אוכל בביתם, אין זה בגדר אורחים כי אם מפגש רעים ותו לא ולא על כך הפליגו חז''ל בשבח הכנסת אורחים. והבן. איוב עשה ארבע פתחים לביתו כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את ביתו, ומכל צד תהיה להם כניסה. ושהעניים ירגישו שם כמו בבית.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "וכשבאו על איוב הגזירות הרעות שאל את הקב''ה וכי לא הייתי כאברהם מכניס אורחים ומאכיל ומשקה את הרעבים? ענה לו הקב''ה עדיין לא הגעת לחצי דרגתו של אברהם, שהיה רץ לקראת האורחים ומצפה מתיי יגיע לידו מצוות הכנסת אורחים ויקימנה. ומי שהיה רגיל בפת מסויימת היה נותן לו, ומי שהיה רגיל בבשר בהמה מסויים סיפק לו. והיה נוטע אוהלים באמצע הדרכים ונותן שם מאכל ומשקה, וכל הבא אכל ושתה ובירך את ה', והיה נגרם מזה נחת רוח גדול לבורא עולם. הגמרא בשבת דף קכ''ז אומרת: גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "מנלן? ''ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעינך אל נא תעבור מעל עבדך'' (בראשית יח, ג) הניח אברהם אע''ה את הקב''ה והלך להקביל אורחים. ועוד איזה אורחים! שנראים כערביים המשתחווים לאבק רגליהם!! מובא בספרים הקדושים שבזכות מצוות הכנסת אורחים זוכה אדם לבנים צדיקים. מנלן? מהאישה הצרפית שעשתה עליית גג כיסא מיטה ושולחן לאלישע איש האלקים ובזכות זה זכתה לבן הלא הוא חבקוק הנביא ולתחיית המתים שלו כשהיה ילד! וכן הגמרא בסנהדרין (דף קז) מספרת על מיכה, שלמרות שהיה עובד עבודה זרה אמר הקב''ה הניחו לו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "שפיתו מצוייה לעוברי דרכים. הגמרא בסנהדרין (דף מט) דורשת על הפסוק ''ויקבר בביתו במדבר'' (מלכים א, ב לד) אטו ביתו מדבר הוא? אמר רב יהודה אמר רב כמדבר. מה מדבר מופקר לכל, אף ביתו של יואב בן צרויה מופקר לכל. רש''י פירש במקום לעניים להתפרנס מביתו. מספרים על הגביר רבי ברוך מרדכי טשארני מעשירי ורשא שביתו היה הפקר לעניים שעשו בו כבשלהם והוא לא הקפיד. אמרו עליו שאים היה נח בביתו על המיטה, אין זאת אומרת ששכב על מיטתו אלא במקרה הצליח לתפוס מקום לפני שאחר הקדימו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "פעם בא עני לביתו אכל וישן במשך שבועות אחדים ואפילו לא הכיר שרבי ברוך מרדכי הוא בעל הבית. חשב לתומו שאדם זה גם הוא זר המתארח כמותו. שאלו העני: רואה אני שגם אתה שוהה כאן זמן רב ומסתמא בקי אתה בהלכות הבית, האים לא יקפידו עליי אם אשאר כאן עוד כמה ימים? עשה רבי ברוך את עצמו כאינו יודע ואמר חושב אני שאתה יכול להשאר, ראה גם אני שוהה כאן תקופה ארוכה. אוכל וישן על חשבונם ועדיין לא העירו לי על כך: כשיבואו אורחים לביתו של אדם יקבלם בסבר פנים יפות וישים מייד לפניהם לאכול כי אולי מתביישים לבקש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "ויתן לפניהם בפנים מאירות ולא בפנים זועפות. ואם יש בליבו דאגה - יכסנה בפניהם. ואל יספר לפניהם תלאותיו כי בזה ישבור את רוחם בחשבם שבשבילם הוא אומר. ובשעת האוכל יראה עצמו כמצטער על שאינו יכול להשיג ולתת לפניהם יותר ממה שהגיש. ועל זה נאמר ''ותפק לרעב נפשך''. וכתוב בזוהר הקדוש פרשת ויקהל על הפסוק ''הלא פרוס לרעב לחמך'' שצריך בעל הבית לחתוך חתיכות לחם לפני האורח כדי שלא יתבייש. וכ''ש שלא יביט בפניהם כשהם אוכלים, ואם לנים אצלו ישכיבם במיטב מיטותיו כפי הראוי להם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "ולפעמים הטובה הזו גדולה יותר אף מאכילה ושתייה. ויאמר בליבו אילו אני הייתי מתארח אצלו בודאי הייתי רוצה שיאכילני ויכבדני ויתן לי לינה טובה. וכפי שהיה רוצה שיעשו עימו כך יעשה לאחרים. וכן מסופר על גאון ישראל החפץ חיים זיע''א שהיה טורח להאכיל ולהשקות את אורחיו ולאחר מכן היה מסדר בעצמו את המיטה ונשכב עליה לבדוק האים המיטה נוחה לשכיבה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "ובזה קיים את מה שכתב בספרו ''אהבת חסד'' שיחשוב בעל הבית כאילו הוא במקום האורח ומה הייתה הרגשתו כאשר היה מתארח אצל אחרים ולכן לא היה מסתפק בהצעת המיטה אלא שטרח לבדוק בגופו, וכשהיו בני ביתו רוצים לעזור לו בכך היה משיב להם כלום תרצו גם להניח תפילי ן במקומי?!! התורה הקדושה מתארת באריכות את גודל מעלתו של אברהם אבינו ע''ה, שלמרות חוליו וכובד החום הצטער שלא זכה באותו יום השלישי למילתו להכניס אורחים, ומשראה שלושה ערביים רץ והשתחווה להם, וטרח למענם כל כך וזכה עבור כל מעשיו לבניו אחריו כמו שאומרת הגמרא בבבא מציעא (דף פו) כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "בעצמו, עשה הקב''ה לעם ישראל בעצמו: ואל הבקר רץ אברהם - וכנגד זה השלו שאכלו עם ישראל. כנגד ויקח חמאה וחלב זכו בנ''י למן לחם אבירים. כנגד שעמד עליהם תחת העץ זכה שהקב''ה יעמוד לפניו שם על הצור, כנגד ליווי שליווה אותם אברהם כדכתיב ''ואברהם הולך עמם לשלחם'' זכו ל- ''וה' הולך לפניהם יומם''. אמנם הגמרא (שם) מבארת שהמלאכים לא אכלו ממש אלא עשו עצמם כאוכלים. אולם בתנא דבי אליהו אמרו שבשכר צדקותו של אותו צדיק ובשכר טורח שהטריח פתח להם הקב''ה פיהם ואכלו. והקב''ה מדד לבניו מידה כנגד מידה:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "אברהם האכיל מלאכים מאכל בני אדם, זכו בניו בהיותם במדבר לאכול מאכל מלאכים שנאמר ''לחם אבירים אכל איש'' (תהילים ק''ה). ומכאן ילמד כל אדם שבשעה שבאים אליו אורחים לא יצווה על בני ביתו לעמוד לשרתם והוא עצמו ישב באפס מעשה ולא ינקוף אצבע. אין זו דרך נכונה. כי בכל פעולה מצווה בו יותר מבשלוחו וכל שכן במצווה רבה וגדולה כמו הכנסת אורחים ישתדל הוא בקיומה ולא יקוץ בטרחה. ולפום צערא אגרא. וילמד האדם קל וחומר בעצמו. ומה גדולי עולם לא חסו על כבודם וטרחו לכבוד האורחים, קל וחומר שלא יחוש הוא לפחיתות כבודו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "מסופר על מרן החזון איש זצוק''ל שפעם התאכסן אצלו אורח. ואכן טרח לכבודו באכילה ושתיה והצעת המיטה. האורח לא הרגיש בנוח בטרחת הגאון ואמר קשה לי לראות את הטרחה הגדולה שטורח כבו הרב למעני. ענה לו החזון איש מה הקושי? הרי אתם עכשיו האתרוג והלולב שלי, ואני מנענע בכם!! צריך האדם להזהר במצוות הכנסת אורחים שבשעה שבא האורח לביתו והוא עייף ויגע לא יטריד אותו בשאלות וקושיות וחקירות איך הייתה הדרך. ואיך הנסיעה ומה שלום פלוני ואלמוני. והאורח רעב וצמא ומתבייש לומר לבעל הבית שיתן לו משהו להחיות נפשו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "חכם עיניו בראשו. קודם כל יגיש לפניו משקה ומאכל ומקום לנוח שלפעמים המנוחה עצמה מטלטולי הדרך דרושה יותר לאורח ממאכל ומשקה. וכן כתב הגאון חיים פלאג'י בספרו כף החיים (בסימן ה) והוסיף שם שצריך האדם להקפיד כשבא אליו אורח לביתו תמיד יראה לו פנים שוחקות ולא ידבר עמו מצרותיו. וצריכים בעל הבית ואשתו שלא ידברו ביניהם בשפה שאין האורח מבין, מפני שחושב שמא מדברים עליו ואינם חפצים שיבין מה שמדברים. ויותר מכך צריך האדם לתת הרגשה לאורחו שהוא האורח עשה עימו חסד גדול בזה שהסכים להכנס לביתו ולהתארח אצלו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "ולא שהמארח עשה טובה לאורח. וזה למדנו מאברהם אבינו ע''ה שאמר לאורחים בלשון בקשה ''ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך'' (בראשית יח, ג) ראה פירוש רש''י שם. יש לכל אדם להתבונן ולחשוב שביתו הוא למעשה בית של הקב''ה. כפי שאנו אומרים בשבח הנפלא ''ויברך דוד'' והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל. וכן כל המזון של הקב''ה ישתבח שמו וידע שהוא בעצם ג''כ אורח בעולמו של הקב''ה. ואם זיכו לו משמיים לקבל אורחים הרי שחייב הוא להנות אותם מהפקדון אשר הפקידו בידו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "מסופר על רבינו הקדוש רבי ישראל אבוחצירא זיע''א שהיה מופלג במצווה זו, ואחר כל הכבוד שהיה מכבד את אורחיו היה מתנצל בפניהם שיסלחו לו אולי לא חלק להם כבוד כדמבעי להם. אחד ממקורוביו של הרב שהיה מבקר תדיר בביתו והיה עד להכנסת האורחים המופלגת שהנהיג הרב בביתו. שעות רבות ישב בבית הרב והיה נפעם לנוכח מאות האנשים שהגיעו לקבל ברכת הרב מהבוקר ועד הערב. וכולם התכבדו בדברי מאכל ומשתה, ורכים היו מוזמנים לארוחת צהריים כיד המלך.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "המקורב הנ''ל שאל בליבו לא פעם אחת מנין הפזרנות הזו בהכנסת האורחים שודאי עולה הון רב וסעודות שאינן נוהגות אפילו בבית עשירים. באחד מביקוריו אצל הרב הקדוש ביקש ממנו הרב להשאר ללון הלילה בביתו כי מחר רוצה הוא לומר לו דבר מה. למחרת קראו הרב לאחר התפילה, פתח לפניו את הגמרא והחל מקריא לו מעשה ובא עני מרוד לפני רבה וביקש לאכול תרנגולת פטומה ויין ישן נושן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "אמר לו רבה וכי אינך חושש להכביד על הציבור ולהטריח אותו בסעודות מכובדות כאלה מידי יום? ענה לו העני וכי משל הציבור אני אוכל? הלא משל הקב''ה אני אוכל ואם מזמן הוא לי בכל יום סעודה כזו מדוע לדחות את הברכה וכו'. אמר לו האדמו''ר זיע''א לאורחו. דע לך שכל מה שיש לי אינו מיועד עבורי, ביתי הוא ביתו של הקב''ה וכולנו אורחים בו במידה שווה!! זהו בית לכלל ישראל, ואם מזדמן לביתי כדי סעודת אנשים הרי זה כדי לתת לכל הבאים לבקרנו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "ואת כל זאת אמר הצדיק לאורחו מבלי שהוציא מפיו מילה אחת אודות מחשבותיו!! מסופר על הצדיק רבי יצחק מקלוש זצוק''ל אחיו של הרב הנודע רבי מאיר מפרמישלן זיע''א שביתו היה פתוח לרווה לכל עובר ושב. פעם אחת בערב שבת בא גוי אחד וביקש פרוסת לחם לאכול. מאחר והרבנית אפתה כמה חלות לשבת ולא רצתה לחתוך חלה שלימה לתת לגוי, אמר לה הרב חתכי את החלה, דם לא יצא מזה: עשתה האישה רצון בעלה ופרסה לגוי כדי שובעו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "לימים נסע רבי יצחק למדינת הונגריה דרך הרי הקרפיטים, והדרכים היו אז בחזקת סכנת נפשות, ואכן נתפס רבי יצחק ע''י כנופיית שודדים ולקחו את כל אשר לו. והוליכוהו לראש הכנופייה להחליט מה יעשה בו. ראש הגזלנים היה אותו גוי שנתנה לו הרבנית כמה פרוסות לחם. מייד הכיר הוא את רבי יצחק ואמר לחבריו השודדים: היהודי הזה החיה את נפשי. על כן תהי לו נפשו לשלל. ואף יוחזר לו מה שנלקח ממנו. השיבו לו השודדים את מה שלקחו ממנו ושלחוהו לשלום לדרכו. כשחזר רבי יצחק לביתו פנה אל אשתו ואמר לה:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "הלא אמרתי לך חתכי את החלה דם לא יצא מזה!! ואכן ע''י זה לא יצא דמי והייתה לי נפשי לשלל! מעשה באיש אחד שהיה מכניס אורחים גדול ולבסוף נשרף ביתו וכל אשר לו, שאלו את הגאון מוילנא זיע''א מדוע לא הגנה עליו זכות המצווה של הכנסת אורחים שהיה כל כך זריז בה? ענה להם הגאון מפני שמנהגו של האיש לקיים מצוות הכנסת אורחים רק באכילה ושתיה, ואילו לויה לא קיים בהם. ונשאר מהמילה אש''ל (אכילה שתיה לויה) א''ש בלבד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "ולכן לא היה בכח המצוות האלו להגן בעדו כי לא השלים אותן כראוי!! מסופר על הגאון הצדיק רבי אליהו מנחם מאני זיע''א רבה של חברון שהצטיין מאוד במצוות הכנסת אורחים וביתו היה פתוח לרווחה והיו עניים בני ביתו. ואותו מקום היה הומה מאורחים שהיו אוכלים ושותים וישנים שם. והגאון היה משמח אותם בדברי תורה. ביום שלא היו מצויים אורחים היה הולך הרב ומחפש עניים ומפציר בהם שיבואו ויסעדו על שולחנו. בנו רבי סלימן מנחם מעיד עליו: יותר משלושים שנה לא עבר עליו אף יום אחד כמעט בלא אורחים בביתו! (שיח יצחק).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 23,
      "he": "בוא וראה גודל השכר המעותד לאדם המכניס אורח או עני לביתו, מאכילו ומשקהו נותן לו כסות ובגדים לכסות ערוותו, הנביא ישעיה (בפרק נח) אומר לעם ישראל הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם''. ואם יעשו כך מה יהיה שכרם? ממשיך הנביא ואומר ''אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני: וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהריים ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 24,
      "he": "ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת. אז תתענג על ה' אלוקיך והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר''. ויהיו עניים בני ביתך: פירש הרב נתיבות חיים שליט''א שמדובר על בני ביתו של אדם עצמו, שצריך האדם להרגיל את בני ביתו להסתפק במועט ולא לרמת חיים גבוהה. שאפילו שיכול להרשות לעצמו מותרות ויוקרה ורמת חיים גבוהה בכ''ז ינהג בצמצום מעט. ויש לזה כמה סיבות: א.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 25,
      "he": "לא ידע מה ילד יום, וגלגל הוא בעולם שנאמר ''בגלל הדבר הזה'' (דברים טו י) אל תקרי בגלל אלא גלגל. ולא לעולם חוסן. ב. שלא יהיו כל ימיו של אדם כחג ויו''ט, כדי שיהיה היכר בין יום חול לשבת וחג. וכך פסק מרן זצוק''ל להלכה שיצמצם הוצאותיו בימי השבוע כדי שבשבת יוכל לענג אותה במיני מאכלים משובחים ומיני מגדים וכו'. (שו''ע אוה''ח סי' רמ''ב). מעשה ברבי עקיבא שהלך למכור מרגלית יקרה בשוק. ראהו איזה עני פשוט שיושב בין העניים ואמר לו בא אל ביתי ואני אתן לך מחירה. הלך בעקבותיו וראהו שנכנס לארמון בקצה העיר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 26,
      "he": "יצאו עבדיו לקראתו רחצו רגליו. הושיבוהו והגישו לו כסעודת שלמה בשעתו. ונתן לו מחיר המרגלית. שאלו רבי עקיבא אם הוא כ''כ עשיר למה לבוש ומתנהג כאחד העניים והפשוטים? אמר לו העני פסוק זה. ''כי בגלל הדבר הזה''. גלגל הוא המסתובב בעולם ולא לעולם חוסן. לכן גם אם ח''ו ירד פעם מנכסיו לא ירגיש כ''כ בירידת רמת החיים שלו באופן דרסטי מפני שכל ימיו הורגל לשבת בין העניים ולהסתפק במועט. וכתב מרן החיד''א זצוק''ל שמה שמרגיל אדם את עצמו לאכול יותר ממה שצריך מרבה בזה טומאה לנפשו וגורם לעצמו שלא יוכל להתקדש ולהטהר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 27,
      "he": "אלא אדם צריך לאכול כפי מידת הצורך ויכוון להיות חזק ובריא לעבודתו יתברך. ופסוק מפורש הוא ''צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר'' צדיק אוכל מעט ומתברך במעיו. ואילו לרשע תמיד נדמה שלא אכל מספיק ואם הייתה לו עוד כרס היה ממלא אותה. צריך אדם לדעת שלעולם מה שאוכל רק כ- 5% הולך לדם ולאיברים ושאר המזון מברך עליו אשר יצר את האדם בחכמה:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 28,
      "he": "מסופר שפעם שלחו את רבי עקיבא ועוד אחד מן החכמים לאסוף כסף לצדקה, הגיעו לפתח בית אחד ושמעו קול ילד ששואל את אביו מה נאכל היום, אמר לו האב טרוכסמין שהוא ירק כבוש שעולה בזול, אבל אל תקנה מן הסחורה הטריה שהגיע היום לשוק אלא הבא סחורה כמושה מאתמול, כיון ששמעו דברים אלו, החליטו רבי עקיבא וחברו שלא להיכנס לבית זה מאחר והוא מצמצם בצרכי ביתו משמע שאין לו מעות כעת. בדרכם חזרה החליטו בכ''ז להיכנס לבית ההוא. שאל אותם בעל הבית מדוע שיניתם ממנהגכם ולא נכנסתם אצלי לפני שאר האנשים? אמרו לו מה ששמעו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 29,
      "he": "אמר להם דברים שביני לבין בני ידעתם, אבל דברים שביני לבין בוראי לא ידעתם, אעפ''י שאני מקמץ להוצאות ביתי איני מקמץ בהוצאות לצדקה, לכו אל אשתי ואמרו לה שתתן לכם מידה מלאה דינרים. הלכו אליה ואמרו מה שציווה בעלה. אמרה להם מידה מחוקה או גדושה אמר לכם? אמרו לה סתם אמר לנו, אמרה להם אני אתן לכם מידה גדושה ואם יאמר לכם בעלי שכך הייתה כוונתו הרי זה כדבריו, ואם לאו אנכה את הגידוש מחשבון כתובתי, כששמע בעלה צדקתה הכפיל לה את כתובתה!!! (עפ''י הירושלמי סוף פרק ד' פסחים).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 30,
      "he": "ואל תרבה שיחה עם האישה באשתו אמרו ק''ו באשת חבירו: א. לכאורה מה הקשר בין תחילת המשנה לסופה? יהי ביתך פתוח לרווחה: ואל תרבה שיחה עם האשה? בשם הגאון הרב יעקב קמינצקי זצ''ל שפירש שפתיחת הבית לעניים הוא הכשר מצווה. שע''י זה יהיה הבית פתוח ומוכן כאילו בעל הבית מחזר אחרי העני, מאידך ריבוי שיחה עם האשה הוא הכשר עבירה, הכנה לעבירה שע''י זה מגיע לביטול תורה ושאר עבירות חמורות עד שיורש גהינם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 31,
      "he": "כלומר יכול להגיע לעבירות החמורות ביותר שמגיע למדרגה התחתונה של פושעי ישראל בגופן וזהו יורש גהינם, ירושה שאין לה הפסק. רח''ל. ב. בשם האר''י ז''ל נאמר, שכשאדם נולד הקב''ה מקציב לו סך מסויים של מילים לדבר, וברגע שאדם מסיים את הקיצבה הקבועה שלו נפטר מן העולם, כל זה בדברים בטלים. אבל בדברי תורה להיפך שנאמר כי חיים הם למוצאיהם, אל תקרי מוצאיהם אלא למוציאים בפה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 32,
      "he": "מעשה ברבי יוסי הגלילי שהיה הולך בדרך ופגש את ברוריה הצדקת אשתו של התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיע''א ושאל אותה באיזה דרך נלך ללוד? אמרה לו גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האישה? היית צריך לשאול באיזה ללוד, לחסוך שתי מילים. ומדובר בתנא אלקי קדוש ששום מילה שלו לא הייתה לבטלה!! ישמע חכם ויוסף לקח. (עירובין נג ע''ב). ישנם אנשים שמגיעים אחר יום עבודה הביתה ומשתפים את האישה בכל הדברים השליליים שקרו לו היום בעבודה. מה אמרו עליו, ומי צחק עליו, ומי העליב אותו וכו'. שתי רעות בדבר: א.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 33,
      "he": "במשך הזמן תלמד האישה ותסיק מסקנה עם איזה שלומיאל התחתנה וכמה בעלה הוא לא יוצלח שכולם יורדים עליו. ב. אם לחוסר מזלו היא מסוג הנשים שעליהם נאמר ''ואיוולת בידה תהרסנו'' היא תסיט אותו. וכי אתה לא החזרת להם כלום? וכי מה הם חושבים אותך לסמרטוט? תיתן להם באבי אביהם!! ולמה דווקא אתה מוותר תמיד? וכו'. אלא חכם עיניו בראשו. כשבא לביתו יקדים שלום עליכם לבני ביתו. לאישה ולילדים, ישב עם אשתו וידבר איתה, ישמע מה שיש על ליבה כ''ש שלמה הע''ה ''דאגה בלב איש ישחנה''. מה מצב הילדים. מה צריך בבית וכו'.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 34,
      "he": "ואח''כ יקח ספר מוסר או הלכות או סיפורי צדיקים ויקיים מצוות ושיננתם לבניך: והגדת לבנך וכו'. מעשה שהיה עם האדמו''ר מקוצק זיע''א שפגש פעם אדם שמתווכח עם רוכלת כדי להוריד עוד פרוטה ממחיר התפוחים שמכרה, גער בו האדמו''ר ''אל תרבה שיחה עם האשה'' לא שווה כמה פרוטות?? כתב רבינו המאירי זיע''א בספרו בית הבחירה וז''ל: אל תרבה שיחה עם האישה כלומר דיבור שאין בו צורך ועיקר. ולזאת הכוונה בלשון ''שיחה''.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 35,
      "he": "שלא הזהירו לדבר עם האישה כפי הצורך אם מעט ואם הרבה במה שיש מקום לדבר עם האישה בצרכי הבית בכלליו ובפרטיו וענייני הוצאותיו ושאר הדברים. הכל לפי מה שהוא. בזה אינו גורם רעה משום שבעבודתיה טריד. אבל בדיבור שאין בו צורך בדברי שלום ובדברי הבאי כסיפור המאורעות וכיו''ב לא ירבה בכך. ואפילו באשתו אמרו כן. שלא לגרום רעה לעצמו להטריד מחשבתו בשעה הראויה למלאכתו או לתורתו. וכ''ש באישה אחרת. עכ''ד. כתב מו''ר ועט''ר בספרו אנשי קודש:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 36,
      "he": "מדרכי הצניעות אף שצריך איש לדבר עם אישה או בטלפון וכיו''ב שלא לנהוג בקלות ראש ח''ו אלא לדבר ברצינות ואך ורק לפי הצורך. ועל אחת כמה וכמה לא להזכיר את האישה בשמה שדבר זה גורם לחיבה ומביא לגירוי של יצה''ר. בפרט כשחוזר על שמה מידי פעם שזו סכנה ממש. לכן יש להזהר שלא לומר גברת שרה, גברת רבקה אלא לפנות בשם משפחתה כגון: גברת לוי, גברת כהן וכו'. וכן פירש הבן יהוידע במסכת תענית (דף הע''ב) בד''ה כל האומר רחב רחב מייד נקרי, עיין שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 37,
      "he": "חז''ל במסכת חגיגה (דף ה ע''ב) למדו מהפסוק ''כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו'' (עמוס ד) שאפילו שיחה יתרה בין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה. הגר''א מוילנא זיע''א פירש זאת בספרו אבן שלמה: שאם יאמר אדם שכל עצמיותו אינה אלא עפר ואף כי בהבל פיו אין בו ממש. על זה בא הכתוב לומר שכמו שהקב''ה ברא הכל במאמר, כן האדם הדיבור שבו הוא מן הנשמה. ''ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה'' - ותרגומו לרוח ממללא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 38,
      "he": "בכח הדיבור של הנשמה לברוא מלאכים, ולכן כשם שהקב''ה יצר הרוח בדיבורו וכל דיבור של הקב''ה יוצר מלאך. כן הטביע בכח נשמתו של האדם. ולכן יש חשיבות מיוחדת לדיבור, וה' מגיד לאדם מה שיחו. עכ''ל. וכן כתוב בתנא דבי אליהו (פרק יג) שכל המרבה בשחוק ובשיחת חולין מביא חרון אף לעולם. והפירות מתמעטים על ידו ורעות רבות באות על ידו וגזירות קשות מתחדשות ויתומים ואלמנות זועקים ולא נענים רח''ל.",
      "en": ""
    }
  ]
}